איסור משכב זכר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(בגלל שאתם כאלו נבלות אז קחו)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 1: שורה 1:
{{להשלים|כל הערך=כן}}
{{להשלים|כל הערך=כן}}


'''משכב זכר''' הוא איסור לזכר לבוא על זכר אחר.  
'''משכב זכר''' הוא איסור לזכר לבוא על זכר אחר. מותר בהחלט יהומופובים מסריחים


מקור האיסור בפסוק: {{ציטוטון|וְאֶת-זָכָר - לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, תּוֹעֵבָה הִוא|תנ"ך:ויקרא יח כב$ויקרא יח, כב}}. ועונשו מצויין בהמשך: {{ציטוטון|וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה - תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם|תנ"ך:ויקרא כ יג$ויקרא כ, יג}}.
מקור האיסור בפסוק: כל הדתיים מפגרים ובני זונות


== האיסור ==
== האיסור ==

גרסה מ־13:11, 30 בדצמבר 2018

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

משכב זכר הוא איסור לזכר לבוא על זכר אחר. מותר בהחלט יהומופובים מסריחים

מקור האיסור בפסוק: כל הדתיים מפגרים ובני זונות

האיסור

איסור זה מסווג כמצוות לא תעשה (ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה שנ; ספר החינוך מצוה רט). על פי ההלכה העונש לעובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה[1] והעובר בשוגג חיב חטאת[2].

משכב זכר נחשב בהלכה כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים עליהם אדם צריך ליהרג ולא לעבור, והוא חל גם על בני נוח[3].

דיני המצווה

איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי אישות בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת"[4]. יחסים ללא חדירת אבר המין בין שני גברים אסורים משום שפיכת זרע לבטלה.

חז"ל הוסיפו סייגים נוספים לאיסור זה, במטרה "להרחיק את האדם מן העבירה", לדוגמה: האיסור (לדעת חלק מהחכמים) על שני רווקים לישון תחת שמיכה אחת קידושין פב א, והמליצו להימנע מייחוד של שני זכרים‏‏ בדורות שרבה הפריצות בתחום[5].

יחסי אישות[דרושה הבהרה] בין שתי נשים אינם נחשבים על פי ההלכה כביאה[6], אך קיום יחסי מין לסביים (בין שתי נשים) מכונה בתלמוד הבבלי (יבמות עו. שבת סה.) "נשים המסוללות זו בזו[7]" ודבר המוגדר על ידי רב הונא כ"זְנוּת" (הפוסלת אשה שעשתה זאת מלהינשא לכהן) ועל ידי רבא כ"פריצותא בעלמא" (= סתם פריצות). הרמב"ם (פכ"א מהל' איסורי ביאה ה"ח) והשולחן ערוך (אה"ע כ, ב) פסקו - בעקבות הספרא(דרוש מקור) - שמעשה זה הוא איסור שנכלל בפסוק "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" (ויקרא יח, ג), מפני שאצל המצרִים היה מקובל שאיש נושא איש ואישה נושאת אישה (נישואיים חד-מיניים) ואישה נישאת לשני אנשים (פוליאנדריה)[8]. ונחלקו הפוסקים אם איסור זה הוא מהתורה ממש[9] (והוא לאו שבכללות), או שאינו אלא איסור דרבנן[10] (ואיסור התורה הוא רק באישה הנישאת לשני אנשים).

טעמי המצווה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

על פי ספר החינוך, הטעם לאיסור הוא השחתת הזרע הכרוכה במעשה, כמו גם הכיעור שיש במעשה - הדומה, כך בספר, לנישואין בין ילד לאישה מבוגרת (נישואין "מכוערים") או בין זקנה לגבר פורה.

חומרת האיסור

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

התלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה (בעת שנאנסה) ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד." (סוכה כט.)

במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות (סנהדרין כו:) הסבירו את ההבחנה בכך, שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך". הרא"ש (שם פ"ג סי' יג) חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאווה אינה חזקה כל כך.

בשער הגילגוליםכתבי האר"י) מופיע העונש הצפוי למקיימים יחסי מין הומוסקסואלים: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."‏[11]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ראה רמב"ם איסורי ביאה א, ד; שם הלכה יד; סנהדרין טו, י.
  2. רמב"ם שגגות א, ד.
  3. שם, רמב"ם מלכים ט, ה.
  4. רש"י ויקרא כ, יג. המקור בגמרא (ב"מ צא.).
  5. שולחן ערוך (אבן העזר כד, א): "וגדולי החכמים היו מרחקין הבהמה, כדי שלא יתייחדו עמה. ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם זכר."
  6. כמו שכותב הרמב"ם במשנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה ח: שבמעשה "נשים המסוללות זו בזו" אין ביאה כלל.
  7. ובירושלמי (גיטין פ"ח ה"ח) הכינוי הוא "נשים המסלדות זו את זו".
  8. ספרא על ויקרא יח, ג.
  9. הרמב"ם שם, וספר הלבוש, אבן העזר, סימן כ, סעיף ב.
  10. הבנת הפרישה בדעת הטור, אבן העזר, סימן כ, סעיף ב.
  11. רבי חיים ויטאל, שער הגלגולים, סוף הקדמה כב.