אנציקלופדיה תלמודית:קושר

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

תוכן עניינים

קושר[עריכה]

איסור מלאכת קשירה בשבת וביום טוב[עריכה]

א. המלאכה וגדרה[עריכה]

המלאכה[עריכה]

הקושר הוא אחד משלושים ותשעה אבות-מלאכות* האסורים בשבת שמנו חכמים במשנה[1], וחשוב אב מלאכה לפי שהיה במשכן - ומלאכות שהיו במלאכת משכן הן החשובות אבות מלאכות[2] - שלצורך צידת החלזון היו מתירים[3] את הקשרים שברשתות, כשהיה צורך לפעמים ליטול חוטים מרשת אחת כדי להוסיפם לרשת אחרת[4], כדי לקצר או להרחיב את הרשתות[5], או שחוט שנקרע בשעת הכנת היריעות, וקשרוהו, פעמים שהוצרכו לאחר מכן להתירו[6].

מהות המלאכה[עריכה]

מלאכת קושר, יש אחרונים סוברים שענינה חיבור שני דברים נפרדים יחד[7]. ומן האחרונים יש שכתבו, שמשום כך הקושר קשר אחד בראש חוט, אין בו משום קושר, שאינו מחבר שני דברים נפרדים[8], ויש שכתבו שמכל מקום אם על ידי הקשר שבראש החוט נוצר חיבור, כגון שהקשר מונע מהחוט מלצאת מהבגד, ובכך הוא מחבר את החוט לבגד, יש בו משום קושר[9]. קשר הנעשה בחוט אחד, שעל ידו מתחברים יחד חלקים שונים של אותו החוט, יש מן האחרונים שכתבו שאף בו אין משום קושר, שאינו מחבר דברים נפרדים, שהרי החוט כבר היה מחובר[10], ויש סוברים שכיון שמתחלה לא היה החוט מחובר אלא מצד אחד, ועכשיו מתחבר גם מצד אחר, יש בחיבור זה משום קושר[11].

חיבור שלא על ידי קשר[עריכה]

חיבור שני דברים נפרדים שלא על ידי קשר, אלא כגון על ידי תפירתם יחד, יש מן האחרונים שכתב, שיש בו משום קושר, שלדעתם מלאכת קושר היא בחיבור שני דברים[12], ולאו דוקא על ידי קשר, אלא בכל אופן של חיבור[13], ולכן התופר שלוש תפירות - שחייב משום תופר אפילו אינו קושר את ראשי החוט[14] - חייב לדעתם אף משום קושר[15]. ומדברי ראשונים נראה שאין בתפירה משום קושר[16], וביארו אחרונים הטעם, שאין מלאכת קושר אלא על ידי עשיית קשר[17], או שאין מלאכת קושר אלא בחיבור שאינו מאחד את שני הדברים לגמרי, ואפשר להפרידם בלא קריעה, ולא בתפירה וכיוצא בה המאחד את הדברים לגמרי כך שאי אפשר להפרידם אלא על ידי קריעה[18].

קשר של קיימא[עריכה]

'הקשר שחייבים עליו, הוא קשר של קיימא, היינו שעומדים לקיימו[19], כגון קשר הגַמלים וקשר הספנים[20], שקושרים טבעת בנקב שבחוטמו של הגמל או בנקב שבראש הספינה, ועומדת שם לעולם[21], וכן קשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרים הרצענים בשעת עשייתם[22], וכן קשר שקושרים בו דלי - הקבוע בבור[23] - על פי הבור', חשוב קשר של קיימא[24], שהאדם מבטל את החבל שם[25], בדומה לקשר שעשו במשכן, שהיה של קיימא[26], אבל קשר שאינו של קיימא, היינו שעומדים להתירו, אין חייבים עליו[27], כגון קשר של רצועות מנעל וסנדל שקושרים בשעת לבישתם[28], וכן שנינו: כלל אמר רבי יהודה, כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו[29]. על האיסור שמדרבנן בקשר שאינו של קיימא, באופנים מסויימים, עי' להלן: האסור מדרבנן[30]. בטעם הדבר שאין חייבים על קשר שאינו של קיימא, נחלקו אחרונים: יש סוברים שקשר שאינו של קיימא אינו חשוב קשר וחיבור לכל דיני התורה[31], ויש סוברים שחשוב קשר לשאר דיני התורה, ולענין מלאכת שבת בלבד אינו חשוב קשר[32], מהם סוברים שבמלאכת קושר בלבד אמרו כן - ויש סוברים אף במלאכת תופר*[33] - לפי שבמלאכה זו אינו עושה דבר חדש שלא היה מקודם, אלא מחבר בין שני דברים קיימים, ואין לחיבור זה חשיבות מלאכה אלא אם כן בדעתו שישאר כן לעולם, שאז על ידי הקשר נעשים כגוף אחד, וחשוב שעושה דבר חדש[34], ומהם סוברים שאף בשאר מלאכות שבת מלאכה שאינה עומדת להתקיים אינה חשובה מלאכה[35].

ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים סוברים שאינו חשוב קשר של קיימא מן התורה אלא אם כן עומד להתקיים לעולם[36], היינו שמשאירים אותו כל זמן שאפשר לו להיות קיים[37], ואין קוצבים זמן להתרתו[38], אבל קשר שעומדים להתירו, אף לאחר זמן רב, אין חייבים עליו[39]. ב) ויש ראשונים שכתבו שכל קשר העשוי להתקיים זמן רב, כגון חצי שנה או שנה, הוא בכלל קשר של קיימא[40]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכל קשר שעומד להתקיים יותר מחודש הוא קשר של קיימא[41]. ד) ויש ראשונים שכתבו, שאף קשר העשוי להתקיים שמונה ימים הוא קשר של קיימא[42]. ה) בדעת הסוברים שאין איסור קושר מן התורה אלא במעשה אומן[43], יש אחרונים שנראה מדבריהם, שכל קשר שעומר להתקיים יותר מיום אחד הוא קשר של קיימא[44].

קשר אחד[עריכה]

קשר אחד שקושרים שני ראשי חוט זה בזה, כתבו ראשונים שאינו קשר הנאסר בשבת[45], שאינו מתקיים[46], שכל ראש חוט מושך לכיון שלו, והקשר מתנתק[47], ואינו חשוב קשר אלא בשני קשרים זה על זה[48], שהוא קשר המתקיים[49]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאף אם קשר זה עומד להתקיים מותר לקושרו[50], שאינו נקרא קשר כלל[51], ויש סוברים שאם הוא מתקיים חשוב קשר[52]. קשר אחד בראש חוט, יש ראשונים שכתבו שחשוב קשר[53], שהוא קשר המתקיים[54], ורגילים לעשותו כן[55], וכן אם מניח שני צדי החוט יחד ועושה קשר אחד בראשם, כדרך שעושים בראש חוט אחד, חשוב קשר[56], שהרי הוא מתקיים[57]. קשר אחד בראש חוט, כשבתוך הקשר עוברים חוטים נוספים, יש שכתבו בדעת ראשונים שאין דינו כקשר בראש חוט, ואינו חשוב קשר[58], לפי שאפשר למשוך את החוטים מתוך הקשר, ואז גם הקשר שבראש החוט נעשה מרווח ואינו מתקיים[59]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שכל קשר אחד אינו קשר, ואף כשהוא בראש חוט[60].

הוספת קשר אחד[עריכה]

הוספת קשר על קשר אחד הקיים מכבר, יש בה משום קושר[61], שעל ידי הקשר השני נעשה קשר המתקיים[62]. הוספת קשר אחד על שני קשרים הקיימים מכבר, יש אחרונים שכתבו שאין בה משום קושר מן התורה, כיון שלא הועיל כלום במה שהוסיף, שאף בתחילה היה הקשר מתקיים[63], ויש מצדדים לומר שיש בה משום קושר, שעל ידי הקשר השלישי מתחזק הקשר הכפול[64].

עניבה[עריכה]

עניבה - שהיא חצי קשר[65], שמניח ראש החבל חוץ לקשר[66], וניתרת ביד אחת במשיכת ראש החבל[67] - אמרו בגמרא שנחלקו בה תנאים: לדעת ר' יהודה שאמר בברייתא שחבל דלי שנפסק לא יענבנו[68], אמרו בגמרא שעניבה היא קשירה מעולה[69] מן התורה[70], ולדעת חכמים שאמרו שמותר לענוב חבל דלי שנפסק[71], עניבה אינה בכלל קשר האסור[72], ומותר לעשותה אף כשעומדת להתקיים[73], וכן הלכה[74], שהלכה כרבים[75], ויש שכתבו בדעת ראשונים שהלכה כר' יהודה[76]. בטעם שאין עניבה בכלל קשר האסור, לדעת חכמים, יש ראשונים סוברים, שלדעתם כל קשר שאדם יכול להיתרו באחת מידיו, אין חייבים עליו[77], ויש ראשונים סוברים שאף על פי שקשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו, מחמת שאינו מהודק, חייבים עליו[78], עניבה מותרת[79], שלדעת חכמים עניבה אינה חשובה קשר[80], ויש ראשונים שנראה מדבריהם, שעניבה חשובה קשר של קיימא קצת, ולדעת חכמים אין חייבים אלא על קשר של קיימא לגמרי, ולדעת ר' יהודה חייבים אף על קשר של קיימא קצת[81]. ומן האחרונים יש שכתבו, שדין זה שעניבה אין דינה כקשר לא נאמר אלא לענין מלאכת שבת, לפי שעניבה אינה דומה לקשר שהיה במלאכת המשכן[82], ויש ראשונים שכתבו שאין לעניבה דין קשר אף לענין דיני תורה נוספים, כגון לענין חליצה[83].

ומן הראשונים יש שכתבו, שנחלקו אמוראים בדעת ר' יהודה, אם עניבה דינה כקשר גמור לכל דבר, או שדינה קל יותר מקשר רגיל, ובקשר שאינו אלא קצת של קיימא, כגון שאינו עומד להתקיים זמן ארוך, מקילים בו[84].

עניבה על גבי קשר או על גבי עניבה[עריכה]

קשר אחד, ועניבה על גביו, נחלקו בו ראשונים, לדעת הסוברים שעניבה מותרת[85]: יש סוברים שדינו כעניבה, ומותר אף אם עומד להתקיים[86], שהרי הקשר שתחת העניבה אינו חשוב קשר כלל[87], ואף על פי שהעניבה מחזקת אותו, כיון שהחיזוק נעשה על ידי דבר שאינו חשוב קשר, אין בו משום קושר[88]. ויש סוברים שדינו כקשר, ואם הוא עומד להתקיים, אסור[89] - מן התורה[90], ויש סוברים שמדרבנן[91] - מחמת הקשר התחתון[92], שקשר אחד חשוב קשר, אלא שאינו מתקיים[93], וכשהוא מתקיים על ידי העניבה, יש בו משום קושר[94]. על כך שאף לדעה זו, אין דינה כמעשה אומן, ואם אינה עומדת להתקיים אלא זמן קצר מותרת, עי' להלן[95]. עניבה על גבי עניבה, דינה כעניבה[96]. ויש מן הראשונים שכתב, שאינו מותר אלא עניבה אחת[97].

כריכה על גבי קשר[עריכה]

קשר אחד וכריכה על גביו, היינו שלאחר שקושר קשר אחד כורך החוט מסביב ותוחב ראש החוט בתוך העגול הכרוך, שיש ראשונים שכתבו שדינו כקשר על גבי קשר לענין אגד לולב[98] ולענין קשר ציצית[99], כתבו אחרונים שלדעתם הוא הדין שחשוב קשר לענין שבת, וכדין עניבה על גבי קשר, לסוברים כן[100].

