מצוות תלמוד תורה: הבדלים בין גרסאות בדף

===לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון===

* הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל '''מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי'''".

* מבואר בגמרא במסכת סנהדרין {{דרוש מקור}} שדוד ושאול נחלקו בדין קידושין במלוה ופרוטה, כמחלוקת של תורה שבעל פה בדרך העיון והסברה, כדברי הרמב"ם שהובאו לעיל.

* מבואר בגמרא במסכת קידושין דינים שאמרו משם חגי הנביא, לגבי דין שליח לדבר עבירה {{דרוש מקור}}.

* מבואר במשנה במסכת פאה הלכות שאמרו בשם הנביאים <ref>(3) משנה מסכת פאה פרק ב (ו) מַעֲשֶׂה שֶׁזָּרַע רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאָלוּ. אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר, מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא, שֶׁקִּבֵּל מֵאַבָּא, שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת, שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין, אִם עֲשָׂאָן גֹּרֶן אַחַת, נוֹתֵן פֵּאָה אַחַת שְׁתֵּי גְרָנוֹת, נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵאוֹת:</ref>.

===העמקה בתורה===

* ככל שאדם מעמיק בתורה יותר הוא ראוי יותר להערכה ולכבוד על הבנתו העמוקה בתורה. יש לכבד תלמידי חכמים שמעמיקים ומשיגים בתורה (מצווות כבוד תלמידי חכמים).

"זש"ה במשלי  'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך' - ובארתי שכונת הכתוב שיהיה אדם כמו סומא שא"א לו להלוך כ"א ע"י המושך אותו, ובאם שילך יחידי יפול ויסתכן - '''כן האדם יחשוב בכל מעשיו שא"א לו לעשות איזה דבר כ"א ע"פ התורה.''' וזש"ה בהתהלכך תנחה אותך ר"ל תנהג אותך. ואפי׳ בשעה שא"א לך לעסוק בתורה, כגון בעת השינה '''תדע שהיא תמתין עליך''' (מלשון ואביו שמר) '''ואז תיכף בהקיצותך היא תשיחך תיכף תשיח ותדבר עמך,''' וכמו שכתב החסיד בחובת הלבבות לא יישן כ"א על יצועי אהבתו ואל יקיץ כ"א במתיקת זכרו..." (חיי אדם, א, א).

}}

'''במקורו''' ה[[ר"ן]]<ref>{{מקור|בבלי:נדרים ח א$בבלי נדרים ח, א}}</ref> הביא את דרשת ה[[גמרא]]<ref>{{מקור|בבלי:קידושין ל א$בבלי קידושין ל, א}}</ref> "ושננתם" - שיהיו דברי [[תורה]] מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב ה[[אור שמח]]<ref>{{מקור|פרשנות-רמב"ם:אור שמח תלמוד תורה א ב$אור שמח תלמוד תורה א, ב}}</ref> ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי [[קבלה]]. וה[[רמב"ם]]<ref>{{מקור|רמב"ם:תלמוד תורה א ג$רמב"ם תלמוד תורה א, ג}}</ref> הביא את ה[[פסוק]] "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וה[[אבן האזל]]<ref>{{מקור|מלכים ג-ה|כן}}</ref> הביא שיש יותר משלושים [[מצוות]] [[עשה]] ו[[לא תעשה]] על [[ביטול תורה]].

* '''במהות המצווה''' ייסדו ה[[אחרונים]] שיש שתי [[מצוות]]: [[לימוד תורה]], ו[[ידיעת התורה]]<ref>{{מקור|שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז|כן}}</ref>. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי [[מצוות]] ממש, או שהם שני פרטים באותה [[מצווה]] <ref>{{מקור|שערי תלמוד תורה א-ו|כן}}</ref>.

===גדרי מצוות "ושננתם לבניך"===

* מצוות ושננתם לבניך" אין פירושה רק '''לשנן וללמוד בעל פה''' את הדברים, אלא '''לשנן מלשון לחדד,''' כלומר המצווה מחייבת '''שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו''' <ref>כמבואר בגמרא  מסכת קידושין "ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך"</ref>. היינו שכאשר ישאלו אותו שאלה בתורה יידע לענות. מצווה זו מחייבת ללמוד בעיון ובעמקות בכל חלקי התורה, כדי שיוכל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אף שמצוות לימוד התורה מתקיימת בכל מה שלומד, מצוות החידוד בתורה מתקיימת במשך זמן רב על ידי שלומד דרכי ההעמקה בתורה ודרכי החידוד והפלפול בתורה <ref>בספר אור ישראל, להגרי"ס זצ"ל, בפרק כז, כתב וז"ל: "...דרכי הלימוד לידיעת התורה למלאת המצווה של ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיו והוא להשתלם בחכמת התורה לרכוש לו ידיעות ולחדד השכל שיוכל לפלפל בחכמה ולב נבון לסברה ישרה לא בשעה אחת יולד זה התכלית כי אם בהמשך הזמן בהרבה ימים ושנים וכפי עמלו ויגיעתו כן יגיע לתכלית הנרצה. נמצא כי דרכי הלימוד לידיעת התורה הוא על להבא...". ובספר 'סדר היום' כתב וז"ל "...וזה היה המנהג שנהגו לקבוע ישיבות לפלפל בהם סוגיות ודיבורים קשים ואע"פ שנראה כאיבוד זמן אחר שאין מוציאין ממנו לא דין ולא משפט מפני העניין שאמרנו כדי ללמוד להישיר השכל כדי שידע להעמיק העניניים כאשר יגיעו לידו כדי שיוציא לאור משפט ומי שלומד בעניין אחר נצלל במים אדירים והעלה חרס בידו ומוציא שם רע על חמדת התורה הקדושה והעמוקה כי נראה לו שאין עניין התורה כי אם אותו הדבר שעולה בדעתו בתחילת עיונו..."</ref>.

@ יש שמנוה כשלוש [[מצוות]] - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים ([[בה"ג]]).

* אסור ללמד תורה ל[[תלמיד שאינו הגון]] {{דרוש מקור}}.  

@ [[מצוות]] [[תלמוד תורה]] גורמת ל[[דין ממוני]].

@ מדין [[כופין על המצוות]].

@ מדין [[נכסי דבר נש אינון ערבין ליה]].

@ [[ברכת השבח]] - על נתינת ה[[תורה]] {{מקור|מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא|כן}}.

@ [[ברכת המצוות]] - על ה[[חיוב]] [[ללמוד תורה]] {{מקור|דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה|כן}}.

== כוונה בלימוד תורה ==

:"...כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז [[זכירת מעמד הר סיני|לזכור מעמד הר סיני]] וכאלו הוא [[קבלת תורה|קיבל את התורה]] מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי [[אימה ויראה]] כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע".

==ביטול תורה==