פרשת כי תבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 1,877 בתים ,  21 בספטמבר 2008
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 15: שורה 15:
* בסוף הפרשה, משה רבינו מסכם את הניסים שנעשו לבני ישראל מ[[מצרים]] עד הגיעם ל"ערבות מואב".
* בסוף הפרשה, משה רבינו מסכם את הניסים שנעשו לבני ישראל מ[[מצרים]] עד הגיעם ל"ערבות מואב".


==וידוי בקול ווידוי בלחש==
==שמחת הביכורים==
[[הרב אביגדור נבנצל]], רדה של [[ירושלים שבין החומות]] בשיחתו השבועית על הפרשה בשנת תש"ס, על הנושא:[http://he.hakotel.org.il/files/pdf/NEVNZAL/TORA%20TXT/05%20%20%20DVARIM/07%20%20%20KI%20TAVO/פרשת%20כי-תבוא%20תשס%20לפני%20מי%20אתה%20עתיד%20ליתן%20דין%20וחשבון.pdf לפי מי אתה עתיד לתת דין ןחשבון] מבחין בין שני הוידויים שאומר האדם מישראל.


כאשר הוא אומר: " בערתי הקודש מן הבית" {{מקור|(ספר דברים, כ"ו, י"ב-י"ד)}}, חז"ל מכנים זאת "וידוי מעשר", למרות שכל כולו אינו אלא אמירת שבח על עצמו:"בערתי הקודש מן הבית:\" וידוי זה יש לומר '''בקול נמוך" ב[[מסכת סוטה]] נאמר : {}מקור|(ל"ב, ב')}}
הרב בנימין לאו במאמר בעיתון "הארץ" [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=8983 '''עם שלם שמח בתאנה שביכרה'''] עומד על שמחת הבכורים.
 
הפרשה מתחילה בתיאורו של אדם שהגיע לארץ אחרי שנות הנדודים והתיישב בארצו ובנחלתו.  ה' נותן לך את הארץ "נחלה" ואילו אתה - "וירשתה, וישבת  בה". מסביר הרב שלמה אפרים לונשטיץ (פולין, סוף המאה הט"ז) בפירושו "כלי יקר" את המתרחש כאן: "אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה' זה הוא שכתוב 'והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה'. כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ כי בית והון נחלת אבות אבל מה' הארץ נתונה לך במתנה על מנת להחזיר אליו גמולו ולשמורכל מצותיו, ולבבך לא כן ידמה אלא וירשתה". המתח הזה בין תחושת האדנות לבין תחושת התלות הוא הסיפור של מצוות הביכורים.
 
משהו דק מאוד מבדיל בין שמחת היצירה לגאוות האדנות. הביכורים הראשונים הובאו על ידי קין, בנו של אדם הראשון. הוא זיהה באופן טבעי את הצורך לצמצםאת מקומו בשלטון על האדמה ולתת הודיה לאל  הביכורים היו לסמל של צמצום גובה האדם על פני האדמה. המשנה במסכת ביכורים פרק ג', מרחיבה ומתארת באופן ססגוני כיצד מתנהלת העלאת הביכורים מן השטחים החקלאיים לירושלים: "כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים היה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו".
 
הרב קוק רואה איך התהלוכה כולה באה לחזק אותה מערכת חינוכית שאופפת את מצוות הביכורים: כן לעבודה ולעמל, לא לפרזיטיות ואכילה משולחן זרים. כן לעושר, אך לא לעושר עקלקל אלא לעושר שמקורו ביגיעה. השור מעוטר בענפי זית המורים שחברה לא יכולה להסתפק בעמל ללא רוח. הצד העיוני שבו מגיע האדם למיצוי יכולתו מוכרח ללוות את החברה העובדת. עבודה - ודאי. "דת עבודה" - חלילה.


==אבנים גדולות ואבנים שלמות==
==אבנים גדולות ואבנים שלמות==
מבוקר
8,889

עריכות

תפריט ניווט