כשרגילים לקיימו ודעתו להתירו[עריכה]

קשר שהדרך שמקיימים אותו לעולם, ודעת האדם להתירו בתוך זמן קצר, כגון שדעתו להתירו כדי לא לעבור על מלאכת קושר בשבת, נחלקו אחרונים אם חשוב קשר של קיימא האסור מן התורה: א) יש סוברים שדין הקשר תלוי ברגילות, וכיון שהדרך לקיימו לזמן רב, הרי זה קשר של קיימא[101], ואין הולכים אחר מחשבת הקושר לבטל שם קשר ממנו[102], ודוקא אם דרך כל העולם לקיים קשר זה, אבל אם יש אנשים שאין דרכם לקיימו, אינו חשוב קשר של קיימא לאותם אנשים[103], ולדעתם זהו שאמרו בגמרא שסנדל המשמש שני אנשים - וצריך כל אחד לקושרו לפי מידתו[104] - מותר לקושרו[105], שאף על פי שאין דרך שאר אנשים להתיר את קשרי סנדליהם בכל יום, כיון שבסנדל המשמש שני אנשים הדרך להתיר את הקשר בכל יום, לאותם אנשים אינו חשוב קשר של קיימא[106]. ב) ויש סוברים שדין הקשר תלוי בדעת האדם הקושר, וכיון שדעתו להתירו בזמן קצר, אינו חשוב קשר של קיימא[107]. על כך שיש סוברים שאף קשר שלא נעשה על דעת לקיימו לעולם, אם הדרך שלפעמים נמלכים עליו ומניחים אותו לעולם, אסור לקושרו מדרבנן מחשש שימלך לקיימו, עי' להלן[108].

קשר שרגילים להתירו לאלתר ודעתו לקיימו לעולם[עריכה]

קשר שהדרך להתירו בתוך זמן קצר - כגון הקושר דלי לבור בחגורה, שאין דרך אדם לבטל את חגורתו שם[109] - ודעת האדם לקיימו לעולם, יש מן הראשונים שכתבו שאינו קשר של קיימא ומותר לקושרו[110], שבטלה-דעתו-אצל-כל-אדם*[111]. ויש אחרונים סוברים, שכיון שדעתו לקיימו הרי זה קשר של קיימא[112].

שינה דעתו לאחר שקשרו[עריכה]

קשר שקשרוהו על דעת להתירו, ונמלכו לאחר מכן לקיימו, אינו קשר של קיימא, שדין הקשר וחיוב האדם עליו נקבעים בשעת קשירתו - לסוברים שדין הקשר תלוי בדעת האדם[113] - ואינם משתנים לאחר מכן[114]. ויש מן הראשונים שמצינו בדבריהם שדין הקשר תלוי במה שנעשה עמו לבסוף, שכתבו שקשר שבדרך כלל מתירים אותו בזמן קצר, ופעמים שאין מתירים אותו, אם לבסוף אירע שלא התירוהו, עברו על איסור קושר מן התורה[115].

ספק אם יתקיים[עריכה]

קשר שבשעת קשירתו יש ספק אם יתקיים לעולם, כגון שקושרים אותו על דעת שיתקיים כל זמן שאפשר, ושאם יהיה לאדם צורך בהתרתו, יתירנו, יש אחרונים סוברים, שאף על פי שאפשר שיצטרך להתירו בתוך זמן קצר, כיון שכשקושרו אינו קוצב זמן בדעתו מתי יתירנו, ואפשר שיניחנו כך לזמן רב, הרי זה קשר של קיימא מן התורה[116]. ויש אחרונים סוברים, שקשר שספק אם יקיימוהו לעולם, אין בו משום קושר מן התורה[117].

קשר שעומד להתנתק מאליו[עריכה]

קשר שעומד להתנתק מאליו, כגון שעשוי גמי שסופו שמתייבש ומתנתק, נחלקו בו ראשונים אם חשוב מחמת כן קשר שאינו של קיימא: יש סוברים, שאין קשר של קיימא תלוי באיכות החבל, אלא בצורך שיש לאדם בו, ואף אם סופו של הקשר להתנתק מאליו, אם האדם צריך שיתקיים חשוב קשר של קיימא[118]. ויש סוברים, שקשר העתיד להתנתק מעצמו, אינו חשוב קשר של קיימא[119], ומותר[120], שאם קשר שמצד עצמו ראוי להתקיים, חשוב קשר שאינו של קיימא, מחמת שעומדים להתירו, כל שכן שחבל שמצד עצמו אינו מתקיים יחשב קשר שאינו של קיימא[121].

קשר שמתקיים אלא שאין צריכים אותו[עריכה]

קשר שאין האדם זקוק לו לזמן רב, ומכלל מקום אינו מתירו לאחר השימוש בו, אלא מניחו כך לעולם, כגון קשר של לולב, שאין זקוקים לו אלא לימי החג, ולאחר החג אין מתירים אותו, יש ראשונים סוברים, שכיון שאין האדם מתיר את הקשר לעולם, הרי זה קשר של קיימא[122], ואף אם הקשר כבר אינו אוגד דברים בתוכו, כגון ששלף את הקשר מהלולב מבלי להתירו, מכיון שהקשר עצמו עדיין קיים חשוב קשר של קיימא[123]. ויש שכתבו שאינו חשוב קשר של קיימא אלא אם כן הקשר עדיין אוגד דברים בתוכו, אבל אם אינו אוגד דברים בתוכו, כגון ששולפו בשלמות מבלי להתירו, או שחותך את החבל בצד הקשר, אין זה קשר של קיימא[124]. ויש מצדדים לומר, שקשר שלאחר זמן אין צריכים אותו, אינו קשר של קיימא[125].

שני קשרים שמתירים בכל פעם אחד[עריכה]

שני קשרים, שרגילים לקושרם ולהתירם באופן תדיר, אלא שבכל פעם אין צורך להתיר אלא אחד מהם, יש ראשונים סוברים, שאינם חשובים קשר של קיימא, ומותר לקושרם[126], ואין חוששים שמא יתיר האדם בכל פעם את אותו הקשר, ואת הקשר האחר יבטל, כיון שאין תועלת בפתיחת הקשר האחד יותר מן האחר[127], ועוד שכיון שאין ידוע איזה קשר עומדים לבטל, חשוב כל אחד מהם כקשר שעומדים להתיר[128], ולדעתם זהו שאמרו בגמרא שנודות יין ושמן ששנינו שמותר לקושרם[129], הוא אף בנודות שיש להם שני פתחים קשורים[130], וכן זהו שאמרו שקדרה של בשר ששנינו שמותר לקושרה[131], הוא אף בקדרה שיש לה פתח נוסף[132], וכן זהו שאמרו בגמרא שאותה ששנינו שמותרת אשה לקשור לשון חלוקה[133], הוא אף בחלוק שיש לו שתי לשונות בשני צדיו[134], וכן זהו שאמרו בגמרא שאותה שאמר ר' אליעזר בן יעקב שמותר לקשור לפני הבהמה - חבל ברוחב הפתח[135] - בשביל שלא תצא[136], הוא אף אם קושר שני קשרים[137], שיש ראשונים שביארו שקושר החבל בשני צדי הפתח[138]. ויש אחרונים סוברים, שכיון שיתכן שאת אחד הקשרים יבטל ולא יתירנו, אסור לקושרם[139], ולדעתם נודות יין ושמן, וכן קדרה של בשר, שמותר לקושרם אף על פי שיש להם שני פתחים, הוא משום שהשימוש בפתח אחד אינו נוח, ומן הסתם יפתח את שניהם[140], וכן חלוק, שמותר לקשור את שתי לשונותיו, הוא משום שאם אין מתירים אלא אחד אי אפשר לפושטו אלא בדוחק, ומן הסתם יתירו את שניהם[141].

אינו מעשה אומן[עריכה]

קשר של קיימא, שאינו מעשה אומן, נחלקו ראשונים אם יש בו משום מלאכת קושר מן התורה: א) יש סוברים שאין אסור מן התורה אלא קשר מעשה אומן[142], בדומה למלאכת קושר שהייתה במשכן, שכל עושי המשכן אומנים היו[143], ולדעתם, זהו שאמרו בגמרא שקשרי רצועות מנעל וסנדל, שחשובים קשר להתחייב עליהם[144], הם קשרים שקושרים הרצענים[145] - בשעת עשייתם[146] - ולדעתם קשר הגַמלים וקשר הספנים ששנינו שחייבים עליהם[147], הם מעשה אומן[148], אבל מעשה הדיוט אין בו משום קושר מן התורה[149], ולכן מי שנפסקה רצועת סנדלו או מנעלו, וקשרה, אין בכך משום קושר מן התורה[150], וכן אותה ששנינו שאסור לקשור דלי בחבל על פי הבור[151], וכן שאסור לקשור חבל דלי שנפסק[152], לדעתם אין האיסור אלא מדרבנן[153], שכל קשרים אלו, אף על פי שעומדים להתקיים, אינם אלא מעשה הדיוט[154]. ב) ויש סוברים שכל קשר של קיימא בכלל האיסור, ואף מעשה הדיוט[155], שכיון שהמלאכה חזקה וקיימת, ונעשית בלא שום שינוי, מה לי עשאה אומן מה לי עשאה הדיוט[156]. ומן האחרונים יש שכתבו שנחלקו תנאים בדבר: יש שכתבו שר' יהודה שאמר במשנה שכל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו[157], סובר שעל קשר של קיימא חייבים אף על פי שאינו מעשה אומן[158], והברייתא שאמרה שיש קשר של מנעל וסנדל שאין חייבים עליו[159], וכן המשנה שאמרה שאין חייבים אלא על קשר הספנים והגמלים[160], סוברים שאין חייבים אלא על מעשה אומן[161], ויש שכתבו שנידון זה תלוי במה שנחלקו תנאים בדין עניבה[162], שלדעת ר' יהודה שעניבה היא בכלל קשירה האסורה, חייבים אף על מעשה הדיוט, שהרי עניבה אינה מעשה אומן, ובדעת חכמים שעניבה אינה קשירה, אפשר לומר שאין חייבים אלא על מעשה אומן[163], ויש שכתבו שלדעת ר' מאיר, שאמר שכל קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו[164], על קשר שאי אפשר להתיר ביד אחת חייבים אף על פי שאינו מעשה אומן, וחכמים חולקים וסוברים שאף על קשר שאי אפשר להתירו ביד אחת אין חייבים אלא אם כן הוא מעשה אומן[165].

מעשה אומן שלא לקיימא[עריכה]

קשר מעשה אומן שאינו של קיימא, כתבו ראשונים שאין בו משום קושר מן התורה[166], וכן לדעת הסוברים שחייבים על קשר של קיימא אף על פי שאינו מעשה אומן[167], כתבו הרבה ראשונים ואחרונים, שמעשה אומן שאינו לקיימא מותר[168]. ומן האחרונים יש שכתב, שלדעת הסוברים שחייבים על קשר של קיימא אף על פי שאינו מעשה אומן, כמו כן חייבים על מעשה אומן אף על פי שאינו של קיימא[169].

גדר מעשה אומן[עריכה]

קשר מעשה אומן, יש ראשונים שכתבו, שהוא קשר שצריך דקדוק ואומנות בעשייתו[170], ויש בקשירתו טורח[171], ומן האחרונים יש שכתבו, שיש בעשייתו איזו אומנות שאין ההדיוט יכול לעשות[172]. ויש אחרונים שכתבו שאין אנו בקיאים איזה קשר קרוי מעשה אומן[173], ושנראה מלשון ראשונים שהוא קשר שקושרים אותו הדק היטב[174], והוא קשר אמיץ[175] וחזק[176] מאד[177]. ויש אחרונים שכתבו, שהוא קשר שאינו יכול להינתק אפילו בכח[178], או שאינו ניתר בשום אופן מעצמו, כדרך האומן היודע אופן תיקון עשייתו[179], ואף על פי שאינו מהודק, ואפשר להתירו ביד אחת[180].

קשר על גבי קשר[עריכה]

קשר על גבי קשר, נחלקו אחרונים אם חוששים שהוא מעשה אומן: יש חוששים שהוא מעשה אומן[181], שאין אנו בקיאים איזה קשר קרוי מעשה אומן[182], וכיון שיש סוברים שמעשה אומן הוא קשר שקושרים אותו הדק היטב[183], ואף קשר על גבי קשר הוא קשר אמיץ, יש להיזהר בו[184], ומכל מקום יש מן האחרונים שכתבו שאין חוששים שהוא מעשה אומן אלא אם כן מהדקו היטב[185], ויש סוברים שאף אם מהדקו מעט חוששים שהוא מעשה אומן[186], ומכל מקום, אף לדעתם, אם אינו מהדקו כלל, אלא עושהו רפוי לגמרי, אין חוששים שהוא מעשה אומן[187]. ומן האחרונים יש שכתבו, שהחשש שמא קשר על גבי קשר הוא מעשה אומן אינו מן הדין, אלא הוא חומרא בעלמא שנהגו בה[188]. ויש חולקים וסוברים שקשר על גבי קשר בודאי אינו מעשה אומן[189].

קשר אחד בראש חוט[עריכה]

קשר אחד בראש חוט, נחלקו אחרונים אם חוששים שהוא מעשה אומן: יש סוברים שדינו כקשר על גבי קשר, שחוששים שהוא מעשה אומן, לסוברים כן[190], שאף הוא מתהדק היטב[191], ויש סוברים שאינו מעשה אומן[192].

קשר אחד בראש שני חוטים[עריכה]

קשר אחד בראש שני חוטים יחד, שנעשה כדרך שעושים בראש חוט אחד, יש אחרונים סוברים שדינו כקשר בראש חוט אחד, שחוששים שהוא מעשה אומן, לסוברים כן[193], ויש סוברים שאינו מעשה אומן, שאין דרך אומן לעשות קשר אחד אלא בראש חוט אחד, ולא בראש שני חוטים[194].

עניבה[עריכה]

עניבה, לדעת ר' יהודה שדינה כקשר[195], נחלקו אחרונים אם חשובה מעשה אומן: יש סוברים שאף לסוברים שעניבה בכלל קשר, מכל מקום אינה אלא מעשה הדיוט[196], ויש סוברים שחשובה מעשה אומן[197]. ולדעת חכמים שעניבה אין דינה כקשר[198], עניבה על גבי קשר, אף לסוברים שדינה כקשר[199], כתבו אחרונים שמכל מקום אינה מעשה אומן[200], ואף לסוברים שלדעת ר' יהודה עניבה חשובה מעשה אומן, עניבה על גבי קשר לדעת חכמים אינה מעשה אומן, שהאיסור בעניבה על גבי קשר אינו מחמת העניבה, אלא מחמת הקשר שתחתיה, שמתקיים על ידי העניבה[201], וקשר אחד אינו מעשה אומן[202].

קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו[עריכה]

'קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו, אמר ר' מאיר שאין חייבים עליו[203], ואפילו עשאו לקיימא[204], וכן שנינו בתוספתא[205], ונחלקו ראשונים: יש סוברים שמכל מקום אסור מדרבנן[206], ויש סוברים שמותר לקושרו אף לכתחילה[207]. ונסתפקו בגמרא בטעמו של ר' מאיר, אם הוא משום שקשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו אינו מהודק, ואין חייבים אלא על קשר מהודק, ולפי זה על עניבה, שהיא מהודקת, אף על פי שאפשר להתירה ביד אחת, חייבים, או שטעמו הוא משום שהקשר ניתר ביד אחת, ולפי זה אף על עניבה אין חייבים, שהרי היא ניתרת ביד אחת[208]. ומן הראשונים יש שכתבו בביאור טעמו של ר' מאיר, שכיון שהקשר רפוי, ואפשר להתירו ביד אחת, אינו חשוב קשר של קיימא[209], ויש שביארו, שכיון שעשאו באופן שניתר ביד אחת גילה בדעתו שאינו רוצה שיהיה של קיימא[210]. ובדעת חכמים במשנה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאף לדעת חכמים אין חייבים על קשר שניתר ביד אחת', ור' מאיר אינו אלא מפרש דבריהם[211]. ויש סוברים שחכמים חולקים וסוברים שחייבים אף על קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו[212], היינו אף בקשר שאינו מהודק[213]. ויש ראשונים שכתבו, שר' יהודה - שסובר שעניבה היא קשירה גמורה[214] - חולק וסובר שחייבים אף על קשר שאינו מהודק[215], שלדעתו חייבים אף על קשר שאינו אלא קצת של קיימא[216]. להלכה נחלקו ראשונים, יש סוברים שחייבים אף על קשר שאדם יכול להתיר באחת מידיו, שלדעתם חכמים חולקים, והלכה כמותם[217], ויש סוברים שלהלכה אין חייבים על קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו[218].

קשר העשוי ממאכל בהמה[עריכה]

קשר העשוי ממאכל בהמה, נחלקו בדינו: יש סוברים שאין בו משום מלאכת קושר כלל, ואף אם יעשנו מעשה אומן ועל דעת לקיימו[219]. ויש שכתבו שאינו חשוב קשר של קיימא, כיון שאין אדם מבטל מאכל בהמה[220], אלא סופו ליטלו וליתנו לפני בהמתו[221], ולדעתם אם הוא מעשה אומן, אסור לקושרו, לסוברים שמעשה אומן שאינו של קיימא אסור[222]. ויש סוברים שיש בו משום קשר של קיימא - אלא אם כן עומד להתנתק מאליו כשיתייבש[223] - ואסור לקושרו[224].

פתילת חבלים[עריכה]

פתילת חבלים מחוטי צמר, פשתן, או שיער, וכיוצא בהם, יש ראשונים שכתבו, שאסורה מן התורה, משום תולדת קושר[225], וביארו אחרונים, שהוא לפי שפתילת חבל חשובה מעשה קשירה[226], או לפי שכל חיבור של שני דברים שאינו מאחד אותם לגמרי, שאפשר להפריד ביניהם מבלי לקרוע, הוא בכלל מלאכת קושר[227], או שאף על פי שאין פתילת חבל חשובה מעשה קשירה, אף בחיבור שאינו על ידי קשירה יש משום קושר[228]. ומן האחרונים יש שנראה מדבריהם, שאין משום קושר אלא בפתילת חבל מחוטים עבים, אבל השוזר חוטים דקים יחד, אין בו משום קושר[229]. שיעור הפותל חבל, להתחייב עליו, הוא כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה, שנמצאת מלאכתו מתקיימת[230]. ויש סוברים שאין בפתילת חבלים משום קושר[231], וכן בדעת הירושלמי, שאמר שהעושה חבלים חייב משום טווה*[232], יש אחרונים שכתבו, שאין בפתילת חבלים משום קושר[233], וכן אותה שאמרו בגמרא שמותר להפקיע חותלות של גרוגרות ותמרים[234], וכן להפקיע חותמות שבכלים[235], שיש הראשונים שביארו דהיינו שמותר לסתור את קליעת החבל[236], יש שכתבו בדעתם שאין משום קושר בפתילת חבל[237].

חוט מתכת המשמש כסוגר על ידי ליפופו, דנו אחרונים אם ליפופו דומה לפתילת חבל, שיש בו משום קושר, לסוברים כן[238].

ב. האסור מדרבנן[עריכה]

מעשה הדיוט לקיימא[עריכה]

קשר של קיימא, שאינו מעשה אומן, אף לסוברים שאין בו משום קושר מן התורה[239], אסור מדרבנן[240], ולכן מי שנפסקה רצועת מנעלו או סנדלו, אסור לקושרה אף במעשה הדיוט[241], וכן אסור לקשור רסן בהמה אף במעשה הדיוט[242], ואותה שאמרו בברייתא שקשרי רצועות מנעל וסנדל אסורים מדרבנן[243], יש שכתבו שלדעתם הוא בקשר של קיימא שאינו מעשה אומן[244], ולדעתם זהו ששנינו שאסור לקשור דלי בחבל על פי הבור[245], ושאסור לקשור חבל דלי שנפסק[246], אף על פי שאין קשרים אלו מעשה אומן, לפי שהם לקיימא[247].

מעשה אומן שאינו של קיימא[עריכה]

קשר מעשה אומן שאינו עומד להתקיים אלא לזמן קצר[248], נחלקו בו ראשונים: א) לסוברים שבקשר של קיימא יש משום קושר מן התורה אפילו אינו מעשה אומן[249], כתבו הרבה ראשונים ואחרונים, שכל קשר שאינו של קיימא כלל, היינו שעומד להתקיים זמן קצר בלבד, מותר אפילו הוא מעשה אומן[250], שלדעתם מעשה אומן אינו מעלה ואינו מוריד[251], ולפי זה אותה ששנינו שקושרים דלי - על פי הבור[252] - בפסקיא[253], היינו בחגורה רחבה[254], שאין אדם מבטלה שם[255], הוא אף בקשר של קיימא[256]. על הסוברים שלדעת הראשונים הסוברים שקשר של קיימא שאינו מעשה אומן יש בו משום קושר מן התורה, הוא הדין שמעשה אומן שאינו של קיימא יש בו משום קושר מן התורה, עי' לעיל[257]. ב) לסוברים שאין מלאכת קושר מן התורה אלא במעשה אומן[258], כתבו ראשונים, שקשר מעשה אומן, אף לזמן קצר, אסור מדרבנן[259], גזירה משום קשר מעשה אומן של קיימא, האסור מן התורה[260], ואינו מותר לקשור לכתחילה אלא מעשה הדיוט שאינו של קיימא[261]. וסנדל שאמרו בברייתא שאסור לקושרו מדרבנן[262], יש מן האחרונים שכתבו, שלדעתם הוא בקשר מעשה אומן לזמן קצר[263], וכן רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה - כדי למשוך אותם בה[264], או כדי להעמידם על ידה[265] - שאמרו בגמרא שאין הקשר של קיימא[266], ומכל מקום אסור מדרבנן[267], יש אחרונים שכתבו בדעתם שהוא קשר מעשה אומן לזמן קצר[268]. ומן האחרונים יש מי שכתב, שלא אסרו חכמים מעשה אומן לזמן קצר אלא כשיש חשש שיניח קשר זה לזמן רב, או שיבואו להחליף בינו לבין קשר העומד זמן רב, אבל באופן שאין לחשוש לכך, לא גזרו על מעשה אומן כלל[269], ולדעתם אותה ששנינו שמותר לקשור דלי לבור בחגורה[270], הוא אף במעשה אומן, שכיון שהאדם צריך לחגורה ואינו מבטלה[271], ואין חשש שיבואו להחליף חגורה בחבל[272], לא גזרו על כך[273]. ויש סוברים שאסרו מעשה אומן אף באופן זה, ולדעתם קשירת דלי לבור בחגורה אינה מותרת אלא במעשה הדיוט[274].

להלכה[עריכה]

להלכה, יש פוסקים כדעת הראשונים שקשר מעשה אומן שאינו עומד להתקיים אלא לזמן קצר אסור מדרבנן[275], ויש שאין חוששים לדעה זו אלא מספק[276]. אף קשר על גבי קשר, או קשר אחד בראש חוט, שאינם חשובים מעשה אומן אלא מספק - לסוברים כן[277] - כתבו הרבה אחרונים שיש להיזהר מלקושרם אפילו לזמן קצר[278], ואין אומרים בהם ספק דרבנן להקל, שספק זה הוא ספק חסרון ידיעה[279]. ויש מן האחרונים שכתב, שלסוברים שמעשה אומן שאינו לקיימא אינו אסור אלא מדרבנן, מותר לקשור קשר על גבי קשר לזמן קצר, שכיון שאינו אלא ספק אם חשוב מעשה אומן, ספק דרבנן להקל[280].

