אמונת חכמים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 4: שורה 4:
"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).
"אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א<ref>איגרות, איגרת קפב</ref>).
==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==
==מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים==
* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר</ref>.
* מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן<ref>כתב ספר החינוך - מצוה תצה </ref> - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר ({{מקור|דברים יז,י}}), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. '''ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו''', וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. '''ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת'''"<ref>אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר</ref>. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור, <ref>כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון</ref>.
* מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".
* מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל<ref>ספר החינוך - מצוה תצו </ref> כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".


==מעשי אמונת חכמים בגמרא==
==מעשי אמונת חכמים בגמרא==

גרסה מ־11:16, 11 בנובמבר 2012

ביטוי שמוזכר בפרקי אבות פרק ו משנה ו, כאחד הדברים שהתורה נקנית בהם (לאדם הלומדה). משמעותו הראשונית היא אמונה בחכמים ובדבריהם.

אמונה בתורה שבעל פה

במשמעותה הבסיסית אמונת חכמים היא אמונה בחכמים מעתיקי השמועה[1] ומעבירי התורה שבעל פה שהעבירוה כראוי מבלי שיוסיפו ומבלי שישנו מעקרונות התורה וכלליה. "אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל. אין חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי" (חזו"א[2]).

מצוות ששייכות לנושא אמונת חכמים

  • מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן[3] - "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר (דברים יז,י), ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך, ונכפל בסמוך [שם, י"א] לחיזוק הדבר, על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן, על הכל אנו חייבין לשמוע להן. והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי [כאן] ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, זו מצות עשה ...ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה כימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת"[4]. מלשון הרמב"ם משמע שאין העשה אלא על בית דין הגדול שבירושלים, אך מלשון החינוך משמע שהוא אף על גדול שבדור, [5].
  • מצווה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל[6] כתב ספר החינוך: "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בבל עניני התורה, ועל זה נאמר [דברים י"ז, י"א], לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי [כאן], לא תסור וגו', זו מצות לא תעשה... ...ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום וככל זמן בזכרים ונקבות".

מעשי אמונת חכמים בגמרא

בגמרא פסחים דף מב מסופר על אנשי פפוניא שדרש לפניהם רב מתנא שיש ללוש את המצות במים שלנו. בני העיר סברו שכוונתו שיש לקבל ממנו מים השייכים לו (מים שלנו במשמעות מים ששייכים לנו) כדי ללוש את המצות, ולא הבינו שהכוונה למים שעבר עליהם הלילה כשהם מכונסים בכלי בבית (מים שלנו במשמעות מים שעברו לינה בבית). לאחר הדרשה באו אליו כל בני העיר לקבל ממנו מים שלו. אמונה בדברי חכמים שהיתה בהם לא התחכמו לחשוב מה ההבדל בין מים של רב מתנא לבין מים רגילים אלא צייתו לדבריו[7]

'מופתים' והבטחות של גדולי-תורה וצדיקים

בכתבי החסידים מקובל הביטוי "אמונת חכמים" בהקשר של אמונה בהבטחות של צדיקים, גם במקום שהדבר נראה בלתי אפשרי. ישנם סיפורי 'מופתים' רבים המביאים עיקרון זה לידי ביטוי.

ציות לדברי צדיקים וגדולי תורה

לעיתים המושג אמונת חכמים מבטא את החובה לציית להוראותיהם של חכמים, צדיקים, וגדולי תורה. בנושא זה ניתן להבחין בהקשרים שונים:

  • חובת ציות של תלמיד לרבו - ומקרים בהם יכול התלמיד להימנע מציות לרבו. דוגמה: מעשה ברב זירא שרצה לעלות לארץ ישראל
  • חובת ציות לגדול שבדור
  • חובת ציות של אדם ששאל שאלה רב מסויים

שאלות שראוי ושאין ראוי לשאול את גדולי הדור

בגמרא מובאות דוגמאות לשאלות שאין ראוי לשאול את רבו או גדולים שבדור:

  • דברים נעלמים ונסתרים שמתרחשים בעולמות רוחניים ואינם שייכים לעולמינו - לדוגמה - הערכה של אדם כצדיק או כרשע בעיני ה'[8].
  • מקרים הלכתיים שאינם שכיחים כלל והמחשבה בהם היא טירחה שאין להטריח בה את הרב[9].
  • אין ראוי לכל אדם לבוא עם שאלותיו לגדול הדור. יש לו לבוא בראשונה לגדול ממנו ולשאול, ולא להטריח בשאלותיו תלמידי חכמים גדולים[10].
  • אין ראוי לשאול ולבקש בקשות בענינים גשמיים - מאדמו"ר בעל התניא[11]

הערות שוליים

  1. ביטוי זה מקורו ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א, ט: "גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו:
  2. איגרות, איגרת קפב
  3. כתב ספר החינוך - מצוה תצה
  4. אמנם, בפשטות אין החכם יכול לגזור מדעתו, וכוונת החינוך לבית דין שגוזר בעיר
  5. כנסת הגדולה הלכות ממרים פרק ראשון
  6. ספר החינוך - מצוה תצו
  7. ראה 'מעיינה של תורה'
  8. מאירי על יומא סו: - ראוי לשואל שלא יטריח לשאול בדברים הנעלמים וזהו ששאלו לר' אלעזר פלוני מהו לעוה"ב כלומר מה מעשיו בעיניך והשיבם לא שאלתוני אלא על פלוני כלומר עד שאתם שואלים אותי על פלוני שהוא מוחזק אצלכם ברשע שאלו על פלוני שהוא מוחזק אצלכם בצדיק כלומר ששאלה זו אינה שלנו וברוך היודע.
  9. מאירי על יומא סו: - וכן מדרכי המוסר לתלמיד שלא להטריח את הרב שלא לצורך בדברים שאינם מצויים וזהו ששאלוהו חלה השעיר מהו להרכיבו על כתיפו והשיבם יכול להרכיב אני ואתם כלומר דבר רחוק הוא זה אדרבא השעיר בריא וחזק עד שיכול להרכיב אני ואתם וכן כששאלוהו חלה מהו לשלחו ביד אחר אמר להם אהא בשלום אני ואתם כלומר שלא תחושו על חליו של משלח וכן כששאלוהו דחפוהו ולא מת מהו לירד אחריו ולהמיתו אמר להם כן יאבדו כל אויביך וכו' כלומר שאי אפשר שלא ימות בדחיפתו.
  10. מאירי על יומא סו: - וכן אין להדיוטות ולעמי הארץ להתראות בשאלותיהם לפני הרבנים הגדולים אלא שיהו שואלין לבני אדם אחרים גדולים מהם ודים בכך דרך צחות אמרו על אשה חכמה ששאלה לר' אליעזר מאחר שכולם היו שוים במעשה העגל מפני מה לא היתה מיתתם שוה כלומר שמצינו מהם בסייף כדכתיב הרגו איש את אחיו ומהם במיתה בידי שמים כדכתי' ויגוף ד' את העם ומהם בהדרוקן כדכתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל ודרשו בו ע"ז מ"ד א' ונתכוון לבדקן כסוטות וכעס עליה ואמר אין חכמה של אשה אלא לפלך שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו כלומר ומה לה להטריחינו בשאלות אלו תתעסק בפלכה ובעסתה ודיה ותשובת השאלה מיהא מתבארת בסמוך.
  11. מובא בליקוטים מחידושי הרי"ם