מצוות תלמוד תורה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 18: שורה 18:
* מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת,  ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים<ref> תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג/א  תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר '''גמרא אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא''' הא גופא קשיא אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא אמר רבי יוחנן '''בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא''' מאי דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והיינו דתנן רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון דרש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים תלמוד לומר ונראה בשמחתכם שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו: </ref>.  
* מצוות תלמוד תורה מחייבת כל יהודי שיכול לעשות זאת,  ללמוד את כל התורה - מקרא, משנה, ותלמוד כולו. אם אינו יכול מסיבה כלשהי ללמוד הכל, הוא מחוייב ללמוד ככל יכולתו, ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו. (ראה קידושין דף לא, ורמב"ם הלכות תלמוד תורה). מכאן, שכל יהודי חייב לשאוף לסיים את הש"ס, גמרא ופוסקים<ref> תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לג/א  תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה ונוטלין עליה שכר '''גמרא אין לך מדה גדולה מזו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא''' הא גופא קשיא אמרת בגמרא אין לך מדה גדולה מזו והדר אמרת ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא אמר רבי יוחנן '''בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא''' מאי דרוש כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות והיינו דתנן רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון דרש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אלו תלמידי חכמים [אמרו] אחיכם אלו בעלי מקרא שונאיכם אלו בעלי משנה מנדיכם אלו עמי הארץ שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים תלמוד לומר ונראה בשמחתכם שמא תאמר ישראל יבושו תלמוד לומר והם יבושו עובדי כוכבים יבושו וישראל ישמחו: </ref>.  
* עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה").
* עיקר מצוות תלמוד תורה מחייבת את לימוד התורה שבעל פה, ובעיקר גמרא. ("לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה").
* חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה <ref> רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג  ודל� מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו:  יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו:  ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.</ref>
* חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה <ref> רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג  ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו:  יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו:  ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.</ref>
* כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה <ref>ראה פירוש שנות אליהו, הגר"א על מסכת ברכות.</ref>.  
* כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה <ref>ראה פירוש שנות אליהו, הגר"א על מסכת ברכות.</ref>.  
===זמן חיוב תלמוד תורה===
===זמן חיוב תלמוד תורה===
שורה 40: שורה 40:
* ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה.
* ידוע בשם הגר"א שהתורה נחלקת לשלשה חלקים: מעשה דיבור ומחשבה – מעשה הוא מצוות עשה. מחשבה היא מצוות לא תעשה. והדיבור הוא התורה. כלומר, לימוד התורה אינו רק היכי תימצי לדעת המצוות, אלא מערכת בפני עצמה.
* ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - '''רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'".''' ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'.
* ממסכת הוריות דף יג/ב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו". כלומר: בגמרא מסופר "רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רבן שמעון בן גמליאל התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רבן שמעון בן גמליאל לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רבן שמעון בן גמליאל אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרבן שמעון בן גמליאל פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר וכו'". - '''רואים מכאן שמסכתות הש"ס הן "תהילת ד'". מי שאינו יודע את הש"ס חסר לו "תהילת ד'".''' ומתחילת הפסוק נראה שלהיות נשיא משמעותו לומר גבורות ד'.
===התייחסות למאמץ הנדרש ללימוד תורה שבעל פה===
מבואר בכמה מקומות שיש קושי בלימוד חלק מסויים של התורה יותר מחלקים אחרים. כך נאמר שדברי הגדה מושכין את הלב {דרוש מקור}, לעומת סוגיות הלכתיות שלא נאמר עליהם דבר זה. ניתן לראות התייחסות לקושי זה בכמה מימרות בדברי חז"ל:
* בזוהר הקדוש נאמר: "בחומר ובלבנים בחמר דא '''קל וחומר, ולבנים זה לבון הלכה''', ותלמידי חכמים '''ממררים את חייהם ומנדדים שינה מעיניהם''' לעסוק בתורה".
* מדרש תנחומא נח פרק ג  - אלה תולדות נח נח יתברך שמו של ממ"ה הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים ל"ב) ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשום בתורה שבע"פ וגלה אותם לישראל ולא עוד אלא שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב י"א) וכתיב ולא תמצא בארץ החיים (שם כ"ח) ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט) וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל לפי ש'''לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ''' שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים '''וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך''' שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר בטמא ובטהור ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה) ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא '''אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו''' שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו') '''ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב''' הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעוה"ז כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד ובפ' שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך ש'''כל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב''' שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה נ"ג) '''כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד''' וכן הוא אומר (שם) כה אמר ה' אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תפר את דוד עבדי וגו' ואומר (תהלים א) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות שנא' (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד כדי שלא יכשלו ישראל בד"ת שנא' (תהלים קיט) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (שם כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום ואותן ב' ישיבות לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל ולא שלט בהן לא יון ולא אדום והוציאן הקב"ה י"ב שנה קודם חרבן ירושלים בתורתן ובתלמודן שכך כתיב והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר ולא נשאר זולת דלת עם הארץ (מלכים ב כד) וכי מה גבורה יש בבני אדם ההולכים בגולה אלא אלו גבורי תורה שכך נאמר בה על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במדבר כ"א) ומתוכן החרש והמסגר חרש שבשעה שאחד מהן מדבר נעשו הכל כחרשין מסגר כיון שאחד מהן סוגר דברי טומאה וטהרה או איסור והתר אין בעולם שיכול לפתוח לטהר ולהתיר לקיים מה שנאמר (ישעיה כב) ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז) אלו חורי יהודה ובנימן שעליהן נאמר (ירמיה כד) כה אמר ה' וגו' כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה וכתיב (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו וכי משום דצדיק וישקד ה' על הרעה ויבא את הרעה אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה כדי שלא תשתכח מהן תורה שבע"פ וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד ואף לימות המשיח אין חבלי של משיח רואין שנא' (זכריה ב) הוי ציון המלטי מאדום ומיון מגזרותיהן וכתיב (מיכה ד) חולי וגחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ושכנתי כתיב בשדה שאע"פ שאדם גולה בשדה שכינתי לא זזה ממך ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף איביך (שם) שם ללמדך שמשם מתחלת הגאולה משם עולין לירושלים שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א') אותה שעה והיתה לה' המלוכה וכי"ר:
===לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון===
===לימוד הגמרא בדור המדבר ובתקופת בית ראשון===
* הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל '''מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי'''".
* הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות - "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג), ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות. אבל '''מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא, הוא שיעשה רבינא ורב אשי'''".
2,221

עריכות

תפריט ניווט