מגילת שיר השירים

From ויקישיבה
Revision as of 12:35, 24 February 2020 by Wikiboss (talk | contribs) (→‎קישורים חיצוניים)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

שיר השירים היא אחת מחמשת המגילות שבתנ"ך. המגילה נקראת בשבת חול המועד של חג הפסח. היא נכתבה על-ידי שלמה המלך לפי הפסוק הראשון: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה". תקופתו מתאימה לחודש האביב, מועד חג הפסח. וכך מובא במגילה: "כִּי-הִנֵּה (הַסְּתָו) [הַסְּתָיו] עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"[1]

שיר השירים מוזכרת לאמירה במנחה, בערב שבת [2] ובליל הסדר [3]

המשל והנמשל[edit]

רבי ישעיה דטראני (הרי"ד או נכדו ריא"ז) הוא כתב בפירושו לתחילת המגילה[4] את הדברים הבאים:

"שיר השירים - שיר זה הוא מעולה מכל השירים שעשה שלמה, שנאמר: "וידבר שלשת אלפים משל, ויהי שירו חמשה ואלף" (מלכים א ה, יב), וזה היה מעולה מכולם. אשר לשלמה - כלומר שעשה שלמה המלך, וכל שלמה האמור בספר זה הוא חול? והוא שלמה המלך, כמו שאפרש".

ועל הפסוק: "ישקני מנשיקות פיהו" כתב הפרשן:

"חס ושלום לא היה לב שלמה לדברי חשק ואהבת נשים, אלא דימה אהבת הבורא ואהבת כנסת ישראל לאהבת אהוב ואהובה, שאין אהבה גדולה ממנה, כמו שאמר דוד על יהונתן (שמואל ב א, כו): 'נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים'.
וכל זה הספר מדבר כעין משל אהוב ואהובה, כמו שדיבר יחזקאל הנביא (יחזקאל טז, ח): 'ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, ואפרוש כנפי עליך ואכסה ערותך וגו' , ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש וגו' ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך, ורביד על גרונך, והרבה כאלו'. וכך אומרת האהובה שהיא כנסת ישראל: מי יתן שישקני אהובי מנשיקות פיהו.
כי טובים דודיך מיין - סתם שמחה חשובה אינה כי אם על הסעודה, ועיקר הסעודה אינה כי אם היין, לפיכך הזכיר היין, ומדבר פנים בפנים ושלא בפנים.

קודש קדשים[edit]

הרב יהושע שפירא במאמרו: שיר השירים קודש קדשים בעלון לפרשת השבוע לחול המועד פסח כתב: שיר השירים הוא שיר האהבה העליון של ה' יתברך וכנסת ישראל. כשאנו קוראים בו בשבת , אנו שבים ונזכרים בחסדו שגבר עלינו, בתשוקתו להיחלץ ולבוא לעזרתנו. עוד אנו מעוררים בתוכנו את חסד נעורינו, אהבת כלולותינו, "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". אהבה זו היא החוט הקושר בברית נאמנה את ישראל ואביהם שבשמים בתוך כל מסיבות העולם הזה, שרבים בו הצללים המאיימים לכבות את האהבה ולהפריד בין הדבקים.

אלא ששיר השירים הוא גם שירה של אהבה עליונה מזו, אהבת ה' יתברך לישראל כפי שהם בשורשם - למעלה מכל גדרי העולם הזה, למעלה מן הפגמים שהטילה ההיסטוריה במהלך חייהם ובדרך פעולתם. ישראל קדמו לעולם, ה' יתברך בוודאי אינו מוגדר בגדריו, ומשום כך אמרו חז"ל כי "אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל".

שתי אהבות אלו אינן דרות כאחת, בשל טבע העולם המעלים על האמת האלוקית שביסודו, ואינו מניח לה להתגלות בכל תוקפה. בכל זאת, ההיסטוריה זרועה נקודות נקודות של אור המאפשרות לנו להציץ דרכן אל השלמות שבה חבוקה הרעיה ודבוקה בדודה. נקודה כזו היא מתן תורה, אך השלמות שהביאה אל העולם שבה בחלקה ונתעלמה במעשה העגל. נקודה נוספת היא דורו של שלמה - ששיר השירים הוא שירו שלו. בדורו של שלמה זכו ישראל להתנוצצות מיוחדת במינה של המציאות העליונה המחברת בין הממדים, כשנבנה הבית הראשון והייתה הלבנה מאירה במילואה.

הגילוי הזה הוא תשוקתה של הרעיה, במשאלתה הראשונה שבראש שיר השירים: "יישקני מנשיקות פיהו". רש"י מפליא לבאר: "זה השיר אומרת בפיה בגלותה ובאלמנותה, מי יתן וישקני המלך שלמה מנשיקות פיהו כמו מאז... ונאמר דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים, ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע, ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה, ומחלים פניו לקיים דברו".

חג חירותנו הוא זכר לחירות שזכינו לה בימים ההם, אך גם ובעיקר תקוות חירות גדולה מזו - הממשמשת ובאה אלינו בזמן הזה. גם שיר השירים, הנקרא בתוך ימיו, אינו מספר לנו רק את סיפורה של אהבת קדומים שמכוחה היינו לעם, אלא גם ובעיקר את סיפורה של האהבה שעומדת אחר כתלנו בזמן הזה ממש, מתנוצצת ברמזי תורתו של משיח הנלמדים בבתי מדרשות כבר כיום, ועתידה לגלות לפנינו עולמות נפלאים שכל תורתנו הבל היא בפניהם. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

מדרשים על המגילה[edit]

אביגדור שנאן במאמרו על מדרשי המגילות מונה למגילה שני מדרשים : מדרש רבה, מדרש זוטא. וכן "אגדת שיר השירים".

הכללה בכתבי הקודש[edit]

התלמוד דן בשאלה האם יש מקום למגילה בין ספרי התנ"ך. שהרי לכאורה, מדובר במסכת של שירי אהבה.

במסכת אבות דרבי נתן נוסחא א א נאמר : " בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם. עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם.

גם במשנה מסכת ידיים ידים ג ד שנינו:" כל כתבי הקדש מטמאין את הידיים. שיר השירים וקהלת מטמאין את הידיים. ר' יהודה אומר: שיר השירים מטמא את הידיים וקהלת מחלוקת. רבי יוסי אומר: קהלת אינו מטמא את הידיים ושיר השירים מחלוקת. אמר רבי שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידיים. אמר רבי עקיבא: חס ושלום! לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידיים. שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש ושיר השירים - קודש קדשים.

המלבי"ם בהקדמתו לשיר השירים מסביר את הפער בין דברי חז"ל האומרים כי "שיר השירים קודש קודשים" ומתעסק בעניינים רוחניים, לבין פשט הפסוקים המורים על שיר אהבה בין שני בני זוג. לדבריו, בניגוד לשאר ספרי התנ"ך המדברים על מאורעות גשמיים שהתרחשו, שיר השירים מנסה לתאר מושגים שאין להם אחיזה בעולמנו הפיזי, וכדבריו:

Geresh.png השיר הזה המדבר מקורות הנפש האלהית וענייני הנשמה הרוחנית, בעלותה וברדתה בשכנה בגויה ובצאתה, יחוסה עם העולם הרוחני וענינה עם כחות הגויה, שכולם הם עניניים נעלמים נפלאים ונסתרים, כולם מושגי השכל לא משוגי החושים, כי הנפש ועצמותה לא תראה בעין בשר ולא ישיגוהו חוש ומוחש ולכן ילאה גם בעל הלשון לספר קורותיה במאמרים פשוטים, כי לא נמצא בלשון שמות ומלות ופעלים אשר יורו בעצם על עניניים רוחנים ועל מושגים השכליים, כי השמות שמהם נבנה הלשון כולם לוקחו מן המוחשים, וכלם הונחו על עניני העולם החומרי לבד, לכן בעת ירצה בעל הלשון לספר דבר מן הרוחנים אין בלשונו מלה שיורה עליהם בעצם וראשונה, וכי ימשש את כל כליו לא ימצא אומר ודברים אשר בם יחווה מחשבותיו, וע"כ יאלצנו ההכרח להלביש דבריו בשמות ופעלים מושאלים המונחים בעצם על עניני העולם השפל הנתונים תחת חוקי התנועה הזמן והמקום, וכדומה. וכן היה מוכרח ברצותו לספר דברי השיר הלז שמדבר מן הרוחנים, להשאיל שמות ומלות משלים ודמוים ולבושים מן העולם המוחש, לצייר את הנשמה הרוחניית ותשוקתה אל הדוד הנעלם בציור עלמה מתרפקת על דודה, את הדוד הקדוש המשגיח באהבתו על נפש חסידיו, בציור רועה במדבר חושק אילת אהבים וכדומה Geresh.png
שיר השירים מליצה "החרש-והמסגר

לפירוש המלבי"ם, הסיבה שהתנ"ך נוקט במשל מעולם הטבע וסיפורי החשקים הוא משום שאין לו אפשרות לדבר על נושאים רוחניים ללא מילים מתאימות לעניין. אין לנו אפשרות להעביר מידע על דברים שמחוץ לשפה שלנו, ואיננו אפילו מסוגלים לחשוב עליהם אם לא נמצא אנלוגיה מתאימה. כשם שאין אנו יכולים לדבר באופן ישיר על דברים פחות רוחניים כגון ריחות וכדומה להם אין לנו מילים מתאימות, כן אי אפשר לדבר על הנושאים הרוחניים בשיר השירים ללא משל לאהבה גשמית.

קישורים חיצוניים[edit]

והוצאת מרכז לוקשטיין, אוניברסיטת בר אילן.

הערות שוליים[edit]

  1. ב', י"א-י"ב
  2. סימן ע"ב – גודל קדושת שבת י"ד
  3. סימן קי"ט – סדר ליל פסח סעיף ט'
  4. בלחיצת כפתור ניתן לקרא את פירוש על שיר השירים רבי ישעיהו מטראני.
  5. מרצה למקרא במדרשה לנשים ובמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן