Difference between revisions of "עולת ראייה"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
m (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
 
(3 intermediate revisions by 3 users not shown)
Line 1: Line 1:
קרבן עולה שחייבים להביא עולי רגלים הבאים להיראות בעזרה.
+
קרבן '''עולת  ראייה''' היא אחד משלושת ה[[קרבנות]] שמתחייב בהם כל אדם מישראל ב[[עלייה לרגל|עלייתו לרגל]] ל[[בית המקדש]] ב[[שלוש רגלים|שלושת הרגלים]] -  [[פסח]], [[שבועות]] ו[[סוכות]].  
  
 +
אדם שאינו מביא קרבן זה עובר על האיסור של "לא יראו פני ריקם". [[איסור לאו]] זה נחשב ל[[לאו שאין בו מעשה]]{{הערה|רמב"ם| חגיגה א א}}, מכיוון שהאיסור הוא על הראייה באופן "ריקם" שזה כמובן אינו מעשה, או מכיוון שניתן להשלים את קרבן הראייה כך שהאיסור הוא אי השלמת הקרבן לאחר מכן{{הערה|[[מגנזי הגר"ח]] עמ' מ"ד}}.
  
 +
==מקור המצווה==
 +
נאמר בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'",<ref>[[ספר שמות]] כג,יז; וכן שם לד,כג.</ref> כלומר שהאדם מצֻווה לבוא לבית המקדש ברגל ולהראות לפני ה'. בפסוקים אחרים באותו פרק נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה... '''וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם'''",<ref>שם פסוקים יד-טו.</ref> ומכאן למדו שחובה על הבא לבית המקדש ברגל להביא עימו קרבן. התלמוד<ref>[[מסכת חגיגה]] ז,א.</ref> קובע שקורבן זה חייב להיות קורבן עולה.
  
נאמר בתורה: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, ולא יראה את פני ה' ריקם", ומכאן שמצוה על כל זכר לעלות בשלושת הרגלים לירושלים, להיראות בעזרה ולהביא קרבן עולה הנקרא: "עולת ראייה".
+
==החייבים במצווה==
 +
חובת הבאת עולת ראייה אינה מוטלת אלא על הגברים, כפי שנאמר "ייראה כל '''זכורך'''", אך הנשים פטורות. לדעת [[תלמוד ירושלמי|התלמוד הירושלמי]] אף שנשים פטורות מקורבן עולת ראייה הם חייבות לבוא למקדש ולהיראות שם לפני ה'; אך ה[[ראשונים]] הכריעו כדעת [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]]<ref>חגיגה ד א</ref>, שנשים פטורות גם מביאה למקדש.  
  
 +
קטנים (ילדים שלא הגיעו למצוות) פטורים מן המצווה מן התורה, אך חכמים תקנו שאף הם חייבים, אלא שנחלקו<ref>משנה חגיגה א א</ref> מאיזה גיל הם חייבים: לדעת [[בית שמאי]] כל ילד שיכול לרכב על כתפות אביו ולעלות עמו מ[[ירושלים]] ל[[הר הבית]] – חייב במצווה זו, ואילו לדעת [[בית הלל]] (שהלכה כמותם) – כל ילד שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה. יש הסוברים שקטן החייב בראייה חייב גם להביא קרבן ראייה,<ref>תוספות חגיגה ב,א ד"ה הכל.</ref> ויש הסוברים שחובת קטן אינה אלא לבוא לעזרה, אך לא להביא קרבן.<ref>כך משמע מדברי רש"י חגיגה ב,א ד"ה בית שמאי אומרים ומהרמב"ם הלכות חגיגה פ"ב ה"ג (ראה מהר"י קורקוס שם).</ref>
  
 +
מי שאינו יכול לעלות לירושלים ברגל מסיבות שונות (חיגר, זקן, חולה) – פטור מן המצווה. גם בעלי מומים אחרים ([[לקות שמיעה|חרש]], אילם, [[עיוורון|עיוור]]) – פטורים ממצווה זו.
  
אין ל"עולת ראייה" שיעור מן התורה, שנאמר {{מקור|דברים טז, יז|כן}}: "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך", אך חכמים נתנו לה שיעור: "הראייה - מעה כסף" {{מקור|חגיגה ב, א|כן}}, כלומר, צריך שיהא שוויה לפחות מעה אחת, שהיא שישית הדינר.
+
==דיני המצווה==
 +
לפי מצווה זו, חובה על האדם לבוא לעזרה ביום טוב הראשון של החג ולהביא עימו קורבן עולה. קורבן זה יכול להיות פר, איל או כבש. לדעת הרמב"ם<ref>הלכות חגיגה א,א.</ref> ניתן להביא קורבן זה גם מן העוף, אך לדעת [[ראשונים]] אחרים<ref>[[רבנו חננאל]] ו[[רש"י]] ל[[מסכת חגיגה]] ז.</ref> – הקורבן אינו בא אלא מן הבהמה.
  
 +
מי שבא לעזרה ביום הראשון של הרגל ולא הביא קורבן זה ביטל אפוא מצוות עשה ("יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ") ועבר על מצוות לא-תעשה ("וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם"). אין עונש [[מלקות (הלכה)|מלקות]] על לאו זה (משום שהוא "לאו שאין בו מעשה" – לאו שעוברים עליו בצורה פסיבית - שאין לוקים עליו).
  
 +
חובת המצווה היא, כאמור, להביא את קורבן עולת הראיה ביום טוב הראשון של החג, אך מי שאיחר ולא הביא את הקורבן ביום זה, יכול להביאו באחד משאר ימות החג. בחג ה[[פסח]] – ניתן להביא את הקורבן באחד משבעת ימי החג, ובחג הסוכות – באחד משמונת ימי החג (כולל [[שמיני עצרת]]). גם בחג ה[[שבועות]], אף שהוא בן יום אחד בלבד -  ניתן להביא את הקורבן באחד מששת הימים שלאחר החג. לאחר שעברו ימים אלה – לא ניתן להביא את הקורבן.
  
 +
אף שקורבן "עולת ראייה" דוחה את יום טוב, אין הוא דוחה את השבת, וגם אם חל יום ראשון של יום טוב בשבת – אין מקריבים אותו בשבת, אלא לאחר השבת.
  
[[קטגוריה:מקדש וקרבנות]]
+
לקורבן זה אין שיעור מן התורה, שנאמר: "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוהיך אשר נתן לך",<ref>[[ספר דברים]] טז,יז.</ref> אך חכמים קבעו שיעור מינימלי לערכו של הקורבן, לפי בית שמאי שתי מעות של כסף ולפי בית הלל (שהלכה כמותם) - מעה אחת של כסף.
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
+
 
 +
==ראו גם==
 +
*[[שלוש רגלים]]
 +
*[[קרבן עולה]]
 +
 
 +
'''קרבנות נוספים שיש להקריב ברגל'''
 +
*[[שלמי חגיגה]]
 +
*[[שלמי שמחה]]
 +
 
 +
==קישורים חיצוניים==
 +
* [http://www.daat.co.il/encyclopedia/value.asp?id1=2481 מצות ראיון וקרבן עולת ראיה] באתר אנציקלופדיה דעת.
 +
{{הערות שוליים}}
 +
 
 +
{{קרבנות}}
 +
[[קטגוריה:בית המקדש]]
 +
[[קטגוריה:קרבנות: חגים]]
 +
[[קטגוריה:קרבן עולה]]

Latest revision as of 03:25, 16 October 2012

קרבן עולת ראייה היא אחד משלושת הקרבנות שמתחייב בהם כל אדם מישראל בעלייתו לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות.

אדם שאינו מביא קרבן זה עובר על האיסור של "לא יראו פני ריקם". איסור לאו זה נחשב ללאו שאין בו מעשה[1], מכיוון שהאיסור הוא על הראייה באופן "ריקם" שזה כמובן אינו מעשה, או מכיוון שניתן להשלים את קרבן הראייה כך שהאיסור הוא אי השלמת הקרבן לאחר מכן‏[2].

מקור המצווה[edit]

נאמר בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'",[3] כלומר שהאדם מצֻווה לבוא לבית המקדש ברגל ולהראות לפני ה'. בפסוקים אחרים באותו פרק נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה... וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם",[4] ומכאן למדו שחובה על הבא לבית המקדש ברגל להביא עימו קרבן. התלמוד[5] קובע שקורבן זה חייב להיות קורבן עולה.

