Difference between revisions of "מזיד"
Jump to navigation
Jump to search
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
m (סידור) |
||
| (One intermediate revision by one other user not shown) | |||
| Line 1: | Line 1: | ||
| − | העובר עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא: א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו; ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו; ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא | + | העובר [[עבירה]] '''במזיד''' עושה עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא:{{ש}} |
| + | א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו;{{ש}} | ||
| + | ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו;{{ש}} | ||
| + | ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא. | ||
| + | כגון: הזורע בשבת מרצונו ויודע: א. שהתורה אסרה לזרוע בשבת; ב. שאותו יום שבת הוא; ג. שהזורע חייב סקילה. | ||
| − | ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה:@ העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו.@ המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון".@ המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו. | + | ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה: |
| + | @העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו. | ||
| + | @המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון". | ||
| + | @המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו. | ||
| Line 9: | Line 16: | ||
| − | [[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | + | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] |
Latest revision as of 22:17, 10 March 2009
העובר עבירה במזיד עושה עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא:
א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו;
ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו;
ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא.
כגון: הזורע בשבת מרצונו ויודע: א. שהתורה אסרה לזרוע בשבת; ב. שאותו יום שבת הוא; ג. שהזורע חייב סקילה.
ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה:
- העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו.
- המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון".
- המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו.
