אנציקלופדיה תלמודית:קדושה דסדרא

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg


קדושה דסדרא[עריכה]

הגדרה - פסוקי קדושה הנאמרים בתפלות שונות.

המושג "קדושה דסידרא" במובנו הרחב, כולל את כל הפסוקים והמזמורים הנאמרים בתפילת שחרית לאחר נפילת-אפים*, דהיינו את הפסוק "אשרי יושבי ביתך וגו'"[1], והפסוק "אשרי העם שככה לו וגו'"[2], עם מזמור "תהלה לדוד"[3], וכן את מזמור "למנצח מזמור לדוד יענך וגו"[4], וכן את נוסח הפסוקים והתפילות המתחיל בפסוק "ובא לציון גואל"[5], ומסתיים בפסוק "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"[6]. במובנו המצומצם, אין המושג "קדושה דסידרא" כולל אלא את נוסח הפסוקים והתפילות המתחיל בפסוק "ובא לציון גואל", ומסתיים בפסוק "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"[7], ויש שכינו בשם "קדושה דסידרא" את פסוקי קדושת ה' עם תרגומם בלבד[8]. הע' דלהלן עוסק במושג "קדושה דסידרא" במובנו המצומצם - דהיינו בנוסח הפסוקים והתפילות המתחיל בפסוק "ובא לציון גואל", ומסתיים בפסוק "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" - במהותה של קדושה זו, בדיניה, וכן בתפילות בהן היא נאמרת.

נוסחה[עריכה]

א. מהותה.

"קדושה דסדרא" היא נוסח המורכב מפסוקים שונים - שחלקם מתורגמים[9] - ומתפילות[10]. נוסח קדושה דסדרא נפתח בפסוקים: "ובא לציון גואל"[11], "ואני זאת בריתי אותם"[12], "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"[13]; לאחר מכן, נאמרים שלושה פסוקים שנזכרת בהם קדושת ה', עם תרגומם: "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו'"[14], "ותשאני רוח וגו'"[15], "ה' ימלך לעולם ועד"[16]; בהמשך נאמרים פסוקים נוספים שיש בהם תפילות: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבתינו וגו'"[17], "והוא רחום יכפר עון וגו'"[18], "כי אתה ה' טוב וסלח וגו'"[19], "צדקתך צדק לעולם וגו'"[20] - ויש מוסיפים את הפסוקים: מי אל כמוך וגו'"[21] ו"ישוב ירחמנו וגו'"[22] - "תתן אמת ליעקב וגו'"[23], "ברוך ה' יום יום וגו'"[24], ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו'"[25], "ה' צבאות אשרי אדם בטח בך"[26], "ה' הושיעה המלך יעננו וגו'"[27]; לאחר מכן, נאמרת תפילה המתחילה במילים "ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת וכו'"[28]; הנוסח נחתם בפסוק: "למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלהי לעולם אודך"[29]. ויש מן הראשונים מוסיפים את הפסוקים: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו'"[30], "בטחו בה' עדי עד וגו'"[31], "ויבטחו בך יודעי שמך וגו'"[32], ו"ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"[33].

מקורה[עריכה]

קדושה דסידרא, כתבו ראשונים שנביאים הראשונים תקנוה[34].

חשיבותה[עריכה]

אמירת קדושה דסדרא, אמרו חז"ל שהיא מן הדברים שהעולם מתקיים עליהם - לאחר שחרב בית-המקדש*[35] - שנאמר: ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים[36], ומשמע שכאשר יש סדרים - היינו כאשר אומרים את סדר קדושת ה' וסדר תלמוד תורה[37], או כשמזכירים את ביאת הגואל ותחיית המתים ורוח הקדש ותורה[38], וכן את מלכות ה' שתתחדש[39] - תופיע מאופל[40], שהאופל יאיר[41].

בשחרית של חול[עריכה]

ב. התפילות בהן היא נאמרת

תפילת שחרית* של חול - וכן תפילת שחרית של חול-המועד*[42], וראש-חודש*[43] - אומרים בה קדושה דסדרא[44], לאחר תפילת שמונה-עשרה*[45], ואמירת מזמור "תהלה לדוד"[46].

טעם אמירתה בשחרית של חול[עריכה]

טעם אמירת קדושה דסדרא בתפילת שחרית* של חול, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שתקנת הקדמונים היא[47] - או מנהג הקדמונים[48] - שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה בכל יום מעט, בין תלמידי חכמים ובין עמי ארצות, ולפיכך אומרים בה פסוקים ותרגומם[49] - כדי שיבינו הכל[50] - ונמצאו תורה ותפילה בענין אחד[51]. ב) ויש סוברים שאמירת קדושה דסידרא בשעת השמד נתקנה[52], שגזרו עליהם האומות שלא יאמרו קדושה* בתוך התפלה[53], ולפיכך היו ממתינים עד לאחר התפילה, וכשהיו האורבים הולכים היו אומרים את הפסוק "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו"[54], שיש בו ג' קדושות, ומתרגמים אותו מפני החיבה, כאילו אמרוהו ב' פעמים, אחת כנגד קדושה של ברכת יוצר אור[55], ואחת כנגד הקדושה שבחזרת-הש"ץ*[56], והמשיכו לנהוג כן אף לאחר שבטלה הגזירה, שמא יגרום החטא[57], וכדי שלא לשנות מן המנהג[58] - או לפי שיש לאמירה זו טעם גם על פי הקבלה[59] - ולפיכך מוסיפים אנו את הפסוק "ותשאני רוח וגו"[60], שהוא כנגד "ברוך ה'" שאומרים בקדושה[61], וכן את הפסוק "ה' ימלך לעולם ועד"[62], שהוא כנגד "ימלוך" שאומרים בקדושה[63], ועל כן מסיימים ב"ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו'"[64]. ג) ויש סוברים, שאמירת קדושה דסידרא בסוף התפילה, עבור עמי הארץ נתקנה, שהיו מאחרים לבא לתפלה, ותיקנוה כדי שלא יפסידו שמיעת הקדושה - שהיא מן הדברים שהעולם עומד עליהם[65] - ומטעם זה תקנו אף לומר התרגום של פסוקי הקדושה[66], כדי שיבינו עמי הארץ שאינם מבינים את לשון הקדש[67]. ד) ויש סוברים, שהטעם שתקנו לומר קדושה דסדרא בכל יום הוא כדי לשמור מדין גיהנם, שנאמר: צלמות ולא סדרים[68], ומשמע שכאשר יש סדר קדושה אין צלמות[69].

טעם הקדמת פסוקים לפסוקי הקדושה[עריכה]

בטעם הקדמת הפסוקים "ובא לציון גואל"[70], "ואני זאת בריתי אותם"[71], "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"[72], לפסוקי קדושת ה' שבקדושה דסידרא, נחלקו ראשונים: א) יש שביארו, שבתחילה היה מנהג הקדמונים לשהות שעה אחת אחר התפילה - כמנהג חסידים הראשונים[73] - ובמשך אותה שעה היו קוראים בתורה ובנביא ובמשנה ובשמועות התלמוד - לקיים החיוב המוטל על כל אדם להשליש ימיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד[74] - ולאחר זמן, כשרבתה העניות והיו צריכים לעסוק במעשה ידיהם, עקרו את הלימוד בנביא, ולא היו קוראים אלא שני פסוקים: "ובא לציון גואל וגו'"[75] ו"ואני זאת בריתי אותם וגו'"[76] - שיש בהם מעין קריאת התורה[77] - ועדיין הם קבועים במקומם עלינו בכל יום[78], ולאחר מכן הוסיפו לומר את הפסוק "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"[79], לפי שהקב"ה משהה שכינתו בתוך עם ישראל לשמוע תהלותיהם[80]. ב) ויש שביארו - לשיטתם שאמירת קדושה דסידרא בשעת השמד נתקנה[81] - שכיון שהיו ישראל כפופים תחת יד אומה הרשעה, שגזרו עליהם גזירות ושמדות לבטל התורה, היו אומרים את הפסוקים "ובא לציון גואל"[82], "ואני זאת בריתי אותם"[83], בלשון תחינה ובקשה שיבא הגואל ויגאלם מתחת יד האומות, ויזכו שתתקיים התורה בזרעם ויוכלו לומר הקדושה כדינה, ולכך הקדימו אף את הפסוק "ואתה קדוש וגו'"[84], בלשון בקשה מהקב"ה, שישב ויצפה לשמוע מפיהם הקדושה אף על פי שאומרים אותה לאחר התפילה[85]. ג) ויש שכתבו, שהטעם שמקדימים פסוקים אלו לפסוקי הקדושה שבקדושה דסידרא, הוא לפי שצריך אדם לשלש דבריו קודם קדושה*[86].

בשחרית של שבתות וימים טובים[עריכה]

תפילת שחרית של שבתות וימים טובים, אין אומרים בה קדושה דסדרא[87]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בטעם הדבר: א) יש סוברים שאף על פי שצריך לומר קדושה דסדרא גם בשבת, מכל מקום, כיון שהציבור שוהים הרבה בתפילת שחרית של שבתות וימים טובים - ויש טורח לזקנים ולמעוברות ולמניקות אם יתאחרו כל כך בבית הכנסת ויצומו[88] - לא רצו חכמים להאריך בתפילה זו יותר[89]. ב) ויש שכתבו הטעם, שבשבתות וימים טובים אין צריך לומר קדושה דסדרא, שהרי יסוד המנהג לומר קדושה דסדרא הוא כדי שיהיו הציבור קוראים בנביא[90], ובשבתות וימים טובים ממילא קוראים הציבור בנביא בהפטרה*[91], ועל כן אין צריך לומר בהם קדושה דסידרא[92]. ג) ויש שכתבו הטעם - לשיטתם שטעם אמירת קדושה דסידרא בתפילת שחרית של יום חול הוא משום עמי הארצות המאחרים לבוא לתפילה[93] - שבשבתות וימים טובים אין עמי הארצות מאחרים לבוא לבית הכנסת להתפלל[94]. ד) ויש שכתבו הטעם, שפסוקי קדושה דסידרא בלשון תחינה ובקשה נאמרים, לסוברים כן[95], ובשבתות וימים טובים אין אומרים תחנות ובקשות[96]. ה) ויש מצדדים לומר - לשיטתם שטעם אמירת קדושה דסידרא הוא מחמת שעת השמד, שגזרו האומות על ישראל שלא יאמרו קדושה בתוך התפלה[97] - שבשבתות וימים טובים אפשר לומר קדושה דסידרא בתפילת מוסף*[98], שהרי האורבים הולכים מיד לאחר תפילת שחרית[99].

במנחה של שבתות וימים טובים[עריכה]

תפילת מנחה* של שבתות וימים טובים, אומרים בה קדושה דסדרא[100], לפני תפילת שמנה עשרה[101], לאחר אמירת הפסוק "אשרי יושבי ביתך" ומזמור "תהלה לדוד"[102]. ונחלקו ראשונים בטעם אמירת קדושה דסידרא בתפילה זו: א) יש שכתבו - לשיטתם שצריך היה לומר קדושה דסדרא אף בתפילת שחרית של שבתות וימים טובים, אלא שכיון שהציבור שוהים הרבה בתפילות אלו לא רצו חכמים להאריך בהן יותר[103] - שתקנו לאמרה בתפילת מנחה במקום בשחרית[104]. ב) ויש שכתבו - לשיטתם שבתפילת שחרית של שבתות וימים טובים אין צריך לומר קדושה דסדרא כלל[105] - שתקנו לומר קדושה דסדרא בתפילת מנחה של שבת כדי שלא ישתכח המנהג לאמרה בימות החול[106]. ג) ויש שכתבו בטעם אמירת קדושה דסידרא בתפילת מנחה של שבתות וימים טובים, שבימים אלו היו דורשים קודם תפילת מנחהשגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; להערות שוליים ללא שם חייב להיות תוכן, ואף עמי הארצות היו באים לשמוע את הדרשה, ורגילות היא לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה[107].

בתפילת ערבית של מוצאי שבת[עריכה]

בתפילת ערבית* של מוצאי-שבת*, לאחר אמירת הפסוק "ויהי נועם" ומזמור "יושב בסתר עליון", אומרים קדושה דסדרא[108], מהפסוק "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וגו" ואילך[109], או מהפסוק "ובא לציון" ואילך[110]. על הטעמים השונים לאמירת קדושה דסידרא במוצאי שבתות, ועל הטעם שמתחילים לאמרה מן הפסוק "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וגו" דוקא, לסוברים כן[111], וכן על אמירתה במוצאי שבתות שחלים בהם מועדים שונים, ע"ע מוצאי שבת: התפילות. על כך שאין אומרים קדושה דסדרא במוצאי ימים טובים, ועל טעם הדבר, ע"ע מוצאי יום טוב: התפילות.

בתשעה באב[עריכה]

תפילת ערבית של תשעה-באב* - וכן תפילת שחרית*[112] - אומרים בה קדושה דסידרא[113]. תפילת מנחה* של תשעה באב, יש מן הראשונים שכתבו שנוהגים לומר בה קדושה דסידרא[114]. ויש שנראה מדבריהם שאין נוהגים לומר בה קדושה דסידרא[115].

נוסח קדושה דסידרא בתשעה באב[עריכה]

תפילות ערבית ושחרית של תשעה באב, כתבו ראשונים ואחרונים שאין לומר בהן בקדושה דסידרא את הפסוק "ואני זאת בריתי אותם"[116], מפני שפסוק זה עוסק בדברי תורה, ובתשעה באב אסור ללמוד תורה[117], או לפי שבתשעה באב אומרים קינות[118], והאומר "ואני זאת בריתי אותם" נראה כמקיים ברית על הקינות[119]. תפילת מנחה של תשעה באב, יש מן הראשונים שכתבו שאומרים בה בקדושה דסידרא את הפסוק "ואני זאת בריתי אותם"[120], לפי שאומרים בה ברכת "נחם"[121], או לפי שלא אמרו פסוק זה לא בתפילת ערבית ולא בתפילת שחרית[122]. ויש שכתבו שאף בתפילת מנחה אין אומרים את הפסוק "ואני זאת בריתי אותם"[123].

קדושה דסידרא בתפילת ערבית של ליל תשעה באב, נחלקו ראשונים אם אומרים בה את הפסוק "ובא לציון גואל וגו'": יש שכתבו שנוהגים לאומרו[124]. ויש שכתבו שנוהגים שלא לאומרו[125], שאין הגואל בא בלילה[126]. ויש מחלקים בין ליל תשעה באב שחל ביום חול, שנוהגים לאומרו, לליל תשעה באב שחל במוצאי שבת, שנוהגים שלא לאומרו[127].

נוסח קדושה דסידרא בבית האבל[עריכה]

בית האבל, כתבו ראשונים שאין לומר בו בקדושה דסידרא את הפסוק "ואני זאת בריתי אותם"[128], שפסוק זה עוסק בדברי תורה, והאבל אסור בלימוד תורה[129]. ויש שנהגו לומר פסוק זה אף בבית האבל[130], שאף על פי שהאבל אסור בתלמוד תורה, מכל מקום המנחמים רשאים ללמוד[131].

בתפילת ערבית של פורים[עריכה]

תפילת ערבית של פורים*, אומרים בה קדושה דסידרא[132]. ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שאין אומרים אז את הפסוק "ובא לציון גואל"[133], לפי שאין גאולה בלילה[134]. ויש שכתבו שאומרים אז אף את הפסוק "ובא לציון גואל"[135]. ויש מחלקים בין ליל פורים שחל ביום חול, שנוהגים לאומרו, לליל פורים שחל במוצאי שבת, שנוהגים שלא לאומרו[136].

ביום הכפורים[עריכה]

אמירת קדושה דסידרא - וכן "אשרי" ומזמור "תהלה לדוד"[137] - ביום-הכפורים*, נחלקו בה גאונים וראשונים: יש סוברים שנאמרת קודם תפילת המנחה[138]. ויש סוברים שקדושה דסידרא נאמרת קודם תפילת נעילה*[139], כדי להפסיק בין תפילת מנחה לתפילת נעילה[140], או כדי למהר את תפילת המנחה שלא יעבור זמנה[141].

לצאת מבית הכנסת קודם אמירתה[עריכה]

ג. דיניה

אסור לצאת מבית-הכנסת* קודם אמירת קדושה דסדרא[142], שאמירה חשובה היא עד מאוד - שהיא מן הדברים שהעולם עומד עליהם[143] - ואין לזלזל בה[144].

אמירתה בכוונה[עריכה]

קדושה דסידרא, כתבו ראשונים ואחרונים שכיון שחשובה היא עד מאוד[145], צריך להיזהר לאמרה בכוונה[146].

הפסק באמירתה[עריכה]

האומר קדושה דסידרא באחת התפילות שבהן היא נאמרת[147], יש שכתבו שלא יפסיק באמצעה בענינים אחרים, ואפילו בפסוקים ומזמורים שמנהג לאמרם - כגון המזמורים "לדוד מזמור וגו'"[148], "מזמור לדוד הבו לה' וגו'"[149], והכתוב "ובנוחה יאמר וגו'"[150], הנאמרים בשעת הכנסת ספר התורה לאחר קריאת-התורה*[151] - כיון שאין חיוב לאמרם, לא יפסיק בהם באמצע קדושה דסידרא[152].

אופן אמירתה[עריכה]

באופן אמירת קדושה דסידרא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאף על פי שלכתחילה יש לאמרה בעמידה, מכל מקום אפשר לאמרה אף בישיבה[153]. ומן האחרונים יש שכתבו - על פי הקבלה - שיש לומר קדושה דסידרא בישיבה דוקא[154]. ויש מן האחרונים שכתבו שקדושה דסידרא הנאמרת בתפילת שחרית[155], צריכה להיאמר בעמידה דוקא, שהרי טעם התקנה לומר קדושה דסידרא בתפילת שחרית הוא כדי להשלים את הקדושה* שבחזרת-הש"ץ*, לסוברים כן[156], ועל כן יש לאמרה בעמידה, כפי שנאמרת הקדושה שבחזרת הש"ץ[157].

אמירתה באמצע שמונה עשרה יחד עם הציבור[עריכה]

יחיד המתפלל תפילת שמונה-עשרה*, וכשמגיע למקום קדושה שמע שהציבור אומרים קדושה דסידרא, כתבו ראשונים שאינו אומר קדושה דסידרא עמהם, שאין הקדושה דסידרא והקדושה שבתפילת שמונה עשרה שוות זו לזו[158]. ויש מן הראשונים שכתב שיאמר קדושה דסידרא עם הציבור, ולאחר מכן ימשיך בתפילתו[159].

על מחלוקת הגאונים והראשונים אם "קדושה דסידרא" נאמרת ביחיד, או שאינה נאמרת אלא בעשרה, ועל דברי התורה שיש ליחיד לעסוק בהם במקום אמירת "קדושה דסידרא" - לסוברים שאינה נאמרת ביחיד - ע"ע דבר שבקדושה[160].

אופן אמירת תרגום פסוקי הקדושה בציבור[עריכה]

תרגום הפסוקים שנזכרת בהם קדושת ה'[161], נחלקו ראשונים ואחרונים באופן אמירתו בציבור: א) יש סוברים שאין לאמרו בציבור אלא בלחש[162], לפי שאין אומרים תרגום של פסוקים אלא ביחיד, לסוברים כן[163], וכשאומרים אותו בלחש חשוב הדבר כאילו אומרים אותו ביחיד[164], או שאף על פי שמותר לאמרו בציבור, לסוברים כן[165], מכל מקום יש לאמרו בלחש, כדי להודיע שאין דינו כפסוקי הקדושה עצמם, שאין לאמרם אלא בציבור, לסוברים כן[166], אלא מותר לאמרו אפילו ביחיד[167]. ב) ויש שנראה מדבריהם שמותר לומר את תרגום פסוקי הקדושה בקול רם[168], ומהם שביארו, שלהלכה מותר לומר תרגום של פסוקים אפילו בציבור[169]. ג) ויש מחלקים בין שליח-צבור*, שצריך לומר את תרגום הפסוקים בלחש, לפי שכשאומרו בקול רם חשוב הוא כמי שאומרו ברבים, לבין שאר הציבור, שרשאים לומר את תרגום הפסוקים בקול רם, שאפילו באופן זה אין הדבר חשוב כאילו אמרוהו ברבים[170]. ד) ויש שכתבו להיפך, שדוקא הציבור צריכים לומר את תרגום הפסוקים בלחש, שכאשר אומרים אותו בקול רם חשוב הוא כאילו נאמר ברבים, מה שאין כן בשליח הציבור, שאפילו כשאומר את התרגום בקול רם, אין הוא חשוב אלא כאומרו ביחיד[171].

אופן אמירת תרגום פסוקי הקדושה ביחיד[עריכה]

יחיד האומר את תרגום הפסוקים שנזכרת בהם קדושת ה'[172], כתבו אחרונים שלדברי הכל רשאי לאמרו בקול רם, שלדעתם כל הטעם שאין לאומרו בציבור אלא בלחש, לסוברים כן[173], הוא כדי שיהא חשוב כאילו נאמר ביחיד[174]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שאפילו כאשר נאמר תרגום פסוקים אלו ביחיד, יש לאמרו בלחש[175].

אופן אמירת שליח הצבור את פסוקי קדושת ה'[עריכה]

שלושת פסוקי קדושה דסידרא שנזכרת בהם קדושת ה' - היינו: "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וגו'"[176], "ותשאני רוח וגו'"[177], "ה' ימלך לעולם ועד"[178] - יש מן הראשונים שכתבו שצריך שליח הציבור לאמרם בקול רם[179]. ויש שכתבו שדוקא את שני הפסוקים הראשונים צריך שליח הציבור לומר בקול רם, אך לא את הפסוק "ה' ימלך לעולם ועד"[180], לפי שאין אנו אומרים פסוק זה במקומו הראוי לו - שהיה לנו להקדימו, לפי שמשה רבנו אמרו, ומכל מקום מאחרים אנו אותו לשני הפסוקים האחרים, משום שכל קדושה מסתיימת ב"ימלוך"[181] - ועל כן יש לשליח הציבור לאמרו בלחש[182].

הבא לבית הכנסת כשאומרים הציבור קדושה דסידרא[עריכה]

הבא לבית הכנסת בשעה שאומרים הציבור קדושה דסידרא, כתבו אחרונים שיאמרה עמהם, אפילו שעדיין לא התפלל, כדי לצאת ידי הסוברים שאין אומרים קדושה דסידרא ביחיד[183]. והוסיפו, שמטעם זה אם בא אדם לבית הכנסת לאחר שסיימו הציבור את הפסוקים הראשונים שבקדושה דסידרא - "ובא לציון גואל וגו'"[184], "ואני זאת בריתי אותם וגו'"[185] - ובאים לומר את פסוקי הקדושה - "וקרא זה אל זה ואמר וגו'"[186], "ותשאני רוח וגו'"[187], "ה' ימלך לעולם ועד"[188] - יאמר עימם את פסוקי הקדושה, ולאחר מכן יאמר את הפסוקים הראשונים ביחידות[189]. ויש מן האחרונים שכתבו שהמנהג הוא שהבא לבית הכנסת בשעה שאומרים הציבור קדושה דסידרא אינו אומרה עמהם, אלא יתפלל כסדר התפילה[190], שלהלכה אומרים קדושה דסידרא אף ביחיד[191], או שעל כל פנים אפשר לאומרה ביחיד בניגון הטעמים כקורא בתורה[192].

על המנהג לחלוץ התפילין בשעת אמירת התפילה "יהי רצון מלפניך שנשמור חוקיך" שבקדושה דסידרא[193], כרמז למנהג בני ארץ ישראל שהיו מברכים על הסרת התפילין[194], ועל דעת החולקים, ע"ע הנחת תפלין[195].

הערות שוליים[עריכה]

  1. תהלים פד ה.
  2. תהלים קמד טו.
  3. תהלים קמה.
  4. תהלים כ.
  5. ישעיהו נט כ.
  6. ישעיהו מב כא. עי' סמ"ע סי' רסז ס"ק ד (והובא במג"א סי' קלב בהקדמה), ועי"ש שהמכריז על אבידות וגניבות בביהכנ"ס, לא יכריז זאת בין "אשרי" ל"למנצח" או ל"ובא לציון גואל וגו'", לפי שבאמירת "אשרי" מתחיל סדר קדושה. ועי"ש שסדר קדושה הוא כעין תפילה חדשה, ומשו"כ מתחילים אותו בפסוק "אשרי", כפי שמתחילים כל תפילה. ועי' כעי"ז באבודרהם נפילת אפים: ותקנו להם כאן כמו תפלה קטנה, בתחלה אשרי ואח"כ קדושה וזכרון ציון ותלמוד תורה, ועי' ציון 67.
  7. עי' לבוש או"ח סי' קלב ס"א; עי' לבושי שרד או"ח סי' קלב ס"ב.
  8. עי' רמב"ם תפילה פ"ט ה"ו, וב"ח או"ח סי' קלב.
  9. עי' ציונים 14, 15, 16.
  10. עי' גאונים וראשונים דלהלן.
  11. ישעיהו נט כ.
  12. ישעיהו שם כא.
  13. תהלים כב ד.
  14. ישעיהו ו ג. ועי' ילקו"ש שבציון הבא.
  15. יחזקאל ג יב. ועי' ילקו"ש פ' עקב רמז תתנה: ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו שני פסוקים בכל יום וכו' וקבלו על עצמן כדי שיוסיפו על מאה ברכות ב' פסוקים בכל יום וכו' ומאן אינון ב' פסוקים ומקבלין דין מן דין ואמרין ונטלתני רוחא.
  16. שמות טו יח. ועי' פי' סידור התפילה לרוקח "ובא לציון" עמ' תלא ואבודרהם נפילת אפים, שביארו טעם ההבדל שבין קדושה דסדרא, שתקנו לומר בה פסוק זה, לבין קדושה הנאמרת בחזרת הש"ץ, שתקנו לומר את הכתוב (תהלים קמו י): ימלוך ה' לעולם וגו' (ע"ע קדושה).
  17. דה"י א כט יח.
  18. תהלים כ לח.
  19. תהלים פו ה.
  20. תהלים קיט קמב.
  21. מיכה ז יח.
  22. מיכה שם יט. רמב"ם סדר תפלות כל השנה נוסח הקדיש.
  23. מיכה שם כ.
  24. תהלים סח כ.
  25. תהלים מו ח ויב.
  26. תהלים פד יג.
  27. תהלים כ י. ועי' רמב"ם שם, שלא הזכיר פסוק זה.
  28. עי' גאונים וראשונים דלהלן. ועי' רמב"ם שם: ברוך אלהינו ברוך אדונינו ברוך בוראינו וכו'. ועי' א"ר או"ח סי' קלב ס"ק א, שיש לומר תפילה זו בכוונה ובשמחת הלב.
  29. תהלים ל יג. סדר ר"ע גאון נפילת אפים וקדושה דסידרא; מחז"ו סי' צג (ועי"ש שאת הפסוק "ברוך ה' יום יום וגו'", עי' ציון 24, אומרים לאחר הפסוק: "ה' הושיעה המלך יעננו וגו'", עי' ציון 27, ולא לפניו); רמב"ם שם. ועי' כעי"ז בליקוטי הפרדס טז ב ושבה"ל סי' מד ובאבודרהם נפילת אפים. ועי' רמב"ם שם, שהזכיר בסוף הנוסח את הפסוק (תהלים יט טו): יהיו לרצון אמרי פי וגו'.
  30. ירמיהו יז ז.
  31. ישעיהו כו ד.
  32. תהלים ט יא.
  33. ישעיהו מב כא. מחז"ו שם.
  34. הסדרים לרש"י סי' מו; טור או"ח קלב.
  35. עי' גמ' דלהלן.
  36. איוב י כב.
  37. עי' ציונים 49 ואילך, 53 ואילך. עי' רש"י סוטה מט א ד"ה אקדושה וד"ה סדרים, ומהרש"א ח"א שם בדעתו; עי' אר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד בשם הר"ר נתן, ועי"ש ביאור נוסף. ועי' קר"א שם.
  38. עי' המנהיג דיני תפילה עמ' קו; עי' אהל מועד שער התפילה ד"ד נ"ג; רבנו מנוח תפילה פ"ט ה"ו.
  39. אהל מועד שם; רבנו מנוח שם.
  40. סוטה שם.
  41. אר"ח שם.
  42. סדר ר"ע גאון סדר פסח וסדר חג הסוכות; רי"ץ גיאות הל' חוה"מ עמ' קצז; רמב"ם תפילה פ"ט הי"ד; עי' ס' המנהגים לר"א טירנא חג הפסח; ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חג הסוכות ומנהגי חוה"מ פסח.
  43. סדר ר"ע גאון סדר ר"ח; רמב"ם שם; כלבו סי' מג; אבודרהם סדר ר"ח; ס' המנהגים לר"א טירנא מנהג של ר"ח; ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי חודש שבט; טוש"ע או"ח תכג ג.
  44. סדר ר"ע גאון נפילת אפים וקדושה דסידרא, ובסדר שני וחמישי; רי"ץ גיאות שם; רמב"ם שם ה"ה ופי"ב הכ"ב; הרוקח סי' שכד ושסב; או"ז ח"ב סי' נ, בשם ס' המקצועות; ס' המחכים ד"ה ובא לציון; כלבו סי' יד; ס' המנהגים לר"א טירנא מנהג של יום חול; טור או"ח קלא; שו"ע שם קלב א; לבוש שם א. ועי' רמב"ם שם שהש"ץ לבדו אומר "קדושה דסידרא" עד אחר פסוקי הקדושה, והציבור עונים קדוש קדוש ג"פ, ואח"כ חוזר הש"ץ ואומר את תרגום הפסוקים עם התחנונים שלאחריו, ועי' פי' ר"ד עראמה תפילה שם בדעתו.
  45. ע"ע שחרית. ועי' רמב"ם שם פ"ט הי"ד שבר"ח ובחוה"מ יש לאומרה קודם תפילת מוסף.
  46. תהלים קמה, וע"ע הנ"ל. סדר ר"ע שם ושם; עי' רי"ץ גיאות שם; עי' רמב"ם שם פי"ב הכ"ב; הרוקח סי' שכד; עי' ס' המחכים שם, ועי"ש שקודם קדושה דסידרא יש לומר גם מזמור "למנצח מזמוֹר לדוד" (תהלים כ); עי' כלבו שם.
  47. עי' רש"י ומאירי דלהלן.
  48. עי' כלבו ואר"ח וס' המחכים דלהלן.
  49. עי' ציון 11 ואילך. רש"י סוטה מט א ד"ה אקדושה; מאירי שם; עי' כלבו סי' יד ואר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד, בשם הר"ר נתן; עי' ס' המחכים ד"ה ובא לציון. וכ"מ בפי' סידור התפילה לרוקח "ובא לציון" עמ' תלד בשם תשוה"ג.
  50. עי' כלבו שם ואר"ח שם והמחכים שם.
  51. מאירי שם. ועי' חי' אגדות למהר"ל סוטה שם, שבאמירת "קדיש לעלם ולעלמי עלמיא" בקדושה דסדרא משבחים אנו את הקב"ה מצד עולם העליון ומחמת כן העולם קיים, ועי"ש הטעם שנתקן בלשון ארמית. ועי' מחצה"ש או"ח סי' קלב שלטעם זה הפסוקים שנזכרת בהם קדושת ה' (עי' ציונים 14, 15, 16) אינם המשך לשני הפסוקים הראשונים של קדושה דסידרא (עי' ציונים 11, 12), ועי' ערוה"ש או"ח שם ס"ד ששני הפסוקים הראשונים הינם המשך למזמור "יענך ה' ביום צרה", הנאמר לפניהם (עי' ציון 4).
  52. ליקוטי הפרדס טז ב ושבה"ל סי' מד, בשם רש"י; עי' הרוקח סי' שכד, וכעי"ז בפי' סידור התפילה לרוקח "ובא לציון" עמ' תכט, ושם עמ' תלד: ועוד שמענו (ועי' הרוקח שבציון 69, וצ"ב); או"ז ח"ב סי' נ, בשם ס' המקצועות; לבוש או"ח סי' קלב ס"א. ועי' כלבו שם ואר"ח שם וס' המחכים שם שתמהו.
  53. ע"ע קדושה. ועי' פי' סידור התפילה לרוקח "ובא לציון" עמ' תלד: ועוד שמענו שגזרה מלכות הרשעה שלא יקראו בתורה ויתרגמו.
  54. עי' ציון 14. ישעיהו ו ג.
  55. ע"ע הנ"ל.
  56. ע"ע הנ"ל.
  57. ליקוטי הפרדס יז א ושבה"ל שם ולבוש שם. ועי' או"ז שם.
  58. ליקוטי הפרדס שם ושבה"ל שם.
  59. עי' ציון 69. בא"ח שנה ראשונה פ' כי תשא אות טז.
  60. עי' ציון 15.
  61. ע"ע הנ"ל.
  62. עי' ציון 16.
  63. ע"ע הנ"ל.
  64. עי' ציון 29. ליקוטי הפרדס שם ושבה"ל שם, וכעי"ז בלבוש שם, ואפשר שכוונתם שמשבחים אנו את הקב"ה על כך שהבדילנו מאותן אומות שגזרו עלינו שלא לומר קדושה. ועי' סדר היום סדר אשרי ובא לציון: נ"ל שתקנו התפלה הזאת במקום הזה אחר סדר קדושה מפני שהיא סוף התפלה וגמרה וכו' וכיון שהוא סוף התפלה וגמר הענין ראוי לנו להודות ולשבח למי שזכנו לעמוד לפניו וכו', ועוד מצורף לזה שהוא זמן סילוק התפילין ואנו מתפללים וכו' שנשמור חקיו ומצותיו בעוה"ז כמו שזכינו לשמור מצות האלו ציצית ותפילין ותפלה וכו'.
  65. עי' ציון 36 ואילך.
  66. עי' ציון 14 ואילך.
  67. אבודרהם נפילת אפים, והובא במטה משה סי' ריא ובא"ר סי' קלב ס"ק א ובא"ז שם ס"ק ב. ועי' אבודרהם שם שהוסיף: ותקנו להם כאן כמו תפלה קטנה, בתחלה אשרי ואח"כ קדושה וזכרון ציון ותלמוד תורה כמו שתקנו בלילי שבת ברכה-מעין-שבע (ע"ע) בעבור המאחרים לבא (ע"ע הנ"ל ציון 5 ואילך) וגם מניתי ההזכרות שיש בסדר קדושה זה ומצאתי י"ח הזכרות כנגד שמונה עשרה. ועי' א"ר וא"ז שם: ולפ"ז נראה המאחרים צריכים לכוין לקדושה זו אף שעוסקים בענין אחר.
  68. איוב י כב.
  69. הרוקח סי' שסב, וכעי"ז בפי' סידור התפילה מנחה של שבת עמ' תקפא, ע"פ גמ' שבציון 40. ועי' בא"ח שבציון 59. ועי' הרוקח שבציון 52, וצ"ב.
  70. עי' ציון 11.
  71. עי' ציון 12.
  72. עי' ציון 13.
  73. ע"ע תפילה.
  74. ע"ע תלמוד תורה.
  75. ישעיהו נט כ. ועי' ציון 11.
  76. ישעיהו שם כא. ועי' ציון 12.
  77. ליקוטי הפרדס ושבה"ל דלהלן.
  78. עי' ליקוטי הפרדס טז ב ושבה"ל סי' מד, בשם רש"י, וכ"ה בסדרים לרש"י סי' מז.
  79. עי' ציון 13. תהלים כב ד.
  80. ליקוטי הפרדס שם ושבה"ל שם, ע"פ דברי ר"ש בר חייא ורבי יודן בשם ר"ח בבר"ר פמ"ח סי' ז (וכעי"ז בשהש"ר פ"ב סי' ב): על כל שבח ושבח שישראל משבחים להקב"ה משרה שכינתו עליהם וכו'.
  81. עי' ציון 52 ואילך.
  82. עי' ציון 11.
  83. עי' ציון 12.
  84. עי' ציון 13.
  85. לבוש או"ח סי' קלב ס"א.
  86. ע"ע. מחז"ו סי' קמה; אר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד, בשם הר"ש. ועי' מחז"ו שם ואר"ח שם, שמטעם זה א"א פסוקים אלו במוצ"ש (ע"ע מוצאי שבת), שכבר אמרו הציבור פסוקים של "ויהי נועם", וע"ע מוצאי שבת.
  87. ליקוטי הפרדס טז ב ושבה"ל סי' מד, בשם רש"י; רמב"ם תפילה פ"ט הי"ג, ועי' שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' פח; הרוקח סי' שסב; עי' כלבו סי' מ ואר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד; ס' המחכים ד"ה ובא לציון; ס' המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת; לבוש או"ח סי' קלב ס"א ורצב ס"א.
  88. כלבו שם.
  89. הרוקח שם וכלבו שם ואר"ח שם וס' המחכים שם ולבוש סי' רצב שם.
  90. ליקוטי הפרדס ושבה"ל שם.
  91. ע"ע הפטרה: הזמנים.
  92. שבה"ל שם.
  93. עי' ציון 66 ואילך.
  94. אבודרהם נפילת אפים, והובא במטה משה סי' ריא.
  95. עי' ציון 85.
  96. ע"ע שבת, וע' תפילה. לבוש שם, והובא בפמ"ג או"ח שם מ"ז ס"ק א.
  97. עי' ציון 52 ואילך.
  98. ע"ע יום טוב: בתפילות ובקריאת התורה, וע' מוסף, וע' שבת.
  99. פמ"ג שם, ועי"ש שתמה מחוה"מ ור"ח שיש בהם תפילת מוסף (ע"ע חול המועד וע' ראש חודש וע' מוסף), ומ"מ אומרים בהם קדושה דסידרא.
  100. ליקוטי הפרדס טז ב ושבה"ל סי' מד, בשם רש"י, וכ"ה בשבה"ל שם סי' קכו; מחז"ו סי' קצט; רמב"ם תפילה פ"ט הי"ג ופי"ב הכ"א, ועי' שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' פח; הרוקח סי' שסב, ובהל' סוכות, ובפי' סידור התפילה "ובא לציון" עמ' תלד, ובמנחה של שבת עמ' תקפא; או"ז ח"ב סי' נ, בשם ס' המקצועות; כלבו סי' מ, ובאר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד; ס' המחכים ד"ה ובא לציון; אבודרהם נפילת אפים, והובא במטה משה סי' ריא; ס' המנהגים לר"א טירנא מנהג של שבת; ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי שבת; טור או"ח רצב, ורמ"א שם א; לבוש או"ח סי' קלב ס"א ורצב ס"א. ועי' ילקו"ש פ' עקב רמז תתנה: ואומר סדר זה בשבתות ובימים טובים במנחה.
  101. ע"ע מנחה.
  102. מחז"ו שם; רמב"ם שם ושם, ושו"ת ר"א בן הרמב"ם שם; כלבו שם.
  103. עי' ציון 89.
  104. הרוקח סי' שסב ובפי' סידור התפילה מנחה של שבת שם וכלבו שם ואר"ח שם וס' המחכים שם ולבוש סי' רצב שם. וכ"מ בשו"ת ר"א בן הרמב"ם שם.
  105. עי' ציונים 91, 96.
  106. ליקוטי הפרדס שם ושבה"ל סי' מד; לבוש שם.
  107. אבודרהם שם.
  108. עי' זוהר ויקהל רז א: בשעתא דפתחי ישראל ויהי נועם וקדושתא דסדרא, ועי' אוצר המדרשים עשרת הדברות עמ' 455; סדר ר"ע גאון סדר מוצ"ש; עי' תשוה"ג החדשות (אופק) סי' קסד; ס' המקצועות סי' ו; סידור ר"ש ב"ר נתן פ"ב (עמ' לו); סידור רש"י סי' תקכא ותקלד; מחז"ו סי' קמז; מנהג מרשלייאה (לר"מ ב"ר שמואל) תפילת מוצ"ש עמ' 109; סידור המיוחס לראב"ן אות פב (נד' בגנוזות ח"ג עמ' קח); סידור חסידי אשכנז אות עח (נד' בסידור ר"ש מגרמייזא עמ' קפו) ; מנהגים ישנים מדורא עמ' 146; עי' המנהיג הל' שבת (עמ' קצב); רוקח סי' שסב, ובפי' לסידור התפילה ערבית מוצ"ש (מהד' הרשלר אות קה); שבה"ל סי' קכט, ותניא רבתי סי' כא; עי' רמב"ם תפילה פ"ט הי"ד, ומער"ק שם בדעתו (ועי' רמב"ם שם: במוצ"ש אומר סדר היום, ועי"ש ה"ו לגי' מהד' פרנקל: ואלו הפסוקים שלפני הקדושה ושל אחריה עם תרגומן הם הנקראין סדר היום); ס' המחכים ד"ה מוצאי שבת; אר"ח סדר תפילת מוצ"ש אות ה, ובדין התחינות והמזמורים שאחר י"ח אות ד, ובכלבו סי' מא; מצוות זמניות הל' שבת; אבודרהם סדר מוצ"ש, בשם הגאונים; צדה לדרך מאמר ד כלל א פ"ז; מרדכי פסחים סי' תריא (תוספת מערבי פסחים לדף קה א); מנורת המאור (אלנקוה) פ"ב תפילות של שבת (עמ' 193); טור או"ח רצה, ורמ"א שם א; סדר היום סדר תפילת ערבית במוצ"ש; מטה משה סי' תצט; לבוש או"ח שם א.
  109. עי' תהלים כב ד. סדר ר"ע גאון שם; סידור רש"י שם; מחז"ו שם; מנהג מרשלייאה שם; מנהגים ישנים מדורא שם; פי' הרוקח לסידור התפילה שם; שבה"ל שם, ותניא רבתי שם; אר"ח שם אות ו, ובכלבו שם; צדה לדרך שם; מנורת המאור שם; טור שם; מטה משה שם; לבוש שם.
  110. ישעיהו נט כ. סידור ר"ש ב"ר נתן שם.
  111. עי' לעיל.
  112. גאונים וראשונים דלהלן.
  113. סדר ר"ע גאון סדר ת"ב; הרוקח סי' שיא ושיב; כלבו סי' סב; אבודרהם תפילת התעניות; טוש"ע או"ח תקנט ב; לבוש שם ס"ב.
  114. עי' הרוקח סי' שיב, שכ"ה מנהג רומי.
  115. עי' כלבו שם.
  116. עי' ציון 12. סדר ר"ע גאון סדר ת"ב; הרוקח סי' שיא ושיב; כלבו סי' סב; מנהגים דבי מהר"ם תשעה באב; מנהגים ישנים מדורא עמ' 149; עי' מרדכי תענית הל' ת"ב סי' תרלה; אבודרהם תפילת התעניות; ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' קלח; ס' המנהגים לר"א טירנא ת"ב; ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי ת"ב; טוש"ע או"ח תקנט ב; לבוש שם ס"ב וס"ו.
  117. ע"ע תשעה באב, וע' תלמוד תורה. מנהגים דבי מהר"ם שם; מנהגים ישנים מדורא שם; אבודרהם שם, טעם ב; ס' המנהגים לר"א קלויזנר שם; ס' המנהגים לר"א טירנא שם, טעם א; טור שם טעם ב; לבוש שם ס"ב, טעם ב. וכ"מ במרדכי שם סי' תרלו.
  118. ע"ע תשעה באב.
  119. עי' סדר ר"ע גאון שם; עי' הרוקח סי' שיב; אבודרהם שם, טעם א; ס' המנהגים לר"א טירנא שם, טעם ב; טור שם, טעם א; לבוש שם, טעם א, ועי"ש ס"ו.
  120. הרוקח סי' שיב.
  121. הרוקח שם, טעם א.
  122. הרוקח שם, טעם ב.
  123. מרדכי שם סי' תרלו.
  124. עי' סדר ר"ע גאון סדר ת"ב, והובא במרדכי תענית הל' ת"ב סי' תרלה; עי' אבודרהם סדר תפלת התעניות, וכנה"ג או"ח סי' תקנט הגה"ט אות ב בדעתו.
  125. הרוקח סי' שיב, בשם מנהג וורמיישא; כלבו סי' סב, ועי' אר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד בשם י"א; מרדכי שם; עי' ס' המנהגים לר"א טירנא ת"ב; טוש"ע או"ח שם ב; לבוש שם ס"ב.
  126. כלבו שם, ועי' אר"ח שם; טור שם; לבוש שם. ועי' ציון 135.
  127. הרוקח שם, בשם מנהג מגנצא.
  128. עי' ציון 12. כלבו סי' קיד; אבודרהם תפילת התעניות, ובברהמ"ז לאבל בשם מנהג אישביליי"א, והובא בכנה"ג או"ח סי' קלא הגה"ט אות ג.
  129. ע"ע אבלות ציון 111, וע' תלמוד תורה. אבודרהם שם ושם.
  130. אבודרהם ברהמ"ז לאבל בשם מנהג אליאל"א, והובא בכנה"ג שם בשם מנהג טוליטולא, ועי' כנה"ג שם: כמדומה לי, שכ"ה מנהג קושטנדינא; טור או"ח תקנט; עי' א"ר או"ח שם ס"ק ט.
  131. טור שם.
  132. סדר ר"ע גאון פורים, והובא בטור או"ח תרצג, ועי' סדר ר"ע שם שכ"ה המנהג בשתי ישיבות; הרוקח סי' רלט; עי' מנהגים ישנים מדורא עמ' 146-147; כלבו סי' מה, ועי' אר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח אות ד בשם י"א; ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' פב; ס' המנהגים לר"א טירנא פורים, ועי"ש בהגהה אות נח, שהטעם שאומרים את הפסוק "ואתה קדוש", הוא לפי שסמוך הוא לפסוק "אלהי אקרא יומם ולא תענה" (תהלים כב ג), ממנו למדו מצות מקרא-מגילה, ע"ע מקרא מגילה, וצ"ב מדוע אומרים מחמת כן את כל קדושה דסידרא; ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי פורים; טוש"ע או"ח שם א.
  133. עי' ציון 11. הרוקח שם; עי' מנהגים ישנים מדורא שם; עי' אר"ח שם; ס' המנהגים לר"א קלויזנר שם; ס' המנהגים לר"א טירנא שם; ס' המנהגים לר"א חילדיק שם; טוש"ע שם.
  134. הרוקח שם; עי' מנהגים ישנים מדורא שם; ס' המנהגים לר"א טירנא שם; ס' המנהגים לר"א קלויזנר שם; ס' המנהגים לר"א חילדיק שם; טור שם. ועי' ציון 127.
  135. סדר ר"ע גאון שם.
  136. ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי ת"ב.
  137. עי' גאונים וראשונים דלהלן.
  138. עי' רמב"ם תפילה פי"ב הכ"א; טוש"ע או"ח תרכב א. ועי' ב"י שם, שכ"ה המנהג.
  139. סדר ר"ע גאון תפילת נעילה של יוה"כ; או"ז ח"ב סי' נ בשם ס' המקצועות; הרוקח סי' ריח; כלבו סי' ע, בשם הר"ר נתן; מנהגים דבי מהר"ם סדר מנחה של יום כפור וסדר נעילה; מנהגים ישנים מדורא עמ' 154; עי' מרדכי יומא סי' תשכז: וכן קבלתי; הגמ"י תפילה שם, ובשביתת עשור מנהגי יוה"כ ד"ה כשאומר החזן, ובסדר תפלות כל השנה נוסח הוידוי; ס' המנהגים לר"א חילדיק מנהגי יוה"כ; ס' המנהגים לר"א טירנא יום כפור; ס' המנהגים לר"א קלויזנר סי' מא; רמ"א או"ח תרכב א, ובד"מ שם ס"ק א: וכן אנו נוהגים; ב"ח שם; עי' פרישה או"ח שם ס"ק א: ואנו נוהגים כן.
  140. כלבו שם; עי' מנהגים דבי מהר"ם סדר נעילה ומנהגים ישנים מדורא שם, ועי"ש שהוסיפו טעם שלא לאומרה קודם מנחה; הגמ"י תפילה שם, ובשביתת עשור שם בטעם א; ס' המנהגים לר"א טירנא שם.
  141. ע"ע מנחה. הגמ"י שביתת עשור שם בטעם ב; עי' ב"י או"ח שם בשם המרדכי, ולפנינו במרדכי אינו.
  142. שו"ת רב נטרונאי גאון (ברודי) או"ח סי' מ, וכ"ה בתשוה"ג (מוסאפיה) סי' פה; שבה"ל סי' מד ואבודרהם נפילת אפים, בשם ר"ע גאון; סדר היום סדר אשרי ובא לציון, ועי"ש: ואין ראוי לשום בר ישראל לבטל אותה כלל ועיקר; שו"ע או"ח קלב ב; לבוש שם ס"ב.
  143. עי' ציון 36 ואילך.
  144. שו"ת רב נטרונאי גאון שם, וכ"ה בתשוה"ג (מוסאפיה) שם; שבה"ל שם ואבודרהם שם, בשם ר"ע גאון; לבוש שם.
  145. עי' ציון 36 ואילך.
  146. טוש"ע או"ח קלב א; לבוש שם ס"א.
  147. עי' לעיל: התפילות בהן היא נאמרת.
  148. תהלים כד.
  149. תהלים כט.
  150. במדבר י לו.
  151. ע"ע הוצאה והכנסה ציונים 86, 90, 97.
  152. עי' שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' טו אות ב.
  153. שו"ת ר"י מיגש סי' קלא, והובא בברכ"י או"ח סי' קלב ס"ק ב. ועי' א"ר או"ח סי' נט ס"ק ה: ואולי, בד' שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קב, שמ' שאפשר לומר קדושה דסידרא בין בעמידה בין בישיבה, ועי' כף החיים (סופר) שם ס"ק כ בדעתו.
  154. כף החיים (סופר) שם, בשם הפע"ח שער קה"ת פ"ה; עי' ערוה"ש או"ח סי' קלב ס"ח: טוב לומר. ועי' רי"ץ גיאות הל' ספיה"ע עמ' שמב (והובא בשו"ת הרמב"ם הל' ברכות פי"א ה"א ובסי' רסב), והאשכול (אלבק) הל' פסח (קנט א), שקדושה דסידרא הנאמרת במוצ"ש (עי' ציון 109, וע"ע מוצאי שבת), נאמרת בישיבה, וכ"ה באר"ח הל' ספיה"ע אות ד בשם רב האי גאון.
  155. עי' ציון 44.
  156. עי' ציונים 52 ואילך, 67.
  157. ע"ע קדושה. שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' יג: בדרך הנגלה, ועי"ש שסיים: דעביד כמר עביד וכו'. ועי' ארחות רבינו (ב"ב תשע"ד) ח"א נשיאת כפים אות ל, שכ"ה מנהג החזו"א והרי"י קנייבסקי.
  158. שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנח, והובא באהל מועד שער התפילה ד"ד נ"ג ב ומטה משה סי' קסו ובב"י או"ח סי' קט; שו"ע או"ח שם ג; לבוש שם ס"ג.
  159. אהל מועד שם בשם "יש שכתב".
  160. ציון 37 ואילך. ועי' זוהר פ' תרומה (דף קלב ב) וב"י או"ח סי' נט בדעתו, וליקוטי הפרדס טז א, והסדרים לרש"י סי' מו, ושו"ת ר"י מיגש סי' קלא, והרוקח סי' שכד, ובפי' סידור התפילה לרוקח "ובא לציון" עמ' תלד בשם תשוה"ג, ואר"ח דין התחנות והמזמורים שאומרים אחר י"ח סי' ד, וכלבו סי' ח ויד, וס' המחכים ד"ה ובא לציון, ורי"ו נ"ג ח"ג, ומרדכי ברכות סי' סט; ואהל מועד שער התפילה ד"ד נ"ג, ואבודרהם ברכות ק"ש, וסדר היום סדר אשרי ובא לציון, וס' המנהגים לר"א טירנא מנהג של יום חול, ולבוש או"ח סי' קלב ס"א, ושו"ת הרדב"ז ח"ד סי' י, וברכ"י או"ח שם ס"ק א וקשר גודל סי' י אות יא.
  161. עי' ציונים 176, 177, 178.
  162. עי' ב"י או"ח סי' נט, ע"פ זוהר פ' תרומה (דף קלב ב); רמ"א או"ח קלב א, וט"ז שם ס"ק א ולבושי שרד שם ס"ק א בדעתו; לבוש שם סי' נט ס"ג; עי' שער הכוונות נ ב בשם "מן המדקדקים": ברכ"י או"ח שם ס"ק ג, בשם תשו' הרדב"ז בכת"י; עי' פמ"ג או"ח סי' נט מ"ז ס"ק א. ועי' בא"ח שנה ראשונה פ' כי תשא אות טז, שכ"ה מנהג בגדד.
  163. ע"ע תרגום.
  164. עי' ב"י שם, ע"פ זוהר שם; רמ"א שם, וט"ז שם ולבושי שרד שם בדעתו. ועי' פרישה או"ח שם ס"ק ב, שתמה על הרמ"א שם, שסותר לדבריו בסי' נט ס"ג, שפסק שלא כד' הזוהר שם, ועי' פמ"ג או"ח סי' קלב מ"ז ס"ק א שיישב, ועי' ציון 169. ועי' לבוש או"ח שם ס"א: והקדושה שבתרגום אומרים אותה הציבור בלחש שהרי תקנוה עבורם שיבינו אותה, וכעי"ז בעטרת צבי או"ח שם ס"ק ב, וצ"ב בכוונתם, ועי' א"ר או"ח שם ס"ק ב. ועי' פמ"ג שם שביאר הטעם שאומרים את תרגום הפסוקים בלחש בע"א.
  165. ע"ע הנ"ל.
  166. ע"ע קדושה.
  167. ברכ"י שם בשם תשו' הרדב"ז הנ"ל.
  168. עי' שער הכוונות שם בשם "יש שאינם חוששים"; עי' קשר גודל סי' כ אות ד בשם "איכא מאן דלא חש", ועי"ש בד' האר"י שלא היה מקפיד לאומרו בלחש (עי' שער הכוונות שם, והובא בשע"ת או"ח סי' קלב ס"ק ב, וכ"ה בפע"ח שער קה"ת פ"ה), ועי' ציונים 170, 174; עי' מגן גבורים או"ח שם ס"ק ב, ע"פ הרמ"א או"ח נט ג; עי' מכתבי תורה (אלתר) מכתב לב (כז), שכ"ה מנהג אביו השפ"א. וכ"מ ברמב"ן ברכות יא ב: ונהגו בפסוקים של סדר קדושה פסוקים בקול ותרגום שלהן בלחש, ומ' שכיון שלתרגום פסוקים אלו אין דין קדושה, אי"צ לאומרו בקול רם, אך אין חיוב לאומרו בלחש דוקא.
  169. מגן גבורים שם; עי' מכתבי תורה שם, ועי"ש בשם השפ"א שאף הזוהר שבציון 162 לא נתכוין לומר שאסור לומר את תרגום פסוקי הקדושה בציבור, אלא כשאומרים אותם בלא הפסוקים עצמם. ועי' ציון 164.
  170. עי' ניצוצי אורות על הזוהר שם, ועי"ש שמטעם זה לא היה האר"י מקפיד לאומרו בלחש (עי' ציון 168), לפי שלא היה שליח ציבור, ועי' ציונים 168, 174.
  171. שלמי ציבור קדושה דסדרא ס"ג, בד' האבודרהם נפילת אפים. ועי' רמב"ם תפילה פ"ט ה"ה, שהש"ץ רשאי לומר את התרגום בקול.
  172. עי' ציונים 176, 177, 178.
  173. עי' ציון 162.
  174. עי' ציון 164. עי' ב"י או"ח סי' נט, ושע"ת שם סי' קלב ס"ק ב בדעתו; שלמי ציבור קדושה דסדרא ס"ג, והובא בשע"ת שם, ועי' שלמי ציבור שם שה"ה בציבור שאומרים את תרגום הפסוקים הללו שלא ביחד ממש בהשוואה אחת, כגון שזה מקדים וזה מאחר וכדו', ועי"ש שמטעם זה לא היה האר"י מקפיד לאומרו בלחש (עי' ציון 168), ועי' ציונים 168, 170.
  175. עי' א"ר סי' נט ס"ק ד ופמ"ג או"ח סי' נט מ"ז ס"ק א, וצ"ב בטעמם.
  176. עי' ציון 14.
  177. עי' ציון 15.
  178. עי' ציון 16.
  179. עי' מחז"ו סי' צג.
  180. עי' ציון 16.
  181. ע"ע קדושה.
  182. אבודרהם נפילת אפים, והובא בא"ר או"ח סי' קלב ס"ק ב.
  183. ע"ע דבר שבקדושה ציון 37 ואילך. מג"א סי' קלב, בהקדמה: נ"ל, והובא בא"ר שם ס"ק א, ובדה"ח סי' לט ס"ד, ועי' פמ"ג שם: פשוט. ועי' מחצה"ש למג"א שם, שאע"פ שהרמ"א או"ח סי' נט ס"ג פסק שקדושה נאמרת אף ביחיד, מ"מ יש לעשות כן, לצאת ידי כל הדעות.
  184. ישעיהו נט כ.
  185. ישעיהו שם כא.
  186. עי' ציון 14.
  187. עי' ציון 15.
  188. עי' ציון 16.
  189. מג"א שם. ועי' מחצה"ש שם, שמ' שכ"ז לסוברים שטעם אמירת קדושה דסידרא בשחרית הוא כדי שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה בכל יום מעט (עי' ציון 49 ואילך), שלדעתם פסוקי הקדושה אינם המשך לפסוקים הראשונים, אך לסוברים שאמירת קדושה דסידרא בשחרית נתקנה מחמת שעת השמד (עי' ציון 52 ואילך), שלדעתם פסוקי הקדושה הם המשך לפסוקים הראשונים (עי' ציון 85 ואילך), יש לאדם לומר את הפסוקים הראשונים קודם פסוקי הקדושה, וצ"ב, שהרי המג"א שם כ' שהטעם שיש להקדים את פסוקי הקדושה לפסוקים הראשונים הוא משום שאין פסוקי קדושה נאמרים ביחיד, וצ"ב.
  190. כף החיים (סופר) או"ח שם ס"ק ח, ע"פ דברי האר"י בשער הכוונות שיש לומר "אשרי" "למנצח" וקדושה דסידרא" כסדר; ערוה"ש שם ס"ח; שעה"צ שם ס"ק ג: כמדומה.
  191. ע"ע דבר שבקדושה ציון 45. ערוה"ש שם.
  192. ע"ע הנ"ל ציון 43. כף החיים שם.
  193. עי' ציון 64.
  194. ע"ע הנחת תפלין ציון 786.
  195. ציון 805 ואילך. ועי' סדר היום "אשרי ובא לציון" בשם "מדקדקים", וא"ר או"ח שם ס"ק כה, ומגן גבורים שם ס"ק כט, ועולת תמיד או"ח שם ס"ק כא, ועטרת צבי או"ח שם ס"ק כב, וערוה"ש או"ח סי' כט ס"ג, והליכות שלמה פי"א הע' 45.