קשר לזמן בינוני[עריכה]

קשר שעומד להתקיים זמן בינוני, היינו פחות מזמן ארוך - שחייבים עליו[281] - ויותר מזמן קצר[282], ואינו מעשה אומן, נחלקו בו ראשונים ואחרונים אם אסור מדרבנן: א) יש סוברים שכל קשר העומד להתקיים לזמן בינוני אסור מדרבנן[283]. וכן בדעת הסוברים שאף במעשה הדיוט לקיימא יש משום קושר מן התורה[284], כתבו הרבה הראשונים שקשר העשוי לזמן בינוני אסור מדרבנן[285], שדומה לקשר העשוי לזמן ארוך לחייבים עליו[286]. וכן בדעת הסוברים שאין מלאכת קושר אלא במעשה אומן[287], יש אחרונים שכתבו שקשר לזמן בינוני אסור מדרבנן[288]. לדעה זו, אותה שאמרו בגמרא שרצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה, אסור לקושרה מדרבנן[289], יש ראשונים שכתבו שהוא משום שהקשר עומד להתקיים לזמן בינוני[290], וכן קשרי רצועות מנעל וסנדל, שאמרו בברייתא שאסורים מדרבנן, וביארו בגמרא שהמנעל הוא של תלמידי חכמים[291], יש ראשונים שכתבו שהאיסור משום שהקשרים עומדים להתקיים לזמן בינוני[292], שתלמידי חכמים אינם קושרים את רצועות המנעל סביב רגליהם בדוחק, כדי שיוכלו לחולצו ולנועלו כשהוא קשור, ומכל מקום אינו קשר של קיימא, לפי שבשעת הטיט מתירים את הקשרים, וקושרים אותם בדוחק, כדי שלא ידבק בטיט במנעל וישמט המנעל מרגליו[293], או שתלמידי חכמים, מתוך שעסוקים בתלמודם כל לילות השבוע, וישנים במלבושיהם, אינם חולצים מנעליהם אלא בליל שבת[294]. ב) ויש סוברים שקשר לזמן בינוני שאינו מעשה אומן, מותר אף מדרבנן[295]. וכן בדעת הסוברים שאף במעשה הדיוט לקיימא יש משום קושר מן התורה[296], יש ראשונים סוברים, שאין איסור מדרבנן בקשר לזמן בינוני[297]. וכן בדעת הסוברים שאין מלאכת קושר אלא במעשה אומן[298], יש אחרונים שכתבו שקשר לזמן בינוני שאינו מעשה אומן, מותר אף מדרבנן[299], ואין לגזור בו משום קשר לזמן ארוך, שאף קשר לזמן ארוך שאינו מעשה אומן אינו אסור אלא מדרבנן, לדעתם, והרי זו גזירה-לגזירה*[300].

שיעור זמן בינוני, שאסור מדרבנן לסוברים כן[301], נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש ראשונים שכתבו שכל קשר שאין עומדים להתירו ביום קשירתו חשוב קשר לזמן בינוני, ואסור לקושרו מדרבנן[302], שכיון שיש לו זמן קצוב, שבתוך אותו זמן אין מתירים אותו, חשוב קשר של קיימא מדרבנן בתוך אותו הזמן[303], ואינו מותר אלא קשר שעומדים להתירו ביום קשירתו[304], ובכלל זה אף אם מתירים אותו בלילה של אותו יום[305], כגון הקשר שקושרים בו רצועות מנעל וסנדל על הרגל בשעת לבישתם, ומתירים אותו בלילה כשחולצם[306] - אף על פי שחשוב יום אחר[307] - ויש שכתבו עוד, שאף קשר שעומדים להתירו למחר, אם הוא בתוך עשרים וארבע שעות לקשירתו, כגון מליל שבת ליום השבת, חשוב קשר שמתירים בו ביום[308]. ב) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שקשר שעומד להתקיים שלושה ימים אסור מדרבנן, ובפחות מכן חשוב קשר לזמן קצר ומותר[309]. ג) ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאין איסור דרבנן אלא בקשר העומד להתקיים שבעה ימים[310].

לצורך מצוה[עריכה]

קשר האסור מדרבנן, נחלקו ראשונים אם התירו לקושרו לצורך מצוה: א) יש סוברים שמותר לקושרו לצורך מצוה[311], שבמקום מצוה לא גזרו[312], ואף על פי שבדרך כלל לא התירו איסורי שבות במקום מצוה[313], אין לדמות גזירות חכמים אלו לאלו[314], ולדעתם זהו ששנינו שפוקקים ומודדים וקושרים בשבת[315], היינו שלצורך מצוה מותר לקשור בשבת קשר שאיסורו אינו אלא מדרבנן[316], ולכן מותר לקשור קשר שאינו של קיימא לדבר מצוה, כגון כדי למדוד שיעור משיעורי התורה[317], אף על פי שהוא מעשה אומן[318] - האסור מדרבנן שלא לצורך מצוה, לסבורים כן[319] - וכן קשר העומד להתקיים זמן בינוני, שאסור מדרבנן - לסוברים כן[320] - מותר לקושרו לצורך מצוה[321], וכן קשר של קיימא שאינו מעשה אומן, שאסור מדרבנן - לסוברים כן[322] - מותר לקושרו לצורך מצוה[323], כגון לאגוד את הלולב, שהוא קשר של קיימא - לסוברים כן[324] - בקשר מעשה הדיוט[325], וכן קשר שהדרך שלפעמים נמלכים עליו ומשאירים אותו לעולם, שאסור מדרבנן - לסוברים כן[326] - מותר לקושרו לצורך מצוה[327]. וכתבו אחרונים שלא התירו לצורך מצוה אלא כשאי אפשר בענין אחר, כגון שמוכרח שהקשר יהיה מעשה אומן, אבל אם אין הכרח לזה, יעשנו מעשה הדיוט[328], ויש שכתב שאף אם אפשר בענין אחר, מותר לקשור קשר האסור מדרבנן לצורך מצוה, שכיון שעשיית מצוה על ידי קשר הוא דבר שאינו שכיח, הרי זה מלתא-דלא-שכיחא*, שלא גזרו בו חכמים כלל[329]. ב) ויש מצדדים לומר בדעת ראשונים, שאף לצורך מצוה לא התירו קשר האסור מדרבנן[330].

קשר שחוששים שימלך להניחו לעולם[עריכה]

קשר שתחלת עשייתו אינה על דעת להניחו שם לעולם - אלא על דעת להתירו[331] - אלא שהדרך שלפעמים נמלכים עליו ומניחים אותו לעולם, יש ראשונים שכתבו, שאסור לקושרו מדרבנן[332], שמא ימלך ויניחנו[333], ולדעתם רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה, שאמרו בגמרא שאסור לקושרה מדרבנן, אף על פי שאין הקשר של קיימא[334], הוא משום שלפעמים אדם נמלך עליו ומניחו שם לעולם[335], וכן לדעתם קשר של רצועות מנעל שאמרו בברייתא שאסור מדרבנן, וביארו בגמרא שהוא במנעל של תלמידי חכמים[336], הוא משום שהם רגילים לקשור את נעליהם בריוח, ואפשר לנועלם ולחולצם בעודם קשורים[337], ולפעמים נמלכים ומניחים אותם קשורים כך לעולם[338]. ולדעתם זהו שאמרו בברייתא שבגמרא, שלא יביא אדם חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאבוס[339], שיש ראשונים שכתבו שהוא משום קושר[340], שמא כשירצה להוליך את הבהמה לא יתיר לעולם אלא ראש אחד, ויניח השני קיים לעולם - שכן הרגילות בחבל זה[341] - ויהיה קשר של קיימא[342], ואף על פי שתחילת עשייתו אינה על דעת כן, חוששים שימלך ויבטל את הקשר[343].

קשר שאפשר שלא להתירו אלא שאינו נוח[עריכה]

מצינו קשרים שאפשר להניחם קשורים זמן רב, ולהשתמש בהם מבלי להתירם, אלא שכיון שהשימוש באופן זה אינו נוח, ורגילים להתירם, אינם קשר של קיימא, ומותר לקושרם[344], וזהו שאמרו בגמרא שאותה ששנינו שמותר לאשה לקשור את הכובע שעל ראשה[345], הוא אף כשקושרתו באופן רפוי[346], ויכולה לשולפו מראשה מבלי להתירו[347], שמכל מקום כיון שדרך אשה לחוס על שערה[348], שלא ינתק על ידי שליפת הכובע בדוחק[349], מתירה היא בכל פעם את הקשר[350]. וכן אותה ששנינו שמותר לאדם לקשור חגורה רחבה בחוטים התלויים בראשה[351], הוא אף באשה הקושרת את החגורה באופן שיכולה להורידה דרך רגליה מבלי להתיר את הקשר שבה, שמכל מקום כיון שמשום צניעות אינה עושה כן, אין זה קשר של קיימא[352].

קשירת חבל בפרה ובאבוס, שאסורה[353] משום קושר[354], אמרו בברייתא שאינו אלא במביא חבל מתוך ביתו וקושרו בפרה ובאבוס, אבל אם היה החבל קשור כבר באבוס, מותר לקושרו בפרה, וכן אם היה קשור בפרה, מותר לקושרו באבוס[355], וביארו ראשונים הטעם, שכשקושר חבל בפרה ובאבוס יש לחוש שמא ישאיר צד אחד קשור לעולם, ולא יתיר אלא את הצד השני, אבל כשכבר היה החבל קשור בצד אחד, וקושר עכשיו את הצד השני, מן הסתם יתיר את הצד שקשר עכשיו, ולא את הצד שהיה קשור בתחילה[356].

ספק אם עומד לזמן ארוך[עריכה]

קשר שספק אם עומד להתקיים לעולם, אף לסוברים שאין בו משום קושר מן התורה[357], אסור מדרבנן[358].

ספק אם עומד לזמן בינוני או לזמן קצר[עריכה]

'קשר שפעמים שמתירים בתוך זמן קצר ופעמים שמתקיים למשך זמן בינוני, יש מן הראשונים שכתבו שחשוב קשר לזמן בינוני, שאסור לקושרו מדרבנן', לסוברים כן[359], ולדעתם רצועה ארוכה שקושרים בטבעת שבחוטמו של הגמל או שבראש הספינה, שאמרו בגמרא שאסור לקושרה מדרבנן, אף על פי שאין הקשר של קיימא[360], הוא משום שלפעמים מניח הקשר שבוע או שבועיים[361], וכן קשר של רצועות מנעל, שאמרו בברייתא שאסור מדרבנן, וביארו בגמרא שהוא במנעל של תלמידי חכמים[362], הוא משום שתלמידי חכמים אינם קושרים מנעליהם בחוזק, ופעמים שמתירים אותם באותו יום, ופעמים שחולצים אותם בלא התרה, ונשאר הקשר למשך שבוע או חודש[363]. ויש אחרונים סוברים שקשר שמצוי שמתירים אותו בתוך זמן קצר, אף אם בדרך כלל מתקיים למשך זמן בינוני, דינו כקשר העשוי לזמן קצר שמותר[364], שהרי אין זמן קצוב שבתוך אותו זמן אין האדם מתירו[365], ולא אסרוהו מדרבנן מחשש שיקיימנו, שלא מצינו שאסרו כן אלא כשיש חשש שיקיימנו לעולם[366], אבל אם אין חשש אלא שיקיימנו זמן בינוני, שאין איסורו אלא מדרבנן, לא אסרו[367].

שמא יבוא לקושרו[עריכה]

דבר שרגילים לקושרו בגמר עשייתו, כגון רצועות שרגילים לקושרם לאחר נתינתם בנקבים שבבגד, נחלקו ראשונים אם אסרו לעשותו שמא יבוא לקושרו: א) יש סוברים שאסור לעשותו מחשש שיבוא לקושרו[368] - כדרך שאסרו להחזיר דלת של שידה תיבה ומגדל שניטלה משום גזירה שמא יתקענה[369] - ומכל מקום אין חוששים לכך אלא כשהקשר שרגילים לעשותו הוא קשר שחייבים עליו, אבל אם אינו אסור אלא מדרבנן, לא גזרו[370], שהרי זו גזירה-לגזירה*[371]. רצועות שיש טורח בנתינתן, יש מן האחרונים שכתבו, שכיון שקרוב לודאי שיבוא לידי קשירתן כדי שלא יצטרך שוב לטרוח להשיבן, אף אם הקשר שרגילים לעשותו אינו אסור אלא מדרבנן, אסרו את נתינתן, ואין זו גזירה לגזירה[372]. ב) ויש סוברים, שבדבר שאין טורח בעשייתו, כגון בנתינת רצועות בבגד שנקביו רחבים, לא גזרו שמא יבוא לקושרו[373], ומהם כתבו שמכל מקום בדבר שיש טורח בעשייתו, אסרו לעשותו מחשש שיבוא לקושרו[374].

קשירת חבל של אורגים בדלי[עריכה]

קשירת דלי על פי הבור בחבל של אורגים, אין בה משום קושר מן התורה, לפי שהאורג צריך לו, ואינו מבטלו שם, ואין זה קשר של קיימא[375], נחלקו תנאים אם קשירה זו אסורה מדרבנן: א) לדעת חכמים, שאמרו במשנה שאין קושרים דלי בחבל[376], אמרו בגמרא שאף בחבל של אורגים אסור לקושרו, שגזרו על חבל של אורגים משום סתם חבל[377] - שקשירתו היא קשר של קיימא[378] - ואינו מותר לקשור דלי לבור אלא בחגורה, שעליה לא גזרו משום חבל[379], ואף על פי שלדעת חכמים עניבה מותרת[380], ולא גזרו עליה משום קשירה האסורה, עניבה בקשירה אינם מתחלפים, ואילו חבל בחבל מתחלפים[381], שההבדל ביניהם אינו ניכר, ואם יתירו לקשור בחבל של אורגים, יבואו לקשור בחבל סתם[382]. ונחלקו אחרונים, לדעת הראשונים הסוברים שאין איסור מן התורה אלא במעשה אומן[383], אם הגזירה על קשירת חבל של אורגים היא אף בקשר מעשה הדיוט: יש סוברים שלא גזרו על מעשה הדיוט, שכיון שאף אם יבואו לעשות קשר זה בחבל סתם, ויתקיים הקשר לעולם, אין בכך משום קושר מן התורה לדעת ראשונים אלו, הרי זו גזרה-לגזרה*[384]. ויש סוברים שגזרו אף על מעשה הדיוט[385], שמצינו הרבה פעמים שגזרו גזירה לגזירה[386]. ב) לדעת ר' יהודה שמתיר לקשור דלי אף בחבל[387], אמרו בגמרא שמותר לקשור דלי בחבל של אורגים, ולא גזרו עליו משום סתם חבל[388], וכן בדעת רב - או ר' יוחנן[389] - שאמרו בגמרא שמותר לאדם להביא חבל של אורגים מתוך ביתו ולקושרו בפרה ובאבוס[390], יש ראשונים שכתבו, שאין גוזרים על חבל של אורגים משום סתם חבל, ומותר לקשור דלי בחבל של אורגים[391]. להלכה, נחלקו ראשונים: יש פוסקים כחכמים, שגזרו על קשירת דלי בחבל של אורגים[392], ויש פוסקים כר' יהודה, שלא גזרו[393], שלדעתם אמוראים נוספים סוברים כן[394].

קשירת חבל של אורגים בפרה ובאבוס[עריכה]

קשירת חבל בפרה ובאבוס - שאסורה משום קושר[395] - נחלקו ראשונים אם אסורה אף בחבל של אורגים, לדעת חכמים הסוברים שגזרו על קשירת דלי לבור בחבל של אורגים[396]: יש סוברים שלא גזרו אלא על קשירת חבל של אורגים בדלי וכדומה, ולא על קשירתו בפרה ובאבוס[397], לפי שבדלי אם יבוא לקושרו בחבל סתם, הרי זה קשר של קיימא, מה שאין כן בפרה ואבוס שאף אם יבוא לקושרם בחבל סתם אינו שכיח שהקשר יהיה של קיימא[398], או לפי שבדלי כיון שרגילים להניח את חבל האורגים קשור בו יום או יומים, דומה הוא קצת לחבל סתם, ולכן גזרו עליו, מה שאין כן בחבל האורגים שבפרה ואבוס שאין רגילים להניחו קשור בהם אפילו יום אחד שלם, מחשש שיקרע החבל מכח הפרה, אינו דומה כלל לחבל סתם, ולא גזרו עליו[399], ולדעתם זהו שאמר רב - ויש אומרים ר' יוחנן[400] - שמותר לאדם להביא חבל מתוך ביתו ולקושרו בפרה ובאבוס[401], וביארו בגמרא דהיינו בחבל של אורגים[402], שאף לדעת חכמים לא גזרו באופן זה[403]. ויש סוברים, שלדעת חכמים אף על קשירת חבל אורגים בפרה ובאבוס גזרו[404].

דבר שחשוב קשר לענין אחר[עריכה]

קשר של תפילין, לסוברים שאינו קשר של קיימא לפי שצריך לקושרו ולהתירו בכל יום[405], יש ראשונים שכתבו שמכל מקום אסור לקושרו בשבת מן התורה, משום שהתורה קראתו קשר לענין תפילין[406], שמתוך שחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר אף לענין מלאכת שבת[407]. ומן האחרונים יש שביארו דבריהם, שהטעם שאין חייבים על קשר שאינו של קיימא הוא משום שאינו חשוב קשר וחיבור לכל דיני התורה - לסוברים כן[408] - וקשר של תפילין, שחידשה בו תורה שיש לו שם קשר אף על פי שאינו של קיימא, יש לו שם קשר אף לענין שבת[409]. ויש שביארו שקשר שאינו של קיימא יש לו שם קשר לשאר דיני תורה - לסוברים כן[410] - אלא שלענין מלאכת קושר בשבת אין זו מלאכה חשובה, וקשר של תפילין, מכיון שיש לו חשיבות שעל ידו נעשים התפילין כשרים להנחה, יש לו חשיבות אף לענין מלאכת שבת[411]. וכן לענין קשר של ציצית, יש מן האחרונים שכתבו, שאף אם נעשה על דעת להתירו בו ביום, שאינו קשר של קיימא - לסוברים שהולכים אחר דעת האדם[412] - מכל מקום מתוך שחשוב קשר לענין מצות ציצית, חשוב קשר אף לענין איסור שבת[413]. וכן אף אם יקשור את הציצית בקשר שאינו מעשה אומן - לסוברים שאין חייבים אלא על מעשה אומן[414] - יש מן האחרונים שכתבו, שמתוך שחשוב קשר לענין מצות ציצית, חשוב קשר אף לענין איסור שבת[415]. ויש חולקים וסוברים שמה שאינו קשר על פי כללי מלאכת קושר בשבת, אף על פי שחשוב קשר לענין מצוות אחרות כתפילין וציצית, אינו חשוב קשר לענין מלאכת שבת[416], ובטעם הדבר יש שביארו, לפי שקשר שאינו של קיימא יש לו שם קשר לשאר דיני התורה, ולכן אין ללמוד מזה שחשוב קשר לענין תפילין, שיהיה חשוב קשר אף לענין מלאכת קושר בשבת, שבה התחדש שצריך קשר של קיימא[417].

  1. משנה שבת עג א; רמב"ם שבת פ"ז ה"א. וע"ע אבות מלאכות.
  2. ע"ע הנ"ל: גדר האב (ושם על גדר הלימוד ממלאכת המשכן).
  3. שבת עד ב.
  4. רש"י שם ד"ה קושרין.
  5. רש"י שבת קיא ב ד"ה כך.
  6. ר' פנחס ור' יוסי בר' חנינא בירושלמי שבת פ"ז ה"ב. וכן נ' דעת אביי בשבת שם.
  7. שלחן עצי שטים סי' ג קושר ס"ק כג, ובמרכה"מ שבת פ"י ה"ט, ושם שכ"מ בירושלמי שבת פ"ז ה"ב; עי' תפארת ישראל שבציון 13 ואילך; עי' שפ"א שבת עד ב; שו"ת אבנ"ז או"ח סי' קפ; עי' ערוה"ש סי' שיז סי"ח; אג"מ או"ח ח"ב סי' פד; חוט שני שבת פל"ד ס"ק ג. ולדברי המרכה"מ והשפ"א שבציון 8, נ' שלד' הסוברים שקשר אחד בראש חוט יש בו משום קושר (עי' ציון 53), ענינה של מלאכת קושר אינה בחיבור שני דברים נפרדים, אלא בעצם יצירת הקשר.
  8. מרכה"מ שם; שפ"א שם. ועי' ציון 60.
  9. שלחן עצי שטים שם; אבנ"ז שם אות ב. ועי' חוט שני שם, שה"ה אם החוט עשוי משזירת כמה חוטים, והקשר שבראש החוט מונע מהחוטים מלהיפרד זה מזה, יש בו משום קושר. ועי' ציון 53 ואילך.
  10. עי' שפ"א שם.
  11. עי' אבנ"ז שם אות ב.
  12. עי' ציון 7 ואילך.
  13. עי' תפארת ישראל כלכלת שבת תופר, ע"פ הרמב"ם שבציון 209 ואילך, שהפותל חבלים הוא תולדת קושר (ועי' ציון 212), ועי' אג"מ או"ח ח"ב סי' פד בדעתו. ועי' ציון 16.
  14. ע"ע תופר.
  15. תפא"י שם.
  16. עי' תפא"י שם, שכ"נ מהסמ"ג ל"ת סה והר"ן שבת עד ב (לב ב); אג"מ שם. ועי' שו"ת שבט הלוי שבציון 210, שדוחה את ראיית התפא"י מהרמב"ם שם.
  17. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג הל' ט.
  18. אג"מ שם.
  19. עי' משנה וגמ' דלהלן; עי' תוספתא שבת פי"ג; עי' רמב"ם שבת פ"י ה"א; עי' טוש"ע שיז א. על שיעור זמן רב, עי' להלן.
  20. עי' משנה שבת קיא ב, וגמ' שם; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  21. עי' רש"י שם זממא וד"ה איסטרידא.
  22. עי' שבת קיב א ורש"י שם ד"ה בדאושכפי וד"ה בדטייעי; רמב"ם שם; שו"ע שם.
  23. רשב"א וריטב"א וחי' הר"ן ונמוק"י שם קיג א, בשם תוס', והובא במ"מ שם ה"ג; תוס' הרא"ש שם; רי"ו תא"ו ני"ב חי"ד; שו"ע שם. ועי' רש"י שם ד"ה אבל, ע"פ גי' המ"מ שם והר"ן על הרי"ף שם: שהדלי קשור ותלוי שם תמיד.
  24. משנה שבת שם וגמ' שם; עי' רמב"ם שם ה"ב; עי' שו"ע שם ס"ד, וט"ז שם ס"ק ו מג"א שם ס"ק יג בדעתו. ועי' ציון 137 ואילך, שמ"מ לסוברים שאין חייבים אלא על מעשה אומן אין חייבים על קשר זה, שאינו מעשה אומן.
  25. עי' רש"י שם ד"ה אבל; עי' ט"ז ומג"א שם.
  26. עי' ציון 4. עי' רש"י שם קיא ב ד"ה ואלו; עי' מאירי שם; פסקי רי"ד שם.
  27. עי' גמ' שם, ומשנה דלהלן, ושבת עד ב: ההוא קושר ע"מ להתיר הוא; תוספתא שם.
  28. עי' שבת קיב א ורש"י שם ד"ה בדבני, לענין מנעל; רמב"ם שם ה"ג.
  29. משנה שם קיג א.
  30. ועי' תוי"ט שבת פכ"ד מ"ה, שמ' שכל קשר שאינו של קיימא אסור משום מראית העין (ע"ע: חשד; מראית העין), ועי' בית מאיר סי' שיז ס"א שתמה.
  31. עי' הגהות טעם המלך על שעה"מ תפילין פ"ד ה"י; עי' ישועות יעקב סי' כה ס"ק ז, וכ"מ שם סי' יג ס"ק א; אבנ"ז או"ח סי' קפג, ושכ"ד הגהות מרדכי שבציון 390, עי' ציון 393; עי' שו"ת באר עשק סי' נה.
  32. אחרונים דלהלן; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ו וכ, ומנחת יחיאל ח"א סי' עט אות ו בדעתו; כלי חמדה וילך לא יט אות ב, בד' ר"ת בתוס' ערובין צז א ד"ה אביי וחולין ט א ד"ה ואידך ובד' הרמב"ן במלחמות ערובין ריש פ"י; עי' תולדות שמואל מ' לב קושר אות ט.
  33. ע"ע תופר. מנ"ש דלהלן.
  34. שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' א אות ג. ועי' קובץ תשובות ח"ג סי' ס, שהצורך שהקשר יהיה של קיימא הוא ממהות המלאכה, ובלא זה אין עליו תורת מלאכה כלל.
  35. עי' שו"ת גינת ורדים או"ח כלל ג סי' יח, בד' הסוברים שאף במלאכת תופר אין חייבים אלא על תפירה העומדת להתקיים, ע"ע תופר. וכ"מ בר"י קורקוס שבת פ"י ה"א.
  36. שו"ת מהר"ח או"ז סי' רטו וחי' ר"מ קזיס שבת קיא ב וט"ז סי' שיז ס"ק א בד' רש"י שבת שם ד"ה ואלו וקיג א ד"ה לא, ועי' ציון 41; עי' יראה"ש סי' רעד, וסביב ליראיו סי' קב אות מא בדעתו; עי' הגמ"ר שבת סי' תסז, בשם הר"א מלונדרוש; עי' לבוש שם ס"א; חי' ר"מ קזיס שם, בד' הרמב"ם שם והטור שם, והסכים; עי' ב"ח שם, בד' הטור שם; ט"ז שם, בד' הראשונים שבציון 139, ושכ"ד הטור שם; טל אורות (בן ג'וייא) קושר (מהד' תשמ"ז עמ' 242), בד' הטור שם ושבלי הלקט סי' קכד, והסכים; עי' תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר; עי' שנות אליהו שבת פט"ו מ"ב; תוספת שבת שם ס"ק א; שו"ע הרב שם ס"א; עי' מאמר מרדכי שם ס"ק ד; מ"ב שם בהקדמה. וכ"מ בריטב"א ובר"י מלוניל שם קיא ב.
  37. ט"ז שם; עי' שו"ע הרב שם. ועי' מאמר מרדכי שם: עד סוף תשמישו.
  38. ט"ז שם; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  39. ראשונים ואחרונים שבציון 36.
  40. רבנו ירוחם תא"ו ני"ב חי"ד. ועי' חי' ר"מ קזיס שם וטל אורות שם, שתמהו מנין למד שיעור זה. ועי' מג"א שם ס"ק א: עשוי להתקיים לעולם, או זמן ארוך, וכעי"ז בשלחן עצי שטים סי' ג קושר אות א ובתורת שבת סי' שיז ס"א. ועי' אבנ"ז או"ח סי' קעח אותיות ה-ז, שקשר שאינו ליותר מחמישים יום בודאי אינו של קיימא, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג ה"א.
  41. ב"י שם, בד' רש"י שם קיב א ד"ה בדחומרתא, והובא בפרישה שם ס"ק א, ועי' ציון 36. ועי' שו"ת מהר"ח או"ז שם, שמצדד לומר כן.
  42. כלבו סי' לא, בשם ר"פ, וכן גי' המהר"י אבוהב בארחות חיים שבת סי' קו בשם ר"פ, והובא בב"י שם.
  43. עי' ציון 126 ואילך.
  44. בית מאיר שם ס"א ומאמ"ר שם ס"ק א ואבנ"ז סי' קעח אות ד, בד' הט"ז שם ס"ק א, ועי' ציון 272, שיש שביארו דברי הט"ז בע"א. ועי' ציון 283 מתוס' רעק"א.
  45. יראה"ש סי' רעד וסי' תכב, והובא בסמ"ג ל"ת סי' סה ובהגהמ"י שבת פ"י אות י ובמהר"ח או"ז סי' רטו ובר"ן שבת עד ב (לב ב) ובחי' הר"ן שם; עי' מרדכי שבת סי' שפו, בשם הרב פורת, ובהלכות קטנות סי' תתקמ, בשם רבנו אלחנן ר"צ ור"ת.
  46. עי' מרדכי שם; ר"ן וחי' הר"ן שם; ח"א כלל כו ס"א. וכ"מ ביראה"ש שבציונים 49, 54. ועי' ציון 92 ואילך, שקשר אחד שמתקיים, י"ס שיש בו משום קושר.
  47. מרדכי הלק"ט שם, בשם רבנו אלחנן.
  48. יראה"ש שם (ועי' תועפות ראם שם אות פא, שהשלים הל' ע"פ הנדפס סי' קב); עי' מרדכי שבת והלק"ט שם.
  49. יראה"ש סי' תכב; עי' מרדכי שם.
  50. עי' ריטב"א שבת קה ב, בד' היראים הנ"ל; שו"ע הרב סי' שיז ס"ג; עי' שלחן עצי שטים סי' ג קושר ס"ק ז. ועי' ציון 94.
  51. שו"ע הרב שם.
  52. עי' ריטב"א שם, שחולק על היראים הנ"ל; עי' אחרונים שבציון 92 ואילך.
  53. יראה"ש סי' רעד, והובא בסמ"ג ובהגהמ"י שם; עי' מרדכי שבת שם בשם הרב פורת, ובהלק"ט שם בשם ר"ת (ועי' מחצה"ש סי' שיז סוס"ק כ, שאף למה שחזר בו ר"ת, כמובא במרדכי שם, לא חזר בו מדין זה, ועי' ציונים 58, 60), וכן מצדד שם בד' רבנו אלחנן; עי' רמ"א שיז א. ועי' שלטה"ג שבת ריש פט"ו, שמ' שלד' היראים אין חייבים על קשר אחד בראש חוט, ועי' אבנ"ז או"ח סי' קפ אות ו, שהשלטה"ג כ"כ משום שלא ראה דברי היראים עצמו.
  54. יראה"ש שם; מרדכי שם; ח"א שם.
  55. יראה"ש שם.
  56. עי' מרדכי הלק"ט שם, בשם ר"ת, וארצות החיים סי' יא ארץ יהודה ס"ק טו בדעתו (ועי' ציון 53 ממחצה"ש), והסכים; עי' מרדכי שבת שם, ותורת שבת סי' שיז ס"ק ד בדעתו; עי' שלטה"ג שבת ריש פט"ו: וכן נ"ל דה"ה לקושר רצועה שנפסקה (והובא בכנה"ג שם הגב"י אות ח ובא"ר שם ס"ק ו), וכף החיים שם ס"ק כט-ל בדעתו; עי' תורת שבת שם, בד' הרמ"א שם; ח"א שם; תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר; קיצור שו"ע סי' פ סמ"ה. ועי' מרדכי שם, בשם ר"ת, שחבל דלי שנפסק ששנינו בברייתא שעונבו (עי' ציון 71), הוא כעין זה, אלא שאינו מעביר ראשי החבל דרך הנקב לגמרי, ועי' ציון 86.
  57. עי' מרדכי שם; עי' שלטה"ג שם; ח"א שם; ארצה"ח שם; קיצור שו"ע שם. ועי' ארצה"ח שם, שאדרבה, ככל שמושכים ראשי החוט הקשר מתחזק יותר.
  58. מחצה"ש סי' שיז סוס"ק כ, בד' ר"ת המובא במרדכי שם (שאף למה שחזר בו ר"ת לענין קשר בראש חוט, כמובא במרדכי שם, לא חזר בו אלא באופן זה, ועי' ציון 60). וכעי"ז במרדכי שם בד' רבנו אלחנן, אלא שלדבריו אפשר שאע"פ שהחוטים העוברים בתוך הקשר אינם חשובים כקשורים, מ"מ הקשר שבראש החוט חשוב קשר, ועי' חזו"א או"ח סי' ג ס"ק יב.
  59. מחצה"ש שם.
  60. עי' מרדכי הלק"ט שם, בשם ר"צ; עי' שלחן עצי שטים סי' ג קושר ס"ק כז, בשם המג"א שם ס"ק כ, בד' ר"ת לאחר שחזר בו, ועי' ציונים 53, 58; עי' שפת אמת שבת עד ב.
  61. שו"ת מהרש"ם ח"ו סי' לד; תולדות שמואל מלאכה לב קושר אות י.
  62. תולדות שמואל שם; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג ה"ד. ועי' שו"ת מהרש"ם שם, שדימה זאת למוסיף אות אחת ומשלים בזה ספר, שחייב (ע"ע כותב ציון 413 ואילך), ועי' שבט הלוי שם, שא"צ לטעם זה. ועי' ארצות החיים (למלבי"ם) סי' יג ארץ יהודה ס"ק א (בנ"מ הראשון), שנ' שחולק, וצ"ב.
  63. תולדות שמואל שם.
  64. שש"כ פט"ו הע' קפא, בשם הרש"ז אויערבך.
  65. ר"ח סוכה לג ב; עי' אגור סי' תסה.
  66. נמוקי יוסף שבת קיג א.
  67. עי' שבת קיא ב.
  68. שבת קיג א ופסחים יא א.
  69. עי' שבת שם ופסחים שם; ערובין צז א ורש"י שם ד"ה ר' יהודה, ושם קב ב ורש"י שם ד"ה לר' יהודה; סוכה לג ב ורש"י שם ד"ה ור' יהודה.
  70. רש"י ערובין שם ושם.
  71. ברייתא שבת פי"ג; שבת שם ופסחים שם; רמב"ם שבת פ"י ה"ה.
  72. עי' שבת שם ופסחים שם וערובין קב ב.
  73. שלטה"ג שבת ריש פט"ו.
  74. עי' רמב"ם שבת שם ומ"מ שם; רמב"ן במלחמות ערובין צז א (לא ב); רשב"א וריטב"א ערובין שם; מרדכי שבת סי' שפו; רא"ש יבמות פי"ב סי' ד; שבלי הלקט סי' קכד; טוש"ע שיז ה. וכן מסקנת התוס' ערובין צז א ד"ה אביי וסה"ת סי' רמג.
  75. ע"ע הלכה ציון 222. ב"י שם. ועי' תוס' וסמ"ג שם, שאע"פ שבגמ' ערובין יש קצת משמעות שהלכה כר' יהודה, מ"מ יותר נ' מהגמ' שם שהלכה כחכמים.
  76. חק נתן שבת שם, בד' הג' הרמ"ך על הרמב"ם שם (והובא בכס"מ שם). ועי' קהלת יעקב שם ויצחק ירנן שם, שנתקשו בביאור דברי הרמ"ך שם, ועי' יד דוד שם, שגורס אחרת בדבריו.
  77. עי' ציונים 187 ואילך, שנח' בכך תנאים. עי' פסקי הרי"ד שבת קיא ב; עי' ריטב"א שם. וכ"מ בפסקי ריא"ז פט"ו ה"א אות ה. ועי' ציון 195.
  78. עי' ציון 201 שכ"ד הרמב"ם והרבה ראשונים ואחרונים.
  79. עי' ציון 74, שכ"ד הרמב"ם והרבה ראשונים נוספים, ושכן הלכה.
  80. עי' צמח צדק על הש"ס שבת פט"ו סוף מ"א.
  81. עי' רמב"ן שם. ועי' רשב"א וריטב"א עירובין שם, שאף הם נוקטים בד' ר' יהודה שחייבים אף על קשר של קיימא קצת, אלא בזה טעמו של ר' יהודה שמחייב בעניבה, ועי' ציון 200.
  82. עי' יש"ש יבמות פי"ב סי' ו.
  83. ע"ע חליצה עמ' תשנג ציון 103 ואילך. עי' רא"ש יבמות פי"ב סי' ד, ויש"ש שם בדעתו; עי' פי' סדר חליצה לב"י ס"ק סא ויש"ש שם, בד' הטור אה"ע סי' קסט בשם י"א, שעניבה ע"ג קשר אינה מועילה לענין חליצה (ע"ע חליצה עמ' תשנג ציון 106).
  84. עי' רשב"א וריטב"א ערובין צז א, שנחלקו בכך אביי ורב חסדא בשני התירוצים בגמ' שם.
  85. עי' ציון 72 ואילך.
  86. עי' ר"י מלוניל שבת קיא ב; עי' מרדכי הלק"ט סי' תתקמ, בשם ר"צ; עי' נמוקי יוסף שבת קיג א: ומעשה העניבה ידוע, שהקשר השני אינו סתום אלא פתוח; עי' מיוחס לר"ן שם קיא ב; עי' אגור סי' תסה, וד"מ הארוך או"ח סי' שיז ס"ק ג בדעתו, ועי' ברכ"י שם ס"ק ג וצי"א ח"ז סי' כט; פי' סדר חליצה לב"י ס"ק סא ויש"ש יבמות פי"ב סי' ו, בד' הטור אה"ע סי' קסט בשם י"א, שעניבה ע"ג קשר אינה מועילה לענין חליצה (ע"ע חליצה עמ' תשנג ציון 106), ועי' לעיל ציון 83; עי' רמ"א או"ח שיז ה, ומג"א שם ס"ק טו ובהגר"א שם ס"ק כה ושלחן עצי שטים סי' ג קושר ס"ק ח בדעתו, ועי' ציון 89 מט"ז בד' הרמ"א; בהגר"א אה"ע שם ס"ק צט, וכ"מ בבהגר"א או"ח שם; עי' מאורי אור עוד למועד (דף קע). וכ"מ בלבוש שם ס"ה, עי' צי"א שם. ועי' שארית יוסף וחי' אנשי שם על המרדכי שם וחי' אנשי שם על המרדכי שבת סי' שפו, שר"ת לאחר שחזר בו נסתפק בדין זה, ועי' ציון 91. ועי' מרדכי הלק"ט שם, בשם ר"צ, שקשר דלי שנפסק ששנינו בברייתא שעונבו (עי' ציון 71), הוא באופן זה, ועי' ציון 56.
  87. עי' ציון 45. בהגר"א או"ח שם.
  88. ישועות יעקב שם ס"ק ד.
  89. מרדכי שבת שם; ארחות חיים שבת סי' קז; יש"ש שם, ושכ"ד הטור אה"ע שם בדעה א והרא"ש יבמות פי"ב סי' ד; שלטה"ג שבת ריש פט"ו; ט"ז שם ס"ק ז, ומפרש כן בד' הרמ"א שם, ועי' ציון 86; מג"א שם; א"ר או"ח שם ס"ק יג; תו"ש שם ס"ק טז; שלחן עצי שטים שם, שכן מסקנת האחרונים; שו"ע הרב שם ס"ג; ח"א כלל כו ס"י; בכורי יעקב סי' תרנא ס"ק ה; תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר; קצור שו"ע סי' פ סמ"ה; עי' רב פעלים ח"ב או"ח סי' מד ובבן איש חי שנה שניה כי תשא ס"א; מ"ב שם ס"ק כט, ומ' שמפרש כן בד' הרמ"א שם, ועי' ציון הנ"ל.
  90. עי' יש"ש שם, שכיון שחשוב קשר לענין שבת מועיל לענין חליצה; קרבן נתנאל שבת פט"ו סוף אות ג; עי' אבנ"ז או"ח סי' קעט אותיות ד-ה.
  91. בגדי ישע על המרדכי שם, בד' המרדכי שם ובד' המרדכי הלק"ט בשם ר"ת לאחר שחזר בו, ועי' ציון 86 שי"ח בד' ר"ת; חוט שני ח"ב פל"ד ס"ק ז.
  92. ישוע"י שם; אבנ"ז שם; נמוקי או"ח שם אות א; ערוה"ש שם סכ"ה.
  93. עי' ציונים 46, 52.
  94. אבנ"ז שם. וכעי"ז בישועות יעקב שם. ועי' ציון 50, שי"ס שקשר אחד אינו נקרא קשר כלל, ואפילו עומד להתקיים, ועי' ציון 89, שיש מהם הסוברים שעניבה ע"ג קשר אסורה, ומבואר שאע"פ שקשר אחד בפנ"ע אינו קשר כלל, ועניבה בפנ"ע אף היא אינה קשר, מ"מ בהצטרפם יחד חשובים קשר.
  95. ציון 184.
  96. מרדכי וט"ז ומג"א וא"ר וח"א ומ"ב שם.
  97. ארחות חיים שם.
  98. ע"ע נטילת לולב.
  99. ע"ע ציצית.
  100. עי' ציון 89 ואילך. עי' בכורי יעקב סי' תרנ"א ס"ק ז, בד' הראבי"ה סי' תרסו (המובא במרדכי סוכה סי' תשמח ובהג' אשר"י סוכה), וכ"מ במ"ב שם ס"ק יא. וכעי"ז בנמוקי או"ח סי' שיז ס"ה.
  101. עי' מקור חיים (לחוות יאיר) סי' שיז ס"א; עי' שו"ת חקרי לב או"ח סי' ס; ברכת דוד על הט"ז שם ס"ק א, ושכ"מ ברש"י שבת קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדחומרתא ובב"י שם; ווי העמודים סי' קב אות מב, בד' היראים שם, ועי' ציון 107, שי"ח בדעתו; עי' ישועות יעקב או"ח סי' יג ס"ק א, ועי"ש סי' שיז ס"ק ה; מנורה הטהורה סי' שיז קני המנורה ס"ק ב, ושכ"ד הב"י שם; עי' ערך ש"י או"ח סי' שיז; תהלה לדוד שם ס"ק יב; עי' קצור שו"ע סי' פ סמ"ה; מרומי שדה ערובין קב ב; תורת שבת סי' שיז ס"ק א, ושכ"מ ברש"י שם; באוה"ל שם ס"א ד"ה הקושר, ושכ"מ ברש"י שם. וכעי"ז בבית מאיר על הט"ז שם, שאינו תלוי בדעת האדם, אלא אם יש לעושה הקשר, או לאדם הלובש את הדבר הקשור, הכרח להתירו בזמן קצר. ועי' ריטב"א שבציון 110, שהולכים אחר דרך העולם אפילו להקל, ולכאו' לדעתו כ"ש שבנידון שלנו נלך אחר דרך העולם להחמיר. ועי' חקרי לב שם, שכ"מ בגמ' ערובין קב ב-קג א, ועי' הג' רעק"א על השו"ע שם ובאוה"ל שם. ועי' בית מאיר ומנורה הטהורה שם, שה"ה שקשר שהדרך לקיימו לזמן בינוני, ודעתו להתירו מיד, דינו כקשר לזמן בינוני, האסור מדרבנן, לסוברים כן (עי' ציון 269 ואילך).
  102. באוה"ל שם. ועי' ריטב"א שם, שכ' בטעם שהולכים אחר דרך העולם להקל, לפי שבטלה דעתו אצל כל אדם. ועי' אבנ"ז או"ח סי' קעח אות ג ושו"ת מנחת שלמה תנינא סי' יט אות ה, שקשר שאין דעתו להתירו אלא כדי שלא להתחייב משום קושר בשבת, בודאי דינו כקשר של קיימא, שהרי לאחר שקשרו אין לו סיבה להתירו, ויניחנו קשור, שדין הקשר נקבע בשעת הקשירה, ואינו תלוי אם בפועל יתירנו, עי' ציון 114.
  103. באוה"ל שם.
  104. רש"י שם ד"ה דנפקי.
  105. גמ' שם.
  106. עי' באוה"ל שם.
  107. עי' שבלי הלקט סי' קכד (והובא בב"י סי' שיז), וחקרי לב שם ומנורה הטהורה שם ושו"ת תורה לשמה סי' צ בדעתו; עי' ב"ח סי' שיז (ושכ"ד הטור שם), ומנורה הטהורה שם בדעתו; עי' ט"ז שם, וחקרי לב מנורה הטהורה שם ובאוה"ל שם בדעתו; עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ג וכ, ועי"ש ס"ק ו; עי' מגן אבות בריש ספרו; עי' הג' רעק"א על השו"ע שם ס"א; עי' מנ"ח מוסך השבת קושר אות ב; עי' עין הרועים מלאכת שבת ויו"ט אות לה, בשם המהרש"ם; עי' סביב ליראיו סי' קב אותיות מב-מג, בד' היראים שם, ועי' ציון 101. וכ"מ קצת בלבוש שם ס"ד, שלא אסר קשירה בדבר שהדרך לקשור בו אלא מחשש שמא יבטלנו להניחו שם.
  108. ציון 316 ואילך.
  109. עי' ציון 237 ואילך.
  110. עי' ריטב"א שבת קיג א; שו"ת באר עשק סי' נה (דף סג א); עי' תורת שבת סי' שיז ס"ק א. ועי' ציון 101, שי"ס שהולכים אחר דרך העולם להחמיר, ועי' מנורה הטהורה שם קני המנורה סוס"ק ב, שנסתפק בדעתם אם אף לקולא הולכים אחר דרך העולם.
  111. עי' ריטב"א שם; באר עשק שם.
  112. עי' מנורה הטהורה שם קני המנורה סוס"ק ב ותורת שבת שם, בד' הב"ח והט"ז שבציון 107, וכ"נ ד' שא"ר ואחרונים שבציון הנ"ל, שכיון שהולכים אחר דעת האדם להקל, כ"ש להחמיר.
  113. עי' ציונים 107, 112. ונ' שה"ה שלדעת הסוברים שדין הקשר תלוי ברגילות (עי' ציונים 101 ואילך, 110 ואילך), קשר שיש שמקיימים ויש שמתירים, נקבע דינו ע"פ דעת האדם בשעת קשירתו.
  114. עי' טל אורות (בן ג'וייא) סוף מלאכת קושר (מהד' תשמ"ז עמ' 253), בד' הראשונים שבציון 316; עי' אבנ"ז או"ח סי' קעח אות ג; שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' יט אות ה.
  115. עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' רטו; עי' ר"י מלוניל ערובין קד ב (לה א), וטל אורות שם בדעתו. ועי' טל אורות שם, שהוא אע"פ שדעתו בתחילה הייתה להתירו.
