אנציקלופדיה תלמודית:צובע

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:10, 25 באוגוסט 2019 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Added new Talmudit entry)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - צובע. איסור מלאכת צביעה בשבת וביום טוב.

המלאכה

הצובע - חוט או דבר שאפשר לעשות ממנו חוט[1] - הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת שמנו חכמים במשנה[2], וחשוב אב מלאכה לפי שהיה במשכן - ומלאכות שהיו במלאכת משכן הן החשובות אבות מלאכות[3] - שהיו צובעים את הצמר של מלאכת המשכן[4], בצבע תכלת וכיוצא בזה[5], לצורך יריעות המשכן[6] ובגדי הכהונה[7], או שלצורך עשיית עורות האילים המאדמים היו מכים את האילים, כדי שהדם הנצרר יאדים את עורם[8].

בגדר המלאכה ובחילוק שבינה לבין כותב

בגדר מלאכת צובע, ובחילוק שבינה לבין מלאכת כותב*, יש אחרונים שכתבו, שמלאכת צובע ענינה צביעה שיש בה תיקון הדבר הנצבע[9], שמייפהו או משביחו וכדומה[10], ושונה ממלאכת כותב שעיקר ענינה הוא האותיות, או הרשמים והצורות, שכותב[11], אלא שאי אפשר שהאותיות או הצורות יהיו באויר, ולכן כותבם על נייר וכדומה, ומכל מקום הנייר משמש את הכתב[12], ואילו במלאכת צובע עיקר ענינה הוא הדבר הנצבע[13].

הסרת צבע, על מנת לחזור ולצבוע, יש שדנו אם יש בה משום צובע[14].

דבר שצבעו משתנה שלא על ידי צביעתו, אלא על ידי חום או שמש, ולאחר מכן חוזר לצבעו הקודם, כגון משקפיים שצבעם משתנה כשיוצאים בהם לשמש, או מד חום שצבעו משתנה לפי חום הגוף, דנו בהם האחרונים אם יש בהם משום צובע[15].

צביעה שאינה מתקיימת

אין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים[16], ועל דבר המתקיים[17], שדין מלאכת צובע הוא כדין שאר מלאכות שבת, שאין חייבים עליהן אלא אם עשאון באופן המתקיים[18] - שאם אינן מתקיימות, אין זו מלאכת-מחשבת*, או שאינו כעין המלאכה שהיתה במשכן[19] - ומכל מקום אף צביעה שאינה מתקיימת, אסורה מדרבנן[20]. על שיעור הזמן בו תתקיים הצביעה לענין שתחשב כמלאכה המתקיימת, ע"ע מלאכת שבת[21]. על צביעה שמתקיימת מצד עצמה, אלא שעומדת להימחק על ידי מעשי האדם, ע"ע הנ"ל.

דבר שאין דרך לצובעו

דבר שאין צורך בצביעתו, ואין דרך לצובעו, נחלקו אחרונים אם יש בו משום צובע: א) יש מן האחרונים שכתבו שכיון שאין דרך לצובעו, אין בו משום צובע, ואף לסוברים שחייבים על מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*[22], ולדעתם, זהו שרב, שסובר שהשוחט חייב משום צובע[23], הוצרך לבאר במה נוחה לאדם צביעה זו[24], מהם שכתבו שמותר לצובעו אף לכתחילה[25], ואפילו צובעו במתכוין[26], שמלאכת צובע היא משום שינוי מראה הדבר ("חזותא"), ועיקר חשיבות המראה הוא לעיני הבריות, ואם אין דרך העולם להחשיב מראה זה, אין לו חשיבות כלל, ולא עשה כלום[27]. ולדעתם, איש, שאין דרכו לצבוע את פניו וידיו, אין בצביעתם, אפילו במתכוין, משום צובע אפילו מדרבנן[28]. ב) ויש חולקים וסוברים שאף בצביעת דבר שאין דרך לצובעו יש משום צובע[29], אלא שאם אינו צריך לצביעה זו, הרי זו מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*, שנחלקו תנאים בדינה[30], ולדעתם רב שאמר שאין השוחט חייב משום צובע אלא משום שנוח לאדם בצביעה זו[31], אינו אלא לסוברים שאין חייבים על מלאכה שאינה צריכה לגופה[32].

דבר שדרך העולם לצובעו, אלא שמחמת שיחדו האדם לשימוש מסוים, שוב אין הדרך לצובעו, נחלקו בו אחרונים לדעת הסוברים שאין צובע אלא בדבר שהדרך לצובעו[33]: יש אחרונים סוברים שחשוב כדבר שאין דרך לצובעו, שאין בו משום צובע[34], ולדעתם מוך שהתקינה אשה לנידתה, אין בו משום צובע[35]. ויש סוברים שיש בו משום צובע, ואינו מותר אלא דבר שאין דרך אף אדם לצובעו[36].

צביעה שאין לצובע צורך בה

דבר שהדרך לצובעו, אלא שהאדם הצובעו אינו צריך לצביעתו, נחלקו אם יש בו משום צובע, לסוברים שדבר שאין דרך לצובעו אין בו משום צובע[37]: יש סוברים שצביעה שאין בה צורך אין בה משום צובע, אף לסוברים שחייבים על מלאכה-שאינה-צריכה-לגופה*[38], כפי שמצינו בכמה מלאכות שכשאין בהן צורך אינן חשובות מלאכה כלל[39]. ויש סוברים שכיון שהדרך לצובעו, אף על פי שאין לאדם זה צורך בצביעה זו, יש בו משום צובע[40].

צביעה בדרך לכלוך

צביעה בדרך לכלוך, כגון קינוח ידיים, שנצבעו מפירות או ממשקים הצובעים, במפה או בבגד, או נתינת בגד על פצע השותת דם, נחלקו ראשונים אם חשובה צביעה: א) יש סוברים שאין בה משום צובע, שאין זה דרך צביעה אלא דרך לכלוך[41], שאין דרך לצבוע בדברים אלו[42], ואינו צובע בהם את כל הבגד, אלא הבגד נעשה כתמים כתמים[43], ויש שביארו הטעם לפי שאין צביעה אלא כשהיא לצורך דבר הנצבע[44]. ב) ויש סוברים שאף צביעה בדרך לכלוך יש בה משום צובע[45], ומכל מקום אינה אסורה אלא מדרבנן לפי שהוא מקלקל בצביעה זו - והמקלקל* בשבת פטור אבל אסור[46] - מהם כתבו שאם המפה או הבגד, בו הוא מקנח, הוא בצבע של הלכלוך, כגון שמקנח דם במפה אדומה, חמור דינו[47], שאינו דרך לכלוך[48], ואינו מקלקל[49]. לדעה זו, אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם[50], אלא יש לרחוץ את המכה תחילה כדי להעביר את הדם שעל פי המכה, שלא יצבע את הבגד[51]. ומכל מקום דבר שאין הדרך לצובעו, אין איסור בצביעתו בדרך לכלוך, ולכן מותר לאדם לאכול פירות הצובעים את פיו ואת ידיו, שאין דרך איש לצבוע את פיו או את ידיו[52].

בדרך אכילה

צביעה בדרך אכילה, כגון על ידי אכילת פירות הצובעים את הפה, יש אחרונים המצדדים לומר שאין בה משום צובע - אף לאוסרים צביעה בדרך לכלוך[53] - שכל שהוא בדרך אכילה אינו מעין מלאכה[54].

השוחט

השוחט, וצובע בשחיטתו את בית השחיטה בדם, נחלקו אמוראים אם יש בו משום צובע: א) רב אמר שחייב משום צובע[55] - מלבד חיובו משום שוחט*[56] - לפי שנוח לאדם שבית השחיטה - היינו הבשר[57], או העור ששם[58] - יהיה צבוע בדם, כדי שיראו האנשים את הדם, ויבואו לקנות מהבשר[59], שידעו שהשחיטה הייתה היום[60], או שידעו שנשחטה ואינה נבלה[61]. ואף על פי שאין צביעה זו מתקיימת לזמן רב, מכל מקום מתקיימת לזמן מה[62], וכך דרך הצביעה של דבר זה[63]. ובדעת הסוברים שהצביעה היא בבשר[64], יש שכתבו שיש צביעה באוכלים[65], ואף לסוברים שבצביעה לצורך אכילה אין משום צובע, צביעה זו הנעשית לצורך מכירת הבשר, ולא לצורך אכילתו, יש שכתבו שיש בה משום צובע[66], ויש שכתבו שכיון שהבשר אסור באכילה - מחמת הדם[67], או משום מעשה שבת[68] - אינו חשוב אוכל[69]. ודוקא כששוחט לאחרים, אבל השוחט לעצמו, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שכיון שאין לו ענין בצביעה זו, אין בה משום צובע[70], ויש סוברים שמכל מקום יש בה משום צובע[71], שלדעתם דבר שהדרך לצובעו, יש בו משום צובע, אף על פי שאינו צריך לצביעה זו[72], ואפילו יחדו לשימוש מסוים שלצורך אותו שימוש שוב אין הדרך לצובעו[73]. ב) שמואל אמר שאין בו משום צובע[74] - אלא משום שוחט בלבד[75] - לפי שאין כוונתו לצביעה זו[76], או לפי שאין חייבים אלא על צביעה המתקיימת[77], וצביעה זו אינה מתקיימת זמן רב[78], או לפי שאין צביעה באוכלים[79], או לפי שחשוב מקלקל* בצביעה זו, שעל ידי שידעו שנשחט היום לא ירצו לקנותו משום מעשה-שבת*[80]. להלכה יש ראשונים שנראה מדבריהם שפסקו כרב[81], ויש שנראה שפסקו כשמואל[82]. ומן האחרונים יש מצדדים לומר שלא נחלקו רב ושמואל אלא כשאינו מתכוין לצביעת בית השחיטה, אבל במתכוין לכך, אף לדעת שמואל יש בו משום צובע[83].

הגסת צמר ביורה

הגסת צמר ביורה רותחת של צבע, שאמרו בגמרא שאסורה אפילו הוסרה היורה מהאש, ואף אסרו חכמים להשהותה מערב שבת מחשש שמא יגיס בה, אלא אם כן היא טוחה בטיט[84] - שמכוסה בכיסוי שלה וטוחה בטיט סביב, שעד שיטרח לפתוח הכיסוי יזכר שאסור להגיס[85] - יש ראשונים שכתבו שהוא משום מלאכת צובע[86], שדרך הצובעים להגיס את הבגדים כדי שיקלטו את הצבע[87], ואף כשאין היורה על האש, כל זמן שמגיסים בה, הצבע נקלט יותר טוב[88]. ואף אם סממני הצבע כבר נתבשלו כל צרכם, ואף נקלט הצבע בצמר, יש שכתבו בדעת ראשונים שיש בהגסת הצמר ביורה משום צובע[89], שעל ידי ההגסה נכנס הצבע בצמר יותר[90], ועוד שדרך הצבעים להגיס ביורה תמיד כדי שלא יחרך הצמר[91].

כוחלת

אשה הכוחלת את עיניה, שר' אליעזר מחייבה חטאת, וחכמים פוטרים מחטאת ואוסרים משום שבות*[92], ור' שמעון בן אלעזר מחלק, שהכוחלת לעצמה פטורה והכוחלת לחבירתה חייבת[93], דנו בה לדעת המחייבים חטאת, משום איזו מלאכה חייבת היא: יש ראשונים הגורסים בבבלי שחייבת משום צובע[94], וכתבו אחרונים בדעתם שאף חכמים אינם פוטרים אלא משום שאין חייבים אלא על צביעה המתקיימת[95], וצביעה זו אינה מתקיימת אלא זמן מועט[96]. ובירושלמי אמרו - וכן גורסים הרבה מן הגאונים והראשונים אף בבבלי[97] - שהיא חייבת משום כותב[98], ולא משום צובע, שהכחול שסביב העיניים אינו בא לייפות את המקום עצמו שנצבע בו, אלא לתקן וליפות את מראה העיניים[99].

העברת סרק

אשה המעברת על פניה סרק - צבע אדום[100], כדי לייפותה[101] - אמר ר' שמעון בן אלעזר משום ר' אליעזר, שיש בכך משום צובע[102]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שלדעת ר' אליעזר יש בה משום צובע מן התורה[103], ואף על פי שאין חייבים אלא על צביעה המתקיימת[104], צביעה זו מתקיימת לזמן מה[105], וכך דרך צביעה זו[106], מהם כתבו, שחכמים חולקים על ר' אליעזר, וסוברים שאין העברת סרק אסורה אלא מדרבנן[107]. ויש סוברים שאף לדעת ר' אליעזר אין העברת סרק אסורה אלא מדרבנן[108]. ובירושלמי אמרו, שהמאדם אודם בשפה - שצובע השפתיים בצבע אדום[109] - חייב[110] משום צובע[111]. להלכה, יש ראשונים סוברים שאין העברת סרק אסורה אלא מדרבנן[112], ויש שכתבו בדעת ראשונים שהעברת סרק אסורה מן התורה[113]. בטעם הסוברים שאין האיסור אלא מדרבנן, יש שכתבו, לפי שצביעה זו שעל האדם אינה מתקיימת זמן רב[114], ויש שכתבו לפי שאין צביעה על עור האדם[115], שאין דרך צביעה בכך[116], וכעין שמצינו במלאכות נוספות שאינן נוהגות בגוף האדם[117]. ויש מצדדים לומר בדעת ראשונים, שהעברת סרק מותרת[118], שאין דרך צביעה בכך[119], ור' אליעזר שאסרה הוא דעת יחיד[120]. על צביעת פני איש, שאין הדרך לצובעם, עי' להלן[121].

האדמת בשר הפנים

האדמת הבשר עצמו, שלא על ידי נתינת צבע עליו, כגון אשה הנותנת על פניה כמין בצק שכשנוטלתו מאדים הבשר, יש ראשונים שכתבו שזו היא ה"פוקסת", ששנינו במשנה שר' אליעזר מחייבה חטאת, וחכמים פוטרים מחטאת ואוסרים משום שבות*[122], ואמרו בירושלמי שחיובה משום צובע[123]. ומן האחרונים יש שכתבו, שאף לדעת הסוברים שהעברת סרק על הפנים אינה אסורה אלא מדרבנן[124], איסור הפוקסת לדעת ר' אליעזר הוא מן התורה, שכיון שנצבע גוף האדם עצמו, שהבשר עצמו נעשה אדום, הרי זה דומה לצביעת עורות האילים המאדמים שהייתה במשכן[125], ולדעת חכמים שפוטרים, אינו דומה לצביעת עורות אילים מאדמים, שהייתה צביעה המתקיימת, ואילו צביעה זו שעל הפנים אינה מתקיימת[126]. ובדעת הבבלי שאמר חיובה של הפוקסת משום בונה*[127], יש ראשונים שנראה מדבריהם שסוברים שבנתינת בצק על הפנים כדי להאדימם אין משום צובע[128]. להלכה, יש ראשונים שכתבו שאסורה אשה לטוח על פניה בצק שמאדים את הבשר כשנוטלים אותו, משום צובע[129].

צביעת עור על ידי חבלה

החובל בשבת בבעלי חיים שיש להם עור, ונצרר הדם מתחת לעור, יש ראשונים סוברים - וכן אמרו בירושלמי[130] - שחייב משום צובע[131], שהעור נצבע בדם הנצרר בו[132], מהם כתבו שזהו ששנינו ששמונה שרצים האמורים בתורה, וכן חיה ועוף, החובל בהם, חייב[133], ולדעתם אותה ששנינו שהחובל בשאר שקצים ורמשים פטור[134], הוא לפי שאין להם עור שיצָבע[135], או לפי שעורם רך, ולכן אין הצביעה מתקיימת[136]. ונחלקו לדעה זו: יש ראשונים שכתבו, שאין הדברים אמורים אלא באופן שיש לאדם צורך בצביעה זו[137], ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאפילו אין לאדם צורך בצביעה זו, יש בה משום צובע, שעור חשוב דבר שהדרך לצובעו, ודבר שדרך לצובעו, אף על פי שאינו צריך לצביעתו, יש בו משום צובע, לסוברים כן[138]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאין האיסור אלא כשיש בהוצאת הדם טורח ואומנות[139]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, לחלוק על כל זה, ולדעתם אין בעשיית חבורה בבעלי חיים משום צובע[140], מהם כתבו הטעם לפי שאין חייבים אלא על צביעה המתקיימת[141], וצביעה זו אינה מתקיימת[142]. שיעור הדם הנצרר תחת העור, להתחייב עליו - לסוברים שחייב[143] - הוא כדי לצבוע בו חוט שאורכו כמלוא רוחב הסיט כפול[144].

עשיית עין הצבע

עשיית עין הצבע, היינו הכנת צבע לצורך צביעת דבר אחר, כגון נתינת קנקנתום לתוך מי עפצים[145], שנעשה הכל שחור, נחלקו בו ראשונים אם יש בו משום צובע: א) יש סוברים שאין מלאכת צובע אלא בצביעה שהיא גמר מלאכת הדבר הנצבע, ולא בהכנת צבע לצורך צביעת דבר אחר, שעדיין לא נגמרה בו מלאכת הצבע[146], ומכל מקום מדרבנן אסורה אף עשיית עין הצבע[147]. ב) ויש סוברים שעשיית עין הצבע הרי היא תולדת צובע[148], ושיעורה להתחייב עליה, הוא כדי לצבוע בו חוט שארכו כמלא רוחב הסיט כפול[149]. ונחלקו אחרונים בביאור ענינה של תולדה זו: יש סוברים שענינה הוא הכנה לצורך מלאכת הצביעה, ולדעתם אין האיסור אלא בהכנת צבע לתכלית צביעה, ולא בהכנת דיו לתכלית כתיבה[150]. ויש שנראה מדבריהם שהכנת הצבע עצמה היא מעשה צביעה, ואף על פי שתכלית הכנת הצבע היא כדי לצבוע בו, מכל מקום מלאכת יצירת הצבע, שהיא מלאכה חשובה בפני עצמה, נסתיימה[151]. נתינת צבע במים, כשאין כוונתו לצבוע במים דבר אחר, אלא שהמים עצמם יהיו צבועים, כגון כדי ליתנם בכלי לנוי, כתבו אחרונים שלכל הדעות יש בה משום צובע, שהרי פעולה זו היא גמר מלאכת הצביעה[152].

עשיית דיו

הכנת דיו לצורך כתיבה, נחלקו אחרונים אם יש בה משום צובע, לדעת הסוברים שבעשיית עין הצבע יש משום צובע[153]: יש סוברים שאין האיסור אלא בהכנת צבע לתכלית צביעה, אבל בהכנת דיו לתכלית כתיבה אין משום צובע, שלדעתם האיסור בעשיית עין הצבע הוא משום שעשייה זו היא הכנה למלאכת הצביעה[154], וכיון שבכתיבה בדיו אין משום צובע - אלא משום כותב*[155] - אף בהכנתו אין משום צובע, שאין ההכנה חמורה מהתכלית[156]. ויש סוברים שאף בהכנת דיו לצורך כתיבה יש משום צובע[157].

עירוב צבע במים

עירוב צבע במים, נחלקו אחרונים אם יש בו משום צובע, לדעת הסוברים שבעשיית עין הצבע יש משום צובע[158]: יש סוברים שאין האיסור אלא בעירוב שני מינים היוצר מין צבע חדש, שיצירת הצבע החדש חשובה צובע, ולא בעירוב מין אחד במים, כגון עירוב דיו במים[159]. ויש סוברים, שאף באופן שאינו יוצר צבע חדש, אלא מערב סממן צבע במים, יש משום צובע[160].

צביעה באוכלים

דברי מאכל, נחלקו ראשונים ואחרונים אם יש בצביעתם משום צובע:

א) יש סוברים, שכל דבר הראוי לאכילה, אפילו אינו עומד עתה לאכילה, אין בצביעתו משום צובע[161], שלא מצינו במשכן צביעה באוכלים[162], וכן בדעת רבא שאין עיבוד באוכלים[163], יש אחרונים סוברים שאין צביעה באוכלים כלל[164], וכן בדעת שמואל, שאמר שאין בשחיטה משום צובע, אף על פי שבית השחיטה נצבע מהדם[165], יש אחרונים סוברים, שאין צביעה באוכלים, ואפילו אין צביעתם לצורך אכילתם אלא לצורך מכירתם, כצביעה זו הנעשית לצורך מכירת הבשר[166]. וכן בדעת הראשונים שכתבו שמותר ליתן כורכום לתוך תבשיל, או לצבוע פת במשקה פירות[167], יש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שאין משום צובע בכל דבר הראוי לאכילה[168]. ב) ויש סוברים שיש צביעה באוכלים[169], שכיון שאינם פחות חשובים משאר מטלטלין, אין לחלק ביניהם, אלא כל המטלטלין דינם שווה[170], וכן בדעת רב שאמר שהשוחט חייב משום צובע[171], אף על פי שבשר בית השחיטה הוא אוכל, יש ראשונים שכתבו שיש צביעה באוכלים[172]. ונחלקו באילו אופנים יש צביעה באוכלים: יש סוברים שאין משום צובע באוכלים אלא בצביעה שאינה לצורך אכילתם, כגון בצביעת אוכלים העומדים למכירה כדי שיתייפה מראיהם וירצו לקנותם, אבל צביעת אוכלים לצורך אכילתם מותרת[173], אף על פי שמתכוין לצובעם[174], ונתינת כורכום לתוך תבשיל, וכן צביעת פת במשקה פירות, שיש ראשונים שהתירו[175], מותרת אפילו כשעיקר כוונתו לצביעתם[176], שתיקון המאכל והשבחתו לאכילה אינו קרוי צביעה, מה שאין כן בצביעה הנעשית לצורך מכירת האוכל, שחשובה צביעה[177], ועוד שצביעת אוכל העומד לאכילה אינה מתקיימת אלא זמן מועט, ואילו צביעת אוכל העומד למכירה מתקיימת יותר[178], ולדעתם, רב שאמר שהשוחט חייב משום צובע[179], הוא משום שהצביעה היא לצורך מכירת הבשר, ולא לצורך אכילתו[180]. ויש סוברים שאף בצביעת אוכלים לצורך אכילתם יש משום צובע[181], מהם כתבו שאין האיסור אלא כשעיקר כוונתו למראה, ודרכו בכך[182], ולדעתם נתינת כורכום לתוך תבשיל, וצביעת פת במשקה פירות, שיש ראשונים שהתירו[183], אינה אלא כשעיקר כוונתו לטעם[184], ומהם מצדדים לומר, שאף כשכוונתו לתקן את המאכל לאכילה יש בצביעתו משום צובע[185], שאף על פי שאין כוונתו לצביעה, פסיק רישיה שיצבע[186].

צביעה במשקים

צביעת משקים, כגון נתינת קפה לתוך מים, יש מן האחרונים שכתבו שאף באופנים שאין צביעה באוכלים - לסוברים כן[187] - אסורה משום צובע[188], ואף על פי שאין כונתו למראה[189], שצביעת משקים דומה לעשיית עין הצבע - שיש בה משום צובע מן התורה, לסוברים כן[190] - שבשתיהן צובע דבר לח, ולכן גזרו עליה מחשש שיבואו להחליף ביניהם, מה שאין כן באוכלים, שאין צביעתם דומה לעשיית עין הצבע, ולא יבואו להחליף ביניהם[191], ואף במשקים לא בכל משקה לח גזרו, אלא דוקא במים צלולים - ויש סוברים אף בשאר משקה צלול, כגון יין[192] - אבל מרק, חשוב אוכל, ואין בנתינת כרכום בו משום צובע, שהתבלין והשומן שבו מוכיחים שהוא אוכל, ואינו צלול כמים או יין, ולא יבואו להחליף בינו לבין עין הצבע[193]. ויש סוברים שאין חילוק בין אוכלים למשקים, וכשם שאין צביעה באוכלים – לסוברים כן – כך אין צביעה במשקים[194].

