אנציקלופדיה תלמודית:סיטומתא

הגדרה - קנין ממוני שנעשה כפי מנהג הסוחרים לקנות

הקנין וגדרו

קנין שנעשה בסיטומתא – מלשון חותם, שבו חותמים הסוחרים על העיסקא^[1], או שמלשון חתום וגמור, כלומר שעל ידה נגמרת העיסקה^[2], על פרטי המעשה עי' להלן - הרי זה קנין^[3], ונחלקו בו אמוראים: רב חביבא אמר שהוא קנין גמור, וחכמים אמרו שאינו קנין גמור, ואינו קנין אלא לענין מי-שפרע*^[4]. להלכה, במקום שאין נוהגים לקנות בסיטומתא קנין גמור, הרי זה קנין רק לענין מי שפרע, ובמקום שנהגו לקנות בסיטומתא קנין גמור, הרי זה קנין גמור^[5].

הקנין

האופן שנזכר בתלמוד שקונים בסיטומתא, פירשו ראשונים שהחנוונים עושם רושם על החביות של יין, כשלוקחים הרבה ביחד ומניחים אותם אצל הבעלים עד שמצאו להם קונה, וקונים ברושם זה^[6], וכן לקוח עושה רושם על המקח, כדי שהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, הרי הוא קונה ברושם זה^[7]. ויש שפירשו שהסיטומתא האמורה בתלמוד היא תקיעת כף בין המוכר לקונה, שנוהגים לגמור בה את המקח^[8]. וכתבו ראשונים, שלא האופנים הללו בלבד, אלא הוא הדין בכל אופן שנהגו התגרים – היהודים^[9] - לקנות, הרי זה קונה מדין סיטומתא^[10]. ויש מהאחרונים שסוברים שאף באופן שלא נהגו התגרים לקנות בכך, אלא שהקונה והמוכר סיכמו ביניהם על מעשה מסויים שיגמור את הקנין, הרי זה קונה מדין סיטומתא^[11], אבל בדבר שנוהגים כך התגרים, אין צריך אף שיתנו ביניהם^[12]. ויש חולקים על כל זה, וסוברים שסיטומתא אינו קנין בפני עצמו, לפי שלא נזכר בין הקניינים^[13], וסוברים שלא אמרו שסיטומתא קונה אלא לענין מטבע שאין עליו צורה, שהתגרים נותנים אותו לסימן שנעשה המקח, ובזה נחלקו אמוראים אם קונה כקנין-כסף* – שאינו קונה קנין גמור אלא רק לענין מי שפרע^[14] - או כקנין חליפין* - שקונה קנין גמור^[15] – ובזה אמרו שבמקום שנהגו לקנות באופן זה, הרי ודאי שזה בא בתורת חליפין והרי זה קנין גמור^[16]. ערך זה עוסק בקנין לפי השיטה הראשונה. על אופני הקנין לשיטה השניה, ע"ע חליפין וע' מי שפרע.

הטעם שהקנין מועיל

בטעם שסיטומתא קונה, כתבו ראשונים, שכיון שגמרו בליבם לקנות ולהקנות בקנין זה, הרי זה מועיל לקנות בו^[17]. ויש שכתבו שקנין זה הוא כקנין חליפין*^[18]. ויש מהאחרונים שכתבו שקנין זה מועיל מדין תנאי*, שכיון שנהגו לקנות באופן מסויים הרי זה ככל תנאי שבממון שמועיל, ועל דעת כן הסוחרים קונים ומוכרים^[19], וכעין זה כתבו ראשונים, שכל הנושא ונותן על דעת כן הוא עושה, וכאילו התנו בפירוש או שתקנו כך בית דין^[20]. ויש שכתבו שקנין זה מועיל מדין דברים-הנקנים-באמירה*, כשאר דברים שאין צריכים מעשה קנין^[21]. ויש שכתבו שתקנת חכמים היא, ומועיל הקנין מדין הפקר-בית-דין* שהוא הפקר^[22], ובטעם שתיקנו כן חכמים יש שפירשו שקנין זה הוא מתקנת חכמים, שתיקנו שיקנה מפני דרכי שלום, שכיון שנהגו לקנות כן יסברו שזה קנין ואם לא יחול הקנין יבואו לידי איבה^[23]. או שמועיל הקנין מדין אומדנא*, שכיון שכך נהגו הסוחרים לקנות, ודאי כוונתו לקנות ולהקנות^[24]. ויש שכתבו שהלכה למשה מסיני היא, שכל מנהג שינהגו בו הסוחרים שיקנה, יועיל בו הקנין^[25].

חלות מן התורה או מדרבנן

חלות קנין סיטומתא, כתבו אחרונים שאינו חל אלא מדרבנן^[26]. ויש מהאחרונים שכתבו שהלכה למשה מסיני שכל מנהג שינהגו בו הסוחרים יועיל הקנין בו מן התורה^[27]. ויש שכתבו שמאחר שהסכימו עליו, הרי הוא חל מן התורה^[28], לפי שסיטומתא מועיל מדין תנאי – לסוברים כן^[29] - ותנאי מועיל מן התורה^[30], או לפי שעיקר מעשה הקנין מן התורה תלוי בגמירת דעת, והמנהג אינו קובע את הקנין אלא רק מה היא גמירות דעת^[31]. על קנין דרבנן אם מועיל לדיני התורה, ע"ע דברי סופרים^[32].

אופנים שמועיל הקנין

בפני המוכר

קנין סיטומתא צריך לעשותו בפני המוכר, או שאמר המוכר לקונה שיעשה את הקנין^[33], ואפילו אמר לו המוכר לעשות קנין כפי שנוהגים הסוחרים, והלך ועשה שלא בפניו, קנה^[34]. עשה קנין סיטומתא קודם שפסקו ביניהם על הדמים, לא קנה^[35].

בלא מעשה

דיבור שנהגו לקנות בו, בלא מעשה, יש שנראה מדבריהם שחל הקנין^[36], ויש שכתבו שאין הקנין חל אלא על ידי מעשה^[37]. בטעם הסוברים שחל הקנין אף בלא מעשה, כתבו אחרונים שלא נצרך מעשה בשאר קניינים – כגון בהגבהה ובמשיכה, ע"ע - אלא כדי שנדע שזה רוצה לקנות וזה רוצה להקנות, אבל בדבר שנגלה לכל העולם ששניהם רוצים בקנין, חל הקנין אף בלא מעשה^[38].

בדבר שלא בא לעולם

קנין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם, יש מהראשונים שכתבו שמועיל^[39], וכגון הנודר לחבירו לתת לו למול את בנו או להיות סנדק אצל בנו, חייב לקיים, כי מנהג בני אדם לנדור כך^[40]. ויש סוברים שאין קנין סיטומתא חל בדבר שלא בא לעולם, ואינו יכול לחול אלא באופנים שקנינים אחרים יכולים לחול^[41], ואפילו אם נהגו הסוחרים לגמור את המקח בדבר שלא בא לעולם, אין זה אלא מנהג טעות^[42]. להלכה, יש שכתבו שכיון שנחלקו בזה, יכול המוחזק לטעון קים-לי* כהסוברים שהוא שלי^[43].

באופן שהקנין צריך לחול גם מצד דינא-דמלכותא-דינא*, יש שכתבו שאף לסוברים שאין קנין סיטומתא חל בדבר שלא בא לעולם כשהוא לבדו, הרי בצירוף דינא דמלכותא דינא יחול קנין סיטומתא^[44].

לדעת הסוברים שקנין סיטומתא מועיל בדבר שלא בא לעולם, יש שכתבו שמכל מקום כל זמן שעדיין לא בא לעולם, יכול לחזור בו^[45], ויש חולקים וסוברים שאינו יכול לחזור בו אף קודם שבא לעולם^[46].

על יתר דיני קנין בדבר שלא בא לעולם, ע"ע.

בדבר שאין בו ממש

קנין סיטומתא בדבר שאין בו ממש, יש שנראה מדבריהם שחל הקנין^[47], ויש שכתבו שאין הקנין חל^[48].

באסמכתא

במקח שיש בו אסמכתא* - שאין שאר קנינים חלים^[49] - יש מהראשונים שכתבו, שקנין סיטומתא מועיל^[50].

מכירה לגוי

מכירה לגוי בקנין סיטומתא, יש שכתבו שמועילה^[51], ומכל מקום יש שכתבו לענין מכירת חמץ שלא לסמוך על קנין סיטומתא לבדו^[52].

במקום שיש דינא דמלכותא

במקום שיש דינא דמלכותא, כתבו ראשונים שמחמת דין המלכות מועיל הקנין גם משום סיטומתא^[53].

קנין לחצאין

קנין סיטומתא לחצי מהמקח, נסתפקו אחרונים אם מועיל, או כשם שאין שטר מועיל לחצי מהמקח^[54], כך אין סיטומתא מועיל לחצי מהמקח^[55].

מחילה

מחילה על המקח לאחר קנין סיטומתא, יש מהאחרונים שכתב שמועילה, ואף שבשאר קנינים אין החזרה מועילה על שיעשו קנין חדש, מכל מקום בקנין סיטומתא בטל המקח על ידי מחילה^[56].

לצורך הערמה

קנין סיטומתא לצורך הערמה, כמו מכירת-חמץ*, שמוכר את חמצו לגוי כדי לקנותו לאחר מכן, או בכור-בהמה-טהורה* כדי שיפטר מן הבכורה^[57], יש שכתבו שאין מועיל בזה סיטומתא^[58], לפי שאין מנהג הסוחרים בקנין זה אלא לעשות קנין גמור^[59], ויש סוברים שאף בהערמה מועיל קנין סיטומתא^[60].

קנית מטבע

קנית מטבע בסיטומתא, יש שכתבו שאינו נקנה^[61], ויש שנראה מדבריהם שנקנה^[62].

קנית קרקע

בקניית קרקע, יש מהאחרונים שכתבו שאין מועיל קנין סיטומתא^[63], לפי שדוקא במטלטלין שיש הרבה משא ומתן ואין פנאי להזמין עדים, נהגו הסוחרים לקנות כמנהגם בלא קנין אחר, אבל בקרקע אין מנהג כזה, ולכך אף מעשה שנהגו הסוחרים לקנות בו מטלטלין לא יועיל לקנות בו קרקעות^[64]. אבל דעת רוב הראשונים והאחרונים שבסיטומתא אפשר לקנות אף קרקעות^[65]. במקום שלא נהגו לכתוב שטר על קרקע, יש שכתבו שלדעת הכל מועיל קנין סיטומתא לקנות קרקעות^[66].

בדעת הסוברים שאין קונים קרקע בסיטומתא, יש שכתבו שהיינו דוקא לקנות את הקרקע, אבל קנין חכירות קרקע נעשה אף בסיטומתא^[67]. ויש שכתבו שאף שכירות קרקע אינה נקנית בסיטומתא^[68].

קנין כסף

קנין-כסף* - שתיקנו חכמים שאינו קנין מועיל^[69] – באופן שכך הוא מנהג הסוחרים, נחלקו בו אחרונים, יש סוברים שאף שאינו מועיל מדין קנין כסף, מכל מקום מועיל מדין סיטומתא^[70]. ויש סוברים שמאחר שתיקנו חכמים שקנין כסף לא יועיל לקנות, אף אם המנהג לקנות באופן זה, לא יועיל הקנין^[71].

קנין שטר

קנין בשטר – באופן שאינו מועיל מדין שטר – יש שכתבו שמועיל מדין סיטומתא^[72].

אופנים שונים

הרבה אופנים נזכרו בדברי הפוסקים שבהם הקנין מועיל כפי המנהג באותו הזמן ובאותו המקום: במקום שנוהגים לגמור מקח על ידי נתינת טבעת, מועילה הנתינה מדין סיטומתא^[73], וכן במקום שנוהגים לתת פרוטה אחת כדי שיחול הקנין^[74], או שנוהגים להכות כף אל כף לקבוע את המקח, הרי זה חל מדין סיטומתא^[75]. וכן במקום שנוהגים להקנות סחורה על ידי מסירת מפתח, מועילה המסירה מדין קנין סיטומתא^[76]. וכן מוכר וקונה שכתבו הסכם (חוזה) ביניהם, כתבו אחרונים שחל קנין מדין סיטומתא^[77]. וכן עסקאות שנהוג לסכם אותם על ידי אמירת "מזל וברכה", הרי באמירה זו חל הקנין^[78]. וכן במכירה פומבית, במקום שנוהגים שהמציע את ההצעה הגבוהה ביותר זוכה, קונה בכך מדין סיטומתא^[79]. וכן במקום שנהגו שהמוכר מדפיס "חשבונית", כתבו אחרונים שמועיל מדין סיטומתא^[80].

הערות שוליים