אילונית

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרת המושג[עריכה]

אילונית היא אשה עקרה, שאיננה מסוגלת ללדת בגלל פגם מולד מטבע ברייתה. השם אילונית הוא לשון התלמוד, והוסבר על ידי הגמרא כנגזר מהשם איל זכר[1], והיינו שהיא כאיל שאינו מוליד[2], או מפני שיש לאשה זו טבע הזכר[3]. ואולי אפשר להרחיב את ההשוואה בכך שיש לאשה זו תכונות חיצוניות כזכר.

רקע מדעי[עריכה]

עקרות מלידה - סיבות רבות יש לעקרות של אשה[4]. ניתן לומר, שהמושג עקרות מסמל באופן כללי כל מצב בו האשה איננה מסוגלת ללדת, בין מלידה ובין באופן נרכש. חז"ל ייחדו הגדרה מיוחדת למצב של עקרות אשה מלידה, וקראו לה אילונית. גם לעקרות אשה מלידה יש מספר סיבות[5], וחז"ל צמצמו בהגדרתם את האילונית למצב מסויים, על פי סימנים מיוחדים, וכפי שיבוארו להלן.

תכונות מדעיות של האילונית - בהתחשב בסימנים אלו שקבעו חז"ל, ובתוספת ההנחה הבסיסית שאיברי המין החיצוניים של אילונית הם נקביים, שאם לא כן היתה היא מוגדרת כאנדרוגינוס[6], מסתבר לומר, שמבחינה רפואית מדובר באשה הסובלת מהפרעה הורמונלית, המתבטאת בהיעדר הפרשה של הורמונים נקביים, ועקב כך היעדר התפתחות סימני מין משניים, ללא פגיעה במבנה הבסיסי של איבר המין הנקבי החיצוני (היינו שימור הנרתיק). על כן אין לה שדיים, אין לה הנאה מקיום יחסי מין, ואין לה את המבנה השומני האופייני לאשה מעל אזור ערוותה.

זיהוי המצב הרפואי - אשה כזו יכולה להיות מתאימה לתסמונת המכונה טרנר[7]. מדובר בנקבה שהמבנה הכרומוזומלי שלה הוא X45 (היינו סך הכל 45 כרומוזומים, במקום 46 במצב הרגיל, כיון שחסר לה כרומוזום-המין השני). באשה כזו אין השחלות מתפקדות, עקב התפתחות לקויה ביותר, ולכן לא יתפתחו אצלה סימני המין המשניים, בגלל חוסר הפרשת אסטרוגן. זוהי תיסמונת נדירה יחסית (אחד ל-2000 עד אחד ל-5000 לידות חי), ומתאימה לקביעת חז"ל, שאילונית הוא מצב בלתי שכיח. יתכן שהקול הגברי נובע מהפרשה מועטת של הורמונים זכריים (אנדרוגניים) מבלוטת יותרת-הכליה באשה עם תיסמונת טרנר בלתי מטופלת[8]. אמנם בדרך כלל נשים עם תיסמונת טרנר אינן מאופיינות בקול עבה, שכן לאשה עם תיסמונת זו בצורתה הטיפוסית אין כל סימנים אנדרוגניים. יתכן להניח שחז"ל התייחסו לצורות מוזאיקה של טרנר.

אפשרות נוספת היא שמדובר בקבוצת מחלות הנגרמת כתוצאה מחסר באנזימים מסויימים הדרושים להיווצרות ההורמונים המיניים[9]. בקבוצת מחלות אלו סובלות הנשים מביטויים פיזיים גבריים, כולל קול עבה ותישעורת גברית.

אכן לאור השיטות השונות ביחס למקבץ הסימנים הדרושים להגדרת אילונית, נראה שלא מדובר במחלה מוגדרת, אלא בקבוצה של תיסמונות שונות[10].

איילונית בתלמוד ובספרות ההלכה[עריכה]

שכיחות - חז"ל ידעו שאילונית הוא מצב נדיר, ולכן לא גזרו שכל הנשים לא תתייבמנה גזרה משום אילונית, כי אילונית לא שכיחה[11]. וכן שנינו, שתינוקת בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתים עליה, ואין אנו חוששים שמא כשתגדל תימצא אילונית, ונמצאו קידושיה למפרע קידושי טעות, ולאו אשת איש היא, אלא הולכים אחר הרוב, ורוב נשים לאו אילוניות הן[12]. רק ר' מאיר, שבדרך כלל חושש למיעוט, אסר על קטנה לחלוץ ולייבם, שמא תימצא אילונית, אבל חכמים הולכים אחר הרוב, ורוב קטנות לאו אילוניות הן[13].

נשים אילוניות במקרא, בתלמוד ובשו"ת - מבין כל הנשים העקרות המוזכרות במקרא, רק על שרה נאמר שהיתה אילונית: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד'[14], אפילו בית ולד אין לה"[15]. ואף שאילונית אינה יכולה ללדת, כתבו ראשונים שהיה זה מעשה ניסים שנתרפאה שרה מאילוניתה[16]. אמנם הגדרת שרה כאילונית היא תמוהה, שכן היעדר רחם איננו אחד מארבעת הסימנים של אילונית, כמבואר להלן. יתר על כן, מסתבר שלשרה לא היו הסימנים של אילונית שקבעו חז"ל. למשל, אחד הסימנים הוא היעדר שדיים, ואצל שרה כתוב שהיניקה בנים[17], ודרשו חז"ל[18], שנפתחו דדיה כשני מעיינות, משמע שהנס היה בזרימת חלב רב, ולא בעצם נוכחות השדיים, וכן נאמר במדרש[19], שהמופת בשרה היה שילדה לתשעים, ולא הזכירו שצמחו לה שדיים, ובעיקר יש לציין דברי המדרש[20], שאמרה שרה "שדים הללו שצמקו מושכים חלב", משמע שהיו לה שדיים; כמו כן מתוארת שרה כאשה יפה מאד[21], ואילונית איננה אשה יפה, שכן תכונותיה החיצוניות דומות לגבר. ואמנם יש מי שכתב, שבאופן עקרוני אשה שנוצרה בלי רחם אינה נקראת אילונית[22]. ויתכן לומר, שבמקרה של שרה השתמשו חז"ל באופן מושאל בביטוי אילונית, במובן של עקרות מטבע ברייתה, אך אצלה הסיבה היתה אנטומית, היינו היעדר רחם, ובדרך כלל בהלכה מוגדרת אילונית כעקרה מסיבות הורמונליות. ומאידך, יש להקשות על הגמרא, שכן היה לשרה דם וסת עד זקנתה, כנאמר[23] 'חדל להיות לשרה ארח כנשים', והיינו שפסק ממנה אורח נידות[24], ואם לא היה לה כלל רחם, איך היה לה דם נידה. אך ממדרשים אחרים משמע, שאמנם לא היה לה רחם[25], ורק באותו יום פירסה נידה[26], וייתכן שמדרשים חלוקים בנידון. ועוד יש מי שכתב, ששרה היתה טומטום[27].

בתלמוד מוזכרת רק אשה אחת שהיתה אילונית, והיא בתו של רבן גמליאל, שהיתה נשואה לאחי-אביה, ומת בלא בנים, וייבם רבן גמליאל את צרתה[28].

בספרי השאלות ותשובות מוזכרות אילוניות אחדות בלבד[29].

תיאור האילונית וגדרה בהלכה[עריכה]

סימני אילונית - ארבעה סימנים נתנו חז"ל באילונית: אין לה שדיים; מתקשה בשעת תשמיש, היינו שקשה עליה תשמיש אדם, ואין לה הנאה בתשמיש[30]; אין לה שפולי מעיים כנשים, היינו שחסר המבנה של הבשר הגבוה והעגול מעל מקום הערווה[31]; קולה עבה, ואינו ניכר בין איש לאשה[32]. יש בחז"ל שהוסיפו סימן חמישי, ששערה לקוי[33]. מבחינה רפואית, אם אמנם אילונית היא עקרה על רקע הורמונלי של הפרשת הורמונים זכריים, יתכן שכוונת הסימן הזה הוא בתיאור פיזור גברי של השיער, שהוא אחד המאפיינים של תיסמונת זו. אמנם יש מי שלא גרס זאת כלל[34]. יש שכתבו, שהיעדר דם וסת איננו סימן לאילונית[35]. טעם הדבר, משום שחז"ל לא הזכירו סימן זה.

יש מהפוסקים הסבורים, שדווקא אם יש בה כל ארבעת הסימנים דינה כאילונית[36]; יש הסוברים, שאפילו בסימן אחד היא אילונית[37], ולא נתפרש לשיטות אלו אם יש הבדל בין הסימנים, או שכל אחד מהסימנים הנ"ל מספיקים להגדרה; ויש הסוברים, שסימן מבורר אחד עושה אותה ספק אילונית, וכל הסימנים עושים אותה וודאי אילונית[38].

הגיל - סימנים אלו הם דווקא באשה שהגיעה לגיל עשרים שנה, ולא הביאה שתי שערות; אבל לא הגיעה לעשרים שנה, אף על פי שיש בה הסימנים הללו, אין דינה כאילונית[39]. ובת עשרים שאמרו - יש אומרים, שגם אם היו חסרים שלשים יום, דינה כבת עשרים[40]; ויש אומרים, שאף בת תשע-עשרה שנה ושלשים יום נחשבת כבת עשרים[41].

שתי שערות - אם הביאה שתי שערות קודם עשרים שנה, אף שיש בה כל סימני אילונית - יש אומרים, שאין דינה כאילונית[42]; ויש אומרים, שאם יש בה כל סימני אילונית, דינה כאילונית, אף על פי שהביאה שתי שערות[43].

גיל ושערות - אם עברו עליה רוב שנותיה, ולא הביאה שתי שערות, דינה כאילונית, אף על פי שלא נראה בה אף אחד מסימני האילונית[44]. בביאור רוב השנים נחלקו הראשונים - יש סבורים, שהיינו שלשים וחמש שנים ויום אחד[45]; יש הסבורים, שהיינו שלשים וחמש שנה ושלשים יום[46]; ויש הסבורים, שהיינו שלשים ושש שנה[47].

אשה שיש לה סימני אילונית (כל הארבעה, או אחד מהם, לפי הדעות דלעיל), והיא בתוך עשרים שנה, או אשה מעל עשרים שנה שטרם עברו עליה רוב שנותיה (לפי ההגדרות דלעיל), גם ללא סימני אילונית, דינה כקטנה[48].

אם הביאה שתי שערות בתוך הזמנים הללו, דינה כנערה ששה חדשים מיום שהביאה שתי שערות, ואחר-כך דינה כבוגרת. ואם לא הביאה שתי שערות עד אחרי הזמנים הללו, בין שהביאה אחר כך ובין שלא הביאה לעולם, הרי היא אילונית, ויוצאת מיד מקטנות לבגרות, ללא ימי נערות, ודינה כגדולה לכל דבר[49].

מאימתי נחשבת האילונית כגדולה - בשאלה זו חלוקים אמוראים, ולהלכה נחלקו הראשונים - יש אומרים, שדינה כגדולה מכאן ולהבא, היינו משעה שהתברר שהיא אילונית[50]; ויש אומרים, שדינה כגדולה למפרע[51]. ובביאור גדר למפרע נחלקו ראשונים - יש סבורים, שהיינו משתים-עשרה שנה ויום אחד[52]; יש סבורים, שהיינו משתים-עשרה שנה ומחצה, וששה חדשים הראשונים לאחר י"ב שנים דינה כקטנה[53]; ויש סבורים, שהיינו מיום שהביאה סימני אילונית, וכל אשה בהתאם למצבה המיוחד[54].

ויש לעיין, על פי המציאות כיום, שתוחלת החיים הממוצעת של אשה הוא גדול יותר מהעבר, וכגון שהוא כיום כ-80 שנה[55], האם ישתנה הדין, ורוב שנותיה ייחשב בגיל ארבעים שנה. ומאידך, יש לעיין מה דין אשה בזמננו, שניתן לאבחן את ההפרעות ההורמונליות המכוונות למצב של אילונית בגיל צעיר מאד, אם צריך עדין לחכות עד גיל עשרים, או הופעת שערות.

רפואה - יש מהראשונים שכתבו, שאילונית אין לה רפואה בדרך הטבע[56]. ולא נתבאר אם הכוונה שאין לה רפואה עצמונית, אבל ניתן לרפאה בעזרת תרופות וכד', או שאין לה כלל רפואה בידי אדם. וכמו כן לא נתבאר מה דין אילונית שבעזרת תרופות או ניתוחים רפאוה, אם דבר זה אפשרי.

פרטי דינים[עריכה]

קידושין - אסור לאיש לשאת אילונית לאשה[57], אלא אם כן קיים כבר מצות פריה ורביה, או שיש לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה[58]. אם עבר ונשא אילונית לאשה, ולא מקיים מצות פריה ורביה, מעיקר הדין כופים אותו לגרשה, וכשהוא מוציאה יש לה כתובה ושאר תנאי כתובה[59]. אמנם בזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה[60].

תשמיש המיטה - מותר לשמש עם אילונית, אף על פי שאין זרעו יכול להביא ללידה, ואין בזה משום השחתת זרע[61], מכיוון שמשמש כדרך כל הארץ[62]. והיינו דווקא בדיעבד, אך לכתחילה לא ישא אילונית, כמבואר לעיל[63].

זונה - לדעת ר' יהודה, זונה האמורה בתורה שפסולה לכהן זוהי אילונית, היינו מכיוון שזו ביאה שלא יכולה לגרום ללידה, על כן איננה אלא בעילות זנות[64]. ולשיטתו יש מהאחרונים שהעלה שאילונית פסולה לתרומה[65]. ולעניין הלכה - יש מהפוסקים שלא פסקו כר' יהודה כלל[66]; ויש שחששו להחמיר גם לדעתו[67].

קידושי טעות - אם הכיר בה שהיא אילונית, הרי קידושיה קידושין גמורים[68], כתובתה מאתיים ככל כתובה, ויש לה גם תנאי כתובה[69], וכן יש לה טענת בתולים[70]. כל עוד היא אשתו זוכה הבעל בכל מה שזוכה בשאר נשים[71], וחייב במה שחייב בשאר הנשים[72].

אם קידשה ולא הכיר בה שהיא אילונית - נחלקו ראשונים בדינה. יש אומרים, שאלו קידושי טעות, שאין אדם מוחל על מום גדול כזה, ואינה צריכה גט אפילו מדבריהם[73]; יש אומרים, שאין אלו קידושי טעות, וצריכה גט[74], היינו גט מדבריהם[75]; ויש מי שכתב, שבזמן הזה, שאין אנו בקיאים בבדיקות, אנו חוששים שמא אינה אילונית כלל, ולכן צריכה גט[76].

יש שכתבו, שהמחלוקת אם צריכה גט כשלא הכיר בה הוא בוודאי אילונית, אבל אם מוציאה רק מחשש אילונית, היינו כשיש ספק אם היא אילונית, צריכה גט[77]; ויש שחילקו בין אילונית גדולה לקטנה, שדווקא אם קידש אילונית גדולה היא מקודשת בוודאי וצריכה גט, אבל אם קידשה קטנה, הרי אלו קידושי ספק[78].

כתובה ושאר חיובי בעל - אם לא הכיר בה שהיא אילונית, אין לה כתובה[79], וכן אין לה שום תנאי מתנאי כתובה, ואינו חייב במזונותיה ובפדיונה[80]. ובעניין תוספת כתובה נחלקו ראשונים - יש אומרים, שיש לה תוספת כתובה[81]; ויש אומרים, שגם תוספת כתובה אין לה[82].

אילונית שלא הכיר בה, אין הבעל משלם פירות שאכל משלה, ונוטלת נכסים שהכניסה לו אם הם בעין, בין נכסי מלוג ובין נכסי צאן ברזל, ודין אילונית בנדונייתה הקיימת ככל הנשים. כל מה שאינו בעין מנכסי צאן ברזל, אין הבעל חייב לשלם; וכל מה שלא בעין מנכסי מלוג, חייב לשלם[83].

מי שנשא אשה, ואחר כך הוברר לו שיש לה סימני אילונית ואינה יכולה ללדת - יש מהאחרונים שהתירו לו לשאת אשה נוספת בהיתר מאה רבנים, ולא שייך חרם דרבנו גרשום במקרה כזה[84]; ויש מי שהתיר לבעל לגרשה בעל כורחה[85].

ברכת חתנים - המקדש אילונית, מברך ברכת חתנים[86].

כהן גדול לא ישא אילונית[87].

מחזיר גרושתו - המגרש את אשתו משום אילונית, נחלקו תנאים אם מותר לו להחזירה אחר כך[88]. ולהלכה נחלקו ראשונים - יש אומרים, שלא יחזירה דווקא אם כפל דבריו, היינו שאמר לה הריני מגרשך מפני שאת אילונית, ואם לא היית אילונית לא הייתי מגרשך; יש אומרים, שגם אם לא כפל דבריו, אלא פירש שמגרשה מפני שהיא אילונית לא יחזירה; יש אומרים, שגם אם לא פירש שמגרשה מפני שהיא אילונית לא יחזירה, לפי שמום גדול הוא זה; ויש אומרים, שבאילונית לדברי הכל אם לא פירש דבריו מותר להחזירה[89].

חדשי הבחנה - אילונית שנתגרשה או שנתאלמנה צריכה להמתין שלשה חדשי הבחנה, קודם שתהא מותרת להינשא לאחר[90]. ואף על פי שטעם המתנת שלשה חדשים הוא כדי להבחין בין זרע ראשון לשני, לא חילקו חכמים בתקנת גזרות שלהם בין אשה לאשה, וגזרו סתם שכל אשה תמתין שלשה חדשים, והיינו גם נשים כמו אילונית שאינן ראויות כלל ללדת[91].

מיאון - הנושא קטנה יתומה, כגון שהשיאוה אמה ואחיה, ולא רצתה בבעל, הרי זו ממאנת והולכת ואינה צריכה ממנו גט, ויכולה היא למאן כל זמן שהיא קטנה, עד שתהיה נערה[92]. ואם נודע שהיא אילונית, נחלקו ראשונים עד מתי ממאנת - יש אומרים, שאם לא הביאה שתי שערות ונולדו בה סימני אילונית ממאנת עד עשרים שנה, ואם לא נולדו בה סימני אילונית ממאנת עד שלא יעברו עליה רוב שנותיה[93]; ויש אומרים, שאם נודע שהיא אילונית, אין מיאונה מועיל לאחר י"ב שנה[94].

יבום וחליצה - אילונית פטורה מן הייבום ומן החליצה[95], ואם חלצה לאחים, לא נפסלה מכהונה, שאין זו אפילו כחליצה פסולה[96].

צרת אילונית מותרת להתייבם, ואפילו אם האילונית היא ערווה[97]. והטעם: האילונית אינה בת ייבום וחליצה, והרי זו כמי שאינה ונפלה הזיקה על צרתה.

סוטה - אילונית סוטה, לדעת ר' אליעזר, או שותה או לא נוטלת כתובתה[98]; ולדעת תנא קמא, לא שותה ולא נוטלת כתובתה[99]. ואף לשיטה זו, אם יש לו אשה אחרת הראויה לילד, או שיש לו בנים, שאז מותר לו לקים את האילונית, הרי זה משקה אותה, אף על פי שהיא אילונית[100]; ויש מי שחלקו וכתבו, שאף אם יש לו אשה ובנים אין האילונית שותה[101].

האונס ומפתה אילונית - יש אומרים, שיש לה קנס עד שתהא בת עשרים שנה[102]; יש אומרים, שיש לה קנס עד השעה שנעשית אילונית[103]; ויש אומרים, שאילונית אין לה קנס לעולם[104].

אמה עבריה - האב זכאי למכור את בתו הקטנה לאמה עבריה, אף כשהיא אילונית[105], ואינה יוצאת בסימני נערות ככל קטנה, שהרי אין לה ימי נערות, אלא היא יוצאת לחירות ביציאתה מקטנות לבגרות[106]. יש סוברים, שאינה יוצאת עד עשרים שנה[107]; ויש סוברים, שמשעה שנולדו בה סימני אילונית, אף על פי שעדיין אינה אילונית וודאית, היא יוצאת לחירות[108], ואין אביה יכול למוכרה עוד[109]. לסוברים שדין אילונית כגדולה הוא למפרע[110], חייב האדון להחזיר לה כל מה שנשתעבד בה מאותו זמן ואילך[111]. וכשאילונית יוצאת בבגרותה - יש אומרים, שההענקה שחייב האדון לתת לה הוא לה לעצמה[112]; ויש אומרים, שההענקה היא לאביה[113].

מצות פריה ורביה - מי שהוליד בן ובת, והבת היא אילונית, לא קיים מצות פריה ורביה[114]. ואם הוליד בן ובת הראויים להוליד, ונולדו בני בנים סריסים ואילוניות, קיים הסב את המצוה[115]; ויש מי שחלק עליו[116].

איסורי עריות חלים גם באילונית, כי הם תלויים במעשה הביאה, ולא בעובדה אם ראויה להוליד אם לאו[117].


הערות שוליים

  1. בבלי כתובות יא א - דוכרניתא, לשון איל תמים (ויקרא ה טו), שמתורגם דבר שלים.
  2. רש"י כתובות שם, ד"ה דוכרנית.
  3. רמ"א אבהע"ז א ה.
  4. ראה ע' פוריות ועקרות, הע' 55 ואילך.
  5. ראה ע' פוריות ועקרות שם, וכן ראה ע' אנדרוגינוס.
  6. ראה ע' אנדרוגינוס.
  7. Turner syndrome.
  8. מצב זה מתאים להגדרות חז"ל לסימני האילונית, אך אין הוא מתאים לעקרות על רקע אנטומי, כגון היעדר רחם מלידה. וראה - הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם, חאבהע"ז סי' קעב סק"א.
  9. הכוונה למחלות מסוג congenital adrenal hyperplasia (CAH).
  10. וראה באריכות מאמרו של ד. מלאך, ספר רפאל, עמ' שכט ואילך.
  11. בבלי יבמות כ ב. וראה תוס' שם ד"ה אי.
  12. בבלי סנהדרין סט ב.
  13. בבלי יבמות קיט א. וראה בתוס' שם ד"ה מחוורתא.
  14. בראשית יא ל.
  15. בבלי יבמות סד ב. וראה תו"ש תולדות פכ"ה אות עז, מב"ר סג, שגם אצל רבקה כתוב שעיקר מטרין לא היה לה.
  16. תוס' גיטין מו ב ד"ה המוציא. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ג סי' ד.
  17. בראשית כא ז.
  18. ב"מ פז א.
  19. ראה בפרדר"א פנ"ב.
  20. תנחומא שופטים יח. הובא ברש"י בראשית יח יב.
  21. בראשית יב יא,יד.
  22. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאעה"ז סי' קעב סק"א.
  23. בראשית יח יא.
  24. רש"י שם.
  25. ראה תו"ש בראשית יח אות יד, מהמדרש ותצחק שרה בקרבה - על רחם שלה, וראה עוד בתו"ש בראשית פט"ו אות ג. וכמו כן ראה בראשית רבה נג ז, ושם סג ה - עיקר מטרין לא היה לה. ולעומת זאת ראה שם מה ב, מחלוקת מה היתה בעייתה של שרה.
  26. ב"מ פז א. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קכה סק"ו.
  27. פחד יצחק, ע' אבותינו . וראה ע' טומטום, הע' 13.
  28. יבמות טו א.
  29. ראה לדוגמא: לקט הקמח חאהע"ז דף קמג ד, הובא בפחד יצחק ע' אילונית #, והוא מלפני כשלוש מאות שנה; שו"ת עין יצחק חאעה"ז סי' ד, והוא מלפני כמאה וחמישים שנה; שו"ת חלקת יואב חאבהע"ז סי' כד, ושו"ת חסד לאברהם מהדו"ת סי' מו, מלפני כמאה שנה.
  30. רש"י יבמות פ ב; פיהמ"ש לרמב"ם יבמות א א. הכוונה בלשון רפואית להיעדר libido.
  31. רש"י שם; טור אבהע"ז סי' מד. הכוונה בלשון רפואית להיעדר mons pubis.
  32. בבלי יבמות פ ב.
  33. תוספתא יבמות י ו.
  34. הגר"א שם.
  35. שו"ת יכין ובועז ח"ב סי' נג; שו"ת בני אברהם (מיוחס) חאהע"ז סי' לט. וביכין ובועז שם הוסיף, משום שאשה שאין לה דם וסת יכולה ללדת, ובשו"ת בני אברהם כתב, שאשה כזו לא יכולה ללדת.
  36. רמב"ם אישות ב ד, ועיי"ש במ"מ ובכס"מ. וראה עוד בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' נג; ס' זכות משה (לבעל גט מקושר) סי' עו; תוס' קידושין ד א ד"ה דלא.
  37. טור אהע"ז שם. וראה בב"י ובב"ח שם, ובס' זכות משה סי' עו; רמ"א אהע"ז קעב ד. וראה ברמ"א אבהע"ז א ה, שמנה רק ג' סימנים, והחסיר היעדר יכולת והנאת תשמיש, ואולי יש לומר שהוא הולך לשיטתו שבסימן אחד סגי, כמבואר ברמ"א אבהע"ז קעב ד.
  38. מאירי קידושין ד א. ועי' ב"י וב"ח אהע"ז סי' מד, שמשמע מדבריהם שכך גם דעתו של הרמב"ם.
  39. בבלי נדה מז ב, כדעת ב"ה; רמב"ם אישות ב ד; טושו"ע אהע"ז קנה יג.
  40. רמב"ם שם.
  41. ראב"ד ומ"מ אישות ב ד; טושו"ע אהע"ז קנה יב. וראה תויו"ט בבלי נדה ה ט.
  42. תוס' יבמות פ ב ד"ה דהביא; רא"ש שם בדיני סריס, וכתב בשו"ת בני אברהם (מיוחס) חאהע"ז סי' לט, דה"ה באילונית.
  43. נמוק"י וריטב"א יבמות שם; שו"ת בני אברהם, שם.
  44. בבלי נדה מז ב.
  45. רמב"ם אישות ב יב; שו"ע אבהע"ז קנה יג. וראה בטור ובפרישה שם.
  46. רמ"ה ב"ב קנה א, ובריב"ש סי' תסה בשמו. וראה בב"י חו"מ סי' רלה.
  47. רשב"ם ב"ב שם; טושו"ע חו"מ רלה יא; טור אהע"ז סי' קנה.
  48. ראה ב"מ קנח ב.
  49. רמב"ם אישות ב ג-ה, על פי בבלי יבמות פ א. וראה בתוס' יבמות שם ד"ה אילונית. וראה בשו"ת אגרות משה חאהע"ז ח"א סי' קסב, בד"ה וגם מה.
  50. יבמות, פ א - דעת שמואל, וכן פסקו הרמב"ם אישות ב ג; ראב"ד נערה בתולה א ט; סמ"ג עשין כ, לפי יש"ש בבלי יבמות פ"ח סי' לא; מאירי יבמות פ א, בשם יש פוסקים; שו"ת נובי"ק חאהע"ז סי' ו. וראה רש"י כתובות לה ב; שו"ת הרא"ש כלל מו.
  51. בבלי יבמות פ א - דעת רב, וכן פסקו רמ"ה ב"ב קנה ב, ובטור חו"מ סי' רלה בשמו; רמ"א אהע"ז קנה יב.
  52. רש"י יבמות שם ד"ה נעשה; תוס' שם ד"ה אכל.
  53. רמב"ן יבמות שם; ריטב"א קידושין, ד א.
  54. רשב"א ומאירי בבלי קידושין ד א, בשם הראב"ד.
  55. ראה ע' זקן, הע' 49 ואילך.
  56. תוס' גיטין מו ב ד"ה המוציא. והוכיחו כן מדפליגי ר"י ור"ע אם סריס חמה יש לו רפואה (יבמות עט ב) ולא פליגי כן באילונית, וכן מדרשת חז"ל אשר תלד, פרט לאילונית (יבמות יב א), ולדעתם רק בדרך נס יכולה ללדת, כמעשה שרה (ראה לעיל הע' 15 ואילך). ולכאורה ניתן לומר שדין סריס חמה בזכר מקביל לאילונית בנקבה, וכדכתב רש"י ביבמות פ א ד"ה נעשה, ולכן י"ל שאותה מחלוקת בסריס חמה נכונה גם באילונית. ואולי מה שנאמר שאיננה יולדת, היינו דווקא ללא טיפול, אך יתכן שבעזרת טיפולים מתאימים יכולה לעתים ללדת, ואין זה בהכרח סותר את הגדרתה כאילונית, וי"ל.
  57. תוספתא יבמות ח ג. וראה באור הגר"א אבהע"ז סי' א סק"ט.
  58. בבלי יבמות סא א; רמב"ם אישות טו ז.
  59. רמב"ם אישות כד א.
  60. רמ"א אבהע"ז א ג.
  61. נ"י פרק הבא על יבמתו; תוס' יבמות יב א ד"ה ג' נשים. וראה בע' זרע, הע' 179 ואילך.
  62. רמ"א אבהע"ז כג ה.
  63. ב"ש שם סק"ב; ח"מ שם סק"ד. וראה עוד באצה"פ סי' כג סק"ד אות ב.
  64. משנה יבמות סא א.
  65. ערוך לנר יבמות פט א.
  66. רמב"ם איסורי ביאה יח ג. וראה רי"ף ורא"ש, יבמות שם; טושו"ע אבהע"ז ו ח.
  67. סמ"ג לאוין קכא; יראים השלם סי' לח; יש"ש בבלי יבמות פ"ו סי' כו. וראה עוד בב"ש שם סקי"ט; ארץ צבי שם סקכ"ב.
  68. רמב"ם אישות ד י; סמ"ג עשין מח; סמ"ק סי' קפג; כל בו סי' עה; אורחות חיים הל' קידושין סי' י; טושו"ע אבהע"ז מד ד, ושם סז ו; ב"ש סי' נה סקי"ט. וראה באוצה"פ סי' מד סקט"ז אות א, שיש שפסקו כן אפילו אם לא הכיר בה.
  69. משנה כתובות ק ב; רמב"ם אישות יא ד; טושו"ע אבהע"ז סז ו; שם קטז ג.
  70. בבלי כתובות לו א. וראה רמב"ם שם יא ח. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כ, עמ' תרנב-ג, והע' 481.
  71. רמב"ם אישות כד א; טושו"ע אבה"ע קטז ג.
  72. ח"מ סי' קטז סק"ח; באור הגר"א שם סקי"ב.
  73. תוס' יבמות ב ב ד"ה או, ותוס' בבלי כתובות עב ב ד"ה על, ותוס' בבלי גיטין מו ב ד"ה המוציא; רמב"ן, רשב"א ורא"ש שם; לח"מ אישות ד י; שו"ע אהע"ז מד ד, בשם יש אומרים. וראה באוצה"פ סי' מד סקי"ז אות א.
  74. ר"ת, בשם ר"א בס' הישר סי' קס; רמב"ן ורשב"א בשמו בריש יבמות; טור אבהע"ז סי' מד, בדעת הרמב"ם; שו"ע, שם; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קא; שו"ת דברי חיים ח"א סי' מח. וראה באריכות באוצה"פ שם, ובשו"ת שרידי אש ח"ג סי' לג. וראה בבאור הגר"א אהע"ז מד סק"ז.
  75. נמוק"י ריש יבמות; לח"מ אישות ד י.
  76. יש"ש יבמות שם. וראה עוד בשו"ת קובץ תשובות ח"ב סי' עו.
  77. תוס' יבמות, כתובות וגיטין שם; טור אבהע"ז סי' מד; ב"י שם; אור זרוע סי' תקצז; באה"ט אבהע"ז סי' מד סק"ד.
  78. חידושי הרמב"ן בבלי יבמות ב ב; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' עח; מלא הרועים, מערכת א, בדיני אילונית, אות ג. וראה באוצה"פ סי' מד סקט"ז אות ב, מה שחלקו על כך. וראה באריכות דיני אילונית שלא הכיר בה אם צריכה גט, בס' זכות משה לבעל גט מקושר סי' עז-עח.
  79. רי"ף ור"ן בבלי כתובות נט א; רי"ף ונמוק"י בבלי יבמות מא א; שו"ע אבהע"ז קטז ג.
  80. טושו"ע אבהע"ז קטז ג.
  81. רמב"ם אישות כד ב-ג; העטור, הרמב"ן והרשב"א - הובאו במ"מ שם; שו"ע אבהע"ז קטז ג; ח"מ סי' סז סק"ו; באור הגר"א אבהע"ז שם סק"ה. וכן הכריע בית הדין הרבני הגדול (הדיינים הדיא, אלישיב, ז'ולטי) בפסד"ר ח"ד עמ' ריט.
  82. ראב"ד אישות שם. וראה עוד בפחד יצחק, ע' אילונית #.
  83. משנה יבמות קיג א; רמב"ם אישות כד ז-ח; טושו"ע אבהע"ז קטז ג. וראה בשו"ת תשובת הכהן ח"ב סי' צ, הובא בפחד יצחק, ע' אילונית #.
  84. שו"ת חלקת יואב חאהע"ז סי' כד; ס' ויחי יעקב סי' טז; שו"ת עין יצחק חאהע"ז סי' ד.
  85. שו"ת חסד לאברהם מהדו"ת סי' מו. וראה באריכות בדיני קידושין של אילונית בס' פירושי איברא להגרי"א הענקין, סי' א אות' לט-מא, ובשו"ת שרידי אש ח"ג סי' לג.
  86. רא"ש כתובות פ"א סי' יב.
  87. משל"מ אישות יז טו.
  88. משנה גיטין מו ב. ובטעם מחלוקתם ראה בבבלי שם, ובירושלמי שם ה"ח, וברש"י על המשנה.
  89. רמב"ם גירושין י יג, ובמ"מ שם; טושו"ע אבהע"ז י ג, ובב"י שם; ב"ש שם סק"ז; פני משה שם סק"ז; באור הגר"א שם סק"ט. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, ע' גרושה אות ו.
  90. בבלי יבמות מב ב, בדעת ר' מאיר; רי"ף ורא"ש יבמות שם; רמב"ם גירושין יא כ; טושו"ע אבהע"ז יג א.
  91. רש"י כתובות ס ב ד"ה בגזרותיו.
  92. רמב"ם גירושין יא א.
  93. רמב"ם שם; טושו"ע אבהע"ז קנה יב. וראה לעיל הע' 44 ואילך.
  94. ב"י ורמ"א בשו"ע שם. וע"ע בדרישה שם ובב"ש שם סקי"ט. והדעות הללו תלויות בהגדרות של גדלותה - ראה לעיל הע' 50 ואילך.
  95. בבלי יבמות כד א. וראה באריכות בדיני ייבום וחליצה באילונית בפסד"ר ח"ג עמ' רמח.
  96. בבלי יבמות עט ב.
  97. בבלי יבמות יב א, כדעת רבא ור' יוחנן; רמב"ם יבום וחליצה ו כא; טושו"ע אבהע"ז קעג ט.
  98. משנה סוטה כד א, ובגמ' שם כו א. ובטעמו ראה רש"י שם כה ב ד"ה עקרה; מאירי שם; פיהמ"ש לרמב"ם שם; משל"מ בבלי סוטה ב י.
  99. משנה סוטה שם. ובטעם הדבר ראה בגמ' שם כה ב, וברש"י ומאירי שם. וראה עוד בירושלמי בבלי סוטה ד א; פיהמ"ש לרמב"ם שם; ראב"ד ומשל"מ על הרמב"ם בבלי סוטה ב י.
  100. תוספתא סוטה רפ"ה; בבלי סוטה כו א; ירושלמי סוטה ד ג; רמב"ם סוטה ב י.
  101. מאירי שם, בשם י"מ; משל"מ שם; קרן אורה סוטה כה ב.
  102. ראב"ד נערה בתולה א ט; טור אבהע"ז סי' קעז.
  103. ראה אנציקלופדיה תלמודית, ע' אילונית אות ג. והמחלוקות הללו תלויות בהגדרת גדלותה של אילונית - ראה לעיל, הע' 50 ואילך.
  104. רמב"ם שם. וראה בכס"מ שם, ופרישה וב"י אבהע"ז שם. וראה עוד ביש"ש בבלי כתובות פ"ג; אור שמח, נערה בתולה שם; מנ"ח מ' סא.
  105. בבלי קידושין ד א; רמב"ם עבדים ד א. וראה בלח"מ ומל"מ שם.
  106. בבלי קידושין ד א; רמב"ם עבדים ד א; רמב"ם שם ה. וזמן גדלותה תלוי בהגדרות גדלותה של אילונית, שנידונו לעיל הע' 50 ואילך.
  107. מאירי קידושין ד א.
  108. מאירי קידושין ד א, בשם גדולי הדורות.
  109. משל"מ עבדים ד א.
  110. ראה לעיל הע' 50 ואילך, דעות שונות ממתי מחשיבים אותה לגדולה.
  111. ריטב"א קידושין שם. וראה משל"מ עבדים שם.
  112. עצמות יוסף, בבלי קידושין יז ב ד"ה אידי.
  113. משל"מ עבדים ג טו.
  114. ירושלמי יבמות ו ו; רמב"ם אישות טו ד; טושו"ע אבהע"ז א ה. ובבבלי בבלי יבמות סב ב, מוזכר רק שאם הבן הוא סריס לא קיים האב מצות פריה ורביה, אך כבר העיר המ"מ על הרמב"ם שם, והגר"א על השו"ע שם, שה"ה לבת אילונית, ומקורו בירושלמי.
  115. אפי זוטרי, אבהע"ז א ו.
  116. הגרא"ז מלצר, הובאו דבריו באוצה"פ סי' א אות לב.
  117. שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' יא.