נתינת משקה לתוך צבע

צביעת משקה על ידי נתינתו לתוך משקה שיש לו צבע, יש מן האחרונים שכתבו, שאף לסוברים שיש צביעה במשקים, אין לחוש בו משום צובע[195], ולכן מותר למזוג מים לתוך יין[196], שאין הצביעה ניכרת אלא כגון כשנותן את היין לתוך המים, שבתחילה היו המים בלא צבע, ועל ידי היין הניתן בהם נשתנה צבעם, מה שאין כן כשנותן את המים לתוך היין, שהיין נראה כפי שהיה בתחלה, והמים היורדים לתוכו מתבטלים בו מעט מעט, וכל טיפת מים היורדת ליין נצבעת מיד, ואין פעולת הצבע ניכרת בה לעין האדם, אלא נראה שהיין נתרבה[197], ומכל מקום אין הדברים אמורים אלא בדבר שאין בו משום צובע מן התורה, אלא שאסור מדרבנן משום שדומה לצובע, שכיון שבנתינת המים ליין אין הצביעה ניכרת, לא גזרו בה[198].

צביעת דבר בצבע שלו

צביעת דבר בצבע שלו, כגון צביעת דבר אדום בצבע אדום, נחלקו אחרונים אם יש בה משום צובע מן התורה: א) סוברים שיש בה משום צובע מן התורה[199], ובלבד שעל ידי צביעתו ניכר הצבע יותר[200], וכן בדעת הירושלמי שאמר שהמאדם אודם בשפה חייב[201], כתבו אחרונים שאף על פי שהשפתיים כבר אדומות, מכל מקום בהוספת אדמימות על אדמימותן יש משום צובע[202], ואף על פי שכתב על גבי כתב אין בו משום כותב[203], מלאכת כותב* ענינה הכתב עצמו, ולא הצבע והמראה שלו, מה שאין כן במלאכת צובע, שענינה הוא שינוי מראה הדבר, והרי על ידי תוספת הצבע נשתנה המראה[204], ולדעתם, במריחת צבע שחור על נעליים שחורות, באופן שמוסיף בשחרותן, יש משום צובע מן התורה[205]. ויש שכתבו, שאף במשיחת שמן על גבי מנעל צבוע, כדי לחזק את הצבע, יש חשש צביעה[206], שהשמן מחזק את הצבע, ודרך האומנים לעשות כן[207]. ב) ויש סוברים שאין בחיזוק צבע קיים משום צובע מן התורה[208], כשם שבכתב על גבי כתב אין משום כותב*[209], ולדעתו בהשחרת נעליים שחורות, אף על פי שמוסיף בהשחרתן, אין משום צובע[210].

צביעה בלא ציורים

הצובע דבר כולו בצבע אחד בלא לעשות בו ציורים, יש אחרונים שכתבו בדעת הירושלמי ובדעת ראשונים, שאין בו משום צובע - אלא משום מלבן[211] - שלדעתם צובע אינו אלא בעשיית ציורים בצבע[212]. אבל מדברי הרבה ראשונים נראה, שאף בצביעת הדבר כולו בלא עשיית ציורים יש משום צובע[213].

צביעה שנותנים בה את הצבע על הדבר הנצבע, ואין צבעו של הדבר הנצבע בעצמו משתנה, יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאין בה משום צובע[214].

סחיטת בגד

סחיטת בגד ממשקה הראוי לצביעה, יש מן הראשונים שכתבו שהוא תולדת צובע[215], והוא שנוח לאדם בצביעה זו[216], ולדעתם זהו ששנינו בתוספתא שצבעים שבירושלים קבעו סחיטה מלאכה בפני עצמה[217].

עשיית סימן על גבי בהמה

עשיית סימן בצבע על גבי בהמה כדי שידעו שהיא בהמת מעשר - כדרך שעושים בשעה שמעשרים מעשר בהמה, שצובעים בסיקרא, היינו בצבע אדום, כל בהמה עשירית היוצאת מן הדיר[218] - שאסורה בשבת[219], יש ראשונים סוברים שהאיסור משום מלאכת צובע[220], מהם סוברים שאיסורו מן התורה[221], ומהם סוברים שאינו אלא מדרבנן[222]. על האיסור להקריב בהמת מעשר ביום טוב, מחשש שמא יבוא לעשר מעשר בהמה, ע"ע מעשר בהמה וע' שבות.

צביעת ציור

כלי שנעשה עליו רושם של ציור בעופרת או בדיו, המורה לאדם היכן לצבוע, הצובעו, היינו שמעביר צבע על הרושם, יש כתבו בדעת הירושלמי שחייב משום צובע[223]. וכן העושה ציור בצבע על כלי, בלא שהיה רושם בתחילה, יש אחרונים שכתבו שחייב משום צובע[224].

שיעורה

שיעור הצובע להתחייב עליו, הוא בצביעת חוט, שאורכו כמלוא רוחב הסיט* כפול[225], או בצביעת דבר שאפשר לטוות ממנו חוט שאורכו כך[226]. שיעור הצובע בגד או עור להתחייב עליו, הוא כשיעור שנאמר בהם לענין מוציא*[227].


הערות שוליים

  1. ↑ עי' רמב"ם שבת פ"ט הי"ג.
  2. ↑ משנה שבת עג א; רמב"ם שבת פ"ז ה"א. וע"ע אבות מלאכות.
  3. ↑ ע"ע הנ"ל: גדר האב (ושם על גדר הלימוד ממלאכת המשכן).
  4. ↑ עי' רש"י שם ד"ה הגוזז; עי' אור זרוע שבת סי' סג; ריבב"ן שם; עי' ר"ן שם (לא ב).
  5. ↑ או"ז וריבב"ן ור"ן שם. ועי' ערכים דלהלן, שכמו"כ היו צובעים את הצמר בצבעי ארגמן ותולעת שני.
  6. ↑ ח"א ח"ב כלל ט ס"א. וע"ע משכן.
  7. ↑ פ' קדמון ממצרים שבת פ"ז ה"א. וע"ע בגדי כהונה: מלאכתם.
  8. ↑ ע"ע משכן, ושם שי"ח. עי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב: מה צביעה הייתה במשכן וכו', וסמ"ג ל"ת סה וריטב"א שבת קז א ועמר נקא (לרע"ב) שמות כה ה וקרבן העדה בביאור הירושלמי. ועי' חסדי דוד ומנחת בכורים ומנחת יצחק וחזון יחזקאל על התוספתא שבת פ"ט הי"ג, שביארו עפ"ז התוספתא שם. ועי' ציון 130 ואילך. ועי' פנ"מ שם, שביאר בירושלמי שהיו עושים סימן בצבע ע"ג הבהמות או ע"ג האילים המאדמים להיכר, ועי' תורה שלמה מילואים לפר' תרומה סי' ד.
  9. ↑ עי' צפנת פענח קונ' השלמה השמטה א ד"ה וגבי מלאכת; עי' אג"ט לש ס"ק ט אות ט; עי' קהלות יעקב שבת סי' מ אות ב: דענין הצביעה הוא עשיית תיקון בדבר הנצבע וכו'; עי' חוט שני שבת פי"ט ס"ק א. וכ"מ במהרש"ל שבציון 99. ועי' חת"ס כתובות ה ב: מכאן נראה שלא שייך צביעה אלא כשהוא לצורך דבר הנצבע. ועי' קה"י וחוט שני שם, שלפי"ז דין המצייר ציור תלוי במטרתו, שאם עיקר המטרה לייפות את הדבר הנצבע, חשוב צובע, ואם העיקר שיהיה לו ציור נאה, חשוב כותב, ועי' ציון 230 ואילך. ועי' קה"י שם, שנתקשה לפי"ז בד' הסוברים שאין בכוחלת משום צובע אלא משום כותב (עי' ציון 98), אע"פ שענינה של הכוחלת הוא תיקון הדבר הנצבע, ועי' קה"י שמחמת קושייתו מצדד לחלק בין צובע לכותב בע"א, שבצובע האדם רוצה שיהיה נראה שזהו הצבע של הדבר עצמו, ואילו בכותב אין רצונו שייראה שהכתב הוא בתוך הנייר עצמו, אלא מעליו, אלא שהוא מתקשה אף בביאור זה, ונשאר בצ"ע, ועי' מהרש"ל הנ"ל, שמבאר דין כוחלת, ומשמע מדבריו שאינו חשוב צובע אא"כ התיקון הוא במקום הצבע עצמו.
  10. ↑ קה"י שם. ועי' נשמת חיים (ר"ח ברלין) או"ח סי' עה אות יג, שדוחה ביאור זה מדברי הראשונים הסוברים שעשיית סימן ע"ג בהמת מעשר יש בה משום צובע, עי' ציון 227, אע"פ שאין הבהמה משתבת בכך, ועי' קובץ אור השבת חלק יד תשובה מר"פ פאלק אות לט, שאין צריך דוקא שהדבר הנצבע יתייפה או ישביח, אלא כל שמשנה את מראהו של הדבר הנצבע שינוי שיש בו צורך ותועלת, חשוב צובע, וכ"מ בחוט שני שם.
  11. ↑ עי' צ"פ שם; עי' אג"ט שם; קה"י שם; חוט שני שם. ועי' צ"פ וקה"י שם, שכ"מ מזה שחייבים אף על כתיבה המקלקלת את הדבר שכותבים עליו, ע"ע כותב ציון 56, וע"ע הנ"ל ציון 58 ואילך, שהראשונים ביארו הטעם לפי שאין החיוב על מקום הכתב אלא על הכתב.
  12. ↑ עי' אג"ט שם; קה"י שם. ועי' קובץ אור השבת שם אות לח, שאף אם גם הכתב משמש את הדבר שנכתב עליו, וכפי שהיה בקרשי המשכן, חשוב כותב, כיון שאף הדבר שנכתב עליו משמש את הכתב.
  13. ↑ עי' אחרונים שבציון 9.
  14. ↑ עי' ארחות שבת ח"א פט"ו הערה פה, שאין בה משום צובע, ועי' אהל שרה ח"א פ"ד הערה יא, בשם הרש"ז אויערבך, שמצדד לומר שיש בה משום צובע, ועי"ש הערה יג. וע"ע מוחק ציון 313 ואילך, אם יש בכה"ג משום מוחק.
  15. ↑ עי' אג"מ או"ח ח"ג סי' מה ובצל החכמה ח"ד סי' ד ושו"ת באר משה ח"ו סי' מו ושו"ת קנין תורה ח"ג סי' לט וצי"א חי"ד סי' לא וח"כ סי' יד ומשנה הלכות ח"ח סי' מד ושבט הלוי ח"ד סי' כ"ג אות ה ויחוה דעת ח"ב סי' מז וחוט שני פי"ט סק"א אות ו ושש"כ פי"ח סי"ח הערה ע ופ"מ ס"ב הערה ט ומחזה אליהו ח"א סי' סה ואבני ישפה ח"ב סי' לט וארחות שבת פט"ו סס"ו.
  16. ↑ רמב"ם שבת פ"ט הי"ג; כלבו סי' לא וא"ח שבת סי' צד. ועי' מ"מ שם, שהרמב"ם למד כן ממלאכת כותב (ע"ע כותב ציון 203 ואילך), וכן מהמשנה בשבת קב ב (ע"ע מלאכת שבת).
  17. ↑ נשמת אדם כלל כד ס"ק א וחמדת ישראל לאוין מצוה שכ בקונ' על ל"ט מלאכות צובע (אות כא), בד' הרמב"ם שם. ועי' נשמ"א שם, שלמד כן ממלאכת כותב (ע"ע כותב ציון 220 ואילך). ועי' זיו משנה שבת פי"א ה"א, שלד' רב, שהשוחט חייב משום צובע (עי' ציון 55), אין צריך שצביעה תהיה על דבר המתקיים.
  18. ↑ עי' רמב"ם שם ומ"מ שם. על הסוברים שנחלקו תנאים ואמוראים בדין מלאכה שאינה מתקיימת, ובכלל זה צביעה שאינה מתקיימת, ע"ע מלאכת שבת.
  19. ↑ ע"ע מלאכת שבת: מלאכה שאינה מתקיימת. ועי' קרי"ס שבת שם, שהצביעה שבמלאכת המשכן הייתה צביעה המתקיימת, ולכן אין חייבים אלא על צביעה הדומה לה.
  20. ↑ עי' רמב"ם שם, וצל"ח פסחים סד א ואמרי בינה יו"ט סי' ה בדעתו.
  21. ↑ ועי' שו"ת דברי יציב או"ח סי' קמד, שהשיעור שצריך שהמלאכה תתקיים, אינו שווה בכל המלאכות, אלא הוא תלוי בשיעור הקיום שהיה למלאכה זו במשכן, וכיון שהצביעה שבמשכן הייתה לקביעות, אין חייבים אלא על צביעה המתקיימת לזמן רב.
  22. ↑ תוספת שבת סי' שכ ס"ק מא ושו"ע הרב סי' שב קו"א ס"ק א, ע"פ המג"א סי' שכ ס"ק כה (וכ"ה במג"א סי' שג ס"ק יט), שמקורו בראשונים שבציון 52, ועי' תו"ש שם שכ"ד הסמ"ג ל"ת סה; עי' יד דוד שבת עה ב; נשמת אדם ח"ב כלל כד ס"ק א; עי' עטרת חכמים (פרנקל-תאומים) חולין יד; ישועות יעקב סי' שטז ס"ק ו; תשובות מהרי"ם סי' סד אות כא; חי' ר' יוסף שאול שבת שם, ושכ"ד הסמ"ג שם; עי' בית יצחק או"ח סי' מ אות ז; מהרש"ם שבת שם; עי' אבני נזר דלהלן; דבר אברהם ח"א סי' כג אות י, ושכ"מ בתוס' כתובות ה ב ד"ה דם. וכ"מ בטל אורות (בן ג'וייא) צובע (מהד' תשמ"ז עמ' רכט), ע"פ הראשונים שבציון 52. ועי' יד דוד ושבילי דוד שבציון 38, שאף דבר שדרך לצובעו, אם אינו צריך לצביעתו אין בו משום צובע, וכ"ש דבר שאין דרך לצובעו.
  23. ↑ עי' ציון 55.
  24. ↑ עי' שבת עה ב: צובע במאי ניחא ליה וכו', ועי' ציון 59. אחרונים שבציון 22.
  25. ↑ שו"ע הרב שם; עי' אבנ"ז או"ח סי' קעה, ועי' סי' קסב; קצוה"ש סי' קלו בדה"ש ס"ק יא וסי' קמו בדה"ש ס"ק יט-כ.
  26. ↑ שו"ע הרב שם; קצוה"ש סי' קמו שם.
  27. ↑ עי' שו"ע הרב שם, לענין מלבן (וע"ע מלבן), ומדמה שם מלבן לצובע. ועי' ציון 9 ואילך.
  28. ↑ עי' שו"ע הרב שם, וקצוה"ש שם בדה"ש ס"ק כ ד"ה ובכלכלת, בביאור לשונו; קצוה"ש שם. וכ"מ במג"א סי' שג ס"ק יט, ועי' תפא"י כלכלת שבת צובע ואג"מ או"ח ח"ה סי' יח (על סי' שג סכ"ה), בד' המג"א שם, שאסור לאיש לצבוע פניו, ועי' תפא"י שם שהוא מדרבנן, וצ"ב אם הוא משום שסוברים כד' האחרונים שבציון 29, או שאע"פ שאין צביעה בדבר שאין דרכו בכך, מ"מ אם רוצה בצביעה זו, וצובעו במתכוין, יש איסור מדרבנן.
  29. ↑ עי' אור יקרות לך לך; עי' חי' הל' מהר"ם ברבי יבמות ו ב; מגן אבות שוחט; חמדת ישראל ח"ב סי' ח אות ב, בד' רש"י שבציון 131 ויומא מו ב ד"ה שבת ובד' הראשונים שבציון 45; רבבות אפרים על החינוך מ' לב אות כא; עי' גן דוד תרעא זעירא השוחט.
  30. ↑ עי' אור יקרות וחי' הל' מהר"ם ברבי ומגן אבות וחמדת ישראל ורבבות אפרים וגן דוד שם.
  31. ↑ עי' ציון 24.
  32. ↑ אור יקרות וחי' הל' מהר"ם ברבי וחמדת ישראל שם.
  33. ↑ עי' לעיל.
  34. ↑ עי' שו"ע הרב סי' שב קו"א ס"ק א, ואבנ"ז או"ח סי' קעה בדעתו, ועי"ש סי' קסב; קצוה"ש סי' קלו בדה"ש ס"ק יא.
  35. ↑ עי' שו"ע הרב שם, ועי"ש שמדברי ראשונים מוכח שאין איסור בנתינת מוך בשבת.
  36. ↑ עי' אבנ"ז שם. ועי' אבנ"ז שם, שלסוברים שצביעה בדרך לכלוך אסורה (עי' ציון 45), אסור לנדה להניח מוך באותו מקום אלא לאחר רחיצתו במים, והדם הנוטף על המוך לאחר נתינתו חשוב גרמא (ע"ע מלאכת שבת: גרמא). ועי' ציון 73.
  37. ↑ עי' לעיל.
  38. ↑ עי' יד דוד שבת עה ב; עי' עטרת חכמים (פרנקל-תאומים) חולין יד, בד' הסמ"ג ל"ת סה והרשב"א שבת קז א (עי' ציון 137); עי' שבילי דוד או"ח כללי מלאכות אות טו. וכ"מ בחת"ס כתובות ה ב: מכאן נראה דלא שייך צביעה אלא כשהוא לצורך דבר הנצבע, וכ"מ קצת בטל אורות (בן ג'וייא) צובע (מהד' תשמ"ז עמ' רכו ואילך). ועי' ציון 70.
  39. ↑ ע"ע קוצר. עי' יד דוד שם.
  40. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 45 שצביעה בדרך לכלוך יש בה משום צובע, אע"פ שאין לאדם צורך בה, ואף לחולקים וסוברים שצביעה בדרך לכלוך אין בה משום צובע, עי' ציון 41, מ"מ מ' קצת שהוא דוקא משום שהוא בדרך לכלוך, אבל צביעה שאינה בדרך לכלוך, אע"פ שאין בה צורך, יש בה משום צובע; עי' עטרת חכמים שם, בד' רש"י שבציון 131; עי' אחרונים שבציון 71 ואילך. ועי' נשמ"א וישועות יעקב ובית יצחק שבציון 22, שדבר שאין דרך לצובעו אין בו משום צובע, ומ' קצת שדבר שהדרך לצובעו, אע"פ שאינו צריך לצביעתו, זו יש בו משום צובע, ועי' תוספת שבת תשובות מהרי"ם חי' ר' יוסף שאול שבציון הנ"ל, שכתבו אף הם שדבר שאין דרך לצובעו אין בו משום צובע, אלא שנסתייעו מדברי הסמ"ג שם, ומדברי הסמ"ג מ' שאף דבר שהדרך לצובעו, אם אינו חפץ בצביעה זו אין בה משום צובע, וצ"ב.
  41. ↑ אגור סי' תפד, והובא בד"מ סי' שכ אות ב; עי' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' קלא (אלף רא), שהוא חומרא יתירה, ולא ראינו מי שנזהר בזה, ובצירוף זה שאינו מתכוין לצביעה, ושחשוב מקלקל בצביעתו, אין לחוש, ומ"מ סיים שהמחמיר תע"ב, והובא בכנה"ג שם הגב"י אות ג; שו"ת חכם צבי ח"ב (מהד' מפעל חכ"צ) סי' י וסי' קכז, והובא בהג' רעק"א על המג"א שם ס"ק כד ובשואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' ז; עי' חת"ס כתובות ה ב. ועי' רדב"ז שם, שמצינו כעי"ז לענין מלבן ע"ע מלבן. ועי' א"ר שם ס"ק כד (הובא במחצה"ש שם ס"ק כד) וח"א כלל כד ס"ו ומ"ב שם ס"ק נט וסי' שכח ס"ק קמו, שמקילים בשעה"ד. ועי' ציון 38 שי"ס שצביעה שאין לאדם צורך בה אין בה משום צובע, וכ"ש צביעה בדרך לכלוך. ועי' חכם צבי שם, שמשום כך מותר לסנן יין בסודרים (ע"ע בורר ציון 89), אע"פ שסתם יין הוא אדום, והסודר נצבע. ועי' חכ"צ שם וחת"ס שם, שמשום כך מותר לבעול בתחילה בשבת (ע"ע בעילת מצוה: בשבת, שי"ס כן), אע"פ שבועל ע"ג סודר, הנצבע בדם הבתולים.
  42. ↑ אגור שם.
  43. ↑ רדב"ז שם.
  44. ↑ חת"ס שם, ועי' ציון 9.
  45. ↑ יראה"ש סי' רעד, הובא באו"ז שבת סי' סג ובשבלי הלקט ענין השבת סי' פו וסי' קיז ובכלבו סי' לא ובא"ח שבת סי' צו ובריקאנטי סי' קכג; עי' ס' הרוקח סי' ע; לקט יושר ח"א עמ' סה ענין ג, ושכן נהג רבו בעל תרומת הדשן; שו"ע שכ כ ושכח מח; ספר הזכרונות זכרון ט פ"א טוחן וצובע; עו"ש סי' שכ ס"ק לו; עי' מג"א שם, שאין להקל; תפא"י כלכלת שבת צובע; עי' שו"ע הרב שם סכ"ז וסי' שכח סנ"ג. ועי' ציון 40. ועי' מג"א שם, שי"ס שכיבוס בדרך לכלוך אסור (ע"ע מלבן), וכ"ש צביעה. ועי' רדב"ז שם, שאע"פ שאינו מתכוין לצביעה זו, מכל מקום פסיק רישיה הוא (ע"ע דבר שאינו מתכוין), ועי' אגור שם ובהגר"א או"ח סי' שכ ס"ק ל, שלסוברים שפסיק רישא שלא ניחא לו מותר (ע"ע הנ"ל: בפסיק רישיה שלא ניחא לו), מותר מטעם זה.
  46. ↑ ע"ע מקלקל. יראה"ש שם, הובא באו"ז ובריקאנטי שם; מג"א סי' שכח ס"ק נב. ועי' שבלי הלקט שם סי' פו, בשם היראים, שהוא תולדה, וצ"ב. ועי' שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' יא, שמ' שאף לדעה זו כיון שהצביעה בדרך לכלוך אין בה משום צובע מן התורה, ומ"מ אסורה מדרבנן משום שנראה כצובע.
  47. ↑ עי' לקט יושר שם; מג"א שם וסי' שכ ס"ק כה; שו"ע הרב שם. ועי' א"ר שם, שמ' להיפך, שהמקנח דם במפה אדומה דינו קל יותר, ועי' תהלה לדוד סי' שכח ס"ק עז, ועי' ציון 215.
  48. ↑ עי' לקט יושר שם.
  49. ↑ עי' מג"א שם; שו"ע הרב שם.
  50. ↑ יראה"ש ורוקח ולקט יושר שם; שו"ע שכח מח. ובטעם שמותר לנדה לבדוק את עצמה, אע"פ שאם יש באותו מקום דם הבגד יצבע בו, עי' ציון 22, שי"ס שדבר שאין דרך לצובעו כלל, אין בו משום צובע, ולדעתם מותרת לבדוק בדבר העשוי לכך, שאין דרך לצובעו, ועי' ציון 34, שי"ס שאף אם מחמת שיחדו הדבר לשימוש מסוים אין דרך לצובעו, אין בו משום צובע, ולדעתם די בכך שהאשה תייחד את הבד שבודקת בו לכך, ועי' שו"ע הרב סי' שב קו"א, שחשוב דבר שאינו מתכוין, שמותר לסוברים כן (ע"ע דבר שאינו מתכוין), ואע"פ שכוונתו שאם יש דם שיצא בבדיקה, עי' שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קסו (מהד' מכון חת"ס תש"נ) ושש"כ פי"ד הערה סג בשם הרש"ז אויערבך, שאין כוונת האשה לצבוע את העד, אלא שהוא ישמש כבית אחיזה להוצאת הדם, ואע"פ שאם יש דם פס"ר שיצבע, מ"מ אפשר שלא יהיה דם, ויש סוברים שבכה"ג אינו חשוב פס"ר, ע"ע דבר שאינו מתכוין: בספק, ואף לסוברים שחשוב פס"ר, עי' התעוררות תשובה שם ואבנ"ז או"ח סי' קעה אות ה ושו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פד, שכיון שאין האיסור אלא מדרבנן (שחשוב מקלקל, עי' לעיל, ועוד שפס"ר שלא ניחא לו אינו אסור אלא מדרבנן, ע"ע הנ"ל ציון 228), ספק דרבנן להקל (ועי' התעוררות תשובה שם, שמקילים אף לכתחילה כיון שיש בכך צורך), ועוד שהוא פס"ר שלא ניחא לו, שי"ס שמותר (ע"ע הנ"ל: בפס"ר שלא ניחא לו), ועי' התעוררות תשובה שם טעם נוסף להקל (ועי' לקט יושר שם, בשם תרוה"ד, שטעם ההיתר לפי שאפשר שלא ימצא דם, וצ"ב אם כוונתו שמשום כך אינו פס"ר, כנ"ל, או שאף אם הוא פס"ר, מ"מ כיוון שאינו אלא מדרבנן יש להקל מספק וכנ"ל)
  51. ↑ שבלי הלקט סי' קיז; שו"ע שם. ועי' אבנ"ז או"ח סי' קעה אות ד וקצוה"ש סי' קלו בדה"ש סי' יא, שאם בשעה שמניח הבגד אין דם ע"ג המכה, בדם שיוצא מהמכה לאחר מכן אין משום צובע, שאינו אלא גרמא (ע"ע מלאכת שבת).
  52. ↑ עי' יראה"ש שם, הובא באו"ז ובלקט יושר ובריקאנטי שם; עי' מג"א סי' שג ס"ק יט וסי' שכ ס"ק כה; מ"ב סי' שג ס"ק עט וסי' שכ ס"ק נח. ולא נתפרש בדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל אם ההיתר לצבוע דבר שאין דרך לצובעו הוא אף בצובעו במתכוין, או שאינו אלא בצובעו דרך לכלוך, ועי' ציון 25 ואילך, שי"ס שאף במתכוין מותר. ועי' ס' הזכרונות שם צובע, שנתקשה בטעם שאין איסור בצביעת הידיים לד' היראים, ועי' מג"א שם, שנעלמו ממנו דברי היראים הנ"ל. ואשה דרכה לצבוע פניה, עי' שעה"צ סי' שג ס"ק סה, שמ"מ משמע מסתימת הפוסקים שאף נשים מותרת לאכול פירות הצובעים את הפה, לפי שאינו פס"ר שיצבעו הפירות אלא את השפתיים, שאותן אף הנשים אין דרכן לצבוע, ועי' חוט שני שבת פי"ט ס"ק א אות ד ושעה"צ ס"ק ו, שמצדד לומר שנשים אסורות באכילת פירות הצובעים, שכיון שרגילות לצבוע את השפתיים חשוב דרך צביעה, ועי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק יט, שאף שדרכן לצבוע השפתיים, מותרות לאכול פירות, בצירוף כמה טעמים (שי"ס שצביעה בדרך לכלוך מותרת, וי"ס שפס"ר שלא ניחא לו מותר (ע"ע דבר שאינו מתכוין: בפס"ר שלא ניחא לו), וי"ס שמקלקל לצורך השבת מותר (ע"ע מקלקל), ואכילת פירות חשובה צורך השבת, ועוד שי"ל שלא אסרו מקלקל באיסור דרבנן (ע"ע מקלקל), וצביעת הפנים, אף כדרכה, י"ס שאינה אסורה אלא מדרבנן (עי' ציון 107 ואילך), ועוד שי"ל שכיון שהוא בדרך אכילה אינו מעין מלאכה (עי' ציון 54), ועוד שהמלאכה נעשית כלאחר יד (ע"ע)).
  53. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  54. ↑ עי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק יט, וכעין שמצינו לענין מלאכות נוספות, ע"ע דש ציון 186 (וע"ע בורר ציונים 34, 113).
  55. ↑ שבת עה א.
  56. ↑ שבת שם ב, וע"ע שוחט.
  57. ↑ רש"י שם ד"ה משום צובע.
  58. ↑ יראה"ש סי' רעד; או"ז שבת סי' סג אות ה.
  59. ↑ שבת שם.
  60. ↑ רש"י שם ד"ה כי; סמ"ג ל"ת סה; סמ"ק מ' רפב.
  61. ↑ ר"ח שם.
  62. ↑ עי' מנ"ח מוסך השבת צובע אותיות ג-ד; מעשי למלך בית הבחירה פ"א ה"א אות ס. וע"ע מלאכת שבת, שי"ס שדי בכך כדי שהמלאכה תחשב למתקיימת.
  63. ↑ נשמ"א כלל כד אות א. ועי' ציון 78 וע' מלאכת שבת, שלד' הנשמ"א נח' תנאים ואמוראים בדין צביעה כזו שאינה מתקיימת אלא לפי שעה. ועי' ציון 17 מזיו משנה.
  64. ↑ עי' ציון 57. ועי' ציון 58, שי"ס שהצביעה היא בעור, ועי' באוה"ל סי' שכ סי"ט ד"ה לתן, שלדעתם אין נידון זה שייך לצביעה באוכלים.
  65. ↑ עי' ציון 169 ואילך. תוס' רי"ד ופסקי רי"ד שבת שם; עי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מב; תוספת שבת סי' שכ ס"ק מ, בשם גדול אחד; עי' נשמ"א כלל כד ס"ק ג, שמצדד לומר כן; חת"ס שבת עה א; הג' רא"מ הורויץ שבת עה ב.
  66. ↑ עי' ציון 173 ואילך. פמ"ג סי' שכ א"א ס"ק כה, ובפתיחה לשבת אות כח; עי' נשמ"א שם, שמצדד לומר כן; תפא"י כלכלת שבת צובע.
  67. ↑ אבנ"ז או"ח סי' קעג אות ב.
  68. ↑ חמדת ישראל ח"ב סי' ח אות א.
  69. ↑ עי' שו"ת חכם צבי סי' צב.
  70. ↑ מהרש"ל על הסמ"ג ל"ת סה מלאכת צובע; תוס' יו"ט שבת פ"ז ה"ב; חסדי דוד על התוספתא שבת פ"ט הי"ג; עי' פמ"ג פתיחה לשבת אות כח; מנ"ח מוסך השבת צובע אות ד. ועי' ציון 38.
  71. ↑ עי' ציון 40. עטרת חכמים (פרנקל-תאומים) חולין יד, בד' הסוברים שדבר שדרך לצובעו, אף כשאינו צריך לצביעה זו, יש בו משום צובע, עי' ציון הנ"ל; אבנ"ז או"ח סי' קעה אות ג.
  72. ↑ עטרת חכמים שם.
  73. ↑ עי' ציון 36. אבנ"ז שם.
  74. ↑ עי' שבת שם א.
  75. ↑ שבת שם, וע"ע שוחט.
  76. ↑ פמ"ג א"א שם.
  77. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  78. ↑ ראש יוסף שבת עה א ד"ה והשוחטו, ובפמ"ג בפתיחה לשבת אות כח; עי' נשמת אדם כלל כד ס"ק א וג, ועי' ציון 63; מרומי שדה על הירושלמי שבת פ"ז ה"ב; זיו משנה שבת פי"א ה"א. וכעי"ז במרכה"מ שבת שם.
  79. ↑ עי' ציון 161 ואילך. חכם צבי שם; תוספת שבת שם; חת"ס שם וכתובות ה ב; מנ"ח שם אות ד; עי' זיו משנה שם. ועי' ציון 191, שי"ס שהטעם שאין צביעה באוכלים הוא משום שאוכל אינו דבר המתקיים. ועי' ציון 83. ועי' תוס' כתובות ה ב ד"ה דם, שלד' שמואל אין בעשיית חבורה בבע"ח שיש להם עור משום צובע, עי' ציון 140, ומ' שאין טעמו של שמואל משום שאין הצביעה מתקיימת, או משום שאין צביעה באוכלים.
  80. ↑ עי' חת"ס שבת שם. ועי"ש, שרב לשיטתו, שהבשר בלא"ה אסור באכילה משום מוקצה, כדין בשר תפל (ע"ע מוקצה), ואין כאן קלקול.
  81. ↑ עי' יראה"ש סי' רעד, והובא באו"ז שבת סי' סג אות ה; סי' הרוקח סי' ע; עי' סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם.
  82. ↑ עי' רמב"ם שבת שם, ומ"מ לח"מ שם וראש יוסף שם ופמ"ג בפתיחה שם ומנ"ח מוסך השבת הצובע בדעתו, ועי' חסדי דוד שם, שדוחה הראיה מדברי הרמב"ם.
  83. ↑ מרכה"מ שבת שם. ועי'"ש, שמחלוקת רב ושמואל היא בדין דבר שאינו מתכוין, ע"ע.
  84. ↑ שבת יח ב.
  85. ↑ רש"י שם ד"ה וטוחה.
  86. ↑ תוס' שבת יח ב ד"ה דילמא; הג' הרמ"ך שבת פ"ג הי"א; פסקי הרי"ד שם; רמב"ן שם, בתי' א; ריטב"א שם; כלבו סי' לא וא"ח שבת סי' נג; פסקי ריא"ז שבת פ"א ה"ה אות ג; רא"ש שבת פ"ג סי' יא, בפי' ב; מיוחס לר"ן שם; מהרש"ל בחכמת שלמה שם וב"ח או"ח סי' רנב, בד' רש"י שם ד"ה מגיס; לח"מ שבת שם. ועי' אחרונים שבציון 89 ואילך. וע"ע מבשל ציון 425, שי"ס שהאיסור משום מבשל, וצ"ב אם לדעתם יש משום צובע בהגסת צמר ביורה, ואם האיסור אף ביורה שהוסרה מהאש, ואם גזרו משום צובע אף על השהיית היורה מע"ש.
  87. ↑ עי' רמב"ן שם; הג' הרמ"ך שם.
  88. ↑ ריטב"א שם; עי' מיוחס לר"ן שם.
  89. ↑ עי' ט"ז סי' שיח ס"ק כב, בביאור א; עי' מג"א שם ס"ק מג, וכ"כ במג"א סי' רנב ס"ק ב, בד' התוס' שם והרא"ש שם, לענין סממנים שנתבשלו כל צרכם; עי' פמ"ג סי' שיח א"א ס"ק מג, בד' התוס' והרא"ש שם והשו"ע שם סי"ח; עי' שו"ע הרב סי' רנב ס"ב וסי' שיח ס"ל; מ"ב שם ס"ק קטז, ושעה"צ שם ס"ק קלח בד' הרא"ש שם והר"ן שבת שם (ו ב בדפי הרי"ף). ועי' ציון 90.
  90. ↑ עי' מג"א סי' רנב שם, בד' התוס' והרא"ש שם, לענין סממנים שנתבשלו כל צרכם; עי' פמ"ג סי' שיח שם ומ"ב ושעה"צ שם, בד' הרא"ש שם; עי' פמ"ג שם בד' התוס' והשו"ע שם; עי' שו"ע הרב סי' רנב שם, לענין סממנים שנתבשלו כל צרכם. ועי' פמ"ג סי' רנב מש"ז סוס"ק א וא"א שם ס"ק ב, שלטעם זה של הרא"ש, אין בהגסה משום צובע אלא כשעדיין לא נקלט הצבע בצמר כל הצורך, שאע"פ שהסממנים עצמם כבר נתבשלו כל צרכם, מ"מ ההגסה מועילה שיקלטו יותר בצמר, אבל אם כבר נקלט הצבע בצמר כל הצורך, שוב אין בהגסה משום צובע (ואילו לטעמו של הר"ן שבציון הבא, אף אם נקלט הצבע לגמרי יש בהגסה משום צובע, שמגיס כדי שלא יחרך הצמר), ועי' פמ"ג סי' שיח שם ומ"ב שם, של"מ כן. ועי' פמ"ג סי' רנב שם, שלטעם הרא"ש שם, צמר שעדיין לא נקלט בו הצבע כל הצורך, אף אם הוא בתוך בכלי שני, או אם אין היד סולדת בחום הצבע, יש בהגסה בו משום צובע, שאף הגסה כזו מכניסה את הצבע לצמר, ואילו לטעמו של הר"ן שבציון הבא, אין בהגסה כזו משום צובע, שבאופנים אלו אין חשש שיחרך הצמר.
  91. ↑ עי' פמ"ג סי' רנב מש"ז שם ומ"ב ושעה"צ שם, בד' הר"ן שם; עי' שו"ע הרב סי' שיח שם.
  92. ↑ משנה שבת צד ב, ורש"י שם. ועי' שו"ע הרב סי' שכ סכ"ז, שאין חילוק לענין כחילת העיניים בין איש לאשה.
  93. ↑ ברייתא שבת שם צה א, ותוספתא שם פ"י, משום ר' אליעזר. בטעם החילוק, עי' רש"י שם ד"ה לעצמה (לענין גודלת ופוקסת), שמלאכה שלא כדרך היא, וכעי"ז בפסקי ריא"ז שם פ"י ה"ג אות ח (לענין פוקסת), ונראה שזה טעם החילוק אף לענין כוחלת. ועי' א"ר סי' שג ס"ק מ, שלחבירתה לד"ה חייבת, משמע שדברי רשב"א אמורים בד' חכמים, ועי' באה"ל שם ד"ה משום צובע, שנתקשה מתוספתא דלעיל, ושמסוף דברי רשב"א בברייתא שם מוכח שדבריו אמורים בשיטת ר"א, וכ"כ בס' המאורות וכ"מ בר"ח ובפסקי הרי"ד שבת שם, שכתבו שדיון הגמ' משום מה חייבת אינו אלא לר"א.
  94. ↑ כ"ה בגמ' שם לגי' שלפנינו, בשם ר' אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינא, וכ"ה באו"ז הל' שבת סי' עח אות ב ובחי' הר"ן שם בשם תוס' ובב"י או"ח סי' שג ושו"ע שם כה. ואע"פ שאין צביעה זו מתקיימת כ"כ, עי' ציון 105 ואילך טעם הסוברים שיש בהעברת סרק משום צובע, אע"פ שאין הצביעה מתקיימת כ"כ, ואפשר שהוא הטעם לענין כוחלת. ועי' נשמ"א כלל כד ס"ק א, שנוקט ששיעור הכוחלת להתחייב, הוא כשיעור שנאמר במלאכת צובע לענין צביעת חוט, היינו כדי צביעת חוט שאורכו כמלוא רוחב הסיט כפול (עי' ציון 232 ואילך), ועי' קצוה"ש סי' קמו בדה"ש ס"ק כ בהערה הראשונה, שנתקשה שאין שיעור זה שייך לכוחלת, ומצדד לומר שהשיעור הוא כדי לכחול עין אחת או שתיים, כפי מנהג המקום, ע"ע מלאכת שבת (שיעוריה).
  95. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  96. ↑ עי' נשמ"א שם. ועי' ציון 115 ואילך, שי"ס שהטעם שאין בהעברת סרק משום צובע מן התורה הוא לפי שאין צביעה בעור אדם, ונראה שלדעתם הוא הטעם שאין בכוחלת משום צובע מן התורה.
  97. ↑ עי' דברי ר' אבהו בשם ר' יוסי בר' חנינא בשבת שם, לפי גי' כת"י מינכן, ועי' דק"ס שם. שו"ת הגאונים שע"ת סי' רמא, מרב האי גאון; ר"ח שבת שם; הערוך ע' גדל; עי' שכל טוב שמות טז כט פרק י; עי' רמב"ם שבת פכ"ג הי"ב ובפהמ"ש שבת שם; סמ"ג לאוין סה; עי' ר"י מלוניל ומאירי בפהמ"ש שבת שם; עי' פסקי הרי"ד ופסקי הריא"ז שם; עי' רע"ב שבת פ"י מ"ו.
  98. ↑ ירושלמי שבת פ"י ה"ו. וע"ע כותב ציון 43 ואילך.
  99. ↑ עי' מהרש"ל על הסמ"ג ל"ת סה מלאכת כותב. ועי' ציון 9 ואילך. ועי' שו"ת אדמת קדש ח"א או"ח סי' ה, מש"כ בטעם שאין בכחול משום צובע.
  100. ↑ רש"י שבת צה א ד"ה סרק. ועי' כף החיים סי' שג ס"ק קיג.
  101. ↑ מאירי שבת שם.
  102. ↑ ברייתא שבת שם; רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ג; טוש"ע או"ח שג כה. ועי' ציון 103, שי"ס שפוקסת ששנינו שר' אליעזר מחייבה חטאת, ואמרו בירושלמי שהוא משום צובע, היינו באשה המעבירה סרק על פניה.
  103. ↑ עי' ב"י או"ח סי' שג ונשמת אדם כלל כד ס"ק א, בד' הסמ"ג ל"ת סה, ועי' ציון 108; נשמ"א שם, בד' היראה"ש סי' רעד; נשמ"א שם; מנ"ח מוסך השבת הצובע אות ג. ועי' מאירי שבת צד ב ופני משה שבת פ"י ה"ו בפי' השני, שפוקסת, שר' אליעזר מחייבה חטאת וחכמים פוטרים (עי' ציון 122), ואמרו בירושלמי שחיובה משום צובע (עי' ציון 123), היינו אשה המעברת סרק על פניה, ועי' פני משה שם בפי' ראשון, שחיוב הפוקסת הוא משום שצובעת שערה, ועי' ציון 123 שיש שפי' פוקסת שבירושלמי בע"א.
  104. ↑ עי' ציון 16 וילך.
  105. ↑ עי' מנ"ח שם; שו"ת שבט הלוי ח"א סי' צט אות א. וע"ע מלאכת שבת, שי"ס שדי בכך שהמלאכה תתקיים לפי שעה. ועי' אבנ"ז או"ח סי' קעג אות ז ומנחת סלת מ' לב מלאכה טו, שהוא כעין שמצינו לענין מלאכת כותב, שהכותב על בשרו חייב (ע"ע כותב ציון 96), אע"פ שחמימות הבשר מעבירה את הכתב לאחר זמן (עי"ש ציון 223).
  106. ↑ נשמ"א שם. וע"ע מלאכת שבת, שלד' הנשמ"א נח' תנאים ואמוראים בדין צביעה כזו שאינה מתקיימת אלא לפי שעה.
  107. ↑ מנ"ח שם, בד' חכמים החולקים על ר' אליעזר לענין כוחלת וסוברים שאין איסורה אלא מדרבנן, עי' ציון 92. וכ"מ בנשמ"א שם, בד' הרמב"ם שבציון 112.
  108. ↑ מהרש"ל על הסמ"ג שם מלאכת צובע וכותב, ושכ"ד הסמ"ג שם, ועי' ציון 103.
  109. ↑ קה"ע על הירושלמי דלהלן. ועי' פני משה שם, שפי' בע"א.
  110. ↑ שבת פ"ז ה"ב.
  111. ↑ קה"ע שם. ועי' מאירי שבת שם; עי' פני משה שם, בפי' השני.
  112. ↑ עי' רמב"ם שם, ונשמ"א ומנ"ח שם בדעתו; מהרש"ל שם, ושכ"ד הסמ"ג שם, ועי' ציון 113; מג"א סי' שג ס"ק יט; מ"ב שם ס"ק עט.
  113. ↑ עי' ב"י שם ונשמ"א שם, בד' הסמ"ג שם, ועי' ציון 112; נשמ"א שם, בד' היראה"ש סי' רעד, ועי' מנחת סולת שם. ועי' ציון 103.
  114. ↑ עי' מגדל עוז שבת פ"ט הי"ג; מהרש"ל שם צובע; נשמ"א שם.
  115. ↑ עי' משנ"ב סי' שג ס"ק עט.
  116. ↑ עי' צי"א ח"כ סי' יח.
  117. ↑ ע"ע מלבן וע' תופר. צי"א שם.
  118. ↑ עי' ס' המאורות שבת שם, בד' הרי"ף וההשלמה שבת שם, שהשמיטו דין זה; מאירי שם, בד' הרי"ף שם.
  119. ↑ ס' המאורות שם.
  120. ↑ מאירי וס' המאורות שם.
  121. ↑ ציונים 28, 52 ואילך.
  122. ↑ משנה שבת צד ב. ועי' ברייתא שם צה א, ותוספתא שם פ"י משום ר' אליעזר, שר' שמעון בן אלעזר מחלק, שהפוקסת לעצמה פטורה והפוקסת לחבירתה חייבת, ועי' ציון 93. עי' ראשונים שבציון הבא.
  123. ↑ ירושלמי שבת פ"י ה"ו, ועי' ציון 127, שד' הבבלי שחיובה משום בונה. תוס' מו"ק ט ב ד"ה פוקסת, בשם ריב"א; סמ"ג ל"ת סה צובע; ריטב"א שבת צד ב; שיירי קרבן לירושלמי שם, ע"פ הפי' השני ברש"י שבת שם ד"ה וכן הפוקסת. ועי' שיירי קרבן שם, שכ"מ בתוס' שבת שם ד"ה פוקסת, ונתקשה בפי' הראשון ברש"י שם (ע"ע בונה ציון 59). ועי' ציון 103, שיש שפי' פוקסת שבירושלמי בע"א.
  124. ↑ עי' ציון 108.
  125. ↑ עי' ציון 8. מהרש"ל על הסמ"ג שם מלאכת צובע וכותב.
  126. ↑ מהרש"ל שם.
  127. ↑ שבת צה א.
  128. ↑ עי' רש"י שם בפי' א' ותוס' מו"ק שם בשם ריב"א וריטב"א שם, שפי' בד' הבבלי שם שפוקסת היינו נתינת בצק.
  129. ↑ סמ"ג שם; שו"ע או"ח סי' שג סכ"ה. ועי' סמ"ג שם, שמביא את דברי הירושלמי שם, שחייבים על כך, והיינו כד' ר' אליעזר, ומשמע קצת שכן הלכה, ועי' מהרש"ל שם, שאין כוונת הסמ"ג שכן הלכה, שהרי חכמים חולקים, וע"ע כותב ציון 51 ואילך, שלענין כוחלת השנויה יחד עם פוקסת, נח' ראשונים אם הלכה כר' אליעזר.
  130. ↑ עי' דברי ר' יוסה בירושלמי שבת פ"ז ה"ב, ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ומאירי שבת קז א בדעתו, ועי' ציון 8, שלד' הירושלמי (כפי שנתפרש בראשונים, עי' ציון הנ"ל), מלאכת צובע נלמדת מכך שבמשכן היו מכים את האילים המאדמים כדי שהדם הנצרר יאדים את עורם.
  131. ↑ עי' רש"י שבת קז א ד"ה והחובל (הראשון), בפי' ב', ובב"ק לד ב ד"ה בצריך; סי' הרוקח סי' ע; עי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ומאירי שם; עי' חסדי דוד ומנחת בכורים ומנחת יצחק וחזון יחזקאל על התוספתא שבת פ"ט הי"ג, בביאור התוספתא שם. וכ"כ בבאוה"ל סי' שטז ס"ח ד"ה והחובל. ועי' ציון 137. ועי' להלן, שלד' הרבה ראשונים אין הדברים אמורים אלא כשיש לאדם צורך בצביעה זו.
  132. ↑ רש"י שבת שם.
  133. ↑ משנה שבת קז א וברייתא שם ב. עי' רש"י שם ושם. וע"ע דש ציון 263 ואילך, וע' שוחט, שלד' הרבה הראשונים החיוב משום מלאכה אחרת.
  134. ↑ משנה שם.
  135. ↑ רשב"א שם, בד' רש"י שם.
  136. ↑ עי' ציון 16. שו"ת בית אפרים או"ח סי' כב, בד' רש"י שם.
  137. ↑ רמב"ן ורשב"א וריטב"א שבת שם; חס"ד שם ותוס' יו"ט שבת פי"ד מ"א ואבנ"ז או"ח סי' קעו אות א, בד' רש"י שם; באוה"ל שם. ועי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א שם, שנתקשו בדברי רש"י שבציון 133, שמן הסתם אין לאדם צורך בצביעת עור השרצים. ועי' ציון 38.
  138. ↑ עטרת חכמים (פרנקל-תאומים) חולין יד, בד' רש"י שם.
  139. ↑ שטמ"ק כתובות ה ב, בשם הקונטריסין, בד' רש"י שם. וצ"ב אם הוא כלל בכל צובע (כ"מ בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פד, ונתקשה בדברי השטמ"ק), או שאינו אלא בצביעה ע"י חבורה.
  140. ↑ עי' שיירי קרבן ומראה הפנים בד' תוס' שבת עה א ד"ה כי וכתובות ה ב ד"ה דם, ועי' ציון 79; זיו משנה שבת פי"א ה"א, בד' הרמב"ם שבת פ"ח ה"ז.
  141. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  142. ↑ זיו משנה שם.
  143. ↑ עי' לעיל.
  144. ↑ מים חיים לפר"ח שבת פ"ח ה"ז.
  145. ↑ על מהות הקנקנתום ומי עפצים, ע"ע דיו ציונים 20, 52 ואילך.
  146. ↑ ראב"ד בהשגות שבת פ"ט הי"ד. ועי' גן דוד צובע ס"ק א, שעשיית עין הצבע חשובה מלאכה שאינה צריכה לגופה, והרמב"ם והראב"ד לשיטתם בענין משאצל"ג, ע"ע.
  147. ↑ פמ"ג סי' שכא מש"ז סוס"ק יב; תפארת ישראל כלכלת שבת צובע.
  148. ↑ רמב"ם שם; כלבו סי' לא וא"ח הל' שבת אות צז. ועי' מ"מ שם, שמקורו בסוגיית הגמ' בשבת יז ב ויח א, לענין שריית דיו וסממנים במים, וכ"מ בראב"ד בהשגות שם, ועי' מער"ק שם, שקשה מאד לפרש הסוגיה בדרך זו (ועי' מ"מ שם, שאף הוא עצמו כ' שהוא דוחק וסיים שצ"ע), ועי' לח"מ שם פ"ח הט"ז, שהאריך בביאור הסוגיה שם לד' הרמב"ם, ועי' מרכה"מ שבת פ"ג ה"ב ואג"ט לש ס"ק ט אות י, שמקור דברי הרמב"ם מהתוספתא שבת סופי"ב, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' נ אות ב. ועי' נשמת אדם כלל כד ס"ק ב, שמצדד לומר שאין דברי הרמב"ם אמורים אלא באופן דלהלן ציון 152, שבו לכל הדעות חייב, ולא נחלקו ראשונים בדבר כלל, ועי' חמדת ישראל לאוין מצוה שכ בקונ' על ל"ט מלאכות צובע (אות כא), שדוחה.
  149. ↑ עי' רמב"ם שם. ועי' מנ"ח מוסך השבת צובע אות ה, שדן בענין השיעור.
  150. ↑ אג"ט לש ס"ק ט אות ט. ועי' ציון 156.
  151. ↑ דברות משה שבת סי' כ סוף הערה קכ (עמ' שסז), בד' המ"מ שם. ועי' ציון 157 שלד' הדברות משה אף בהכנה דיו לכתיבה יש משום צובע, ועי"ש שכ"ד המ"מ.
  152. ↑ פמ"ג סי' שכ א"א ס"ק כה, ושכ"מ בראב"ד שם; מחצה"ש סי' שכ ס"ק כה; חיי אדם כלל כד ס"ד, ועי' נשמ"א שם ס"ק ב. ועי' ציון 157 משבט הלוי.
  153. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  154. ↑ עי' ציון 150.
  155. ↑ עי' ציון 11 ואילך.
  156. ↑ אג"ט לש ס"ק ט אות ט.
  157. ↑ עי' מ"מ שבציון 148, ואג"ט שם ושבט הלוי ח"ג סי' נ אות ב בדעתו; דברות משה שבת סי' כ הערה קכ (עמ' שסז). ועי' ציון 151. ועי' שבט הלוי שם, שעשיית עין הצבע של דיו לצורך כתיבת סת"ם חשובה צובע לא מחמת שהיא הכנה לכתיבה (שהכנה לכתיבה אין בה משום צובע כנ"ל), אלא שכיון שהקפידה התורה שצבעו יהיה שחור דוקא (ע"ע דיו), צביעתו בשחור היא תכלית בפני עצמה, ומצדד לומר שאף הראשונים הסוברים שאין בעשיית עין הצבע משום צובע, לפי שאינו גמר מלאכת הצביעה (עי' ציון 146), מודים שבעשיית דיו זה יש משום צובע, שבעשייתו נגמרה מלאכת הצביעה שלו, בדומה לצובע מים כדי ליתנם בכלי לנוי, שהכל מודים בו, עי' ציון 152.
  158. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  159. ↑ עי' צ"פ שבת שם; אבן האזל שבת פ"ח הט"ז. ועי' צ"פ שם שהוסיף, שאין המים עצמם נצבעים, אלא שהצבע מעורב בהם.
  160. ↑ עי' מ"מ ולח"מ שבציון 148, וכ"מ בראב"ד שבציון הנ"ל, בד' הרמב"ם שם; עי' חכם צבי סי' צב, ועי' ציון 161 ואילך; פמ"ג סי' שכ א"א ס"ק כה; עי' תפא"י שם; חסד לאלפים (ר"א פאפו) סי' שכ ס"ו; עי' אג"ט שם אותיות ט-י.
  161. ↑

    עי' שו"ת חכם צבי סי' צב, ושכ"ד הרמב"ם שבת פ"ט הי"ד, ושם, שאף בהכנת צבע כדי לצבוע בו, אם ראוי לאכילה אין בו משום צובע; עי' אחרונים דלהלן.

  162. ↑ שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מב, בד' החכ"צ שם; זיו משנה שבת פי"א ה"א, בביאור השני.
  163. ↑ ע"ע מעבד.
  164. ↑ תוספת שבת סי' שכ ס"ק מ; חת"ס שבת עה א, בד' הראשונים הסוברים שלד' רבא אין עיבוד אף במליחת בשר לדרך (ע"ע מעבד); זיו משנה שם.
  165. ↑ עי' ציון 74, ועי' ציון 82, שיש שפסקו כן להלכה.
  166. ↑ עי' ציון 59 ואילך. עי' חכם צבי שם; עי' תוספת שבת שם; עי' חת"ס שם וכתובות ה ב; עי' מנ"ח מנ"ח מוסך השבת צובע אות ד; עי' זיו משנה שם. ועי' ציון 76 ואילך, שיש שכתבו טעמים אחרים לכך שאין בשחיטה משום צובע, ולפי"ז אף לד' שמואל יש צביעה באוכלים (עכ"פ באוכל העומד למכירה, עי' להלן). ועי' ציון 172, שי"ס שרב, הסובר שיש בשחיטה משום צובע, חולק וסובר שיש צביעה באוכלים, ושיש שביארו דברי רב בע"א.
  167. ↑ שבלי הלקט סי' פו, בשם היראים (וביראה"ש שלפנינו אינו), והובא באגור סי' תפד; שו"ע או"ח סי' שכ סי"ט-כ; שו"ע הרב שם סכ"ו-כז.
  168. ↑ עי' חכם צבי שם; עי' תוספת שבת סי' שכ ס"ק מ.
  169. ↑ ראשונים ואחרונים דלהלן; עי' ד"מ או"ח שם אות ב, בשם ר"א מינץ, שאוסר נתינת יין אדום לתוך יין לבן בשבת משום צובע (ועי' נשמ"א כלל כד ס"ק ג בדעתו).
  170. ↑ עי' תוס' רי"ד ופסקי רי"ד שבת עה ב, ומדמה זאת למלאכת מעבד, שנוהגת לדעתו אף באוכלים (ע"ע מעבד, שי"ס כן), ועי"ש, שמה שמצינו שמלאכות שבת מסויימות אינן נוהגות אלא בגידולי קרקע (ע"ע גדולי קרקע: במלאכות שבת), הוא לפי שגידולי קרקע חשובים יותר משאר מטלטלין.
  171. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  172. ↑ תוס' רי"ד ופסקי רי"ד שם; עץ החיים (לר"י חגיז) על המשניות הקדמה לשבת צובע אות ד; עי' שו"ת שאילת יעב"ץ שם; תוספת שבת שם, בשם גדול אחד; עי' נשמ"א כלל כד ס"ק ג; עי' חת"ס שם; הג' רא"מ הורויץ שבת עה ב; זיו משנה שם. ועי' ציון 65. ועי' ציון 58, שי"ס שהצביעה היא בעור בית השחיטה, שאינו אוכל, ועי' ציון 69 שי"ס שבשר בית השחיטה אינו חשוב אוכל, ולדעות אלו אין ראיה מדברי רב, ועי' ציון 180. ועי' ציון 166, שי"ס ששמואל, הסובר שאין בשחיטה משום צובע, חולק וסובר שאין צביעה באוכלים, ויש שביארו טעמו של שמואל בע"א, ולדעתם אף הוא סובר שיש צביעה באוכלים.
  173. ↑ פמ"ג סי' שכ א"א ס"ק כה, ובפתיחה לשבת אות כח; עי' טל אורות (בן ג'וייא) מלאכת הצובע (מהד' תשמ"ז עמ' רלא-רלב); ערוה"ש שם ס"ז. וכעי"ז בתפארת ישראל כלכלת שבת צובע.
  174. ↑ פמ"ג סי' שכ שם, ועי' פמ"ג מש"ז סי' שיח ס"ק טו, שאוסר מדרבנן במתכוין, וצ"ב; ערוה"ש שם.
  175. ↑ עי' ציון 167.
  176. ↑ פמ"ג שם; ערוה"ש שם.
  177. ↑ עי' חת"ס שבת עה א, בד' הסוברים שאע"פ שאין עיבוד באוכלים, מ"מ במליחת בשר לזמן רב יש משום מעבד, ע"ע מעבד; קה"י שבת סי' מ אות א. וכ"מ בפמ"ג שם. וכעי"ז בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קסו (מהד' מכון חת"ס תש"נ) אות ב בביאור ב', שכשצובע ע"ד לאכול מיד חשוב דרך אכילה, וכעין שמצינו לענין מלאכת בורר (ע"ע ציון 34) וטוחן (ע"ע ציון 162 ואילך).
  178. ↑ עי' פמ"ג שם; עי' תפא"י שם; עי' התעוררות תשובה שם, בביאור ג'. וכעי"ז נשמ"א שם.
  179. ↑ עי' ציון 171 ואילך.
  180. ↑ פמ"ג שם ובפתיחה לשבת שם; תפא"י שם. ועי' ציון 172.
  181. ↑ עי' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מב; עי' תוספת שבת שם וחת"ס שם והג' רא"מ הורוויץ שם, שרב שאמר שהשוחט חייב משום צובע (עי' ציון 171), חולק על הראשונים שהתירו נתינת כרכום בתבשיל, עי' ציון 167; עי' חיי אדם כלל כד ס"ה ונשמ"א ס"ק ג, בד' הפוסקים שיש בשחיטה משום צובע (עי' ציון 18), אע"פ שאין הצביעה מתקיימת אלא זמן מועט (עי' ציון 11, שי"ס שנח' בדין צביעה המתקיימת), ועי"ש שחושש לדעה זו (והובא במ"ב סי' שכ ס"ק נו), ועי' ח"א שם ס"ה ונשמ"א שם, שבצובע לצורך מכירה פשוט יותר שיש צביעה, עי' לעיל; בן איש חי פקודי שנה ב' ס"ג-ד ובשו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' יא, ושכ"ד עץ החיים שם; עי' התעוררות תשובה שם, בביאור א'.
  182. ↑ עי' שאילת יעב"ץ שם, שמצדד לומר כן, ועי' ציון 185; עי' ח"א ונשמ"א שם; בן איש חי ורב פעלים שם. וכעי"ז בהתעוררות תשובה, ועי' ציון 186.
  183. ↑ עי' ציון 167.
  184. ↑ עי' שאילת יעב"ץ ובן איש חי ורב פעלים והתעוררות תשובה שם, בד' שבלי הלקט והשו"ע שם שבציון 167. ועי' ח"א ס"ה שמצדד לאסור נתינת כרכום לתבשיל (והובא בקצוש"ע סי' פ סמ"ג), כיון שדרך לצבוע בו, ועי' נשמ"א שם, שהטעם להתיר הוא משום שהכוונה בנתינת הכרכום היא לצורך הטעם.
  185. ↑ עי' שאילת יעב"ץ שם, ומצדד עפ"ז לאסור נתינת כורכום לתבשיל אף כשכוונתו לטעם. ועי' שו"ת גינת ורדים או"ח כלל ג סי' ט (תשובה מר"מ חיון) ושעה"צ סי' שיח ס"ק סה (שמציין ליערות דבש), שחוששים לצובע בנתינת קפה או תמצית תה למים, ועי' גינת ורדים שם, שמ' שאין האיסור אלא מדרבנן, ועי' ציון 195, שי"ס שאף לסוברים שאין צביעה באוכלים יש צביעה במשקים.
  186. ↑ ע"ע דבר שאינו מתכוין: פסיק רישיה. שאילת יעב"ץ שם, ועי"ש שחשוב פס"ר שניחא לו (ע"ע הנ"ל: בפס"ר שלא ניחא לו), שהרי האדם נהנה מהמראה הטוב של האוכל, ועי' התעוררות תשובה שם, שחשוב פס"ר שלא ניחא לו, וצ"ב.
  187. ↑ עי' ציון .
  188. ↑ שו"ת האלף לך שלמה סוס"י קלו; שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' יא ובן איש חי שנה ב פקודי ס"ג, בד' ר"א מינץ המובא בד"מ סי' שכ אות ב ועץ החיים (לר"י חגיז) הקדמה למס' שבת מלאכת צובע אות ד וגינת ורדים או"ח כלל ג סי' ט (תשובה מר"מ חיון) וחסד לאלפים (ר"א פאפו) סי' שכ ס"ו. ועי' ציון 185.
  189. ↑ רב פעלים ובא"ח שם.
  190. ↑ עי' ציון 148.
  191. ↑ רב פעלים ובא"ח שם.
  192. ↑ רב פעלים שם, שנוקט כן בפשיטות, ושכ"ד ר"א מינץ המובא בדרכי משה סי' שכ אות ב, האוסר למזוג יין אדום בלבן משום צובע, ועי"ש, שהד"מ שמתיר למזוג יין אדום בלבן, משום שאין צביעה באוכלים, הוא משום שלדעתו יין דינו כאוכל, שכיון שאין עושים עין הצבע אלא ממים ולא מיין, לא יבואו להחליף ביניהם.
  193. ↑ רב פעלים שם.
  194. ↑ עי' חכם צבי סי' צב; עי' צרור החיים (ר' חיים יעקב) שבת סופ"ט; פמ"ג מש"ז סי' שיח ס"ק טו; טל אורות (בן ג'וייא) סוף מלאכת הצובע (מהד' תשמ"ז עמ' רלג). וכ"מ בדרכי משה סי' שכ אות ב, שהתיר למזוג יין אדום בלבן לסוברים שאין צביעה באוכלים, ועי' רב פעלים שם, שדוחה, עי' ציון 199. ועי' צרור החיים שם, שאע"פ שמשווה משקים לאוכלים, מ"מ מחמיר לכתחילה במשקים, כיון שאפשר לתת את המשקה לתוך הצבע, עי' ציון 202.
  195. ↑ עי' עץ החיים (לר"י חגיז) הקדמה למס' שבת מלאכת צובע אות ד; עי' צרור החיים (ר' חיים יעקב) שבת סופ"ט; עי' חסד לאלפים סי' שכ ס"ו; שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' יא; עי' שעה"צ סי' שיח ס"ק סה (ומציין ליערות דבש).
  196. ↑ עץ החיים שם; עי' צרור החיים שם; חסד לאלפים שם; רב פעלים שם.
  197. ↑ רב פעלים שם.
  198. ↑ רב פעלים שם. ועי' בן איש חי שנה ב' פקודי ס"ד, שמצדד שאין להקל אלא כשאינו מתכוין לצביעה.
  199. ↑ עי' אחרונים דלהלן, בד' הירושלמי דלהלן; עי' שירי קרבן על הירושלמי דלהלן, בד' המג"א שבציון 47; שו"ת שבט הלוי ח"א סי' ק. ועי' חסדי דוד שבת סופי"ב, בד' הראשונים שבעשיית עין הצבע יש משום צובע (עי' ציון 148), שהנותן קנקנתום לתוך דיו המעורב במים, שהוא שחור, ומשחירו יותר, חייב משום צובע. ועי' אבנ"ז או"ח סי' קעב, שדן בענין צמר שנתנוהו ביורה של צבע, אבל לא נצבע עדיין כל צרכו, אם יש בהמשך צביעתו בשבת משום צובע.
  200. ↑ עי' אחרונים שבציון 206.
  201. ↑ שבת פ"ז ה"ב.
  202. ↑ קה"ע ושי"ק ופני מאיר על הירושלמי שם; תפא"י כלכלת שבת צובע. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פד, שאודם שנותנים על השפתים משנה לגמרי את צבע השפתים לאדום חזק, ואינו דומה לנידון שבמג"א הנ"ל, לענין קינוח דם בבגד אדום.
  203. ↑ ע"ע כותב ציון 248 ואילך.
  204. ↑ עי' שבט הלוי שם; עי' שש"כ פט"ו הערה קלב, בשם הרש"ז אוירבך.
  205. ↑ שבט הלוי שם.
  206. ↑ מ"ב סי' שכז ס"ק יב.
  207. ↑ שעה"צ שם ס"ק טז.
  208. ↑ שו"ת תשורת ש"י מהדו"ק סי' שכח. וכ"מ בא"ר שבציון 47. ועי' חמדת ישראל לאוין מצוה שכ בקונ' על ל"ט מלאכות צובע (אות כא), שמצדד לומר, שאף לד' הראשונים שבעשיית עין הצבע יש משום צובע (עי' ציון 148), אם כבר שרה את סממני הצבע במים, ונקלט הצבע, אין בבישול הסממנים לאחר מכן, כדי שיקלט הצבע יותר טוב, משום צובע מן התורה. ועי' תשורת ש"י, שהירושלמי שם לשיטתו, שכתב ע"ג כתב יש בו משום כותב (עי' להלן), ועי' פני משה על הירושלמי שם, שמפרש את דברי הירושלמי שם בע"א.
  209. ↑ ע"ע כותב ציון 248 ואילך. תשורת ש"י שם. ועי' אבנ"ז שם אות א, שמצדד לומר שאע"פ שכתב ע"ג כתב אסור מדרבנן, בצובע לא יהיה אפילו איסור דרבנן.
  210. ↑ תשורת ש"י שם.
  211. ↑ ע"ע מלבן ואילך.
  212. ↑ נשמ"א כלל ט ס"ק ג, בד' הירושלמי פ"ז ה"ב, שמלאכת צובע נלמדת מצביעת עורות אילים מאדמים שבמשכן (עי' ציון 8), ולא מצביעת הצמר בתכלת, וכן שאשה הצובעת פניה חייבת משום מלבן (ע"ע מלבן), ולא משום צובע, ובד' הרמב"ן שבת קיא א (עי' ציון 222).
  213. ↑ עי' ראשונים שבציון 4, שמלאכת צובע נלמדת מצביעת הצמר שבמשכן, ובמשכן צבעו את כל הצמר; עי' ראשונים שבציון 86 ואילך, שבהגסת צמר ביורה של צבע יש משום צובע; עי' ראשונים שבציון 148, שבעשיית עין הצבע יש משום צובע. וע"ע מלבן, שלד' הרבה אחרונים אין בצביעת הדבר כולו משום מלבן, ונ' שלדעתם איסורו משום צובע.
  214. ↑ עי' צפנת פענת שבת פ"ט הי"ג, בד' הירושלמי שבת פ"ז ה"ב, ועי' צ"פ שם הי"ד. וכעי"ז בתורת משה (לחת"ס) שמות כה ה, בד' הירושלמי שבציון 8, לפי ש"חזותא", היינו מראה, אין לו חשיבות להיקרא מלאכה לענין שבת, ע"פ הסוברים ש"חזותא" אינו חשוב מלאכה לענין "מן המותר בפיך", ע"ע מן המותר בפיך. וע"ע מלבן.
  215. ↑ ריטב"א שבת קיא א, בשם ר"ת, וקלט ב וכתובות ו א; מיוחס לר"ן שבת קיא א; שביתת השבת דש ס"ק צד, בד' הרמב"ן שבת שם: הסוחט בגד תולדת צובע כדרך מלבן (והובא במ"מ שבת פ"ט הי"א), ועי' כס"מ שם וב"י או"ח סי' שכ, שנתקשה בדברי הרמב"ן שמערב שתי מלאכות, ועי' לח"מ שם, ונשמ"א שבציון 219, שביארו דברי הרמב"ן בע"א, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"א סי' צז, בד' הרמב"ן שם, שכל כיבוס בגד צבעוני מלכלוך שבו, כיון שמחדש את צבעו, יש בו משום צובע, ולא משום מלבן (ע"ע מלבן, שי"ס כן, ושהרבה חולקים), ועי' אג"ט סי' קנט אות כ ואילך, בד' הרמב"ן שם, שכל סחיטת בגד ממים אסורה משום צובע, שהמים, אפילו אין בהם לכלוך, מכהים את מראה הבגד, וכיון שסחיטתם מחדשת את מראהו הראשון חשובה צובע (ולא מלבן, ע"ע, ושם הטעם שאין בו משום מלבן, ועי' אג"ט שם, הטעם שמ"מ יש בו משום צובע).
  216. ↑ עי' ריטב"א שבת קלט ב וכתובות שם, ועי' ריטב"א שבת קיא א: ומכוין לצבע; עי' מיוחס לר"ן שם.
  217. ↑ תוספתא שבת פ"י. עי' ריטב"א שבת קלט ב, ע"פ גי' התוספתא שלפנינו, ועי' ריטב"א שם שגורס בתוספתא: צבעים שבירושלים אינה סחיטה מלאכה בפנ"ע.
  218. ↑ ע"ע מעשר בהמה.
  219. ↑ עי' משנה בבכורות נז ב וגמ' שם נח א וחגיגה ח א ורמב"ם שבת פכ"ג הי"ד, וע"ע מעשר בהמה.
  220. ↑ עי' רש"י בכורות נז ב ד"ה ואי, ורש"י כת"י שם נח א ד"ה אסקרתא, ועי' רש"י חגיגה שם ד"ה משום; עי' תוס' חגיגה שם ד"ה משום, ומרכה"מ שבת שם בדעתם; גליוניות אבנ"ז על הרמב"ם שבת פכ"ב הכ"ג, בד' הרמב"ם שם פכ"ג. ועי' ציון 9. וע"ע מעשר בהמה וע' שבות, שי"ס שהאיסור משום מלאכת כותב.
  221. ↑ תוס' חגיגה שם, ועי' תוס' בכורות שם ד"ה ואי. וכ"מ ברש"י כת"י שם.
  222. ↑ עי' גליוניות אבנ"ז שם, בד' הרמב"ם שם. וכן מצדד לומר בהערות הגרי"ש אלישיב בכורות שם.
  223. ↑ עי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב: שהצר צורה הראשון חייב משום כותב, והשני חייב משום צובע, ופנ"מ שם ובאוה"ל סי' שמ ד"ה ס"ד סוד"ה במשקין וקהלות יעקב שבת סי' מ אות ב בביאור הירושלמי. ועי' ציון 9 ואילך מאחרונים, שפעמים שאין בעשיית ציור משום צובע, אלא משום כותב.
  224. ↑ עי' באוה"ל שם.
  225. ↑ עי' משנה בשבת קה ב; עי' רמב"ם שבת פ"ט הי"ג. על השיטות השונות בשיעור זה, ע"ע מלאכת שבת (שעוריה), וע' סיט, וע' שעורים. וע"ע מלאכת שבת (שעוריה), שהוא השיעור בכל מלאכות שבת הנעשות בדבר העומד לטוויה.
  226. ↑ גמ' שם עט א; רמב"ם שם.
  227. ↑ ע"ע מלאכת שבת (שיעוריה). מנ"ח מוסך השבת צובע אות א, ע"פ הראשונים שאמרו שיעור זה לענין מלבן, ע"ע מלבן, ושם שה"ה שהמלבן שק שיעורו כשיעור שנאמר לענין מוציא. וע"ע מלאכת שבת (שיעוריה), שכן השיעור בשאר מלאכות שנאמרו בבגד.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צובע&oldid=134735"