אונס (עבירה)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

אדם שבעל נערה בתולה בעל כרחה.


נאמר בתורה (דברים כב, כח - כט): "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה, ותפשה ושכב עמה, ונמצאו. ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף, ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו". פרשה זו באה ללמדנו, שאם אדם אנס נערה בתולה, חייב הוא לשלם לאביה קנס "חמשים כסף", כלומר חמשים סלעים שהם מאתיים דינר; כמו כן למדים, שאם אביה והיא מסכימים, חייב האונס לקחת את האנוסה לאשה, ואסור לו לגרשה.


כן למדים אנו ממה שנאמר: "כי ימצא איש נערה בתולה", שדין תשלום קנס נוהג: א. דווקא ב"נערה", היינו משהביאה סימני נערות (שתי שערות) לאחר שהגיעה לגיל שתים עשרה שנה ויום אחד, עד שנעשית בוגרת, כעבור ששה חדשים; ב. דווקא ב"בתולה", היינו נערה שלא נבעלה לאיש.


מלבד חובת תשלומי קנס בעד הנאת שכיבה, חייב האונס לשלם גם: א. צער - על שעינה אותה בביאת אונס זו; ב. בושת - על הבושה שגרם לה; ג. פגם - על שנפגם ונפחת ערכה.


שלא כמפתה, שאינו משלם את הקנס אלא אם אינו נושא את המפותה לאשה, הרי שהאונס משלם מיד את הקנס לאביה, אף על פי שנושאה לאשה, שנאמר באונס: "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה".