Difference between revisions of "פאה נכרית"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(אין שיטה הטוענת שצריך לכסות את הראש עם שאל. כל הפוסקים מודים שאין חיוב בזה בימינו)
Line 1: Line 1:
 
{{לא הלכה}}
 
{{לא הלכה}}
'''פאה נכרית''', היא כיסוי ראש העשוי משיער אנושי טבעי או סינתטי. בכמה מגזרים נשים נוהגות לקיים בזה את החיוב ההלכתי [[כיסוי ראש לנשים|לכסות את ראשן]]. ואכן הפוסקים נחלקו האם כיסוי ראש זה מועיל, או שמא כיון שסוף סוף הוא שיער (או עכ"פ נראה כשיער) לא נחשב ככיסוי לשער. וישנה שיטה שלישית, שסוברים שצריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (שאל). ולהלן נסקור חלק מהמקורות.
+
'''פאה נכרית''', היא כיסוי ראש העשוי משיער אנושי טבעי או סינתטי. ברוב היהדות החרדית בימינו, נוהגות הנשים לקיים בזה את החיוב ההלכתי [[כיסוי ראש לנשים|לכסות את ראשן]]. ואכן הפוסקים נחלקו האם כיסוי ראש זה מועיל, או שמא אסור לכסות בו את הראש, מטעמים שונים. ולהלן נסקור חלק מהמקורות.
  
 
==מקור הדין ושורש המחלוקת==
 
==מקור הדין ושורש המחלוקת==

Revision as of 13:07, 8 February 2012

שימו לב! הנכתב בויקישיבה הינו להרחבת ידע בלבד ואינו בא לפסוק הלכה.
אין לפסוק למעשה על פי הנאמר באתר ויקישיבה מבלי להיוועץ במורה הוראה מוסמך!

פאה נכרית, היא כיסוי ראש העשוי משיער אנושי טבעי או סינתטי. ברוב היהדות החרדית בימינו, נוהגות הנשים לקיים בזה את החיוב ההלכתי לכסות את ראשן. ואכן הפוסקים נחלקו האם כיסוי ראש זה מועיל, או שמא אסור לכסות בו את הראש, מטעמים שונים. ולהלן נסקור חלק מהמקורות.

מקור הדין ושורש המחלוקת

בתלמוד ירושלמי[1] נאמר: א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום: יוצאה וראשה פרוע, הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום: יוצאה וראשה פרוע. חצר שרבים בוקעים בתוכה הרי היא כמבוי, מבוי שאין רבים בוקעים בתוכו הרי הוא כחצר." ע"כ. ופירש הפני משה: קפלטין - היינו מטפחת שעל ראשה. עכ"ל. והיינו שמפרש הירושלמי על דרך הנאמר בבבלי מסכת כתובות[2]: א"ר יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא אילימא בשוק דת יהודית היא, אלא בחצר, א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, אלא מחצר לחצר ודרך מבוי. וכן פסק הרמב"ם[3], שהעוברת על דת משה היא היוצאת לשוק ושערה גלוי, והעוברת ע"ד יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים: אף על פי ששערה מכוסה במטפחת. וכן נפסק בשולחן ערוך אבן העזר סי' קטו ס"ד. ומבואר בדברי הב"ח[4] דמטפחת דקאמרי היינו שהיא שקופה ושערה ניכר עדיין. וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה[5], שהמטפחת שהיא קלתה מיירי שעשויה מעשה רשת והשערות נראין מתחתיה. וא"כ גם הירושלמי היינו במטפחת שקופה ששערותיה נראין דרכה. וכ"כ בקרבן העדה, שפירוש קפליטין בגד דק שמנחת על ראשה. (וכיו"ב בירושלמי שבת ריש פ"ו, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה). אולם הערוך (ערך קפליטין) פירש, וז"ל: פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית. ויוצא לנו איפוא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים.

ובשלטי הגבורים[6] כתב, שנראה להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, וכדמשמע מהמשנה[7], דקתני, יוצאת אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר, ולא אמרו: שער באשה ערוה, אלא רק בשער הדבוק לבשרה ממש וכו'. ובעל שילטי הגיבורים כתב כן גם בהגהות עין משפט[8] על מ"ש בגמ' שם: ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית, וכתב על זה, ונ"ל מכאן היתר לשער פאה נכרית שנשים נשואות נותנות בראשן. יהושע בעז עכ"ל. ודבריו הובאו בפרישה או"ח סי' ש"ג.

אולם לעומתו הגאון רבי יששכר בער איילנבורג זצ"ל בשו"ת באר שבע[9] האריך לדחות דברי השלטי הגבורים הנ"ל, והביא ג"כ דברי הגאון מהר"י קצנלבויגן שכתב על דברי שילטי הגיבורים, לא זו הדרך וכו', שהדבר פשוט ביותר שהמשנה[10] מדברת בפאה נכרית אשר תחת השבכה ועליה רדיד כנהוג, שלא היו הנשים אז רגילות בפאה נכרית זולת הנשים ששער ראשן מועט, ובכדי שלא יתגנו על בעליהן, היו רגילות לתת פאה נכרית בראשן כדי שיתראו כבעלות שער מרובה, וכמו שפרש"י בערכין[11] וזהוי הכוונה של הנאמר בנזיר[12] שאפשר בפאה נכרית וכו'. ועוד שהרי אפשר לפרש דהיינו בחצר שאין הרבים בוקעים בו, אבל בחצר שרבים בוקעים בו אסור, וכ"ש ברשות הרבים. ובמסכת כתובות[13] נאמר: קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא, אילימא בחצר א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, ופרש"י ותוס' והר"ן, כלומר דמשמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פרוע ראש, וא"כ הא כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה, ומשנינן מחצר לחצר דרך מבוי. ע"ש. אלמא דבחצר שאין רבים בוקעים בו אפי' אם יוצאת בשערות ראשה ממש לית לן בה. וכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ם[14] והטור והשולחן ערוך אבן העזר[15] שכתבו, לא ילכו בנות ישראל פרועי ראש: בשוק, אלמא דדוקא בשוק אסור, אבל במקום שאין רבים בוקעים בו מותר, ואפילו משום מנהג צניעות ליכא. והוסיף הבאר שבע להביא ראיה לזה ממ"ש בנדרים (ל:) הנודר משחורי הראש מותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים, מאי טעמא, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מכסו, וקטנים לעולם מיגלו. ופרש"י, נשים לעולם מיכסו, שאינם שחורי ראש ועטופות כל שעה בלבנים. ואם איתא שרשאות ללכת בפאה נכרית, הרי אינן עטופות כל שעה בלבנים, וכו'.

מחלקות אודות שיטת הרמ"א

הרמ"א באו"ח סי' עה התייחס לנושא של פאה נכרית לענין אמירת קריעת שמע כנגדה, והמג"א שם נקט דהקולא היא גם לענין לצאת בפאה נכרית ברשות הרבים, ואולם הגאון יעב"ץ במור וקציעה (או"ח סי' עה), הבהיר שלא התיר הרמ"א (וכל המעתיקים את דבריו - כגון בעל הלבוש, עולת תמיד, ועוד רבים) אלא לבעלה דכיון דשריא בביתה הו"ל אורחה בהכי ולא מטריד, אבל לגבי אחריני אסור משום פריצותא, תדע דהא לא מייתי לה הרמ"א באה"ע (סי' כא) לגבי איסור פריעת ראש ברה"ר, אלא לגבי ק"ש.

המיתירים

חלק מהפוסקים סמכו לדינא על דברי השלטי גיבורים, שהתיר את השימוש בפאה הנכרית, ומהם:

המגן אברהם (סי' עה), הפרי מגדים שם (שהעלה דבמקומות שנהגו להקל יש לסמוך על המקילין), הגאון ה"חפץ חיים" זצ"ל במשנה ברורה שם (שכתב דיש להתיר במקומות שנהגו להקל, ולהחמיר במקומות שאין מנהג), האדמו"ר הזקן, בעל התניא, בספרו "שולחן ערוך הרב" (או"ח סי' ע"ה סעיף ד), דברי חמודות על הרא"ש (ברכות כד אות קי"ט), אליה רבה" (על הלבוש שם ס"ק י"ח), יד אהרן (אה"ע סי' כ"א אות ג), שדה הארץ (חלק ג יו"ד סי' י), ספר שבת של מי (דף סד ע"ב), ספר מאורי אור (חלק "קן טהור" נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד), ספר כרם שלמה האאס (או"ח סי' ע"ה), באר משה כרייף (מסכת נזיר דף כ"ח ע"א), ספר עבודת היום (סי' ע"ה סעיף ה), עוד.

ובעטרת זקנים על השו"ע (או"ח סי' ע"ה סק"ג) הבין שלדעת הלבוש יש חילוק בין פאה שנעשית משערות של עצמה (דאסור) לפאה שנעשית בשיער של אשה זרה.

האוסרים

ומאידך חלק מהפוסקים הכריעו בזה כדברי הבאר שבע, דיש לאסור את השימוש בפאה הנכרית, מהם: הגר"א בשנות אליהו (פ"ו דשבת מ"ה), החיד"א זצ"ל בספרו ברכי יוסף (או"ח סי' שג סק"ב), ובספרו מחזיק ברכה (או"ח סימן עה), בעל ההפלאה זצ"ל (הובא בספר לחמי תודה דף ד), החתם סופר זצ"ל בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ע"ה (על מג"א סק"ה), וכן בצוואתו שנדפסה בספר לב העברי ובסוף הספר "איש האלוקים", יעב"ץ במור וקציעה (או"ח סי' עה), הגר"ח מצאנז זצ"ל דברי חיים (ח"א יו"ד סי' ל וח"ב יו"ד סימן נט),שו"ת בית יעקב (סי' קנב), משא מלך ח"ז חקירה ט, הגאון רבי שלמה קלוגר בספר קנאת סופרים (דף כד ע"ב תשובה ע"ב). וע"ע בספרו שו"ת שנות חיים (סימן שט"ז), הגאון רבי יצחק לאמפורנטי זצ"ל (רבו של הרמח"ל) בספר פחד יצחק (אות פ), הגאון רבי רפאל מילדולה זצ"ל בשו"ת מים רבים (חאהע"ז סי' ל), הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל בקהלת יעקב (מענה לשון ח"ג, אות רמ), הגאון רבי יוסף ניסים בורלא אב"ד ירושלים בשו"ת וישב יוסף (חיו"ד סימן ב), ישועות יעקב (או"ח סימן עה), עצי ארזים על אהע"ז (סי' כא' סק"ב), תשובה מאהבה (ח"א סימן מח), שו"ת יהודה יעלה (חיו"ד סימן שס"ו), פרדס הבינה (חלק מטעי משה, דף עג), מהרז"ך זצ"ל הובא שער הזקנים ח"א דף מג', הגאון רבי אברהם פאלג'י זצ"ל, בספר ברך את אברהם (סדר בחוקותי דרוש ב), והתבטא שהוא "עוון פלילי" וראוי לבכות עליו, שו"ת חסד לאברהם תאומים (מהד"ת אהע"ז סימן פז), שו"ת הרי בשמים (סימן לו), שו"ת יד הלוי (סימן קכד),מהרש"ם בדעת תורה, ע"ה, סעיף ב, צמח צדק מליאובביץ בחידושים על הש"ס משניות ברכות (פ"ג. וע"ע בשו"ת צמח צדק חאה"ז סי' קלט), שו"ת מהר"ץ חיות (סימן נג), שו"ת תשורת ש"י (סימן תקע), בית אהרן קריספין (אהע"ז מערכת הפ' אות א), שו"ת משיב דבר (ח"ב מערכת פ), האדמו"ר ר´´ יחזקאל הלברשטאם זצ"ל בדברי יחזקאל על התורה (דרוש לשבועות. וע"ע בדברי יחזקאל החדש ליקוטים עמ' קכ, מקור החיים רסב), בעל מלאה קטרת זצ"ל בדבריו שנדפסו בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה, האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח מבעלזא זצ"ל בדרשה שנדפסה ב"קונטרס דיבורים קדושים", בעל ה"דרכי תשובה" בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב, תורת שבת (או"ח סימן ש"ג), הגאון ממונקאטש זצ"ל בנמוקי אור חיים (סימן עה),תפארת ישראל על המשניות (שבת פ"ו מ"ה), מהר"י ברלין זצ"ל בספר יש סדר למשנה (שבת פ"ו מ"ה), שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' ריג), האדמו"ר מספינקא זצ"ל בחקל יצחק סימן פא, הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל בשו"ת הסבא קדישא (ח"א סימן א), לב העברי (ח"א דף פא), האדמו"ר יקותיאל יהודה טייטלבוים זצ"ל בייטב לב (תוכחת מוסר לי"ג מידות ויום העשור אות כח), הגאון רבי אלעזר בעל שמן רוקח זצ"ל בצוואתו (נדפסה בספרו יבין שמועה על התורה קרקא תרס"ד), האדמו"ר ר' יואל טייטלבוים מסאטמר זצ"ל בדברי יואל פרשת בראשית עמ' לב, הגאון רבי חיים זוננפלד זצ"ל הובא בספר ארעא דישראל (ח"א עמ' מב).

טיעונים נוספים להיתר

  • השיער שיוצא מחוץ למטפחת: ויש מן הפוסקים שהתייחסו לנקודה נוספת, שלמרות שישנה עדיפות הכלתית למטפחת על פני הפאה הנכרית, מ"מ אם כאשר האשה לובשת מטפחת משאירה שערות מחוץ למטפחת, כבר היה עדיף שתלבש פאה נכרית, ואלו הן: הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בספריו תבואות שמש[16] ושמש ומגן [17], שו"ת "אז נדברו"[18], הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל במכתב שהובא בקובץ "בית הלל"[19], הגאון רבי משה ווינער שליט"א, מרבני ארה"ב, בספרו "כבודה בת מלך", הגאון רבי יצחק עבאדי, בשו"ת "אור יצחק"[20], בשם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית, הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספר "והיה מחניך קדוש", הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל", כתב בקובץ "אור ישראל"[21], הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל [22], ספר "ברכת משה" על הלכות ברכות [23], הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב. וכן דעת רבני חב"ד וכפי שנביא להלן.
  • בימינו אם לא נתיר את הפאה הנכרית, נשים רבות לא יעמדו בניסיון לכסות את ראשן (הגאון רבי משה שטנרבוך שליט"א בשו"ת "דת והלכה" סי' א).
  • יש מבארים שגם ה"באר שבע" החמיר להצריך רדיד מלבד המטפחת, כך שבלא"ה גם מטפחות של ימינו עדיין לא ממלאות את החיוב לדעתו (שם).

טיעונים נוספים לאיסור

מלבד הפולמוס האם הפאה הנכרית נחשבת ככיסוי ראש אי לאו, נאמרו נימוקים נוספים לאסור את שימושה:

  • דרכי האמורי: הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל כתב שלדעתו יש בזה גם איסור משום "ובחוקותיהם לא תלכו". (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סימן שס"ו).
  • חרם: הגאון רבי פנחס הלוי הורוביץ זצ"ל (בעל ההפלאה) יחד עם בית דינו גזר חרם על המקילים בפאה נכרית (כפי שהובא בספר של בנו הגאון ר' צבי הירש אב"ד פפד"מ, לחמי תודה דף ד).
  • פריצות: הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין זצ"ל בעל "ברכת רצה" כתב שמלבד איסור של פריעת ראש, יש בזה גם איסור משום פריצות (הובא בספר ישועות יעקב אהע"ז סי' כא'). ומטעם זה אסר ג"כ בשדי חמד אסיפת דינים מערכת ד אות ג. וכ"כ הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר זצ"ל (בדבריו שנדפס בתחילת ספר מהר"ם סופר על התורה). וכמו כן בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון סי' ריג) כתב שהדבר יכול להביא לידי הרהורי אסורים. וכ"כ בשו"ת אשר חנן ח"ד סימן סח', דפאה נכרית לא גרעה מבגדים אדומים שאע"פ שמכסות את הגוף מ"מ אסור ללובשם משום שמושך את העינים. וטענה דומה כבר כתב אחד הקדמונים (בן דורו של השולחן ערוך) בשו"ת מהר"ם פרובינציאלו ח"א סימן צ', שכתב אודות הפאה הנכרית: "דיש להתרחק מן נכיעור ומן הדומה לו".
  • מראית העין: כיון שהפאה נראית כשיער רגיל, יכולים הצופים לחשוב שהולכת בגילוי ראש (פרדס הבינה, חלק מטעי משה, דף עג). ולקמן נדון אם שייך חשש זה בימינו.
  • שינוי ששורשו מהרפורמה - שו"ת דברי חיים מצאנז (ח"א יו"ד סימן ל), שו"ת מהר"ץ חיות (סימן נג).

דעת פוסקי זמננו

בכמה ספרים רוצים לחלק בין המחלוקת הקדומה לימינו, בין לקולא בין לחומרא:

  • לקולא, מפני שבימינו שידוע שישנם נשים שמכסות את ראשם ע"י פאה, יש פחות חשש למראית העין. כן כתבו בספר "אום אני חומה" דף צ"ד, ו בעל מח"ס "נטעי גבריאל" במאמר בקובץ "אור ישראל" ל"ז, ובשו"ת אבני ישפה חלק ה' סי' קמ"ה. ואולם יש לציין: א) רוב הפסוקים שאסרו, לא אסרו מטעם מראית העיןת אלא משום ששעירות לא יכולות לשמש כ"כיסוי ראש". ב) אם האשה שיוצאת לאיזורים חילוניים, חוזרת טענת ה"מראית העין" למקומה.
  • ולחומרא, משום שבימינו הפאות הם יפות יותר ממה שידעו ליצר בימי הקדמונים, כך שהפאות כעת "מושכות את העין" יותר. וכך כתב הרה"ג דב ליאור שליט"א רבה של קריית ארבע: שאלה:"האם מותר לאשה ללכת בפאה נכרית?" תשובה: "אם את שואלת לגופו של עניין, אז התשובה היא: שלדעתי ראוי שכל אשה יראת שמים אמיתית תלך עם כיסוי ראש ממש, כך גם כתב הרב עובדיה שליט"א וכן יצא כרוז ברוח זאת מת"ח בירושלים. אמנם, היו גדולים שהתירו (ערוך השולחן), אך לענ"ד היום כשהתעשייה של הפאות השתכללה ואי אפשר להבחין בין שיער טבעי ובין פיאה, הרי שזה הורס את כל גדרי הצניעות, ויכול להביא לזלזול בכיסוי ראש, שנשים יאמרו מה לי פיאה מה לי שער טבעי. ואף מובא ב´´דברי חיים´´ לאדמו"ר מצאנז שאין לומר דבר שבקדושה כנגד פיאה, כי זה לא נחשב כלל לכיסוי. לכן, לדעתי, אשה צריכה ללכת עם כיסוי ראש של ממש, כובע או מטפחת לפי טעמה, וזהו כבודה וזהו אושרה." ע"כ.

ובכן נסקור את דעת פוסקי זמנינו (מהדור הקודם ומדורנו):

רבני יהדות ליטא

רוב רבני ליטא נמנים בין המתירים את הפאה:

  1. כן מעידים בשם הגאון בעל "חזון איש", שהיה מורה להתיר, והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א [24]. ואולם יש שהעידו בשמו שראוי יותר להחמיר[25].
  2. דעת הגאון הרב חיים קניבסקי שליט"א להתיר, שכתב במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים"[26]:

"ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

  1. דעת הגרי"ש אלישיב שליט"א שפאה שאיננה ארוכה, מעיקר הדין יש להקל, אך ראוי להחמיר[27].
  2. מובא בשם הגאון הרב ישראל קנייבסקי זצ"ל (ה"סטייפלר") שראוי להחמיר [28].
  3. דעת הגאון הרב שלמה זלמן אוייערבאך זצ"ל (כפי שמעיד בנו הגר"ש שליט"א[29]) דמעיקר הדין מותר אף ראוי להחמיר[30].

רבני ארצות המזרח

  1. הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א, בשו"ת יביע אומר[31] האריך לאסור, מסיק וז"ל:

""וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינו הפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה, תתברך בכל הברכות שבתורה, ובמזוני רויחי ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בנים גדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל." " וע"ע בספר מעדני המלך ח"א.

  1. הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, מראשי ישיבת פורת יוסף, היה מורה שאמנם הפאה נחשבת כ"כיסוי ראש", אבל נחשבת כפריצות[32]
  2. הגאון המקובל הרב יצחק כדורי זצ"ל היה אומר שהסיבה שיש בעולם מחלת הסרטן, היא מחמת שיש נשים שלובשות פאה נכרית, וכיון שניתן למשחית רשות להשחית אינו מבדיל וכו' [33]
  3. הגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף כותב[34]: "לעניין כיסוי הראש בפאה... ידוע הוא שבני עדות המזרח לא היו רגילים בזה כלל ועיקר, אלא היו מכסות ראשן במטפחת או בכובע, וזה מחדש באו מערי אירופה באופנה חדשה לצאת בפאה נכרית. והעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו".
  4. הגאון הרב שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו"[35] היה מורה להתיר, כדי שלא ילבשו את המטפחת באופן שיוציאם שערות, וז"ל: אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה." עכ"ל.
  5. הגה"ק הרב ישראל אבוחצירא (ה"בבא סאלי") זצ"ל: בצוואה לבנות משפחתו אמר: "אם אתן חושבות לרמות את הקב"ה בלובשכן פאה נכרית, וכאילו בזה אתן יוצאות חובת כיסוי הראש, אם כן דעו לכן: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם"[36].
  6. הגאון המקובל הרב מרדכי שרעבי התנגד בחריפות לפאות[37].
  7. הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל היתה דעתו שיש להעדיף מטפחת ולא פאה, אך במקרה והאשה לא מוכנה שהמטפחת תכסה את רוב הראש אזי עדיף פאה[38].
  8. הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת כסא רחמים, מורה דאין להשתדך לבחורה שרוצה לחבוש פאה נכרית[39]. והוא כדעת אביו הגאון מצליח מאזוז זצ"ל בשו"ת איש מצליח[40] שכתב לאסור את הפאה.
  9. הגאון הרב משה לוי זצ"ל הורה לאסור בספרו מנוחת אהבה[41].
  10. הראשון לציון הרב שלמה עמאר שליט"א מורה לאסור[42].
  11. הראשון לציון לשעבר, הרב אליהו בקשי דורון שליט"א (בהסכמה לאחד הספרים), הורה דהמיקל לחבוש פאה נכרית יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה.
  12. הגאון המקובל הרב יצחק ברדא שליט"א העלה לאסור, בשו"ת יצחק ירנן [43].
  13. הגאון הרב בן ציון מוצפי שליט"א מורה בתקיפות נגד הפאות[44].

רבני העדה החרדית

רוב רבני העדה החרדית מתנגדים בתוקף נגד השימוש בפאה הנכרית, וכהוראת האדמו"ר מסאטמר זצ"ל שהבאנו לעיל, ולעיתים קרובות מוציאים כרוזים על כך. וכן פסק הגאון רבי אברהם דוד הורוויץ זצ"ל בשו"ת קניין תורה ח"ד סימן קכט. ואולם הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת "דת והלכה"[45], הגם שדעתו שעדיף מטפחת, אבל כתב שאין לאסור לגמרי את הפאה.

חסידי חב"ד

נשיאי חב"ד ובהם אדמו"ר הריי"צ והרבי, הורו שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא: "מהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה"[46].כמו כן כתב: "בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צ"ל אשר אשת תלמיד תומכי תמימים צריכה לשאת פאה, כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר"[47]. הסיבה העיקרית לכך היא שבמטפחת קשה לכסות את השיער, סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין הדבר אפשרי.

וכך כתב הרבי מנחם מנדל שניאוסון זצ"ל: בעזרת השם יתברך התקבלו לאחרונה התנהגויות והנהגות מסויימות בין אנ"ש, ונשות אנ"ש בפרט, שעד עתה, מפני סיבות שונות, לא כולם נהגו כן. וכמו כל דבר שהוא חדש, קל להרוס אותו ח"ו, לכן גדולה באופן יוצא מן הכלל הזכות של כל אחד התורם את חלקו לחזק זאת. מצד שני - קל יותר לפעול זאת בעצמו, גם אם עד עתה לא העריכו את זה לפי החשיבות האמיתית, כשמתחשבים בכך שאין זה ענין פרטי אלא יש לזה השפעה, במידה ידועה, על כל החוג. לכן, מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה[48].

האוטיסט "דניאל" התייחס לדברי הרבי מלובביץ זצ"ל וכך כותב[49]: "הוא (הרבי) ראה דור שהרוב - או הורידו לגמרי את הכיסוי ראש או חלק רציני של השיער שלהם היה גלוי, אז הוא אמר שפיאה מכסה את הכל. אבל אם הוא היה רואה את הפאות של היום הוא היה צועק גיוואלד ועושה לזה סוף." עכ"ל.

רבני יהדות תימן

הגאון הרב יצחק ראצבי שליט"א בספרו שו"ע המקוצר[50] כותב במפורש שחייבת כל אשה לכסות שערותיה במטפחת דוקא, ועדיף מטפחת ע"ג מטפחת.

גילויים משמיים

בטרם ניגש לגילויים לגילויים אלו, יש לציין שאין להם תוקף לענין הכרעה הלכתית, מאחר ו"לא בשמים היא" (בבא מציעא דף נט עמוד ב), כלומר קביעת ההלכה נמדדת לפי החכמים בעולם הזה ולא על פי גילויים שמיימיים. ומאידך כלל "לא בשמים היא" לא מפקיע את העובדה שיתכן שיש אמת בדברים.

  • כמה מהאנשים שעברו "חוויה סף מוות" (חוויה זו מבוארת בארוכה בערך מוות קליני), מעידים שבשמיים מענישים על חבישת פאות נכריות, ומקפידים שכיסוי הראש יהיה ע"י מטפחות דווקא.
  • הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א בתשובה[51] מביא מעשה על ילדה שחזרה בגילגול מחמת עוון לבישת פאה נכרית.
  • האוטיסטים כותבים שבשמים מתנגדים לפאות הנכריות[52].

פולמוס השיער ההודי

הראשון שדן בנושא זה, היה ראב"ד העדה החרדית, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שכתב להחמיר ולא ללבוש פאות משיער הודי, כיון שהם עשויות משיער שנחתך בתור תקרובת עבושה זרה, ואף פאות משיער אירופאי ("קאסטם") כתב דראוי להמנע מפני שגם בפאות אלה קיים חשש של עירוב שיער הודי[53]:

בשנת תשס"ד החשש הנזכר לפיאות מתקרובת עבודה זרה התעורר, והציגו את הדברים בפני הגרי"ש אלישיב, שפסק לאסור שיער הודי (והקים את ההכשר של הגר"מ גרוס, המפקח על מקור השיער). וכן הורו הרה"ג ר' חיים קנייבסקי שליט"א והרה"ג ר' ניסים קרליץ שליט"א. ואולם הגר"ש וואזנר, העלה דמעיקר הדין יש להתיר את הפאה העשויה משיער הודי, כיון שהתגלחת לא נחשבת כנעשית לתקרובת, אלא נחשב כדורון, ואולם הסיק דראוי להחמיר, ואת דבריו הביא בנו, הגאון רבי בן ציון יעקב הלוי וואזנר שליט"א, אב"ד דבד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי [54]. וכדבריו כתב גם הגאון רבי חיים יוסף דוד ווייס שליט"א, דיין ומורה צדק סאטמר אנטוורפן [55]. והגאון רבי יצחק רייטפארט שליט"א היקל מטעם דתקרובת עכו"ם בזמן הזה מותר בהנאה, ודלא כהבית יוסף, וגם משום שהתגלת לא נעשית לפני האליל.

השלכות הלכתיות שונות

  • הגאון רבי צבי הירש שפירא, (בעל הדרכי תשובה) זצ"ל כותב דמי שאשתו חושבת פאה נוכרית, אסור לו להיות שוחט ובודק, כיון ש"בוודאי יצא מכלל ירא שמים מרבים" (בשו"ת שבסוף ספר תפארת בנים סימן ב).
  • בשו"ת יביע אומר (הנ"ל) העלה לאסור לעיתון לפרסם על מכירת פאות נכריות.
  • האדמו"ר מקוליזבורג זצ"ל בשו"ת דברי יציב[56] כתב שאסור למכור פאה נכרית לאשה שנוהגת היתר. וכן כתב הגאון הרב אליהו בחבוט שליט"א בספר ללקוט שושנים[57].
  • הגאון הרב יוסף שלום אלישיב שליט"א הורה שאשה שמחמירה לחבוש דוקא מטפחת ולא פאה, אף אם נשקף חשש לפיטורין ממקום עבודתה מחמת חומרא זו, עליה להמשיך להחמיר, ובזכות זה תזכה לפרנסה ברווח[58].

פאות ארוכות

ולדעת הסוברים שמותר לחבוש פאה נכרית, הסכימו כל פוסקי זמנינו דמ"מ פאות ארוכות או שמושכות את העין אסורות. והגר"ש ואזר שליט"א כתב[59] שכשם שלבחורות רווקות מוסכם להורות שצריכות לאסוף את השיער או עכ"פ לחתוך אותו קצר באופן שיהיה עד סוף גובה האוזניים בלבד, כך גם לענין הפאה הנכרית לנשואות.


לקריאה נוספת

  1. הרב שלום דוב וולפא, יקם שערה לדממה (בעד הפאה).
  2. קונטרס דת משה ויהודית (נגד הפאה).

קישורים חיצונים

קישורים בעד הפאה

קישורים נגד הפאה

הערות שוליים

  1. פ"ז דכתובות ה"ו
  2. דף עב ע"ב
  3. פכ"ד מה' אישות הי"א יב
  4. באה"ע ריש סימן קטו
  5. ח"א סי' מח
  6. שבת דף כד ע"ב
  7. שבת דף סד ע"ב
  8. נזיר דף כח ע"ב
  9. סימן יח
  10. שבת דף סד ע"א
  11. דף ז' ע"א
  12. דף כח' ע"ב
  13. דף עב ע"ב
  14. בפכ"א מה' איסורי ביאה
  15. סימן כא
  16. אה"ע סי' קל"ז.
  17. חלק ב' סי' ט"ו-י"ז.
  18. חלק י"ב סי' מ"א.
  19. קובץ י"ט.
  20. אה"ע סי' ג'.
  21. ל"ו-ל"ז.
  22. בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר', עמ' מ'.
  23. פרק א' סעיף מ"ב בהערה.
  24. חלק ב' פ"ח אות ט'. וכמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד..
  25. בספר בקובץ אגרות כותב בשם החזו"א שאמר: נודף מהפיאה ריח של איסור דאורייתא וכל מה שאינו בודאות היתר הוא איסור ואנו מחמירות בספקות.
  26. דף רי"ד.
  27. מתוך דבריו שנאמרו בשיעורו על מסכת שבת (שיעור מס' 174, - ב"קול הלשון").
  28. הכתר והכבוד לחי עולמים עמ' קכ"ה
  29. בספר הכתר והכבוד הנ"ל
  30. ואולם קונטרס הצנע לכת עמוד ק"ג כתב בשם הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל דמעולם לא התיר, רק שלא היה מוחה.
  31. חלק ה - אבן העזר סימן ה
  32. כן העיד ששמע מפיו תלמידו הרב אלעזר פנירי. וכן העידו שאר תלמידיו והובאו דבריהם בגליון עקבתא דמשיחא חשון תשע"ב. ובקונטרס "כיסוי ראש לאשה" כתב ששאלו את בנו של הגרב"צ, הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל לאותם נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, וכך הורה לנשים אחרות. ובספר "תפארת ציון", נכתב בזה הלשון: והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים.
  33. כן מובא בשמו בגליון עקבתא דמשיחא. וכן העידו בשמו כאן.
  34. ירחון "אור תורה" תשרי התשנ"ב עמוד כא
  35. בספריו תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז.
  36. ספר סדנא בבא סאלי עמ' ע'
  37. ספר דרך צדיקים חלק ב' עמוד 319
  38. תשובה בשם הגר"מ אליהו
  39. ירחון "קול תורה" ניסן תשמ"ו סימן עב
  40. ח"א או"ח סימן כד
  41. ח"ב פי"א סע' ה' הערה 16
  42. מתוך ראיון עם הגר"ש עמאר
  43. ח"ג אהע"ז סימן ב
  44. תשובות בענין פאה מהרב מוצפי
  45. סימן א'.
  46. אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע, תרגום מאידיש.
  47. "ספר התולדות" פרק י"א - איגרות קודש דף רכ"ז, וכן בספר "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג
  48. אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים
  49. דברי האוטיסט דניאל, מכתב מספר 48
  50. ח"ו, סימן רב, הלכה ב'.
  51. תשובת הגר"י רצאבי
  52. מכתב מהאוטיסט בנימין גולדן והאוטיסט דניאל
  53. ראה שו"ת דת והלכה סימן א'
  54. ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו.
  55. הובא בקובץ אור ישראל ל"ו
  56. יו"ד סימן נ"ו
  57. חלק ג עמ' ר"י
  58. שו"ת וישמע משה חלק א עמוד שס"ז
  59. שו"ת שבט הלוי