החייבים במצווה[edit]

חובת הבאת עולת ראייה אינה מוטלת אלא על הגברים, כפי שנאמר "ייראה כל זכורך", אך הנשים פטורות. לדעת התלמוד הירושלמי אף שנשים פטורות מקורבן עולת ראייה הם חייבות לבוא למקדש ולהיראות שם לפני ה'; אך הראשונים הכריעו כדעת התלמוד הבבלי[6], שנשים פטורות גם מביאה למקדש.

קטנים (ילדים שלא הגיעו למצוות) פטורים מן המצווה מן התורה, אך חכמים תקנו שאף הם חייבים, אלא שנחלקו[7] מאיזה גיל הם חייבים: לדעת בית שמאי כל ילד שיכול לרכב על כתפות אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה זו, ואילו לדעת בית הלל (שהלכה כמותם) – כל ילד שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות עמו מירושלים להר הבית – חייב במצווה. יש הסוברים שקטן החייב בראייה חייב גם להביא קרבן ראייה,[8] ויש הסוברים שחובת קטן אינה אלא לבוא לעזרה, אך לא להביא קרבן.[9]

מי שאינו יכול לעלות לירושלים ברגל מסיבות שונות (חיגר, זקן, חולה) – פטור מן המצווה. גם בעלי מומים אחרים (חרש, אילם, עיוור) – פטורים ממצווה זו.

דיני המצווה[edit]

לפי מצווה זו, חובה על האדם לבוא לעזרה ביום טוב הראשון של החג ולהביא עימו קורבן עולה. קורבן זה יכול להיות פר, איל או כבש. לדעת הרמב"ם[10] ניתן להביא קורבן זה גם מן העוף, אך לדעת ראשונים אחרים[11] – הקורבן אינו בא אלא מן הבהמה.

מי שבא לעזרה ביום הראשון של הרגל ולא הביא קורבן זה ביטל אפוא מצוות עשה ("יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ") ועבר על מצוות לא-תעשה ("וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם"). אין עונש מלקות על לאו זה (משום שהוא "לאו שאין בו מעשה" – לאו שעוברים עליו בצורה פסיבית - שאין לוקים עליו).

חובת המצווה היא, כאמור, להביא את קורבן עולת הראיה ביום טוב הראשון של החג, אך מי שאיחר ולא הביא את הקורבן ביום זה, יכול להביאו באחד משאר ימות החג. בחג הפסח – ניתן להביא את הקורבן באחד משבעת ימי החג, ובחג הסוכות – באחד משמונת ימי החג (כולל שמיני עצרת). גם בחג השבועות, אף שהוא בן יום אחד בלבד - ניתן להביא את הקורבן באחד מששת הימים שלאחר החג. לאחר שעברו ימים אלה – לא ניתן להביא את הקורבן.

אף שקורבן "עולת ראייה" דוחה את יום טוב, אין הוא דוחה את השבת, וגם אם חל יום ראשון של יום טוב בשבת – אין מקריבים אותו בשבת, אלא לאחר השבת.

לקורבן זה אין שיעור מן התורה, שנאמר: "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוהיך אשר נתן לך",[12] אך חכמים קבעו שיעור מינימלי לערכו של הקורבן, לפי בית שמאי שתי מעות של כסף ולפי בית הלל (שהלכה כמותם) - מעה אחת של כסף.

ראו גם[edit]

קרבנות נוספים שיש להקריב ברגל

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים

  1. רמב"ם
  2. מגנזי הגר"ח עמ' מ"ד
  3. ספר שמות כג,יז; וכן שם לד,כג.
  4. שם פסוקים יד-טו.
  5. מסכת חגיגה ז,א.
  6. חגיגה ד א
  7. משנה חגיגה א א
  8. תוספות חגיגה ב,א ד"ה הכל.
  9. כך משמע מדברי רש"י חגיגה ב,א ד"ה בית שמאי אומרים ומהרמב"ם הלכות חגיגה פ"ב ה"ג (ראה מהר"י קורקוס שם).
  10. הלכות חגיגה א,א.
  11. רבנו חננאל ורש"י למסכת חגיגה ז,א.
  12. ספר דברים טז,יז.