פרשני:בבלי:עבודה זרה ט א

From ויקישיבה
Revision as of 16:24, 14 September 2020 by Wikiboss (talk | contribs) (Try fix category tree)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה ט א

חברותא[edit]

מלכות פרס שלטה בישראל בפני הבית, בתקופת בית המקדש השני. ונמשכה מלכותם שלשים וארבע שנה. ובטלה מלכות פרס, ותפסוה מלכות יון, ושלטה על ארץ ישראל בפני הבית, בעוד בית המקדש קיים, מאה ושמונים שנה.
וחשמונאי ובניו תפסו המלוכה מהיוונים, ושלטה מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש שנים.
בית הורדוס שלטו אחריהם מאה ושלש שנים.
ונמשכה מלכותם עד חורבן הבית.
מכאן ואילך, צא וחשוב חשבון השנים אחר חורבן הבית, ומתחיל אז חשבון חדש. והבא למנות סדר השנים, לתולדות החכמים, או לכתיבת "זמן" בשטר, או מאורע אחר, מונה מחורבן הבית -
ושתי הברייתות האלו נראות, לכאורה, כסותרות. כי בברייתא הזו נאמר שהחשמונאים עם מלכי הורדוס ביחד מלכו (תחת שלטון הרומאים) מאתיים ושש שנים, ואילו בברייתא הקודמת נאמר שהרומאים שלטו בישראל מאה ושמונים שנה.
אלא, יש לתרץ, שאין כאן סתירה, כי אכן התחילו החשמונאים לשלוט בארץ ישראל מאתיים ושש שנים לפני החורבן, אלא שבעשרים ושש שנים הראשונות שלטו בני ישראל לבדם, כי הרומאים החזיקו בנאמנותם לבני ישראל. אלא שאחר כך, בימי יוחנן, המלך החמישי לחשמונאים - השתלטו הרומאים, ובגדו בנאמנותם לישראל, ושלטו אף על בית חשמונאי ובית הורדוס. נמצא, שמאה ושמונים שנה לפני החורבן פשטה מלכות רומי על ישראל.
המלכויות ששלטו בזמן בית שני:
מלכות פרס - 34
מלכות יון - 180
חשמונאים - 26
חשמונאים תחת הרומאים - 77
ס"ה חשמונאים - 103
בית הורדוס תחת הרומאים - 103
ס"ה תחת שלטון הרומאים - 180
הבית השני - 420
אלא, עשרין ושית שנין, עשרים ושש שנים, קמו בהימנותייהו בהדי ישראל, החזיקו בנאמנותם עם בני ישראל, ולא אישתעבדו בהו, ולא שיעבדו את בני ישראל.
ואמטו להכי, ולכן, לא קא חשיב להו, אין התנא מחשיבן לשנים האלו בברייתא הראשונה, באומרו כשפשטה מלכות הרשעה והיא מלכות רומי על ישראל, שהרי לא שלטו, אלא השתתפו אתם. ומכאן נלמד מה שאמרו לעיל, שעשרים ושש שנים החזיקו בנאמנותם.
שנינו בברייתא: מכאן ואילך, צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית. כלומר, משנת חורבן בית המקדש מתחיל חשבון חדש.
אבל, כותבי גיטין ושטרות, כתבו בשטר מספר השנים למלכות יון, כלומר, שנת פלוני לתחילת מלכות יון (כמבואר בדף הבא).
ואף הם, כותבי השטרות, אינם מונים מתחילת מלכותם ממש, אלא שש שנים אחריה, כי מלכותם התבססה רק כעבור שש שנים להתייסדות מלכות יון (אלכסנדר מוקדון לכד את עילם ממלך פרס בשנת ג' אלפים תמ"ב לבריאת העולם, אבל מלכותו הכללית התחילה בשנת ג' אלפים תמ"ח 3448).
שלוש מאות ושמונים שנה אחרי המלוכה הכללית של מלכות יון - נחרב בית המקדש.
וכך הוא החישוב: מלכות יון 180 180 - 6 = 174 חשמונאים והורדוס 206 174 + 206 = 380 הבית נחרב 3828
התנא המונה משנת חורבן בית המקדש, והסופר, המונה ממלכות יון, אם אינם יודעים את מספר השנה שעומדים בה, יכולים לברר אחד אצל השני - התנא המונה משנת החורבן ישאל את הסופר באיזה שנה עומד הסופר בה, ויוסיף עליה עשרים שנה - שהרי אף אם אינו יודע את מספר השנה, ה"פרטי", בודאי יודע את המספר ה"כללי", באיזה "מאה" הוא, שאין אדם טועה בכך אלא ב"פרטי", דהיינו בשנים שבתוך המאיות - וכך ידע חשבונו (380 + 20 = 400).
לדוגמה: אם ה"סופר" יאמר לו שעתה הוא שנת חמישים ושלש, יכתוב שבעים ושלש, ויצא חשבונו כהוגן.
וכן להיפך, ה"סופר" כשאינו יודע מספר השנה, יברר אצל התנא המונה משנת החורבן, ויפחות עשרים שנה, ויצא חשבונו כהוגן.
אמר רב פפא: אי טעי האי תנא, טועה במספר השנים, ולא ידע פרטי כמה הוה, אינו יודע ב"פרט" השנה, באיזה שנה עומד בה -
לישייליה לספרא, ישאל את הסופר כמה כתיב, מה המנין שהוא כותב, וניטפי עלייהו, ויוסיף עליהם עשרין שנים, ומשכח ליה לחומריה, וימצא את סכום חשבונו.
וסימניך: יהיה לך סימן פסוק זה (בראשית לא) "זה לי עשרים שנה בביתך". כלומר, התנא המונה לחורבן הבית, מוסיף עשרים שנה.
וכן, אי טעי ספרא ואינו יודע מנין השנה שעומד בה, נשייליה לתנא, ישאל את התנא, כמה חשיב, כמה שנים הוא מונה, ונבצר מינייהו, ויפחית מהם עשרין שנין, ומשכח ליה לחומריה, אז ימצא חשבונו.
וסימניך, סימן זה יהיה בידך שלא תחליף את השמועה, מי מפחית, ומי מוסיף:
ספרא - בצירא. הסופר נוהג לצמצם בכתיבתו, ומדקדק לכתוב בחסרון אותיות כפי המסורה (וזה יהיה לך לרמז, שהסופר מפחית את העשרים שנה).
תנא - תוספאה. התנא שונה ברייתות, שנוספו על המשניות (וזה רמז לכך שהתנא מוסיף את העשרים שנה).
תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, נגזר על העולם להתקיים, כנגד ששת ימי המעשה, כשכל אלף שנים משולות ליום אחד, ואחריהן אלף שנים שתהיינה שבת ומנוחה לעולם.
מששת אלפים אלו, שני אלפים מהן, נגזר על העולם להיות "שנות תהו", בלא תורה. שני אלפים אחריהן, הן "שנות תורה", בלא ימות המשיח. ושני אלפים אחריהן הן השנים הראויות להיות "ימות המשיח", שראוי לבוא בהם המשיח.
אבל, בעונותינו שרבו, יצאו מהן, כבר עברו משנות המשיח מה שיצאו מהן, כמה וכמה שנים שכבר חלפו, ועדיין משיח לא בא!
והגמרא מבארת את הברייתא:
שני אלפים שנות תורה, מאימת, מאימתי מתחילין למנות אותן?
אי נימא, אם נאמר שהמנין של אלפיים שנות תורה הוא ממתן תורה עד השתא, עד סוף ארבעת אלפים שנה מבריאת העולם, קשה, הרי ליכא כולי האי! שהרי מזמן מתן תורה עד שנת ארבעת אלפים לבריאה אין בהן אלפיים שנה. דכי מעיינת בהו, כשתעיין באלפים השנים הקודמות של תהו (אם תעשה חשבונן, כמו שיבואר), תרי אלפי, שני "אלפי שנים" שלמים, ופרטי דהאי אלפא, ועוד כמה חלקים מהאלף השלישי, הוא דהואי!
שהרי שנות התהו מבריאת העולם עד מתן תורה הם יותר מאלפיים שנה, כי התורה ניתנה בשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים לבריאת העולם.
1. בתוס' רבי אלחנן ובריטב"א מבואר, שהיתה לפניהם גירסא אחרת (וכן משמע ברש"י). ולפי וחישוב השנים על פי פסוקי התורה הוא כך:
אדם הראשון - 1
שת - 130
אנוש - 235
קינן - 325
מהללאל - 395
חנוך - 622
מתושלח - 687
למך - 874
נח - 1056
שם - 1558
המבול - 1656
ארפכשד - 1658
שלח - 1693
עבר - 1723
פלג - 1757
רעו - 1787
שרוג - 1819
נחור - 1849
תרח - 1878
אברהם - 1948
דור הפלגה - 1996
יצחק - 2048
יעקב - 2108
יעקב במצרים - 2238
גלות מצרים - 210 שנים
יציאת מצרים וקבלת התורה - 2448
וקשה, שהרי מעת מתן תורה עד סוף האלף הרביעי יש רק אלף וחמש מאות וחמישים ושתים שנים?  1  (1552= 2448 - 4000), והחשבון חסר ארבע מאות ארבעים ושמונהxxx

 1.  בתוס' רבי אלחנן ובריטב"א מבואר, שהיתה לפניהם גירסא אחרת (וכן משמע ברש"י). ולפי אותה גירסא, מקשה הגמרא על מה שאמרה הברייתא שכבר יצאו כמה וכמה שנים מימות המשיח, הרי כשנשנתה הברייתא בימי רב ענן (שסידר את "תנא דבי אליהו"), עדיין לא הסתיימו אלפיים שנות תורה? כי התורה ניתנה בשנת 2448. ואלף שנים לאחר מכן, בשנת 3448 התחילו למנות לשנות מלכות יון. ורב אשי, שהיה בסוף הגמרא, אחרי רב ענן, נפטר בשנת 738 לשטרות (שהיא שנת 4186 לבריאת העולם), שהיא אלף ושבע מאות ושלושים שנה מעת מתן תורה. ומתרצת על כך הגמרא, שמנין אלפיים שנה תורה מתחיל מעת שהיה אברהם בן חמישים ושתים שנה, ואילו אלפיים שנות המשיח מתחילות 172 שנה אחרי חורבן בית המקדש. ורב ענן שנה את הברייתא בשנים אלו, לפני פטירת רב אשי, בשנת 4186 לבריאת העולם. ועיין מהרש"א.
אותה גירסא, מקשה הגמרא על מה שאמרה הברייתא שכבר יצאו כמה וכמה שנים מימות שנים (448 = 1552 - 2000).
ומתרצינן: שני אלפים שנים של תורה אינם מתחילים מזמן מתן תורה, אלא מהזמן שנאמר עליו "ואת הנפש אשר עשו בחרן". והיינו, מעת שאברהם אבינו הכניס נפשות תחת כנפי השכינה, ושיעבדם לתורה, מהעת ההיא מתחילים למנות שני אלפים של תורה.
ומתי התחיל אברהם לעשות נפשות בחרן?
גמירי, מסורת בידינו, דאברהם בההיא שעתא, בעת ההיא, בר חמשין ותרתי היה, היה בן חמישים ושתים.  2 

 2.  הקשו התוס' (לפי הבנת המהרש"א) הרי הדיבור הראשון של הקב"ה לאברהם היה בצאתו מחרן, ואז היה בן שבעים וחמש, כמו שמפורש בתורה, ואם כן איך שיעבד הנפשות להתורה, ומנין היה לו התורה, כיון דעדיין לא בא אליו דיבורו של הקב"ה? ומתרצים: לפי המבואר ב"סדר עולם" שאברהם אבינו יצא פעמיים מחרן, וברית בין הבתרים היה בארץ ישראל לפני יציאתו השניה, כשהיה בן שבעים שנה (שלושים שנה לפני לידת יצחק - ולכן נאמר בפרשת בא: "ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ארבע מאות ושלושים שנה") מוכח שהדיבור "לך לך מארצך וגו" לא היה הדיבור הראשון שהקב"ה דיבר אל אברהם. ולכן שפיר שייך לומר שהקב"ה התגלה אליו מקודם לכן, ואף בטרם היותו בן חמישים ושתים שנה.
(אברהם נולד בשנת אלף תתקמ"ח 1948, הוסף עליהם חמישים ושתים שנים + 52 = 2000).
כמה בצרן מדתני תנא, כמה שנים חסר לך מהשנים שאמר התנא? - ארבע מאה וארבעים ותמניא, ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים.
כי מעיינת ביה, כשתעיין ותחשב כמה זמן יש מהעת שנאמר עליה "הנפש אשר עשו בחרן" עד מתן תורה, יצא לך החשבון שארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין.
מעת שהיה אברהם בן חמישים ושתים עד מתן תורה, זה בדיוק ארבע מאות וארבעים ושמונה שנים. ונמצא, שאלפיים שנות תורה נגמרו מאה ושבעים ושתים שנה אחרי חורבן הבית (ראה בטבלה).
אברהם בן 52 שנים - 2000
יציאת מצרים ומתן תורה - 2448
ביהמ"ק הראשון - 480 שנה אחרי יציאת מצרים - 2928
חורבן ביהמ"ק הראשון - אחרי שעמד 410 שנים - 3338
בנין ביהמ"ק השני אחרי 70 שנות גלות בבל - 3408
חורבן ביהמ"ק השני לאחר שעמד 420 שנים - 3828
172 שנים אחר החורבן - 4000
ה"תנא" שרוצה למנות כמה שנים כבר יצאו מימות המשיח, ואינו זוכר מנינו, יכול לשאול את ה"סופר" באיזה שנה הוא עומד למספר מלכות יון, ולפי חשבונו - בהוספת ארבעים ושמונה - יכול התנא לכוון מנינו.
שהרי הסופר מונה מעת התפשטות מלכות יון, שהיתה בשנת שלשת אלפים ארבע מאות וארבעים ושמונה 3448 לבריאת העולם, והתנא מונה משנת ארבעת אלפים 4000, נמצא שסדר השנים ה"פרטיים" של הסופר מקדימים בארבעים ושמונה שנים את סדר התנא.
אמר רב פפא: אי טעי תנא, אם טועה התנא, ולא ידע פרטיה כמה הוי, ואינו יודע באיזה שנה (ה"פרטי") אשר הוא עומד בה - לישייליה לספרא כמה כתיב, ישאל את הסופר כמה שנים הוא כותב, לפי חשבונו, וניטפי עלייהו ויוסיף עליהם ארבעין ותמני ארבעים ושמונה, ומשכח ליה לחומריה (קשרו) וימצא את מנין השנים לפי חשבונו.
וסימניך סימן זה יהיה בידך:


דרשני המקוצר[edit]

מסכת עבודה זרה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב |