אנציקלופדיה תלמודית:פסוקי (פיסוקי) דזמרה (דזמרא)

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרה - מזמורי תהלים שתיקנו חכמים לומר לפני התפילה, וחלקים נוספים מהמקרא שנהגו לאומרם בסמוך להם, והברכה שלפניהם - לפני כולם או עיקרם - ושלאחריהם


תוכן עניינים

מהותם[עריכה]

חכמים תיקנו[1] לומר מזמורים שבסוף ספר תהילים[2] לפני התפלה*, וחובה לאומרם[3], והם כמו פרקליטים לתפילה[4], ונקראים: "פסוקי דזמרה"[5], או: "פסוקי דזמרא"[6], או: פסוקי זמרה[7], או: פיסוקי זמרה[8], או: פסוקי הזמירות[9], או: פיסוקי הזמירות[10], או בסתם: זמירות[11]. לעיתים נקראים פסוד"ז: הלל[12], ולעיתים בספרי ראשונים ואחרונים נקראים פסוד"ז - בלעז[13] - שלמ"ש[14], או שולמי"ש[15], או שולמו"ש[16]. יש שכתבו שנקראו זמירות מלשון מזמר[17] - דהיינו כריתה[18] - כמו: וכרת הזלזלים במזמרות[19], שבהיות האדם מסדר הזמירות מסתלקים והולכים להם המשחיתים והמקלקלים והמעכבים[20] את התפילה[21], העומדים באויר לחטוף את תפילות ישראל[22].

התוספות בפסוד"ז הנאמרות בשבתות ומועדים[23], יש שקראו להם: שבת-ברכות[24].

הנכלל בעיקר התקנה, עי' להלן: הנכלל בהם בחול[25]. מה נתווסף בהם לאחר מכן, עי' להלן: שם[26], ולהלן: הנכלל בהם בשבתות ומועדים[27].

טעמי התקנה[עריכה]

מספר טעמים נתנו גאונים וראשונים לתקנה זו:

א) יש סוברים שטעם התקנה, משום דרשת חכמים בסדר התפילה, שבתחילה יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחרי כן יתפלל[28].

ב) ויש סוברים שטעם התקנה משום דרשת חכמים שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד הראש[29] - דהיינו הכנעה[30] וישוב הדעת לכוין הדברים שיצאו מפיו[31], ומתוך כך יסיר מליבו כל דבר המטריד[32] - ושמחה של מצוה[33], כגון לעסוק בדברי תורה[34].

ג) ויש סוברים שטעם התקנה כדי לפנות דרך לתפילות לעלות למעלה[35], ולכן נקראו זמירות, שבהיות האדם מסדר אותם מסתלקים והולכים להם המשחיתים והמקלקלים והמעכבים[36].

ד) ויש סוברים שטעם התקנה לומר שבח בכל יום[37], שהרי שבחו חכמים[38] למי שגומר הלל בכל יום[39], והיינו פסוקי דזמרה[40], מתהלה לדוד ועד לסוף ספר תהלים[41], ולטעם זה אינו שייך דוקא לפני התפילה[42].

מקור התקנה[עריכה]

חיוב פסוד"ז כתבו ראשונים שהוא מדרבנן[43]. יש מהראשונים סוברים שעיקר פסוד"ז תוקנו בידי דוד המלך[44]. ויש מהראשונים שכתבו שהאמירה מתהלה לדוד ועד לסיום הספר היא תקנת הגאונים[45], וביארו אחרונים בדבריהם ש"תהלה לדוד" היא עיקר התקנה שהיתה בימי התלמוד, והמזמורים האחרים הם מתקנת הגאונים[46], או שהתקנה הקדומה היתה לאומרם בשבתות וימים טובים, ור' יוסי שיבח האומרם בכל יום[47], והגאונים תיקנו לעשות כדבריו[48]. ויש מהאחרונים שכתבו שהתקנה היא תקנת אנשי כנסת הגדולה[49].

יש מהראשונים שכתב שפסוד"ז הם מצוה מן הכתוב, שנאמר: הוא תהלתך והוא אלהיך[50].

על זמן תקנת הברכות, עי' להלן: ברוך שאמר[51], ולהלן: ישתבח[52], ולהלן: נשמת[53].

חיוב נשים בהם[עריכה]

נשים, כתבו הפוסקים שפטורות מלומר פסוד"ז[54], אבל אם רוצות לאומרן רשאיות[55], ולמה לא יוכלו לזמר לה' כמו שעשתה מרים וכל נשי ישראל בקריעת ים סוף[56], ואף רשאיות לברך עליהם[57], וכתבו הפוסקים שנהגו הנשים שיודעות ללמוד לומר כל סדר התפילה כמו האנשים, ולא לפחות, מפרשת העקידה ועד עלינו לשבח[58]. ויש מהפוסקים שכתב שמכיון שעיקר תקנת פסוד"ז בשביל התפִלה* - לסוברים כן[59], ונשים חייבות בתפילה[60] - הרי הן חייבות באמירת פסוד"ז[61].

זמן אמירתם ואופן האמירה[עריכה]

זמן אמירתם[עריכה]

ברכת ישתבח[62] - הנאמרת לאחר פסוד"ז[63] - כתבו ראשונים שניתן לאומרה אף קודם זמן קריאת-שמע*[64], וכתבו אחרונים שלפי זה[65] מותר לומר פסוד"ז גם קודם עמוד-השחר*[66] - שבשעת הדחק ניתן לקרוא אז קריאת שמע[67] - ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים שאסור לומר פסוד"ז קודם עמוד השחר[68], וכן יש מהאחרונים שכתבו שאסור לאומרם קודם עמוד השחר, שכל חלקי התפילה צריכים להיאמר לאחר עמוד השחר[69].

עבר זמן תפילת שחרית*[70], שוב לא יאמר בברכה - לסוברים כן במדלג על פסוד"ז[71], או אף שלא בברכה, לסוברים כן במדלג על פסוד"ז[72] - פסוד"ז[73].

אופן אמירתם[עריכה]

יש לומר פסוד"ז בקול נעים[74], בניגון[75] ונעימה[76], לפי שהם שבחות הקב"ה[77], ונקראו הלל[78]. אין אומרים הזמירות במרוצה[79], כי אם בנחת[80], מילה במילה[81], כדי לכוין בהם[82], ויחתוך בשפתיו כל תיבה ותיבה[83] ולא ידלג שום תיבה[84] ולא יבליעם[85], אלא יוציא מפיו כאילו מונה מעות[86]. אותם בני אדם שאומרים פסוד"ז במרוצה, אינם עושים יפה, שמקצרים שבחו של מקום בשביל שאלת צרכם[87], ועליהם נאמר: נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה[88], שאין המצוה בזמירות לקרוא המילים ההם בלבד, אלא לשורר ולזמר לפני השם יתברך[89].

אם במנין חוטפים הזמירות, והוא רוצה להתפלל בציבור - לסוברים שיש לו לדלג בפסוד"ז כדי להתפלל עם הציבור[90] - מוטב שידלג[91] משיאמר עמהם במרוצה[92]. אם אינו יכול לומר פסוד"ז בנחת במנין, כגון בימות החורף כשהוא קור גדול ואינו מלובש בטוב, מוטב שיתפלל בביתו - ביחידות - ואל יקצר בשבחות הקב"ה[93].

אמירתם בשבתות ומועדים[עריכה]

בפסוד"ז - של שבת[94] ויום טוב[95] - יש להאריך ולהנעים בניגון[96], בשביל כבוד היום[97]. ודוקא בניגון שיש בו נעימה כעין שעושים בפסוד"ז[98] - של חול - אבל לא ישורר באופן שיאריך ויפריד אות מחברתה ותיבה מחברתה[99]. אף בניגון שאמרו להאריך בו, לא יאריך יותר מידי, כדי שיאכלו קודם חצות*[100].

ניגון מזמור לתודה[עריכה]

מזמור לתודה[101], יש לאומרו בנגינה[102], בלחן ערב[103] ובשירה ארוכה יותר משאר מזמורים[104], שהרי דרשו חכמים: כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה[105]. וביארו אחרונים, שיש לאומרו בנגינה מפני שהוא שיר נאה ומשובח שהיו אומרים אותו על כל קרבני התודות שהיו מקריבין - לסוברים כן[106] - לתת שבח ותודה לאלהים על כל הטובות שגמלנו[107], ולפיכך דרשו חכמים שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה, כי חסדיו וטובותיו לא יפסקו לעולם, כמו שנאמר: כי לעולם חסדו[108].

יש שכתבו שמזמור לתודה נאמר בחורף ובקיץ[109] בפסוק אחד שליח-צבור* ופסוק אחד הקהל[110], כדי שיימשך בנגינה[111].

מזמור לתודה, באלו זמנים נאמר, עי' להלן: הנכלל בהם בחול[112]. מזמור לתודה, אם נאמר בעמידה* או בישיבה*, עי' להלן[113].

נתינת ריוח בין מילים[עריכה]

בין תיבה שמסיימת במ"ם* ותיבה המתחילה באל"ף*, יש לתת ריוח[114] - ולהפסיק מעט[115], רגע או מעט יותר[116] - כגון: ספרו בגוים את כבודו[117], וכן בין תיבה המסיימת באות שמתחילה התיבה שאחריה[118], כפי הדין בקריאת-שמע*[119].

יש להפסיק - מעט[120], רגע או מעט יותר[121] - בין "אלילים"[122] ובין "וה' שמים עשה"[123], שלא יהא - נראה[124] - כחוזר למעלה[125], ומכל מקום לא יפסיק יותר מידי, שלא יהא נראה כסוף פסוק[126].

במקום שיש בפסוק פסק[127], יש להפסיק מעט[128] - רגע או מעט יותר[129] - כגון במילים "יודוך עמים אלהים"[130] - שבמזמור למנצח בנגינות שיש נוהגים לאומרו בפסוד"ז בחול[131] - שיש פסק בין "עמים" ל"אלהים", ואם לא יפסיק נראה כאומר שהעמים הם אלהים[132].

צירוף מילים יחד[עריכה]

בירושלמי אמרו שצריך להתיז כי לעולם חסדו[133], וביארו ראשונים ואחרונים דהיינו בהלל*[134] ובפסוד"ז[135] - בהלל-הגדול*[136] שמוסיפים בשבתות ומועדים[137] - ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שיש להתיז את הסמ"ך*[138], כדי שלא ישמע: חדו[139], לשון חידודין, חתיכות[140], או כדי שלא ישמע: חס דו[141], שנשמע כאילו אומר שיש שתי רשויות[142], שדו היינו שתים[143], או כדי שלא ישמע כאומר: חזדו[144], או כדי שלא ישמע כאומר: חדדו, שפירושו: אחד שנים[145]. ויש מהאחרונים שפירשו הטעם כדי שלא ישמע: חשדו[146], מלשון חשד[147]. בהתזת הסמ"ך ביארו אחרונים שאין הכוונה להדגיש הסמך בדגש חזק, ותקרא בשוא נע[148], שודאי אין להחליף התנועות[149]. יש מהאחרונים סוברים שיתיז את הסמ"ך על ידי שירחיב החי"ת של חסדו, כדי שיתנועע מעט הסמך ולא תחטוף אותה[150]. ב) ויש מפרשים שבכלל מה שאמרו שיש להתיז כי לעולם חסדו, שיש להתיז את הסמ"ך, וכן יש להתיז את הלמ"ד הראשונה של לעולם, כדי שלא ישמע כאומר: כל עולם[151], וכן נקטו האחרונים להלכה[152]. וביארו אחרונים לדעה זו, שזהו שנקט הירושלמי להתיז "כי לעולם חסדו", שיש לומר כל תיבה ותיבה בפני עצמה, שלא לומר הנפרד בצירוף ולא המצורף בהפרדה, לא כל עולם ולא חס דו[153].

קריאתם יחד עם הציבור[עריכה]

יש מהאחרונים שכתב שראוי לקרות פסוד"ז מילה במילה עם הציבור, בלא קדימה ואיחור[154], שכן מצינו במדרש, שבשעה שהשכינה באה לבית-הכנסת* ומוצאת שאומרים הזמירות, אם מקצתם מאחרין ומקצתם מקדימין מיד מסתלקת[155], ויש מקהילות ישראל שנהגו כןף לומר פסוד"ז כל הקהל כאחד בקול רם[156].

שליח הצבור[עריכה]

במקום התחלת שליח-צבור* בקול רם, נחלקו גאונים, ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים שכתבו שנוהגים ששליח הציבור יורד לפני התיבה - בימי חול - בישתבח[157], וביארו אחרונים שפסוד"ז נאמרות בידי אחר[158], וכתבו שכן המנהג[159]. וכן יש מהגאונים שכתבו שהחזן עומד ואומר ברוך שאמר[160], ושליח הצבור חותם בישתבח[161]. וכתבו אחרונים שיש מקומות שנותנים לקטנים לומר פסוד"ז[162], כדי לחנכם במצוות[163]. ויש מהאחרונים שביארו, שכל הקהל אומר פסוד"ז ללא שליח ציבור, והוא יורד לפני התיבה רק עבור ישתבח[164]. ויש מהאחרונים שכתבו שכן המנהג[165]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שנוהגים ששליח הציבור יורד לפני התיבה בברוך שאמר[166], וכן יש מהגאונים שכתבו שהחזן אומר הברכה שלפני פסוד"ז וחותם בישתבח[167]. ג) ויש מהראשונים שכתב ששליח הציבור יורד לפני התיבה רק לפני אמירת הקדיש שלאחר פסוד"ז[168].

לנוהגים ששליח הציבור יורד לפני התיבה בימי חול בישתבח[169], בשבתות ומועדים נחלקו ראשונים במקום התחלת שליח הציבור:

א) יש שכתבו שמתחיל שליח הציבור ב"נשמת"[170].

ב) ויש שכתבו שנוהגים בשבת, ששליח הציבור מתחיל במילים "שוכן עד"[171], וביארו אחרונים הטעם שמורה על חדוש העולם וטבע הקיים[172], ובראש-השנה* ויום-הכפורים* במילה "המלך"[173], לפי שהמלך יושב - אז[174] - בדין[175], ובשאר ימים טובים במילים "האל בתעצומות עוזך"[176], וביארו אחרונים שהם זכר ליציאת מצרים המורים על תעצומות עוזו ויכולתו הגדולה[177], או משום שהם מורים על הניסים שהם שידוד הטבע[178].

ג) ויש הסוברים כן בשבת וראש השנה ויום הכפורים, אך בשאר ימים טובים מחלקים בין הרגלים השונים: ביום-טוב* של פסח*, מתחיל שליח הציבור במילים "הגבור לנצח"[179], לפי שהקב"ה נגלה כגבור על הים[180], בשבועות*, "האל בתעצומות עוזך"[181], בשביל מתן תורה[182], לפי שהתורה נקראת עוז[183], ובסכות*, שמיני-עצרת* ושמחת-תורה*, "הגדול בכבוד שמך"[184], שנאמר: יספת לגוי נכבדת[185], ובפסיקתא נדרש על אלו הימים[186].

ד) ויש מהראשונים שהביאו מנהג להתחיל ביום הראשון של ראש השנה[187] במילים "האל בתעצומות עוזך"[188], להזכיר זכות התורה, כי בתורה נתייעץ כשברא עולמו[189], וכן ביום הכפורים[190], להזכיר זכות של תורה, כי הלוחות השניות ירדו ביום הכפורים[191].

ה) ויש מהראשונים שהביאו מנהג להתחיל בשמחת תורה "האל בתעצומות"[192].

ה) ויש מהראשונים שכתבו שב"נשמת" הקהל אומר עד "נאוה תהלה", ומשם ממשיך שליח הציבור, שאין ליורד לפני התיבה לומר אלא מה שמוציא את הרבים ידי חובתם, ואם הוא מתחיל למעלה בשביל להוציא חובת מי שאינו יודע היה לו להתחיל נשמת כל חי[193]. וכן יש מהאחרונים שכתב ששליח הצבור בשבת צריך להתחיל מ"בפי ישרים", ואם מתחיל מ"שוכן עד", מטריח הציבור לטורח ועוון יש בידו[194].

אמירת תהלה לדוד בכוונה[עריכה]

גאונים וראשונים כתבו שיש לו לאדם לכווין דעתו במזמור תהלה לדוד[195], שהרי אמרו על מזמור זה שכל האומרו בכל יום הוא בן העולם הבא[196], לפי שכולו שבח והודאה למקום והצרכת כל העולם לפרנסתו והוא ברחמיו מכין להם מזון[197] - וודאי על האומרה בכוונה אמרו[198] - ומי שאומרו בכוונה באמת יש לו רוח נשברה[199]. ויותר יכוין בפסוק פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון[200], שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק שמזכיר בו שבחו של הקדוש ברוך הוא שמשגיח על בריותיו ומפרנסן[201], שמורה על תכלית היכולת והרחמים, שהוא זן מקרני ראמים ועד ביצי כנים[202]. וכתבו אחרונים שיש לכוין בפסןק זה שהקב"ה זן ומפרנס לכל, מקרני ראמים עד ביצי כינים[203]. ויש מהראשונים סוברים שאע"פ שלא כיון בכולו, כיון שכיון בפסוק של פותח את ידך די לו בכך, כיון שעיקר האמירה היא בעבור זה הפסוק, ואם לא כיון באמירתו, צריך לחזור ולאומרו בכוונה[204]. וכן כתבו הפוסקים להלכה שצריך לכוין בפסוק פותח את ידך ואם לא כיון, צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת[205]. ויש מהפוסקים שכתבו שמלכתחילה יכוין בכל המזמור[206]. ויש מהפוסקים שכתבו שמלכתחילה יכוין בכל המזמורים של פסוד"ז, שכולם דברי שיר ושבח הם, ובמזמור תהלה לדוד יכוין מאוד, ובפרט בפסוק פותח את ידך[207]. ויש מהפוסקים המצדד שיש לכוין בפסוק פותח את ידך, ויש לכוין אף בפתיחת ראשי הפסוקים על פי א"ב[208], שאף הוא טעם לקביעתו בכל יום[209].

בחילוק בין פותח את ידיך שאם לא כיון בו, חוזר, לברכת אבות*, שבזמן הזה אם לא כיון בו אינו חוזר עליו, לפי שאף בחזרה קרוב שלא יכוין[210], כתבו אחרונים שכאן אינו אלא פסוק אחד וודאי יוכל לכוין בו בחזרה[211], או שבאבות יש טעם שלא לחזור, שאם לא יכוין נמצא אומר ברכה לבטלה[212], מה שאין כן בתהלה לדוד[213].

בחזרה זו שאמרו נחלקו אחרונים: א) יש סוברים שיחזור שנית מתחילת המזמור ועד סופו[214], שהרי אמרו בתלמוד שתקנו לומר מזמור זה משום שיש בו פותח את ידך ומשום שהוא מסודר ע"פ הא"ב, אם כן צריך לומר כסדר דוקא[215]. ב) ויש סוברים שדי בכך שיחזור מפותח ועד לסוף המזמור[216], ואם לא נזכר עד שכבר אמר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור, מכל מקום יאמר אחר התפלה מפותח עד סוף המזמור[217]. ג) ויש סוברים שדי שיחזור על פסוק זה בלבד[218], ויכול לאומרו במקום שנזכר שלא כיון[219], ומהם שכתבו שדי שיחזור על פסוק זה אם נזכר לאחר שסיים המזמור[220].

עמידה בפסוד"ז[עריכה]

מעיקר הדין[221] מותר לשבת בכל פסוד"ז[222]. אכן כתבו ראשונים שלולי שאמרו חכמים שאין מטריחין את הציבור יותר מדאי[223], אז מן הצורך היה שיעמדו[224] שליח-צבור* והציבור כולו בפסוד"ז[225], וכן כתבו אחרונים שהמדקדקים נוהגים לעמוד בכל פסוד"ז[226]. וכן שנינו במסכת סופרים שבדבר שיש בו שבח ותהלה של חי העולמים, בכל מקום שנחלקו אם לשבת או לעמוד, יש להחמיר ולעמוד, שנאמר: כל פעל ה' למענהו[227]. בביאור הלימוד מהכתוב, כתבו אחרונים שהדבר תלוי במחלוקת חכמים בביאור הכתוב: א) יש מפרשים ש"למענהו" היינו לקילוסו, שנאמר: ענו לה' בתודה[228], וביארו אחרונים שדבר שיש בו שבח לקב"ה יש להחמיר ולומר בעמידה[229]. ב) ויש מפרשים ש"למענהו" היינו לענות שבחו, להעיד אלהותו, שנאמר: לא תענה ברעך[230], וביארו אחרונים שדבר שיש בו שבח לקב"ה הוא כעדות*, שיש לעמוד בו[231]. לגבי חלקים מסוימים של פסוד"ז דנו ראשונים ואחרונים אם נהגו הקהל לעמוד בהם[232].

עמידה בישמחו השמים ותגל הארץ[עריכה]

בתיבות ישמחו השמים ותגל הארץ, יש אחרונים שכתבו שנהגו לעמוד[233], מפני ששם הוי"ה נרמז בראשי תיבות[234], ויש אחרונים שכתבו שלא נהגו כן[235].

עמידה בה' מלך[עריכה]

ה' מֶלך ה' מָלך ה' ימלוך לעולם ועד - לנוהגים לאומרו לפני ברוך שאמר[236] - כתבו ראשונים שבשבתות וימים טובים נוהגים לעמוד בשעת אמירתו[237], לפי שנמצא באגדה שמלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע, ופותח ואומר: ה' מלך ה' מלך וכו', וכל גדודי מעלה עונין אחריו, עד שמגיעין לברכו[238], וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנו ראויים לאומרו בעמידה[239]. ובחול לפי שמתבטלים ממלאכתם וצריכים למעשה ידיהם ואין להם פנאי - להאריך בנעימתו[240] - לא נהגו לאומרו בעמידה[241]. וכתבו ראשונים שמה שנמצא במסכת סופרים שאומרים אותו בפסח בעמידה[242], אינו בא לומר שבשאר ימים טובים ושבתות אין אומרים אותו בעמידה, אלא שבימות החול אין אומרים אותו בעמידה[243]. ואחרונים כתבו - בסתם - שיש לומר בעמידה בה' מלך וכו'[244], ובכפילתו[245], ובאמירת והיה ה' למלך[246] וכו' הסמוכה[247], אבל בהושיענו[248] וכו'[249] יכול לשבת[250], אבל אינו חייב[251], ויש מהאחרונים שכתב שבכל הפסוקים שאומרים אחרי ה' מלך - הושיענו וכו' - צריך לאומרם מעומד[252]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין צורך לעמוד בשעת אמירת ה' מלך[253], ושאין המנהג לעמוד בהם[254].

ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד שנאמר בתוך הפסוקים של יהי כבוד - לנוהגים לאומרו[255] - נחלקו אחרונים אם יש לאומרו מעומד[256], או שאין צורך לאומרו מעומד[257], וכתבו אחרונים שהמנהג לשבת בשעת אמירתו, ושמי שירצה להחמיר על עצמו לעמוד לא יעשה כן בצבור, שיש בו משום יוהרא, ולא יעמוד בין היושבים[258].

דילוג בה' מלך[עריכה]

בשעת אמירת ה' מלך, יש הנוהגים לדלג שלשה דילוגים: אחד בה' מֶלך, ואחד בה' מָלך, ואחד בה' ימלוך[259].

כששומע הקהל אומרים ה' מלך[עריכה]

כתבו אחרונים שאף אם אדם אומר פסוקים אחרים - מפסוד"ז - או סדר הקרבנות - שמותר להפסיק בו[260], או קורא קריאת שמע וברכותיה[261] - ושומע שאומרים ה' מלך - שקודם ברוך שאמר[262], לנוהגים לאומרו אז[263], ויש סוברים: שביהי כבוד[264], לנוהגים לאומרו אז[265] - צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהצבור אומרים אותו, אבל אינו אומר הפסוקים איתם, אלא כפי סדר התפילה[266], אבל אם אינו עוסק בתיקון התפילות אלא שותק או עוסק בתורה נכון שגם הוא יתערב עם הציבור ויענה עמהם[267]. ויש שכתבו שלא נאמרו הדברים אלא למכוונים בתפילתם על פי הקבלה[268], אבל מי שאין מכוון בתפילתו כן, טוב לומר הפסוקים עם הציבור[269] - במקום שמותר להפסיק - כדי להמליך הקב"ה כולם ביחד[270]. ויש מהאחרונים מצדדים שגם בשאר מקומות שהקהל עומדים, ראוי ליחיד שיעמוד עימהם, אף אם נמצא בתפילה במקום אחר[271]. שמע מיחיד שאומר בתפילתו ה' מלך, אינו צריך לעמוד[272].

עמידה במזמור לתודה[עריכה]

מזמור לתודה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש ראשונים ואחרונים הסוברים שאומרים אותו מעומד[273], שנתקן כנגד קרבן תודה[274] - לסוברים כן[275] - וכהן שישב בעבודתו, עבודתו פסולה[276], ויש אחרונים הסוברים שאומרים אותו בישיבה[277]. ויש שהכריעו שטוב לאומרו מעומד, שכיון שהוא נמצא מעומד באמירתו ברוך שאמר[278] - ואומר מייד לאחר מכן מזמור לתודה, לנוהגים כן[279] - נכון שלא ישב עד אחר מזמור לתודה[280].

עמידה בפותח את ידך[עריכה]

יש מהאחרונים שכתבו שנהגו לעמוד באמירת פותח את ידך[281], לעורר הכוונה[282].

עמידה בויברך דויד[עריכה]

בעמידה בפסוקי ויברך דויד[283], נחלקו ראשונים: יש שכתבו שזריזים ומדקדקים ביותר נהגו לעמוד שם, שהם פסוקים שיש בהם שבח ביותר[284]. ויש שהעידו עליהם שישבו בפסוקי ויברך דויד, ואפילו בפסוקים של לך ה' הגדולה וגו'[285]. ואחרונים כתבו שנהגו לעמוד בהם[286], ויש שכתבו שאין המנהג כן[287], ויש שכתבו שיש נוהגים לעמוד בהם[288]. שני מנהגים נזכרו באחרונים בתחילת העמידה: א) נהגו לעמוד מויברך דויד[289]. ב) נהגו לעמוד מלך ה' הגדולה[290]. ומספר מנהגים נזכרו באחרונים לגבי סיום העמידה: א) נהגו לעמוד עד - סיום המשך הפסוקים - לשם תפארתך[291]. ב) נהגו לעמוד עד וצבא השמים לך משתחוים[292]. ג) נהגו לעמוד עד אתה הוא ה' האלהים[293]. מספר טעמים לעמידה זו: א) נוהגים לעמוד בברוך שאמר[294], ויברך דויד, וישתבח - לנוהגים לעמוד בישתבח[295] - שהם עיקר השבחים[296]. ב) לפי שנוהגים לתת צדקה באמירת ואתה מושל בכל[297], לכן מקדימים ועומדים מויברך דויד, שיוכלו לתת צדקה ליד הגבאי המחזר לגבות[298]. ג) ע"פ הקבלה[299].

עמידה בשירת הים[עריכה]

בשירת הים, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שהמנהג לעמוד[300], שכן יש מהתנאים הסוברים ששירת הים נאמרה כקריאת ההלל*[301], ובקריאת ההלל יש לעמוד[302], או משום ששירת הים היא כעדות* - על מעשה קריעת ים סוף - ובנתינת עדות יש לעמוד[303]. ויש שכתבו שהמנהג לשבת[304].

עמידה בהלל הגדול[עריכה]

בהלל-הגדול*[305] - הנאמר בפסוד"ז בשבתות ומועדים[306] - כתבו אחרונים שיש נוהגים לעמוד[307], משום שמצינו לגבי תענית-גשמים*, שאם התענו וירדו גשמים ואומרים הלל הגדול[308], כתבו ראשונים שיתחילו: שיר המעלות הנה ברכו וגו' העֹמדים בבית ה' בלילות[309], מפני ששירת הגשמים בלילות, ואומר: מעלה נשִׂאים מקצה הארץ[310], וכיון שהלל הגדול שייך לזה יש לאומרו בעמידה[311]. ויש שנוהגים לשבת באמירת הלל הגדול[312].

על עמידה בברוך שאמר, עי' להלן: ברוך שאמר[313]. על עמידה בישתבח, עי' להלן: ישתבח[314]. על עמידה בנשמת, עי' להלן: נשמת[315].

יריקה לאחר אמירת "אלילים"[עריכה]

כתבו אחרונים שיש הנוהגים לרוק כשאומרים אלילים[316] - לפני אמירת: וה' שמים עשה[317] - ויש למנוע המנהג, שאין מזכירים שם שמים על הרקיקה[318].

כריעה באמירת מודים אנחנו לך[עריכה]

יש מהראשונים שכשאמר בפסוקי ויברך דויד: מודים אנחנו לך, היה משתחוה מיושב[319] בפנים נגד מזרח[320].

על שחייה מיושב, אם היא מותרת או שאסורה משום כריעה* במקום שלא תיקנו חכמים, ע"ע כריעה[321].

נתינת צדקה[עריכה]

כתבו אחרונים שיש לתת צדקה* - בעמידה[322] - בכל יום בשעת אמירת ואתה מושל בכל[323], כדי לתת צדקה קודם שיתפלל תפילת שמנה-עשרה*[324], וטעם הנתינה במקום זה ע"פ הקבלה[325]. ויש שכתבו לתת הצדקה בשעת אמירת כי כל בשמים ובארץ[326], ומטעם זה כתבו אחרונים שיש הנוהגים לתת צדקה בשתי הפעמים[327].

וכן כתבו אחרונים שטוב לתת צדקה בעת אמירת פותח את ידך[328].

משמוש התפילין[עריכה]

כתבו אחרונים שהמנהג למשמש בתפילין בשעת אמירת ישמחו השמים ותגל הארץ[329], והטעם ע"פ הקבלה[330]. וכן כתבו אחרונים שהמנהג למשמש בתפילין בשעת אמירת פותח את ידך[331], לרמז שמה שאנו מתפללים על הפרנסה הוא רק כדי לקיים המצוות ולא להנאת גופנו[332].

פרישת כפיים ונשיאת עינים למרום[עריכה]

כתבו אחרונים שבשעת אמירת הפסוקים עיני כל אליך וגו' פותח את את ידך וגו'[333], ישא עיניו למרום כדל שואל[334]. יש שנהגו בשעת אמירת פותח את ידך לפתוח שני ידיהם בו[335], לפרוש כפיהם לעיני השמים[336], לעשות בזה פועל דמיוני לקבלת מזלם את השפע מלמעלה[337], ועוד שאנו מבקשים על פתיחת ידו העליונה של ה', ולחזק הדבר אנו עושים פועל דמיוני בפתיחת ידינו[338]. יש שנהגו להרים הידים למעלה לקבל השפע[339], ויש שכתבו שאין נכון לעשות כן[340].

לא להביט מחוץ לד' אמות[עריכה]

יש שכתבו שמשיתחיל ברוך שאמר יתן עיניו למטה, ולא יסתכל חוץ לארבע אמות עד אחר נפילת אפים[341], והטעם ע"פ הקבלה[342].

הודו לה' חזן וקהל[עריכה]

יש שנהגו באמירת הודו, שמתחיל שליח-צבור* הודו לה' קראו בשמו[343], והקהל עונים אחריו[344], וסמכו על זה הפסוק - הקודם להודו לה' - אז נתן דויד בראש להֹדות לה' ביד אסף ואחיו[345], שאמר לאסף להודות בראש להתחיל תחילה[346], ואחריו אחיו[347] או אחריו הציבור[348].

ה' מלך חזן וקהל[עריכה]

ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד - לנוהגים לאומרו לפני ברוך שאמר[349] - נוהגים ששליח-צבור* לבדו אומר ה' מלך וכו' והקהל עונים אחריו[350], כפי שבשמים המלאך אומר השבח לבדו וגדודי מעלה עונים אותו אחריו[351]. וכן נוהגים - לנוהגים לומר ה' הוא האלהים[352] בעשרת-ימי-תשובה*[353] או אף בהושענא-רבה*[354] - בשעת אמירת ה' הוא האלהים[355].

על העמידה בשעת אמירת ה' מלך, עי' לעיל[356]. על העמידה בשעת שמיעת ה' מלך מהציבור, עי' לעיל[357]. על כפילת ה' מלך, עי' להלן: הנכלל בהם בחול[358].

אמירתם בשני חזנים[עריכה]

יש נוהגים לומר פסוד"ז, כך שאמירתם מתחלקת בין שניים[359] בקול[360] רם[361], החזן - שליח-צבור* - אומר פסוק אחד והשמש - או מי שמיוחד לכך[362] - פסוק שני[363], ויש שנקטו שהם שני חזנים[364].

צורת האמירה שונה בקיץ ובחורף[365]: ביום הראשון של הסליחות מתחילים לומר פסוד"ז במהירות[366] - בחזן - יחיד[367], מלבד מזמור לתודה[368] עד יהי כבוד[369] - ולא עד בכלל[370] - אומרים בקול רם - אחד פסוק ואחד פסוק[371] - וכן ממקדש ה'[372] עד ישתבח[373]. ויש נוהגים - בימי חול[374] - לומר אחד פסוק ואחד פסוק מתבאמו[375] עד ישתבח[376], ובשבת ויום טוב, מעד יעבור[377] עד ישתבח[378]. ויש נוהגים - לעולם - לומר פסוק ופסוק מוירם קרן לעמו[379] עד ישתבח[380]. ומפרשת החודש מתחילים לומר למנצח וכו' השמים מספרים[381] וכו' - וכל המזמורים שמוסיפים בשבת ומועדים[382] - פסוק בחליפין פסוק[383], אבל הודו לה' קראו בשמו[384] עד למנצח[385] ומיהי כבוד[386] עד סוף פסוד"ז אומר - חזן - יחיד, עד היום הראשון של חול המועד פסח[387], ומיום הראשון של חול המועד פסח - ויש נוהגים: משבת חול המועד פסח[388] - מתחילים לומר פסוד"ז באריכות[389], ואומרים כל פסוד"ז בשנים[390] פסוק אחר פסוק[391], מהודו לה'[392].

טעם האמירה בשנים, לפי שעל ידי פסוד"ז מזמר וכורת כל מיני משחיתים הבאים לקטרג על התפילה[393], ולכן לא יאמר אותם ביחידי שמא יבא לידי סכנה, אבל שנים רואים ואינם ניזוקים[394].

יש מצדדים שמנהג זה של אמירה בשנים בוטל בשנים קדמוניות, מפני טורח ציבור וביטול זמן[395].

על אמירת מזמור לתודה חזן וקהל, עי' לעיל[396].

שירת הים חזן וקהל[עריכה]

יש נוהגים לומר שירת הים פסוק ופסוק[397] - חזן וקהל - וביארו אחרונים שזהו כדעת התנאים הסוברים שישראל ענו בשירת הים פסוק בפסוק אחר משה רבנו[398], ויש שביארו שאומרים כן משום שבח מעלות השירה[399]. ויש שאינם נוהגים כן, אלא אומרים אותה יחד[400], וביארו אחרונים שזהו כדעת התנאים הסוברים שמשה התחיל השירה ואח"כ אמרו אותה כל ישראל יחד[401]. ויש שנהגו לומר שירת הים פסוק ופסוק חזן וקהל, בשביעי של פסח בלבד[402].

בדור האחרון, תיקנה מועצת הרבנות הראשית לישראל לומר ביום העצמאות את שירת הים פסוק ופסוק[403], וכן ביום שחרור ירושלים[404].

על המנהג שאומרים בקול רם הסנדק והמוהל פסוק ופסוק את שירת הים מוכרות עמו הברית, ע"ע ברית מילה[405].

הלל הגדול חזן וקהל[עריכה]

הלל-הגדול*[406] - הנאמר בפסוד"ז בשבתות ומועדים[407] - יש נוהגים לאומרו פסוק ופסוק[408] שכן אמרו המקובלים שכל פסוק נאמר בידי מלאך אחר[409]. ויש נוהגים שהחזן אומר בקול רם תחילתו של כל פסוק, והקהל עונה בקול רם את הסיומת: כי לעולם חסדו[410].

אם מותר לומר הזמירות בעל פה, או שיש בהם משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, ע"ע תורה שבכתב.

שיר המעלות חזן וקהל[עריכה]

שיר המעלות ממעמקים[411] - שיש הנוהגים לאומרו בעשרת-ימי-תשובה*[412] - יש נוהגים לאומרו פסוק בפסוק[413]. ויש הנוהגים שכל העם אומרים אותו יחדיו[414].

דילוג עליהם[עריכה]

אמירתם לאחר התפילה[עריכה]

הנכנס לבית הכנסת ומצא הציבור מתפללים ועדיין לא קרא פסוד"ז, נחלקו גאונים וראשונים:

א) גאונים כתבו שהנכנס לבית הכנסת ומצאם בתחילת עסק פריסת-שמע* - תחילת ברכת יוצר המאורות[415] - לא יתפלל עם הציבור ויאמר פסוד"ז לאחר מכן[416], משום שכשתקנו חכמים[417] לאומרם, לא תקנום אלא לפני התפילה[418], אבל לא לאחר התפילה[419], שלעולם יסדיר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל[420], ויש גנאי בדבר לומר שבח לאחר תפילה[421], לכן ידלג בתוך אמירת פסוד"ז[422] ואחר כך יתפלל[423], ואם אין לו פנאי אף לזה, ידלג כל פסוד"ז ולא ישלים אותם כלל[424]. ויש מהאחרונים שהוסיפו טעם לזה, שאין תועלת עוד בקריאת הזמירות - לסוברים שאמירתם היא כדי לפנות דרך לתפילות לעלות למעלה[425] - מאחר שהציבור כבר כרתו הקוצים ופינו הדרך לתפילה לעלות[426].

ב) יש מהראשונים שכתבו להיפך, שאם נכנס בשעה ששליח-צבור* מתחיל יוצר אור, יתפלל עם הציבור ואחר כך יקרא פסוד"ז[427], שתפילת הציבור חשובה[428], והתפילה רצויה ומקובלת עם הציבור[429].

ג) יש מהראשונים שכתבו בשם הגאונים שידלג בפסוד"ז[430], ובשם הראשונים כתבו שהנכנס בשעה ששליח הציבור מתחיל יוצר אור, יתפלל עם הציבור ואח"כ יקרא פסוד"ז[431], ויש מהם שהביאו שתי הדעות יחד להלכה[432], ויש מהם שהזכירו יחד עימהם אף דברי הגאונים שיאמר פסוד"ז לפני התפילה אפילו אם נכנס לאחר שסיימו הציבור לומר פסוד"ז[433], וביארו ראשונים ואחרונים בדעתם שאין כאן מחלוקת, אלא כשאמר מתחלה ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח[434] אז אין לומר - שאר - הזמירות אחר התפלה, אבל כשאין לו שהות לומר הזמירות מודים שיאמרם לאחר התפילה[435].

ד) ויש מהאחרונים מצדדים שלא נחלקו ביניהם גאונים וראשונים אלא האם יכול לאומרם לאחר התפילה בברכה[436] - ברכת ברוך שאמר לפניהם וברכת ישתבח לאחריהן[437] - אבל הכל מודים שיכול לאומרם לאחר התפילה בלא ברכה[438], שאינו אלא כקורא בתורה ולא כמספר שבחיו של הבורא יתברך לאחר התפילה[439].

להלכה כתבו ראשונים שנפסק כגאונים[440]. ונחלקו הפוסקים: יש סוברים שהמחלוקת היא באמירה בברכה[441], ולכן פוסקים שלא יאמרם לאחר התפילה עם ברכה, אבל יכול לאומרם ללא ברכה[442]. ויש שהוסיפו שיאמר נוסח ברוך שאמר וישתבח ללא הברכה[443], דהיינו מברוך שאמר עד ברוך הוא וברוך שמו[444] ומישתבח עד ועד עולם אתה אל[445]. ויש סוברים שהמחלוקת היא אף באמירה בלא ברכה[446], ולכן פוסקים שלא יאמר כלל לאחר התפילה, ואפילו בלא ברכה[447].

עדיפות בין פסוקי דזמרה לתפלה בציבור[עריכה]

מי שרואה שאם יתפלל עם הציבור יצטרך לדלג כליל על פסוד"ז, נחלקו בו הפוסקים: יש פוסקים שיתפלל עם הציבור, ואח"כ יאמר פסוד"ז בלא ברכה[448] - שסוברים שהכל מודים שיכול לקרותם לאחר התפילה ללא ברכה[449] - ויש פוסקים שמוטב להתפלל ביחידות מאשר לדלג על הברכות, שתקנה קדומה הם מימי התנאים[450].

מהי התפילה בציבור שאמרו שמדלגים עבורה, עי' להלן[451].

כשצריך לחזור ולהתפלל[עריכה]

יש מהאחרונים מצדדים שאפילו לדעה שאין לאומרם כלל לאחר התפילה[452], אם אירע שאיחר לבית הכנסת ודילג כליל על פסוד"ז[453], וטעה בתפילתו באופן שצריך לשוב ולהתפלל שמנה-עשרה* - כגון שלא אמר "משיב הרוח" וכדומה בענין שצריך לחזור ולהתפלל[454] - שיאמר תחילה פסוד"ז בברכה לפניה ולאחריה ואח"כ יתפלל שמנה עשרה[455], שאז הכל מודים שיכול לאומרם עם ברכה, שהרי מסדר השבח לפני התפילה[456], שתפילה ראשונה כמי שאינה[457]. שכח בראש-חודש* - ומועדים - לומר יעלה-ויבא*, ומתפלל עם הציבור, יפסיק בין תפילה ראשונה לתפילת התשלומין* באמירת ההלל עם הציבור, ואינו צריך לומר פסוד"ז, שכבר סידר שבחו של הקב"ה באמירת הלל לפני שמנה עשרה[458].

דילוג כדי להתפלל עם הציבור[עריכה]

הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללים, ויש לו שהות לומר חלק מפסוד"ז ולהתפלל שמנה-עשרה* עם הציבור, נחלקו גאונים וראשונים על מה ידלג:

א) יש סוברים שאומר ברכת ברוך שאמר[459] ו"תהלה לדוד"[460] וברכת ישתבח[461].

ב) ויש סוברים שצריך להוסיף לאחר תהלה לדוד מזמור "הללו אל בקדשו"[462].

ג) ויש סוברים שצריך להוסיף לאחר הללו אל בקדשו את הפסוקים עד "לשם תפארתך"[463], שיש בהם שבח גדול[464].

ד) ויש סוברים - כדעה ב'[465] או ג'[466] - אך שיש להוסיף - לפני הללו אל בקדשו - מזמור "הללו את ה' מן השמים"[467].

ה) ויש סוברים - כדעה ב'[468] - אך שיש להוסיף ולומר לאחר ברוך שאמר הודו לה' קראו עד ויאמרו כל העם אמן והלל לה'[469].

ו) ויש סוברים כדעה ב', אך שיש להוסיף ולומר שירת הים, וכן - את החלק האחרון של נשמת[470], לדעתם שיש לומר נשמת בכל יום[471] - במקהלות[472].

ז) ויש סוברים שצריך לומר ברוך שאמר, אשרי - דהיינו תהלה לדוד[473] ושני פסוקי אשרי הנאמרים לפניו[474] - ושירת הים[475].

ח) ויש סוברים שצריך לומר ברוך שאמר ומדלג עד תהלה לדוד, ואומר אח"כ הללו את ה' מן השמים וכל האחרים - חמש המזמורים שבסוף ספר תהלים - וחותם בישתבח[476].

ט) ויש סוברים שצריך לומר - ברוך שאמר - וכל פסוד"ז עד והוא רחום[477] - שבליקוטי הפסוקים שלאחר הודו לה' קראו בשמו[478], שלדעתם נאמר לאחר ברוך שאמר[479] - ומדלג משם עד והוא רחום - שביהי כבוד[480] - שלפני תהלה לדוד[481], שמה שבינתיים אינם אלא ליקוטי פסוקים, וגומר מתהלה לדוד עד סיום תהלים[482], וחותם בישתבח.

י) ויש סוברים - שאין סדר קדימות קבוע, אלא אומר ברוך שאמר - ומדלג ואומר מזמור או שנים[483], לפי מה שהוא יכול, ומברך ישתבח[484].

להלכה נחלקו הפוסקים:

א) יש פוסקים שמי שבא לבית הכנסת ומצא ציבור בסוף פסוד"ז אומר ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואח"כ תהלה לדוד[485] עד מעתה ועד עולם הללויה[486] - ואינו אומר לפני תהלה לדוד שני הפסוקים של אשרי[487], שאינם עיקר[488] - ואח"כ מזמור הללו אל בקדשו[489] וישתבח[490]. ואם יש לו פנאי יותר יאמר - לפני הללו אל בקדשו - מזמור הללו את ה' מן השמים[491], וביארו אחרונים הטעם ששני המזמורים הללו הם עיקר ההילול והתשבחות שבפסוד"ז[492], או משום שיש הסוברים שהם עיקר תקנת פסוד"ז[493].

ב) ויש פוסקים שאם אין לו שהות לומר אף את זה יאמר רק ברוך שאמר, תהלה לדוד[494] וישתבח[495] - שעיקר פסוד"ז נתקן עבור מזמור זה[496] - ומאידך, אם יש לו שהות לומר כל זה ועוד, יאמר - לאחר ברוך שאמר - הודו לה' קראו בשמו[497] עד והוא רחום[498], וידלג עד והוא רחום - שביהי כבוד[499] - קודם אשרי[500]. וביארו אחרונים דהיינו לנוהגים לומר הודו לאחר ברוך שאמר, בתוך פסוד"ז[501], אבל לנוהגים לומר הודו קודם ברוך שאמר[502], הפסוקים שלאחר ברוך שאמר קודמים לאמירת הודו שהם מכלל פסוד"ז שמברכים עליהם תחילה וסוף[503]. וכתבו אחרונים עוד שמכיון שאין הדברים אמורים אלא משום שבין והוא רחום לוהוא רחום אינם אלא לקוטי פסוקים[504], על כרחך שאין הדברים אמורים אלא אם אומרים מזמור לתודה קודם הודו, אבל למנהגנו לומר מזמור לתודה לאחר הודו[505], אם יש להם שהות יותר יאמרו אף מזמור לתודה[506]. ויש שכתבו שבלאו הכי, אף אם אין שהות כלל יאמר מזמור לתודה, שלא שייך על זה שהות, שברגעים ספורים אומרו[507], וכן מזמור הללו אל בקדשו[508].

ג) ויש פוסקים שאם אין לו שהות יכול לומר רק ברוך שאמר, תהלה לדוד[509] וישתבח, אבל אם יש לו שהות יותר יאמר הללו את ה' מן השמים[510] והללו אל בקדשו[511], ואינו יכול לדלג על הללו את ה' מן השמים, שכן הם עיקר פסוד"ז - לסוברים כן[512] - ואין לאומרם אלא יחד[513].

ד) ויש פוסקים שכל פרקי הללויה[514] קודמים בסדר העדיפויות לפסוקים של ויברך דויד[515], מפני שיש הסוברים שפרקי הללויה - יחד עם תהלה לדוד[516] - הם עיקר פסוד"ז[517], ופסוקי ויברך דויד עד לשם תפארתך[518] קודמים בסדר העדיפויות לפסוקי הודו לה' קראו[519] - ולדעה זו נחלקו אם יש להקדים בסדר העדיפויות את שירת הים[520] להודו לה'[521], או שיש להקדים את הודו לה', משום ששירת הים הוא מנהג מאוחר יותר[522] - וכן פרקי הללויה קודמים למזמור לתודה[523], ומזמור לתודה קודם בסדר העדיפויות לפסוקים של ברוך ה' לעולם[524] עד ויברך דויד[525], ומזמור לתודה ופסוקי יהי כבוד[526] שניהם שוים[527].

ה) ויש מהפוסקים שכתב, על פי הקבלה - ולמנהגו בסידור פסוד"ז[528] - שמי שמאחר לבית הכנסת ומצא ציבור בסוף פסוד"ז, שיאמר הודו לה' וכו' עד ובנביאי אל תרעו[529] - שהוא המזמור שתיקן דוד לומר לפני הארון בזמן הקרבת תמיד* של שחר[530] - אח"כ פסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע[531], ה' צבאות עמנו וכו'[532] ה' צבאות אשרי אדם וכו'[533] ה' הושיעה וכו'[534], ה' מלך וכו'[535], למנצח בנגינֹת וכו'[536], ברוך שאמר וכו', מזמור לתודה וכו'[537], יהי כבוד וכו'[538] ואשרי יושבי ביתך וכו'[539] עד ואנחנו נברך יה וכו'[540], אח"כ הללויה הללו אל בקדשו וכו'[541], ויברך דויד עד כמו אבן במים עזים[542], אח"כ ה' ימלך לעולם ועד[543], שני פעמים[544], ה' מלכותיה קאים וכו'[545], כי בא סוס וכו'[546], כי לה' המלוכה וכו'[547], ועלו מושיעים וכו'[548], והיה ה' למלך וכו'[549], וברכת ישתבח[550].

מכל מקום כתבו הפוסקים שטוב להשכים לבית הכנסת לתפילה, ולא להצטרך לדלג כלל[551].

ויש מהפוסקים החולקים על כל זה, וכתבו על פי הקבלה, שאף המאחר לבוא לבית הכנסת אין לו לדלג על חלק מפסוד"ז ויאמרם כסדרם[552], אפילו אם יתפלל ביחידות עבור זה[553]. ויש מהפוסקים שכתבו שאין הדברים אמורים אלא לאלה שנוהגים כל ארחותיהם על פי הקבלה[554]. ויש מהפוסקים שדחו וכתבו שאף על פי הקבלה תפילה יחד עם הציבור עדיפה מאמירת פסוד"ז בשלמותם[555].

אם יכול לצורך דילוג עבור תפילה בציבור לומר הברכות ללא פסוד"ז, עי' להלן: ישתבח[556]. אם לצורך תפילה בציבור מדלג כליל על פסוד"ז, עי' לעיל[557]. אם מדלג, אם רשאי לומר פסוד"ז לאחר התפילה, עי' לעיל[558].

דילוג בשבת[עריכה]

לסוברים שהמאחר לבוא לבית הכנסת מדלג בפסוד"ז[559], המזמורים שמוסיפים בשבתות ומועדים[560], מאוחרים בסדר הדילוג לשאר המזמורים[561], מפני שהם תדירים[562]. ונחלקו הפוסקים בסדרי העדיפויות שבתוך המזמורים שמוסיפים בשבת ומועדים: יש פוסקים ש"למנצח"[563], "לדוד בשנותו"[564] ו"תפלה למשה"[565] קודמים בסדר העדיפויות לשאר המזמורים[566]. ויש פוסקים שבשבת ויום הכפורים "מזמור שיר ליום השבת"[567] והלל-הגדול*[568] קודמים לשאר מזמורים, ואחריהם "למנצח", "לדוד בשנותו" "ותפלה למשה", ובשאר ימים טובים הלל הגדול בלבד קודם לכל[569]. ויש פוסקים שכל הקודם בסדר הזמירות[570] קודם לחברו[571].

ביחס בין "נשמת"[572] - הנאמרת בשבת ויום טוב לפני ישתבח[573] - לפסוד"ז נחלקו הפוסקים: יש סוברים שבשבת מחויב לומר "נשמת", ואינו יכול לדלג עליה כלל ולהתחיל מישתבח[574], ואף אם אין לו שהות כלל, שבחול מדלג ואומר ברוך שאמר, תהלה לדוד וישתבח - לסוברים כן[575] - בשבת אומר: ברוך שאמר, תהלה לדוד נשמת וישתבח[576]. ויש סוברים שפסוד"ז של חול קודמים בסדר העדיפויות לנשמת[577], אם משום שהם תדירים, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם[578], או משום שלדעתם אמירת נשמת אינה אלא בגדר מנהג[579], ומכל מקום נשמת קודם בסדרי העדיפויות למזמורים שמוסיפים בשבת[580].

יש מהפוסקים שכתב, שלמרות שהמזמורים שמוסיפים בשבתות ומועדים מאוחרים בסדר הדילוג לשאר המזמורים[581], מכל מקום לנוהגים לומר כל המזמורים של פסוד"ז מלבד "מזמור שיר חנכת הבית לדוד"[582] לאחר ברוך שאמר[583], מוטב לדלג עליו מלדלג עליהם[584], למרות שהוא תדיר ונאמר בכל יום, שמכיון שהללו נתקנו עם ברכה לפניהם, חשובים יותר[585], ועוד, שיש הסוברים שאין כלל לומר מזמור זה בפסוד"ז[586].

מהות התפילה בציבור[עריכה]

אם בא לאחר שהתחיל שליח-צבור* יוצר אור, ומשער שבניגון שליח הציבור את המילים יוכל לומר ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח - לסוברים שאם אין שהות יכול לאומרם בלבד[587] - וברכות-קריאת-שמע* ולהתחיל תפילת שמנה-עשרה* עם הציבור, כתבו הפוסקים שיעשה כן, אף אם לא יוכל לקרוא קריאת שמע עם הציבור[588], שעיקר ההקפדה שיתפלל תפילת שמנה עשרה עם הציבור בלחש - אף אם לא יקרא קריאת שמע עמהם - אך הוא בתנאי שלא יחסר מלקיים מצות קריאת שמע כתיקונה[589].

יש מהפוסקים המצדד שאין דיני הדילוג אמורים אלא כשאינו יכול להתפלל תפילה בלחש יחד עם חזרת-הש"ץ*, אבל אם יכול להתפלל כאחד עם שליח הציבור בחזרה, הרי זו כתפילה בציבור[590], ויש מהפוסקים שכתבו שאין תפילה בציבור אלא תפילה בלחש בלבד[591].

כשיכול להתפלל במנין אחר[עריכה]

לא נאמרו כל דיני הדילוג הללו אלא כשאין שם מנין אחר שיכול להתפלל שם בציבור, אבל כשיש מנין אחר, יתפלל עמהם ללא דילוג[592], ואפילו אם ימצא ציבור אחר בטורח, יתפלל עמהם ואל ידלג בתפילה[593].

כשדרכו להתפלל ביחידות[עריכה]

גם מי שאינו רגיל להתפלל עם הציבור בתמידות, אם אירע לו איזה פעם שבא לבית הכנסת ומצא הציבור בסוף פסוד"ז, ידלג על חלקם[594] כדי להתפלל עם הציבור[595].

כשדרכו להתפלל במתינות[עריכה]

מי שדרכו להתפלל במתינות ובכוונה, ואף כשבא בתחילת התפילה אינו יכול להתפלל בשווה עם הציבור, מותר לו להתפלל על הסדר - ולא לדלג בתפילתו[596] - ויראה לכוון שברכו וקדושה יאמר עמהם בין הפרקים[597] ולא יעמוד באמצע הפרק[598].

דילוג כדי לקרוא קריאת שמע בזמנה[עריכה]

אם מחמת שיאמר פסוקי דזמרא יעבור זמן קריאת שמע, צריך לדלגם כדי לקרות קריאת שמע בזמנה[599].

דילוג עבור טלית ותפילין[עריכה]

מי שאין לו טלית ותפילין, ומצפה שיובאו לו, ומתיירא שבעוד שיניחם יתעכב מלהתפלל שמנה-עשרה* עם הציבור, יכול לדלג בפסוד"ז - לסוברים שרשאי לעשות כן עבור תפילה בציבור[600] - כדי שיהא לו פנאי להניחם לאחר שהוא אומר ישתבח, קודם שיאמר שליח-הצבור* הקדיש*[601].

דילוג כדי שלא יאחר לעבודתו[עריכה]

המאחר לקום ואם יאמר כל התפילה יאחר לעבודתו, והוא פועל השכור למלאכתו או מלמד שיאחר להתחיל ללמד את התלמידים, ואפילו שיגיע בזמן אבל אם לא ידלג על פסוד"ז לא יספיק לאכול איזה דבר קודם עבודתו, רשאי לדלג על פסוד"ז[602], כפי הדין עבור תפילה בציבור[603] - לסוברים כן[604] - אכן, אם שכור למלאכת לא ידלג אלא אם יש חשש גדול שאפשר שיהיה הפסד מאיחורו[605].

כשהציבור אומר ישתבח[עריכה]

אם איחר לבוא לבית הכנסת והצבור אומרים ישתבח[606], כתבו אחרונים שאם לא יוכל להתחיל בברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח - ולהתפלל עם הציבור, לסוברים שאם אין שהות יכול לדלג על שאר פסוד"ז כדי להתפלל עם הציבור[607] - לא יאמר עמהם ישתבח כלל - שאינה נאמרת ללא ברוך שאמר ומקצת פסוד"ז[608] - רק ישתוק וישמע מהשליח צבור כשאומר ישתבח ויענה אמן על ברכותיו ואח"כ יתפלל עם הציבור יוצר אור[609].

הפסק בהם[עריכה]

הפסק בדיבור[עריכה]

כתבו ראשונים שאסור להפסיק בדיבור משיתחיל "ברוך שאמר" עד שמסיים תפילת שמנה-עשרה*[610], שכן אסור להפסיק בפסוד"ז[611], ובין "ישתבח" ל"יוצר אור" אין להפסיק[612], וכן אין להפסיק בברכות-קריאת-שמע*[613], ובין גאולה לתפילה[614], ובתפילת שמנה עשרה[615] ובחזרת-הש"ץ*[616]. במדרש אמרו: מי האיש הירא ורך הלבב[617], זה המדבר בין ברוך שאמר לסוף התפילה[618].

הפסק בדיבור בפסוד"ז[עריכה]

באיסור להפסיק בדיבור בפסוד"ז[619], יש מפרשים הטעם כיון שתקנו ברכות לפני פסוקי דזמרא ולאחריהם[620], דהיינו ש"ברוך שאמר" ו"ישתבח" הן ברכות סמוכות[621], שהרי מטעם זה אין ברכת "ישתבח" פותחת בברוך, ששתיהן נתקנו על פסוד"ז, זו לפניהם וזו לאחריהם, והפסוקים שביניהן אינם חשובים הפסק[622]. ויש מפרשים הטעם, לפי שברוך שאמר נתקן עם התפילה, שהרי שנינו: לעולם יספר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל[623].

איסור זה של הפסק, כתבו ראשונים שאינו עדיף מאיסור הדיבור בקריאת-שמע* וברכותיה[624] - שלהלכה בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד[625] - ואף כאן בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם, ובאמצע המזמור, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד[626].

אלו הן בין הפרקים של פסוד"ז: בין ברוך שאמר לתחילת מזמורים, ובין כל מזמור לחבירו, ובין סוף כל המזמורים לישתבח[627], ופסוקים המלוקטים שאינם מזמור שלם, כל שנים או שלשה פסוקים הנאמרים כסדר שהן כתובים במקומם, דינם כמזמור שלם[628], ולפיכך אלו הן אמצע הפרקים של פסוד"ז - בחול, לנוהגים לומר הודו לאחר ברוך שאמר[629] - מהודו[630] עד אמן והלל לה'[631], מן תנו עֹז[632] וגו' עד ברוך אלהים[633], מן אל נקמות[634] עד על גאים[635], מן נפשנו חכתה לה'[636] עד כאשר יחלנו לך[637] - ואף לנוהגים לומר הודו קודם ברוך שאמר[638] - מן יהי שם[639] עד על השמים כבודו[640]. ומן תהלה לדוד[641] עד כל הנשמה תהלל יה הללויה[642], באמצע כל מזמור הוא אמצע פרק וסוף כל מזמור הוא בין הפרקים[643]. פסוקי ברוך ה' לעולם אמן ואמן[644] - אף על פי שאינם כסדר המקרא - הרי ארבעה פסוקים הללו - לנוהגים לומר ארבעה פסוקים[645], ושני הפסוקים, לנוהגים לומר שניים בלבד[646] - כפרק אחד[647], שענין אחד להם[648]. משם ואילך אמצע הפרקים הם: מן ויברך דויד[649] עד לשם תפארתך[650], מן אתה הוא ה' לבדך[651] עד במים עזים[652] - ולנוהגים לומר שירת הים קודם ישתבח[653] - ומן ויושע[654] עד ה' ימלוך לעולם ועד[655].

כשצריך להפסיק והוא עומד סמוך לפרק, יש לו ליזהר ולמהר לסיים עד הפרק, כי טוב יותר להפסיק בין הפרקים מבאמצע הפרק[656].

בימינו שאין אנו רגילין לשאול בשלום בבית הכנסת בעת התפלה, כתבו הפוסקים שאין לשאול או להשיב, אפילו בין הפרקים של פסוד"ז[657].

מהיכן חל האיסור[עריכה]

איסור זה להפסיק בדיבור, שכתבו ראשונים שהוא מברוך שאמר[658], יש ראשונים שכתבו שמתחיל מהמילים: בא"י אמ"ה האל אב הרחמן[659], שהיא הברכה שלפני פסוד"ז[660]. וביארו אחרונים שהיא התחלת הברכה[661] ומקודם לה - הפתיחה: ברוך שאמר והיה העולם וכו' - אינו כלל מענין הברכה[662]. וכן יש מהפוסקים שצידדו להלכה שמותר להפסיק כשצריך מן ברוך שאמר עד ברוך אתה[663]. וכתבו אחרונים - שאף לפוסקים שאסור להפסיק לענות לדבר שבקדושה בברכת ברוך שאמר[664] - מותר להפסיק בפתיחה לכל דבר שבקדושה[665], וכן לעניית אמן שהוא חיוב, אבל לא אמן שחיובו רק ממנהג[666]. יש מהאחרונים המצריכים את הפוסק לחזור מתחילת ברוך שאמר, והטעם ע"פ הקבלה, כדי שיאמר פ"ז תיבות - שבברוך שאמר[667] - בלי יתרון תיבה אחרת עמהם[668]. ויש אחרונים שכתבו שאין צורך בדבר, שאינו חשוב מוסיף אלא כשמוסיף שבח בנוסח ברכת ברוך שאמר, אבל לא כשעונה איזה דבר שבקדושה שנתחייב לענות ואינו נוגע לנוסח ברוך שאמר[669].

לסוברים שהפתיחה לברוך שאמר איננה מגוף הברכה, מדוע נסמכה לה, עי' להלן: ברוך שאמר[670]. אם לדעה זו, פתיחה זו נאמרת בכל יום או רק במועדים מסויימים, עי' להלן: שם[671].

הפסק לדבר מצוה[עריכה]

הפסק זה בדיבור שאסור בין ברוך שאמר לישתבח[672], הוא אפילו לדבר מצוה[673], מלבד לקדיש ולקדושה ולברכו, שמפסיק, אפילו באמצע פסוק[674], ואפילו אם הוא במקום שלא מסתיים הענין[675].

סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן, כתבו ראשונים שמותר לענות אחריו אמן*[676], ואין אמן זה חשוב הפסק בין פסוד"ז לברכה שלפניהם[677], לפי שגם אמן שבח הוא וכעין זמרה[678]. ויש מהאחרונים סוברים שאין להפסיק כלל בין ברוך שאמר לפסוד"ז, שחשוב כהפסק בין הברכה לטעימה[679], וכן יש מהאחרונים מצדדים שהדין, לדעת הסוברים הסוברים שאין להספיק בעניית אמן בין הבוחר בעמו ישראל באהבה[680]. וכן יש מהפוסקים שכתבו שיותר טוב שיתחיל מזמור לתודה[681] - לנוהגים לאומרו בחול מייד לאחר ברוך שאמר[682], או מזמור שיר ליום השבת[683], לנוהגים לאומרו בשבת מייד לאחר ברוך שאמר[684], או הודו לה' קראו בשמו[685], לנוהגים לאומרו בחול ובשבת מייד לאחר ברוך שאמר[686] - כדי שלא יפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו[687].

סיים ברכת ברוך שאמר עם החזן בבת אחת, לא יענה אמן, שהוא עונה אמן אחר ברכותיו[688]. סיים הוא ברוך שאמר והחזן ברכה אחרת, יענה אמן[689], שיש חומר גדול ביטול אמן ממה שנראה כעונה אחר ברכותיו שמגונה הוא[690]. ויש מהאחרונים פוסקים שלא יענה אמן[691], שהוא כעונה אחר ברכת עצמו[692].

סיים ישתבח עם החזן, עונה אחריו אמן[693], אף לנוהגים שלא לענות אמן אחר ברכת עצמם בישתבח[694], שמכיון שהרבה פוסקים סוברים שיענה אמן אחר ברכת עצמו בישתבח[695], אם סיים עם החזן בשווה, עונה אמן[696].

באמצע פסוד"ז עונה אמן על כל ברכה ששומע[697], ואפילו באמצע פסוק[698], ויש הפוסקים דוקא אם הוא במקום שמסתיים הענין[699]. ואע"פ - שלענין הפסק - דימו פסוד"ז לקריאת-שמע וברכותיה[700], ואם כן גם לענות אמן אסור באמצע הפרק[701], מכל מקום מותר לענות אמן, שהרי אמן אינו גרוע מכל השירות ותשבחות, ולא דימו לענין ברכות קריאת שמע אלא לענין הפסקה בדברי חול[702].

על האיסור להפסיק בין ישתבח ליוצר אור לדבר מצוה, עי' להלן[703]. על ברוך-הוא-וברוך-שמו*, שאסור לענות באמצע פסוד"ז, ע"ע[704]. אם מותר לענות אמן באמצע ברוך שאמר וישתבח, עי' להלן: ברוך שאמר[705]. על מודים דרבנן, שמפסיקים עבורו באמצע פסוד"ז, ע"ע הודאה[706]. כשעונה לקדושה*, איזה פסוקים עונה, ע"ע. על קריאת-שמע* עם הצבור, שעונה עמהם את הפסוק הראשון אף בפסוד"ז, ע"ע.

ברכת הודאה[עריכה]

כל ברכת הודאה מותר לברך באמצע פסוד"ז, כמו אשר יצר לאחר עשיית צרכיו וכיוצא בזה[707], ויש שכתבו שטוב שיניחנה מלברך עד בין הפרקים[708]. ויש מהאחרונים מסתפקים בזה, שכיון שיוכל לברך בין ישתבח ויוצר אור[709], ימתין ויברך שם[710], ויש מהאחרונים שהכריעו כן[711].

רעמים[עריכה]

אף לדעת הסוברים שאין מפסיקים בברכות קריאת שמע לברך על קול רעמים[712], כתבו אחרונים שהשומע באמצע פסוד"ז קול רעמים - שצריך לברך על השמיעה[713] - יפסיק ויברך תיכף כשישמע הרעם - שצריך לברך על השמיעה תוך-כדי-דבור, לסוברים כן[714] - שאין זה הפסק בשבח המקום[715]. ויש מהאחרונים שכתב שיראה לסיים הפסוק קודם הברכה[716].

אם מותר להפסיק באמצע פסוד"ז לעלות לקרוא בתורה, ע"ע קריאת התורה.

טלית ותפילין בתוך פסוד"ז[עריכה]

ראשונים כתבו שמי שנזדמן לו טלית[717] ותפילין* והוא עומד בפסוד"ז, מותר לו לברך עליהם בתוך המזמורים, שאין הפסקה כזאת בפסוד"ז אסורה[718], וביארו אחרונים בדבריהם, שאפילו בתוך הפרק יכול לברך[719]. בדעת האחרונים הסוברים שאין לברך על עטיפת ציצית* והנחת-תפילין* בין פסוד"ז לישתבח[720], נחלקו הדעות: א) יש סוברים שאף בתוך פסוד"ז אין לברך עליהם[721], ואפילו בין הפרקים[722], ואינו דומה לבין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה שרשאי להתעטף בציצית ולהניח תפילין - לסוברים כן[723] - ששם הם צורך קריאת שמע, שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו, אבל כאן אינם צורך פסוד"ז[724], ועוד, שכאן אפשר להניחם בין ישתבח ליוצר, ושם אין מקום אחר להניחם[725]. ב) ויש סוברים שלא נאמר איסור ההפסק לגבי טלית ותפילין אלא בין פסוד"ז לישתבח[726], שכיון שהברכה היא על פסוד"ז אין ראוי שיהא הפסק בינם לבין ברכה אחרונה שלהם, שהברכה ראויה להיות סמוך למצוה[727], אבל מקודם לזה בפסוד"ז, בין הפרקים יתעטף בטלית ויברך ויניח תפילין ויברך[728]. ג) ויש מחלקים: תפילין, מותר להניחם ולברך עליהם בין הפרקים, אבל הטלית, יתעטף ולא יברך עליו עד שיסיים ישתבח ואז ימשמש בו ויברך[729].

מהו בין הפרקים בפסוד"ז, עי' לעיל[730]. מהי הברכה שמברך על ציצית, ע"ע ציצית. מהי הברכה שמברך על תפילין, ואם מברך ברכה אחת או שתיים, ע"ע הנחת תפילין: ברכתה.

טלית ותפילין בין פסוד"ז לישתבח[עריכה]

יש מהראשונים שכתבו שלאחר פסוד"ז ולפני ישתבח, כל אחד מתעטף בטליתו ומברך[731], וכן מניח תפילין ומברך[732]. ויש ראשונים שכתבו דין זה לגבי שליח-הצבור*, שעומד החזן ומתעטף בציצית* ומברך ויורד לפני התיבה ופותח: ישתבח וכו'[733]. ותמהו אחרונים על דבריהם, מי דחקם להפסיק בברכת ציצית שלא לצורך, ומדוע לא יברך על הציצית לפני ברוך שאמר[734], וכן פסקו להלכה שאין לברך על עטיפת ציצית - והנחת תפילין[735] - בין פסוד"ז לישתבח[736], אלא בין ישתבח ליוצר[737], שעדיף להפסיק אז[738] משיפסיק בין פסוד"ז לישתבח[739], שהיא ברכה אחרונה שלהם[740]. ויש אחרונים שפירשו דברי הראשונים, שלא נאמרו אלא בשליח ציבור שלא היה לו טלית תחילה[741], ופסקו כן להלכה, שיחיד מתעטף בין ישתבח ליוצר[742], אבל שליח הציבור אם לא היה לו טלית תחלה, יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח[743], כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח, ולא יפסיק[744], שכיון שהוא שליח ציבור ואומר הכל בקול רם להוציא הצבור[745], אינו נכון שיפסיק באמצע וישתוק ויברך על הטלית[746].

אמירה לפני הפסק[עריכה]

אחד הראשונים, כשנצרך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח היה אומר ארבעה פסוקים: ברוך ה' לעולם אמן ואמן[747]. ברוך ה' מציון שֹכן ירושלם הללויה[748]. ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עֹשֵׂה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן[749] - וביארו אחרונים שהם כברכה אחרונה על מה שאמר[750]. ויש שכתבו בשמו שאמר שלשה פסוקים: ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העֹלם ויאמרו כל העם אמן והלל לה'[751]. ברוך ה' לעולם אמן ואמן[752]. ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם[753] - וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק אמר גם כן אלו הפסוקים, לפי שהם כמו ברכה[754], וביארו אחרונים שהם כמו ברכה ראשונה על פסוד"ז שעתיד לומר[755]. וכן כתבו אחרונים להלכה לומר ארבעת הפסוקים הללו אם מפסיק בדיבור[756]. ונחלקו אחרונים אם היינו בדבר שמותר להפסיק עבורו[757]. או שאין צורך לאומרם כשמפסיק לצורך קדיש וקדושה ושאר דברים שמותר להפסיק עבורם[758], ואין הדברים אמורים אלא כשמפסיק לדבר מפני צורך גדול[759], וכן המנהג[760].

עבר והפסיק[עריכה]

עבר והפסיק ושח בין ברוך שאמר לפסוד"ז, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שצריך לברך שנית ברוך שאמר, שלמרות שאינה דומה לשאר ברכות המצוות, שאינו אומר אקב"ו, הרי היא כברכת המצוות[761]. ויש סוברים שאינו מברך, שברוך שאמר אינה כברכת המצוות או הנהנין, ששם תיקנו הברכה בשביל המצוה וההנאה, וכאן לא תיקנוה בשביל הזמירות, אלא על פי פתק שנפל מן השמים[762], רק שקבעוה קודם הזמירות[763]. ויש שהסתפקו בזה[764], וצידדו שיאמר פסוקי ברוך ה' לעולם וכו'[765], ותעלה לו כברכה[766].

לסוברים שאם שח בין ברוך שאמר לפסוד"ז צריך לברך שנית ברוך שאמר[767], עבר והפסיק ושח דברים בטלים בתוך פסוד"ז, יש המצדדים שצריך לחזור ולברך שנית ברוך שאמר[768].

הפסק בשתיקה[עריכה]

כתבו אחרונים שאסור להפסיק בשתיקה - בשהייה מרובה[769] - בתוך פסוד"ז[770], ואם הפסיק בשתיקה כדי לגמור כולה, נחלקו אחרונים: יש סוברים שחוזר למקום שפסק[771]. ויש סוברים שדינו כהפסיק בשתיקה בקריאת-שמע* כדי לגמור כולה[772].

היה במקום שאינו נקי, שמוכרח להפסיק[773], ושהה כדי לגמור את כולה, כתבו אחרונים שאינו חוזר - אף לסוברים שבקריאת שמע, אם אנוס, חוזר[774] - שמשום שחיוב פסוד"ז הוא מדרבנן[775], יש לסמוך על הסוברים בקריאת שמע, שאף אם אנוס אינו חוזר[776].

בלעז[עריכה]

באיסור הדיבור אין הפרש בין לשון הקודש לשאר לשונות[777].

הפסק קודם תחילת פסוד"ז[עריכה]

לסוברים שאומרים הודו לה' קראו בשמו[778] קודם ברוך שאמר[779], כתבו אחרונים שאין להפסיק כל כך בין אמירת פרשת התמיד וכו' להודו, כי זה המזמור נתקן על התמיד[780], ולכן אין להפסיק בינתיים[781]. ומטעם זה אין להמתין קודם הודו לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא, אלא יאמרו הודו וימתינו לו קודם ה' מלך וכו'[782].

הפסקה באמצע ה' מלך[עריכה]

כתבו הפוסקים שכפי שאין להפסיק - בסוף קריאת-שמע* - בין ה' אלהיכם לאמת[783], כך אין להפסיק כלל בין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד[784]. ונחלקו אחרונים: יש מפרשים, דהיינו בין תיבת ה' לתיבת מֶלך או לתיבת מָלך או לתיבת ימלוך, משום שמשתנה הענין והוא כמזכיר שם ה' לבטלה[785], אבל בין תיבות ה' מֶלך לה' מָלך, יכול לענות קדיש או קדושה או אמן, כמו שאר הפסוקים של יהי כבוד - וכדין ענייה לדבר שבקדושה בתוך פסוד"ז[786] - שכיון שאין משתנה הענין אינו כמזכיר שם ה' לבטלה[787]. ויש מפרשים, דהיינו באמצע המשפט[788] - כל תיבה בפסוק[789] - ואינו אלא בה' מלך שביהי כבוד[790] - לנוהגים לאומרו[791] - אבל לא בה' מלך שקודם ברוך שאמר - לנוהגים לאומרו[792] - שאינו מסתבר לומר שבכל פעם שאומרים ה' מלך יהא אסור להפסיק, והרי מצינו בפיוטים* של ראש-השנה* בשחרית - בחזרת הש"ץ, לנוהגים לאומרם[793] - שמפסיקים פעמים רבות בחרוזים באמצע פסוק ה' מלך, ומוכרח לומר הכוונה על פסוקי ה' מלך שבאמצע פסוד"ז[794].

הפסק במזמורים אחרים[עריכה]

המזמורים הנאמרים בין ברוך שאמר לישתבח אינם הפסק, הואיל וכך נתקנו, שיהיו ביניהם ושיאמרו עליהם ברכה תחילה וסוף[795], אבל להוסיף על המזמורים הללו במזמורים אחרים, נחלקו אחרונים: יש סוברים שאסור, שנקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים[796]. ויש סוברים שמותר[797].

שיר המעלות[עריכה]

הנוהגים לומר בעשרת-ימי-תשובה*, בין ישתבח לקדיש, שיר המעלות ממעמקים[798], אם הוא עומד באמצע פסוד"ז בשעה שהציבור אומרים מזמור זה, יאמר אותו עמהם, שהרי זמירות אלו מוסיפים בהם כל אחד לפי מנהגו, וכיון שרוצה לומר המזמור עם הציבור רשאי, ומכל מקום כשמגיע אחר ישתבח יוכל לאומרו במקומו[799].

רפאני ד' וארפא[עריכה]

אמירת פסוקי רפאני ה' וארפא - לנוהגים ששליח הצבור אומרם לפני ישתבח[800] - אין בהם משום הפסק[801], שפסוקים בלבד הם ואין בהם משום הפסק, שחשובים מעין הזמירות[802].

הפסק עבור פיוטים ותחינות[עריכה]

באמירת פיוטים ותחינות בפסוד"ז, נחלקו ראשונים ואחרונים:

א) ראשונים כתבו שבראש-השנה*, לאחר פסוד"ז - וקודם שיתחיל שליח-הצבור* - לפני שיאמר נשמת[803], או המלך[804], מתודה ואומר פיוטים*[805] ופסוקים[806] ודברי תחנונים[807] להיות תפילתו לרצון[808]. ויש מהראשונים שסידרו השבעות מלאכים שיאמר שליח הציבור לפני שיאמר המלך[809]. וכן יש מהאחרונים שכתבו שמנהג קדום מימי הראשונים גאוני עולם לומר בקשות בין פסוד"ז לנשמת[810], ואינו חשוב כלל הפסק, שהוא מענין התפילה[811], וכן בתוך נשמת מותר לומר פיוטים[812], וכן בין נשמת ליוצר[813].

ב) ויש אחרונים שכתבו שאין לומר השבעות מלאכים לפני המלך, משום חשש הפסק, אלא קודם ברוך שאמר[814], והוא הדין לשאר תחינות, שאסור לומר לפני המלך, משום הפסק בדיבור[815], והרוצה לאומרם יאמרם קודם ברוך שאמר[816]. וכן כתבו אחרונים בדעת הסוברים שאסור להוסיף במזמורים על המזמורים שבין ברוך שאמר לישתבח[817], שאסור לומר פיוטים בין ברוך שאמר לישתבח ונשמת[818]. ויש מהם שכתבו שאף אסור לומר פיוטים בין נשמת ליוצר[819], שהרי אסור להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר[820]. וכן כתבו אחרונים שאסור להפסיק באמצע פסוד"ז לאמירת מעמדות ותחינות[821].

הפסק בשתיקה לפני ישתבח[עריכה]

בין פסוד"ז לישתבח אסור להפסיק בשתיקה[822], שמכיון שישתבח היא ברכה אחרונה על פסוד"ז[823], לכן יש להסמיכה לפסוד"ז[824]. ודוקא ביחיד[825], אבל שליח-הצבור*, אם אין מנין בבית הכנסת - ואי אפשר לומר קדיש*[826] - ימתין הש"ץ עם ישתבח, וישתוק - ולא ישיח שיחה בטלה[827] - ולא יאמר הש"ץ ישתבח עד שיבא מנין[828] ויאמר ישתבח וקדיש[829] - לסוברים שקדיש צריך להיאמר על דבר שלפניו[830] - ויכול להמתין אפילו חצי שעה[831] - ואפילו לדעת הסוברים שאם הפסיק בקריאת-שמע* כדי לגמור כולה, והיה אנוס, חוזר לראש[832] - שכאן לא היה מוכרח לזה, שהרי היה יכול לומר ישתבח אלא שלא רצה עד שיבוא מנין[833].

הפסק בדיבור בין ישתבח ליוצר אור[עריכה]

אף על גב שפסוד"ז ויוצר אור הם שני עניינים שונים[834], אין להפסיק בין "ישתבח" ליוצר אור[835], והמספר בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזר עליה ממערכי המלחמה[836] - לסוברים כן[837] - כדי שלא תקטרג - עבירה זו - עליו[838]. הטעם כתבו ראשונים, לפי שפסוד"ז נתקנו - לסוברים כן[839] - כדי להסדיר שבחו של הקב"ה לפני התפילה, וכיון שכן הוא, אינו דין לספר בין סדור השבח והתפילה[840], או שישתבח היא שבח, ויוצר אור היא תפילה[841], שאומר בה: אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו וכו', שהיא תפילה[842]. והאחרונים כתבו הטעם, מפני שכולם מסדר התפילה הם וכענין אחד הם[843]. ויש מהאחרונים מפרשים דהיינו אותם גדודים אשר המה מערכי מלחמה שכבר התפזרו בפסוקי דזמרה - שהקליפות מבטלים לעלות התפילה, וע"י פסוד"ז מכריתם[844] - ואם שח חוזרים מאותן מערכי מלחמה לעכב תפילתו[845]. יש מהראשונים החולק וסובר שמותר לדבר בין ישתבח ליוצר אור[846], וכן יש מהראשונים שכתב שנהגו להפסיק אז בדיבור[847].

לדבר מצוה[עריכה]

האיסור לדבר בין ישתבח ליוצר[848], כתבו גאונים וראשונים שאינו אלא בדבר שאינו דבר מצוה[849], אבל לדבר מצוה, כגון לפסוק צדקה לעניים, מותר להפסיק[850], והוא הדין בצרכי ציבור[851], ולאחר מכן יאמר קדיש[852]. וכתבו אחרונים שמזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין בין ישתבח ליוצר, שכל זה נקרא לצורך ומצוה[853]. וכתבו אחרונים - שלסוברים שהקדיש נתקן על שלפניו[854] - אח"כ כשחוזרים להתפלל, יאמר שליח-הצבור* מקצת פסוד"ז ויאמר קדיש עליהם[855], ואם לא אמר פסוקים, לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו*[856]. וכתבו אחרונים שראוי יותר לא להפסיק בזה כלל[857].

מי שנזדמנה לו טליתו לאחר ישתבח - ושליח-צבור* הוא - כתבו גאונים שכיון שגומר מלך אל חי העולמים מפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש* להתעטף בציצית ומתעטף ומתחיל לומר קדיש[858]. וכן כתבו הפוסקים שמי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם[859].

שיר המעלות[עריכה]

יש מהאחרונים שפקפקו במנהג לומר בעשרת-ימי-תשובה* שיר המעלות ממעמקים[860] בין ישתבח לקדיש[861], משום חשש הפסק, שאסור להפסיק בדיבור בין ישתבח ליוצר[862]. ויש שכתבו שאין לאומרו אלא אם כן יודע לכוין הכוונות ע"פ הקבלה[863], שאז אין חשש הפסק, שיודע לכווין עומק הדברים[864]. ויש אחרונים שכתבו שאין חשש הפסק בזה[865] - אף אם אין לו ידיעה בדרכי הקבלה[866] - שזה נחשב כסדר התפילה[867], והפסק אינו אלא בדברי חול[868], או שאינו הפסק משום שהם פסוקים והם כעין הזמירות[869], או שנתקן כדי לעורר בתשובה, והוא כדבר מצוה, שאינו הפסק בין ישתבח ליוצר[870].

הפסוקים שאומרים בשעת הקדיש[עריכה]

הפסוקים שיש הנוהגים לומר בשעה ששליח-הצבור* אומר קדיש*[871], כתבו אחרונים שאינם חשובים הפסק בין ישתבח ליוצר, שלא אסרו להפסיק אלא בדברי הבאי ובטלה, אבל שבח מעין המאורע, פשוט שמותר[872].

הנכלל בהם בחול[עריכה]

עיקר התקנה[עריכה]

אמר ר' יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל* בכל יום[873], וביארו בתלמוד דהיינו פסוד"ז[874]. ונחלקו גאונים וראשונים:

א) יש מפרשים דהיינו מתהלה לדוד[875] עד סוף הספר[876] - שישה מזמורים[877] - שגם הם נקראים "הלל"[878]. וכן שנינו במסכת סופרים: אמר ר' יוסי: יהא חלקי עם המתפללים בכל יום ששת המזמורים הללו[879]. בדעת הסוברים לגבי דילוג מזמורים כדי להתפלל עם הציבור שאין לדלג על "תהלה לדוד" בלבד[880], ביארו ראשונים שסוברים ש"פסוד"ז" היינו מתהלה לדוד עד סיום תהלים, ומכל מקום עיקר התקנה לא היתה אלא מפני המזמור של "תהלה לדוד" - שהרי אמרו על מזמור זה שכל האומרו בכל יום הוא בן העולם הבא[881] - ואגב אותו מזמור תיקנו לומר עד סיום תהלים[882], ותיקנו לומר מזמור זה, לפי שיסודו הוא שאין מלכות דומה למלכותו יתברך, שבכל פסוקיו תמצא שכל מלכות הווה ונפסד ומלכותו קיים לעדי עד ולנצח נצחים[883].

ב) ויש מפרשים ש"פסוד"ז" היינו שני המזמורים של הילולים, "הללו את ה' מן השמים"[884] ו"הללו אל בקדשו"[885].

ג) ויש שכתבו לגבי דילוג מזמורים כדי להתפלל עם הציבור[886] שיאמר "תהלה לדוד" ו"הללו אל בקדשו"[887], וביארו אחרונים בדעתם שעיקר פסוד"ז הוא "הללו אל בקדשו"[888].

ד) ויש מהאחרונים סוברים בדעת ראשונים ש"פסוד"ז" היינו "תהלה לדוד", ושאר המזמורים הם מתקנת הגאונים[889].

מקום אמירת ברוך שאמר[עריכה]

כתבו ראשונים שיש נוהגים לברך ברוך שאמר קודם כל המזמורים, בין בחול בין בשבת[890], שיהא לכולם ברכה תחילה וסוף[891], ויש נוהגים לברך ברוך שאמר אחר הודו[892] - ופסוקים ומזמורים נוספים[893] - שהודו ראוי להיאמר סמוך לקרבנות, כי אינו מענין הלל כלל, והאיך נברך ברכת הלל עליו[894], שהודו נתקן לומר מפני שהיו אומרים אותו בכל יום על הקרבנות לפני הארון[895], והוא מענין הקרבנות[896], וברוך שאמר הוא ברכת ההלל, שהם פסוד"ז מתהלה לדוד[897] עד כל הנשמה תהלל יה[898]. או שהטעם הוא, לפי שאין לברך עד שיתאספו כל הקהל הגדול ויצאו ידי חובתן בשמיעת הברכות בענייתן אמן*[899].

אף בימינו נחלקו המנהגים: יש נוהגים לומר ברוך שאמר לפני הודו[900], ויש מהם הנוהגים להקדים לו את מזמור שיר חנכת הבית לדוד[901] וקדיש[902]. והנהיגו לאומרו קודם ברוך שאמר, לפי שמזמור שיר חנוכת הבית אמרו שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קודש הקדשים ולא נענה עד שהזכיר זכות דוד[903], ולפי שכל פסוד"ז הם פסוקי דוד המלך לפיכך הקדימו מקודם מזמור זה שבו נגלה צדקתו, ולכן - נאמר קודם ברוך שאמר - ולא הכניסוהו בתוך פסוד"ז[904]. ויש אומרים הטעם שנהגו לאומרו קודם ברוך שאמר, שאינו מנוסח בעלי מסדרי התפילה, רק אח"כ הנהיגו לומר המזמור, לכן לא רצו לסדרו בין הברכות[905]. והנהיגו להפסיק בקדיש, לומר שאינו שייך לפסוד"ז אלא לקרבנות[906], או כדי שאף הנחפזים למלאכתם ויוצאים מבית הכנסת לאחר חזרת-הש"ץ* יאמרו ארבעה קדישים בתפילין[907]. וברוב קהילות ישראל נוהגים לומר ברוך שאמר לאחר הודו ופסוקים ומזמורים נוספים[908].

מלבד תהלה לדוד עד סוף הספר, מוסיפים בחול מזמורים נוספים מתהלים וחלקים אחרים מהמקרא:

הודו לה' קראו בשמו[עריכה]

נהגו לפתוח - בכל יום[909] - אחר מדרש רבי ישמעאל - לנוהגים להוסיף מזמורים לפני ברוך שאמר[910], ולאחר ברוך שאמר, לנוהגים לומר כל המזמורים בין ברוך שאמר לישתבח[911] - בהודו לה' קראו בשמו[912], הנאמר בדברי הימים[913]. טעם הדבר, כתבו ראשונים, לפי שכל אותן שנים שהיה הארון ביריעה תקן דוד שיהיו אומרים לפניו זה המזמור[914], ואמרו אלה שני המזמורים תמיד בכל יום לפני הארון עד שהביא שלמה את הארון לבית עולמים[915], בזמן הקרבת תמיד* של שחר היו אומרים מהודו עד ובנביאי אל תרעו[916], ובזמן הקרבת תמיד של בין הערבים היו אומרים משירו לה' כל הארץ עד והלל לה'[917], ובכל יום היו אומרים המזמור להזכיר בכל יום נפלאות אלהינו שבחר באבותינו והפרה והרבה אותנו[918], ומפני שהזכרנו סדר הקרבנות אנו אומרים זה המזמור[919]. ויש במזמור זה עשר לשונות של הודאה, כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים ועשרה ניסים שנעשו לאבותינו על ים סוף[920]. הטעם שאנו אומרים כל המזמור בשחרית*, ואיננו מחלקים ואומרים משירו לה' וגו' לפני תפילת מנחה* - שנתקנה כנגד תמיד של בין הערבים, לסוברים כן[921] - כתבו אחרונים, מפני שכל איש עסוק במלאכתו, ולכן נהגו לומר כל המזמור כולו בבוקר, כשעדיין לא התחילו במלאכתם ואינם דחוקים כל כך[922]. ויש מהאחרונים שנהג לחזור ולומר משירו לה' קודם תפלת מנחה[923].

יש מהגאונים וראשונים ואחרונים שכתבו שאין אומרים הודו אלא בשבת[924]. ויש מהם שכתבו הטעם, שאומר שליח-צבור* הודו לה' קראו בשמו והקהל עונים אחריו[925], כפי שעשה אסף[926], ואע"פ שמעשה אסף היה בכל יום, אין עושים עתה אלא בשבת, כשיש רוב עם בבית הכנסת ויכולים לאומרו בנעימה כדרך שיר, לפי שאינו יום מלאכה[927]. ויש מהם שכתבו הטעם, שנוהגים לאומרו בשיר וזמרה מילה במילה, ובחול משום ביטול מלאכה לא פשטה תקנתו[928]. ויש מהאחרונים שכתבו שמטעם זה אין אומרים אותו בחול בניגון, אלא בשבת[929].

לאחר והלל לה', מוסיפים לומר - עשרים ושנים פסוקים[930] מפוזרים[931] כנגד כ"ב אותיות*[932], המלוקטים מתהלים[933] - רוממו ה' אלהינו[934], וזהו הלל[935], ומביא בחיבור זה פסוקים של רחמים ושאלת הצלה וישועה[936].

יש מהראשונים שכתבו שבתשעה-באב* אין אומרים התוספות שלפני ברוך שאמר[937].

על המנהג לומר הודו חזן וקהל, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[938]. על ההפסקה הנדרשת בין אלילים ובין וה' שמים עשה, עי' לעיל: שם[939]. על המנהג לרוק כשאומרים: אלילים, עי' לעיל: שם[940]. על עמידה באמירת ישמחו השמים ותגל הארץ, עי' לעיל: שם[941].

כפילת הודו לה' כי טוב[עריכה]

יש הנוהגים לכפול את הפסוק: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו[942], הנאמר בתוך פסוקי הודו לה' קראו בשמו[943], וכתבו אחרונים שלא נכון לעשות כן, והטעם ע"פ הקבלה[944].

ארוממך ה'[עריכה]

יש הנוהגים לומר לאחר הודו - לנוהגים לאומרו לפני ברוך שאמר[945] - וקודם ה' מלך[946]: ארוממך ה' כי דיליתני וגו'[947], ויש הנוהגים לומר מתחילת המזמור: מזמור שיר חנכת הבית לדוד וגו'[948]. ויש הנוהגים לומר בכל ימות השנה: ארוממך, ובחנוכה: מזמור שיר[949].

מספר טעמים לאמירת המזמור: א) המזמור מדבר על גאולתנו ועל פדות נפשנו[950]. ב) מזמור שיר חנוכת הבית אמרו שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קודש הקדשים ולא נענה עד שהזכיר זכות דוד[951], ולפי שכל פסוד"ז הם פסוקי דוד המלך לפיכך הקדימו מקודם מזמור זה שבו נגלה צדקתו, ולכן - נאמר קודם ברוך שאמר - ולא הכניסוהו בתוך פסוד"ז[952]. ג) להדגיש שאנו מאמינים שעתיד במהרה בימינו בית המקדש להיבנות ונקריב בו הקרבנות[953].

ויש שכתב שנוסד מתחילה לאומרו בחנוכה, ובמשך הזמן חשבו שהוא מהמזמורים הנאמרים בכל יום, והשמיטו הפסוק הראשון המדבר על חנוכת הבית - לנוהגים כן[954] - כדי להסיר התלונה על אמירתו בכל יום[955]. יש מהאחרונים שכתבו שנהגו לומר מזמור זה בשבת בלבד[956].

על הנוהגים לומר מזמור זה לבדו קודם ברוך שאמר, עי' לעיל[957].

לדוד ברכי נפשי[עריכה]

כתבו ראשונים שיש הנוהגים לומר קודם ברוך שאמר: לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו וגו'[958], וכן יש בימינו הנוהגים לאומרו לאחר ארוממך ולפני ה' מלך[959], ויש מהאחרונים שכתבו שאין לאומרו[960].

ה' מלך[עריכה]

כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים לומר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד קודם ברוך שאמר בשבתות וימים טובים[961], ויש הנוהגים כן בימינו[962]. והרבה אחרונים כתבו שנוהגים לאומרו אף בימות חול[963], וכן מנהג רוב קהילות ישראל בימינו[964]. והטעם, כדי להמליך מלכותו עלינו במהרה[965], או - לנוהגים שלא לאומרו בימות חול - להודיע יחוד מלכותו בשבת ליום שכולו שבת[966]. והרבה גאונים וראשונים לא הזכירו כלל המנהג לאומרו[967], וכן יש בימינו שאינם נוהגים לאומרו[968].

ה' מלך וכו' אינו פסוק[969] אחד[970], אלא פסוקים מפוזרים שהזכירם דוד במקומות חלוקים[971], הזכיר תחילה ה' מֶלך עולם ועד אבדו גוים מארצו[972], ולא הזכיר דוד מלכות שמים עד המזמור הזה שהוא העשירי, וכן במזמור העשרים שהוא עשירי לעשירי הזכיר בו: המלך[973], ואחרי כן הזכיר: ה' מָלך גאות לבש[974], והזכיר בכל הספר לשון מָלך, שהוא לשעבר[975], ובסוף הספר הזכיר: ימלֹך ה' לעולם אלהיך ציון וגו'[976], ואנו מחברים אותם בתפילתנו לרמוז שלשה חלקי הזמן, שהם הווה, היה ויהיה[977], וידוע כי ה' ימלך לעֹלם ועד פסוק מלא הוא, אמרו משה בשירת הים[978]. וכתבו ראשונים שנמצא באגדה שה' מלך וכו' הוא שבח שהמלאכים משבחים בו[979]. ותיקנו לאומרו אע"פ שאינו פסוק, כדרך שתיקנו לומר בסליחות* - משפט שאיננו פסוק - זכור ה' חיבת ירושלים וגו'[980].

לאחר אמירת ה' מלך וכו' נוהגים להוסיף ולומר: והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד[981] - להתפלל - שינקום נקמתו מעמלק ומכל זדים ועושי רשעה שהרעו לעשות עימנו ויתגדל ויתקדש שם כבודו[982]. ויש שאינם נוהגים בזה[983].

על העמידה בשעת אמירת ה' מלך, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[984]. על העמידה בשעת שמיעת ה' מלך מהציבור, עי' לעיל: שם[985].

כפילת ה' מלך[עריכה]

ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד - לנוהגים לאומרו לפני ברוך שאמר[986] - כופלים אותו[987], כפי שכפלו ישראל לומר ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים[988], והטעם כדי להמליכו בגופים ובנשמות[989], ויש שכתבו לזה טעמים ע"פ הקבלה[990]. וכתבו אחרונים שיש הנוהגים לאומרו שלש פעמים, ואין להם על מה שיסמכו[991].

ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד שנאמר בתוך הפסוקים של יהי כבוד[992] - לנוהגים לאומרו[993] - נחלקו אחרונים אם יש לכופלו[994], או שאין צורך בדבר[995], וכן המנהג[996].

הושיענו[עריכה]

הנוהגים לומר והיה ה' למלך[997], מוסיפים אחריו: הושיענו וגו' ברוך ה' אלהי ישראל וגו'[998], כל הנשמה וגו'[999], וביארו אחרונים שמלכות הקב"ה היא קיבוץ גלויות, ולכן לאחריה אנו מתפללים על קיבוץ גלויות: הושיענו וגו'[1,000] - ומוסיפים לומר ברוך ה' אלהי ישראל וגו' - שלאחר שינקום נקמתו מעמלק ומכל זדים ועושי רשעה שהרעו לעשות עימנו, יתגדל ויתקדש שם כבודו וכבוד ישראל ישראל ההרוגים על קידוש שמו ויהיה שמו מבורך מן העולם ועד העולם[1,001].

אף שכופלים את הפסוק כל הנשמה וגו' - לסוברים כן[1,002] - בסוף פסוד"ז - היינו עיקר פסוד"ז, לסוברים שהם חמשת המזמורים שבסוף תהלים[1,003] - כשאומרים אותו לאחר ה' מלך - בסוף פסוקי הושיענו - אין לכפול אותו[1,004].

אם עומדים בשעת אמירת הושיענו, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,005].

השמים מספרים[עריכה]

כתבו ראשונים שיש שנהגו לומר בחול - מייד לאחר פסוקי הושיענו [1,006] - למנצח מזמור לדוד השמים מספרים וגו'[1,007], ויש שלא נהגו לאומרו בחול, אלא בשבתות וימים טובים[1,008], וכן המנהג ברוב קהילות ישראל בימינו[1,009]. ויש הנוהגים בחול-המועד* לומר מזמור זה במקום למנצח בנגינות[1,010].

למנצח בנגינות[עריכה]

למנצח בנגינֹת מזמור[1,011], כתבו אחרונים שנכון לאומרו בכל יום מימות החול, אבל לא בשבת[1,012], מייד לאחר פסוקי הושיענו[1,013]. ויש מהאחרונים שכתבו לאומרו מתוך ציור - המסדר המילים בצורת - מנורה[1,014]. וכן כתבו ראשונים שיש האומרים אותה בכל יום - לאחר תפילת שחרית[1,015] - מפני שנקרא מזמור המנורה, והקורא אותו בכל יום נחשב כמדליק המנורה הטהורה בבית המקדש וכאלו מקבל פני שכינה[1,016].

בימינו, הנוהגים לומר פסוקי הושיענו[1,017], נוהגים להוסיף אחריו מזמור זה בימי חול[1,018].

ברכי נפשי[עריכה]

יש מהראשונים שכתבו שאומרים פסוקים - מלוקטים - המתחילים בברכי נפשי[1,019] - או ברכו ה' מלאכיו[1,020] - קודם ברוך שאמר[1,021], ואומרים חמשה ברכו כנגד חמישה עולמות שבו הולד[1,022] וכנגד חמישה דברים שהנשמה מתדמה לבורא[1,023], ואין חשש לאומרם קודם ברוך שאמר - אף לסוברים שכל פסוד"ז נאמרים בין ברוך שאמר לישתבח[1,024] - שנתקנו דרך שבח, כמו שאומרים באותה תחינה של ריבון העולמים: בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם[1,025]. ויש מהראשונים שכתבו שיש לאומרם אחר חתימת ברוך שאמר[1,026], שהם מפסוד"ז[1,027], ותקנו בפסוד"ז ברכה לפניהם ולאחריהם[1,028]. ויש שכתבו שיש לאומרם לאחר כל הנשמה[1,029].

הריני מזמן[עריכה]

יש נוהגים לומר לפני ברוך שאמר: "הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל"[1,030]. וכתבו אחרונים שהוא נכון רק לאלה שמתחילים פסוד"ז בברוך שאמר[1,031], אבל לנוהגים לומר מזמורים קודם ברוך שאמר[1,032] אינו נכון לאומרו שם, שהרי אינו תחילת פסוד"ז, ואדרבא נראה בזה כעין דרך שלילה, כי רק עתה מתחיל להודות ולהלל ולשבח את בוראו ועד עתה לא היה עבור זה חלילה[1,033].

על הפיוטים* שיש המקדימים לברוך שאמר, ע"ע פיוטים[1,034]. על הנוהגים להקדים לברוך שאמר את עשרת-הדברות*, ע"ע.

מי ימלל[עריכה]

כתבו אחרונים שיש נוהגים לומר מיד אחר ברוך שאמר: מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו[1,035], ואין לומר כן[1,036], והאומר אותו הרי הוא כמחרף ומגדף, שכיון שהוא מתחיל עתה לומר זמירות ותשבחות ואומר תחלה מי ימלל וגו'[1,037], משמע פירושו מי שהוא רוצה למלל גבורות ה' כדי שישמיע כל תהלתו יאמר הודו לה' קראו בשמו וגו'[1,038] - לנוהגים לאומרו מייד לאחר ברוך שאמר[1,039] - והרי זה חירוף[1,040] וגידוף, כי מי הוא זה ואיזה הוא שיכול לספר כל תהלות ה'[1,041]. וכתבו אחרונים שמי שיאמר פסוק זה אחרי שיסיים שירות ותשבחות יפה אומר, שאז פירושו כאילו אומר הנה אפסיק לספר בשירות ותשבחות ולא משום שסיימתי כל שבח אדוני, כי מי הוא זה שימלל גבורות ה' וישמיע כל תהלתו, על כן אפסיק הפעם[1,042].

מזמור לתודה[עריכה]

אמירת מזמור לתודה[1,043], נחלקו בו גאונים וראשונים: א) יש גאונים וראשונים שלא הזכירוהו כלל בין המזמורים הנאמרים, לא בחול ולא בשבת*[1,044]. ב) ויש גאונים וראשונים שכתבו שאין אומרים אותו בימי חול אלא בשבת[1,045], וכתבו ראשונים טעם הדבר, לפי שהשבת היא יום הודאה, ולכן פתח אדם הראשון[1,046] ואמר: מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'[1,047], והלשון הזה משמע לשעבר, שאנו נותנים הודאה למקום שהנחילנו יום הודאה כזה, ומשמע לעתיד, כמבואר במדרש שלעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות עתידות ליבטל ותפילת הודאה אינה בטילה[1,048], ושבת היא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא[1,049]. ג) ויש ראשונים שכתבו להיפך, שמזמור זה נאמר בימי חול ולא בשבתות[1,050], לפי שמזמור זה היה נאמר - בשירת הלויים[1,051] - על קרבן התודה - לסוברים כן[1,052] - ולא היתה קריבה אלא בחול[1,053]. ויש מהם שכתבו יותר מזה, שיש לדלג עליו בשבת, כדי שלא יאמרו קרבן תודה דוחה שבת[1,054]. יש מהראשונים שדחו טעם זה, שאין לחוש שמא יבואו להקריבו כשיבנה בית המקדש, שלא יטעו אנשים בכך[1,055]. ויש מהאחרונים שפירשו בדעת ראשונים שדחו טעם זה, מכיון שמזמור זה אין אנו אומרים אותו לשם קרבן תודה אלא לשם הודאה[1,056], וכתבו אחרונים שאע"פ שאין תודה קריבה, מכל מקום טעם גדול יש באמירתו קודם הזמירות, שמזרז באמירת הזמירות והתפילה ביראה ובכוונה ושמחת הלב, כאומרו: הריעו וכו' עבדו את ה' בשמחה[1,057], שסדר שבחות וזמירות הוא אומר, ולא בתורת קרבן[1,058]. וביארו אחרונים שאף לטעם זה אין לאומרו בשבת, משום שבלאו הכי אומרים מזמור אחר במקומו, והוא מזמור שיר ליום השבת[1,059]. ד) ויש ראשונים שכתבו שהמנהג שמזמור לתודה נאמר בין בחול בין בשבת[1,060], ויש מהם שנהגו לדלג על המילים מזמור לתודה[1,061], ולהתחיל: הריעו לה' כל הארץ[1,062], מפני שזה שבח של הקב"ה[1,063], וביארו אחרונים שמזה שאנו אומרים: לתודה, משמע כאילו אנו אומרים מזמור זה לקרבן תודה, ואם מתחיל הריעו, יפה עושה[1,064].

לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בשבת[1,065], כתבו ראשונים שאינו נאמר אף ביום-טוב*[1,066], שאף בו תודה אינה קריבה[1,067]. וכתבו אחרונים, שכן לסוברים שנאמר משום הודאה, אינו נאמר ביום טוב, שכן נאמר במקומו מזמור שיר ליום השבת[1,068]. ויש מהראשונים שכתבו שאף אם אינו נאמר משום שהתודה אינה קריבה בשבת, יש האומרים אותה ביום טוב[1,069]. ואחרונים כתבו שאף אלה שאינם אומרים מזמור לתודה ביום טוב, יש מהם האומרים אותו בראש-השנה*, משום שכתוב בו: הריעו לה' כל הארץ[1,070], וכן ביום-הכפורים*, מזה הטעם[1,071].

לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בשבת[1,072], נחלקו ראשונים אם אומרו בחול-המועד* של פסח: יש סוברים שאינו נאמר אז, שאין מקריבים בו תודה, מפני חמץ שבה[1,073]. ויש סוברים שיש לאומרו[1,074], שסדר שבח ותודה אומר[1,075], וביארו אחרונים, שלטעם זה נאמר אף אז, שרק בשבתות וימים טובים שנאמר מזמור שיר ליום השבת במקומו, נעקר מזמור לתודה, אבל בחול המועד פסח, שלא נאמר אז מזמור אחר, לא ראו לעוקרו[1,076]. ומכל מקום כתבו ראשונים שהמדקדק ידלג התיבות מזמור לתודה[1,077], ויתחיל: הריעו לה' וגו'[1,078].

לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בחול המועד פסח[1,079], כתבו אחרונים שאין לאומרו אף בערב פסח[1,080].

לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בשבת[1,081], כתבו אחרונים שאין אומרים אותו בערב יום-הכפורים*, משום שאין מקריבין בו קרבן תודה[1,082], שאין מביאין קרבן לבית הפסול, שהרי נאכל ליום ולילה[1,083]. וכתבו אחרונים שלסוברים שנאמר משום הודאה, נאמר אף אז, שרק בשבתות וימים טובים שנאמר מזמור שיר ליום השבת במקומו, נעקר מזמור לתודה, אבל בערב יום הכפורים שלא נאמר אז מזמור אחר, לא ראו לעוקרו[1,084].

לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בשבת[1,085], כתבו ראשונים ואחרונים שיש נוהגים שלא לאומרו בערב תשעה-באב*[1,086] ובתשעה באב[1,087], וכתבו אחרונים שטעות היא[1,088], שכשיבנה בית המקדש ויקריבו קרבנות, לא יהיה תשעה באב כי אם לששון ולשמחה[1,089].

בימינו, נהגו לומר בפסוד"ז מזמור לתודה[1,090] לפני יהי כבוד[1,091]. לנוהגים לומר מזמורים קודם ברוך שאמר[1,092], המזמור נאמר מייד לאחר ברוך שאמר[1,093], ולנוהגים שלא לומר מזמורים קודם ברוך שאמר[1,094], המזמור נאמר אחר הפסוקים המלוקטים מתהלים הנאמרים לאחר והלל לה'[1,095].

בזמני אמירתו נחלקו המנהגים: א) יש נוהגים שלא לומר מזמור לתודה בימי חול, אלא בשבת ויום טוב בלבד[1,096]. ב) ויש נוהגים לומר מזמור לתודה בימי חול[1,097], אבל לא בשבת[1,098] ויום טוב[1,099], וכן אין אומרים אותו בחול המועד פסח[1,100] ובערב פסח[1,101] ובערב יום הכפורים[1,102]. ג) ויש נוהגים לומר מזמור לתודה בימי חול[1,103], ואף בחול המועד פסח[1,104] ובערב פסח[1,105] ובערב יום הכפורים[1,106], אבל לא בשבת[1,107] ויום טוב[1,108], מלבד ראש השנה[1,109] ויום הכפורים[1,110], אז הוא נאמר לאחר ה' מלך גאות לבש[1,111] ולפני יהי כבוד[1,112]. ד) ויש נוהגים לומר מזמור לתודה בימי חול, ואף ביום טוב, אבל לא בשבת[1,113]. ה) ויש נוהגים לאומרו בימי חול, אבל לא בשבת ויום טוב, ולא בחול המועד פסח[1,114].

לנוהגים לאומרו ביום חול, כתבו אחרונים שיש הנוהגים לומר אותו אף בתשעה-באב*[1,115] - ובערב תשעה באב - ויש שאינם אומרים אותו בתשעה באב[1,116] ואף בערב תשעה באב[1,117]. וכתבו אחרונים שטעות היא, שכשיבנה בית המקדש ויקריבו קרבנות לא יהיה תשעה באב כי אם לששון ולשמחה[1,118], וכן המנהג בימינו[1,119].

אף לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בשבת[1,120], לפי שקרבן תודה לא היה קרב בו[1,121], כתבו ראשונים ואחרונים שמכל מקום אין מדלגים על משנת התודה ואיל נזיר - הנאמרת בפרק איזהו מקומן בסדר הקרבנות - שלפי שהתחיל במשנה גומרה[1,122]. ויש אחרונים שכתבו הטעם שאין משמיטים המשנה, לפי שלא נזכר בה שאומרים אותה לשם קרבן, מה שאין כן מזמור לתודה, שמזה שאנו אומרים: לתודה, משמע כאילו אנו אומרים מזמור זה לקרבן תודה[1,123]. הנוהגים לומר לאחר משנה זו: יהי רצון כאילו הקרבתי תודה[1,124], אין אומרים תחינה זו בימים שאין אומרים בהם מזמור לתודה[1,125].

אף לסוברים שמזמור לתודה אינו נאמר בשבת[1,126], אם טעה בשבת והתחיל מזמור לתודה, כתבו אחרונים שמסיים המזמור, שיש לו לסמוך על הסוברים שאומרים אותו אף בשבת[1,127].

אם עומדים בשעת אמירת מזמור לתודה, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,128]. על פרטי שירת הלויים, ע"ע שיר; שירה.

יהי כבוד[עריכה]

לאחר מזמור לתודה - לנוהגים לאומרו[1,129], ולאחר ברוך שאמר לאלה שאינם נוהגים לאומרו[1,130] - אומרים יהי כבוד וגו', ואינו מזמור אלא פסוקים מפוזרים[1,131] - המלוקטים מהמקרא[1,132] - וכתבו גאונים וראשונים שאומר ביניהם: ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד[1,133], וכן המנהג[1,134]. ויש מהראשונים שכתבו שנוהגים לומר רק: ה' ימלך לעולם ועד[1,135], ובקצת קהילות ישראל נוהגים כן[1,136]. יש גאונים וראשונים שהזכירו בין הפסוקים[1,137] לומר: עֻצו עצה ותֻפר וגו'[1,138], ויש הנוהגים כן בימינו[1,139]. ויש גאונים וראשונים שלא הזכירוהו בין הפסוקים[1,140], ויש הנוהגים כן בימינו[1,141]. יש הנוהגים להוסיף בסוף יהי כבוד - כהמשך לפסוק: ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו[1,142] - ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה[1,143], ה' צבאות אשרי אדם בטח בך[1,144]. ויש שאינם נוהגים כלל לומר ה' הושיעה וגו'[1,145].

טעם אמירת פסוקי יהי כבוד שהם מדברים על בריאת העולם, כמדרש חכמים שהפסוק יהי כבוד שר העולם אמרו כשברא הקב"ה את העולם[1,146], וכן שאר הפסוקים מדברים על בריאת העולם[1,147], עד כי בחר ה' בציון אִוָּהּ למושב לו[1,148], שלכך ברא עולמו, בשביל ישראל[1,149], שנאמר: בראשית ברא אלהים[1,150], ואין ראשית אלא ישראל[1,151], כענין שנאמר: כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם[1,152]. ואז אומרים: והוא רחום יכפר עון וגו'[1,153], כי לא יטוש ה' וגו'[1,154], שאע"פ שחוטאים לא יטוש ולא יעזוב עמו אשר בחר בו, לפיכך אנו מבקשים: ה' הושיעה וגו'[1,155].

על עמידה באמירת ישמחו השמים ותגל הארץ, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,156]. אם צריך לכפול ה' מלך שביהי כבוד, עי' לעיל[1,157].

אשרי[עריכה]

קודם תהלה לדוד[1,158], נהגו לומר פסוקים המתחילים באשרי[1,159], וכתבו גאונים וראשונים מספר מנהגים בדבר:

א) גאונים כתבו שמוסיפים: אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה[1,160], ומוסיפים עוד: אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו[1,161], וכן כתבו ראשונים ואחרונים[1,162], וכן המנהג ברוב קהילות ישראל[1,163]. ופירשו ראשונים שנהגו לומר - לדעתם שאמירת אשרי הוא מנהג[1,164] - אשרי יושבי ביתך[1,165], משום ששנינו: חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים[1,166] - כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים[1,167] - ולמדו לעשות כן, מהכתוב: אשרי יושבי ביתך[1,168], שהיא לשון שהייה[1,169] ועיכוב[1,170], כמו: ותשבו בקדש[1,171], או משום שבתחילה יושבי ביתך ואח"כ יהללוך[1,172]. ויש מפרשים הטעם, שאשרי יושבי ביתך - הוא המשך פסוקי יהי כבוד, המסתיימים בפסוק: ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו[1,173] - ופירושו: אשרי יושבי ביתך המהללים את ה' לפי שיושיעם[1,174]. והוסיפו לומר: אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, שפסוק זה סמוך לתהלה לדוד הוא[1,175], סופו של מזמור ברוך ה', ותהלה לדוד תחילת מזמור של אחריו[1,176], ועשו מהפסוק אשרי העם פתיחה למזמור הסמוך תהלה לדוד[1,177]. ויש מפרשים הטעם, כדי שנאמר בתחילת התהלה ג' פעמים אשרי, כנגד ג' פעמים שאומרים תהלה לדוד בכל יום[1,178]. ויש מהאחרונים המפרשים הטעם, לרמז בג' פעמים אשרי שמי שאומר ג' פעמים תהלה לדוד בכל יום מובטח שהוא בן העולם הבא[1,179]. ויש מהאחרונים המפרשים הטעם - שהוא המשך השבח של אשרי, אשרי העם שככה לו, שאנו זוכים להללו תמיד[1,180].

ב) ויש ראשונים שכתבו שמוסיפים לפני תהלה לדוד[1,181] רק אשרי יושבי וגו'[1,182], ופירשו טעם האמירה, שמשם למדו על השהייה קודם התפילה[1,183], ואחרונים ביארו הטעם, שהפסוק מסתיים ביהללוך סלה, וסומך לו: תהלה לדוד[1,184].

ג) ויש ראשונים שכתבו שמוסיפים לפני תהלה לדוד[1,185]: אשרי תמימי דָרך ההֹלכים בתורת ה'[1,186], אשרי יושבי וגו'[1,187] אשרי העם וגו'[1,188], וכן המנהג במקצת קהילות ישראל[1,189]. ופירשו ראשונים שהפסוק אשרי תמימי וגו' - הוא המשך לפסוקי יהי כבוד, שנאמר בסופם - שה' בחר בעמו להיותם סגולתו[1,190], ומעולם לא יטשם ולא יעזבם[1,191]. וגם אם יגדל עוונם הוא רחום להשגיח עליהם בעין הרחמים לכפר עליהם[1,192], ולשמוע תפילתם[1,193], ואם ישובו בשלימות לא ישחיתם ולא יעיר חמתו עליהם[1,194]. ואם השגחתו בחוטאים מישראל שלא ישחיתם, כל שכן שהשגחתו הטובה על הישרים שהולכים בדרך המלך לא יטו ממנה ימים ושמאל, והוא הדרך אשר הורנו משה נביאנו בתורתו, כמו שאמר לו יתרו: והודעת להם את הדרך ילכו בה[1,195], ועל זה נתגלגל הנה זה הפסוק: אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'[1,196].

ד) ויש ראשונים שכתבו שמוסיפים לפני תהלה לדוד מספר רב של פסוקים המתחילים כולם במילה אשרי, ובראשם אשרי תמימי דרך וגו'[1,197], ויש מהם שכללו בהם אף פסוק שאינו מתחיל באשרי, אך אשרי נמצא באמצעו[1,198]. ויש מהראשונים שכתבו שאין לומר פסוקים הרבה, שתיקנו - לדעתם שאמירת אשרי היא תקנה[1,199] - לומר אשרי יושבי ביתך בלבד, משום שמשם למדו על השהייה קודם התפילה[1,200]. וכתבו אחרונים שמכל מקום אלה שאומרים אף אשרי העם, הוא משום שהוא סמוך לתהלה לדוד[1,201], ואין הקפידא אלא שלא לומר פסוקי אשרי נוסף על אלו[1,202].

ויש מהאחרונים שנהג שלא להוסיף כלל בפסוד"ז פסוקים לפני תהלה לדוד, כי מאחר שלא נתקן אלא כדי שישהה שעה אחת קודם שיתפלל, אינו שייך אלא קודם תפלת מנחה[1,203].

אמירת פסוקי אשרי, יש מהראשונים ואחרונים שנראה מדבריהם שהיא תקנה[1,204]. ויש מהראשונים ואחרונים שנראה מדבריהם שהוא מנהג*[1,205].

אם מוסיפים פסוקי אשרי לפני תהלה לדוד הנאמר לאחר נפילת-אפים*, ע"ע תפלה. אם מוסיפים פסוקי אשרי לפני תהלה לדוד הנאמר לפני תפלת העמידה של מנחה*, ע"ע.

ואנחנו נברך[עריכה]

לאחר תהלה לדוד[1,206], נחלקו גאונים וראשונים כיצד ממשיכים:

א) יש גאונים וראשונים שכתבו שממשיכים: הללויה הללי נפשי את ה'[1,207].

ב) ויש גאונים וראשונים שכתבו שמוסיפים לפני מזמור זה: ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה[1,208], וכן המנהג[1,209]. וכתבו גאונים וראשונים הטעם שכל הפרשות עד כל הנשמה תהלל יה, יש בסוף הפרק הללויה ובראש הפרק הללויה[1,210], ולכן מוסיפים ואנחנו נברך יה, לשלשל הללויה אחר הללויה[1,211], או משום שכל המזמורים עד סוף תהלים מסתיימים בהללויה, ולכן קראו דוד תהלים[1,212], וכדי שיהיה גם בסוף הפרק של תהלה לדוד הללויה, ולא יטעו בו[1,213]. ויש מהראשונים מפרשים הטעם מפני שאמרו כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא[1,214], לכך אחר שאמרנו תהלה לדוד אנו אומרים: ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם, כלומר שנזכה לאומרו לעולם הבא[1,215]. ויש מהראשונים מפרשים הטעם, כדי לסיים את אשרי - תהלה לדוד[1,216] - שהוא מזמור החביב, בשבח של הללויה[1,217]. ויש מהראשונים ואחרונים שכתבו שטעות היא לומר פסוק זה, שלא אמרו דוד[1,218] - ואחר שהמשורר לא החתים המזמור בהללויה למה נחתום בו אנחנו[1,219] - ועוד, שמצינו שאמרו חכמים: כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פותח באשרי וחותם באשרי[1,220], אף כאן אנו יכולים לומר טעם זה, שפתח בו בתהילה: תהלה לדוד[1,221], וסיים בתהילה: תהלת ה'[1,222], ואין ראוי להוסיף יותר[1,223]. ועוד, אין ראוי לסיים בהללויה, לפי שחמשה מזמורים סמוכים אחריו שפותחים בהללויה וחותמים בהללויה[1,224], הם עשר פעמים הללויה כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים[1,225], ואם מסיימים תהלה לדוד בהללויה, יהיה יותר[1,226].

ג) ויש ראשונים שכתבו שמוסיפים לפני ואנחנו נברך[1,227] וגו', את הפסוק הקודם לו: לא המתים יהללו יה ולא כל יֹרדי דוּמָה[1,228]. יש מהראשונים מפרשים הטעם, שלא יראה כמוציא עצמו מכלל, - שאם אינו אומר אלא ואנחנו נברך וגו' בלבד[1,229], יכול להידמות כאומר - אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו - דהיינו, ואילו אנחנו[1,230] - בשם ה' אלהינו נזכיר[1,231], וכן בדוד: אתה בא אלי בחרב ובַחנית ואנכי - דהיינו, ואילו אנכי[1,232] - בָא אליך בשם ה' צבאות[1,233]. ויש מהראשונים מפרשים הטעם, לפי שאמר תהלת ה' ידבר פי ויברך וגו', בא לומר אבל לא לרשעים יהללויה אבל אנחנו נברך יה[1,234]. ויש מהראשונים מפרשים הטעם, לפי שאמרו במדרש: אין תפלתם של ערלים נכנסת לפני הקב"ה, שנאמר: לא המתים יהללו יה, אבל ישראל שהם נימולים, תפילתם נכנסת לפני הקב"ה, שנאמר: ואנחנו נברך יה וגו'[1,235], ומפני התפילה - ללמד שהיא נכנסת לפני הקב"ה - אנו אומרים אותו, אע"פ שלא כתוב הללויה בתהלה לדוד[1,236].

אמירת ואנחנו נברך, מדברי ראשונים ואחרונים נראה שהיא מנהג*[1,237], ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שהיא תקנה[1,238].

יש מהאחרונים שכתבו שלטעם שיש לשלשל הללויה[1,239], מבואר שיאמרו יחד הללויה של סוף כל מזמור והללויה של תחילת המזמור הבא[1,240], ושיש הנוהגים כן[1,241], והטעם ע"פ הקבלה[1,242].

אם מוסיפים ואנחנו נברך - או גם: לא המתים וגו' - לפני תהלה לדוד הנאמר לאחר נפילת-אפים*, ע"ע תפלה. אם מוסיפים כן לפני תהלה לדוד הנאמר לפני תפלת העמידה של מנחה*, ע"ע.

כפילת כל הנשמה[עריכה]

ראשונים ואחרונים כתבו שנוהגים לכפול את הפסוק כל הנשמה תהלל יה הללויה[1,243], וכן המנהג ברוב קהילות ישראל[1,244]. טעם המנהג כתבו ראשונים, שאמר ר' יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל* בכל יום[1,245], והיינו המסיימים ספר תהלים[1,246] - לדעה הסוברת שאלו פסוד"ז שנתבאר בתלמוד שהם ההלל עליו דיבר ר' יוסי[1,247] - וכשכופלו שני פעמים ידוע שהוא אחרון ונראה כמסיים הספר[1,248], ונגמרו המזמורים של סוף תהלים[1,249] ופסוד"ז[1,250], שכן מנהג בני אדם כשגומרים ומפסיקים מלקרות, שונים וכופלים מקרא אחרון, זהו סימן למפסיק קריאתו[1,251], ואם אינו כופלו שני פעמים אינו נראה כמסיים[1,252], אלא נראה כאילו יש אחריו פסוקים הרבה[1,253]. ויש מהאחרונים שכתבו שלא נכון לכפול אותו, שכן כתבו ראשונים שיש במזמור זה י"ג הילולים רמז לי"ג מידות בהם מנהיג האל יתברך את העולם[1,254], ואם יכפול הפסוק יהיה במזמור ט"ו הילולים, ותפסד הכוונה שנאמרה בו[1,255]. ועוד, שאם כופלים הפסוק, נראה שכבר סיימנו, - ולנוהגים לומר עוד חלקים מהמקרא לאחר כל הנשמה[1,256] - אינו כן, ולכן אין לכפול כל הנשמה, לומר שאין זה סוף השבח[1,257]. וכן יש גאונים ראשונים ואחרונים הסוברים שאין כופלים הפסוק[1,258], וכן המנהג בקצת קהילות ישראל[1,259].

כפילת הפסוק האחרון בכל מזמור[עריכה]

כתבו ראשונים שיש שנהגו לכפול הפסוק האחרון מכל מזמור בפסוד"ז[1,260] ובאשרי יושבי - תהלה לדוד[1,261] - כופלים ב' פסוקים אחרונים[1,262]. ויש מהראשונים שכתבו שטעות הוא, שאין לכפול אלא הפסוק האחרון שבסוף כל המזמורים בלבד[1,263], שהוא כל הנשמה תהלל יה[1,264], להודיע שנגמרו המזמורים של סוף התהלים[1,265]. ואין מנהג זה נהוג בימינו[1,266].

יש מהראשונים שכתבו שלאחר כל הנשמה אומר ישתבח[1,267], ואינו מוסיף דבר[1,268], וגאונים וראשונים כתבו שמוסיפים לומר חלקים נוספים מהמקרא[1,269].

ברוך ה' לעולם[עריכה]

לאחר כל הנשמה תהלל יה[1,270], יש מהגאונים שכתבו שאומרים: ויברך דויד וגו'[1,271]. ויש גאונים שכתבו שמוסיפים לומר ברוך ה' לעולם וגו'[1,272], וכן כתבו הראשונים[1,273]. ומספר מנהגים בדבר:

א) יש גאונים וראשונים שכתבו שאומרים רק: ברוך ה' לעולם אמן ואמן[1,274].

ב) ויש ראשונים שכתבו שמוסיפים לפסוק זה - את המשפט - ימלוך ה' לעולם אמן ואמן[1,275], ויש הנוהגים כן בימינו[1,276]. טעם האמירה, כתבו אחרונים, לומר שאע"פ שהשלמנו לשבחו ולברכו יתברך, עם כל זאת: ברוך ה' לעולם וכו', כי הוא מבורך, ואין הפסק לברכותיו ושבחיו יתברך ומלכותו, כי ימלוך ה' לעולם אמן ואמן[1,277].

ג) והרבה ראשונים כתבו שאומרים הפסוק הראשון, ומוסיפים לו: ברוך ה' מציון שֹכן ירושלם הללויה[1,278], ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עֹשֵׂה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן[1,279], ויש הנוהגים כן בימינו[1,280]. בטעם האמירה, יש מהראשונים סוברים לפי שכל ספר מחמשת ספרי תהלים מסיים בברוך, לכן נהגו לומר ברוך אחר השבחות בבוקר ובערב[1,281] - בברכת יראו עינינו[1,282] - ויש מהראשונים סוברים שנהגו לומר חתימות ספרי תהלים, משום גומרי הלל - שבאלו הפסוקים שהם סוף ספרי תהלים[1,283], כאילו אמרנו כל ספר תהלים[1,284] - ותמהו מדוע אומרים ברוך ה' מציון, שאינו סוף חומש, ומשמיטים ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן[1,285] שהוא סוף הספר הראשון של תהלים, וכתבו ששמא נתחלף בפי האחרונים[1,286]. ויש מהאחרונים שנתנו טעם למה תקנו פסוקים אלו על סדר זה, כי יש רמז בפסוקים אלו על ברכו וקריאת שמע ותפלת שמנה-עשרה*. כי בפסוק ברוך ה' לעולם יש בו ה' תיבות, כנגד זה תקנו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ברוך ה' מציון יש בו שש תיבות, כנגד שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שבכל אחד יש שש תיבות. ובשני פסוקים האחרים יש בהן י"ט תיבות, כנגד י"ח ברכות וברכת המינים[1,287]. ויש מהאחרונים שכתבו שהטעם הוא לפי שאומרים פסוקים הללו לפני שמפסיקים בפסוד"ז - לסוברים כן[1,288] - וברוב פעמים מפסיקים שם[1,289]. ויש מהאחרונים שכתבו שהטעם הוא כדי שיהיו רגילים ושגורים לכל לאומרם כשיצטרך מפני הפסק[1,290].

פסוקים אלה, נראה מדברי אחרונים שאמירתם היא תקנה[1,291].

ויברך דויד[עריכה]

לאחר פסוקי ברוך ה' לעולם[1,292] - לנוהגים לאומרם[1,293], ולאחר כל הנשמה תהלל יה[1,294], לדעת הגאונים שאין אומרים אותם[1,295] - כתבו ראשונים שאומרים: ויברך דויד וגו' עד לשם תפארתך[1,296], וכן המנהג[1,297]. ויש מהגאונים סוברים שאין אומרים אלא את הפסוק האחרון: ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך[1,298].

לדעה שאומרים מויברך דויד עד לשם תפארתך[1,299], נתנו ראשונים ואחרונים מספר טעמים לאמירה: א) כיון שהתחילו בפסוקי ברכה - ברוך ה' לעולם וגו' - אומר ויברך דויד[1,300]. ב) לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח[1,301] דורש במכילתין[1,302] מתוך שירת הים ומתוך פסוקי ויברך דויד[1,303]. ג) שיש בפסוקים הללו ברכה, והם שבח דוד שתיקנם כשהתנדבו לבנין הבית[1,304].

פסוקים אלה, נראה מדברי ראשונים ואחרונים שאמירתם היא מנהג*[1,305].

אתה הוא ה' לבדך[עריכה]

יש גאונים וראשונים שכתבו שלאחר שם תפארתך אומרים ישתבח[1,306], שכל יסודו של ישתבח אחר ענין זה שלך ה' הגדולה והגבורה, וכופל הענין היטב: ישתבח שמך כי לך נאה שיר ושבחה עוז וממשלה שאמרנו לפניך[1,307]. וכתבו ראשונים שכן נהגו בתחילה[1,308] - באשכנז - ולאחר מכן הנהיגו להמשיך[1,309] בפרשה שבעזרא[1,310]: אתה הוא ה' לבדך[1,311] עד במים עזים[1,312], וכן המנהג[1,313]. וכתבו אחרונים שהם פסוקים מתיקון עזרא ובית דינו שתיקנו להלל לפני המקום[1,314], והם דברי שבח הלויים ונזכר בהם חסדי המקום עלינו וניסי מצרים והים[1,315]. ולנוהגים לומר רק הפסוק ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה[1,316], כתבו אחרונים טעם האמירה, לומר שאע"פ שקראנו הזמירות וגם ויברך דויד, עם כל זה אין תכלית לשבחו ולהלולו יתברך, כי הוא מרומם על כל ברכה ותהילה[1,317].

בגודל הפרשה הנאמרת, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שאומרים מאתה הוא ה' לבדך[1,318] עד במים עזים[1,319]. ב) ויש שכתבו - שמקדימים חצי פסוק, ומתחילים - ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה[1,320], ואין בו איסור משום כל פסוק שלא פסקו משה אף אנו איננו פוסקים אותו[1,321], שהיכן שיש נגינה מפסקת, מותר[1,322]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין להתחיל משם, שאין להתחיל מאמצע פסוק[1,323], ועוד, שאינו נקשר יפה עם הענין שלמעלה[1,324]. ג) ויש שכתבו שאומרים רק את הפסוק: אתה הוא ה' לבדך וגו' וצבא השמים לך משתחוים[1,325]. ד) ויש שכתבו שאומרים רק - את חצי הפסוק - ויברכו שם כבודך וגו'[1,326].

אף בימינו נחלקו המנהגים: יש נוהגים לומר מויברכו שם כבודך[1,327] עד במים עזים[1,328]. ויש נוהגים לומר מאתה הוא ה' לבדך[1,329] עד במים עזים[1,330]. ויש נוהגים לומר רק את חצי הפסוק: ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה[1,331]. ויש נוהגים לומר מויברכו שם כבודך עד וצבא השמים לך משתחוים[1,332].

שירת הים[עריכה]

בירושלמי שנינו: ויאמרו לאמר[1,333], מה תלמוד לומר: לאמר, לאמור לדורות[1,334], וביארו ראשונים ואחרונים דהיינו להנהיג שיאמרו שירה זו[1,335] תמיד בכל יום[1,336], וכן אמרו בזוהר שהאומר שירה זו בכל יום ומכוין בה זוכה לאומרה לעתיד לבוא[1,337]. בחיוב אמירת השירה נחלקו ראשונים: שכתבו שתקנת רבותינו היא לאומרה[1,338], ואין לו זכר בכל התלמוד[1,339], ומנהג אבותינו תורה היא[1,340]. ויש שכתבו בסתם שהיא תקנה[1,341]. ויש שכתבו בסתם שהיא מנהג[1,342]. ויש שנראה שהסתפקו אם היא תקנה או מנהג[1,343]. ויש מהאחרונים שכתבו שהיא תקנת אנשי כנסת הגדולה[1,344].

כתבו גאונים שבשתי הישיבות ובבית רבינו אין רגילים לומר שירת הים, אלא לאחר שחותם פסוד"ז פורס על שמע, ובשאר בתי כנסיות אומרים ויושע[1,345] וכל השירה בשבתות ובכל המועדים וביום הכפורים, ואין ממחים בהם[1,346]. ויש מהגאונים שהביאו בסתם, שיש נוהגים לאומרו, ושאמירתו יפה, אבל אין בה הכרח[1,347]. ויש מהגאונים וראשונים שהשמיטוהו כליל[1,348]. וראשונים כתבו שיש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום שירת הים[1,349], ויש מקומות שקורין שירת האזינו[1,350], ויש יחידים שקורין שתי השירות[1,351], ויש ראשונים שכתבו שהתפשטה אמירתה בכל גבול ישראל[1,352]. וכתבו ראשונים שבתחילה לא נהגו לאומרה - באשכנז - ולאחר מכן הנהיגו לאומרה[1,353].

בטעם האמירה נחלקו ראשונים: א) יש אומרים הטעם, לתת שבח למפליא פלאות על מפלת אויבינו[1,354]. ב) ויש אומרים הטעם, כדי להזכיר ניסים ונפלאות שעשה עימנו בעבור שמו הגדול[1,355]. ג) ויש אומרים הטעם, זכר ליציאת מצרים[1,356], שצריך להזכיר שבח הגאולה הראשונה[1,357], כפי שכתוב: למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך[1,358], ובמהלל נכבד כזה ראוי להזכירו[1,359], ועוד, שכיון שהזכיר - באתה הוא ה' לבדך[1,360] - קריעת ים סוף וטביעת מצרים, גומר שירה שאמר משה ובני ישראל על זאת[1,361]. ד) ויש אומרים הטעם, לפי שיש בה מויהי באשמרת הבקר[1,362] י"ח פעמים שם-המפורש*, שעולים ע"ב אותיות כנגד ע"ב שמות[1,363], או כנגד שם בן ע"ב[1,364]. ה) ויש אומרים הטעם, לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח[1,365] דורש במכילתין[1,366] מתוך שירת הים ומתוך פסוקי ויברך דויד[1,367].

במקום אמירתו נחלקו גאונים וראשונים: א) יש מהגאונים והראשונים שכתבו שמקום אמירתו לאחר חתימת פסוד"ז[1,368], בין ישתבח לקדיש[1,369]. ב) ויש מהראשונים שכתבו שמקום אמירתו לפני ישתבח[1,370], ששירת הים תוקנה לומר עם פסוד"ז, ויש לברך את שמו לפניהם ולאחריהם[1,371].

בימינו נהגו לומר השירה בכל יום לפני ישתבח[1,372]. ויש שנהגו לאומרו לאחר ישתבח[1,373]. במקצת קהילות ישראל היה נהוג לומר בחול את שירת הים לפני ישתבח, ובשבת לאחריה[1,374].

שירת הים, אם נאמרת בתשעה-באב*, נחלקו ראשונים ואחרונים: ראשונים כתבו שמדלגים עליה בתשעה באב[1,375], או שיש מקומות שמדלגים עליה בתשעה באב[1,376], שאין לאומרה משום אבל[1,377], או משום שהם דברי תורה, האסורים בתשעה באב[1,378]. ויש מהאחרונים שכתבו שבתשעה באב נוהגים לומר במקומה שירת האזינו[1,379]. ויש מהאחרונים שכתבו שאף בתשעה באב נוהגים לומר שירת הים[1,380]. בימינו יש שנהגו לומר בתשעה באב את שירת הים[1,381], ויש שנהגו לומר במקומה שירת האזינו[1,382].

יש מהראשונים שכתבו שאפילו במקומות שנהגו לומר שירת הים בכל יום, אין היחיד אומרה[1,383].

אמירת שירה זו, כתבו גאונים ראשונים ואחרונים שמתחילה בויושע ה'[1,384], שמשם עיקר הנס[1,385], וכן המנהג[1,386]. ויש נוהגים להתחילה בפסוק: ובני ישראל הלכו ביבשה וגו'[1,387]. ובסיומה נחלקו גאונים וראשונים ואחרונים: גאונים כתבו שמסתיימת בכי אני ה' רֹפאֶך[1,388], וראשונים ואחרונים כתבו שמסתיימת בה' ימלך לעולם ועד[1,389], ויש מהאחרונים שכתבו שמסתיימת בכי בא וגו' בתוך הים[1,390], וכן המנהג[1,391]. ויש הנוהגים לסיימה בכי אני ה' רפאך[1,392], ואחרונים נתנו לזה טעם, להזכיר גם מה ששרה מרים הנביאה, לעורר זכותה והנשים צדקניות שעימה[1,393]. ויש נוהגים לסיים שם רק בשבת בשלח ובשביעי של פסח[1,394]. ויש הנוהגים לסיימה בה' ימלך לעולם ועד[1,395].

יש מהאחרונים שתלו המחלוקת בסיום האמירה, במחלוקת הראשונים בפירוש התורה, אם השירה מסתיימת בה' ימלך לעולם ועד[1,396], יש לסיים האמירה שם[1,397], ואם מסתיימת בכי בא וגו'[1,398], יש לסיים האמירה שם[1,399]. ויש מהאחרונים שכתבו שאף לדעה שכי בא הוא חלק מהשירה, לא תיקנוהו בתפילה, והראיה, שהרי כופלים ה' ימלך לעולם ועד - לסוברים כן[1,400] - כמו שכופלים כל הנשמה תהלל - לסוברים כן[1,401] - מפני שהוא סיום פסוד"ז[1,402]. וכתבו אחרונים שלמרות שכתיבת השירה בספר תורה מסתיימת בכי בא[1,403], מכל מקום יש לתת טעם לסיום האמירה בה' ימלך לעולם ועד, שרצו לסיים בתשועת ה'[1,404]. ויש מהאחרונים שכתבו שגם לאומרים כי בא וגו', השירה מסתיימת בה' ימלך לעולם ועד, והפסוק הנוסף הוא הוספה בלבד, כדרך שמוסיפים שאר פסוקים שלא מן השירה[1,405].

כפילת ה' ימלוך[עריכה]

ראשונים ואחרונים כתבו שכופלים את הפסוק ה' ימלך לעולם ועד[1,406], וכן המנהג[1,407]. ויש מהראשונים שכתבו שאין לכופלו[1,408], ויש הנוהגים כן[1,409].

מספר טעמים לכפילת הפסוק: א) לדעה שאמירת שירת הים מסתיימת בה' ימלך לעולם ועד[1,410], כתבו ראשונים שכופלים ה' ימלך לעולם ועד, מפני שהוא סוף השירה[1,411], להודיע שהפסוקים שאנו אומרים אחריה אינם מהשירה[1,412], ואם לא היו כופלין אותו לא היה נראה כי הוא סוף השירה[1,413]. ב) לדעה שטעם אמירת שירת הים משום י"ח פעמים שמופיע בה השם המפורש[1,414], משום שחסר ארבע שמות שיש מן ויהי באשמרת עד תחילת השירה, לכך כופל ה' ימלוך[1,415], שאין בפסוקים האחרים אלא שלש שמות בלבד, והשם הנוסף - שיש במילים: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[1,416] - לא לשום חשבון הוא בא[1,417] אלא לומר לך: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[1,418]. ויש שכתבו להיפך, שלדעה זו אין לכפול ה' ימלוך, שאם יכפול אותו יוסיפו שם אחד ויהיו י"ט, וכל המוסיף גורע[1,419]. ג) כדי שיחד עם פסוקי כי לה' המלוכה, יאמרו מלכות ה' חמש פעמים, כנגד ארבע מלכויות וגוג שהראה מלכותו עליהם[1,420]. ד) לדעה שאמירת שירת הים מסתיימת בכי בא וגו'[1,421], כופלים ה' ימלך לעולם ועד, כמו אמן אמן[1,422].

תרגום ה' ימלוך[עריכה]

בכפילת ה' ימלך לעולם ועד[1,423] כתבו ראשונים שאין לחוש לאיסור משום אמירת שמע שמע[1,424], שחוששים שמכוין לשתי רשויות, שכיון שמנהג אבות הוא מכמה דורות, מוכח הדבר שלא לכוונת שתי רשויות הוא[1,425]. ואחרונים כתבו שמטעם זה יש שנהגו לאומרו פעם אחת בלשון הקודש ופעם אחת בלשון תרגום*[1,426]. ויש אחרונים שכתבו שיש לומר פסוק זה שתי פעמים בלשון הקודש ובפעם שלישית בלשון תרגום - אונקלוס - ה' מלכותיה קאים וכו'[1,427], והטעם כדי להבדיל בין השירה - שלדעתם מסתיימת בה' ימלך לעולם ועד[1,428] - ובין הפסוקים הנוספים[1,429]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין לתרגמו[1,430]. בימינו נחלקו המנהגים: יש הנוהגים לתרגמו[1,431], ויש שאינם נוהגים לתרגמו[1,432].

כי לה' המלוכה[עריכה]

לאחר שירת הים כתבו ראשונים ואחרונים שמוסיפים פסוקי מלכות[1,433]: כי לה' המלוכה ומֹשל בגוים[1,434]. ועלו מושִׁעים בהר ציון לשפֹּט את הר עֵשָׂו והיתה לה' המלוכה[1,435]. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד[1,436], וכן המנהג[1,437]. ויש הנוהגים להוסיף לפני הפסוקים הללו: ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד[1,438].

לסוברים ששירת הים היא תקנת אנשי כנסת הגדולה[1,439], כתבו אחרונים שאמירת פסוקי כי לה' המלוכה, אף היא תקנת אנשי כנסת הגדולה[1,440].

מספר טעמים לאמירת הפסוקים: א) לסיים בפסוקי מלכות של שבח, שכמו שמלך ומושל על מצרים, כן ימלוך על כל הגוים, ויהיה ה' אחד ושמו אחד, שהכל יקראוהו בכתיבתו[1,441]. ב) לדעה שטעם אמירת שירת הים משום י"ח פעמים שמופיע בה השם המפורש[1,442], שמשום שאין י"ח פעמים אלא מויהי באשמרת הבקר[1,443], ואנו נוהגים להתחיל שירת הים מן התשועה - ויושע ה'[1,444] - נהגו לומר אחר תשלום השירה כי לה' המלוכה, להשלים השמות החסרים[1,445]. ג) שנזכר בהם היחוד לעתיד[1,446].

שמע ישראל[עריכה]

יש ראשונים ואחרונים שכתבו שמוסיפים לאחר הפסוקים הללו את הפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד[1,447]. ויש ראשונים ואחרונים שכתבו שאין להוסיפו[1,448]. למנהג שמוסיפים הפסוק, נתנו ראשונים ואחרונים מספר טעמים: א) יש חמישה חלונות ברקיע שתפילתן של ישראל עולה לפניו, וכנגדם מקבלים בכל יום עול מלכות שמים חמש פעמים באמירת שמע: אחד ברבון כל העולמים בקרבנות, ואחד סמוך לישתבח, ואחד קריאת שמע של שחרית, ואחד בערבית, ואחד לפני מטתו[1,449]. ב) בשבתות וימים טובים אנו מאחרים לבוא לבית-הכנסת* ואין אנו קוראים קריאת-שמע* בעונתה[1,450], לפיכך אנו אומרים זה הפסוק בעונתו, ואף בחול נהגו לאומרו כדי לא לחלק ביניהם[1,451]. ג) כדי ליחד שמו - בארבעה פסוקים, שהם כנגד - ארבע העולמות[1,452]. לדעה שטעם אמירת שירת הים משום י"ח פעמים שמופיע בה השם המפורש[1,453], יש ראשונים שכתבו שאין לומר פסוק זה, שמוסיף בשמות, וכל המוסיף גורע[1,454], ויש ראשונים שכתבו שהשמות שבפסוק זה אינם מן המנין[1,455].

לנוהגים לומר התוספת, הרבה ראשונים אחרונים שכתבו שהמנהג להוסיף לפני פסוק זה ולומר: ובתורתך כתוב לאמר[1,456], כדרך שחותמים במלכויות בתפילת מוסף של ראש-השנה*[1,457]. ויש מהראשונים שכתבו שיש לומר הפסוק ללא תוספת זו[1,458].

יש שכתבו שלאחר אמירת הפסוק אומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[1,459]. והפוסקים כתבו שאין לאומרו[1,460].

בימינו, יש הנוהגים שלא לומר פסוק זה[1,461], ויש הנוהגים לומר: ובתורתך כתוב לאמר: שמע ישראל וגו', ללא ברוך שם וכו'[1,462].

רפאני ה' וארפא[עריכה]

יש נוהגים להוסיף בכל יום - מלבד תשעה-באב*[1,463] - לאחר שירת הים פסוקים מלוקטים המתחילים ברפאני ה' וארפא[1,464] - ונכלל בהם פסוקי המלכויות של כי לה' המלוכה וגו'[1,465] - המדברים בעניני הגאולה העתידה, ולפי שכתוב: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[1,466], לכן ראו להסמיך ענין גאולה העתידה לפרשת שירה שאמרו על הים[1,467], ואומר אותם שליח הצבור[1,468] או הגדול שבצבור כשהוא עומד במקומו ואינו יורד לפני התיבה[1,469]. יש שכתבו שהמדקדקים אומרים עימו הפסוקים בלחש[1,470], ויש שכתבו שהפסוק לישועתך קויתי ה'[1,471] ילחשו הצבור עימו, כדי לעורר הכוונה[1,472].

בטעם שאין באמירת הפסוקים הללו משום הפסק, עי' לעיל: הפסק בהם[1,473].

מלכותך ה' אלהינו[עריכה]

יש נוהגים להוסיף בכל יום לפני הברכה החותמת את פסוד"ז את הפסוק: יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך[1,474], ולאחר מכן את הנוסח: מלכותך ה' אלהינו מלכות כל עולמים וממשלתך מלכנו בכל דור ודור, שאתה הוא אדיר בקדושה ולך נאה המלוכה המלך הקדוש[1,475]. ובקצת קהילות ישראל היה נהוג להוסיף נוסח זה, בשינויים, מייד לאחר שירת הים, הנאמרת למנהגם בחול לפני ישתבח ובשבת לאחריו[1,476].

על הפיוטים* שיש המקדימים לישתבח, ע"ע פיוטים.

בבית אבל[עריכה]

כתבו ראשונים ואחרונים שבבית האבל אין אומרים - ביום חול[1,477] - התוספות שלפני ברוך שאמר[1,478], ויש אחרונים שכתבו שהמנהג לאומרם[1,479]. וכן כתבו ראשונים שלא נכון בבית האבל לומר שירת הים[1,480] ושהמנהג שלא לאומרה[1,481], שנאמר: ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גֵוָה[1,482], או משום שדרשו חכמים שבקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר להן הקב"ה: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה[1,483]. וכן יש אחרונים שכתבו שהמנהג שלא לאומרה בבית אבל[1,484], ביום חול[1,485]. וביארו אחרונים שהוא דוקא לאלה שאינם נוהגים לאומרה בתשעה-באב*[1,486], אבל לנוהגים לאומרה בתשעה באב יש לאומרה גם בבית האבל[1,487], וכן יש אחרונים שכתבו שהמנהג לאומרה בבית אבל[1,488].

הנכלל בהם בשבתות ומועדים[עריכה]

הנכלל בהם בשבתות[עריכה]

בשבת מוסיפים בפסוד"ז מזמורים[1,489] של שבח והלל[1,490]. יש מהראשונים שכתבו שהוא תקנה[1,491]. ויש שכתבו שהוא מנהג[1,492], וכן כתבו האחרונים להלכה שהוא מנהג[1,493]. ויש מהם שכתבו שאינם חובה אלא רשות, ואם רצה אינו אומר כלל[1,494].

בטעם התוספת נחלקו ראשונים: א) יש סוברים הטעם, לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם[1,495], שבשבת אין מלאכה[1,496] ויכול אדם לשהות בבית-הכנסת*[1,497]. ויש מהם שכתבו - לדעתם שהוספת המזמורים הינה תקנה[1,498] - שמזמור שיר ליום השבת[1,499] וה' מלך[1,500] נתקנו עבור השבת, ושאר המזמורים עיקר תקנתם היתה אף לחול, וכשראו שלא היו רוב הציבור מסוגלים לעמוד בתקנה זו מפני ביטול המלאכה, ביטלום בחול והניחום לשבת, והאומרן בחול תבוא עליו ברכה[1,501]. וראיה לדבר שעיקר תקנתם אף לחול, שמזמור שיר ליום השבת נאמר - בתהלים - סמוך ליֹשב בסתר[1,502], והפרידו בין המזמורים ושמו את מזמור שיר ליום השבת בסוף התוספות, משום שהמזמורים לפני נתקנו אף לחול, ואם אף הם עיקר תקנתם לשבת, יאמרו המזמור במקומו[1,503]. ב) ויש סוברים הטעם שהמזמורים כולם מדברים או ממעשה בראשית שכולו בשבת, או ממתן תורה לפי שניתנה בשבת[1,504], וביארו אחרונים שמטעם זה אין אומרים כולם כסדר שהם כתובים בתהלים, רק סמכו של מעשה בראשית יחד, ושל מתן תורה יחד[1,505]. ג) ויש סוברים הטעם לתוספת המזמורים, כדי להכיר בין שבת לחול ויתקיים הפסוק שאומר: ביני ובין בני ישראל אות הִוא לעֹלם[1,506].

בדברי גאונים וראשונים מצינו מנהגים שונים בתוספות הללו[1,507], והרבה ראשונים - למנהגם שכל פסוד"ז נאמרים לאחר ברוך שאמר[1,508] - כתבו שמוסיפים לאחר הודו: למנצח מזמור לדוד השמים מספרים[1,509], לדוד בשנותו[1,510], תפלה למשה[1,511], יֹשב בסתר[1,512], הללויה הללו את שם ה'[1,513], הלל-הגדול*[1,514], רננו צדיקים בה'[1,515], מזמור שיר ליום השבת[1,516], ה' מלך גאות לבש[1,517], ויש הנוהגים כן בימינו[1,518].

שני טעמים ניתנו לסדר זה: א) ראשונים כתבו - לדעתם, שמלבד מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש, ניתקנו המזמורים אף לאומרם בחול[1,519] - שמתחילים במזמור השמים מספרים כבוד אל[1,520], שהוא מעשה כל יום שהשמים מספרים כבוד אל אע"פ שאין בהן לא דיבור ולא אמירה ולא קול, ומדברים כל העולם בשבח צורנו בניהוג השמש, כשרואים הכל שיוצא במזרח מן הרקיע ושוקע במערב[1,521], והיה בדין לאומרו בכל יום לשבחו של ה', שכתוב בו: יום ליום יביע אומר[1,522]. וכן אומרים לדוד בשנותו[1,523], שהיה דינו לאומרו בכל יום, שכתוב בו: אברכה את ה' בכל עת[1,524]. וכן אומרים תפילה למשה[1,525], וראוי היה לאומרו בכל יום, שמדבר בתשובה ועלבון האדם שימיו כצל[1,526], כדי שיתן לבו לשוב[1,527]. ואומרים יֹשב בסתר[1,528], שהוא שיר של נגעים, שכתוב בו: ונגע לא יקרב באהלך[1,529], ושיר של פגעים, שכתוב בו: יפול מצדך אלף[1,530], כדי להגן על האדם האומרו מנגעים ופגעים[1,531]. ואומרים הללויה הללו את שם ה'[1,532], שכתוב בו: שעמדים בבית ה'[1,533], שכל העומדים בבית ה' יהללוהו[1,534], דהיינו בכל יום[1,535]. ואומרים הלל הגדול[1,536], שיש בו הודאות על בריאת עולם[1,537] ועל יציאת מצרים[1,538] ועל ביאת הארץ[1,539] ועל הפרנסה של כל יום[1,540]. ולפי שאמרנו הלל הגדול, אנו אומרים: רננו צדיקים[1,541], על שעשה לנו כל הנפלאות הללו[1,542], ואיחרוהו - אע"פ שמוקדם בספר תהלים למזמורים שקדמו לו[1,543] - כדי לסמוך הודאה להודאה[1,544]. ואח"כ מזמור שיר ליום השבת[1,545], שהוא לשבת[1,546]. ולפי שהזכיר מזמור של שבת שהוא לעתיד ליום שכולו שבת[1,547], אומרים אחריו ה' מלך גאות לבש[1,548], שגם הוא לעתיד, כשילבש בגדי נקם[1,549]. ויש סוברים שמזמור זה אומרים בשבת, לפי שרוב הקהל עוסקים בפרנסתם כל ימות השבוע ואינם באים לבית התפילה אלא בשבת, ואז משמיעים להם מזמור זה שיש בו פורענות רשעים והצלחת צדיקים כדי שלא ישעו בדברי רשע כל השבוע ויהא עמלם בצדק ובמשפט[1,550]. ב) ואחרונים כתבו בטעם סדר המזמורים - לדעתם שהמזמורים כולם מדברים ממעשה בראשית או ממתן תורה[1,551] - שבתחילה אומרים השמים מספרים[1,552], שהוא הראשון בסדר פרקי תהלים המספר ממעשה בראשית[1,553]. וסמכו אחריו לדוד בשנותו[1,554], מפני שאותו מעשה היה בשבת ובזכות השבת ניצל[1,555], והוא ראשון בתהלים המדבר מעין שבת אחר השמים[1,556]. ואחריו סמכו תפלה למשה[1,557], שמדבר ממעשה בראשית: בטרם הרים ילדו וגו'[1,558]. וקבעו אחריו יושב בסתר[1,559], שהוא סמוך לו אחריו מיד בתהלים והוא שיר של פגעים[1,560], ואומרים אותו בשבת להנצל מן המזיקין המצויין בליל שבת[1,561]. אחריו הללויה הללו את שם ה'[1,562], שמדבר במתן תורה, שנאמר בו: כי יעקב בחר לו י-ה וגו'[1,563], שהוא על ידי מתן תורה, וגם מדבר במעשה בראשית, שנאמר בו: כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וגו'[1,564]. ואומרים אחריו המזמור הסמוך לו מיד, והוא הלל הגדול[1,565], שיש בו כ"ו כי לעולם חסדו כנגד כ"ו דורות שהיו מבריאת עולם עד דור מתן תורה, וכולם לא נתקיימו בעולם אלא בחסדו של ה' בלא התורה, כי אין קיום לעולם אלא בזכות התורה, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי[1,566]. ואומרים אחריו רננו צדיקים בה'[1,567] - אף על פי שהוא מוקדם לו בספר תהלים[1,568] - מפני שהוא נופל אחר הלל הגדול שירננו הצדיקים בה' על רוב חסדיו ויודו לה' בכנור וגו' על כל החסדים שעשה עמנו[1,569], והזכיר בו: בדבר ה' שמים נעשו וגו'[1,570], שהוא מעין מעשה בראשית[1,571]. וסומכים אחריו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו'[1,572], שהוא הודאה לה' על החסדים, כמו שכתוב בו: להגיד בבֹקר חסדך וגו'[1,573], ואף הוא שייך להלל הגדול שהוא עיקר ההודאות לו יתברך על כל זה[1,574]. ואחריו ה' מלך גאות לבש[1,575], שהוא סמוך - בתהלים - למזמור שיר ליום השבת, והוא נדרש על כניסת השבת, שסיים הקדוש ברוך הוא מלאכתו ונתעטף בתפארת לבושו וישב על כסא קדשו[1,576].

ברוב קהילות ישראל - נוהגים שחלק מפסוד"ז נאמרים לפני ברוך שאמר[1,577] - ומוסיפים לאחר פסוקי הושיענו[1,578]: למנצח מזמור לדוד השמים מספרים[1,579], רננו צדיקים בה'[1,580], לדוד בשנותו[1,581], תפלה למשה[1,582], ישב בסתר[1,583], מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה[1,584], שיר למעלות אשא עיני[1,585], שיר המעלות לדוד שמחתי[1,586], שיר המעלות אליך נשאתי[1,587], שיר המעלות לדוד לולי ה'[1,588], הללויה הללו את שם ד'[1,589], הלל הגדול[1,590]. ולאחר ברוך שאמר מוסיפים: מזמור שיר ליום השבת[1,591], ה' מלך גאות לבש[1,592].

טעה בשבת ולא אמר המזמורים שמוסיפים, אין מחזירים אותו[1,593].

על הודו לה' קראו בשמו, אם נאמר אף בחול או בשבת בלבד, עי' לעיל: הנכלל בהם בחול[1,594]. על ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, אם נאמר אף בחול, או בשבתות וימים טובים בלבד, או שאינו נאמר כלל, עי' לעיל: שם[1,595]. על מזמור לתודה, אם נאמר בחול בלבד או בשבת בלבד או לעולם, עי' לעיל: שם[1,596]. על אופן אמירת פסוד"ז בשבתות וימים טובים, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,597].

על ימים טובים, שמוסיפים בהם כל המזמורים שמוסיפים בשבת, על טעם המנהג, ואם אומרים מזמור שיר ליום השבת כסדרו, או שמדלגים על תחילתו, ע"ע יום טוב[1,598], ואם מדלגים על תחילתו ביום הכפורים, ע"ע יום הכפורים[1,599]. על המזמורים שיש שנהגו להוסיף בכל יום טוב, מלבד המזמורים שמוסיפים בשבת, ע"ע יום הכפורים[1,600] וע' סכות וע' פסח וע' ראש השנה וע' שבועות וע' שמיני עצרת. על המנהג להוסיף בהושענא רבה כל המזמורים שמוסיפים בשבתות וימים טובים, אלא שאין מחסירים מזמור לתודה, ועל אלה שאינם נוהגים בזה, ע"ע הושענא רבה[1,601]. על הפסוק אֹרך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי[1,602], שיש הכופלים בתפילת ערבית* של מוצאי שבת, ושיש אף הכופלים אותו בפסוד"ז של שבתות ומועדים, ע"ע ערבית.

בדור האחרון, תיקנה מועצת הרבנות הראשית לישראל לומר ביום העצמאות פסוד"ז כבשבת[1,603], ובשנים מאוחרות יותר ביארה דהיינו לומר כבהושענא רבה[1,604] - לנוהגים להאריך אז במזמורים - ויש שהנהיגו כן אף ביום שחרור ירושלים[1,605].

הלל הגדול[עריכה]

הלל-הגדול*[1,606], אע"פ שאמרו בתלמוד שאין אומרים אותו אלא בנפש שביעה ובכרס מלאה[1,607], אנו אומרים אותו בפסוד"ז[1,608]. ונחלקו ראשונים בטעם הדבר: יש אומרים שאין האיסור אלא לומר בשעת התפילה שלא בנפש שביעה ובכרס מלאה, אבל בפסוד"ז, הנאמרים קודם התפילה, אין חשש[1,609]. ויש אומרים שעשינו שבת ככל הימים במחוזא, שאמרו בתלמוד שמשום שמצוי בהם שכרות היו אומרים אותו לפני אכילה[1,610].

השמטת והוא רחום[עריכה]

יש נוהגים להשמיט הפסוק והוא רחום וגו'[1,611] שבהודו ויהי כבוד, בשבתות[1,612] וימים טובים[1,613], מלבד ביום הכפורים[1,614], אם משום שנזכר בו עוון[1,615], כפי שנוהגים להשמיט בשבתות וימים טובים והוא רחום הנאמר בתפילת ערבית* לפני ברכו* - לנוהגים להשמיטו[1,616] - או משום שלעולם נאמר דרך בקשה ותחינה[1,617]. ויש נוהגים כן בכל יום שיש בו מוסף*[1,618]. ויש הנוהגים כן בכל יום שאין אומרים בו תחנון*[1,619]. ברוב קהילות ישראל אין נוהגים להשמיטו[1,620], וביארו אחרונים שאינו דומה לוהוא רחום הנאמר קודם ברכו, שרק שם הוא דרך בקשה, ובפסוד"ז הוא דרך שיר[1,621].

על הפיוטים* שיש המקדימים בשבת לברוך שאמר ולנשמת, ע"ע פיוטים.

הוספות בעשרת ימי תשובה[עריכה]

יש נוהגים לומר בעשרת-ימי-תשובה*, קודם ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד הנאמר - למנהגם - לפני ברוך שאמר[1,622]: ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים[1,623]. ויש הנוהגים כן אף בהושענא-רבה*[1,624].

בכפילת ה' הוא האלהים כתבו ראשונים שאין לחוש לאיסור משום אמירת שמע שמע[1,625], שחוששים שמכוין לשתי רשויות, שכיון שמנהג אבות הוא מכמה דורות, מוכח הדבר שלא לכוונת שתי רשויות הוא[1,626].

לאחר ישתבח, כתבו אחרונים שטוב לומר בעשרת ימי תשובה שיר המעלות ממעמקים[1,627], והטעם ע"פ הקבלה[1,628], ויש שכתבו לו טעם ע"פ הפשט, שנתקן כדי לעורר בתשובה[1,629], והתפשט המנהג בחלק מקהילות ישראל[1,630].

שיר המעלות ממעמקים[1,631], יש הנוהגים לאומרו אף בהושענא-רבה*[1,632]. יש אחרונים שכתבו שהוא שיבוש לאומרו בהושענא רבה, שאין לזה טעם ע"פ הקבלה, ומצוה לבטל מנהג זה, משום חשש הפסק[1,633]. ויש אחרונים שכתבו שמשום שנתקן כדי לעורר בתשובה, אין בו חשש הפסק, שהוא כדבר מצוה שמותר להפסיק עבורו בין ישתבח ליוצר[1,634].

על אמירת ה' הוא האלהים חזן וקהל, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,635]. על אמירת שיר המעלות ממעמקים, בין ישתבח לקדיש, אם יש בו משום הפסק, עי' לעיל: הפסק בהם[1,636]. על אמירת שיר המעלות ממעמקים חזן וקהל, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,637]. על אמירת שיר המעלות ממעמקים, כשהקהל הגיע לשם, והוא עדיין עומד באמצע פסוד"ז, עי' לעיל: שם[1,638].

ברוך שאמר[עריכה]

חכמים תיקנו[1,639] לומר ברכה לפני פסוד"ז וברכה לאחריה[1,640]. הברכה שלפני פסוד"ז, נחלקו בה גאונים וראשונים ואחרונים:

א) יש גאונים וראשונים שכתבו שהיא ברוך שאמר[1,641], ולדעה זו לעולם אומרים את כולה[1,642], וכן המנהג[1,643].

ב) ויש ראשונים ואחרונים שכתבו שהיא בא"י אמ"ה האל אב הרחמן[1,644] וכו', שהיא התחלת הברכה[1,645], וכן נראה מדברי גאונים[1,646]. ומקודם לה - הפתיחה: ברוך שאמר והיה העולם וכו' - אינו כלל מענין הברכה, שמן ברוך שאמר עד המהולל בפה עמו, אין בה כלל מענין הילול וזמירות, אלא שהסמיכו אותה אנשי כנסת הגדולה[1,647] - שתיקנו ברכת ברוך שאמר, לסוברים כן[1,648] - לפי שאמרו חכמים: לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל[1,649], ורצו להזכיר בראשית התפלה איך שהעולם נברא במאמרו של הקדוש ברוך הוא ואיך שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית[1,650].

לדעה זו, שהפתיחה נבדלת מהברכה, כתבו גאונים וראשונים מנהגים שונים:

א) יש גאונים שכתבו שישראל בעיירות נוהגים לאומרה עם הפתיחה[1,651], ובישיבה - ישיבת סורא - אין אומרים אלא הברכה בלבד[1,652].

ב) ויש גאונים שכתבו שבחול, במנין, שליח-צבור* אינו אומר אלא - נוסח מקוצר של הברכה - "בא"י אמ"ה האל אב הרחמן הגדול והקדוש המהולל בפי עמו בית ישראל", ועונים - הקהל - אמן, ופותח החזן ביהי כבוד[1,653], והיחיד - המתפלל ללא מנין[1,654] - אומר הברכה בלבד[1,655]. ובשבת* ויום-טוב*, בין היחיד ובין שליח הצבור אומרים אף את הפתיחה[1,656].

ג) ויש ראשונים שכתבו שבין בחול ובין בשבת - ויום טוב[1,657] - אין אומרים אלא הברכה בלבד[1,658], אלא שבשבת - ויום טוב[1,659] - יש שמוסיפים את הפתיחה[1,660].

נוסח הפתיחה[עריכה]

בימי הראשונים היו נהוגים שני נוסחים לפתיחה לברכה: א) הנוסח הקצר[1,661], שעל ידו יש פ"ז תיבות[1,662] - מברוך שאמר עד מהולל בתשבחות - וסימן: ראשו כתם פז[1,663], ובימינו נתפשט המנהג לאומרו[1,664]. ב) הנוסח הארוך[1,665]. בשבתות היו נהוגים שני נוסחים נוספים, שנהגו בקצת קהילות ישראל: א) הנוסח על סדר הא"ב[1,666]. ב) הנוסח על סדר הא"ב המחורז[1,667].

חתימת הברכה[עריכה]

חתימת הברכה, כתבו גאונים וראשונים שהיא בא"י מלך מהולל בתושבחות[1,668], ושהחותם: מהולל ברוב התושבחות שיבוש הוא בידו, שמשמעו רוב התשבחות ולא כל התשבחות[1,669]. וכתבו ראשונים ואחרונים שיש לנקד בתִּשבחות[1,670], ולא בתֻּשבחות[1,671], וכן המנהג[1,672], ויש הנוהגים לומר: בתֻּשבחות[1,673].

גדר הברכה[עריכה]

בגדר ברכה זו, נחלקו אחרונים: יש סוברים שהיא כברכת המצוות על פסוד"ז[1,674]. ויש סוברים שלא נתקנה בשביל הזמירות, אלא על פי פתק שנפל מן השמים[1,675], רק שקבעוה קודם הזמירות[1,676].

עבר ושח בין ברכת ברוך שאמר לפסוד"ז, אם צריך לברך שנית ברוך שאמר, שדינו תלוי בגדר הברכה, עי' לעיל: הפסק בהם[1,677].

זמן תקנת הברכה[עריכה]

ברכה זו, בידי מי נתקנה, נחלקו ראשונים ואחרונים: הרבה ראשונים ואחרונים כתבו שאנשי כנסת הגדולה תיקנוה[1,678], לא מעצמם[1,679], אלא קבלוה ממסורת הברית[1,680], בפתק שנפל מהשמים[1,681]. ויש מהראשונים סוברים שרבנן סבוראי תיקנוה[1,682]. ויש מהאחרונים סוברים שהגאונים תיקנוה[1,683].

אופן אמירתה[עריכה]

ברוך שאמר כתבו ראשונים שצריך לאומרו בניגון ובנעימה[1,684]. וכתבו ראשונים ואחרונים שיש לאומרו בעמידה[1,685] - אפילו כשמתפלל ביחיד[1,686] - והטעם ע"פ הקבלה[1,687], וכתבו אחרונים שכן המנהג[1,688], אבל מצד הדין אין צורך לעמוד בברוך שאמר[1,689]. וכתבו אחרונים שע"פ הקבלה בהגיעו לברוך שאמר ימשמש בשתי הציציות אשר לפניו ויאחזם בידו עד גמר הברכה[1,690], ויש שכתב שלאחר גמר ברוך שאמר ינשקם[1,691].

הפסק לעניית אמן[עריכה]

באמצע ברוך שאמר וישתבח אם מותר לענות אמן, נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שמותר לענות בהם אמן[1,692], וכן כל דבר שבקדושה[1,693], שלמרות שהברכות נתקנו בימי אנשי כנסת הגדולה[1,694] - לסוברים כן[1,695] - מכל מקום לא נזכרו בתלמוד[1,696]. ויש מפרשים שאין הכוונה שמותר להפסיק בהם מפני שלא נזכרו בתלמוד, שהרי סוף סוף ברכות הן, אלא שמכיון שאיסור הפסק לא נזכר בתלמוד, אלא ראשונים כתבוהו[1,697], ולכן עכ"פ מותר לענות אמן, שמכיון שדומה לקריאת שמע וברכותיה, יש לסמוך על הסוברים שאפילו בברכות קריאת שמע מותר להפסיק לכל דבר שבקדושה[1,698]. ויש פוסקים שאסור לענות בהם אמן, כבשאר הברכות[1,699].

לדעה שאסור לענות אמן באמצע ברוך שאמר, נחלקו הפוסקים: יש פוסקים שאסור לענות בהם לכל דבר שבקדושה[1,700] ולמודים[1,701], ויש פוסקים שמותר[1,702], כבאמצע הפרק בקריאת-שמע*[1,703].

אף לדעה שמותר לענות אמן באמצע ברוך שאמר[1,704], מכל מקום כתבו הפוסקים שאם עומד בחתימת הברכה, לאחר בא"י, קודם שסיים מלך מהולל בתשבחות, לא יענה אמן[1,705], שבזה מקלקל לגמרי את הברכה[1,706].

ישתבח[עריכה]

חכמים תיקנו[1,707] לומר ברכה לפני פסוד"ז וברכה לאחריה[1,708], והברכה שאחריה היא ברכת ישתבח[1,709].

אינה פותחת בברוך[עריכה]

ברכת ישתבח אינה פותחת בברוך[1,710], שהיא סמוכה לברוך שאמר[1,711], אם משום שפסוקים - הקבועים תמיד[1,712], או אף אלה שאינם קבועים תמיד[1,713] - אינן הפסק[1,714], או משום שכל שיש שינון מענין אחד בין הברכות אינו חשוב הפסק[1,715], ופסוד"ז הכל ענין שבח וזמרה[1,716], ואי אפשר לשיח ולגלגל עמהם דבר אחר[1,717].

זמן תקנת הברכה[עריכה]

ברכה זו, בידי מי נתקנה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים ואחרונים סוברים ששלמה המלך תיקנה[1,718], ותמצאנו חתום בראשי תיבות[1,719]: ישתבח ש'מך ל'עד מ'לכנו ה'אל[1,720], ומרוב ענוה יתירה שהיה בו הקדים תיבת ישתבח עד שלא חתם שמו, שלא ירגישו שהוא יסדו[1,721]. ויש מהראשונים סוברים שחכם אחר חיברו, ואפשר כי היה שמו שלמה, ועשאו לכבוד שלמה המלך[1,722]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאנשי כנסת הגדולה תיקנוה[1,723]. ויש מהראשונים סוברים שרבנן סבוראי תיקנוה[1,724]. ויש מהאחרונים סוברים שהיא תקנת אברהם אבינו[1,725], ונרמז בראשי תיבות שבסיום הברכה - לחלק מהנוסחאות - א'ל ההודאות ב'ורא כל הנשמות ר'בון כל המעשים ה'בוחר בשירי זמרה מ'לך אל חי העולמים[1,726]. ויש מהאחרונים מצדדים שתחילת הברכה תיקן שלמה המלך - שבה נרמז שמו - והברכה עצמה של ברוך וכו' תיקן אברהם אבינו[1,727].

החייבים באמירתה[עריכה]

אם שליח-צבור* לבדו חייב באמירתה, או אף כל יחיד ויחיד, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שכל הציבור רשאים לומר ישתבח[1,728], כפי שאומרים ברוך שאמר, אבל נהגו שיאמר אותו החזן לבדו - והקהל יוצא ידי חובה מדין שומע-כעונה* - ועונים אחריו אמן[1,729]. ויש שכתבו שכל יחיד המתפלל פסוד"ז[1,730] יש לו לומר ישתבח, שהוא סוף הברכה של הפסוקים[1,731].

המחייב באמירתה[עריכה]

אין לומר ישתבח אלא אם כן אמר ברוך שאמר - לפי שהיא ברכה הסמוכה לחברתה[1,732], ואיך יאמר אותה ללא ברוך שאמר[1,733] - ומקצת פסוד"ז[1,734], שהרי על פסוד"ז נתקנה[1,735] והאומרה ללא פסוד"ז מברך ברכה לבטלה[1,736]. מכל מקום אינו חייב לומר כל פסוד"ז לצורך הברכה[1,737]. לכן מי שבא לבית הכנסת ומצא ציבור בסוף פסוד"ז - לסוברים שיש לו לדלג בפסוד"ז כדי להתפלל עם הציבור[1,738] - אם אין לו פנאי לומר ברוך שאמר, תהלה לדוד וישתבח, לא יאמר הברכות[1,739]. בדיעבד, העומד לפני ישתבח ונזכר שלא אמר אמר ברוך שאמר, מברך ישתבח[1,740] ואינה ברכה לבטלה, שהוא כנזכר לאחר סעודתו שלא בירך ברכה ראשונה[1,741], שמברך ברכה-אחרונה*[1,742].

שליח-צבור* שרוצה לעבור לפני התיבה בישתבח, נחלקו בו הפוסקים: יש סוברים שחייב לומר כל פסוד"ז כדי לעבור לפני התיבה[1,743], שלא התירו לדלג, אלא עבור תפילה בציבור[1,744]. ויש סוברים שדינו כיחיד[1,745], ודי בכך שיאמר מקצת פסוד"ז[1,746]. ויש שהכריעו שאם יש למצוא אחד שאמר כל פסוד"ז, עדיף, ואם לא, יאמר שליח ציבור שלא אמר כל פסוד"ז[1,747].

מי שבא לבית הכנסת ומצא ציבור בסוף פסוד"ז, ואין לו פנאי אפילו לומר ברוך שאמר תהלה לדוד וישתבח, אם ידלג כליל פסוד"ז, או שאמירת פסוד"ז עדיפה על תפילה בציבור, עי' לעיל: דיניהם[1,748]. אם מותר להפסיק באמצע ישתבח לעניית אמן, עי' לעיל: ברוך שאמר[1,749].

אופן האמירה בידי שליח הציבור[עריכה]

שליח-צבור*, כתבו גאונים וראשונים שיאמר ישתבח בעמידה[1,750]. טעם העמידה כתבו ראשונים, שהוא כדי לומר עליו קדיש*[1,751], וביארו אחרונים שכיון שהקדיש צריך להיאמר בעמידה[1,752], אם יאמר ישתבח מיושב, אם כן מפסיק בין ישתבח לקדיש כל אותה שעה שעומד ממקומו שישב שם ויורד לפני התיבה ומכין עצמו להתחיל הקדיש, ואינו הגון להפסיק כלום בין ישתבח לקדיש - משום שהקדיש מוסב על ישתבח[1,753], לסוברים כן[1,754] - לכן צריך שיעמוד השליח ציבור ולהכין עצמו לירד לפני התיבה קודם שמתחיל ישתבח, כדי שמיד שיסיים ישתבח יאמר הקדיש אחריו מיד מעומד[1,755].

שליח הציבור, כתבו ראשונים, שיאמר ישתבח בקול רם ובמתון, ולא בחפזון כלל[1,756].

אופן האמירה בידי הקהל[עריכה]

בברכת ישתבח, אם הקהל צריך לעמוד, נחלקו אחרונים: א) יש שכתבו בדעת ראשונים שאין הקהל צריך לעמוד[1,757] - שהרי לא כתבו אלא ששליח-צבור* עומד[1,758] - ושהמנהג שהקהל יושב[1,759]. ויש שכתבו שהמנהג בחול שהקהל עומד לאמירת ישתבח, כדי לשמוע הקדיש מעומד מפי השליח ציבור[1,760], אבל בשבת נוהגים שהקהל יושבים בשעת אמירת ישתבח[1,761], ואין עומדים עד שמתחיל הקדיש אחריו, לפי שהחזן מנגן ומאריך בסוף ברכת ישתבח[1,762]. ב) ויש שכתבו שהמנהג שהקהל עומד[1,763], ויש שכתבו כן אף בדעת ראשונים[1,764]. טעם העמידה, כתבו אחרונים, לפי שהיא סוף פסוד"ז[1,765], או לפי שהיא כדבר-שבקדושה* הנאמר בעמידה[1,766]. ג) ויש שכתבו שהקהל צריך לעמוד[1,767].

אופן האמירה בידי יחיד[עריכה]

לסוברים שהקהל אינו חייב מן הדין לעמוד בישתבח[1,768], יחיד המתפלל ללא מנין אינו צריך לעמוד בישתבח[1,769], ומכל מקום כתבו אחרונים שהנוהגים לעמוד בישתבח כשהם בקהל, נוהגים לעמוד אף כשאומר אותו ביחיד[1,770].

אמירת לשונות השבח[עריכה]

בברכת ישתבח כתבו ראשונים שסדורים ט"ו לשונות של שבח[1,771]: שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה וגבורה תהילה ותפארת קדושה מלכות ברכות והודאות[1,772]. ויש מהראשונים שכתבו שסדורים בה י"ח לשונות של שבח[1,773], ופירשו ראשונים בדעתם שמונים גם גדול בתושבחות, אל ההודאות, אדון הנפלאות[1,774]. בזוהר כתוב שסדורים י"ג לשונות של שבח[1,775], שנמנה רק עד מלכות[1,776], ונאמר שם שאסור לדבר כלל, שלא להפסיק ביניהם[1,777]. ונחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שמזה נראה שמן הראוי לומר י"ג השבחים בנשימה אחת[1,778], שאין ראוי להפסיק בשבחי השי"ת אפילו בנשימה בעלמא[1,779]. וביארו אחרונים בדעתם, שמכיון שאסור להפסיק בדיבור בין ברוך שאמר לישתבח, על כרחך שהפירוש בזוהר שיש לאומרם בנשימה אחת[1,780]. ויש מבארים, שאיסור הדיבור, היינו בישתבח, ואיסור ההפסק, היינו בי"ג השבחים[1,781]. ויש שכתבו יותר מזה, שיש לומר כל הט"ו שבחים בנשימה אחת[1,782], אם יש ביכולתו לומר כן[1,783], ואם אינו יכול לאומרם בכוונה בנשימה אחת, מוטב שיאמרם בנעימה[1,784], והוא הדין אם אינו יכול לאומרם כך שלא יבליע שום אות[1,785]. ב) ויש שכתבו שאסור להפסיק ביניהם - בי"ג השבחים[1,786], או אף: בט"ו השבחים[1,787], בדיבור[1,788], או אף: שהייה גמורה[1,789] - אבל אין צורך לאומרם בנשימה אחת[1,790]. ויש שכתבו יותר מזה, שאין לאומרם בנשימה אחת, שצריך לאומרם בנעימה, כמסדר שבחו של מלך[1,791].

י"ג השבחים שאמרו בזוהר שאסור להפסיק ביניהם, כתבו אחרונים - הסוברים שאין לאומרם בנשימה אחת[1,792] - שאם רואה שאם יתחיל י"ג השבחים יביא עצמו לידי הפסק בדברים שבקדושה שמפסיקים עבורם בישתבח - לסוברים כן[1,793] - ימתין עד שיענה עימהם, ואח"כ יתחיל בי"ג שבחים[1,794]. ואם בא לו הדבר פתאום בתוך י"ג שבחים, שמוכרח להפסיק, אז אחר שיענה לדברים שבקדושה, יחזור לומר: כי לך נאה וכו' שיר ושבחה וכו', כדי שיאמר הי"ג שבחים בלי הפסק בינתים[1,795].

יש מהאחרונים שכתבו שימנה את י"ג השבחים באצבעותיו[1,796].

אם אומרים אמן לאחר חתימת ברכת ישתבח, ע"ע אמן[1,797].

ובכן[עריכה]

יש מהגאונים וראשונים ואחרונים סוברים, שבשבתות - שעה שאומרים נשמת[1,798] - מוסיפים לפני ישתבח את המילה: ובכן[1,799]. ויש מהגאונים וראשונים סוברים שאין מוסיפים אותה[1,800]. אף בימינו נחלקו המנהגים: יש המוסיפים אותה[1,801], ויש שאין מוסיפים אותה[1,802].

בטעם התוספת כתבו אחרונים, מפני שישתבח נתקן על שירת הים - ששם למדנו השבחים האמורים בו[1,803] - ובשירת הים יש רמז לשם בן ע"ב[1,804], ועליו אנו אומרים ישתבח שמך, ובשבת שסמכנו לשירה שבח אחר, דהיינו נשמת, הוסיפו המילה ובכן - שעולה בגימטריה* ע"ב - והוא רומז לשם בן ע"ב[1,805].

במקצת קהילות ישראל היו שנהגו להוסיף בשבתות לפני ישתבח את המילים: ובכן יתרומם[1,806].

נשמת[עריכה]

נשמת, נזכר בתלמוד, שר' יוחנן סובר שהיא ברכת-השיר*[1,807] ששנינו במשנה שנאמרת על כוס רביעי[1,808] בליל הסדר[1,809]. וכתבו גאונים וראשונים שמוסיפים לאומרה בשבת* - ויום-טוב*[1,810] - לאחר פסוד"ז, לפני ישתבח[1,811]. ויש מהראשונים שתמה מדוע לא נהגו לאומרה אף ביום חול[1,812]. ויש מהראשונים שכתב שהחסידים אומרים אותה בכל יום, אלא שלא תיקנו לאומרה - לסוברים שהוא תקנה[1,813] - אלא בשבת[1,814]. ויש מהראשונים שכתב שיש לומר נשמת אף בחול[1,815], ושהאומר ישתבח מייד לאחר שירת הים הוא פושע[1,816], ושאף אם מדלג על חלק מפסוד"ז[1,817], מכל מקום לא יאמר ישתבח מייד לאחר שירת הים, אלא יאמר ביניהם - החלק האחרון של נשמת - במקהלות[1,818]. ופירשו ראשונים טעמו, לפי שבשירת הים עם הפסוקים שלאחריה יש י"ח שמות של ד' אותיות שעולים ע"ב כנגד שם בן ע"ב[1,819], ולכך סמכו לומר אחריהם: נשמת כל חי תברך את שמך, פירוש: השם הגדול שהזכיר ברמיזה, ואח"כ אומרים: ישתבח שמך, פירוש: השם ההוא[1,820]. ויש מפרשים הטעם, שלדעתו, נשמת וישתבח הם הברכה שלאחר פסוד"ז, וראוי לאומרם בכל יום[1,821]. ויש מהראשונים שכתב שהמנהג לומר נשמת לאחר שירת הים ולפני ישתבח, אבל טוב הוא לחתום על פסוד"ז לאלתר ישתבח, ואח"כ לומר השירה ונשמת כל חי[1,822].

יש מהראשונים שכתבו שאומרים נשמת אף בהושענא-רבה*[1,823] וביום נישואין[1,824].

יחסה לברכה שלאחר פסוד"ז[עריכה]

נשמת, יש מהגאונים וראשונים שכתבו שהיא תחילת הברכה שלאחר פסוד"ז[1,825]. ויש מהראשונים שכתבו שמוסיפים אותה לפני הברכה שלאחר פסוד"ז, שהיא ישתבח[1,826]. ויש מהראשונים שנראה מדבריו שאין לה ענין עם ישתבח[1,827].

תקנה או מנהג[עריכה]

נשמת, נחלקו ראשונים אם אמירתה היא תקנה[1,828], או מנהג[1,829].

אם בשבת ויו"ט, המדלג בפסוד"ז, לסוברים שרשאי לדלג, מוטב שידלג על פסוד"ז המתווספים בשבת ויו"ט או על נשמת, ואם תלוי במחלוקת הראשונים אם האמירה היא תקנה או מנהג, עי' לעיל: דילוג עליהם[1,830].

טעם התוספת[עריכה]

טעם התוספת של נשמת בשבתות וימים טובים - לסוברים שמתווספת רק אז[1,831] - נחלקו בה אחרונים: יש סוברים שהיא שבחים שאנו מוסיפים לכבוד השבת[1,832]. ויש סוברים שמתווספת בשבת לרמוז שיש לנו נשמה יתירה בשבת, ובה אנו משיגים חכמה יתירה בשבת[1,833]. ויש סוברים שנתווספה בשבת ויום טוב כדי שיוכלו לומר אותה בכל כוחו ובקול רם ובנעימה[1,834].

זמן תקנת התוספת[עריכה]

נשמת, מי תיקנו, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש מהראשונים והאחרונים סוברים שאנשי כנסת הגדולה תיקנוה[1,835]. ויש מהראשונים סוברים ששמעון כיפא תיקנה[1,836], הוא שמעון פטר חמור[1,837], שהיה צדיק ותעו אחריו[1,838], שלא כפר, אלא לטובת ישראל, שראה ישראל בצער ובדוחק מתרמיתי ישו, ולכן עשה עצמו כאילו הוא עימו בקדישות[1,839], ורמוז בו שמעון - בראשי תיבות למפרע ובדילוג - ש'וכן עד, מ'י ידמה לך ע'ד הנה ו'אילו פינו נ'שמת[1,840]. ויש מהראשונים שכתבו שחלילה להאמין בזה, וכל האומר דבר זה, כשיבנה בית-המקדש* יביא חטאת* שמנה[1,841]. ויש מהראשונים שכתבו שאמירת נשמת לאחר פסוד"ז אינה דבר קבוע[1,842] - ואינו חייב לאומרו[1,843] - כמו הלל* וברכת-המזון*, אלא מנהג הגאונים[1,844] - לסוברים שהוא מנהג[1,845] - ואינו אלא שבחים שאנו מוסיפים לכבוד השבת[1,846], וביארו אחרונים שלמרות שמוצאה מזמן חכמי המשנה - שהרי ר' יוחנן ביאר שהיא ברכת השיר הנזכרת במשנה[1,847] - מכל מקום לא הונהגה אמירתה בציבור עד ימי הגאונים[1,848]. ויש מהאחרונים סוברים שרבי שמעון בן שטח ייסדה[1,849]. ויש מהאחרונים שכתבו שודאי שהיא מחודשת אחרי חתימת התלמוד[1,850].

אופן האמירה[עריכה]

נשמת, כתבו אחרונים שיש לאומרה בכל כוחו ובקול רם ובנעימה[1,851]. יש מהאחרונים שכתב שיש לעמוד באמירת התיבות "נשמת כל חי", והטעם ע"פ הקבלה[1,852].

שינויים בימים נוראים[עריכה]

אחרונים כתבו שבראש-השנה* - ויום-הכפורים*[1,853] - אומרים: המלך יושב, ולא המלך היושב[1,854] - כבכל ימות השנה - שהמלך היושב פירושו הרגיל לישב אף על פי שאינו יושב עתה[1,855], והמלך יושב פירושו שהוא יושב עתה על כסא דין[1,856], או שהמלך יושב דהיינו שהוא יושב על כסא שלם[1,857], וכן המנהג בימינו בקצת קהילות ישראל[1,858]. אכן ראשונים כתבו שאף בראש השנה ויום הכפורים אומרים: המלך היושב[1,859], ויש מהאחרונים שכתבו כן[1,860], וכן המנהג בימינו ברוב קהילות ישראל[1,861].

ראשונים כתבו שנוהגים בכל ימות השנה לומר: בפי ישרים תתהלל ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתרומם ובקרב קדושים תתקדש[1,862], ובראש השנה[1,863] מהפכים הנוסח[1,864] ומשנים לומר[1,865]: בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל[1,866], וכן המנהג בימינו בקצת קהילות ישראל[1,867]. טעם הדבר, כתבו ראשונים ואחרונים - שבמילים י'שרים צ'דיקים ח'סידים ק'דושים נרמז יצחק[1,868] - ובמילים תתר'ומם תתב'רך תתק'דש תתה'לל נרמזת רבקה[1,869], ועושים הנוסח בראשי תיבות יצחק ורבקה[1,870], יצחק בראשי תיבות[1,871], שהוא ראש לנימולים לשמונה[1,872], ורבקה באמצעי תיבות[1,873], שהיא אמצעית שבאמהות[1,874], רבקה לנוכח יצחק[1,875], רמז לדבר: ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו[1,876]. וכתבו ראשונים הטעם שעושים כן בראש השנה, לזכור זכות עקידת יצחק[1,877], לפי שמדתו של יצחק ועקדתו נזכרים ונעשים בראש השנה[1,878]. או משום המדרש שעל רננו צדיקים שהוא על יצחק, נחתם בו[1,879]. או כדי להזכיר זכות רבקה, שנפקדה בראש השנה[1,880]. או לפי שנאמר: ויעתר לו[1,881] - ולא ויעתר להם[1,882] - שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע[1,883], הרי שאם היה אביה צדיק תפילתה נשמעת, זה וזה שוים, אם כן ראוי להזכירה עם בעלה יצחק בראש השנה לפי שבו נפקדו כל העקרות[1,884], כמו כן יעתר לנו צורינו ולא יהיה בנו עקר ועקרה ולא תהא תפילתנו עקורה מאת הקב"ה[1,885]. וכתבו ראשונים ואחרונים שהנוהגים כן, נוהגים כן אף ביום הכפורים[1,886], וכן המנהג בימינו בקצת קהילות ישראל[1,887]. והרבה גאונים וראשונים הביאו נוסח זה לכל ימות השנה[1,888], וכן כתבו ראשונים שיש הנוהגים לומר כן בכל ימות השנה[1,889] ואומרים שיצחק ורבקה תיקנו[1,890] כך כשנעתר יצחק לה' לנכח אשתו[1,891], וכן המנהג בימינו ברוב קהילות ישראל[1,892].

על מקום התחלת שליח-צבור* בראש השנה ויום הכפורים, לנוהגים שבימי חול שליח הציבור יורד לפני התיבה בישתבח, עי' לעיל: זמן אמירתם ואופן האמירה[1,893].

טעה והשמיט נשמת[עריכה]

טעה - בימים שאומרים נשמת[1,894] - ולא אמרו, אינו חוזר[1,895].

ברכת תתהלל מלך[עריכה]

בקצת קהילות ישראל היה מנהג שלאחר אמירת רוב המזמורים המתווספים בשבתות ומועדים - הנאמרים במנהגם לפני ברוך שאמר[1,896] - אומרים ברכה: תתהלל מלך בפי כל קדושים וכו' בא"י מלך מהולל בשבחות, ולאחריה אומרים קדיש*[1,897].

הערות שוליים[עריכה]

  1. עי' ציון 792 ואילך מה נכלל בעיקר התקנה ומה נתווסף לאחר מכן, ועי' ציון 43 ואילך מי תיקן עיקר התקנה ומי תיקן התוספות.
  2. אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, ע"פ שבת קיח ב.
  3. ס' על הכל סי' א, בשם הר"ם: חובה הם בידינו; האשכול הוצ' אלבק ח"ב עמ' 183: שהם חובה.
  4. אבודרהם שם.
  5. גמ' שם, לגירסת הרי"ף ברכות לב א (כג א בדפי הרי"ף) ור"י מלוניל שם ור"ן שבת שם (מד א בדפי הרי"ף) ואבודרהם שם; סדר"ע ח"א בכותרת שלפני סי' ט; תשוה"ג מוסאפיה-ליק סי' מה; תשוה"ג החדשות (אופק) סי' לג ולה; רש"י ברכות יא ב ד"ה יוצר אור; תוס' שם לא א ד"ה רבנן; תר"י לרי"ף ברכות שם; רא"ש שם (ועי' בציון הבא); ועוד.
  6. גמ' שם, לגירסתנו; תשובת רב נטרונאי גאון שבס' העתים סי' קע ואוצה"ג ברכות התשובות סי' קצח ותשובות רנ"ג או"ח סי' יא; תשובת רב נטרונאי גאון שבסדר"ע ח"א סי' קב ואוצה"ג שם סי' ר ותשובות רנ"ג שם סי' יב; ס' העתים שם; רא"ש שבת שם (ועי' בציון הקודם); ועוד.
  7. סידור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' סז (אבל שם עמ' פט: פסוקי דזימרא), ועי' בציון הבא.
  8. סידור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' מו ונח.
  9. רמב"ם בסדר תפילות כל השנה (בכת"י אוקספורד רק לפני ברוך שאמר, ועי' בציון הבא).
  10. רמב"ם בסדר תפילות כל השנה בכת"י אוקספורד לפני ישתבח.
  11. תניא רבתי סי' ב, בכותרת (אבל בגוף הסי': פסוד"ז); שבה"ל, תפילה סי' ו; שערי אורה ש"א, והובא בסדור השל"ה בתחילת פסוד"ז (דף נ ע"א בד' אמשטרדם תע"ז); מגיד מישרים פר' בהר; שו"ע או"ח נא ח (אבל שם א: פסוד"ז); רמ"א שם רפא; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תעד (תתקיב), בשם מדרש הנעלם.
  12. עי' גמ' שבת קיח ב; תשובת רב נטרונאי גאון באוצה"ג התשובות סי' שסט ותשובות רנ"ג או"ח סי' ט; האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11, ע"פ גמ' שם, וא"ח דין מאה ברכות סי' כא, על פסוד"ז שבעיקר התקנה לדעתם (עי' ציון 794 ואילך); עי' כלבו סי' ד.
  13. כן מצדד במנהגות וורמייזא פ' החודש, ועי' בציון הבא.
  14. ס' חסידים (מהד' מקי"נ) סי' תתתרפד; מנהגים דבי מהר"ם, סדר שחרית של יום כפור. ועי' הערות המהדיר למנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט, שכנראה משמעותה "תהלים" בגרמנית ימי ביניימית Salme או Salmis, ובצרפתית עתיקה Salmus.
  15. מנהגות וורמייזא פ' החודש, בשם מנהגים של הקהל, ושבת של חוה"מ (פסח): שולמיש, ושם, סליחות ביום הראשון; הגהות חוות יאיר למנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט, בשם מנהגים קדמונים, עיי"ש בהערות המהדיר שנמצא כן במנהגים דק"ק וורמיישא שהעתיק ר' נפתלי הירץ הלוי בשנת ש"ו. ועיי"ש שכן נקראו כל פסוד"ז, וכן מוכח מהראשונים בציון הקודם, אך עי' מנהגות וורמייזא פ' החודש, שמשמע שרק כששנים אומרים הפסוד"ז באריכות (עי' ציון 364) נקרא כן.
  16. מנהגים דבי מהר"ם, ראש השנה.
  17. שערי אורה שם; מטה משה סי' נג; עי' תולעת יעקב, סוד פסוד"ז; עי' סדה"י, כוונת ברוך שאמר ופסוד"ז וקדיש.
  18. תולעת יעקב שם; עי' נוהג כצאן יוסף הל' פסוד"ז ס"א.
  19. ישעיהו יח ה. שערי אורה שם; מטה משה שם; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ. ועי' תולעת יעקב שם: וכמו שכתוב: וכרמך לא תזמֺר (ויקרא כה ד), וכעי"ז בסדר היום, שם, ומשם בסדור יעב"ץ בהקדמה לברוך שאמר, ולקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז בשם מטה משה וסדור יעב"ץ וסדור השל"ה, וכן בנוהג כצאן יוסף שם, בשם הלבוש (וצ"ב שאינו שם).
  20. שערי אורה שם; מטה משה שם; עי' תולעת יעקב שם; עי' סדר היום שם.
  21. עי' שערי אורה שם; עי' מטה משה שם; תולעת יעקב שם; סדר היום שם.
  22. נוהג כצאן יוסף שם, בשם הלבוש (וצ"ב שאינו שם).
  23. עי' להלן: הנכלל בהם בשבתות ומועדים.
  24. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רכה; עי' מנהגות וורמייזא פ' החודש.
  25. ציון 792 ואילך.
  26. ציון 828 ואילך.
  27. ציון 1401 ואילך.
  28. תשובת רב נטרונאי גאון שבסדר"ע ח"א סי' קב ואוצה"ג ברכות התשובות סי' ר ותשובות רנ"ג או"ח סי' יב (וכ"מ קצת מסדר הדברים ברי"ף ורא"ש ברכות לב א, אך עי' ציון 33 ואילך); פרדס הגדול סי' ה; או"ז ח"א סי' ק (ועי' או"ז שם סי' קד שחזר בו ופירש שלא נאמר דין זה אלא על סדר שמו"ע) ע"פ ברכות שם וע"ז ז ב (ועי' בפרי דברים פיס' שמג שלומד דין זה מפסוקים אחרים, וע"ע תפלה); כלבו סי' ד וא"ח דין מאה ברכות סי' כג, בשם האשכול; עי' טור או"ח סי' נא ע"פ הגמ' הנ"ל (אך עי' בציון הבא שהטור בסי' צג הביא טעם אחר, ועי' ב"ח סי' נא שביאר דברי הטור דקאי על תקנת הברכות על פסוד"ז); שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא: עיקר תקנה, ועי' בציון הבא; לבוש שם ס"א; עי' ח"א כלל יח ס"א; ערה"ש שם ס"א.
  29. משנה ברכות ל ב, ועי' גמ' שם דעות שונות בלימוד מהכתוב (וע"ע תפלה). תוס' ברכות לא א ד"ה רבנן; תוס' ר"י שירליאון ותוס' רא"ש שם; מרדכי שם רמז ק; טור או"ח סי' צג; שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא: גם מתוך כך, ועי' בציון הקודם. עי' תוס' ותוס' ר"י שירליאון ומרדכי שם, דקיי"ל כרבנן דעבדי כמתניתין ולא כרב אשי, ועי' תוס' רא"ש שם שהביא לימוד זה על רב אשי שעשה כברייתא, ועי' טור שם שלדינא לא פליגא. ועי' תוס' ותוס' ר"י שירליאון ותוס' רא"ש שם: נהגו לומר פסוד"ז ואשרי, וכעי"ז במרדכי שם, ועי' ציון 792 ואילך. ועי' סדור השל"ה על אשרי (דף סד ע"ב בד' אמשטרדם תע"ז).
  30. רש"י שם ד"ה כובד ראש; עי' פיהמ"ש להרמב"ם שם; שטמ"ק שם.
  31. שטמ"ק שם.
  32. שו"ת מהר"ם מינץ שם: המטרידות.
  33. ברייתא שם לא א. תוס' שם; רא"ש שם; מרדכי שם; עי' רי"ו תא"ו נ"ג ח"א (כג א), בשם המפרשים בברכות.
  34. תוס' שם; רא"ש שם; מרדכי שם. ועי' עינים למשפט שם לב א, שכתב שנפק"מ בין ב' הטעמים, אם רשאי ללמוד באמצע פסוד"ז, שאם מטעם שבח תקנום אז אינו רשאי, ואם מטעם שיתפלל מתוך עסק בד"ת מותר.
  35. שערי אורה ש"א.
  36. עי' ציון 17 ואילך. שערי אורה שם.
  37. עי' רמב"ם תפילה פ"ז הי"ב; עי' או"ז ח"א סי' קד.
  38. רמב"ם שם, ע"פ שבת קיח ב.
  39. גמ' שם; או"ז שם.
  40. מסקנת הגמ' שם; או"ז שם.
  41. עי' ציון 792 ואילך מה נכלל בעיקר התקנה. רמב"ם שם.
  42. או"ז שם. ועי' ציון 414 ואילך.
  43. ס' המחכים עמ' 7; כלבו סי' ה, בשם ה"ר שמעיה וה"ר יוסף אבן פלט. וכ"ה לכאו' לכל הראשונים בציון הבא ואילך.
  44. עי' שערי אורה ש"א. ועי' תולעת יעקב, סוד פסוד"ז.
  45. תר"י ברכות לב א (כג א).
  46. מגן האלף לסדר"ע דף עא ע"א, באופן הא', בד' תר"י, ליישב קו' הד"ת לתר"י שם (בתוך תמת ישרים ונציה שפ"ב דף ב ע"ב, והובא בחי' אנ"ש אות א לתר"י שם) שתמה שמהגמ' (שבציון הבא) נראה שקודם הגאונים ניתקנו.
  47. שבת קיח ב ומ"ס פי"ז הי"א. ועי' ציון 792 אילך.
  48. מגן האלף שם, באופן הב', ע"פ מ"ס שם, בד' רש"י ותר"י, ליישב קו' הד"ת הנ"ל.
  49. ח"א כלל יח ס"א. ועי' פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ו: חיברו הראשונים.
  50. דברים י כא. תשוה"ג החדשות (אופק) סי' לא (עיי"ש בתשובה שמזכיר רב האי, ועי' במבוא לס' שהתשובות נערכו בפרובנס בתקופת הראשונים), ונראה שכוונתו שע"י אמירת פסוד"ז מקיימים מצוה זו, וצ"ב.
  51. ציון 1583 ואילך.
  52. ציון 1622 ואילך.
  53. ציון 1741 ואילך.
  54. סדור היעב"ץ, הל' פסוד"ז אות א; שו"ע הרב או"ח סי' ע ס"א בציון ה, ע"פ מג"א סי' מז ס"ק יד וט"ז שם סק"י; שער הציון למ"ב ע סק"ד, בשמו; עי' ערה"ש שם ס"א (ומשמע שם קצת שחייבות לומר פסוד"ז אך פטורות מברכה, וצ"ב).
  55. שו"ע הרב שם; ערה"ש שם.
  56. ערה"ש שם.
  57. עי' להלן: ברוך שאמר, ולהלן: ישתבח. שו"ע הרב שם; כה"ח שם סק"א, בשמו; ערה"ש שם. ועיי"ש בשו"ע הרב בקו"א שהוא משום דס"ל שרשאיות לברך על מ"ע שהז"ג (ע"ע אשה ציון 334 ואילך), וע"ע הנ"ל ציון 339, שאף לסוברים שאינה רשאית, מ"מ בברכה שאינו אומר בה "וצונו" מודים שרשאית לברך.
  58. כה"ח שם.
  59. עי' ציון 28 ואילך.
  60. ע"ע אשה ציון 216 ואילך.
  61. מ"ב סי' ע סק"ב, ע"פ חי' רעק"א לשו"ע או"ח סי' נב.
  62. עי' להלן: ישתבח.
  63. עי' ציון 1613.
  64. רש"י ברכות יא ב ד"ה יוצר; א"ח תפילין סי' מ, בשמו.
  65. שו"ת תשובה מאהבה או"ח ח"ב, בגליון שאחר סי' רכא, לשו"ע או"ח סי' נא; לקט הקמח החדש סי' נא סק"ט, בשמו; דע"ת או"ח סי' נח ס"א וסי' תרסד ס"א, שתמה על המהרי"ל שבציון 67 מכח דברי רש"י שבציון הקודם.
  66. עי' פמ"ג או"ח סי' תרסד מ"ז סק"א, שתמה על המהרי"ל שבציון 67; תשובה מאהבה שם; לקט הקמח החדש שם, בשמו; עי' בה"ל סי' נח ד"ה זמן; דע"ת שם ושם. וכ"מ קצת מסדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' כ, אם לא נאמר שיש שם ט"ס כדברי המהדיר בהערות בסוה"ס.
  67. ע"ע קריאת שמע.
  68. עי' שע"ת או"ח סי' תרסד סק"א, בד' מהרי"ל סדר תפילות חג הסוכות אות ח.
  69. כה"ח סי' פט סק"ז, ע"פ הקבלה.
  70. ע"ע.
  71. עי' להלן ציון 441.
  72. עי' ציון 446.
  73. דה"ח דיני פסוד"ז ס"א.
  74. או"ז ח"ב סי' מב.
  75. א"ר סי' נא סק"י; סדור השל"ה, בדינים שבצד תהלה לדוד; מג"א סי' רפא סק"ד; מ"ב שם סק"ד.
  76. א"ר סי' נא שם; עי' מג"א סי' רפא שם ומ"ב שם.
  77. עי' או"ז שם; עי' א"ר סי' נא שם.
  78. עי' ציון 12. סדור השל"ה שם, ע"פ שבת קיח ב.
  79. שו"ע או"ח נא ח, ע"פ א"ח דין מאה ברכות סי' לג (וכלבו סי' ו), בשם ה"ר נתן (ונמצא בס' המחכים עמ' 8); ח"א כלל יח ס"א; חסד לאלפים שם ס"ט; ערה"ש שם ס"ט.
  80. שו"ע שם; ח"א שם; חסד לאלפים שם.
  81. לבוש שם ס"ט; ערה"ש שם.
  82. לבוש שם.
  83. ס' היראה לרבנו יונה.
  84. באה"ט שם סק"ח, ע"פ ד"מ סי' ה סק"א, בשם סמ"ק (סי' יא) והגמ"י (קושטא) פ"ד הט"ז, לענין תפילה; חסד לאלפים שם; מ"ב שם סק"כ.
  85. ס' היראה לרבנו יונה; באה"ט שם, ע"פ ד"מ שם; חסד לאלפים שם; מ"ב שם.
  86. באה"ט שם, ע"פ ד"מ שם; חסד לאלפים שם.
  87. ס' המחכים לרבי נתן בר יהודה עמ' 8; א"ח שם וכלבו שם, בשמו, והובא בב"י שם: כשיש שם מנין; לבוש שם.
  88. ירמיהו יב ח. עי' ח"א שם. ועי' בחסד לאלפים שם תוכחה ארוכה על האומרים פסוד"ז במרוצה.
  89. סדור השל"ה שם.
  90. עי' ציון 414 ואילך.
  91. עי' ציון 458 ואילך, על מה מדלגים.
  92. ערה"ש שם.
  93. או"ז שם וא"ר שם ובאה"ט שם, בשם ר"י החסיד; מ"ב שם, בשמו, ותמה עליו.
  94. לבוש או"ח סי' רפא; שו"ע הרב שם ס"ג.
  95. לבוש שם.
  96. ד"מ או"ח סי' רפא, ע"פ א"ז ח"ב סי' מב; רמ"א שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם ס"ה.
  97. ע"ע כבוד שבת; כבוד יו"ט. שו"ע הרב שם.
  98. מג"א שם סק"ד; מ"ב שם סק"ד.
  99. עי' מג"א שם; עי' מ"ב שם. ועי' ציון 152.
  100. ע"ע שבת. לבוש שם: שעה ששית; שו"ע הרב שם.
  101. תהלים ק.
  102. שו"ע או"ח נא ט, ע"פ א"ח דין מאה ברכות סי' כו, בשם הרב נתן (וכלבו סי' ד, ונמצא בס' המחכים עמ' 8); לבוש שם ס"ז (ועי' א"ר שם ס"ק יא שהביא לשון מהרש"ל); ערה"ש שם ס"ט.
  103. פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ג.
  104. פירוש התפילות והברכות שם. ועי' ס' המחכים שם: להאירך ולנגן, וא"ח שם, בשם הרב נתן, וכלבו שם (והובא במטה משה סי' מח): למשוך אותו בנגינה ולנגן, וכעי"ז בשו"ת מהרש"ל סי' סד, וכעי"ז בשו"ע הרב שם ס"א. ועי' בס' המחכים שם שהוסיף: ולכן נהגו להאריך בטוב להודות בשבת (עי' ציונים 1516, 1591).
  105. ס' המחכים שם, וא"ח שם, וב"י שם, בשמו, וכלבו שם, ומהרש"ל שם: דאמרינן; שו"ע שם וערה"ש שם: שכל. ועי' בהגר"א שם שכעי"ז בויק"ר פ"ט ס"ז ופכ"ז סי"ב.
  106. ע"ע שיר; שירה, מחלוקת ראשונים איזה מזמור בתהלים היה נאמר על הקרבת קרבן תודה, ושלדעת רש"י הוא מזמור לתודה.
  107. לבוש שם. ועי' פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר שם.
  108. תהלים קלו א. לבוש שם. ועי' רד"ק ורי"ד תהלים שם.
  109. עי' ציון 367 ואילך שאלה שנהגו לומר כל פסוד"ז בקיץ בשנים, אף בחורף אומרים כן במזמור לתודה.
  110. עי' ציון 358 ואילך שמנהג האמירה בשניים היה של שליח צבור ושמש או אחד מהקהל, וצ"ב.
  111. מחזור הדרת קודש דף ד ע"א, ושכן מצא בס' היראה (וצ"ב שאינו שם).
  112. ציון 962 ואילך.
  113. ציון 272 ואילך.
  114. עי' ס' היראה לרבנו יונה; טור או"ח סי' סא; שו"ע שם כב.
  115. שו"ע הרב או"ח סי' נא ס"ז.
  116. עי' ערה"ש שם ס"ח.
  117. דהי"א טז כד. ס' היראה שם; טור שם סי' סא.
  118. עי' טור שם.
  119. טור שם; שו"ע שם. ועי' פר"ח שם ראיה מהירו' שבציון 132 שצריך לדקדק בקריאת פסוד"ז.
  120. שו"ע הרב או"ח סי' נא ס"ו; מ"ב שם ס"ק יד.
  121. ערה"ש שם ס"ח.
  122. תהלים צו ה.
  123. שם. טוש"ע או"ח נא ו; לבוש שם ס"ו; מנחת שי תהלים שם.
  124. שו"ע הרב שם.
  125. טור שם; לבוש שם; מנחת שי שם; עטרת צבי שם סק"ז; שו"ע הרב שם.
  126. עי' דרך חיים למהר"ם לונזאנו ד"ה ראיתי שליח ציבור אחד; שלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות יא, בשם שתי ידות (הכולל בחלק מהדפוסים את דרך חיים); א"ר שם סק"ה.
  127. עי' נספח לע' טעמים ציון 168 ואילך.
  128. דרך חיים שם; של"ה תמיד, נר מצוה, בשמו; שלמי צבור שם, בשם שתי ידות (ועי' ציון 125); עי' א"ר שם, בשם השל"ה שכתב בשם דרך חיים; עי' מג"א שם סק"ה, בשם השל"ה; עי' שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם. (הפוסקים הביאו דברי מהר"ם לונזאנו על ההפסק בין "כי" ל"כל", ומבואר שהמהר"ם לונזאנו כולל במונח "פסק" אף את לגרמיה שבטעמי אמ"ת, עי' מנחת שי שם שרמז לזה.)
  129. ערה"ש שם.
  130. תהלים סז ד וסז ו.
  131. עי' להלן: הנכלל בהם בחול.
  132. דרך חיים שם; של"ה שם, בשמו; א"ר שם, בשם השל"ה שכתב בשם דרך חיים. עיי"ש בדרך חיים (ובשל"ה שם בשמו) מקומות נוספים שיש להפסיק מטעם זה (ונראה שהיה לפני המהר"ם לונזאנו פסק בתהלים צו ה, בין "העמים" ל"אלילים", וצ"ב).
  133. ירו' ברכות פ"ב ה"ד; רי"ף ברכות טו ב (ח ב) והמנהיג דיני תפילה סי' לט והגמ"י חנוכה פ"ג הי"ד, בשם הירו'; עי' האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 15 וראבי"ה ברכות סי' מו והדר זקנים במדבר טו מ, בשם הירו'; פסקי ריא"ז ברכות פ"ב ה"ד; אגודה ברכות פ"ב סי' מד; ד"מ או"ח סי' תכב סק"ד, בשם הירו'; א"ר סי' נא סק"ה ופר"ח או"ח סי' נ ס"א וסי' סא סכ"ב, בשם הירו'; דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדינים שלפני הלל הגדול, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז ס"י, בשם הא"ר. הרמב"ם הרא"ש והטוש"ע השמיטו, ועי' בכנה"ג או"ח סי' נ הגב"י אות א שתמה על השמטת הרא"ש והפוסקים, ובפרט על הרא"ש שהביא להלכה (ברכות פ"ב הי"ב) הדין האמור בירו' שם שיש להתיז זי"ן של תזכרו, ע"ע ז ציון 56 ואילך, ועי' ראשונים שבציון הנ"ל ובסדור רש"י סי' יט ומרדכי ברכות סי' מו ועוד ראשונים שג"כ הביאו להלכה הדין של התזה בזי"ן, והשמיטו הדין שלנו.
  134. תהלים קיח א-ד, כט. עי' מחז"ו סי' שעו; ס' המנהיג שם; פ"מ לירו' שם.
  135. תהלים קלו א-כו. שדה יהושע לירושלמי שם, ע"פ הטור שבציון 118 (ומש"כ שם שמקור הטור ברבנו יונה צ"ב); עי' א"ר סי' נא סק"ה; עי' פ"מ שם.
  136. עי' דה"ח שם.
  137. עי' ציונים 1426, 1502.
  138. מחז"ו שם; האשכול שם וראבי"ה שם והדר זקנים שם, בשם הירו'; המנהיג שם; פסקי ריא"ז שם.
  139. מחז"ו שם; המנהיג שם.
  140. המנהיג שם.
  141. רש"ס לירו' שם, בשם רש"י בתשובה, והביאו השדה יהושע שם (בשכנה"ג הביא כן מהשדה יהושע בד' רש"י בתשובה); הדר זקנים שם: חד דו (ואולי ט"ס).
  142. רש"ס לירו' שם, בשם רש"י בתשובה, והביאו השדה יהושע והשכנה"ג שם; הדר זקנים שם; אמרי נועם (דליישקאש) פר' שלח, בשם ה"ר יצחק כהן; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ה סי' ה ס"ק טז, בשם אמרי נועם.
  143. אמרי נועם שם, בשם ה"ר יצחק כהן; ד"ח שם, בשם אמרי נועם.
  144. פסקי ריא"ז שם; אמרי נועם שם: א"נ; ד"ח שם, בשמו; שדה יהושע שם; שכנה"ג שם, בשמו; פר"ח או"ח סי' נ ס"א.
  145. א"ח סדר תפלות הפסח ושאר המועדות סי' ה, שכ"מ בשם הירו'.
  146. ד"ח שם; א"ר שם; פ"מ שם.
  147. ד"ח שם; א"ר שם. ועי' שכנה"ג שם מה שתמה על ביאור זה, וביד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' נא בהגה"ט, ע"פ יאיר נתיב סי' כג אות לט, ובברכ"י או"ח סי' נ אות ב.
  148. ע"ע נקוד; נקודות.
  149. ד"ח שם, והובא בא"ר שם ושכנה"ג שם.
  150. שדה יהושע שם; שכנה"ג שם, בשמו.
  151. מיוחס לרש"י לרי"ף שם; ד"ח שם ושדה יהושע שם ושכנה"ג שם, בשמו; אגודה ברכות פ"ב סי' מד; א"ר שם; דה"ח שם, בשמו.
  152. א"ר שם; דה"ח שם, בשמו.
  153. עי' ציון 140. מאיר נתיב לרש"ס שם.
  154. שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תעד (תתקיב).
  155. שו"ת הרדב"ז שם, בשם מדרש הנעלם, והובא בשיורי ברכה או"ח סי' סא סק"ג, ובמגן גיבורים סי' סא, אלף המגן ס"ק כב.
  156. עי' סדור כנה"ג ח"א עמ' מח ועמ' נו ושו"ע המקוצר או"ח סי' יב ס"ב, ועוד, שכן מנהג התימנים, ועי' סדור כנה"ג שם עמ' נו שבא"י נשתנה המנהג אצל חלקם.
  157. כלבו סי' ה; עי' סדור חסידי אשכנז סי' כז; טור או"ח סי' נג; מנהגים (טירנא) מנהג של יום חול; כתר שם טוב (גאגין) ח"א עמ' כא, שכן מנהג לונדון, ועמ' כב, שכן מנהג אמשטרדם.
  158. מו"ק סי' נג, שנ"ל שכן היה המנהג בימי הכלבו.
  159. עי' סדור ר' שבתי סופר עמ' 320; מו"ק שם, שכן המנהג בפולין ומעררין; כתר שם טוב שם עמ' כ-כא, שכן מנהג לונדון, ועמ' כב, שכן מנהג אמשטרדם.
  160. סדר"ע ח"א סי' ט, י, לגבי יום חול.
  161. סדר"ע ח"א סי' יד, לגבי יום חול, ועי' ציון 166, וצ"ב.
  162. כתר שם טוב שם עמ' כא, שכן נוהגים בלונדון לעיתים רחוקות, ושבאמשטרדם אין נוהגים כן; בא"ח שנה א' ויגש אות ג, שכן מנהג כמה מקומות, ושמ"מ ה' מלך יאמר ש"ץ והקהל יענו אחריו (עי' ציון 349) ושאין לתת לקטנים לאומרו.
  163. כתר שם טוב שם.
  164. ערה"ש או"ח סי' נג ס"א.
  165. מעשה רב סי' קכו, וסותר למעשה רב בציון הבא, וצ"ב.
  166. עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא; מעשה רב סי' כו, וסותר למעשה רב בציון הקודם, וצ"ב; עי' ערה"ש שם, שכן המנהג.
  167. סדור רס"ג עמ' לה; סדר"ע ח"ב סי' פח, לגבי ר"ה, וסי' קכד-קכה, לגבי יו"כ, ורק לגבי חזרת-הש"ץ (ע"ע) נקט ששליח הצבור יורד, ועי' ציון 160, וצ"ב. ועי' מגן האל"ף לסדר"ע דף סט ע"ב.
  168. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' יא.
  169. עי' ציון 156.
  170. עי' להלן: נשמת. כלבו סי' לז, לגבי שבת, וסי' סד, לגבי ר"ה; א"ח דין סדר תפילת ר"ה סי' ה, לגבי ר"ה; אבודרהם, שחרית של שבת; לקוטי מהרי"ח, סדר תפילת שחרית לשבת, בשם יש מקומות; עי' בא"ח שם. כן מנהג הספרדים והתימנים בימינו.
  171. מנהגים (טירנא) מנהג של שבת; סדור ר' שבתי סופר שם: נוהגין באלה הארצות; עי' עמק ברכה כלל נה; מעשה רב שם (עיי"ש שמשמע שגם ביו"ט מתחיל הש"ץ שם); לקוטי מהרי"ח שם, בשם יש מקומות; מנהגי ישרון סי' מד ואוצר כל מנהגי ישרון סי' עא אות כא.
  172. מנהגי ישרון ואוצר כל מנהגי ישרון שם, בשם הרב אלכסנדר משה לפידות.
  173. מנהגים דבי מהר"ם, התחלת הצבור, ושם, ראש השנה, על ר"ה, ושם, סדר שחרית של יו"כ, על יו"כ; כלבו סי' לז וא"ח א"ח סדר תפלת שבת שחרית סי' א, בשמו; סדור רבינו דוד שבמחזור אוצר הראשונים לר"ה עמ' עו, בשמו; תשב"ץ קטן סי' רמה; עי' כת"י קיימברידג' שבמחזור אוצר הראשונים שם, בשם הרוקח; מנהגים (טירנא) ראש השנה, על ר"ה; מהרי"ל הל' יו"כ אות ח, על יו"כ; לבוש או"ח סי' תקפד ס"א, על ר"ה, וסי' תרכ ס"א על יו"כ; מט"א סי' סי' תקפד ס"ט, על ר"ה, וסי' תריט סל"ז, על יו"כ; מנהגי ישרון ואוצר כל מנהגי ישרון שם. כן מנהג האשכנזים בימינו.
  174. מנהגי ישרון ואוצר כל מנהגי ישרון שם, בשם הרב אלכסנדר משה לפידות.
  175. מנהגים דבי מהר"ם, התחלת הצבור; כלבו שם, בשמו; תשב"ץ קטן שם; סדור רבינו דוד שם; עי' מנהגי ישרון ואוצר כל מנהגי ישרון שם, בשם הרב אלכסנדר משה לפידות.
  176. מנהגים (טירנא) חג הפסח: שלוש רגלים, ושם, חג הסוכות; לבוש או"ח סי' תפח ס"א; עי' לקוטי מהרי"ח שם, שכן המנהג במדינות אלו; מנהגי ישרון ואוצר כל מנהגי ישרון שם. כן מנהג יוצאי מזרח אירופה בימינו.
  177. לבוש שם.
  178. מנהגי ישרן ואוצר כל מנהגי ישרון שם, בשם הרב אלכסנדר משה לפידות.
  179. מנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו וא"ח שם, בשמו; תשב"ץ קטן שם, שכן המנהג באשכנז.
  180. מנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו וא"ח שם, בשמו: נראה כגבור; תשב"ץ קטן שם.
  181. מנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו וא"ח שם, בשמו; תשב"ץ קטן שם, שכן המנהג באשכנז; מהרי"ל הל' שבועות אות ג וסדר תפילות חג הסוכות אות ב.
  182. תשב"ץ קטן שם; א"ח שם: בשביל התורה.
  183. מנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו וא"ח שם, בשמו.
  184. מנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו וא"ח שם, בשמו; תשב"ץ קטן שם, שכן המנהג באשכנז; מהרי"ל, סדר תפילות חג הסוכות שם, בסתם
  185. ישעיהו כו טו.
  186. עי' פדר"כ פיס' כח, שם נדרש על שמ"ע, וכ"ה בבמדב"ר פכ"א סכ"ג. מנהגים דבי מהר"ם שם; כלבו שם, בשמו. ועי' כלבו וא"ח שם. כן מנהג יוצאי מערב אירופה בימינו.
  187. סדור רבינו דוד שם עמ' עח, בשם י"א.
  188. סדור רבינו דוד שם עמ' עו ועמ' עח, בשם י"א. (לכאו' הי"א שבעמ' עח בא לפרש הי"א שבעמ' עו, ואינו דעה נוספת.)
  189. סדור רבינו דוד שם עמ' עו.
  190. סדור רבינו דוד שם ושם.
  191. סדור רבינו דוד שם עמ' עח.
  192. מהרי"ל, סדר תפילות חג הסוכות אות ב.
  193. ס' חסידים (מרגלית) סי' רנא.
  194. עט"ז סי' רפא, ע"פ ס' חסידים שם. ועי' ביאורים מהגרנ"ה למעשה רב סי' קכו.
  195. תהלים קמה.
  196. ברכות ד ב, לגירסת סדר"ע ח"א סי' יב (לגירסתנו: שלש פעמים, וכ"ה בטור או"ח סי' נא, ועי' רא"ש שם של"ג, ומעדני יו"ט ותפארת שמואל שם ופרישה שם סק"ב וברכ"י שם סי' נא סק"ג). סדר"ע שם; טור או"ח סי' נא.
  197. כלבו סי' ד.
  198. ערה"ש שם ס"ח; בא"ח שנה א' כי תשא אות טו. וכעי"ז ברבינו בחיי ויקרא ז ח, ובמג"א סי' א סק"ז, בשמו.
  199. כלבו שם.
  200. תהלים שם טז. טור שם סי' נא.
  201. עי' תר"י שם לב א (כג א); טור שם.
  202. אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, על אשרי שלאחר נפילת אפים.
  203. חסד לאלפים או"ח סי' נא ס"ה.
  204. תר"י שם, בשם מורו, והובא בקיצור בב"י שם ובד"מ הארוך שם. ועי' תר"י שם מש"כ בשם הגאונים, וצ"ב אם סוברים כדעה הקודמת ומוסיפים שאם לא כיוון בכולו צריך לחזור, או שסוברים כדעה זו.
  205. שו"ע שם ז; שו"ע הרב שם ס"ח.
  206. עטרת צבי שם סק"ח; ערה"ש שם; בא"ח שם.
  207. לבוש שם ס"ח.
  208. מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז.
  209. עי' ברכות ד ב. מקו"ח שם.
  210. ע"ע אבות ציון 23.
  211. מג"א שם סק"ו; מגן גבורים שם אלף המגן סק"ח, בשמו (וע"ע שם).
  212. ע"ע ברכה שאינה צריכה.
  213. פמ"ג שם א"א סק"ו.
  214. עי' לבוש שם; א"ר שם סק"ו, שכ"מ בלבוש, ושייתכן שכן משמע בתר"י שם; ברכ"י שם סק"ח, בד' הלבוש, ודחה; סדור בית עובד (אשכנזי) דינים השייכים לאשרי, בשם הלבוש.
  215. ח"א כלל יח ס"ב בד' הלבוש, ליישב תמיהת הא"ר שם.
  216. ח"א שם; מ"ב שם ס"ק טז, בשמו.
  217. ח"א שם; מ"ב שם, בשמו.
  218. א"ר שם; החיד"א בברכ"י שם, בד' תר"י שם והשו"ע, והסכים להם, ובקשר גודל סי' ז אות מב; סדור בית עובד שם, בשמו; שלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות יח, בד' המג"א; שתילי זיתים שם סק"ח, בד' תר"י והשו"ע, והסכים להם; עי' שו"ע הרב שם; מגן גבורים שם, בשם א"ר וברכ"י, והסכים להם; עי' ערה"ש שם ס"ח; עי' כה"ח שם ס"ק לב; קצות השלחן סי' יח ס"ד; שו"ע המקוצר או"ח סי' יב ס"ב.
  219. כן מצדד בשתילי זיתים שם. ועי' זית רענן לשתילי זיתים שם, דהיינו דוקא אם עדיין עומד בפסוד"ז או שכבר עומד לאחר שמו"ע, אבל משיתחיל יוצר, ודאי אסור, משום הפסק.
  220. דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדינים שבאשרי (ובחלק מהמהדורות נשמט), ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז סי"ב, ע"פ א"ר שם (ומשמע שאם עומד בין פותח את ידיך לסוף המזמור יחזור ויאמר מפותח את ידך כסדר); קצות השלחן סי' יח ס"ד, בשמו.
  221. עי' בהגר"א או"ח סי' נא ס"ז; עי' ערה"ש שם ס"ח.
  222. סדור יעב"ץ, קודם ברוך שאמר; עי' בהגר"א שם; מעשה רב סי' כז; עי' ערה"ש שם. ועי' בשו"ת ריב"ש סי' תיב: שדרך הצבור בכל תפלותיהם וברכותיהם לאומרם מיושב, שלא להטריח עליהם, זולתי בי"ח. וע"ע ישיבה.
  223. עי' תענית יד ב.
  224. ע"ע עמידה.
  225. סדור כנה"ג ח"א עמ' סג, בשם המספיק לעובדי ה' כת"י, בפרק העמידה.
  226. מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז: כמה מדקדקים, ובקיצור הלכות שם: מדקדקים.
  227. משלי טז ד. מ"ס פי"ג ה"י.
  228. תהלים קמז ז. מדרש שוח"ט פי"ט ורש"י משלי שם, בסתם.
  229. נחלת יעקב למ"ס שם.
  230. שמות כ יג. מדרש שוח"ט שם ורש"י שם, בד"א.
  231. נחלת יעקב שם. ועי' מקו"ח שם שכתב שבאמירת הללויה יש ראיה לעמידה ממה שנאמר בתהלים קלה א-ב: הללו עבדי ה' שעמדים בבית ה'. ועי' ס' מנהג טוב אות יד שכן ראוי לנהוג בכל התפילות.
  232. עי' להלן.
  233. סדור השל"ה בהג"ה לברכת יוצר המאורות על המילים כולם אהובים; ליקוטי מהרי"ח, סדר פסוד"ז, בשמו; מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז; מעורר ישנים בר אבהן סי' כו, בשם שושן סודות, שכן נהגו חסידי מקובלים (וצ "ב שאינו שם, ועי' בציון הבא).
  234. שושן סודות (מא ב); סדור השל"ה שם; ליקוטי מהרי"ח שם, בשמו; מקו"ח שם.
  235. ליקוטי מהרי"ח שם.
  236. עי' ציון 880 ואילך. עי' שבה"ל סי' עו; שעה"כ נוסח התפילה; פע"ח שער הזמירות פ"ג; עי' משנת חסידים תפלת העשיה פי"א ס"ז. ועי' ציון 255 ואילך.
  237. שבה"ל שם, והובא בב"י או"ח סי' נ; מג"א סי' נא סק"ז, בשם בע"ה; מ"ב שם ס"ק יח, שכן משמע בב"י, ושכ"כ במג"א בשם בע"ה.
  238. שבה"ל שם, בשם אחיו ה"ר בנימין, בשם הגדה, והובא בב"י שם. וכעי"ז במדרש כונן (בתוך אוצר מדרשים ח"א עמ' 260), אך שם: ופותח ואומר ה' ימלוך לעולם ועד.
  239. שבה"ל שם, בשם אחיו ה"ר בנימין, והובא בב"י שם.
  240. שבה"ל שם, בשם אחיו ה"ר בנימין (והב"י השמיט).
  241. שבה"ל שם, בשם אחיו ה"ר בנימין, והובא בב"י שם.
  242. שבה"ל שם, בשם מ"ס, והובא בב"י שם, והעיר בחידושי הגהות ומהרל"ח שם שלא מצאו. ועי' מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז, שתמה מה ביטול מלאכה יש באמירה בעמידה, ועי' ציון 239.
  243. שבה"ל שם, והובא בב"י שם.
  244. שעה"כ ענין תפלת השחר, והובא בכה"ח סי' נ סק"ח, ושעה"כ נוסח התפילה, והובא בשלמי צבור משפטי הזמירות וביאוריהן אות יא, ובכה"ח שם וסי' מח סק"א; פע"ח שער הזמירות פ"ג; משנת חסידים תפלת העשיה פי"א ס"א; כה"ח סי' נ שם, בשמם; נגיד ומצוה (דף י ע"ב במהד' לובלין תרס"א); יד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' נ בהגה"ט, בשמו; בא"ח שנה א' ויגש אות א. ועי' שעה"כ ענין תפלת השחר שם ונגיד ומצוה שם טעם ע"פ הקבלה.
  245. עי' ציון 906 ואילך. שעה"כ שם ושם; פע"ח שם.
  246. זכריה יד ט.
  247. שעה"כ שם ושם; פע"ח שם; משנת חסידים שם ס"ו; בא"ח שם.
  248. תהלים קו מז.
  249. עי' ציון 916 ואילך.
  250. עי' שעה"כ שם, ענין תפלת השחר: ישב; יד אהרן שם; שלמי צבור שם; כה"ח שם, ע"פ שעה"כ שם ושם, ושם סי' מח סק"א, ע"פ שעה"כ נוסח התפילה.
  251. כה"ח שם.
  252. פר"ח או"ח סי' נ; יד אהרן שם ושלמי צבור שם, בשמו, ודחו.
  253. ערך לחם סי' נ.
  254. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ על ה' מלך (שלפני המהולל לעולם), שלא נהגו ברוב הקהילות לעמוד; קצות השלחן סי' יד, בדי השלחן סק"ה, שלא נהגו אצלנו - בחסידות חב"ד - לעמוד.
  255. עי' ציון 1048 ואילך.
  256. פתח הדביר או"ח סי' נא אות ח, בשם עבודת הבורא (כו א), שכתב בשם בעל עמק המלך; סדור יעב"ץ; ליקוטי מהרי"ח שם, בשמו. וכ"מ קצת ממג"א סי' נא סק"ז ומ"ב שם ס"ק יח שהביאו דין זה בתוך הסימן העוסק בדיני תפילה מן ברוך שאמר עד ישתבח. ועי' פתח הדברים שם וליקוטי מהרי"ח שם שמצדדים שלא נאמר חיוב העמידה אלא לאלה שאינם נוהגים לאומרו קודם ברוך שאמר.
  257. קשר גודל לחיד"א סי' ז אות מא; פתח הדביר שם וסדור בית עובד (אשכנזי) דינים השייכים לפסוקי יהי כבוד ס"ב, בשמו, והסכימו לו; בא"ח שנה א' ויגש אות א; ליקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז, בשם עבודת הקודש (בו נכלל קשר גודל).
  258. סדור בית עובד שם.
  259. עוד יוסף חי הלכות ויגש אות א, שלא נתבאר בשעה"כ אבל שכך המנהג. ועי' בבא"ח שנה א' תרומה אות ו על הדילוגים שבקדוש קדוש קדוש, ולכאו' הוא הדין כאן.
  260. בא"ח שנה א' ויגש אות א.
  261. בא"ח שם.
  262. עי' אחרונים שבציון 265.
  263. עי' ציון 880 ואילך.
  264. אור צדיקים תי' ב סכ"ב.
  265. עי' ציון 1048 ואילך.
  266. עי' שעה"כ ענין תפלת השחר; עי' פע"ח שער הזמירות פ"ג; עי' משנת חסידים תפלת העשיה פי"א ס"א; פר"ח או"ח סי' נ, בשם מוהר"י אשכנזי.
  267. בא"ח שם.
  268. עי' פר"ח שם; עי' יד אהרן שם ושלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות יז, בשמו.
  269. פר"ח שם; יד אהרן ושלמי צבור שם, בשמו.
  270. פר"ח שם.
  271. חוות יאיר (בכרך) סי' נא ס"ז.
  272. כה"ח שם, ע"פ לשון שעה"כ שם.
  273. עי' תשובת מהרי"ח שבשו"ת או"ז סי' שצא ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג (כהנא) ח"א סי' כט; אור צדיקים תי' ב סכ"א: ראוי לומר בעמידה; יד אהרן (אלפנדרי) או"ח סי' א בהגה"ט, בשם מהר"י סרוג; שלמי צבור משפטי הזמירות וביאוריהן אות יז, בשם יד אהרן (ושם צוין בטה"ד לסי' ה) שכתב בשם מהר"י סרוק (והובא בקיצור בשע"ת סי' נא סק"ט); באה"ט או"ח סי' א ס"ק יב, בשם יד אהרן; דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדין שקודם מזמור לתודה, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז ס"ט; שו"ע הרב או"ח סי' א סי"ד; קצש"ע סי' יד ס"ד; עולת ראיה, בדין שקודם מזמור לתודה. ועי' סדורי האשכנזים שכן נהגו.
  274. אור צדיקים שם; שלמי צבור שם ע"פ יד אהרן שם; קצש"ע שם.
  275. עי' ציון 969 ואילך.
  276. שלמי צבור שם ע"פ יד אהרן שם; עי' שו"ע הרב שם.
  277. שעה"כ נוסח התפילה, והובא בשלמי צבור שם (ובקיצור בשע"ת שם) וכה"ח סי' מח סק"א; עי' מעשה רב סי' כז; קשר גודל לחיד"א סי' ז אות לח: יוכל לומר מיושב. ועי' סדורי הספרדים שכן נהגו.
  278. עי' ציון 1590 ואילך.
  279. עי' ציון 1012 ואילך
  280. סדור בית עובד (אשכנזי) דינים השייכים למזמור לתודה ס"ג, ושכן ראה לאנשי מעשה שנהגו.
  281. תהלים קמה טז. מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז.
  282. מקו"ח שם.
  283. דהי"א כט י-יג.
  284. סדור כנה"ג ח"א עמ' סג, בשם המספיק לעובדי ה' כת"י, בפרק העמידה.
  285. דהי"א כט יא-יג. מהרי"ל הל' תפילה מכל ימות השנה אות א. ועי' בערות המהדיר למנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט, שמשמע מזה שהיו שנהגו בימיו לעמוד החל מלך ה' הגדולה (עי' ציון 289).
  286. רמ"א או"ח נא ז; אחרונים שבציונים 290,291,292.
  287. עי' מעשה רב סי' כז; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ על ויברך דויד; זית רענן לשתילי זיתים שם ס"ק יב, שכן מנהג הבלדי.
  288. ערה"ש או"ח סי' נא ס"ח.
  289. ד"מ שם; שעה"כ ענין תפילת השחר; פע"ח שער הזמירות פ"ה; מחזור הדרת קודש דף ד ע"ג; עי' אור צדיקים תי' ב סכ"ד; עי' מג"א סי' נא סק"ט, בשם הכוונות; שו"ע האר"י, כוונת התפילה סי"ז; א"ר שם סק"ט, בשמו; סדור יעב"ץ על ויברך דויד; עי' מקו"ח (בכרך) שם ס"ז, בשם גורי האר"י; שו"ע הרב שם; עי' דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדין שלפני ויברך דויד, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז סי"ג; קצש"ע סי' יד ס"ד; עי' מ"ב שם ס"ק יט, בשם המג"א; עולת ראיה, פסוד"ז ס"ו, בשם המ"ב; קצות השלחן סי' יח ס"ד.
  290. דהי"א כט יא. מנהגות וורמייזא, שחרית של חול. ועי' ציון 284.
  291. דהי"א כט יג. ד"מ שם סק"ח; שו"ע הרב שם; ח"א כלל יח ס"ג.
  292. נחמיה ט ו. מחזור הדרת קודש שם; נוהג כצאן יוסף סי' יא; עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט: עד אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם (ולכאו' כוונתו עד ולא עד בכלל, ועי' הערות המהדיר שם); מנהגות וורמייזא שם.
  293. נחמיה ט ז. שעה"כ שם; פע"ח שם; אור צדיקים שם; מג"א שם, בשם הכוונות; שו"ע האר"י שם; א"ר שם, בשמו; סדור יעב"ץ על אתה הוא ה' האלהים; מקו"ח (בכרך) שם ס"ז, בשם גורי האר"י; שו"ע הרב שם: ויש מוסיפין לעמוד; דה"ח שם; קצש"ע שם; מ"ב שם, בשם המג"א; עולת ראיה שם, בשם המ"ב; קצות השלחן שם.
  294. עי' ציון 1590 ואילך.
  295. עי' ציון 1761 ואילך.
  296. לבוש שם ס"ט; שתילי זיתים שם ס"ק יג, בשמו.
  297. עי' ציון 321 ואילך.
  298. תכלאל עץ חיים שם, בשם המפרשים.
  299. עי' סדור יעב"ץ על ויברך דויד, שראשי תיבות של ויברך דויד את ה', הוא ודא"י, ובגימטריא שם אהי"ה שהןא בכתר, ולכן צריך לעמוד בשעת האמירה, וכ"ה בשתילי זיתים שם ס"ק יב, בשם ס' זכירה. ועי' שעה"כ שבציון 292 ששם אהי"ה רמוז בר"ת אתה הוא ה' האלהים, וכל אהי"ה הוא בכתר, ולכן צריך לעמוד עד לאמירתם (וכן הובא ברוב האחרונים שבציון הנ"ל). ועי' סדור היעב"ץ שבציון הקודם טעם נוסף, כי במילים הללו - לנוהגים להתחיל הפסוקים מעזרא במילים: אתה הוא ה' לבדך (עי' ציון 1230) - נשלמו במילים אתה הוא ה' האלהים פ"ז תיבות, שהם כנגד פ"ז תיבות של ברוך שאמר (עי' ציון 1570 ואילך), שבו נוהגים לעמוד (עי' ציון 1590 ואילך).
  300. קצש"ע סי' יד ס"ד; ערה"ש או"ח סי' נא ס"ח, בשם יש נוהגין; קצות השלחן סי' יח ס"ד, בשם דה"ח (וצ"ב שלפנינו אינו).
  301. ר' עקיבא במשנה סוטה כז ב.
  302. ע"ע הלל ציון 350 ואילך. קצות השלחן סי' פד, בדי השלחן ס"ק כב.
  303. אז ישוררו עמ' קלג, בהערה. ועי' שו"ת רבבות אפרים ח"ג או"ח סי' קצד, שכתב לגבי עמידה בשעת שמיעת קריאת-התורה (ע"ע) כשקוראים את שירת הים (ע"ע קריאת התורה), שיש לזה מקור ע"פ הזוהר ח"א דף פב ע"ב שדוד עמד באומרו שירים ותשבחות של התורה.
  304. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט; עי' מעשה רב סי' כז; שו"ע המקוצר או"ח סי' יב ס"ב.
  305. תהלים קלו.
  306. עי' ציונים 1426, 1502.
  307. עי' בארות אברהם או"ח סי' כו; רבבות אפרים ח"ח או"ח סי' סג.
  308. ע"ע תענית גשמים.
  309. תהלים קלד א. פסקי תוס' תענית אות נה, והובא במג"א סי' תקעה ס"ק יב.
  310. תהלים קלה ז. פסקי תוס' שם, והובא במג"א שם.
  311. בארות אברהם שם. ועי' טעמים נוספים ברבבות אפרים שם.
  312. עי' רבבות אפרים שם; מדריך למנהג אשכנז המובהק, שחרית שבת.
  313. ציון 1590 ואילך.
  314. ציונים 1757 ואילך, 1768 ואילך.
  315. ציון 1852.
  316. דהי"א טז כו. מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ו, בשם אביו.
  317. דהי"א שם. עי' בציון הבא.
  318. מקו"ח שם, בשם אביו.
  319. עי' ציון 284 שהמהרי"ל היה יושב בפסוקי ויברך דויד.
  320. מהרי"ל הל' תפילה מכל ימות השנה אות א.
  321. ציון 346 ואילך.
  322. שעה"כ ענין תפלת השחר; פע"ח שער הזמירות פ"ה; מג"א סי' נא סק"ז, בשם הכתבים; שו"ע הרב שם סי"א; מ"ב שם ס"ק יט, שכן נהג האר"י; קצות השלחן סי' יח ס"ד. ועי' ציון 297 שיש הסוברים שזהו טעם העמידה בויברך דויד. עי' שעה"כ שם ופע"ח שם הטעם ע"פ הפשט, כי צדקה היא מ"ע וראוי לעשות המצוה מעומד, וע"ע צדקה.
  323. שעה"כ שם, שכן שמע בפעם אחרת ממורו; פע"ח שם; אור צדיקים תי' ב סכ"ג; מג"א שם, בשם הכתבים; שלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן סי' יט; שו"ע הרב שם; חסד לאלפים שם ס"ח; סדור בית עובד (אשכנזי) דינים השייכים לויברך דויד ס"א, בשם האר"י; בא"ח שנה א' ויגש אות יג; מ"ב שם, שכן נהג האר"י. וע"ע במ"ב סי' צב ס"ק לו.
  324. שעה"כ שם. וע"ע צדקה בטעם נתינת הצדקה קודם תפילת שמונה עשרה.
  325. שעה"כ שם; שלמי צבור שם.
  326. שעה"כ שם, בסתם.
  327. בא"ח שם: יש נוהגים, לצאת ידי חובת שתי השמועות שכתב רבינו מהרח"ו.
  328. סדר היום, כוונת ברוך שאמר ופסוד"ז וקדיש; ליקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז, בשמו; מעבר יבוק, שפתי רננות פל"א; ליקוטי מהרי"ח שם, בשמו.
  329. דהי"א טז לא. ליקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז.
  330. ליקוטי מהרי"ח שם.
  331. תהלים קמה טז. ליקוטי מהרי"ח שם; ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים, לקוטים, ענינים שונים סי' קעז.
  332. ס' טעמי המנהגים ומקורי הדינים שם. ועי' ציון 200 שיש לכוין בפסוק זה על הפרנסה. ועי' ליקוטי מהרי"ח שם שנתן לדבר טעם ע"פ הקבלה.
  333. תהלים קמה טו-טז.
  334. ס' חרדים מ"ע מדברי קבלה ומדברי סופרים פ"ד; לקוטי מהרי"ח סדר פסוד"ז, בשמו.
  335. תורה לשמה סי' לא, שכן נוהגים; כ"ה בסדורי הספרדים.
  336. �בא"ח שנה א' ויגש אות יב, שכן המנהג בבגדד.
  337. בא"ח שם; תורה לשמה שם, בטעם הב'.
  338. תורה לשמה שם, בטעם הא'.
  339. יד יוסף (צרפתי) לך לך דרוש ב, בשם קצת המקובלים; מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז ובא"ח שם, בשמו.
  340. בא"ח שם, ע"פ הזוהר.
  341. עט"ז סי' נא סק"א; שלמי ציבור, משפטי הזמירות וביאוריהן סי"ד, בשמו.
  342. עי' עט"ז שם.
  343. דהי"א טז ח.
  344. סדור ר"ש מגרמייזא סי' יא, שכן נהגו במגנצא בשבת; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' טו. ועי' סדור ר"ש מגרמייזא שם בטעם שעשו כן דוקא בשבת, שמשמע שעשו כן בכל המזמור.
  345. דהי"א טז ז. סדור ר"ש מגרמייזא שם; פירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  346. עי' סדור ר"ש מגרמייזא שם; פירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  347. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  348. פירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  349. עי' ציון 880 ואילך. עי' שבה"ל סי' עו; שעה"כ נוסח התפילה; פע"ח שער הזמירות פ"ג; עי' משנת חסידים תפלת העשיה פי"א ס"ז.
  350. שלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות יא.
  351. עי' ציון 237. שלמי צבור שם, ע"פ שבה"ל שבציון הנ"ל. ועי' סדור תפלת רפאל (גרוזיה) עמ' 49, שהמנהג אצל יהודי גרוזיה שהקהל אומר בלחש שבחות לאחר אמירת הש"ץ כל חלק מה' מלך.
  352. מל"א יח לט.
  353. עי' ציון 1534.
  354. עי' ציון 1535.
  355. כ"ה בסדורי הספרדים.
  356. ציון 235 ואילך.
  357. ציון 259 ואילך.
  358. ציון 905 ואילך.
  359. ס' החיים ח"ד פ"ח; מנהגות וורמייזא, ברוך שאמר, ופ' החודש.
  360. מנהגות וורמייזא שם ושם.
  361. מנהגות וורמייזא, פ' החודש.
  362. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט. ועי' הגהות למנהגים שם: החזן עם עוד אחד.
  363. מנהגות וורמייזא, ברוך שאמר.
  364. דברי קהלת עמ' 377, בשם כתב ישן של מנהגי פ"פ; נוהג כצאן יוסף, הל' פסוד"ז ס"ד, שכן מנהג ק"ק פ"פ והנגררים אחר מנהגיהם.
  365. מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז. ועי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' רכה: ככל ימות הגשמים. ועי' מנהגי ק"ק פיורדא סי' סד: וכן כל ימי הקיץ, ומשמע שההבדל בצורת האמירה הוא בגלל השינוי באורך היממה, ועי' ציון 393.
  366. עי' מהרי"ל סדר התפילות של פסח אות י; מנהגות וורמייזא, סליחות ביום הראשון; עי' מנהגי ק"ק פיורדא סי' עט.
  367. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט.
  368. תהלים קי. מנהגות וורמייזא, סליחות ביום הראשון; מקו"ח שם; דברי קהלת עמ' 377, בשם כתב ישן של מנהגי פ"פ.
  369. תהלים קד לא. מנהגות וורמייזא, פ' החודש.
  370. עי' מקו"ח שם; עי' דברי קהלת שם, בשם כתב ישן של מנהגי פ"פ.
  371. עי' מנהגות וורמייזא שם. עי' ציון 108 ואילך טעם ייחוד מזמור לתודה משאר פסוד"ז לאמירתו בשנים.
  372. שמות טו יז. מנהגות וורמייזא, סליחות ביום הראשון.
  373. מנהגות וורמייזא שם.
  374. עי' מנהגים דק"ק וורמיישא סי' ט; מקו"ח שם.
  375. שמות טו יז. מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מקו"ח שם.
  376. מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מקו"ח שם.
  377. שמות טו טז. מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מקו"ח שם.
  378. מנהגים דק"ק וורמיישא שם; מקו"ח שם.
  379. תהלים קמח יד. דברי קהלת שם, בשם כתב ישן של מנהגי פ"פ.
  380. דברי קהלת שם, בשם כתב ישן של מנהגי פ"פ.
  381. תהלים יט א-ב. מנהגים דק"ק וורמיישא סי' י; מנהגות וורמייזא, פ' החודש; מקו"ח שם, בשם מהרי"ל.
  382. עי' ציון 386.
  383. מנהגים דק"ק וורמיישא שם; עי' מנהגות וורמייזא שם; מקו"ח שם, בשם מהרי"ל.
  384. דהי"א טז ח.
  385. תהלים יט א.
  386. תהלים קד לא.
  387. מנהגים דק"ק וורמיישא שם.
  388. מנהגות וורמייזא, חוה"מ פסח, בהגהות, שכן היה המנהג מימי קדם וכן נמצא במנהגים של הקהל, ושכעת המנהג מיום א' של חוה"מ, ושבת של חוה"מ (פסח), שכן כתוב במנהגים של הקהל, ושכעת המנהג מיום א' של חוה"מ.
  389. מהרי"ל שם; עי' מנהגות וורמייזא, חוה"מ פסח; עי' מנהגי ק"ק פיורדא סי' סד.
  390. מנהגות וורמייזא, פר' החודש; מנהגים דק"ק וורמיישא סי' פג; מנהגי ק"ק פיורדא שם.
  391. מנהגי ק"ק פיורדא שם.
  392. מקו"ח שם, בשם מהרי"ל.
  393. עי' ציונים 17 ואילך, 35 ואילך.
  394. ס' החיים ח"ד פ"ח. לטעם זה, וכן מלשון ס' החיים שם משמע שלעולם, בין בקיץ בין בחורף, אומרים את פסוד"ז בשנים, וצ"ב, ועי' ציון 364 ואילך.
  395. דברי קהלת עמ' 377, וראייתו שזקני הדור שלפניו לא ראו מנהג זה.
  396. ציון 108 ואילך.
  397. �נחלה לישראל (היבנר) שו"ת, שאלה י אות נו, שכן מנהג רבינו הקדוש מסטרעטין, וכן המנהג עוד בכמה מקומות; לקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז, שכן מנהג מקצת מקומות; קצות השלחן סי' יח ס"ד, שכן המנהג.
  398. ר' אליעזר בנו של ריה"ג בסוטה ל ב. נחלה לישראל שם; לקוטי מהרי"ח שם, בשמו; עי' קצות השלחן שם, בדי השלחן סק"כ.
  399. כן מצדד בליקוטי מהרי"ח שם.
  400. נחלה לישראל שם, שכן המנהג בכמה מקומות; לקוטי מהרי"ח שם, שכן המנהג במקצת מקומות.
  401. ר' נחמיה בגמ' שם. נחלה לישראל שם; לקוטי מהרי"ח שם, בשמו.
  402. שערי רחמים הל' יו"ט סי' קכד, שכן נהג הגר"א, והובא בלקוטי מהרי"ח שם.
  403. ישיבת מועצת הרה"ר מי"ז אדר ב' התשי"א, הובא ברבנות הראשית – שבעים שנה ליסודה ח"ב עמ' 859.
  404. ישיבת מועצת הרה"ר מי"ז אדר תשכ"ח, הובא ברבנות הראשית שם עמ' 975.
  405. ציון 30 ואילך.
  406. תהלים קלו.
  407. עי' ציונים 1426, 1502.
  408. לקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז, שכן יש נוהגים.
  409. ליקוטי מהרי"ח שם.
  410. כן מנהג הספרדים בימינו.
  411. תהלים קל.
  412. עי' ציון 1538 ואילך.
  413. מחזור גולדשמידט ר"ה עמ' 43, שכן מנהג החסידים; כן מנהג האשכנזים המתפללים ב"נוסח ספרד".
  414. פתח הדביר או"ח סי' נד ס"ג, שכן המנהג; כן מנהג הספרדים והתימנים.
  415. ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 2. וע"ע פריסת שמע דעות שונות בביאור המושג.
  416. תשובת רב נטרונאי גאון שבסדר"ע ח"א סי' קב ואוצה"ג ברכות התשובות סי' ר ותשובות רנ"ג או"ח סי' יב (ובקיצור בטור או"ח סי' נב); לקוטי הפרדס (מונקאטש תרנ"ז) דף טו ע"ב (והוא חלק מלשון רב נטרונאי בהעלם שמו); עי' סמ"ג עשין יט; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט והמיוחסות לרמב"ן סי' קצח, בשם הגאונים והרמב"ן ור"י אלברצלוני, וח"ג סי' רפה, בשם הגאונים; עי' רא"ש ברכות פ"ה סי' ו, בשם רב עמרם; אגור סי' צה, בשם רב נטרונאי והגאונים והרמב"ן ור"י אלברצלוני והערוך בשם רב משה גאון.
  417. מי תיקן לאומרם, עי' ציון 43 ואילך.
  418. עי' ציון 28 ואילך. תשובת רב נטרונאי שם ושם ושם; ערוך ע' תפל ג, בשם רב משה גאון (והובא בשבה"ל תפילה סי' ז ובאו"ז ח"א סי' ק ובהגמ"י תפילה פ"ז הי"ב); לקוטי הפרדס שם, בשם רב משה גאון; שו"ת הרשב"א ח"א שם והמיוחסות שם, בשם הגאונים (והובא בא"ח דין מאה ברכות סי' לה).
  419. תשובת רב נטרונאי שם ושם ושם; לקוטי הפרדס שם; סמ"ג שם; ס' המחכים עמ' 8.
  420. עי' ציון 28. (וכן לשאר טעמי התקנה המובאים שם, הוא דוקא לפני התפילה, מלבד לטעם האחרון). תשובת רב נטרונאי שם ושם ושם; לקוטי הפרדס שם; סמ"ג שם; ס' המחכים שם.
  421. תשובת רב נטרונאי שם ושם ושם; לקוטי הפרדס שם; ב"י שם, בד' רב עמרם.
  422. עי' ציון 458 ואילך על מה מדלג.
  423. תשובת רב נטרונאי שם ושם ושם, וערוך שם ולקוטי הפרדס שם, בשם רב משה גאון; שו"ת הרשב"א ח"א שם והמיוחסות שם, בשם ר"י אלברצלוני (ומשמע מדבריו שסובר שלדעת הגאונים אינו מדלג כלל, ורק לר"י אלברצלוני מדלג, וצ"ב).
  424. עי' תשובת רב נטרונאי שם ושם ושם וערוך שם ולקוטי הפרדס שם וסמ"ג שם; שו"ת מהרש"ל סי' סד, שכן נהג זקנו ר' יצחק, וביאור מהרש"ל לטור שם, בשם ליקוטי הפרדס והסמ"ג והרמב"ן וזקנו (והובא בפרישה שם סק"ג); מה מטשה סי' נח, בשם לקוטי הפרדס והסמ"ג.
  425. עי' ציון 35 ואילך.
  426. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, דינים השייכים בין ברוך שאמר לישתבח.
  427. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט והמיוחסות לרמב"ן סי' קצח, בשם רבותינו הצרפתים ורבנו יונה (לכאו' סוברים כטעם האחרון בתקנת פסוד"ז, עי' ציון 37 ואילך, ומפורש בד' הרשב"א שם ושם שדעה זו חלוקה על הדעה הקודמת, ועי' ציון 431), וח"ג סי' רפה, בשם רבני צרפת; רא"ש ברכות פ"ה סי' ו וטור או"ח סי' נב, בשם רבנו יונה שכתב בשם רבותיו; רי"ו תא"ו נ"ג ח"א (כג ב), בשם רבנו יונה; אגור סי' צה, בשם הצרפתים.
  428. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רפה, בשם רבני צרפת.
  429. רא"ש שם וטור שם, בשם רבנו יונה שכתב בשם רבותיו.
  430. רא"ש ברכות פ"ה סי' ו וטור או"ח סי' נב, בשם רב עמרם.
  431. רא"ש שם וטור שם, בשם רבנו יונה שכתב בשם רבותיו.
  432. הטור בקיצור פסקי הרא"ש שם; טור שם, לפי פרישה שם סק"ב.
  433. טור שם; אגור שם.
  434. עי' ציון 458 ואילך.
  435. אגור סי' צה, ועיי"ש בסוף דבריו שנראה שדוחה משום לשון רב נטרונאי ורב משה גאון, ועי' ב"י שם שדחה משום לשון רב נטרונאי; פרישה שם, בד' הטור שם.
  436. ב"י או"ח סי' נב, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רפה (ומשו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט והמיוחסות לרמב"ן סי' קצח משמע לא כן, וצ"ב).
  437. עי' להלן: ברוך שאמר, ולהלן: ישתבח.
  438. ב"י שם.
  439. עטרת צבי שם סק"ה; עטרת זקנים שם סק"א.
  440. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט והמיוחסות לרמב"ן סי' קצח; אגור סי' צה, בשמו.
  441. עי' ציון 435 ואילך.
  442. שו"ע או"ח נב א; לבוש שם ס"א; עטרת צבי שם סק"ה (ועי' נחלת צבי שם סק"ב שכתב כן בשם מורו ובשם תשובת מהרש"ל סי' סד, ועי' ציון 446 שמהרש"ל בשו"ת שם כתב בשם זקנו ר' יצחק להיפך, ושאף הב"ח שהוא רבו של העטרת צבי סובר כדעה החולקת, וצ"ב); עי' לחם רב שם סק"א-ב; מגן גבורים שם סק"א; עטרת זקנים שם; עי' בהגר"א שם; שו"ע הרב שם ס"א; דה"ח דיני פסוד"ז ס"א ודין אם איחר לבא לבהכ"נ וכו' ס"ב; עי' מ"ב שם סק"ח.
  443. אליה רבה שם סק"ה, בשם מ"ב, והובא בפמ"ג שם א"א סק"א (ורמז לזה בפמ"ג שם סי' נג מ"ז סק"א); בגדי ישע שם סי' נב; סדור עבודה ומורה דרך דף נא ע"א; יפה ללב ח"א סי' נב אות ג, בשם הפמ"ג.
  444. יפה ללב שם. ועי' סדור עבודה ומורה דרך שם, שכתב שיאמר ברוך שאמר עד שמו הגדול, וביפה ללב שם השיגו שלא דק, שהרי אומר בא"י אמ"ה וכו'.
  445. סדור עבודה ומורה דרך שם; יפה ללב שם.
  446. ב"ח שם.
  447. עי' תולעת יעקב, סוד פסוד"ז; עי' ביאור מהרש"ל לטור שם (אבל בפרישה שם סק"ג, צידד בדבריו כדעה החולקת); שו"ת מהרש"ל סי' סד, שכן נהג זקנו ר' יצחק, והובא במטה משה סי' נח; מטה משה שם, שכן נהג המהרש"ל; מטה משה שם ופרישה שם, בשם סמ"ג ולקוטי הפרדס; ב"ח שם; ערה"ש שם ס"ה.
  448. שו"ע שם.
  449. עי' ציון 441.
  450. עי' ציונים 1583 ואילך, 1627, 1741 ואילך. שו"ת משכנ"י או"ח סי' סז; מ"ב שם סק"ו, בשמו.
  451. ציון 587 ואילך.
  452. עי' ציון 414 ואילך.
  453. עי' חי' רעק"א לשו"ע שם; דע"ת לשו"ע שם.
  454. ע"ע גבורות ציונים 139, 144.
  455. חי' רעק"א לשו"ע שם.
  456. שו"ת תפארת צבי סי' טו, בשאלה; דע"ת שם.
  457. עי' שו"ת תפארת צבי שם, בתשובה; דע"ת שם.
  458. שו"ת תפארת צבי שם; דע"ת שם, בשמו.
  459. עי' להלן: ברוך שאמר.
  460. תהלים קמה.
  461. עי' להלן: ישתבח. קיצור פסקי הרא"ש ברכות פ"ה סי' ו; רי"ו תא"ו נ"ג ח"א (כג א), בשם רב עמרם; אגור סי' צה, שכ"כ הרא"ש בשם רב עמרם.
  462. תהלים קנ. תשובת רב נטרונאי גאון שבסדר"ע ח"א סי' קב ואוצה"ג ברכות התשובות סי' ר ותשובות רנ"ג או"ח סי' יב ולקוטי הפרדס (מונקאטש תרנ"ז) דף טו ע"ב (בהעלמת שמו), בשם רב משה גאון ששמע מרבותינו: מלך מהולל בתשבחות (עי' ציון 1577) ופרשה ראשונה (עי' ציון 794 ואילך, שלסוברים כן, תהלה לדוד היא הפרשה הראשונה שבעיקר התקנה), וסותר למה שהובא בשם רבי משה גאון בציון הבא, וצ"ב, וסותר למה שהובא בשם רב נטרונאי בציון 468, וצ"ב; ערוך ע' תפל ג, בשם רב משה גאון, והובא בשבה"ל תפילה סי' ז ובאו"ז ח"א סי' ק ובהגמ"י תפילה פ"ז הי"ב; א"ח דין מאה ברכות סי' לה וטור או"ח סי' נב, בשם רב נטרונאי; רי"ו שם (כג ב), בשם יש מי שכתב; אגור שם.
  463. עי' ציונים 1274 ואילך , 1298 ואילך. סמ"ג עשין יט, בשם רבי משה גאון, וסותר למה שהובא בשמו בציון הקודם, וצ"ב; עמ' מג"א ריש סי' נב, בשם הסמ"ק (סי' יא), עיי"ש שלשאר פוסקים כל ההללויות קודמות לויברך דויד.
  464. ס' המחכים לר' נתן בר יהודה עמ' 7; א"ח דין מאה ברכות סי' לו, בשמו.
  465. עי' סמ"ג עשין יט.
  466. עי' סמ"ק סי' יא והגהת סמ"ק שם.
  467. תהלים קמח. סמ"ג שם, שכן פירש רבינו שלמה, ועי' ציון 507 שכן פירש רש"י בגמ' מהם פסוד"ז, וסותר לתשובה שהעידה על מנהג רש"י שבציון 481, וצ"ב; עי' הגהת סמ"ק שם.
  468. סמ"ק סי' יא, בשם רב נטרונאי.
  469. דהי"א טז ח-לו. סמ"ק שם, בשמו, וסותר לתשובת רב נטרונאי שבציון 461, וצ"ב.
  470. עי' להלן: נשמת.
  471. עי' ציון 1815 ואילך.
  472. ס' המחכים לר' נתן בר יהודה עמ' 7, וא"ח דין מאה ברכות סי לו, בשמו: ויושע.
  473. תהלים קמה.
  474. עי' להלן ציון 1073 ואילך, ובציון 1077 שלדעת סדור חסידי אשכנז מוסיפים שני פסוקים בלבד.
  475. סדור חסידי אשכנז סי' כז: ויושע, וצ"ב שלא הזכיר ישתבח.
  476. עי' א"ח א"ח דין מאה ברכות סי' לה, בשם הר"ף (והיא גירסא אחרת להגהת הסמ"ק בציון 466).
  477. תהלים עח לח.
  478. דהי"א טז ח. עי' ציון 932 ואילך.
  479. עי' ציון 892 ואילך.
  480. עי' ציון 1134.
  481. תהלים קמה.
  482. הגמ"י תפילה פ"ז הי"ב, שכן מצא בתשובה שהיה נוהג רש"י: עד סוף, וסותר לפירוש רש"י בציון 466, וצ"ב.
  483. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט והמיוחסות לרמב"ן סי' קצח, בשם ר"י אלברצלוני, וח"ג סי' רפה.
  484. שו"ת הרשב"א ח"ג שם.
  485. תהלים קמה.
  486. תהלים קטו יח. עי' ציון 1210 ואילך שמוסיפים פסוק זה לאחר תהלה לדוד.
  487. תהלים פד ה וקמד יד. עי' ציון 1075 ואילך.
  488. א"ר סי' נב סק"ב, שכ"מ מהשו"ע; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ה סי' ו ס"ק כא (אך במלבושי יו"ט ללבוש שם סק"ב, כתב שידלג רק השני, ועמד על הסתירה בא"ר שם, וצ"ב).
  489. תהלים קנ.
  490. שו"ע או"ח נב א; שו"ע הרב שם ס"א.
  491. תהילים קמח. שו"ע שם; שו"ע הרב שם.
  492. לבוש שם (ולכאו' הוא רק בד' השו"ע, אבל מודה שלרש"י הוא משום שסובר שהם עיקר תקנת פסוד"ז, עי' ציון 507).
  493. עי' ציון 507. עטרת צבי שם סק"ב; בהגר"א שם. ועי' שלחן הטהור סי' נב ס"ב שכתב שלא לדלג על מזמור שיר חנוכת, ברוך שאמר, אשרי, הללו את ה' מן השמים, הללו אל בקדשו וישתבח, ולא ביאר טעמו, וצ"ב.
  494. תהלים קמה.
  495. רמ"א או"ח נב א; לבוש שם ס"א; שו"ע הרב שם ס"א.
  496. עי' ציון 801. לבוש שם; עטרת צבי שם סק"א; שו"ע הרב שם.
  497. דהי"א טז ח.
  498. תהלים עח לח.
  499. עי' ציונים 1047, 1068.
  500. רמ"א שם (אך עי' ציון 515 שיש מפרשים בע"א); לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  501. עי' ציונים 809 ואילך, 819.
  502. עי' ציונים 811 ואילך, 827.
  503. תו"ח (סופר) סי' נב סק"ב; עי' כה"ח שם סק"ג; קצות השלחן סי' יט, בדי השלחן ס"ק לט.
  504. עי' ציון 481.
  505. עי' ציון 1091 ואילך.
  506. לחם חמודות לרא"ש שם (ובקיצור במלבושי יו"ט ללבוש שם סק"א); עולת תמיד שם סק"א ותורת חיים שם, בשמו.
  507. ערה"ש שם ס"ו, שכן "מנהגנו". ועיי"ש שכ' שמקור סדר הדילוג בסדר"ע, והוא לא הזכיר מזמור לתודה, ועי' ציון 963 ואילך.
  508. ערה"ש שם, שכן "אומרים".
  509. תהלים קמה.
  510. תהלים קמח.
  511. שם קנ. לבוש שם ס"א.
  512. עי' ציון 507.
  513. כן מצדד בא"ר שם סק"ג, בד' הלבוש שהשמיט (ועי' לחם חמודות שם שתמה על הלבוש ולא יישב).
  514. תהלים קמו-קנ.
  515. דהי"א כט י-יג. מג"א ריש סי' נב, שכ"ה לשאר הפוסקים מלבד הסמ"ג, וסק"א, בד' הרי"ף והטור, ושניתן לפרש כן ברמ"א; בהגר"א שם, בד' הרמ"א; באה"ט שם סק"ב, בשם המג"א; שו"ע הרב שם ס"א; ערה"ש שם ס"ז, שכן הסכמת רוב הפוסקים; מ"ב שם סק"ד, בשם המג"א והגר"א.
  516. תהלים קמה.
  517. עי' ציון 794 ואילך. מג"א שם סק"א; א"ר שם, בשם גליון שו"ע, והוסיף שכן מפורש במ"ס (עי' ציון 798).
  518. עי' ציון 1208 ואילך.
  519. מג"א שם, שכן נ"ל, משום שהסמ"ג הקדימו (עי' ציון 462), ועי' מחה"ש שם; א"ר שם, בשם גליון שו"ע; שו"ע הרב שם; ערה"ש שם; מ"ב שם, בשם המג"א.
  520. שמות יד ל - טו יט, ועי' ציון 1296 ואילך.
  521. א"ר שם, בשם פסקי תוס' למנהגים; ערה"ש שם.
  522. א"ר שם, ע"פ רוקח שבציון 1265.
  523. תהלים ק. א"ר שם, בשם פסקי תוס' למנהגים.
  524. עי' ציון 1189 ואילך.
  525. א"ר שם, בשם פסקי תוס' למנהגים.
  526. עי' ציון 1043 ואילך.
  527. סדור בית עובד (אשכנזי) דינים השייכים לישתבח ס"ה, בד' המג"א.
  528. כפי שהוא בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" ובסדורי הספרדים.
  529. דהי"א טז ח-כב.
  530. עי' ציון 834
  531. תהלים צד א.
  532. תהלים מו ח.
  533. שם פד יג.
  534. שם כ י.
  535. עי' ציון 888 ואילך.
  536. תהלים סז,
  537. תהלים ק.
  538. עי' ציון 1047.
  539. תהלים פד ה, קמד יד - קמה כא.
  540. תהלים קטו יח.
  541. תהלים קנ.
  542. דהי"א כט י-יג, נחמיה ט ה-יא.
  543. שמות טו יח.
  544. עי' ציון 1318 ואילך.
  545. עי' ציון 1339 ואילך.
  546. שמות טו יט.
  547. תהלים כב כט.
  548. עובדיה א כא.
  549. זכריה יד ט.
  550. רב פעלים ח"ב או"ח סי' ד.
  551. מגיד מישרים פר' בהר; באה"ט שם סק"א, בשמו; מ"ב שם סק"א, בשם הבאה"ט.
  552. סדור חסד לאברהם (טובייאנה) דף לא ע"ב, ע"פ מגיד מישרים פר' בהר, והובא בפתח הדביר סי' נא ס"א; מנחת אהרן (פארדו) כלל יב אות יג, והובא בפתח הדביר שם; שלמי צבור, מעלת התפילה בבה"כ, שכן ראה להרבה מגדולי ישראל, והובא בפתח הדביר שם ובכה"ח או"ח סי' נב סק"א; באר היטב שם סק"א, בשם הרבה אנשי מעשה, והובא במ"ב שם סק"א; כה"ח שם, ע"פ מגיד מישרים שם ושער הכוונות.
  553. מנחת אהרן שם, והובא בפתח הדביר שם. ועי' כה"ח שם סק"ד, ע"פ סדור הרש"ש, שמשמע שע"פ הקבלה אף המדלג אין לו לדלג על פרקי הללויה, ועי' ציון 475.
  554. מאמ"ר סי' נב סק"א.
  555. שו"ת חכ"צ סי' לו; מ"ב שם סק"א, בשמו; בגדי ישע סי' נב.
  556. ציון 1642 ואילך.
  557. ציון 447 ואילך.
  558. ציון 414 ואילך.
  559. עי' ציון 458 ואילך.
  560. עי' להלן: הנכלל בהם בשבתות ומועדים.
  561. ח"א כלל יט ס"ו; מ"ב סי' נב סק"ה, וקצות השלחן סי' פג, בדי השלחן סק"ב, בשמו; קצש"ע סי' יד ס"ז.
  562. ע"ע תדיר. ח"א שם; מ"ב שם, בשמו.
  563. תהלים יט.
  564. תהלים לד.
  565. תהלים צ.
  566. ח"א שם, ע"פ הזוהר; מ"ב שם, בשמו.
  567. תהלים צב.
  568. תהלים קלו.
  569. קצש"ע שם. ועי' לחם הפנים שם, שמקורו מהרמב"ם בסדר התפילות.
  570. עי' ציונים 1421 ואילך, 1491 ואילך.
  571. קצות השלחן שם, ע"פ סדור הרב עם דא"ח.
  572. עי' להלן: נשמת.
  573. עי' ציון 1809 ואילך.
  574. עי' להלן: ישתבח.
  575. עי' ציונים 460, 494, 511.
  576. ח"א שם, שכן נ"ל; מ"ב שם, בשמו.
  577. שלמי חגיגה סי' ד ס"ה; שע"ת סי' רפא, בשמו; לחם הפנים לקצש"ע שם; קצות השלחן שם, בד' שו"ע הרב סי' רפא ס"א; שו"ע המקוצר סי' נח סי"א.
  578. ע"ע תדיר. שלמי חגיגה סי' ד ס"ה.
  579. עי' ציון 1828. לחם הפנים לקצש"ע שם, ע"פ הרמב"ם בסדר התפילות; קצות השלחן שם, בד' שו"ע הרב שם.
  580. שלמי חגיגה שם, ע"פ הקבלה.
  581. עי' ציון 561 ואילך.
  582. תהלים ל.
  583. עי' ציון 820 ואילך.
  584. אבני ישפה פ"ט סי' כה, ושהגרש"ז אויערבך הסכים עימו.
  585. אבני ישפה שם, ושהגרש"ז אויערבך הסכים עימו.
  586. עי' ציון 819. אבני ישפה שם.
  587. עי' ציונים 460, 494, 511.
  588. א"ר סי' נב סק"ד וא"ז שם סק"א, בשם פסקי תוס' למנהגים; מ"ב שם סק"ו. עיי"ש בא"ר שמלשון הלבוש (והטוש"ע) משמע שצריך אף ק"ש עם הציבור, ועיי"ש מש"כ בד' המג"א שם סק"א.
  589. מ"ב שם.
  590. א"א (בוטשאטש) סי' נב; באר יעקב שם סק"א, בשמו.
  591. פמ"ג שם א"א סק"א (ועי' באר יעקב שם); עי' מ"ב שם סק"ו.
  592. שלמי צבור, מעלת התפילה בבה"כ, והובא בפתח הדביר הדביר סי' נא ס"א; כה"ח שם סק"א, בשמם.
  593. פתח הדביר שם, ע"פ שלמי צבור שם; כה"ח שם, בשם שלמי צבור ופתח הדביר.
  594. עי' ציון 458 ואילך.
  595. מאמ"ר סי' נב סק"א, ע"פ סתימת השו"ע והפוסקים (עיי"ש שדחה דעת קצת חכמים החולקים); שע"ת שם סק"א ומ"ב שם סק"א, בשמו.
  596. עי' שע"ת סי' נב סק"א.
  597. עי' ציון 628 ואילך מהם בין הפרקים.
  598. שע"ת שם.
  599. פאת השולחן לקצש"ע סי' יד.
  600. עי' ציון 459 ואילך.
  601. קצש"ע סי' יד ס"ח.
  602. שו"ת אג"מ או"ח ח"ד סי' צא אות ב.
  603. עי' ציון 458 ואילך. אג"מ שם.
  604. עי' ציון 484 ואילך.
  605. אג"מ שם.
  606. עי' להלן: ישתבח.
  607. עי' ציונים 458 ואילך, 493 ואילך.
  608. עי' ציון 1636 ואילך.
  609. דה"ח דין אם איחר לבא לבהכ"נ וכו' ס"ד, ע"פ מג"א סי' נב סק"א. ועי' פמ"ג שם א"א סק"א וא"א (בוטשטאש) שם.
  610. רי"ף ברכות לב א (כג א); כלבו סי' ד וא"ח דין מאה ברכות סי' כב, בשמו; עי' א"ח שם סי' כג, בשם המדרש; רא"ש שם; הגמ"י שם, בשם ס' אבי"ה שכתב בשם גאון; טוש"ע או"ח נא ד; לבוש שם ס"ד; ערה"ש שם ס"ה. ועי' ס' מצוות זמניות, דין מאה ברכות: יש מן הקדמונים שהזהירו מלדבר וכו', ומשמע שסובר שאין זה איסור גמור, וצ"ב. ועי' ציון 1602 נפק"מ מזה שכתבוהו ראשונים ולא נזכר בתלמוד.
  611. עי' רי"ף ורא"ש שם; עי' א"ח שם, בשם המדרש; עי' הגמ"י שם, בשם ס' אבי"ה שכתב בשם גאון; שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא, בשם הגאונים; טוש"ע שם; לבוש שם; ערה"ש שם.
  612. תר"י שם, בשם המדרש, ושכ"כ הרי"ף; עי' הגמ"י שם וטור שם, בשם הירושלמי (ואינו לפנינו); הגמ"י שם, בשם רש"י ובד' הרי"ף; טור שם, בשם רב עמרם: לפריסת שמע.
  613. עי' טוש"ע או"ח סו א ואילך. על הפסקה בקריאת שמע וברכותיה בתוך הפרק ובין הפרקים ע"ע ברכות קריאת שמע ציונים 145 ואילך, 199 ואילך, וע"ע קריאת שמע.
  614. ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 186 ואילך.
  615. ע"ע חזרת הש"ץ ציון 92 וע' שמנה עשרה.
  616. עי' טוש"ע או"ח קכד ד. ועי' א"ר שם סק"ג, בשם פסקי תוס', ובמ"ב שם סק"ט, שבימים שאומרים תחנון לא יפסיק בדיבור עד לאחר נפילת-אפים (ע"ע).
  617. דברים כ ח.
  618. א"ח דין מאה ברכות סי' כד, בשם המדרש: לישתבח עד סוף התפילה; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, בשם המדרש.
  619. עי' ציון 611.
  620. עי' להלן: ברוך שאמר, ולהלן: ישתבח. רי"ף ברכות לב א (כג א); רא"ש שם; שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא; לבוש או"ח סי' נא ס"ד; מג"א שם סק"ג; ערה"ש שם ס"ה; מ"ב שם סק"ו.
  621. הגמ"י תפילה פ"ז הי"ב; שו"ת מהר"ם מינץ שם.
  622. תוס' ברכות מו א ד"ה כל; טור או"ח סי' נד. ועי' האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 98-99 .
  623. ברכות לב א. האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11-12 (ועי' ציון 840); א"ח שם סי' כג, בשמו. ועי' ציון 28, שיש הסוברים שטעם תקנת פסוד"ז משום דרשה זו.
  624. ע"ע קריאת שמע. עי' כלבו סי' ד, בשם הר"ם; טור או"ח סי' נא.
  625. ע"ע קריאת שמע.
  626. כלבו שם, בשם הר"ם; טוש"ע שם נא ה.
  627. באר יעקב סי' נא סק"ז.
  628. עי' דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדינים שלפני ברוך שאמר ס"ו, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז ס"ז; עי' מ"ב סי' נא ס"ק יג, בשמו; עי' א"ר שם סק"ד; עי' ערה"ש שם ס"ז; באר יעקב שם, בשם יש מ"ש.
  629. עי' ציון 890 ואילך.
  630. דהי"א טז ח.
  631. שם לו.
  632. תהלים סח לה.
  633. שם לו.
  634. תהלים צד א.
  635. שם ב.
  636. תהלים לג כ.
  637. שם כב.
  638. עי' ציון 892 ואילך.
  639. תהלים קיג ב.
  640. שם ד. א"ר שם; דה"ח שם; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם.
  641. תהלים קמה א.
  642. שם קנ ו.
  643. עי' דה"ח שם; עי' מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם: עד ישתבח; עי' באר יעקב שם.
  644. תהלים פט נג, תהלים קלה כא, תהלים עב יח-יט.
  645. עי' ציון 1194 ואילך.
  646. עי' ציון 1190 ואילך.
  647. עי' א"ר שם; עי' דה"ח שם; עי' מ"ב שם; ערה"ש שם.
  648. עי' ערה"ש שם.
  649. דהי"א כט י.
  650. שם יג.
  651. נחמיה ט ו. לנוהגים להתחיל באמצע הפסוק הקודם (עי' ציון 1320 ואילך), מן נחמיה ט ה: ויברכו שם כבודך.
  652. שם יא.
  653. עי' ציון 1282 ואילך.
  654. שמות יד ל.
  655. שם טו יח. א"ר שם; דה"ח שם; מ"ב שם, בשמו; ערה"ש שם. לנוהגים לנוהגים להוסיף כי בא וגו', היכן הוא סוף הפרק, עי' ציונים 1398 ואילך, 1405. לנוהגים לסיים בכי אני ה' רפאך, לכאו' הוא שמות שם כו (אך עי' ציון 1393).
  656. דה"ח שם; מ"ב שם ס"ק יב, בשמו.
  657. עי' מג"א סי' סו סק"א, ע"פ הגהות מהר"ם טיקטין לרי"ף; מ"ב סי' נב ס"ק יב, בשם המג"א.
  658. עי' ציון 610.
  659. ס' על הכל סי' א, בשם הר"מ.
  660. ראבי"ה ברכות סי' לב; ס' על הכל שם.
  661. מטה משה סי' מד; ערה"ש או"ח סי' נא ס"ג.
  662. עי' ציון 1646 ואילך.
  663. ערה"ש שם, וסיים: ולמעשה יש להתיישב; מ"ב שם סק"ב: ופשוט, לגבי אמן שאחר ברוך שאמר וישתבח.
  664. עי' ציון 1597.
  665. כה"ח (פלאג'י) סי' יח אות ה; בא"ח שנה א' ויגש אות ט, בשמו, והסכים לו; עי' כה"ח או"ח סי' נא ס"ק יא.
  666. ע"ע אמן ציון 79.
  667. עי' ציון 1571.
  668. בא"ח שם.
  669. כה"ח שם.
  670. ציון 1556 ואילך.
  671. ציון 1560 ואילך.
  672. עי' ציון 611.
  673. ב"י או"ח סי' נא, ע"פ כלבו סי' ד; רמ"א שם ג; לבוש שם ס"ה; חסד לאלפים שם ס"ד; שו"ע הרב שם ס"ג; ערה"ש שם ס"ב. ועי' בנשמ"א כלל כ, בד' תה"ד סי' ג.
  674. עו"ת סי' סו סק"י, ע"פ שו"ע שם ג; א"ר שם סק"ו, בשמו, ושהלבוש השמיטו משום שפשוט הוא; מ"ב סי' נא סק"ח.
  675. בה"ל סי' נא ד"ה צריך ליזהר ושעה"צ שם ס"ק יב.
  676. טוש"ע או"ח נא ב; עי' מג"א שם סק"ג, בשם הכוונות; שו"ע הרב שם ס"ג. ועי' נשמת כל חי (פלאג'י) סו"ס ד וצי"א חי"א סי' ג אות ד, אם עניית אמן, במקום שמותר להפסיק לענות אותו, הוא חיוב או רשות.
  677. נשמ"א כלל כ, בד' הכלבו סי' ד; שו"ע הרב שם; מ"ב שם סק"ד.
  678. ב"י שם; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  679. שו"ת גו"ר כלל א סי' נא; שו"ת זכור ליצחק (הררי) סי' ז.
  680. ע"ע קריאת שמע. עי' ב"י שם, שמסתפק בזה.
  681. תהלים ק. עי' ציון 962 ואילך.
  682. עי' ציון 1012.
  683. תהלים צב.
  684. עי' ציון 1503.
  685. דהי"א טז ח-לו.
  686. עי' ציון 830.
  687. חסד לאלפים שם ס"ג; כה"ח שם סק"ד, בשמו.
  688. ע"ע אמן ציון 60 ואילך. מג"א נא סק"ב, ע"פ טוש"ע שם, ופקפק בזה; א"ר שם סק"ב ובאה"ט שם סק"ב, בשמו; ברכ"י שם סק"ב, בד' הרמ"ה והרא"ש והטור, וקשר גודל סי' ז אות כו; דה"ח דיני פסוד"ז ס"ב (ס"א בחלק מהמהד').
  689. מג"א שם; א"ר שם ובאה"ט שם ושע"ת שם סק"ב, בשמו; ברכ"י שם סק"ג, בשמו, והסכים לו; המגיה בשלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן סי' טו, בשם המג"א, ודחה ביאור המאמ"ר שבציון 692 במג"א, וכתב שהוא דוחק; שו"ע הרב שם; דה"ח שם; מ"ב שם סק"ג, בשם המג"א ושע"ת ושכ"מ מבאור הגר"א.
  690. עי' ברכות מה ב. המגיה בשלמי צבור שם; שע"ת שם, בשמו.
  691. יד אהרן (אלפאנדרי) או"ח סי' נא בהגה"ט; באה"ט שם ומ"ב שם, בשמו; מאמר מרדכי שם סק"א, ושכן יש לבאר ד' המג"א, עיי"ש.
  692. יד אהרן שם; באה"ט שם וכה"ח שם סק"ה, בשמו; מאמר מרדכי שם.
  693. מג"א נא סק"ב; א"ר שם סק"ב, בשמו; דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדינים שלפני ישתבח ס"ג, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז סי"ז.
  694. ע"ע אמן ציון 72.
  695. ע"ע אמן ציון 66.
  696. מג"א שם.
  697. שעה"כ, דרושי ברכת השחר, שהאר"י היה עונה אמן אחר ברכות-השחר (ע"ע), אפילו באמצע הזמירות; מג"א נא סק"ג; פמ"ג שם א"א סק"ג, בד' המג"א שם וא"ר סי' סו סק"ו, ושמהרמ"א שם ס"ג לא משמע כן; ערה"ש או"ח סי' נא ס"ב; מ"ב שם סק"ח.
  698. מ"ב שם.
  699. מ"ב שם, ועי' בה"ל שם.
  700. עי' ציון 625 ואילך.
  701. ע"ע קריאת שמע.
  702. ערה"ש שם. וכ"מ משו"ע הרב שם.
  703. ציון 848 ואילך.
  704. ציון 7 ואילך.
  705. ציון 1691 ואילך.
  706. ציון 150.
  707. דה"ח דיני פסוד"ז ס"ג (ס"ב בחלק מהמהד'); תו"ח (סופר) סי' נא סק"ג ומ"ב שם, בשמו.
  708. בה"ל שם ד"ה צריך ליזהר.
  709. עי' ציון 737 ואילך.
  710. נשמ"א כלל כ. ועי' בה"ל שם, בשמו, וצ"ב.
  711. כסא אליהו או"ח סי' נג אות ב.
  712. ע"ע קריאת שמע.
  713. ע"ע ברכות הראיה ציון 72, ושם ציון 73 ואילך מה מברכים.
  714. ע"ע ברכות הראיה ציון 87.
  715. נשמ"א כלל כ.
  716. ערה"ש שם ס"ו, וצ"ב אם סובר שניתן לסיים הפסוק תוכ"ד, או כאחרונים בע' ברכות הראיה ציון 86 שאין צורך שתהיה הברכה תוכ"ד.
  717. ע"ע ציצית.
  718. שו"ת הרמב"ם (פאר הדור) סי' קמז.
  719. כה"ח או"ח סי' נג סק"ז, שכ"מ מתשובת הרמב"ם שם.
  720. עי' ציון 737.
  721. שו"ע הרב שם ס"ג, לגבי ציצית; חי' רעק"א לשו"ע שם ס"ג, בד' הד"מ שם סק"א; עי' קצש"ע סי' יד ס"ח; כה"ח שם, בד' השו"ע.
  722. עי' שו"ע הרב שם; עי' קצש"ע שם;
  723. ע"ע קריאת שמע.
  724. כה"ח שם. ועי' חי' רעק"א שם.
  725. חי' רעק"א שם; כה"ח שם.
  726. תשובת מהר"י זיין בשו"ת גו"ר כלל א סי נ, וחי' רעק"א שם, בד' הלבוש שם ס"ג; מ"ב שם סק"ה.
  727. חי' רעק"א שם, בד' הלבוש שם; מ"ב שם.
  728. תשובת מהר"י זיין שם, בד' הלבוש, והסכים לו; חי' רעק"א שם, בד' הלבוש שם, ונשאר בצ"ע לדינא; מ"ב שם, בשם חי' הרעק"א שכתב בשם הלבוש. ועי' במ"ב שם בסו"ד מש"כ בשם אבן העוזר, ונ' מזה שלא הכריע כן לגמרי לדינא.
  729. ח"א כלל כ ס"ג. ועי' נשמ"א שם.
  730. ציון 627 ואילך.
  731. ע"ע ציצית, ושם בנוסח הברכה. מחז"ו סי' פט (ועי' במהדורת אוצה"פ שהיא תוספת בכת"י לונדון בלבד).
  732. ע"ע הנחת תפילין, ושם: ברכתה, בנוסח הברכה. עי' מחז"ו שם.
  733. עי' להלן: ישתבח. כלבו סי' ה.
  734. ב"י או"ח סי' נג.
  735. א"ר שם סק"ג; מ"ב שם סק"ו, בשמו.
  736. שו"ע שם ג; שו"ע הרב שם ס"ג.
  737. שו"ע שם. ועי' בערך לחם שם, שנ' שמבאר שהשו"ע חלוק על האחרונים שבציון 741 ואילך.
  738. עי' ד"מ שם סק"א.
  739. לבוש שם ס"ג.
  740. עי' ציון 1707. לבוש שם.
  741. ד"מ שם, בד' הכלבו שם.
  742. ד"מ שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  743. ד"מ שם, בד' הכלבו שם; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  744. ד"מ שם, בד' הכלבו שם; רמ"א שם; שו"ע הרב שם.
  745. ע"ע שליח צבור.
  746. לבוש שם.
  747. תהלים פט נג.
  748. תהלים קלה כא.
  749. תהלים עב יח-יט. אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, שכן נהג הרב ר' מאיר מרוטנבורק, והובא בב"י או"ח סי' נא. ועי' ציון 1259 ואילך, שיש המוסיפים פסוקים אלו בפסוד"ז לאחר כל הנשמה תהלל יה. ועי' ציון 1275 ואילך טעמים שונים לאמירה שם, הנובעים ממנהג זה.
  750. עי' לבוש שם ס"ה.
  751. דהי"א טז לו דהי"א טז לו.
  752. תהלים פט נג. תשב"ץ קטן סי' רד וכלבו סי' ד וא"ח דין מאה ברכות סי' כב, שכן נהג הר"ם.
  753. דהי"א כט י. עי' כלבו שם, שכן נהג הר"ם. ועי' תשב"ץ קטן שם: ברוך ה' לעולם אמן ואמן עד ויברך דוד, וצ"ב, וא"ח שם: ברוך ה' לעולם ועד ויברך דוד, וצ"ב.
  754. כלבו שם; א"ח שם; אבודרהם שם, והובא בב"י שם.
  755. עי' לבוש שם.
  756. א"ר שם סק"ד; חסד לאלפים שם ס"ד; מאמ"ר שם סק"ג; כה"ח שם סק"ח.
  757. עי' ציונים 674 ואילך, 707 ואילך, 712 ואילך, 717 ואילך. א"ר שם.
  758. מאמ"ר סי' נא סק"ג.
  759. חסד לאלפים שם.
  760. כה"ח שם.
  761. שו"ת זכור ליצחק (הררי) סי' ז.
  762. עי' ציון 1680.
  763. כה"ח סי' נא סק"ז.
  764. פמ"ג שם א"א סק"ג; מ"ב שם סק"ד, בשמו.
  765. עי' ציון 749 ואילך.
  766. פמ"ג שם סק"ד.
  767. עי' ציון 763.
  768. שו"ת זכור ליצחק (הררי) סי' ז, בד' כמה אחרונים.
  769. מ"ב סי' נא סק"ד.
  770. סדור יעב"ץ דיני פסוד"ז אות א; סדור בית עובד (אשכנזי) דינים השייכים לפסוד"ז ס"ב, בשם האחרונים. ועי' ראבי"ה ברכות סי' מז.
  771. סדור יעב"ץ שם אות ד.
  772. ע"ע קריאת שמע. פר"ח או"ח סי' נא ס"ד; עי' ערה"ש או"ח סי' נג ס"ג.
  773. ע"ע תפלה.
  774. ע"ע קריאת שמע.
  775. עי' ציון 43 ואילך.
  776. ערה"ש או"ח סי' נד ס"ג.
  777. כלבו סי' ד; דה"ח דיני פסוד"ז ס"ה (בחלק מהמהד' ס"ד).
  778. דהי"א טז ח-לו.
  779. עי' ציון 893 ואילך.
  780. עי' ציון 915 ואילך.
  781. המגיה בשלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן ס"ט; סדור בית עובד (אשכנזי) דינים שקודם הודו ס"ב, בשמו.
  782. סדור בית עובד שם ס"ג, וצ"ב למה לא ימתינו קודם רוממו או קודם ארוממך.
  783. ע"ע קריאת שמע.
  784. א"ר סי' נא סק"ד, שכ"מ מפסקי תוס'; מ"ב שם ס"ק יב, בשמו; דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדין שבתוך יהי כבוד, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז סי"א, וכה"ח או"ח סי' נא ס"ק טו, בשם א"ר שכתב בשם פסקי תוס'; קצות השלחן סי' יח ס"ב, בשם דה"ח שכתב בשם א"ר.
  785. ע"ע אזכרות פ"ה: איסור הזכרת שם שמים לבטלה. כה"ח שם. עיי"ש שלמד מזה שבכל מקום שמזכיר שם ה', אסור להפסיק בין תיבת ה' לתיבה שלפניה או אחריה במקום שמשתנה הענין.
  786. עי' ציון 674. כה"ח שם.
  787. כה"ח שם.
  788. קצות השלחן שם: הפסוק.
  789. עי' קצות השלחן שם, בדי השלחן סק"י.
  790. קצות השלחן שם.
  791. עי' ציון 1134 ואילך.
  792. עי' ציון 962 ואילך.
  793. ע"ע פיוטים.
  794. קצות השלחן שם, בדי השלחן שם.
  795. מקור ברוך (קלעי) סי' א; שכנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות ג, בשמו.
  796. מקור ברוך שם; שכנה"ג שם ומגן גיבורים שם מגן האלף סק"ז, בשמו.
  797. עי' סדור ר' הירץ שבציון 784; עי' נשמ"א כלל כ; עי' מט"א שבציון 777.
  798. תהלים קל. עי' ציון 1627 ואילך.
  799. מט"א סי' תקפד, אלף המטה סק"ב; באר יעקב סי' נא סק"ו, בשמו.
  800. עי' ציון 1463 ואילך.
  801. עי' לעיל: הפסק בהם.
  802. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, על רפאני ה' וארפא, בסופו. עיי"ש שמדמה זאת לאמירת שיר המעלות ממעמקים בין ישתבח לקדיש, עי' ציון 865 ואילך.
  803. כלבו סי' סד וא"ח סדר תפילת ר"ה סי' ה, לדבריהם בציון 169 שנהגו שהש"ץ מתחיל בנשמת.
  804. עי' ציון 172 שיש הנוהגים שהש"ץ מתחיל שם בר"ה. כת"י קיימברידג' שבמחזור אוצר הראשונים לר"ה עמ' פד, בשם הרוקח; סדור ר' הירץ, תחילת ימים נוראים.
  805. כלבו וא"ח שם.
  806. עי' כת"י קיימברידג' שם, בשם הרוקח, ארבעת פסוקי ידעתי וכו' הנמצאים במחזורי האשכנזים לאחר הנני העני ממעש; עי' סדור ר' הירץ שם, לדוד ברכי נפשי, וארבעת הפסוקים הנ"ל, בשם ר"ת.
  807. כלבו וא"ח שם; עי' סדור ר' הירץ שם, שמביא הנני העני ממעש. וכן במחזורי האשכנזים הישנים הנני העני ממעש מופיע לפני המלך, ואמרו גם הש"ץ של שחרית.
  808. כלבו וא"ח שם.
  809. עי' סדור ר' הירץ שם, מקבלת ר' משה הדרשן.
  810. שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' יד.
  811. שו"ת שואל ונשאל שם, ע"פ הרמ"א שבציון 817.
  812. עי' טוב עין לחיד"א סי' יח אות לה, בשם הרב מהר"ד קורינאלדי בהגהותיו כ"י, לגבי הפיוט "מי כמוך" שיש אומרים בשבת זכור, בתוך נשמת.
  813. עי' שלמי ציבור, חלבי שלמים אות כז, שנוהגים לומר אז פיוטים בר"ה ויו"כ, וכ' ע"פ שעה"כ ענין נוסח התפילה, שאין לומר פיוטי הפייטנים הספרדים, שלא תיקנו הפיוטים ע"ד חכמת האמת, וכ"מ מטוב עין לחיד"א שם שנ' מדבריו שאסור לומר הפיוטים שחיבר ריה"ל, רק משום שאינם סדורים ע"פ חכמת הקבלה, וע"ע פיוטים.
  814. לבוש או"ח סי' תקפד ס"א. עיי"ש שמוטב שלא להשביע המלאכים כלל.
  815. עי' רוו"ה, במחזור ר"ה לפני המלך, בשם רבותיו.
  816. רוו"ה שם.
  817. עי' ציון 773.
  818. שכנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות ג, ע"פ מקור ברוך שבציון הנ"ל: נשמת; פר"ח או"ח סי' נא ס"ד: ישתבח; מגן גיבורים סי' נא אלף המגן סק"ז, בשם שכנה"ג ופר"ח, ע"פ מקור ברוך שבציון הנ"ל: ישתבח. ועי' במגן גיבורים מש"כ לגבי הפיוט "נשמת מלומדי מורשה".
  819. שכנה"ג שם; עי' פר"ח שם, במסקנה.
  820. עי' ציון 834 ואילך. פר"ח שם.
  821. באה"ט או"ח סי' נא סק"ג; חסד לאלפים או"ח סי' נא ס"ד. ולכאו' הראשונים בציון 787 יודו שאסור להפסיק לאמירת מעמדות, שאין כולם מענין שבח.
  822. עי' מג"א סי' נג סק"ד; ערה"ש שם ס"ד; עי' מ"ב שם סק"ט.
  823. עי' ציון 1707.
  824. מחה"ש שם סק"ד.
  825. עי' מג"א שם; ערה"ש שם; עי' מ"ב שם סק"ט.
  826. עי' ד"מ שם סק"א; עי' מחה"ש שם; ערה"ש שם.
  827. מהרי"ל שם.
  828. מהרי"ל שם, והובא בד"מ שם; רמ"א שם.
  829. עי' מהרי"ל שם; רמ"א שם ג; ערה"ש שם.
  830. ע"ע קדיש.
  831. עי' מהרי"ל שם; ערה"ש שם.
  832. ע"ע קריאת שמע.
  833. ערה"ש שם ס"ג.
  834. ערה"ש או"ח סי' נד ס"ב.
  835. עי' הגמ"י תפילה פ"ז הי"ב; טור או"ח סי' נא וסי' נד; עי' שו"ע שם נד ג.
  836. הגמ"י שם וטור שם, בשם הירושלמי (ואינו לפנינו).
  837. ע"ע מלחמה מחלוקת תנאים אם האיש הירא ורך הלבב כמשמעו, או משום עבירות שבידו, ושם שלהלכה פוסק הרמב"ם כמשמעו. ועי' פמ"ג שם א"א סק"א, שהשו"ע מכיון שאינו פוסק כאן דין מלכים, נקט לשון הירושלמי. ועי' ציון 844 ואילך שי"מ בע"א.
  838. ערה"ש או"ח סי' נד ס"ב.
  839. עי' ציון 28.
  840. כלבו שם, בשם האשכול (ועי' ציון 623).
  841. עי' סדור חסידי אשכנז סי' כז, בשם סדר"ע (ואינו לפנינו).
  842. סדור חסידי אשכנז שם, בשם סדר"ע (ואינו לפנינו).
  843. ערה"ש שם.
  844. עי' ציונים 17 ואילך, 35 ואילך. פמ"ג שם א"א סק"ב, בשם הא"ר שהביא בשם המטה משה.
  845. מטה משה סי' נג; א"ר סי' נד סק"ב, בשמו; עי' פמ"ג שם, בשם הא"ר שהביא בשם המטה משה.
  846. רי"ו תא"ו נ"ג ח"א (כג א), בשם יש מי שכתב, והובא בב"י או"ח סי' נד, וכתב שהעיקר כרי"ף וכרא"ש האוסרים.
  847. הגמ"י שם.
  848. עי' ציון 834 ואילך.
  849. עי' סדר"ע ח"א סי' יז, והובא בטור או"ח סי' נד; עי' סדור רש"י סי' י; עי' מחז"ו סי' ח; עי' סדור חסידי אשכנז סי' כז, בשם סידור רש"י ותשובת הגאונים; כלבו סי' ד; מ"ב שם סק"ו.
  850. עי' סדר"ע שם, והובא בטור שם; עי' סדור רש"י שם; עי' מחז"ו שם; עי' סדור חסידי אשכנז שם, בשם סידור רש"י ותשובת הגאונים; כלבו שם; עי' שו"ע שם ג, בשם יש מי שאומר. ועי' שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' יד.
  851. סדר"ע שם, והובא בטור שם; סדור רש"י שם; מחז"ו שם; סדור חסידי אשכנז שם, בשם סדור רש"י ותשובת הגאונים; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  852. סדור רש"י שם; מחז"ו שם; סדור חסידי אשכנז שם, בשם סדור רש"י ותשובת הגאונים.
  853. ד"מ שם ורמ"א שם.
  854. ע"ע קדיש.
  855. רמ"א שם. ועי' בד"מ שם, שנהגו להתחיל בקדיש (ועי' ציון 790), ויותר טוב לומר מקצת פסוד"ז לפניו.
  856. מג"א שם סק"ג.
  857. ד"מ שם, שכן תיקן מהר"א מפראג, וכן ראוי לעשות.
  858. תשובת הגאונים, שהובאה בד"מ או"ח סי' נד סק"א, בשם האו"ז.
  859. רמ"א בשו"ע שם ג.
  860. תהלים קל.
  861. עי' ציון 1538 ואילך.
  862. עי' ציון 771 ואילך. פמ"ג או"ח סי' נד א"א סק"ב וערה"ש שם ס"ב וכה"ח שם סק"ח, בד' המג"א שם סק"ב.
  863. נחלת אריאל למ"ס פי"ט ה"ב, לפי פתח הדביר או"ח שם ס"ג. ועי' פתח הדביר שם, שנ' שהסכים לו מצד הסברא, אבל לדינא שיש לאומרו, אף מי שאינו מכווין, כפי המנהג.
  864. פתח הדביר שם.
  865. מנחת אהרן (פארדו) כלל יב אות כה; עי' דגול מרבבה שם; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, על רפאני ה' וארפא, בסופו; ערה"ש שם; כה"ח שם; שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' יד.
  866. שו"ת שואל ונשאל שם.
  867. עי' פתח הדביר שם, שמצדד כן בתחילה; ערה"ש שם.
  868. ערה"ש שם.
  869. עי' תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם.
  870. עי' ציון 848 ואילך. שו"ת שואל ונשאל שם.
  871. ע"ע קדיש.
  872. שו"ת מהרש"ל סי' סד.
  873. שבת קיח ב.
  874. מסקנת הגמ' שם.
  875. תהלים קמה א.
  876. רי"ף ברכות לב א (כג א); סדור ר"ש מגרמייזא סי' כו; רמב"ם תפילה פ"ז הי"ב, וכס"מ שם; עי' הגמ"י שם, בשם רש"י בתשובה; הגמ"י שם, בשם ראבי"ה שכתב בשם רבותינו; הגמ"י (קושטא) שם, בשם ריב"א; רא"ש שם; טור או"ח סי' נא; צדה לדרך מאמר א כלל א פכ"ב.
  877. נחלת יעקב למ"ס פי"ז הי"א.
  878. האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11; עי' א"ח דין מאה ברכות סי' כא.
  879. מ"ס שם.
  880. עי' ציון 459 ואילך.
  881. ברכות ד ב, ועי' ציון 196. תר"י שם לב א (כג א).
  882. רא"ש שם.
  883. צדה לדרך שם.
  884. תהילים קמח.
  885. תהילים קנ. רש"י שבת קיח ב ד"ה פסוקי; עי' הגהות סמ"ק סי' יא; סדור חסידי אשכנז סי' כו, בשם רבותי'. ועי' תניא רבתי סי' ב שתמה שאינו יודע הטעם שרש"י תפס שני מזמורים הללו והניח האחרים, ועי' נחלת יעקב למ"ס שם ועי' רב פעלים לר"א בן הגר"א עמ' 58 ד"ה זהר גדול ועי' סדור מקור הברכות עמ' 62. ועי' ס' חרדים פ"ד מל"ת מד"ק ומד"ס אות יב שכתב שרש"י פירש בגמ' כדעה הקודמת, ועי' צלותא דאברהם ח"א עמ' קצג שכתב שאולי היתה לפניו גירסא אחרת ברש"י, וצ"ב, ועי' בהגמ"י שבציון 876.
  886. עי' ציון 459 ואילך.
  887. תשובת רב נטרונאי גאון שבסדר"ע ח"א סי' קב ואוצה"ג ברכות התשובות סי' ר ותשובות רנ"ג או"ח סי' יב (ובקיצור בטור או"ח סי' נב), בשם רב משה גאון; ערוך ע' תפל ג, בשם רב משה גאון (והובא בשבה"ל תפילה סי' ז ובאו"ז ח"א סי' ק ובהגמ"י שם). ועי' סמ"ק סי' יא בשם רב נטרונאי, שכתב שיאמר גם "הודו לה' קראו" עד "ויאמרו כל העם אמן והלל לה' ", וסותר לכאו' לתשובת רב נטרנואי הנ"ל, וצ"ב.
  888. ערה"ש שם ס"ב. ועי' סדור ר"ש מגרמייזא שם, בשם י"מ, ובהערות המהדיר שם.
  889. מגן האלף לסדר"ע דף עא ע"א, בד' תר"י שם, באופן הא'.
  890. עי' סדר"ע ח"א סי' ט-יא; עי' סדור רס"ג עמ' לב-לג; עי' מחז"ו סי' פט ועץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' ע (לאחר פסוקי ברכי נפשי, עי' ציון 1019 ואילך); עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; המנהיג דיני תפילה סי' יט, שכן מנהג צרפת; עי' פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ו; טור או"ח סי' נא, שכן המנהג באשכנז, ושכן מסתבר; כלבו סי' ד, בשם יש נהגו; שעה"כ ענין תפילת השחר, שכן מנהג האשכנזים, עיי"ש הטעם ע"פ הקבלה.
  891. טור שם.
  892. עי' אשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11; עי' המנהיג שם, שכן מנהג ספרד ופרובינצא; טור שם, בשם יש אומרים; כלבו שם, שכן נהגו, ושהוא הנכון; שעה"כ שם, שכן מנהג הספרדים ושכן נהג האר"י, עיי"ש הטעם ע"פ הקבלה.
  893. עי' להלן. עי' המנהיג שם; טור שם. ועי' ציון 1577 ואילך, שלמנהג זה המזמורים הנוספים בשבת נאמרים רובם לפני ברוך שאמר.
  894. כלבו שם.
  895. עי' ציון 914 ואילך. ס' המנהגות לרא"ש מלוניל (בתוך ספרן של ראשונים עמ' 132), שכן שמע.
  896. ס' המנהגות שם, שכן שמע.
  897. תהלים קמה א.
  898. תהלים קנ ו. עי' ציון 875 ואילך, שיש הסוברים שהם עיקר תקנת פסוד"ז. א"ח דין מאה ברכות אות כא.
  899. המנהיג דיני תפילה סי' יט.
  900. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" והתימנים נוסח בלדי.
  901. תהלים ל.
  902. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" המאוחרים, ואינו בישנים. ועי' מעשה רב סי' כו, ועי' סדור הגר"א בנגלה ובנסתר דף נה ע"א, באמרי שפר, הטעם שע"פ הסוד אינו נצרך לנוסח אשכנז. ועי' נפש הרב עמ' קי.
  903. עי' שבת ל א. ערה"ש או"ח סי' נ ס"ד.
  904. ערה"ש שם.
  905. לקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז, ולטעם זה הוא חלק מפסוד"ז, ועי' בציון הבא.
  906. צלותא דאברהם ח"א עמ' קמז, בפי' הא'.
  907. צלותא דאברהם שם בפי' הב'.
  908. כ"ה בסדורי האיטלקים והאשכנזים "נוסח ספרד" והספרדים והתימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן.
  909. עי' טור או"ח סי' נא, בשם יש מקומות; קמחא דאבישונא, על הודו: בכל יום, ועל ישמחו השמים: בכל שחרית.
  910. עי' ציונים 892 ואילך, 908.
  911. עי' ציונים 890 ואילך, 900.
  912. דהי"א טז ח-לו. אשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11; טור שם, בשם יש מקומות; כלבו סי' ד; א"ח דין מאה ברכות סי' יח; ב"י או"ח סי' נ: בזמן הזה נוהגים לומר. ועי' מ"ס פי"ז הי"א שיש לומר מזמור זה בפסוד"ז בכל יום, ושדוד הזכיר במזמור זה כהנים לוים וישראלים להיות אומרים אותו בכל יום (והלשון שם צ"ב ועי' נחלת סופרים שם), ושם איתא לאומרו לאחר יהי כבוד ושלא כראשונים הנ"ל.
  913. פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קיז; טור שם.
  914. אשכול שם, בשם ס' יוחסין (והובא בכלבו וא"ח שם). וכעי"ז בקיצור בטור שם ובקמחא דאבישונא שם.
  915. רד"ק תהלים קה א.
  916. דהי"א טז ח-כב. עי' רד"ק תהלים שם וס' התמיד עמ' 6 שעד לכאן מזמור אחד ומהפסוק הבא הוא מזמור נוסף.
  917. דהי"א טז כג-לו. סע"ר פי"ד; אשכול שם, בשמו (והובא בכלבו וא"ח שם); רד"ק תהלים קה א ודהי"א טז ח, בשם רבותינו; ס' התמיד שם, בשם רבותינו; קמחא דאבישונא, על הודו, בשם אמרו ז"ל. ועי' בקמחא דאבישונא, על ישמחו השמים, שדוד למד כן משירת הפרות שנשאו הארון בימי שמואל, עי' ע"ז כד ב ובר"ר פנ"ד ס"ד.
  918. פרדס הגדול סי' ה. ועיי"ש: הילכך אומרים אותו בכל יום בחול ולא בשבת, ושם הטעם משום קרבן תודה, ולכאו' יש שם ט"ס, וצ"ב.
  919. אשכול שם (והובא בכלבו וא"ח שם).
  920. עי' אבות פ"ה מ"ד. כלבו שם; א"ח שם.
  921. ע"ע תפלה.
  922. המגיה לשלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות ט.
  923. ד"ח לרא"ש ברכות פ"ה סי' ה ס"ק טז, שכן נהג מורו מהר"ר יעקב גינצבורג.
  924. עי' סדר"ע ח"א סי' י וח"ב סי' כ (ועיי"ש במהד' גולדשמידט ח"נ מכת"י שונים במקום אמירת הודו); עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' יא וסי' נח; אבודרהם, שחרית של שבת; סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת.
  925. עי' ציון 344.
  926. עי' ציון 345 ואילך.
  927. סדור ר"ש מגרמייזא סי' יא.
  928. סדר היום שם.
  929. המגיה לשלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות ט.
  930. פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קיח.
  931. פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קיז; ס' התמיד עמ' 8-9.
  932. פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קיח.
  933. תהלים עח לח, תהלים מ יב, תהלים כה ו, תהלים סח לה-לו, תהלים צד א-ב, תהלים ג ט, תהלים מו ח, תהלים פד יג, תהלים כ י, תהלים כח ט, תהלים לג כ-כב, תהלים פה ח, תהלים מד כז, תהלים קמד טו, תהלים יג ו.
  934. תהלים צט ה וצט ט. האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11, והובא בכלבו סי' ד וא"ח דין מאה ברכות סי' יח; פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר עמ' קכ: מיד חיבר.
  935. פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קכ.
  936. פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר שם; עי' סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת. ועי' אשכול שם (והובא בכלבו וא"ח שם). ועי' בסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף י ע"א, שנהגו בקהילות הללו, בימי שני וחמישי, להוסיף פסוקים נוספים של תחנונים בתוך הפסוקים הללו.
  937. שבה"ל סי' רסט.
  938. ציון 344 ואילך.
  939. ציון 120 ואילך.
  940. ציון 316 ואילך.
  941. ציון 233 ואילך.
  942. דהי"א טז לד.
  943. שם ח-לו. עוד יוסף חי, הלכות, מקץ אות יג, בשם יש כופלין; כ"ה בחלק מסדורי הספרדים.
  944. עוד יוסף חי שם, שיש כוונות במספר הפסוקים והתיבות שבהודו, ואם כופל הפסוק מפסיד הכוונה.
  945. עי' ציונים 892 ואילך, 908.
  946. עי' ציון 961 ואילך.
  947. תהלים ל ב-יג. חקרי לב או"ח סי' לב, שכן מנהגנו; עוד יוסף חי, הלכות, מקץ אות טו, שכן פשט המנהג בכל קהילות ישראל, וכ"ה בסדורים כתיבת יד הרש"ש, ונתן טעם ע"פ הקבלה; כ"ה בסידורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן.
  948. לקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז, שכן מנהג העולם; כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד".
  949. חקרי לב שם, שכן ראה העם נוהגים, ודחה; המגיה בשלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות יא ועוד יוסף חי שם, בשמו; בא"ח שנה א' וישב אות כה, בשם הסידורים, ודחה, ועוד יוסף חי שם, שכן ראוי; כ"ה בהרבה מסדורי הספרדים וכ"ה בסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן.
  950. סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת.
  951. עי' שבת ל א. ערה"ש או"ח סי' נ ס"ד.
  952. ערה"ש שם.
  953. צלותא דאברהם ח"א עמ' קמז.
  954. עי' ציונים 947, 949.
  955. כתר שם טוב (גאגין) ח"א עמ' לו, בהערה.
  956. עי' סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת.
  957. ציון 901 ואילך.
  958. עי' פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו עמ' קכח, שכתב שהרבה בני אדם אומרים קודם ברוך שאמר כל המזמור מברכו ה', ויש להקפיד עליהן, שאין לומר מזמורים קודם ברוך שאמר, ולכאורה הוא ט"ס, וצ"ל: מברכי נפשי, שהלא מברכו ה' עד לסוף המזמור ג' פסוקים בלבד, וכולם מתחילים: ברכו, ומצדיק שם המנהג לומר ה' פסוקים המתחילים בברכו (עי' ציון 1019 ואילך), שהם כשבח, עי' ציון 1025.
  959. תהלים קג. סדור בית עובד (אשכנזי) בסתם, ומוסיף: כפי כתבי האר"י ז"ל אין אומרים לדוד, וכן נדפסה הוראה זו בקצת מהסידורים הספרדיים ובסדורי התימניים נוסח שאמי; סדורי התימנים נוסח חבאן.
  960. משנת חסידים תפלת העשיה פ"י ס"ח; סדור בית עובד (אשכנזי), בשם כתבי האר"י, ועי' בציון הקודם.
  961. שבה"ל סי' עו; עי' א"ח דין מאה ברכות סי' יט; עי' קמחא דאבישונא, על תחילת שחרית של שבת; עי' סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת.
  962. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  963. ב"י או"ח סי' נ; עי' שעה"כ נוסח התפילה (והובא בכה"ח סי' מח סק"א); עי' פע"ח שער הזמירות פ"ג; עי' משנת חסידים תפלת העשיה פי"א ס"ז.
  964. כ"ה בסדורי האיטלקים והאשכנזים "נוסח ספרד" והספרדים והתימנים נוסח שאמי וחבאן.
  965. סדר היום שם.
  966. א"ח שם סי' כ.
  967. סדר"ע; סדור רס"ג; רמב"ם בסדר תפלות כל השנה; מחז"ו; ועוד.
  968. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" והתימנים נוסח בלדי.
  969. סדור חסידי אשכנז סי' כ; פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קטז; רבינו בחיי במדבר ו כז וכד הקמח, מציאות השם יתברך.
  970. רבינו בחיי שם ושם.
  971. רבינו בחיי שם ושם.
  972. תהלים י טז. רבינו בחיי שם ושם.
  973. תהלים כ י. רבינו בחיי במדבר שם.
  974. תהלים צג א. רבינו בחיי שם ושם.
  975. רבינו בחיי במדבר שם.
  976. תהלים קמו י. רבינו בחיי שם ושם.
  977. רבינו בחיי במדבר שם.
  978. שמות טו יח. רבינו בחיי במדבר שם. ועי' בפירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר שם שכתב בסתם שה' מלך הוא מה' מלך עולם ועד, וה' מלך הוא מה' מלך גאות לבש, וה' ימלוך לעולם ועד הוא משירת הים.
  979. עי' סדר"ע סי' יז, בחלק מהנוסחאות (עי' מהדורת פרומקין שהוא מהאגדות חיצוניות ולכן לא העתיקם) ; עי' שבה"ל סי' עו; עי' רוקח סי' שסב; עי' סדור חסידי אשכנז שם.
  980. סדור חסידי אשכנז שם.
  981. זכריה יד ט. שעה"כ נוסח התפילה (והובא בכה"ח סי' מח סק"א); פע"ח שער הזמירות פ"ג; משנת חסידים תפלת העשיה פי"א ס"ז; כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" והספרדים והתימנים נוסח שאמי וחבאן.
  982. סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת.
  983. כ"ה בסדורי האיטלקים הישנים, ובחלק מהחדשים ישנו.
  984. ציון 236 ואילך.
  985. ציון 260 ואילך.
  986. עי' ציון 962 ואילך.
  987. א"ח דין מאה ברכות סי' כ, והובא בב"י או"ח סי' נ; שלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות יא, בשם הב"י; שעה"כ ענין תפלת השחר דרוש א; נגיד ומצוה (י ב); בא"ח שנה א' ויגש אות א.
  988. מל"א יח לט. בא"ח שם.
  989. בא"ח שם.
  990. ב"י שם ע"פ תקו"ז תי' ע דף קלד ע"ב; שלמי צבור שם, בשמו; שעה"כ שם; נגיד ומצוה שם.
  991. ב"י שם; שלמי צבור שם, בשמו.
  992. עי' ציון 1129 ואילך.
  993. עי' ציון 1048 ואילך.
  994. פתח הדביר או"ח סי' נא אות ח, בשם עבודת הבורא (כו א), שכתב בשם בעל עמק המלך; ליקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז בד' סדור השל"ה. ועי' בפתח הדביר שם ובליקוטי מהרי"ח שם שמצדדים שלא נאמר שיש צורך לכופלו אלא לאלה שאינם נוהגים לומר ה' מלך לפני ברוך שאמר.
  995. פתח הדביר שם; בא"ח שנה א' ויגש אות א.
  996. כ"ה בכל הסדורים.
  997. עי' ציון 981 ואילך.
  998. תהלים קו מז-מח. אבודרהם, שחרית של שבת, לגבי הודו: בפסוק האחר שאנו אומרים אח"כ; שעה"כ נוסח התפילה, והובא בכה"ח או"ח סי' מח סק"א; כ"ה בסידורי האשכנזים "נוסח ספרד" והספרדים והתימנים נוסח שאמי, ובחלק מסדורי התימנים נוסח שאמי כנוסח שיש הנוהגים להוסיף. ועי' סדור הרמ"ק שער ב סי' יב: לכן אומרים אח"כ ואמרו הושיענו, וכתב בליקוטי מהרי"ח ח"א מהד' תשע"ג עמ' רכג (ובמהדורה הישנה אינו), שכוונתו לדהי"א טז לה, ושהנוסח שלנו הוא מהאר"י וכן נראה באבודרהם.
  999. תהלים קנ ו. עי' שעה"כ שם; כ"ה בסדורים שבציון הקודם.
  1000. סדור הרמ"ק שם.
  1001. עי' סדר היום, סדר תפלות וזמירות של שבת.
  1002. עי' ציון 1243 ואילך.
  1003. עי' ציון 795.
  1004. חסד לאלפים או"ח סי' נא ס"ז.
  1005. ציון 248 ואילך.
  1006. תמונות תחינות תפלות ספרד ונציה רפ"ד דף מד ע"ב; עי' סדור הרמ"ק שער ב סי' יב.
  1007. תהלים יט. עי' אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, שיש מקומות שנוהגים לאומרו; סדור הרמ"ק שם, שכן מנהג העולם, ואינו מנהג יפה; עי' ב"י או"ח סי' נ, שהעולם נוהגים לאומרו.
  1008. עי' ציונים 1509, 1579. אבודרהם שם, שכן מנהגנו; סדור הרמ"ק שם, שכן ראוי לנהוג, ע"פ זוהר פ' תרומה (ח"ב דף קלז ע"ב); ב"י שם, בד' א"ח דין מאה ברכות סי' יט, ושכן נראה מהזוהר; שעה"כ ענין תפילת שחרית: אם הוא שבת, והובא בכה"ח או"ח סי' מח סק"א.
  1009. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" ובסידורי שאר העדות (בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" והתימנים נוסח בלדי אין כלל מזמורים לפני ברוך שאמר, עי' ציון 900 ואילך) מלבד האיטלקים, הנוהגים לאומרו אף בחול.
  1010. בא"ח שנה א' ויגש אות ד ו ובגדי קודש אשר לאהרן שאלה מו (עמ' פו במהד' עלי עין), שכן מנהג החסידים במדרש בית אל. ועי' בבא"ח שם שכ' שהוא אומר מזמור יחננו וגם מזמור השמים.
  1011. תהלים סז.
  1012. שעה"כ ענין תפילת שחרית, והובא בכה"ח או"ח סי' מח סק"א; פע"ח שער הזמירות פ"ג. ועי' ציון 935. ועי' בסידור ספרדי דפוס נאפולי ר"ן שצוין במחקרי תפילה ופיוט עמ' 305, ובהוראות מהסידור לפסוד"ז בשבת שצוין שם עמ' 307, שעולה מהם שנהגו לאומרו קודם ברוך שאמר אף בשבת.
  1013. שעה"כ שם, והובא בכה"ח שם; משנת חסידים תפלת העשיה פי"א סי' ז. אף בסדור ספרדי כת"י זכר לצדיק משנת רכ"ז שצוין בס' תפילת חיים (רימר) עמ' לח, וסידור ספרדי דפוס נאפולי ר"ן שצוין במחקרי תפילה ופיוט עמ' 305, הובא מזמור זה לפני ברוך שאמר. ועיי"ש שבסידור הנ"ל אין כלל פסוקי הושיענו, והמזמור נאמר בתוך סדר מזמורים הנאמרים לפני ברוך שאמר, ולאחריו תהלים פג ותהלים יט (עי' ציון 926) וברוך שאמר.
  1014. סידור האר"י קול יעקב, לאחר פסוקי הושיענו. וכן נדפס בימינו בסדורי הספרדים ובחלק מסדורי האשכנזים "נוסח ספרד".
  1015. עי' אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, שהביא ענין זה לאחר תפילת שחרית.
  1016. אבודרהם שם, בשם מקצת מקומות, ולא ציין חילוק בין שבת לחול, ובאמת לטעם זה שייך לכאו' אף בשבת.
  1017. עי' ציון 916 ואילך.
  1018. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" והספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי.
  1019. תהלים קג א. מחז"ו סי' פט; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' ע. עי' מחז"ו שם סדר הפסוקים, ועי' עץ חיים שם סדר אחר. ועי' ציון 942.
  1020. תהלים קג כ. פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו עמ' קכח וס' על הכל סי' א: ברכו ה' כל מלאכיו (וכן הובא הפסוק בצורה זו בהרבה ראשונים, עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לט ומאירי מגילה כד ב, ועוד), ולא פירטו סדר הפסוקים, ועי' ציון 942.
  1021. מחז"ו שם; עץ חיים שם, ועי' ציון 945; ס' על הכל שם, בשם יש רגילין.
  1022. פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו שם.
  1023. עי' ברכות י א. פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו שם. אף ברשימת הפסוקים שבמחז"ו שם חמש פעמים ברכי או ברכו, אך לא כן בעץ חיים שם.
  1024. עי' ציון 890 ואילך.
  1025. צפניה ג כ. פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו שם.
  1026. עי' פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו שם, בשם יש מוחין; עי' עץ חיים שם, ובהערת המהדיר שהוא תוספת מהגליון; ס' על הכל שם, בשם הר"ם ומחז"ו.
  1027. מחז"ו שם.
  1028. פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו שם, לד' זו.
  1029. תהלים קנ ו. ס' על הכל שם, בשם מחזורי זוקני (אולי ט"ס וצ"ל: זקני).
  1030. נוהג כצאן יוסף הל' פסוד"ז ס"ב; כך נדפס בסדורי האשכנזים. ועי' בשו"ת תפארת צבי סי' פא סק"ב שמקורו הראשון מסדור השל"ה דפו"ר, וצ"ב, שאינו שם, ועי' בשירותא דצלותא שמקורו מהשל"ה בשער האותיות, וצ"ב, שאינו שם.
  1031. עי' ציונים 809 ואילך, 819.
  1032. עי' ציונים 811 ואילך, 827.
  1033. שו"ת תפארת צבי שם, ועיי"ש שרבו (הדברי חיים) מצאנז לא נהג לאומרו. ועי' בדברי הר"מ סאקס באור ישראל (מאנסי) מב תשס"ו עמ' קל מש"כ ליישב.
  1034. ועי' בעץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' פ, שכתב לאחר ברכת ישתבח: לחול, טוב ליחיד לומר מיד: האדרת והאמונה וכו'. ועי' באור צדיקים תי' ב סי"ז: מצאתי כתוב, בשעה שישראל מתחילין לומר ברוך שאמר אז מתחילין המלאכים למעלה לומר האדרת והאמונה וכו', וסיים: ועל כן ראוי לומר האדרת קודם ברוך שאמר. ועי' בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" שהביאו הפיוט לפני ברוך שאמר בשבת ויו"ט, ובחלקם הביאו שיש הנוהגים לאומרו שם אף בחול, וכעי"ז בסדורי הספרדים והתימנים נוסח שאמי, שיש הנוהגים בשבת וחול לאומרו קודם ברוך שאמר. ועי' מהרי"ל הל' יו"כ אות ח, שכתב שציבור אינם רשאים לאומרו אלא ביו"כ, אבל יחיד יכול לאומרו מתי שירצה במקום תחינה, והובא בד"מ או"ח סי' תקסה סק"ד ומג"א שם סק"ה. ועי' ערה"ש או"ח סי' רפא ס"ד, שהאומרים אותו בשבת לא חשו למהרי"ל. ועי' א"א (בוטשאטש) שם ליישב המנהג לאומרו בכל שבת, שכנראה סוברים האומרים כן שאין הקפידא אלא על אמירת השיר בדרך ארעי, וכתב שהוא עצמו אומר הפיוט בשבתות בלחש. וע"ע ס' תפילת חיים (רימר) עמ' לט.
  1035. תהלים קו ב. עי' שו"ת מהרש"ל סי' סד, שכתב שאין לעשות כן; לבוש או"ח סי' נא ס"ה: אותם שאומרים וכו'; סדור ר' שבתי סופר עמ' 57: יש נוהגים.
  1036. שו"ת מהרש"ל שם; מטה משה סי' תשיא, בשמו; לבוש שם; א"ר שם סק"ד* וט"ז שם סק"ב, בשמו; סדור ר' שבתי סופר שם; שו"ע הרב שם ס"ו.
  1037. לבוש שם.
  1038. לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  1039. עי' ציון 911.
  1040. לבוש שם; שו"ע הרב שם.
  1041. לבוש שם.
  1042. לבוש שם; עי' ט"ז שם, בשם הלבוש. מל' הלבוש משמע שאחר סיום הזמירות מותר לאומרו, וכ"כ בא"ר שם בשמו, אכן מל' הט"ז בשמו משמע שיש לאומרו אחר המזמורים, וכ"כ המ"ב שם סק"י, בשם הט"ז שאחר כלות המזמורים יש נוהגין לאומרו. ועי' בסדורי כל העדות, שבכולם אינו.
  1043. תהלים ק.
  1044. סדר"ע ח"א סי' י, וח"ב סי' כ לגירסת כת"י אוקספורד שבבסיס מהד' פרומקין ושהובא במהד' גולדשמידט (ועי' בציון הבא); סדור רס"ג עמ' לג ועמ' קיח-ט; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' ט ועמ' לג; רמב"ם בסדר תפילות כל השנה. ועי' בטור או"ח סי' נא, שהזכיר המנהג לאומרו בשם יש מקומות, ומשמע שיש מקומות שנהגו שלא לאומרו.
  1045. סדר"ע ח"א שם, וח"ב שם לגירסת כת"י המוזיאון הבריטי וכת"י הסמינר התיאולוגי שבח"נ במהד' פרומקין ומהד' גולדשמידט ולגירסת הדפים מהגניזה הקהירית שפורסמו בסיני פא עמ' רכה; שבה"ל סי' עו, שכן מנהג מקומו; ס' המנהגות לר' משה ב"ר שמואל עמ' 97.
  1046. עי' ויק"ר פ"י ס"ה, קהלת רבה פ"א ס"א, ועוד.
  1047. תהלים צב א-ב. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  1048. ויק"ר פ"ט ס"ז ופכ"ז סי"ב. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  1049. שבה"ל שם, בשם אחיו ר' בנימין.
  1050. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח (ועיי"ש סי' יא, שלא פירשו בסדר תפילות החול, וצ"ב); סדור רש"י סי' תיז; מחז"ו סי' פט וסי' קיח; המנהיג דיני תפילה סי' יט, שכן מנהג צרפת; רוקח הקדמה להל' ברכות, שכן המנהג; שבה"ל שם, בשם יש מקומות; כלבו סי' ד; סדור חסידי אשכנז סי' יא וסי' נח, והערות המהדיר לסי' יא מגליון סדור אשכנזי; טור או"ח סי' נא וסי' רפא, שכן המנהג באשכנז.
  1051. ע"ע שיר; שירה.
  1052. ע"ע הנ"ל מחלוקת ראשונים איזה מזמור בתהלים היה נאמר על הקרבת קרבן תודה, ושלדעת רש"י הוא מזמור לתודה.
  1053. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח; סדור רש"י שם, שכן מצא כתוב; שבה"ל שם, בשמו; מחז"ו שם ושם; המנהיג שם; רוקח שם; כלבו שם; סדור חסידי אשכנז שם ושם, והערות המהדיר שם מגליון סדור אשכנזי; טור שם ושם.
  1054. סדור רש"י שם, שכן מצא כתוב; עי' טור או"ח סי' נא, ועי' בציון הבא.
  1055. טור שם; אבודרהם סדר שחרית של שבת ופירושה.
  1056. ב"י או"ח סי' רפא בד' הטור שם. ועי' במטה משה סי' תמד שתמה מדוע הב"י טרח למצוא טעם אחר לבאר ממה שהטור עצמו כתב בציון הקודם. ועי' בשכנה"ג שם הגב"י אות א ובא"ר שם סק"ט מש"כ ליישב. ועי' מנהגים ישנים מדורא עמ' 157 שכתב מטעם זה שרגיל לומר המזמור בפסח (עי' ציון 991 ואילך), וצ"ב למה לא אמרו אף בשבת ויו"ט.
  1057. תהלים ק א-ב. שתילי זיתים או"ח סי' נא ס"ק טז.
  1058. שתילי זיתים שם.
  1059. עי' ציונים 1428, 1503. תהלים צב. שכנה"ג או"ח סי' רפא הגב"י אות א.
  1060. עי' המנהיג שם, שכן המנהג בפרובינצא וספרד, ודחה משום הטעם שבציון 972; עי' רוקח שם, שכן שמע על ה"ר אליהו; עי' טור שם, בשם יש מקומות. ועי' באבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, שלא הביא מזמור זה, ובסדר שחרית של שבת ופירושה הביא דברי המנהיג, ויישב, ומשמע שהמנהג בימיו בספרד היה לאומרו רק בשבתות, והבין כן בדברי המנהיג.
  1061. תהלים ק א.
  1062. שם.
  1063. רוקח שם, שכן שמע על ה"ר אליהו.
  1064. דרישה או"ח סי' רפא סק"ב, שחידש כן, והשמיט את ה"ר אליהו שבציון הקודם.
  1065. עי' ציון 969 ואילך.
  1066. מחז"ו סי' פט, בשם יש שמדלגין; המנהיג דיני תפילה סי' יט, שכן מנהג צרפת; רוקח הקדמה להל' ברכות, שכן המנהג.
  1067. רוקח שם; רמ"א או"ח נא ט.
  1068. ע"ע יום טוב ציון 1025 ואילך. תהלים צב. שכנה"ג או"ח סי' רפא הגב"י אות א.
  1069. עי' מחז"ו שם, בשם יש שמדלגין, ומשמע שיש שאינם מדלגים, וצ"ב הטעם.
  1070. תהלים ק א. כנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות ח, שכן המנהג בספרד; מג"א שם סק"י ובאה"ט שם סק"ט, בשמו, שיש מקומות שכן המנהג; מ"ב שם ס"ק כא, בשם הפמ"ג, שיש מקומות שכן המנהג (ובאמת בפמ"ג א"א סק"י אין אלא סוף דברי המ"ב, עיי"ש).
  1071. כנה"ג שם אות ט, שיש מקומות שכן המנהג; מג"א שם ובאה"ט שם, בשמו; מ"ב שם, בשם הפמ"ג, ועי' בציון הקודם.
  1072. עי' ציון 969 ואילך.
  1073. ע"ע תודה על לחמי תודה שהם חמץ. רוקח הקדמה להל' ברכות; מנהגים ישנים מדורא עמ' 157, בשם יש מקומות.
  1074. מנהגים ישנים מדורא שם, שכן הוא רגיל לומר; פרישה או"ח סי' רפא סק"ג, לטעם הב"י שבציון 975; שכנה"ג או"ח סי' רפא הגב"י אות א.
  1075. מנהגים ישנים מדורא שם; עי' פרישה שם לטעם הב"י הנ"ל; שכנה"ג שם.
  1076. שכנה"ג שם.
  1077. תהלים קא א.
  1078. שם. מנהגים ישנים מדורא שם.
  1079. עי' ציון 992.
  1080. רמ"א או"ח נא ט.
  1081. עי' ציון 969 ואילך.
  1082. ע"ע תודה. שו"ת מהרש"ל סי' סד.
  1083. שו"ת מהרש"ל שם.
  1084. שכנה"ג שם.
  1085. עי' ציון 969 ואילך.
  1086. מנהגים לר"א טירנא תשעה באב, בשם י"א; שו"ת מהרש"ל סי' סד, בשם י"א.
  1087. מנהגים לר"א טירנא שם, בשם י"א.
  1088. שו"ת מהרש"ל שם; כנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות יא, שהמנהג לאומרו; כה"ח או"ח סי' נא ס"ק ג"ן, בשם כנה"ג ושלמי צבור וכה"ח פלאג'י, שכן המנהג.
  1089. ע"ע תשעה באב. שו"ת מהרש"ל שם.
  1090. כ"ה בסדורי כל העדות.
  1091. עי' ציון 1044 ואילך. כ"ה בסדורי כל העדות.
  1092. עי' ציונים 811 ואילך, 827.
  1093. כ"ה בסדורי האיטלקים והאשכנזים "נוסח ספרד" והספרדים והתימנים נוסח שאמי ונוסח חבאן.
  1094. עי' ציונים 809 ואילך, 819.
  1095. עי' ציון 849 ואילך. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" והתימנים נוסח בלדי. ועי' בסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף י ע"א-ע"ב, שבמנהג זה נהגו לומר מזמור לתודה לפני ברוך שאמר.
  1096. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1097. עי' רמ"א או"ח נא ט; לבוש או"ח סי' קפ ס"ה; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1098. רמ"א או"ח נא ט, בסתם ושכן המנהג; לבוש שם ס"ז וסי' קפ ס"ה וסי' רפא ס"א; ערה"ש או"ח סי' רפא ס"ד, שכן המנהג פשוט ואין לשנות; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1099. רמ"א או"ח נא ט, בסתם ושכן המנהג, ותכט ב (ובציון שהוא בשם המנהגים); לבוש או"ח סי' נא ס"ז; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1100. מנהגים לר"א טירנא חג הפסח; עי' רמ"א או"ח נא ט, בסתם ושכן המנהג; לבוש שם ס"ז וסי' תסח ס"י וסי' תצ ס"ב, שכן המנהג; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1101. רמ"א או"ח נא ט, בסתם ושכן המנהג, ותכט ב (ובציון שהוא בשם המנהגים); לבוש שם ס"ז וסי' תסח שם, שכן המנהג; כ"ה בסדורי האשכנזים. ועי' במנהגים לר"א טירנא, ערב פסח, שהביא כן בסתם, ושיש אומרים אותו, אלא שמדלגים על התיבות מזמור לתודה, ועי' ציון 996 ואילך.
  1102. רמ"א או"ח נא ט, בסתם ושכן המנהג, ותרד ב (ובציון שהוא בשם המנהגים); לבוש או"ח סי' תרד ס"ב, שכן המנהג; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1103. ב"י או"ח סי' רפא, שכן המנהג; שכנה"ג או"ח סי' נא הגב"י אות ח, שכן המנהג; שתילי זיתים שם ס"ק טז, שכן המנהג; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1104. שכנה"ג שם הגב"י אות ט, שכן המנהג; שתילי זיתים שם, שכן המנהג; דברי שלום (גאגין) במנהגי בית אל שבראש הספר אות ב; כה"ח שם ס"ק נא, בשם שכנה"ג ופר"ח (עי' בציון הבא) ושלמי צבור, שכן המנהג; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1105. שכנה"ג שם הגב"י אות ט, שכן המנהג; פר"ח או"ח סי' תכט ס"ב, שכן המנהג, ושיותר נכון שלא לאומרו, שלא היו מקריבים תודה בע"פ; דברי שלום שם; שתילי זיתים או"ח סי' נא ס"ק טז, שכן המנהג; כה"ח שם ס"ק נא, בשם שכנה"ג ופר"ח ושלמי צבור וכה"ח פלאג'י, שכן המנהג; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1106. כנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות י; פר"ח או"ח סי' תרד ס"ב, שכן המנהג; שתילי זיתים או"ח סי' נא ס"ק טז, שכן המנהג; דברי שלום שם; כה"ח שם ס"ק ב"ן, בשם שכנה"ג ופר"ח ושלמי צבור וכה"ח פלאג'י, שכן המנהג; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1107. ב"י או"ח סי' רפא, שכן המנהג; כנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט סק"ח, שכן המנהג בספרד; עי' שתילי זיתים שם, שלא השמיט הגהת הרמ"א ע"ז; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1108. כנה"ג שם, שכן המנהג בספרד; שתילי זיתים שם, שכן המנהג; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1109. תהלים ק א. כנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות ח, שכן המנהג בספרד; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1110. כנה"ג שם אות ט, שיש מקומות שכן המנהג; שתילי זיתים שם, שכן המנהג; כ"ה בסדורי הספרדים.
  1111. תהלים צג. עי' ציון 1504.
  1112. תהלים קד לא. עי' ציון 1044 ואילך. כ"ה בסדורי הספרדים.
  1113. כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי.
  1114. כ"ה בסדורי התימנים נוסח שאמי.
  1115. עי' שו"ת מהרש"ל בציון 1117, ומ' שיש האומרים אותו; שתילי זיתים או"ח סי' נא ס"ק טז; קצש"ע סי' קכד ס"ג; ערה"ש או"ח סי' נא ס"ט, בשם יש מקומות.
  1116. עי' שו"ת מהרש"ל בציון הבא, בשם י"א; ערה"ש שם, בשם יש שאין אומרים.
  1117. שו"ת מהרש"ל סי' סד, בשם י"א.
  1118. שו"ת מהרש"ל שם.
  1119. כ"ה בסדורי כל העדות, מלבד בסדורי האיטלקים הנוהגים לאומרו רק בשבת ויו"ט.
  1120. עי' ציון 969 ואילך.
  1121. עי' ציון 972.
  1122. סדור חסידי אשכנז סי' יא, והערות המהדיר שם מגליון סדור אשכנזי; עי' לבוש או"ח סי' תסח ס"י.
  1123. פרישה או"ח סי' רפא סק"ב.
  1124. כ"ה בסדורי האשכנזים החדשים, ואינו בישנים.
  1125. מט"א סי' תרד סי"ג, לגבי ערב יום הכפורים; ערה"ש או"ח סי' תכט ס"ד, לגבי ערב פסח וכל ימי הפסח; כ"ה בסדורי האשכנזים החדשים לגבי שבת.
  1126. עי' ציון 969 ואילך.
  1127. עי' ציונים 964 ואילך, 979. לקט הקמח החדש סי' נא ס"ק לט.
  1128. ציון 273 ואילך.
  1129. עי' ציון 1045 ואילך.
  1130. עי' ציון 1044.
  1131. פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ג ועמ' קטז.
  1132. תהלים קד לא, תהלים קיג ב-ד, תהלים קלה יג, תהלים קג יט, דהי"א טז לא, תהלים לג י, משלי יט כא, תהלים לג יא, תהלים לג ט, תהלים קלב יג, תהלים קלה ד, תהלים צד יד, תהלים עח לח, תהלים כ י. פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' קטז, עיי"ש לגבי ה' מלך וכו', ועי' בציון הבא.
  1133. על מקור המשפט, עי' ציון 969 ואילך. סדר"ע ח"א סי' י; סדור רס"ג עמ' לג; סידור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר שם; ועוד.
  1134. כ"ה בסדורי כל העדות חוץ מחלק מסדורי התימנים נוסח בלדי.
  1135. שמות טו יח. רמב"ם בסדר תפלות כל השנה בכת"י אוקספורד (במהדורות הדפוס נשמטו פסוקי יהי כבוד בציון וכו').
  1136. כ"ה בחלק מסדורי התימנים נוסח בלדי.
  1137. לפני הפסוק ממשלי יט כא.
  1138. סדור רס"ג שם; סידור רבינו שלמה ברבי נתן שם; רמב"ם שם. ועי' בסדור רס"ג שם, שהשמיט הפסוקים של תהלים קלב יג וקלה ד, וצ"ב, ושמא ט"ס של המעתיק בדילוג מחמת הדומות.
  1139. כ"ה בסדורי האיטלקים וסדורי התימנים נוסח בלדי, ובסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן שיש הנוהגים כן.
  1140. סדר"ע שם; פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר שם.
  1141. כ"ה בסדורי האשכנזים והספרדים, ובסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן שיש הנוהגים כן.
  1142. תהלים כ י.
  1143. תהלים מו ח.
  1144. תהלים פד יג. כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן, ובסדורי התימנים נוסח שאמי שיש הנוהגים לאומרים.
  1145. כ"ה בחלק מסדורי האיטלקים, ובחלקם מופיע כפסוק שיש הנוהגים לאומרו.
  1146. עי' חולין ס א. סדור חסידי אשכנז סי' כ.
  1147. עי' סדור חסידי אשכנז שם, הפירוט.
  1148. תהלים קלב יג.
  1149. עי' רש"י בראשית א א. סדור חסידי אשכנז שם.
  1150. בראשית שם. סדור חסידי אשכנז שם.
  1151. עי' ויק"ר פל"ו פ"ד; סדור חסידי אשכנז שם.
  1152. הושע ט י. סדור חסידי אשכנז שם.
  1153. תהלים צד יד.
  1154. תהלים עח לח.
  1155. תהלים כ י. סדור חסידי אשכנז שם.
  1156. ציון 232 ואילך.
  1157. ציון 911 ואילך.
  1158. תהלים קמה.
  1159. עי' להלן.
  1160. תהלים פד ה.
  1161. תהלים קמד יד. סדר"ע ח"א סי' י; סדור רס"ג עמ' לג.
  1162. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' כא; רמב"ם בסדר תפלות כל השנה בכת"י אוקספורד (במהדורות הדפוס: אשרי וכו', ללא פירוט); סדור ראב"ן; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' כז; ראבי"ה ברכות סי' ד; שבה"ל תפילה סי' ז, שכן נהגו; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, על אשרי שלאחר נפילת אפים; סדור הרמ"ק שער ג סי' ב; סדור השל"ה על אשרי (דף סד ע"ב בד' אמשטרדם תע"ז), שכן המנהג והדין עמהם; לבוש או"ח סי' נא ס"ט.
  1163. כ"ה בסדורי כל העדות מלבד האיטלקים, עי' ציון 1104.
  1164. עי' ציון 1120.
  1165. ראבי"ה שם; שבה"ל שם.
  1166. משנה ברכות ל ב. ראבי"ה שם; שבה"ל שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה.
  1167. משנה שם.
  1168. ריב"ל בגמ' שם לב ב. ראבי"ה שם; עי' שבה"ל שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה, וסותר לרש"י שבציון 1087, וצ"ב.
  1169. מחז"ו סי' צט; שבה"ל שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה.
  1170. עי' ר' יוחנן בגמ' שם כא א; שבה"ל שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה.
  1171. דברים א מו. ר' יוחנן בגמ' שם; שבה"ל שם, שכן מצא בשם רבינו שלמה (ושם בט"ס: וישבו). במחז"ו שם: כמו וישבו שרי מואב.
  1172. רש"י ברכות שם ד"ה יושבי, וסותר לשבה"ל בציון 1083 שכן מצא בשם רבינו שלמה, וצ"ב; שטמ"ק שם.
  1173. תהלים כ י. עי' ציונים 1047, 1070.
  1174. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  1175. סדור ר"ש מגרמייזא שם; ס' התמיד עמ' 19; מהרש"א ברכות לב ב לתוד"ה קודם.
  1176. סדור חסידי אשכנז סי' כא.
  1177. ס' התמיד שם.
  1178. שבה"ל שם, שכן כתב אחיו ר' בנימין.
  1179. מטה משה סי' נ, לגירסתו בברכות ד ב, ועי' ציון 195.
  1180. עי' לבוש שם.
  1181. תהלים קמה.
  1182. תהלים פד ה. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; עי' תוס' ברכות לב ב ד"ה קודם, ותוס' ר"י שירליאון ותוס' ר"פ ותוס' רא"ש שם; עי' פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר ח"א עמ' יב; עי' ראבי"ה ברכות סי' ד; עי' טור או"ח סי' נא; עי' שטמ"ק שם.
  1183. עי' ציון 1080 ואילך. תוס' ותוס' ר"י שירליאון ותוס' ר"פ שם; רא"ש שם פ"א סי' ו ותוס' רא"ש שם.
  1184. תהלים קמה א. שו"ת מהרש"ל סי' סד.
  1185. תהלים קמה.
  1186. תהלים קיט א.
  1187. תהלים פד ה.
  1188. תהלים קמד יד. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, שכן מצא כתוב בתפילה ישן נושן שכן מנהג אנשי צרפת, ושרבנו החסיד דחה ע"פ מסורת התיבות (עיי"ש שמבואר מהדחיות שאמרו פסוק זה בלבד לפני אשרי יושבי); ס' התמיד עמ' 19.
  1189. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1190. עי' תהלים קלה ד. ס' התמיד שם.
  1191. עי' תהלים צד יד. ס' התמיד שם.
  1192. עי' תהלים עח לח. ס' התמיד שם.
  1193. עי' תהלים כ י. ס' התמיד שם.
  1194. עי' תהלים עח לח. ס' התמיד שם.
  1195. שמות יח כ. ס' התמיד שם.
  1196. ס' התמיד שם.
  1197. מחז"ו סי' פט, ובח"נ במהד' אוצה"פ (ח"א עמ' קו) ובכת"י של מחז"ו המובא במחקרי תפילה ופיוט עמ' 67, מספרים משתנים של פסוקים; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עו.
  1198. תהלים קלז ח. עץ חיים שם.
  1199. עי' ציון 1119.
  1200. עי' ציון 1080 ואילך. תוס' ברכות לב ב ד"ה קודם ותוס' ר"פ שם.
  1201. עי' ציון 1175 ואילך. מהרש"א שם.
  1202. סדור השל"ה על אשרי (דף סד ע"ב - סה ע"א בד' אמשטרדם תע"ז).
  1203. שו"ת מהרש"ל סי' סד, והובא בסדור השל"ה שם (דף סד ע"ב); מטה משה סי' נ, בשם מורו.
  1204. עי' תוס' ברכות לב ב ד"ה קודם, ותוס' ר"י שירליאון ותוס' ר"פ ותוס' רא"ש שם: תקנו לומר; עי' שו"ת מהרש"ל סי' סד: נתקן.
  1205. עי' ראבי"ה ברכות סי' ד: נהגו לפתוח; עי' שבה"ל תפילה סי' ז: נהגו לומר; עי' מטה משה סי' נ: ונהגו לומר וכו' והעולם נוהגים (אך בהביאו דברי התוס' ומורו משנה הלשון ללשון תקנה, וצ"ב); עי' סדור הרמ"ק שער ג סי' ב: נהגו.
  1206. תהלים קמה.
  1207. תהלים קמו. סדור רס"ג עמ' לג; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; רמב"ם בסדר תפלות כל השנה בכת"י אוקספורד (במהדורות הדפוס נשמט בציון וכו'); כלבו סי' ד, שכן מצא; א"ח דין מאה ברכות סי' ל, בשם י"א.
  1208. תהלים קטו יח. סדר"ע ח"א סי' יא וסי' יג; מחז"ו סי' א; עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' כא; האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 11; סדור ראב"ן; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' כז; ראבי"ה ברכות סי' ד; המנהיג דיני תפילה סי' כג; שבה"ל תפילה סי' ז; סדור חסידי אשכנז סי' כא; ס' התמיד עמ' 21; טור או"ח סי' נא; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, על אשרי שלאחר נפילת אפים; שעה"כ, ענין תפלת השחר; מטה משה סי' נב, שכן תיקנו, ושכן משמע מרבינו בחיי דברים ד לב. ועי' כלבו שם וא"ח שם סי' כט, שמשמע שנהגו במקומם לומר כן. ועי' בא"ח שם סי' ל, בסופו: ופוק חזי מה עמא דבר. ועי' בפירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר עמ' יב.
  1209. כ"ה בסדורי כל העדות.
  1210. סדר"ע ח"א סי' יא; מחז"ו סי' א וטור או"ח סי' נא, בשמו; סדור רש"י סי' ו; פרדס הגדול סי' ה; ראבי"ה שם; המנהיג שם, בפי' הב'; סדור חסידי אשכנז שם, בפי' הב'; שבה"ל שם, בשם רבינו שלמה. ועי' ברא"ש ברכות פ"א סי' ו: וגם מסיימין ואנחנו נברך יה כדי שיסיים בהללויה.
  1211. סדר"ע שם; מחז"ו שם וטור שם ומטה משה שם, בשמו; האשכול שם; כלבו שם וא"ח שם סי' כט, בשמו; המנהיג שם, בפי' הב'.
  1212. סדור חסידי אשכנז שם, בפי' הא'.
  1213. שבה"ל שם, בשם רבינו שלמה.
  1214. ברכות ד ב, לגירסת האשכול, ועי' ציון 195.
  1215. האשכול שם, בשם ר' יצחק בן מרון לוי; כלבו שם, בשם האשכול, שכתב בשם מרן הלוי (ועי' ב"י או"ח סי' נא); מטה משה שם, בשם הכלבו שכתב בשם מרן הלוי; א"ח שם סי' כט, בשם האשכול, שכתב בשם הרב מרן הלוי; המנהיג שם, בפי' הא'; עי' ס' התמיד שם.
  1216. עי' ציון 1073 ואילך, שנהגו להוסיף לפני תהלה לדוד פסוקים המתחילים במילה אשרי.
  1217. כלבו שם, שכן מצא; א"ח שם סי' ל, בשם י"א.
  1218. כלבו שם, שכן מצא, וא"ח שם סי' ל, בשם י"א, בטעם הא'; סדור הרמ"ק שער ג סי' ג, שאין דעתו נוחה ממנהג זה ומנהג אבותינו שלא להוסיפו.
  1219. סדור הרמ"ק שם.
  1220. ברכות י א.
  1221. תהלים קמה א.
  1222. שם כא.
  1223. כלבו שם, שכן מצא, וא"ח שם, בשם י"א, בטעם הב'.
  1224. עי' תהלים קמו-קנ.
  1225. עי' ר"ה לב א.
  1226. כלבו שם, שכן מצא, וא"ח שם, בשם י"א, בטעם הג'.
  1227. תהלים קטו יח.
  1228. שם יז. מחז"ו סי' פט; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עו; המנהיג דיני תפילה סי' כג, שכן המנהג בצרפת; פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר ח"א עמ' יב, שכן המנהג בכל צרפת.
  1229. עי' ציון 1123 ואילך.
  1230. עי' מלבי"ם תהלים כ ח.
  1231. תהלים שם. המנהיג שם.
  1232. עי' רלב"ג ואלשיך ומלבי"ם שמו"א יז מה.
  1233. שמו"א שם. המנהיג שם, ושם בט"ס: ואני.
  1234. פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר שם, בפי' הא'.
  1235. פדר"א פכ"ט. פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר שם, בפי' הב'. עיי"ש שמשמע מלשונו שהוא שאפילו אין אומרים לא המתים יש לומר ואנחנו נברך, ומביא על זה המדרש משוחר טוב מזמור עח, המדבר על תהלת ה', ואינו מביא טעם לואנחנו נברך, וצ"ב, ושמא יש שם חיסור בט"ס.
  1236. פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר שם, בפי' הב'.
  1237. עי' המנהיג דיני תפילה סי' כג; שבה"ל תפילה סי' ז: נהגו לומר; עי' סדור הרמ"ק שער ג סי' ג: במנהג, ועי' ציון 1133.
  1238. מטה משה סי' נב: תקנו.
  1239. עי' ציון 1125 ואילך.
  1240. ערה"ש או"ח סי' נא ס"א.
  1241. ערה"ש שם.
  1242. עי' ערה"ש שם.
  1243. תהלים קנ ו. סדור רש"י סי' ו; סדור ר"ש מגרמייזא סי' כו; מחז"ו סי' א; פרדס הגדול סי' ה; סדור חסידי אשכנז סי' כו, בשם רב אפרים מבונא; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עז; טור או"ח סי' נא; כלבו סי' ד, בשם יש שנהגו; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; מהרי"ל הל' תפילה אות ט; ב"י או"ח סי' נא; רמ"א שם ז; לבוש שם ס"ט; פע"ח שער הזמירות פ"ה, ועי' בפע"ח ד' קארעץ שהוא מכוונות מה"ר נתן שפירא, ועי' בס' תפילת חיים (רימר) עמ' מז, שבכת"י פע"ח אינו; משנת חסידים תפלת היצירה פ"ו ס"ה; שו"ע הרב שם ס"י; ערה"ש שם ס"ח.
  1244. כ"ה בסדורי כל העדות מלבד התימנים נוסח בלדי וחבאן, עי' ציון 1174.
  1245. שבת קיח ב. סדור רש"י שם; סדור ר"ש מגרמייזא שם; מחז"ו שם; עץ חיים שם.
  1246. סדור רש"י שם; עי' סדור ר"ש מגרמייזא שם; מחז"ו שם; פרדס הגדול שם; מהרי"ל שם, בשם מחז"ו ושכן אמר מהרי"ל.
  1247. עי' ציון 794 ואילך; עי' סדור רש"י שם; עי' מחז"ו שם; עי' פרדס הגדול שם; עי' עץ חיים שם;
  1248. סדור רש"י שם; סדור ר"ש מגרמייזא שם; מחז"ו שם; פרדס הגדול שם; עי' סדור חסידי אשכנז שם, בשם רב אפרים מבונא; עי' עטרת צבי או"ח סי' נא סק"י.
  1249. עי' כלבו שם; אבודרהם שם; ב"י שם; ד"ח ברכות פ"ה סי' ה ס"ק טז, בשמו; לבוש שם; שתילי זיתים שם סק"י.
  1250. טור שם; רמ"א שם; שו"ע הרב שם; עי' ערה"ש שם. ועי' ציון 1182.
  1251. פרדס הגדול שם.
  1252. סדור רש"י שם; סדור ר"ש מגרמייזא שם; מחז"ו שם; פרדס הגדול שם; מהרי"ל שם, בשם מחז"ו ושכן אמר מהרי"ל.
  1253. סדור רש"י שם; סדור ר"ש מגרמייזא שם; מחז"ו שם; פרדס הגדול שם; כלבו שם.
  1254. רד"ק תהלים קנ א.
  1255. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ ח"א דף כג ע"א.
  1256. עי' ציון 1184 ואילך.
  1257. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם.
  1258. עי' סדר"ע ח"א סי' יג; עי' סדור רס"ג עמ' לג; עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; עי' רמב"ם בסדר תפלות כל השנה; עי' כלבו סי' ד, שהביא המנהג לכפול בשם יש שנהגו, ודייק בתכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם, שמשמע שיש שלא נהגו כן; שעה"כ, ענין נוסח התפילה, לפי ס' תפילת חיים (רימר) עמ' מז; תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם, שכן מנהגנו (אך עי' בשתילי זיתים שם, שלא השמיט דברי הרמ"א שכופלים הפסוק, ואף ציין להם טעם, ומשמע שמנהג יהודי תימן לכפול, וכ"ה בסדורי התימנים נוסח שאמי, ועי' בציון הבא.).
  1259. סדורי התימנים נוסח בלדי, ובנוסח חבאן שיש הכופלים ויש שאינם כופלים.
  1260. טור או"ח סי' נא ואבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה, שכן המנהג בספרד.
  1261. עי' ציון 1073 ואילך, שנהגו להוסיף לפני תהלה לדוד פסוקים ולהתחיל בתהלים פד ה: אשרי יושבי וגו'.
  1262. אבודרהם שם, שכן המנהג בספרד.
  1263. אבודרהם שם, והובא בב"י שם.
  1264. תהלים קנ ו.
  1265. עי' ציון 1248 ואילך.
  1266. ב"י שם; עי' בסדורי כל העדות, שאיננו.
  1267. א"ח דין מאה ברכות סי' לב, בסתם, ועיי"ש מנהגים נוספים; כלבו סי' ד; עי' טור או"ח סי' נא, שהביא לאחר כל הנשמה בשם תקון הגאונים שיש נוהגין לומר ויברך דויד וכו', ומשמע שיש נוהגים שלא לומר דבר.
  1268. עי' א"ח שם.
  1269. עי' להלן.
  1270. תהלים קנ ו.
  1271. סדר"ע ח"א סי' יג.
  1272. תהלים פט נג. סדור רס"ג עמ' לג.
  1273. עי' להלן.
  1274. תהלים שם. סדור רס"ג שם; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י.
  1275. רמב"ם בסדר תפלות כל השנה. ועי' ציון 899.
  1276. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, על ברוך ה' לעולם, שכן המנהג; כ"ה בסדורי האיטלקים וסדורי התימנים נוסח בלדי, ובנוסח חבאן שיש נוהגים כך.
  1277. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם.
  1278. תהלים קלה כא.
  1279. תהלים עב יח-יט. עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' כו; סדור ראב"ן, על ברוך ה' לעולם; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לג; או"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 134; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה.
  1280. כ"ה בסדורי האשכנזים והספרדים והתימנים נוסח שאמי ובנוסח חבאן שיש הנוהגים כך.
  1281. פירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  1282. ע"ע ברכות קריאת שמע ציון 287 ואילך.
  1283. מטה משה סי' נד. יחד עם כל הנשמה, הנאמר קודם לכן.
  1284. מטה משה שם.
  1285. תהלים מא יד.
  1286. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' כו; סדור ראב"ן שם; מטה משה שם.
  1287. מטה משה שם, בשם יש מי שכתב. ועי' בסדור הרמ"ק שער ג סי' ח שכ' בטעם האמירה, שהיא לחתום בברכת דוד, וצ"ב כוונתו (ומש"כ שם: שני פסוקים, הוא ט"ס, שהולך ומבאר ארבעת הפסוקים).
  1288. עי' ציון 747 ואילך.
  1289. לבוש או"ח סי' נא ס"ה. ועי' בד"ח לרא"ש ברכות פ"ה סי' ה ס"ק יט מש"כ לדחות.
  1290. ד"ח שם.
  1291. עי' מטה משה סי' נד: תקנו; עי' לבוש או"ח סי' נא ס"ה: קבעו.
  1292. תהלים פט נג. עי' ציון 1189 ואילך.
  1293. עי' ציון 1187 ואילך.
  1294. תהלים קנ ו.
  1295. עי' ציון 1186. ועי' ציון 1182 על הסוברים שאין לומר כלל פסוקים לאחר כל הנשמה.
  1296. דהי"א כט י-יג. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; רמב"ם בסדר תפלות כל השנה; ס' המנהגות לרא"ש מלוניל עמ' 132, בשם יש מקומות; רוקח סי' שכ ופירושי סידור התפילה לרוקח סי' לד; סדור חסידי אשכנז סי' כז; ס' התמיד עמ' 24; טור או"ח סי' נא, בשם תקון הגאונים שיש נוהגים כן.
  1297. כ"ה בסדורי כל העדות.
  1298. דהי"א כט יג. סדור רס"ג עמ' לג.
  1299. עי' ציון 1208.
  1300. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' כז; סדור ראב"ן, על ויברך דויד.
  1301. עי' ציון 1769 ואילך.
  1302. עי' מכילתא בשלח מסכתא דשירה פ"א: אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' נאה התפארת והנצח וההוד לה', וכן דוד אמר: לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד.
  1303. טור או"ח סי' נא; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; מטה משה סי' נה.
  1304. סדור הרמ"ק שער ג סי' ט.
  1305. עי' טור או"ח סי' נא, בשם תי' הגאונים: יש נוהגין; עי' לבוש שם ס"ט: ונוהגין.
  1306. תשובה בעניני תפילה מזמנו של רס"ג שנדפסה בסיני כרך קט עמ' קל, שכן נהג רבן; האשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 12; סדור חסידי אשכנז סי' כז, ששמע אומרים בעיר אחד. ועי' בתשובה מעניני תפילה שם, שהפסוקים שלאחר מכן לא נכתבו בסידור וכל האומרים הוא אחד משלושת חלוקי הלב.
  1307. סדור חסידי אשכנז שם. ועיי"ש טעם נוסף לשלילת הזכרת יציאת מצרים כאן, שמקומו בסוף השבחות באמת ויציב.
  1308. פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לד, שכן נהגו בימים קדמונים, ורוקח סי' שכ, ששם היו מניחין ומתפללין ישתבח.
  1309. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, שכן הנהיג רבנא משה מלוקא בן רבנא קלונימוס, ורוקח שם, שלאחר מכן תיקנו כן.
  1310. עי' להלן. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' כז; עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; רוקח שם. ועי' בפירושי סידור התפילה לרוקח שם, שנראה שכן הנהיג רבנא משה מלוקא בן רבנא קלונימוס.
  1311. נחמיה ט ו.
  1312. שם יא. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, שכן הנהיג רבנא משה מלוקא בן רבנא קלונימוס, ורוקח שם, שלאחר מכן תיקנו כן; סדור חסידי אשכנז שם.
  1313. כ"ה בסדורי כל העדות, אך בשינויים מהותיים בגודל הפרשה, עי' להלן.
  1314. סדור הרמ"ק שער ג סי' י.
  1315. סדור יעב"ץ על אתה הוא ה'.
  1316. נחמיה ט ה. עי' להלן ציונים 1238, 1243.
  1317. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, על ויברכו שם כבודך, ע"פ רש"י נחמיה שם, בפי' הב' (ר"א הנזכר שם בתכלאל הוא ט"ס וצ"ל ד"א, עי' בתכלאל עץ חיים למהרי"ץ מהד' מחפוד).
  1318. נחמיה ט ו.
  1319. שם יא. ראשונים שבציון 1224; המנהיג דיני תפילה סי' כד, שהתפשטה אמירתו בכל גבול ישראל; עי' ס' התמיד עמ' 25; אגרא דפרקא אות שיב, שכן אומרים האשכנזים.
  1320. נחמיה ט ה. טור או"ח סי' נא, בשם תיקון הגאונים; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; סדור הרמ"ק שער ג סי' י; פרישה שם ס"ק יא, שכ"ה בסדורי הלועזים; לבוש שם ס"ט; מור וקציעה שם וסדור יעב"ץ על אתה הוא ה', שכן מנהג הספרדים; סדור השל"ה, על ויברכו שם כבודך, שכ"ה הנוסח האמיתי לפי המתבאר בזוהר, ושכ"ה בסדורים ספרדיים; אגרא דפרקא שם ע"פ זוהר ח"ג דף קסח ע"ב, ושכן הוא נוסח ספרד.
  1321. ע"ע טעמים ציון 246 ואילך.
  1322. עיון תפלה לרא"ל גורדן (בתוך סדור אוצר התפלות) על אתה הוא ה' לבדך, בד' שו"ת יכין ובעז ח"ב סי' ב.
  1323. מור וקציעה שם וסדור יעב"ץ שם.
  1324. סדור יעב"ץ שם.
  1325. נחמיה ט ו. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י.
  1326. �נחמיה ט ה. רמב"ם בסדר תפילות כל השנה בכת"י אוקספורד, ושם בתחילה כתב הסופר עוד משפט לציון המשך באתה הוא ה' לבדך, כראשונים בציון 1231, ולאחר מכן מחקו. (בדפוסים המצויים הושמטה כל הפרשה שבעזרא בציון וכו').
  1327. נחמיה ט ה.
  1328. שם יא. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" וסדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי.
  1329. נחמיה ט ו.
  1330. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1331. נחמיה ט ה. כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן.
  1332. נחמיה ט ו. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1333. שמות טו א.
  1334. ברייתא בירו' סוטה פ"ה ה"ד; חזקוני שמות שם. והוא לכאו' למ"ד לא דברה תורה כלשון בני אדם, ע"ע דברה תורה כלשון בני אדם ציון 1 ואילך. ועי' בסוטה ל ב, דרשה אחרת על כפילות זו.
  1335. עי' להלן ציון 1348 ואילך, מה בכלל השירה.
  1336. חזקוני שם; פ"מ לירו' שם; עי' קה"ע שם, בפי' הא'. ועיי"ש בפי' הב' ובשי"ק שם ביאורים נוספים. ועי' ציון 1338 ואילך מהראשונים שהיא תקנה או מנהג, ולכאו' סוברים שהלימוד מהכתוב הוא אסמכתא (ע"ע).
  1337. זוהר ח"ב דף נד ע"ב.
  1338. תשובת קהל רומא במחז"ו סי' רסה.
  1339. תשובת קהל רומא במחז"ו שם, ולכאו' כוונתם לתלמוד הבבלי.
  1340. תשובת קהל רומא במחז"ו שם.
  1341. פרדס הגדול סי' ה: והראשונים תיקנו; פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ז: תקנו לומר.
  1342. צדה לדרך מאמר א כלל א פכ"ב: נהגו לומר.
  1343. הרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה (כתבי הרמב"ן ח"א עמ' קנ): תקנו או נהגו לומר השירה.
  1344. עי' שנות אליהו ברכות פ"ד מ"ג.
  1345. שמות יד ל.
  1346. תשובת רב נטרונאי גאון שבס' העתים סי' קע ואוצה"ג ברכות התשובות סי' קצח ותשובות רנ"ג או"ח סי' יא.
  1347. סדור רס"ג עמ' לד.
  1348. עי' סדר"ע ח"א סי' יג, ומנהיג דיני תפילה סי' כד בדעתו; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לד, שכן נהגו בימים קדמונים לסיים בלשם תפארתך, ורוקח סי' שכ, ששם היו מניחין ומתפללין ישתבח.
  1349. תשובת קהל רומא במחז"ו שם, שכן מנהג קהל רומא ואשר סביבותינו וכל קהילות אשר בספרד; רמב"ם תפלה פ"ז הי"ג, ועיי"ש בסדר תפילות כל השנה.
  1350. רמב"ם שם.
  1351. רמב"ם שם.
  1352. המנהיג שם.
  1353. פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לד, שנהגו בימים קדמונים לסיים בלשם תפארתך ורבנא משה מלוקא - שבאיטליה - בן רבנא קלונימוס כשבא למגנצא הנהיג לומר אתה הוא ה' לבדך עד ושמו אחד, ורוקח סי' שכ, שהיו מניחין ומתפללין ישתבח בלשם תפארתך, ולאחר מכן תיקנו לומר פרשה שבעזרא ושירת הים. ועי' ציון 1250 תשובת קהל רומא שתקנת רבותינו לומר שירת הים וציון 1261 שכן מנהג רומא וסביבותיה.
  1354. תשובת קהל רומא במחז"ו סי' רסה.
  1355. פרדס הגדול סי' ה.
  1356. עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' כז; המנהיג דיני תפילה סי' כד; פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ז; הרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה (כתבי הרמב"ן ח"א עמ' קנ); צדה לדרך מאמר א כלל א פכ"ב.
  1357. המנהיג שם.
  1358. ע"ע זכירת יציאת מצרים ציון 1 ואילך. דברים טז ג. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' כז; המנהיג שם.
  1359. צדה לדרך שם.
  1360. עי' ציון 1308 ואילך.
  1361. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  1362. שמות יד כד.
  1363. א"ח דין מאה ברכות סי' לב, בשם י"א, ועי' ציון 1442 ואילך; כלבו סי' ד, שכך מצא.
  1364. א"ח שם סי' לו.
  1365. עי' ציון 1769 ואילך.
  1366. עי' ציון 1214.
  1367. טור או"ח סי' נא; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; מטה משה סי' נה.
  1368. עי' תשובת רב נטרונאי שבציון 1346; ס' העתים סי' קע.
  1369. סדור רס"ג עמ' לד; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; רמב"ם תפילה פ"ז הי"ג ובסדר תפילות כל השנה; אשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' 12.
  1370. עי' תשובת קהל רומא במחז"ו סי' רסה; עי' מנהיג דיני תפילה סי' כד (עמ' נד במהד' מוה"ק); פירושי סדור התפילה לרוקח סי' לז; פירוש התפלות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' ז; עי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא.
  1371. תשובת קהל רומא במחז"ו שם. ועי' בפרדס הגדול סי' ה.
  1372. כ"ה בסידורי האיטלקים, האשכנזים והספרדים, וסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן וחלק מסדורי התימנים נוסח בלדי.
  1373. כ"ה בחלק מסדורי התימנים נוסח בלדי.
  1374. סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא דפוס ונציה דף יב ע"א ודף ל ע"א, וצ"ב טעם השינוי בין חול לשבת.
  1375. עי' אשכול הוצ' אלבק ח"ב עמ' 183; שבה"ל סי' רסט.
  1376. תשובת קהל רומא במחז"ו שם, שכן מנהג קהל רומא ואשר סביבותינו וכל קהילות אשר בספרד; אשכול הוצ' אלבק ח"א עמ' דף ו ע"א; המנהיג שם, שכן שמע שנוהגים בא"י ובבבל ובפרובינצא, והסכים למנהג, ושם הל' ת"ב סי' כח (עמ' רצז במהד' מוה"ק), שכן שמע שנוהגים בא"י.
  1377. תשובת קהל רומא במחז"ו שם.
  1378. ע"ע תשעה באב. אשכול שם.
  1379. ר' אברהם ירושלמי בסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף ג ע"א; ב"י או"ח סי' תקנט (ובשו"ע שם ס"ד השמיט).
  1380. ד"מ שם סק"ו; כה"ח שם ס"ק לב, בד' הלבוש שם ס"ג.
  1381. חסד לאלפים או"ח סי' נא סי"ב, בהגהות בן המחבר, שכן מנהג קהילה קדישא בירושלים המתנהגים ע"פ האר"י, והובא בכה"ח שם ס"ק דן; כה"ח או"ח סי' תקנט ס"ק לב, שכן מנהג בית אל; כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1382. חסד לאלפים שם, שכן נתפשט המנהג; בא"ח שנה א' דברים אות כו, שכן מנהג בגדאד, ושהוא נוהג לומר שירת הים, ואומר האזינו אחר העמידה, ושכן עושים החכמים ויראים ואנשי מעשה; שו"ת זבחי צדק (החדשות) סי' כב; כ"ה בחלק מסדורי הספרדים; כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי, ושמוסיפים לאחריה שמות טו כו: ויאמר אם שמוע תשמע וגו'.
  1383. א"ח דין מאה ברכות סי' לב, בשם י"א; ס' המנהגות לרא"ש מלוניל עמ' 132, בשם גם אומרים. וכ"מ מהרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה (כתבי הרמב"ן ח"א עמ' קנ): לומר השירה בכל יום בציבור. ולא ביארו הטעם, והפוסקים השמיטוהו.
  1384. שמות יד ל. סדור רס"ג עמ' לד; תשובת רב נטרונאי גאון שבס' העתים סי' קע ואוצה"ג ברכות התשובות סי' קצח ותשובות רנ"ג או"ח סי' יא; פרדס הגדול סי' ה; מחז"ו סי' א; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לו; סדור חסידי אשכנז סי' כז; עי' פירוש התפלות והברכות לר"י בר יקר ח"א עמ' יד; שנות אליהו ברכות פ"ד מ"ג.
  1385. פרדס הגדול שם.
  1386. כ"ה בסדורי האשכנזים והספרדים והתימנים.
  1387. שמות יד כט. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1388. שמות טו כו. סדור רס"ג שם.
  1389. שמות טו יח. פרדס הגדול שם; עי' מחז"ו שם; סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' כז; סדור רבנו שלמה ברבי נתן שם; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לז; עי' א"ח דין מאה ברכות סי' לב; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; מקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז, בד' הזוהר ח"ג דף קסח ע"ב: וכד סיימו ה' ימלוך לעולם ועד, ושכן המנהג; דיוקים בנוסח התפלה והברכות לגר"א ומעשה רב סי' כט ושנות אליהו שם.
  1390. שמות טו יט. שעה"כ ענין תפילת שחרית; נגיד ומצוה דף יא ע"ב במהד' לובלין תרס"א, שכן היה נוהג "מורי" (האר"י); באה"ט שם סק"ו, בשמו; מג"א סי' נא סק"ט, בשם הכתבים; סדור יעב"ץ, בשם האר"י ושכן נהג החכ"צ, שהיא סוף השירה בתורה; היכל הקודש דף יא ע"ג; מקו"ח (בכרך) שם, בשמו, ושי"א כן, ושיש לכך פנים מהכתיבה בס"ת.
  1391. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" ובחלק מ"נוסח אשכנז" וסדורי הספרדים.
  1392. שם כו. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, על ותקח מרים, שכן נהגו קדמונינו; כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן, אבל בשאמי אינו.
  1393. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם.
  1394. עי' בסדורי הספרדים שיש הנוהגים כן.
  1395. כ"ה בחלק מסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1396. שמות טו יח. עי' לקח טוב שמות כ יא; רמב"ן שמות טו יט; עי' רבינו בחיי שם.
  1397. מחה"ש סי' נא סק"ט.
  1398. שמות טו יט. ראב"ע שם.
  1399. מחה"ש שם.
  1400. עי' ציון 1406 ואילך.
  1401. עי' ציון 1243 ואילך.
  1402. דיוקים בנוסח התפלה והברכות לגר"א.
  1403. ע"ע ספר תורה. מ"ס פי"ב ה"י, לפי דובר מישרים לרמב"ם ס"ת פ"ח ה"ד; רמב"ם שם, לפי ד"ח להל' ס"ת לרא"ש סי' יד ס"ק סה ומקו"ח (בכרך) סי' נא ס"ז ומחה"ש שם סק"ט.
  1404. ד"ח שם.
  1405. עי' ציון 1433 ואילך. תקון תפלה על שירת הים ד"ה בדבר סיום השירה.
  1406. שמות טו יח. סדור ר"ש מגרמייזא סי' כז; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; רמ"א או"ח נא ז.
  1407. כ"ה בסדורי האשכנזים והספרדים והתימנים נוסח שאמי וחבאן.
  1408. א"ח דין מאה ברכות סי' לב, והובא בב"י או"ח סי' נא.
  1409. סדור יעב"ץ, שכן נהג החכ"צ; כ"ה בסדורי האיטלקים והתימנים נוסח בלדי.
  1410. עי' ציון 1389.
  1411. עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' כז; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; ד"ח לרא"ש ברכות פ"ה סי' ה ס"ק טז, בשמו; מהרי"ל הל' תפלה אות ט, בטעם הראשון.
  1412. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  1413. אבודרהם שם; ד"ח שם, בשמו.
  1414. עי' ציון 1362 ואילך.
  1415. סדור רש"י סי' ו; פרדס הגדול סי' ה; מחז"ו סי' א; מהרי"ל הל' תפילה אות ט, בשמו; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לז; כלבו סי' ד, שכך מצא; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; מהרי"ל שם, בטעם השני.
  1416. עי' ציון 1436. זכריה יד ט. עי' פרדס הגדול ומחז"ו שם.
  1417. סדור רש"י שם; פרדס הגדול שם; מחז"ו שם; מהרי"ל שם, בשמו, והובא בד"מ או"ח סי' נא סק"י; פירושי סידור התפילה לרוקח שם; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; כלבו סי' ד; עי' מהרי"ל שם.
  1418. עי' סדור רש"י שם; עי' פרדס הגדול שם; מחז"ו שם; מהרי"ל שם, בשמו, והובא בד"מ או"ח סי' נא סק"י; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח שם; עי' כלבו סי' ד; עי' מהרי"ל שם. ועי' דרישה או"ח סי' נא סק"א, שהקשה למה הוצרך לכפול ה' ימלוך ולא השלימו בזה השם, ועי' בציון הבא.
  1419. א"ח דין מאה ברכות סי' לב, והובא בב"י או"ח סי' נא, וא"ח שם סי' לו.
  1420. פירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  1421. עי' ציון 1390.
  1422. במדבר ה כב. ד"ח להל' ס"ת לרא"ש סי' יד ס"ק סה.
  1423. עי' ציון 1406 ואילך. שמות טו יח.
  1424. ע"ע יחוד השם ציון 70 ואילך.
  1425. א"ח דין מאה ברכות סי' לא.
  1426. עי' ב"י או"ח סי' נא.
  1427. אונקלוס שמות שם. שעה"כ, ענין תפלת שחרית, והובא בכה"ח סי' מח סק"א; כה"ח סי' נא ס"ק לז, בשמו ובשם האחרונים; נגיד ומצוה דף יא ע"ב במהד' לובלין תרס"א, שכן היה נוהג "מורי" (האר"י); באה"ט שם סק"ו, בשמו.
  1428. עי' ציון 1389.
  1429. תקון תפלה על שירת הים ד"ה בדבר סיום השירה.
  1430. עי' מעשה רב סי' כט.
  1431. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" ובחלק מסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" ובסדורי הספרדים והתימנים נוסח שאמי וחבאן.
  1432. כ"ה בסדורי האיטלקים והתימנים נוסח בלדי ובחלק מסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1433. משנת אליהו ברכות פ"ד מ"ג.
  1434. תהלים כב כט.
  1435. עובדיה א כא.
  1436. זכריה יד ט. רוקח סי' שכ; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; שעה"כ ענין תפלת שחרית, והובא בכה"ח סי' מח סק"א; שנות אליהו ברכות פ"ד מ"ג.
  1437. כ"ה בסדורי האיטלקים והאשכנזים והספרדים וחלק מסדורי התימנים נוסח שאמי. על הנוהגים להוסיף פסוקי רפאני, שבהם נכללים גם פסוקי המלכויות הללו, עי' להלן ציון 571 ואילך.
  1438. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1439. עי' ציון 1344.
  1440. שנות אליהו ברכות פ"ד מ"ג.
  1441. ע"ע שם המפורש. סדור ר"ש מגרמייזא סי' כז.
  1442. עי' ציון 1362 ואילך.
  1443. שמות יד כד.
  1444. שמות יד ל.
  1445. על צורת ההשלמה, עי' ציון 1416 ואילך. סדור רש"י סי' ו; פרדס הגדול סי' ה; מחז"ו סי' א; מהרי"ל הל' תפילה אות ט, בשמו; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לז; כלבו סי' ד, שכך מצא; א"ח דין מאה ברכות סי' לב; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; עי' סדור יעב"ץ; עי' שנות אליהו ברכות פ"ד מ"ג.
  1446. סדור יעב"ץ.
  1447. עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי פסק תקעח-עט; קובץ פסקים והלכות מבן הרא"ש (בתוך ס' הזכרון שיח תפלה עמ' צג); סדור ר' שבתי סופר עמ' 106; סדור היעב"ץ, שכך נהג החכ"צ; סדור ר"ע ור"א מוילנא, שכ"ה בסדורים חדשים, ובסדורים ישנים אינו; נוהג כצאן יוסף דיני פסוד"ז סט"ז.
  1448. עי' סדור ר"ש מגרמייזא סי' כז; עי' רוקח סי' שכ ופירושי סידור התפילה לרוקח סי' לז; א"ח דין מאה ברכות סי' לו; עי' סדור הרמ"ק שער ג סי' יא; שעה"כ ענין תפלת שחרית, והובא בכה"ח סי' מח סק"א; פע"ח שער הזמירות פ"ו; סדור ר"ע ור"א מוילנא, שבסדורים ישנים אינו, ובקו"א שהוא ט"ס ממוסף של ר"ה; דיוקים בנוסח התפלה והברכות לגר"א, שהוא ט"ס כנ"ל.
  1449. ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי שם.
  1450. ע"ע קריאת שמע, על סוף זמן קריאת שמע של שחרית.
  1451. קובץ פסקים והלכות מבן הרא"ש שם.
  1452. לוח ארש סי' קכ, בשם תלמיד אחד שאמר בשם החכ"צ, וסדור יעב"ץ. ועיי"ש בסודר יעב"ץ טעם נוסף ע"פ הקבלה.
  1453. עי' ציון 1362 ואילך.
  1454. א"ח שם.
  1455. עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט.
  1456. עי' א"ח דין מאה ברכות סי' לו; ס' פירושים ופסקים עה"ת לרבינו אביגדור צרפתי פסק תקעח-עט; סדור ר' שבתי סופר עמ' 106; לוח ארש סי' קכ, שכ"ה בסדורים ישנים; סדור ר"ע ור"א מוילנא, שכ"ה בסדורים חדשים, ובסדורים ישנים אינו; נוהג כצאן יוסף דיני פסוד"ז סט"ז; א"ר סי' מו ס"ק יד; מ"ב שם סק"ל.
  1457. לוח ארש שם. ועי' בתמונות תחינות תפלות ספרד ונציה רפ"ד דף נא ע"ב: ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר, וכ"ה שם דף רצז ע"א-ע"ב בתפילת ר"ה.
  1458. עי' עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט.
  1459. סדור ר' שבתי סופר עמ' 106.
  1460. א"ר סי' מו ס"ק יד; מ"ב שם סק"ל.
  1461. כ"ה בסדורי התימנים ובחלק מסדורי האשכנזים והספרדים.
  1462. כ"ה בסדורי האיטלקים ובחלק מסדורי האשכנזים והספרדים.
  1463. כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן וחלק מהסדורים נוסח שאמי.
  1464. ירמיהו יז יד. משנה ותלמוד עם פירוש המזרחי ברכות פ"ה עמ' לז; סדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן, ובחלק מהסדורים נוסח שאמי, עיי"ש הנוסח.
  1465. עי' ציון 1433 ואילך. עי' הנוסח בסדורים שבציון הקודם.
  1466. מיכה ז טו.
  1467. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ, על רפאני ה' וארפא.
  1468. תכלאל עץ חיים למהרי"ץ שם; כ"ה בסדורים שבציון 1463.
  1469. עי' עין יצחק לפסקי מהרי"ץ ברכה"ש ס"ק עא; שו"ע המקוצר או"ח סי' יב ס"א.
  1470. שו"ע המקוצר שם.
  1471. בראשית מט יח.
  1472. תכלאל עץ חיים שם.
  1473. ציון 800 ואילך.
  1474. תהלים לג כב. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1475. כ"ה בסדורי האיטלקים.
  1476. עי' ציון 1286. סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא דפוס ונציה דף יב ע"א ודף ל ע"א.
  1477. מעבר יבק, עתר ענן הקטורת פ"א.
  1478. שבה"ל סי' רסט; תניא רבתי סי' סח; מעבר יבק שם.
  1479. לקוטי מהרי"ח ח"א סדר פסוד"ז מהד' תשע"ג עמ' רכג (ובמהדורה הישנה אינו). ועי' דברי שאול (דעת יוסף) סי' שעו ס"ז ד"ה והנה בשנת.
  1480. תשובת קהל רומא במחז"ו סי' רסה; המנהיג הל' ת"ב סי' כח.
  1481. תשובת קהל רומא במחז"ו שם; שבה"ל שם; תניא רבתי שם.
  1482. ירמיהו יג יז. שבה"ל שם.
  1483. עי' מגילה י ב; תניא רבתי שם, בשם רבי צדקיה בר אברהם הרופא.
  1484. ר' אברהם ירושלמי בסדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף ג ע"א; שכנה"ג או"ח סי' נא הגה"ט אות ד, בשמו; מעבר יבק שם.
  1485. מעבר יבק שם.
  1486. עי' ציון 1375 ואילך; דברי שאול שם (ועי' בשבה"ל שם ובדברי ר' אברהם ירושלמי שם, שמפורש שאין אומרים אותו בת"ב).
  1487. דברי שאול שם.
  1488. שכנה"ג שם.
  1489. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח; טור או"ח סי' רפא.
  1490. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  1491. עי' סדור ר"ש מגרמייזא שם. וכ"ה בזוהר ח"ב דף קלז ע"ב, ולגירסא שבס"א המובאת בדפוס וילנא היא תקנת אנשי כנה"ג.
  1492. עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; עי' טור שם.
  1493. עי' רמ"א ולבוש שם ושו"ע הרב שם ס"ב.
  1494. שו"ע הרב שם
  1495. סדור ר"ש מגרמייזא סי' יב וסי' נח; סדור חסידי אשכנז סי' נח; טור סי' רפא.
  1496. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח.
  1497. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1498. עי' ציון 1491.
  1499. תהלים צב.
  1500. תהלים צג.
  1501. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם. ועי' בסדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם טעם לכל מזמור ומזמור מדוע שייך אף בחול. ועי' בסדור חסידי אשכנז סו"ס יג, שמשמע שלדוד בשנותו שייך דוקא לשבת, ועיי"ש בהערות המהדיר שנמצא בכת"י אחד בלבד.
  1502. תהלים צא.
  1503. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח; סדור חסידי אשכנז סי' נח.
  1504. ס' המחכים עמ' 19; לבוש או"ח סי' רפא ס"א.
  1505. לבוש שם.
  1506. שמות לא יז. אבודרהם שחרית של שבת.
  1507. עי' סדר"ע ח"ב סי' כ במהד' גולדשמידט והדפים מהגניזה הקהירית שפורסמו בסיני פא עמ' רכה וסדור רס"ג עמ' קיח-קיט וסדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' לג ורמב"ם בסדר תפילות כל השנה והמנהיג סי' כב וא"ח דין מאה ברכות סי' יט (והובא בב"י או"ח סי' כ) ואבודרהם שחרית של שבת. ועי' בזוהר ח"ב דף קלז ע"ב.
  1508. עי' ציון 890 ואילך.
  1509. תהלים יט.
  1510. תהלים לד.
  1511. תהלים צ.
  1512. תהלים צא.
  1513. תהלים קלה.
  1514. תהלים קלו.
  1515. תהלים לג.
  1516. תהלים צב.
  1517. תהלים צג. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח; סדור חסידי אשכנז סי' נח; מחז"ו סי' פט; עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' יז-כה.
  1518. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1519. עי' ציון 1498 ואילך.
  1520. תהלים יט.
  1521. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח; סדור חסידי אשכנז סי' נח.
  1522. תהלים יט ג. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1523. תהלים לד.
  1524. שם א. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1525. תהלים צ.
  1526. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם ע"פ תהלים צ ד-ו, י.
  1527. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם ע"פ תהלים צ ג.
  1528. תהלים צא.
  1529. שם י. שבועות טו ב; סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1530. תהלים צא ז. גמ' שם; סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1531. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  1532. תהלים קלה.
  1533. תהלים שם ב. סדור חסידי אשכנז שם.
  1534. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם ע"פ תהלים שם א-ב.
  1535. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1536. תהלים קלו.
  1537. עי' סדור ר"ש מגרמייזא ע"פ תהלים שם ה-ט; סדור חסידי אשכנז שם.
  1538. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם ע"פ תהלים שם י-טז.
  1539. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם ע"פ תהלים שם תהלים שם יט-כב.
  1540. עי' סדור ר"ש מגרמייזא שם ע"פ תהלים שם כה; סדור חסידי אשכנז שם.
  1541. תהלים לג.
  1542. סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז שם.
  1543. החל ממזמור לדוד בשנותו.
  1544. סדור חסידי אשכנז סי' יז.
  1545. תהלים צב.
  1546. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח; סדור חסידי אשכנז סי' נח. וע"ע בסדור ר"ש מגרמייזא סי' יח.
  1547. סדור ר"ש מגרמייזא סי' נח וסדור חסידי אשכנז שם ע"פ משנה תמיד פ"ז מ"ד וגמ' ר"ה לא א.
  1548. תהלים צג.
  1549. סדור ר"ש מגרמייזא שם.
  1550. סדור חסידי אשכנז סי' יט.
  1551. עי' ציון 1504.
  1552. תהלים יט.
  1553. עי' לבוש או"ח סי' רפא ס"א.
  1554. תהלים לד.
  1555. לבוש שם. ועי' שמו"א כא יא ורד"ק שם ז.
  1556. לבוש שם.
  1557. תהלים צ.
  1558. שם ב. לבוש שם.
  1559. תהלים צא.
  1560. לבוש שם ע"פ שבועות טו ע"ב.
  1561. לבוש שם ע"פ פסחים קיב ע"ב.
  1562. תהלים קלה.
  1563. שם ד.
  1564. שם ו. לבוש שם.
  1565. תהלים קלו.
  1566. ירמיהו לג כה. לבוש שם ע"פ פסחים קח א.
  1567. תהלים לג.
  1568. עי' לבוש שם.
  1569. לבוש שם ע"פ תהלים לג א-ב.
  1570. תהלים לג ו.
  1571. לבוש שם.
  1572. תהלים צב.
  1573. שם ג.
  1574. לבוש שם.
  1575. תהלים צג
  1576. לבוש שם ע"פ ילק"ש רמז תתמז.
  1577. עי' ציונים 892 ואילך, 908.
  1578. עי' ציון 997 ואילך.
  1579. תהלים יט.
  1580. תהלים לג.
  1581. תהלים לד.
  1582. תהלים צ.
  1583. תהלים צא.
  1584. תהלים צח.
  1585. תהלים קכא.
  1586. תהלים קכב.
  1587. תהלים קכג.
  1588. תהלים קכד.
  1589. תהלים קלה.
  1590. תהלים קלו. כ"ה בסדורי הספרדים ובסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" וסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן. ועי' בשער הכוונות דרוש נוסח התפילה: ואם הוא שבת יאמר מזמור השמים מספרים כבוד אל כו' ואח"כ יאמר סדר המזמורים שהם רננו צדיקים בה' עד סיום הלל הגדול כנודע, ועי' טעמים ע"פ הקבלה לחלק מהמזמורים בזוהר ח"ב דף קלז ע"ב, ושם כסדר זה, שרננו צדיקים בא לאחר השמים מספרים. על הפיוט "האדרת והאמונה" שיש אומרים לאחר הלל הגדול, עי' ציון 1034.
  1591. תהלים צב.
  1592. תהלים צג. כ"ה בסדורים שבציון 1502. ועי' ציון 1499 שיש מהראשונים סוברים שהמזמורים שמוסיפים בשבת הם משום שאין באמירתם ביטול מלאכה, מלבד מזמור שיר ליום השבת וה' מלך שהם המזמורים שנתקנו לשבת. בסידורי התימנים נוסח בלדי פסוד"ז בשבת נאמרות התוספות הללו בסדר זה, ונוסף להם אמירת ויכלו לפני ברוך שאמר, אבל אצלם בימי חול אין כלל מזמורים לפני ברוך שאמר. ועי' בסדורי האיטלקים שמנהגם להוסיף בשבת לאחר ה' מלך: מזמור לתודה (עי' ציונים 1045 ואילך, 1096), הלל הגדול, ולאחר השמים מספרים (שנאמר אצלם גם בחול): ה' מלך ירגזו עמים, הללויה הללו את שם ה', לאחר ברוך שאמר מוסיפים: מזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות לבש, ולפני נשמת מוסיפים: לדוד בשנותו.
  1593. רמ"א או"ח רפא; לבוש שם.
  1594. ציונים 909, 924 ואילך.
  1595. ציון 961 ואילך.
  1596. ציון 962 ואילך.
  1597. ציון 94 ואילך.
  1598. ציון 1025 ואילך.
  1599. ציון 1899 ואילך.
  1600. ציון 1897 ואילך. ועי' רשימת המזמורים שיש שנהגו להוסיף אז באו"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 261 ואילך.
  1601. ציון 89 ואילך.
  1602. תהלים צא טז.
  1603. ישיבת מועצת הרה"ר מי"ז אדר ב' התשי"א, הובא ברבנות הראשית – שבעים שנה ליסודה ח"ב עמ' 859.
  1604. הודעת הרבנות הראשית לישראל משנת התשל"ו, הובא ברבנות הראשית שם עמ' 896.
  1605. הרבנות הראשית שם עמ' 984, בהערה, שכן הנהיג הר"ש גורן בהיותו הרב הראשי לצה"ל; כן נדפס בסדורים רבים.
  1606. תהלים קלו.
  1607. תענית כה ב.
  1608. עי' ציונים 1426, 1502.
  1609. תוס' שם כו א ד"ה שאני.
  1610. עי' תענית כו א. ס' המחכים עמ' 19. ועי' נחלת אריאל למ"ס פי"ח ה"ב.
  1611. תהלים עח לח.
  1612. עי' שעה"כ דרוש נוסח התפילה, על יהי כבוד (והובא בכה"ח סי' מח סק"א), שנראה שבא לדחות מנהג זה; פע"ח שער הזמירות פ"ד, בשם מקצת אנשים, ודחה ע"פ הקבלה; כנה"ג או"ח סי' רלז הגב"י סק"ב, שכן המנהג בקושטנדינא, ושכן היו נוהגים עד לדורו בתירי"א; מג"א ר"ס רפא, בשמו, שיש מקומות שנוהגים כן; סדור השל"ה בהגה"ה בהודו, שכן מצא בתשובה; סדור יעב"ץ בהודו וביהי כבוד ושאילת יעבץ ח"ב סי' קכ.
  1613. כנה"ג שם, שכן המנהג בקושטנדינא, ושכן היו נוהגים עד לדורו בתירי"א; מג"א שם, בשמו, שיש מקומות שנוהגים כן; סדור השל"ה שם, שכן מצא בתשובה; סדור יעב"ץ שם ושאילת יעבץ שם.
  1614. כנה"ג שם, שכן המנהג בקושטנדינא, ושכן היו נוהגים עד לדורו בתירי"א; מג"א שם, בשמו, שיש מקומות שנוהגים כן.
  1615. עי' כנה"ג שם.
  1616. ע"ע ערבית.
  1617. שאילת יעבץ שם.
  1618. כ"ה בסידורי התימנים נוסח בלדי ושאמי.
  1619. כ"ה בסידורי התימנים נוסח חבאן.
  1620. שעה"כ דרוש נוסח התפילה, על יהי כבוד, והובא בכה"ח סי' מח סק"א; פע"ח שם; שע"ת סי' נא סק"ג, בשמו; שאילת יעבץ שם, בד' השואל, שהמערערעים על היעב"ץ אומרים שלא נמצא כן בשום פוסק או מקובל ובכל הסידורים; כה"ח סי' רסז סק"ה וסי' רפא סק"ב, שכן מנהג רוב העולם; כ"ה בסידורי האשכנזים "נוסח אשכנז" ורוב סידורי "נוסח ספרד" וסידורי הספרדים והאיטלקים.
  1621. שאילת יעבץ שם, בד' השואל ובתשובה, שכ"ד המערערים על היעב"ץ. ועי' ציונים 849 ואילך, 1068 ואילך.
  1622. עי' ציון 961 ואילך.
  1623. מל"א יח לט. כ"ה בסדורי הספרדים וסדורי התימנים נוסח שאמי וחבאן. ועי' בא"ח שבציון 1537 שמשמע קצת מדבריו שנאמר בימיו רק בימי תחנונים, דהיינו בסליחות.
  1624. כ"ה בסדורי הספרדים.
  1625. ע"ע יחוד השם ציון 70 ואילך.
  1626. א"ח דין מאה ברכות סי' לא.
  1627. תהלים קל. שעה"כ, דרושי ר"ה, בהקדמה; פע"ח שער תפילות ר"ה פ"ז; כה"ח או"ח סי' נד סק"ח, בשמו; מג"א שם סק"ב ומ"ב שם סק"ד, בשם הכתבים; נחלת אריאל למ"ס פי"ט ה"ב, בשם האר"י; חסד לאלפים או"ח שם ס"א.
  1628. עי' שעה"כ שם ופע"ח שם. ועי' במ"ס שם, שהוא אחד המזמורים שהיו אומרים הלויים בבית המקדש (ע"ע שיר; שירה) ביו"כ.
  1629. שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' יד.
  1630. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" ובסדורי הספרדים ובסדורי התימנים נוסח שאמי.
  1631. תהלים קל.
  1632. שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' יד, שכן תיקנו הראשונים בג'רבה; כ"ה בחלק מסדורי האשכנזים "נוסח ספרד".
  1633. עי' ציון 785. מקיץ נרדמים (לאנדא) מכתב ו, בסופו, והובא בצלותא דאברהם ח"א עמ' רמא.
  1634. עי' ציון 848 ואילך. שו"ת שואל ונשאל שם.
  1635. ציון 352 ואילך.
  1636. ציון 860 ואילך.
  1637. ציון 411 ואילך.
  1638. ציון 798 ואילך.
  1639. עי' ציון 1678 ואילך מי תיקן הברכה שלפני פסוד"ז.
  1640. רי"ף ורא"ש ברכות לב א (כג א); רמב"ם תפילה פ"ז הי"ב; עי' טור או"ח סי' נא: תקנו; עי' שו"ע שם א: אומרים.
  1641. רי"ף שם; מחז"ו סי' א וסי' רסה; רמב"ם שם וסדר תפילות כל השנה; רא"ש שם; טוש"ע שם.
  1642. עי' מחז"ו סי' פט; עי' רמב"ם בסדר תפילות כל השנה.
  1643. כ"ה בסדורי כל העדות בימינו.
  1644. ראבי"ה ברכות סי' לב; פירושי רבינו אליהו מלונדריש ופסקיו עמ' קכח; ס' על הכל סי' א.
  1645. עי' שבה"ל סי' ז, בשם אחיו ר' בנימין שכתב בשם הר"ר מאיר; מטה משה סי' מד; ערה"ש או"ח סי' נא ס"ג.
  1646. עי' ציונים 1652, 1655.
  1647. ערה"ש שם.
  1648. עי' ציון 1678 ואילך.
  1649. ספרי דברים פיס' שמג; ברכות לב א וע"ז ז ב. שבה"ל סי' ז, בשם אחיו ר' בנימין שכתב בשם הר"ר מאיר.
  1650. ערה"ש שם.
  1651. סדר"ע ח"א סי' ט.
  1652. סדר"ע ח"א סי' י. ועיי"ש בסדר"ע (סץ), בהערות המהדיר, שבסדר"ע ח"ב סי' קכד, שביוה"כ כתב בסתם לומר ברוך שאמר, וכ"ה בחלק מכתבי היד בסדר"ע ח"ב (גולדשמידט) סי' כ לגבי שבת וסי' פח לגבי פסח, וכתב שצ"ב אם הוא כמנהג העיירות, או שבישיבה חילקו בין חול לשבת ומועדים, כדעת רס"ג שבציון 1655 ואילך.
  1653. עי' ציונים 1044, 1130. סדור רס"ג עמ' לה.
  1654. עי' סדור רס"ג עמ' לד.
  1655. סדור רס"ג עמ' לב.
  1656. סדור רס"ג עמ' קיח, לגבי היחיד בשבת, ועמ' קכ, לגבי היחיד ביו"ט והחזן בשבת ויו"ט.
  1657. עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' מו שבר"ה אומר פסוד"ז כשבת.
  1658. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' ט, לגבי חול, ועמ' לג, לגבי שבת, ועמ' מו שר"ה דינו כשבת
  1659. עי' ציון 1657.
  1660. סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' לג, לגבי שבת, ועי' בציון הקודם.
  1661. עי' הנוסח המקורי בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז", ובשאר הסדורים הנוהגים בנוסח זה (עי' ציון 1664) הנוסח המתוקן של האר"י; עי' שעה"כ נוסח התפילה (והובא בכה"ח סי' מח סק"א).
  1662. עי' טור או"ח סי' נא, בשם ס' היכלות, ושכן נוסח האשכנזים; סדור הרמ"ק שער ג סי' א, שכן אמרו; שעה"כ שם; א"ר סי' נא סק"א.
  1663. שה"ש ה יא. רוקח סי' שכ; סדור חסידי אשכנז סי' י; טור שם, בשם ס' היכלות; סדור הרמ"ק שם, שכן אמרו; א"ר שם.
  1664. כ"ה בסדורי כל העדות מלבד הסדורים שבציון הבא, ועי' ציון 1661.
  1665. עי' בסדורי הספרדים שנדפסו לפני התפשטות קבלת האר"י, ומובא בחלק מסדורי הספרדים בתור נוסח נוסף; עי' בסדורי התימנים (ובחלקם מופיע כנוסח נוסף).
  1666. עי' סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא ד' ונציה דף כט ע"ב, ורמזו ר' אברהם ירושלמי בסדור שם דף ג ע"א.
  1667. עי' נוסח התפילה של יהודי פרס עמ' 34.
  1668. סדר"ע סי' ט; מחז"ו סי' א; רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; שעה"כ נוסח התפילה, והובא בכה"ח סי' מח סק"א: בתשבחות, עי' להלן ציון 1670 ואילך.
  1669. סדר"ע ומחז"ו שם ע"פ תענית ו ב.
  1670. ס' הזכרון לר"י קמחי עמ' 8; מכלול לרד"ק (ד' ליק) קסו א; שעה"כ נוסח התפילה, בשם המדקדקים, והובא בכה"ח שם; הקדמה כללית לסדור ר' שבתי סופר פ"ג ס"ב; מג"א סי' נא סק"א, בשם הכוונות; באה"ט שם סק"א; שתילי זיתים שם סק"ג, בשם הכוונות; ערה"ש שם ס"ב; מ"ב שם סק"א.
  1671. ס' הזכרון שם; מכלול שם; שעה"כ שם; הקדמה כללית שם.
  1672. כ"ה בסדורי האשכנזים והספרדים ובסדורי התימנים נוסח שאמי.
  1673. כ"ה בסדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן.
  1674. זכור ליצחק (הררי) סי' ז.
  1675. עי' ציון 1680.
  1676. כה"ח סי' נא סק"ז.
  1677. ציון 763 ואילך.
  1678. סדור חסידי אשכנז סי' כז, בשם ספר ישן; או"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 123; תולעת יעקב, סוד פסוקי דזמרה, בשמו; א"ר סי' נא סק"א, בשם ס' היכלות; ח"א כלל יח ס"א; עי' שו"ת משכנ"י או"ח סי' סז; מ"ב שם סק"א, בשם האחרונים, ובה"ל שם ד"ה צריך ליזהר; מגן האלף לסדר"ע דף עא ע"א, בד' ס' האורה שבציונים 1723, 1835.
  1679. עי' או"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 124.
  1680. או"ז שם.
  1681. או"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 123 ועמ' 124; תולעת יעקב שם, בשמו; סדור הרמ"ק שער ג סי' א, בשם המפרשים; א"ר שם, בשם ס' היכלות; מ"ב שם, בשם האחרונים.
  1682. סדור חסידי אשכנז סי' כח.
  1683. פר"ח שם ס"א, עיי"ש שתמה מאחר שנסתם ונחתם התלמוד איך יכלו הגאונים לתקן ברכות מחודשות, ועי' במגן האלף לסדר"ע דף ע ע"ב שביאר שהפר"ח הבין כן מתר"י ברכות ברכות לב א (כג א), ודחה.וע"ע ברכות: ברכות שלאחר התלמוד.
  1684. טור או"ח סי' נא; שו"ע הרב שם ס"ב; ערה"ש שם ס"ב.
  1685. או"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 123, שכך נוהגים בכל אשכנז וצרפת משום שקבלו החסידים הראשונים ואנשי מעשה, והובא בתולעת יעקב, סוד פסוקי דזמרה, ומשם בב"ח או"ח סי' נג; ט"ז סי' נא סק"א, בשם תולעת יעקב שכתב בשם או"ז; מג"א שם סק"א, בשם הב"ח ותולעת יעקב; שעה"כ נוסח התפילה, והובא בכה"ח סי' מח סק"א; פע"ח שער הזמירות פ"ד; שו"ע הרב שם ס"ב; שתילי זיתים שם סק"א, בשם ט"ז ומג"א; ערה"ש שם.
  1686. ב"ח או"ח סי' נג; מג"א סי' נא סק"א, בשם תולעת יעקב וב"ח; שו"ע הרב שם; שתילי זיתים שם, בשם ט"ז ומג"א; ערה"ש שם.
  1687. עי' או"ז שם, והובא בתולעת יעקב וב"ח שם.
  1688. רמ"א או"ח נא ז; ב"ח או"ח סי' נג; מטה משה סי' מה.
  1689. ב"ח שם, בד' הטור שהשמיט.
  1690. שעה"כ שם, והובא בכה"ח שם; מג"א סי' נא סק"א, בשם הכוונות; שו"ע הרב שם ס"ב; באה"ט שם סק"א, בשם ס' כוונות; שתילי זיתים שם סק"ג, בשם הכוונות; עי' ערה"ש שם ס"ב; מ"ב שם סק"א.
  1691. מ"ב שם.
  1692. מג"א סי' נא סק"ג; מ"ב שם סק"ב, בשמו; פמ"ג שם א"א סק"ג; דה"ח במהדורות עם הסדור, בדינים שלפני ישתבח ס"ד, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז סי"ח, בשמו; שו"ע הרב שם ס"ג, בשם יש מי שאומר.
  1693. עי' נשמ"א כלל כ.
  1694. פמ"ג שם א"א, ע"פ ט"ז שם סק"א.
  1695. עי' ציונים 1583 ואילך, 1723, 1835.
  1696. מג"א שם סק"ג; פמ"ג שם.
  1697. עי' ציון 610 ואילך. נשמ"א שם, שהוא מהרי"ף.
  1698. ע"ע קריאת שמע. נשמ"א שם.
  1699. קשר גודל סי' ז אות כט, בד' האר"י; המגיה בחסד לאלפים שם ס"ג, בשמו; שו"ע הרב שם: מלבד אמן של האל הקדוש ושומע תפלה, ע"ע אמן ציון 75 ואילך; בא"ח שנה א' ויגש אות ט; כה"ח סי' יח סק"ד; שו"ת משכנ"י או"ח סי' סח; תו"ח (סופר) סי' נא סק"ג.
  1700. כה"ח (פלאג'י) סי' יח אות ה: לקדיש וקדושה; בא"ח שנה א' ויגש אות ט, בשמו, והסכים לו.
  1701. כה"ח שם.
  1702. מאמ"ר סי' נא סק"ג; המגיה בשלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות טז, בשמו; קשר גודל סי' ז אות ל, בשמו; המגיה בחסד לאלפים שם ס"ג, בשם הקשר גודל.
  1703. ע"ע. עי' מאמ"ר שם; עי' המגיה בשלמי צבור שם, בשמו; קשר גודל שם, בשם השלמי צבור.
  1704. עי' ציון 1597.
  1705. ח"א כלל כ ס"ג; מ"ב שם סק"ב, בשמו.
  1706. מ"ב שם.
  1707. עי' ציון 1717 ואילך מי תיקן הברכה שלאחר פסוד"ז.
  1708. רי"ף ורא"ש ברכות לב א (כג א); רמב"ם תפילה פ"ז הי"ב; עי' טור או"ח סי' נא: תקנו; עי' שו"ע שם א: אומרים.
  1709. רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם; טוש"ע שם. ועי' בסדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' י, שכתב לפני ברכת ישתבח: ויאמר ברכות אלו, וצ"ב.
  1710. ע"ע ברכות: פתיחה וחתימה.
  1711. תוס' רא"ש ברכות מו א. וע"ע הנ"ל ציונים 47, 51 ואילך, שברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך.
  1712. תוס' רא"ש שם, בתי' הא' מדוע הברכה שאחר קה"ת פותחת בברוך.
  1713. עי' תוס' רא"ש שם, בתי' הב' והג'.
  1714. עי' תוס' רא"ש ברכות מו א. וע"ע ברכות קריאת שמע ציון 165.
  1715. עי' ריטב"א מגילה כא ב.
  1716. ריטב"א שם.
  1717. עי' לעיל: הפסק בהם. ריטב"א שם.
  1718. כלבו סי' ה; א"ח דין מאה ברכות סי' לו; או"ז לר' דוד נכד הרמב"ן עמ' 135; סדור חסידי אשכנז סי' כח, בתוספת, שכן שמע; שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא; הגהת מהרש"ו בשעה"כ ענין נוסח התפילה, שכך שמע, לגבי תחילת הברכה, ועי' ציון 1631; סדור יעב"ץ, על ישתבח, בשם י"א. ועי' בסדור חסידי אשכנז שם, ששמע ששלמה יסדו ביום שעלה ראשון לישב על כסא שן, עיי"ש הטעם שייסדו.
  1719. כלבו שם; א"ח שם; עי' או"ז שם, ובהערת המהדיר ציון 8; עי' סדור יעב"ץ שם.
  1720. א"ח שם; עי' או"ז שם, ובהערת המהדיר שם; עי' סדור חסידי אשכנז שם, בתוספת, שכן שמע; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה; סדור יעב"ץ שם.
  1721. סדור חסידי אשכנז שם, בתוספת, שכן שמע.
  1722. אבודרהם שם.
  1723. סדור רש"י סי' שפט ואיסור והיתר לרש"י סי' לב ומחז"ו הל' פסח סי' עג וס' האורה ח"ב סי' מו, לגבי נשמת וישתבח שבברכת-השיר בליל הסדר; סדור חסידי אשכנז סי' כז, בשם ספר ישן; ח"א כלל יח ס"א; עי' שו"ת משכנ"י או"ח סי' סז.
  1724. סדור חסידי אשכנז שם.
  1725. שעה"כ שם, שכך שמע מפי חכם א' אך לא קיבל דבר זה מהאר"י; בא"ח שנה א' ויגש אות טו, בשם י"א.
  1726. שעה"כ שם, שכך שמע מפי חכם א' אך לא קיבל דבר זה מהאר"י.
  1727. הגהת מהרש"ו בשעה"כ שם: ואפשר לומר; בא"ח שם, בשם י"א.
  1728. שבה"ל תפילה סי' ז, בשם רבינו שלמה. ועי' פרדס הגדול סי' ה.
  1729. פרדס הגדול שם; שבה"ל שם, בשם רבינו שלמה.
  1730. עי' ציון 1637 ואילך.
  1731. עי' ציון 1613. שו"ת מהר"ם מינץ סי' ח; עי' טוש"ע או"ח נא א
  1732. עי' ציון 1710 ואילך.
  1733. עטרת צבי סי' נג סק"א.
  1734. שו"ע או"ח נג ב, ועי' בב"י שם שהוא ע"פ מהר"י אבוהב לטור שם; ח"א כלל יט ס"א: איזה מזמור.
  1735. עטרת צבי שם.
  1736. ע"ע ברכה שאינה צריכה. עטרת צבי שם; מ"ב שם סק"ג.
  1737. עטרת צבי שם.
  1738. עי' ציון 459 ואילך.
  1739. מ"ב שם; קצות השלחן סי' יח סי"ג.
  1740. עי' פמ"ג שם א"א סק"ב; בה"ל שם ד"ה אמר ב"ש, בשמו.
  1741. ע"ע ברכות הנהנין.
  1742. פמ"ג שם; בה"ל שם, בשמו.
  1743. לבוש או"ח סי' נג ס"ב; א"ר שם סק"ב וא"ז שם סק"א.
  1744. א"ר וא"ז שם.
  1745. עי' ציון 1641 ואילך.
  1746. עטרת צבי שם סק"א, בד' השו"ע; שו"ע הרב שם ס"ב; ערה"ש שם ס"א; מ"ב שם סק"ב.
  1747. פמ"ג שם מ"ז סק"א.
  1748. ציון 415 ואילך.
  1749. ציון 1597 ואילך.
  1750. סדר"ע ח"א סי' יד; עי' סדור רס"ג עמ' לה; הגהות סמ"ק סי' יא, בשמו; פרדס הגדול סי' ה; שבה"ל תפילה סי' ז, בשם רבינו שלמה (ועי' יפה ללב ח"א או"ח סי' נג ס"א, שהוא רש"י); הגמ"י הל' תפלה פ"ז הי"ב; כלבו סי' כז, שכך מצא בשם רב עמרם; טוש"ע או"ח נג א; שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא; לבוש שם ס"א; ט"ז שם סק"א; ערה"ש שם ס"א.
  1751. הגהות סמ"ק שם, בשם רב עמרם, וכלבו שם, שכן מצא בשם רב עמרם, ולכאו' הוא ביאור לסדר"ע בציון הקודם; ב"ח שם, בד' הטור; ט"ז שם סק"א, בשמו.
  1752. ע"ע קדיש.
  1753. לבוש שם ס"א, בהג"ה; שתילי זיתים שם סק"א, בשמו.
  1754. ע"ע קדיש.
  1755. ב"ח שם; ט"ז שם, בשמו. ועי' בט"ז, שביאר באופ"א, שהוא משום הברכו שלפני יוצר, עיי"ש הטעם ועי' ביד אפרים שם. ועי' הגמ"י הל' תפלה פ"ז הי"ב, משום שאסור להפסיק בין ישתבח ליוצר (עי' ציון 834 ואילך), לכן נהגו לומר ישתבח מעומד כמו יוצר, וביאר בפמ"ג או"ח סי' נג מ"ז סק"א, שודאי גם הוא משום סמיכות הקדיש, שהרי יוצר אור אין צריך עמידה, וקדושה שביוצר נאמרת דוקא בישיבה. ועי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' ח.
  1756. שו"ת מהר"ם מינץ סי' פא.
  1757. ב"ח או"ח סי' נג, בד' הכלבו והטור ומהרי"א; ט"ז שם סק"א, בד' הטוש"ע; כסא אליהו שם אות ג, בד' הגמ"י הל' תפלה פ"ז הי"ב, והשיג על הט"ז שבציון 1669 שפירש בע"א; שו"ע הרב שם ס"א, בשם י"א; יפה ללב ח"א או"ח סי' נג ס"א, בד' רבינו שלמה והפרדס שבציון 1712.
  1758. עי' ציון 1654.
  1759. עי' כסא אליהו שבציון 1668, ומ' שרוב הקהל בירושלים, וכן ברוב הקהילות נוהגים לשבת; יפה ללב שם, שכן המנהג באיזמיר; כה"ח סי' נא ס"ק מב. ועי' בב"ח שם, בד' תולעת יעקב, סוד פסוד"ז, שע"פ הסוד יכול לשבת, ובחסד לאלפים שם ס"א, שע"פ הסוד יש לו לשבת, ובד' האר"י עי' שלמי ציבור חלבי השלמים אות יט וכה"ח או"ח סי' נא ס"ק מב.
  1760. ב"ח או"ח סי' נג. אם הקהל צריכים לעמוד בשעת שמיעת קדיש, ע"ע קדיש.
  1761. עמק ברכה כלל נה; ב"ח שם.
  1762. ב"ח שם.
  1763. רמ"א או"ח נא ז, ע"פ א"ר שם סק"א (אך עי' בציון 1672 שי"מ בע"א); כסא אליהו שם, שכן ראה נוהגים המדקדקים בירושלים וכן ראה שנוהגים בכמה קהילות; שו"ע הרב שם.
  1764. ט"ז או"ח נג סק"א, בד' הגמ"י שם, ועי' בפמ"ג שם מ"ז סק"א, שהדיוק הוא מהמילה "נהגו", ועי' ציון 1661 שי"מ ד' הגמ"י בע"א. ועי' שו"ת מהר"ם מינץ סי' ח.
  1765. עמק ברכה שם, וצ"ב הסברא בזה.
  1766. כסא אליהו שם.
  1767. מג"א סי' נג סק"א, ע"פ רמ"א או"ח נא ז, עי' במחה"ש שם סק"א ופמ"ג שם א"א סק"א, שהדיוק הוא מכך שהשווה הרמ"א דין ישתבח לדין ברוך שאמר (עי' ציון 1648), ועי' ציון 1726.
  1768. עי' ציון 1661 ואילך.
  1769. ב"ח או"ח סי' נג, ע"פ ל' הטוש"ע שם א; עי' ט"ז שם סק"א ועולת תמיד שם סק"א, בשמו; מג"א שם סק"א, בשמו.
  1770. שו"ע הרב שם ס"א;
  1771. סדור ר"ש מגרמייזא סי' טז וסי' כח; מחז"ו סי' קסא, ששמע מפי הרב תיט"ב; טור או"ח סי' נא; אבודרהם סדר שחרית של חול ופירושה.
  1772. סדור ר"ש מגרמייזא סי' כח.
  1773. מחז"ו שם, שכן פי' הרב ר' יעקב בר' שמשון.
  1774. מחז"ו שם, בד' הרב ר' יעקב בר' שמשון.
  1775. זוהר ח"ב דף קלב ע"א.
  1776. עי' זוהר שם.
  1777. זוהר שם.
  1778. של"ה מסכת תמיד פ' נר מצוה, בהגה"ה, ע"פ הזוהר שם; הגהות רש"ב שבסו"ס תורה אור, בד' אור הישר שעל נוסח הסידור (בסדור הרמ"ק שער ג סי' יב) ע"פ הזוהר שם, שכתב שיאמר בנשימה אחת ט"ו שבחות אך מנה עד מלכות, וכתב שנראה שהוא ט"ס וצ"ל י"ג שבחות, והעיר שסותר לאור הישר שבציון 1689, וצ"ב; יסוד ושורש העבודה שער השיר פ"ז, שכן נמצא בספרים בשם הזוהר, ודחה, שאינו מוכרח כלל מלשון הזוהר; שלמי צבור, משפטי הזמירות וביאוריהן אות כד, בשם המג"א, וצ"ב שהמג"א שבציון 1689 מדבר על ט"ו; דמשק אליעזר לזוהר שם; בא"ח שנה א' ויגש אות טו, שכן מנהג מקצת בני אדם, ודחה.
  1779. ערה"ש שם ס"א.
  1780. הגהות רש"ב שם: ואפשר.
  1781. דמשק אליעזר לזוהר שם.
  1782. אור צדיקים תי' ב סכ"ז; אור הישר (במהדורה שבסדור הרמ"ק) עמוד העבודה פ"ז, ועי' בהגהות רש"ב שם שעמד על כך שסותר לאור הישר שבציון 1685, וצ"ב; מג"א סי' נג בריש הסי', בשם השל"ה, וצ"ב שבשל"ה שבציון הקודם מדובר רק על י"ג; דה"ח, במהדורות עם הסדור, בדינים שלפני ישתבח ס"ב, ובמהדורות ללא הסדור, דיני פסוד"ז סט"ז; מגן גיבורים שם אלף המגן סק"א, בשם השל"ה והמג"א; ערה"ש שם, בשם המג"א; עי' תוס' חיים לח"א כלל יח ס"ק יג, בשם של"ה ומג"א ודה"ח, וס"ק יד, בשם של"ה ומג"א ואחרונים, ונ' שמסכים להם. ועי' בנוהג כצאן יוסף דיני פסוד"ז סט"ז שכתב לומר בנשימה אחת ט"ו שבחים, אבל מנה רק עד ומלכות, וצ"ב.
  1783. ערה"ש שם; עי' אלף המגן שם.
  1784. אלף המגן שם. ועיי"ש שמשמע שסובר כן אף בד' היעב"ץ שבציון 1698, וצ"ב.
  1785. עי' תוס' חיים לח"א שם ס"ק יד.
  1786. סדור הרמ"ק שם, ע"פ הזוהר שם; סדור היעב"ץ, דינים שלפני ישתבח אות א, ע"פ הזוהר שם; ח"א כלל יח ס"ד, בשם הגר"א; מעשה רב שם.
  1787. מ"ב שם סק"א, בשם הח"א שכתב בשם הגר"א ובשם היעב"ץ ושכ"מ בזוהר, וצ"ב שהם כתבו כן על י"ג השבחים בלבד.
  1788. סדור הרמ"ק שם, ע"פ הזוהר שם; סדור היעב"ץ שם, ע"פ הזוהר שם: בהפסק שיחה; מעשה רב סי' לא; שלמי צבור שם, ע"פ הזוהר שם, ושע"ת שם סק"א, בשמו: בדיבור דוקא.
  1789. סדור היעב"ץ שם. וצ"ב אם הרמ"ק והמעשה רב שבציון הקודם יודו לזה, ומל' השלמי צבור משמע שאינו מודה לזה. ועי' בשלחן הטהור סי' נג ס"ג: תכופים בלי הפסק, וצ"ב היחס בין זה לבין ד' היעב"ץ.
  1790. עי' יסוד ושורש העבודה שם; ח"א שם, בשם הגר"א; מעשה רב שם; שלמי צבור שם, ע"פ הזוהר שם; שע"ת שם, בשמו; שלחן הטהור שם; מ"ב שם, בשם הח"א שכתב בשם הגר"א ובשם היעב"ץ ושכ"מ בזוהר, וצ"ב שהיעב"ץ בציון הבא כתב יותר מזה; תוס' חיים לח"א שם, בשם שע"ת וסדור יעב"ץ ויסוד ושורש העבודה.
  1791. סדור היעב"ץ שם; בא"ח שם.
  1792. עי' ציון 1786 ואילך.
  1793. עי' ציונים 1693 ואילך, 1702 ואילך.
  1794. בא"ח שנה א' ויגש אות טו.
  1795. בא"ח שם.
  1796. בא"ח שנה א' ויגש אות טו, שכן מצא ושכן הוא נוהג.
  1797. ציון 64 ואילך. ועי' ס' המחכים עמ' 7, וכלבו סי' ה בשם ה"ר שמעיה וה"ר יוסף אבן פלט, והובא הכלבו בב"י או"ח סי' נא.
  1798. עי' ציון 1717.
  1799. סדר"ע ח"ב סי' כא; א"ח דין מאה ברכות סי' לו, בשם הרב נתן (ולפנינו בס' המחכים אינו); כלבו סי' לז; ס' המנהגות לר' משה ב"ר שמואל עמ' 97; ס' התמיד עמ' 31; אבודרהם שחרית של שבת; סדור הרמ"ק שער יא סי' יב; שעה"כ ענין תפילת שחרית. ועי' במנחת אהרן (פארדו) כלל יב אות כה, שכ' בשם איזה מגורי האר"י לומר ובכן אפילו בחול, ודחה.
  1800. סדור רס"ג עמ' קכ; מחז"ו סי' ט וסי' קסא; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' לד; רמב"ם בסדר תפילות כל השנה.
  1801. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח ספרד" ובסדורי הספרדים ובסדורי התימנים נוסח שאמי.
  1802. כ"ה בסדורי האיטלקים הישנים ובסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז" ובסדורי התימנים נוסח בלדי וחבאן.
  1803. עי' ציון 1365 ואילך.
  1804. עי' ציון 1364.
  1805. סדר היום, סדר תפלת שחרית בשבת.
  1806. סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא דפוס ונציה דף ל ע"א.
  1807. פסחים קיח א
  1808. ע"ע ארבע כוסות.
  1809. משנה פסחים קיז ב. וע"ע ברכת השיר ציון 5 ואילך.
  1810. עי' סדר"ע ח"ב סי' פח, לגבי פסח, וסי' קכד, לגבי יו"כ; עי' רי"ץ גיאת, הלכות יוה"כ, עמ' פד במהד' מאה שערים, לגבי יו"כ; עי' מחז"ו סי' שנב, לגבי יו"כ; עי' סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' מו, לגבי ר"ה; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' פח; עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' עט; ס' המנהגות לר' משה ב"ר שמואל עמ' 114; סדר טרוייש סי' ט, לגבי ר"ה.
  1811. עי' לעיל: ישתבח. עי' סדר"ע ח"א סי' יד וח"ב סי' כא; עי' סדור רס"ג עמ' לד ועמ' קיט; מחז"ו סי' קיח; סדור ר"ש מגרמייזא וסדור חסידי אשכנז סי' נט; סדור רבינו שלמה ברבי נתן עמ' לד; רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; תוס' פסחים קיח א ד"ה רבי; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' לז וסי' פח; עי' פירוש התפילות והברכות לר"י בן יקר ח"א עמ' צב ועמ' צז; עץ חיים (לונדריץ) שם; ס' המנהגות לר' משה ב"ר שמואל עמ' 97 ועמ' 106 ועמ' 172; אהל מועד שער התפילה דרך ד.
  1812. המנהיג דיני תפילה סי' יט.
  1813. עי' ציון 1734.
  1814. פירושי סידור התפילה לרוקח שם.
  1815. א"ח דין מאה ברכות סי' לו, בשם הרב נתן (המחכים); כלבו סי' ה, בד' הר' נתן בן הרב ר' יהודה (המחכים).
  1816. ס' המחכים לר' נתן בן יהודה עמ' 8; א"ח וכלבו שם, בשמו.
  1817. עי' לעיל: דילוג עליהם.
  1818. ס' המחכים עמ' 7 וא"ח שם, בשמו: ויושע.
  1819. עי' ציון 1275 ואילך.
  1820. א"ח שם, בד' הרב נתן: ונראה הטעם.
  1821. א"ח שם, בד' הרב נתן: ונ"ל טעם אחר.
  1822. ס' העתים סי' קע.
  1823. עץ חיים שם; סדר טרוייש סי' י. וע"ע הושענא רבה ציון 91.
  1824. עץ חיים שם: יום חתן; סדר טרוייש שם.
  1825. סדור רס"ג עמ' קיט; עי' ראשונים שבציון 1734; א"ח דין מאה ברכות סי' לו.
  1826. רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; עי' סדור חסידי אשכנז סי' כז.
  1827. עי' ס' העתים שבציון 1728.
  1828. עי' סדור רש"י סי' שפט ואיסור והיתר לרש"י סי' לב ומחז"ו הל' פסח סי' עג וס' האורה ח"ב סי' מו, לגבי נשמת וישתבח שבברכת-השיר (ע"ע) בליל הסדר (וייתכן שמודים שלאחר פסוד"ז הוא מנהג); עי' פירושי סידור התפילה לרוקח סי' פח; עי' או"ז ח"ב סי' מב.
  1829. רמב"ם בסדר תפילות כל השנה; תר"י ברכות לד ב (כד א) ושטמ"ק שם, ע"פ גמ' שם.
  1830. ציון 572 ואילך.
  1831. עי' ציון 1716 ואילך.
  1832. עי' שטמ"ק ברכות לד ב. וצ"ב אם לפי"ז שייכת דוקא לשבת, ועי' ציון 1740.
  1833. מטה משה סי' תמה; מחזור מעגלי צדק (יא א), בשם י"א.
  1834. עי' ציון 1757. עמק ברכה כלל נה. לפי"ז אינה שייכת דוקא לשבת, ועי' ציון 1718 ואילך.
  1835. סדור רש"י סי' שפט ואיסור והיתר לרש"י סי' לב ומחז"ו הל' פסח סי' עג וס' האורה ח"ב סי' מו, לגבי נשמת וישתבח שבברכת השיר בליל הסדר; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' פח; עי' שו"ת משכנ"י או"ח סי' סז.
  1836. סדור חסידי אשכנז סי' נט, בכת"י אוקספורד ובכת"י קופמן, בשם ר' יודא ב"ר יעקב; סדור ר' הירץ, לפני האל בתעצומות, שכן מצא.
  1837. איסור והיתר לרש"י סי' לג, בשם י"א; מחז"ו פסח סי' סו, בסדר קצר מרש"י (ועי' במהד' אוצה"פ ח"ב עמ' תיב, שהיא תוספת בכת"י לונדון בלבד), בשם י"א.
  1838. ס' חסידים (מרגליות) סי' קצא.
  1839. רש"י ע"ז י א ד"ה כתב ולשון, בדפוסים ישנים של עין יעקב (ולפנינו נחסר מחמת הצנזורה), וסותר למובא בשם רש"י בציון 1747, וצ"ב.
  1840. סדור ר' הירץ שם, בשם י"א.
  1841. איסור והיתר לרש"י ומחז"ו שם, וסותרים לרש"י בציון 1745, וצ"ב.
  1842. תר"י ברכות לד ב (כד א), ע"פ גמ' שם: מבורר; שטמ"ק שם.
  1843. שטמ"ק שם.
  1844. תר"י ושטמ"ק שם, ע"פ גמ' שם.
  1845. עי' ציון 1735.
  1846. שטמ"ק שם.
  1847. עי' ציון 1713 ואילך.
  1848. תיקון תפילה לר"א גורדון, על נשמת.
  1849. סדור ר' הירץ שם, בשם י"א. ועי'
  1850. שו"ת שואל ונשאל ח"ב או"ח סי' יד, שכתב שודאי שהיא מחודשת אחרי חתימת התלמוד, וצ"ב מהגמ' בציון 1715, ואולי כיוון לראשונים שבציון 1750.
  1851. עמק ברכה כלל נה.
  1852. כה"ח או"ח סי' נו ס"ק כג.
  1853. מט"א סי' תריט סל"ז.
  1854. לבוש או"ח סי' תקפד ס"א; בגדי ישע שם; סדור היעב"ץ, שער הפנה, בשם ק"ק, ודחה, שהוא דקדוק קלוש; מט"א סי' תקפד ס"ט.
  1855. לבוש שם; אלף המגן למט"א שם ס"ק טו, בשמו.
  1856. לבוש שם; אלף המגן שם, בשמו; בגדי ישע שם; מט"א שם. ועי' במט"א סי' תריט סל"ז שהוסיף שכן לשון הכתוב במשלי כ ח.
  1857. מחזור הדרת קודש דף נה ע"א.
  1858. כ"ה בסדורי האשכנזים.
  1859. מנהגים דבי מהר"ם, ראש השנה, על ר"ה; תשב"ץ קטן סי' רמה; א"ח סדר תפלת שבת שחרית סי' א, בשם הר"ם; מהרי"ל הל' יו"כ אות ח, על יו"כ.
  1860. של"ה חיי שרה, תורה אור.
  1861. כן המנהג בימינו של כל קהילות ישראל מלבד האשכנזים. ועי' במחזור רוו"ה לר"ה (דף א ע"א במספור המתחיל בהמלך), ומחזור גולד' לר"ה עמ' 43, שכ"ה בכל כתבי היד, והנוסח "יושב" נמצא בדפוסים בלבד.
  1862. ס' המחכים לר' נתן בר יהודה עמ' 20 (והובא בשמו בכלבו סי' לז וא"ח סדר תפלת שבת שחרית ס"א), שכך סדרו במחזורים זקנים ע"פ תהלים לג א ומשלי י ו. ועי' בסדור רס"ג עמ' קכ, שבמקום תתרומם, כתב: תשתבח. ועי' במהרי"ל הל' שבת סי' לח, שבמגנצא המנהג שהסדר: תתהלל, תתברך, תתקדש, תתרומם.
  1863. סדור חסידי אשכנז סי' נט, שכן נוהגים החזנים; ס' המחכים שם, ששמע שיש מקומות באשכנז שעושים כן; ס' החיים ח"ד פ"ח; של"ה חיי שרה, תורה אור; מט"א סי' תקפד ס"ט.
  1864. של"ה שם.
  1865. ס' החיים שם.
  1866. עי' ס' החיים שם; לבוש או"ח סי' תקפד ס"א; עי' סדור היעב"ץ, שער הפנה, בשם ק"ק, ושהיכן שנהוג נהוג.
  1867. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1868. עי' מחז"ו סי' קסא, בשם הרב ר' יעקב בר' שמשון; פירושי סידור התפילה לרוקח סי' פח, בשם יש מהפכין; עי' סדור חסידי אשכנז שם.
  1869. עי' מחז"ו שם; פירושי סידור התפילה לרוקח שם, בשם יש מהפכין; עי' סדור חסידי אשכנז שם; מנהגים (טירנא) ר"ה.
  1870. עי' ס' המחכים שם; עי' סדור חסידי אשכנז שם; ס' החיים שם; של"ה שם; עי' לבוש שם; מט"א סי' תקפד שם.
  1871. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, בהג"ה; סדור רבינו דוד שבמחזור אוצר הראשונים לר"ה עמ' פו.
  1872. סדור רבינו דוד שם.
  1873. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, בהג"ה; סדור רבינו דוד שם.
  1874. סדור רבינו דוד שם.
  1875. ס' החיים שם.
  1876. בראשית כג כא. ס' החיים שם.
  1877. לבוש שם.
  1878. ס' החיים שם.
  1879. ס' המחכים שם. ועי' בשבה"ל סי' קכו.
  1880. סדור רבינו דוד שם ע"פ ר"ה י ע"ב, וגרס שם: בר"ה נפקדה שרה רבקה רחל. ועי' בשל"ה שם טעם ע"פ הקבלה מדוע להוסיף בר"ה את השם רבקה.
  1881. בראשית כה כא.
  1882. יבמות סד א.
  1883. גמ' שם; סדור ר' הירץ שלש רגלים, לאחר שוכן עד, בשם הרוקח.
  1884. עי' ר"ה שם; סדור ר' הירץ שם, בשם הרוקח.
  1885. סדור ר' הירץ שם, בשם הרוקח.
  1886. סדור חסידי אשכנז שם; מחזור הדרת קודש דף נה ע"ב; מט"א סי' תריט סל"ז.
  1887. כ"ה בסדורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1888. סדר"ע ח"ב ס' כא; מחז"ו שם; רמב"ם בסדר תפילות כל השנה בכת"י אוקספורד: כל חסידים (בדפוסים המצוייים נשמטה הפיסקא); עץ חיים (לונדריץ) ח"א עמ' פ; אבודרהם, שחרית של שבת.
  1889. פירושי סידור התפילה לרוקח סי' פח, בשם יש מהפכין, ושהוא לא קיבל כן, ובשם י"א. ועי' בס' המחכים שם שכתב שהחדשים שינו ובשביל שראו יצחק חתום בראשי השיטות ביקשו לחתום רבקה בסוף השיטות.
  1890. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, בשם יש מהפכין ובשם י"א.
  1891. פירושי סידור התפילה לרוקח שם, בשם י"א.
  1892. כ"ה בסדורי כל העדות, מלבד סידורי האשכנזים "נוסח אשכנז".
  1893. ציון 173 ואילך.
  1894. עי' ציון 1716 ואילך.
  1895. כן מצדד באו"ז ח"ב סי' מב, והובא בד"מ או"ח סי' רפא סק"א; מ"ב שם סק"ב ובה"ל שם ד"ה ובכל דבר, בשם הד"מ.
  1896. עי' ציון 1577 ואילך. אך במנהג זה סדר המזמורים שונה, עי' בסדור שבציון הבא.
  1897. סדור תפילות השנה כמנהג קהילות רומניא דפוס ונציה דף כט ע"ב. היתר אמירת הברכה נ' שהוא מאחד הטעמים שבע' ברכות ציון 59 ואילך, ונ' שהברכה אינה פותחת בברוך, משום שהיא ברכת השבח, ע"ע הנ"ל ציון 65.