  116. עי' שו"ע הרב סי' שיז ס"א, ואבנ"ז או"ח סי' קפא אות יא בדעתו; עי' שביתת השבת מעשה חושב פ"א אות ה, בד' הגמ"ר שבת סי' תסז, בשם הר"א מלונדרוש. וכ"מ בט"ז ובמ"ב שבציון 38. וכעי"ז בצמח צדק (לובאויטש) שבת פט"ו מ"א, אלא שבהמשך דבריו מוסיף, שהוא דוקא באופן שבשעת הקשירה דעתו שהקשר יתקיים לזמן רב, אלא שלפעמים לאחר מכן מתחדש צורך להתירו.
  117. עי' שלטה"ג שבת ריש פט"ו, בד' היראים המובא במרדכי שבת סי' שפו (דברי היראים והמרדכי הובאו בציון 316, ועי' אבנ"ז שם אות ב, שמדברי היראים עצמו אין ראיה, ושהשלטה"ג לא ראה את ס' היראים, אלא את המובא בשמו במרדכי שם); אבנ"ז שם אות ג ואילך. ועי' אבנ"ז שם מש"כ בטעם הדבר. ועי' אבנ"ז שם ושביתת השבת שם, שמשווים נידון זה לנידון של קשר שספק אם יתקיים זמן קצר או בינוני, עי' ציון 343 ואילך, ועי' שו"ע הרב שבציונים 116, 348, שמחלק בדינם. על האיסור שמדרבנן שבקשר זה, עי' ציון 342.
  118. מ"מ שבת פ"י ה"ג. ועי' יצחק ירנן שבת שם, שאין להוכיח מפיהמ"ש לרמב"ם שבת פכ"ד מ"ה שחולק.
  119. עי' רש"י שבת קנז ב סוד"ה בגמי; עי' ראב"ד שבת שם, לגי' שלפנינו: של גמי (ועי' נמוק"י שבת קיג א ומהר"י אבוהב על הטור סוס"י שיז, שגורסים בראב"ד גרדי במקום גמי), ומ"מ שם בדעתו; בית מאיר סי' שיז ס"א; ח"א כלל כז ס"ח.
  120. עי' ב"מ שם; ח"א שם. ועי' זרע אמת שבת סי' יב, שמ"מ אסור משום שלא-פלוג-רבנן (ע"ע).
  121. אבנ"ז או"ח סי' קעח אות י. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג ה"ג, שאינו מוכרח.
  122. עי' רש"י סוכה לג ב ד"ה הותר, ושו"ת מנחת שלמה ח"ב (מהד' תשנ"ט) סי' יג אות א (ובשש"כ פל"ה הע' סז בשמו) וחוט שני שבת פל"ד סוס"ק ב בדעתו, ועי' מחזור ויטרי סי' שסה ואו"ז ח"ב סי' שז, שכ' כדברי רש"י, ועי' ציץ אליעזר חט"ו סי' יז וחט"ז סי' טו ושו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' כז ושש"כ שם בסוף ההע' בשם הרש"ז אויערבך, שאפשר לדחות את הראיה מרש"י; עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' קטו; שו"ת ריב"ש סי' קכב; עי' אבנ"ז או"ח סי' כו אות א. ועי' אבנ"ז שם ושו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סי' ה אות לה, שמ"מ כיון שאין צריכים את הקשר לעולם חשוב מלאכה שאינה צריכה לגופה (ע"ע).
  123. שו"ת ריב"ש שם. וכ"מ באבנ"ז שם.
  124. עי' מנ"ש שם סי' לד אות לב ושש"כ פ"ט הע' כא בשם הרש"ז אויערבך. ועי' ציון 7 ואילך.
  125. עי' שו"ת מהרי"ל דיסקין שם, ע"פ יומא סז א והרמב"ם עבודת יוה"כ פ"ג ה"ז; עי' צי"א שם; עי' מנח"י שם. וכ"מ בחת"ס סוכה שם. ועי' שלחן עצי שטים ס'י ג קושר ס"ק ט ויג, שכ' כעי"ז לענין קשר שמתקיים לזמן בינוני, אלא שאין האדם זקוק לו אלא באותו היום.
  126. עי' ר"י מלוניל שבת קיא ב; עי' ריטב"א שם קיב ב; עי' רי"ו תא"ו ני"ב חי"ד; עי' מאירי שם קיא ב; עי' מיוחס לר"ן שם קיב א-ב; עי' הג' רא"מ הורביץ שבת קיג א; עי' לשון הזהב שבת קיב א, ושכ"ד הרמב"ם שבת פ"י ה"ג, שאין בקשירת חבל לפרה ולאבוס משום קושר (עי' ציון 323 ואילך, שי"ס כן בד' הרמב"ם שם), וכ"מ במרכה"מ (חעלמא) שם, בד' הרמב"ם שם, וכ"מ קצת בל' הרמב"ם שם: מפני שכל אלו הקשרים וכו', ואינם של קיימא אלא פעם קושר ופעם מתיר ולפיכך מותר לקשור אותן לכתחלה (ועי' ציון 138, שיש שביארו הטעם שאין בקשירת חבל לפרה ולאבוס משום קושר לד' הרמב"ם בע"א).
  127. עי' ר"י מלוניל ומאירי ומיוחס לר"ן ולשון הזהב שם. וכ"מ קצת ברמב"ם שם. ועי' ציון 325.
  128. עי' ריטב"א שם.
  129. משנה שבת קיא ב ורמב"ם שבת פ"י ה"ג.
  130. גמ' שם קיב ב, ורש"י שם ד"ה תרתי ורמב"ם שם. עי' ר"י מלוניל וריטב"א ומאירי ומיוחס לר"ן שם.
  131. משנה שם קיא ב ורמב"ם שם.
  132. עי' גמ' שם קיב ב ורמב"ם שם. עי' ר"י מלוניל ומאירי ומיוחס לר"ן שם.
  133. משנה שם קיא ב ורמב"ם שם.
  134. גמ' שם קיב א ורמב"ם שם. עי' ר"י מלוניל ומאירי ומיוחס לר"ן שם.
  135. רש"י שם קיא ב ד"ה קושרין.
  136. משנה שם ורמב"ם שם.
  137. גמ' שם קיב ב ורמב"ם שם.
  138. ר"י מלוניל שם.
  139. עי' תוי"ט דלהלן; עי' שו"ת אבנ"ז או"ח סי' קפ אותיות יד-טו.
  140. עי' תוי"ט שבת פט"ו מ"ב; עי' אבנ"ז שם.
  141. עי' תוי"ט ואבנ"ז שם.
  142. עי' ר"ח שבת קיב א; רי"ף שם (מא ב); רמב"ם שבת פ"י ה"א; עי' רמב"ן במלחמות ערובין ריש פ"י (לא ב בדפי הרי"ף), שכ"ד הגאונים; מאירי שם קיא ב; עי' ר' פרחיה שם; ס' הבתים שערי מלאכות האסורות ביום השבת שער שלושה עשר; עי' כלבו סי' לא וא"ח הל' שבת אות קה; ריב"ש סי' קכב; רע"ב שבת פט"ו מ"א; שו"ע או"ח שיז א; סביב ליראיו סי' קב אות מ, בד' היראים שם. ועי' ציון 243 מרמ"א. ועי' ח"א כלל כו ס"א-ב ותפארת ישראל כלכלת שבת מתיר, שמ' שלדעה זו קשר שאינו מעשה אומן אינו חשוב קשר של קיימא. ועי' תפארת ירושלים שבת פט"ו מ"א אות קלה, בד' הרי"ף והרע"ב שם, שבקשר של קיימא לעולם (עי' ציון 36 ואילך), אין מן הצורך לברר אם הוא מעשה אומן, שכיון שהוא מהודק מאד, אין לך מעשה אומן גדול מזה, עי' ציון 158 ואילך, ועי' ציון 272 מתפארת ירושלים.
  143. לבוש שם ס"א. וכ"מ במאירי שם.
  144. עי' ברייתא שבת קיב א, לענין מתיר; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  145. שבת שם; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  146. רמב"ם שם; מאירי שם; שו"ע שם.
  147. עי' ציון 20 ואילך.
  148. רמב"ם שם; מאירי שם; ר' פרחיה שם; ס' הבתים שם; עי' כלבו וא"ח שם; עי' שו"ע שם.
  149. עי' ראשונים שבציון 126.
  150. עי' רמב"ם שם ה"ב; עי' ס' הבתים שם; עי' שו"ע שם.
  151. משנה שבת קיג א; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  152. ברייתא שם; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  153. עי' רמב"ם ושו"ע שם.
  154. עי' רמב"ם ושו"ע שם. ועי' ציון 324, שי"ס שלד' הרמב"ם האיסור שבקשירת חבל לפרה ולאבוס (עי' ציון 323 ואילך) אינו משום קושר, שאין חוששים שיניח צד אחד קשור לעולם, ועי' שלטה"ג שבת קיג א (מא ב בדפי הרי"ף) הטעם, לפי שאף אם יניחנו, אין בו איסור מן התורה, שאינו מעשה אומן, וכעי"ז במראה הפנים שבת פט"ו ה"ב, ועי' ציון 402, שיש שביארו הטעם שאין בו משום קושר בע"א.
  155. עי' רש"י שבת קיא ב ד"ה ואלו וקיב א ד"ה בדאושכפי, ומאירי שבת קיא ב והג' הרמ"ך שבת שם ה"א ושלטה"ג שבת ריש פט"ו בדעתו; הג' הרמ"ך שם, ושכ"ד רבותיו; מאירי שם, בשם הראב"ד (גדולי המפרשים), וכ"כ בנימוקי הגרי"ב על הרמב"ם שבת פ"י ה"ב בד' הראב"ד בהשגות שם ה"ג; פסקי ריא"ז שבת פט"ו ה"א אות ג; ס' ההשלמה שבת קיב א; רא"ש שבת פט"ו סי' א; טור שם; רמ"א שם, בשם י"א; שלטה"ג שם, בד' הסמ"ג ל"ת סה. וכ"מ בסה"ת סי' רמג (ועי"ש בסימנים ריש הסימן) ובאו"ז שבת סי' סז ובר"י מלוניל שבת קיא ב ובריבב"ן שבת קיא ב-קיב א ובפסקי הרי"ד שבת קיא ב-קיב א ובראבי"ה סי' רמד ובשבלי הלקט סי' קכד ובתניא רבתי סוס"י יט וברי"ו תא"ו ני"ב חי"ד ובריטב"א שם ובמיוחס לר"ן שבת קיא ב-קיב א. ועי' ראשונים שבציון 234.
  156. הג' הרמ"ך שם.
  157. שבת קיג א.
  158. ר"י קורקוס שבת פ"י ה"א (ובשו"ת ר"י קורקוס הוצ' פרדס סי' ז); רביד הזהב סי' שיז ס"ק א.
  159. שבת קיב א.
  160. שם קיא ב.
  161. ר"י קורקוס שם, לענין הברייתא הנ"ל, ורביד הזהב לענין המשנה הנ"ל.
  162. עי' ציון 69 ואילך.
  163. כתר המלך סוכה פ"ז ה"ו; רביד הזהב סי' שיז ס"ק א; מרומי שדה ערובין קב ב.
  164. עי' ציון 187.
  165. קצוה"ש סי' קכג בדה"ש ס"ק ד.
  166. עי' ציון 243, שלסוברים שאין חייבים על קשר של קיימא אא"כ הוא מעשה אומן, מעשה אומן שאינו לקיימא אסור מדרבנן, ועי' ציון 152.
  167. עי' ציון 139 ואילך.
  168. עי' ציון 234.
  169. עולת שבת סי' שיז ס"ק ד יא ויב, בד' הרא"ש שבת פט"ו סי' א והרמ"א שיז א, ועי' ציון 264.
  170. עי' סי' המאורות שבת קיב א, שמצדד לומר כן. ועי' מגן אבות בריש ספרו, שמצדד לומר שקשר אומן הוא מה שדרך האומן לעשות כשעושה קשר בכלי חדש, שחורץ בכלי קצת כדי שהקשר יתהדק, ומכה על הקשר כדי שיתפשט.
  171. עי' ר"י קורקוס שבת פ"י ה"א (ובשו"ת ר"י קורקוס הוצ' פרדס סי' ז): בכל פעם יקרא אומן להתירו או לעשותו או יטרח הוא להתירו ולעשותו.
  172. ערוה"ש או"ח סי' שיז ס"ג וס"י. ועי' ציון 173. ועי' הג' הרמ"ך שבת שם (הובא בכס"מ שם), שדחה ד' הראשונים הסוברים שאין חייבים אלא על מעשה אומן, שמה לי אם עשאה אומן ומה לי אם עשאה הדיוט, ומ' קצת שהבין שלדעתם אינו מעשה אומן אא"כ נעשה ע"י אומן דוקא.
  173. רמ"א שם ס"ג. וכעי"ז בשלטה"ג שבת ריש פט"ו: לא נתברר לי היטב היאך הוא.
  174. שלטה"ג שם, בד' הרי"ף שם; מג"א שם ס"ק ד; עי' ח"א כלל כו ס"ב: קשר מהודק שיכול להתקיים כך לעולם; מ"ב שם ס"ק יד. ועי' אבנ"ז או"ח סי' קעט אות ו וקצוה"ש סי' קכג ס"ק ד, שנתקשו מדעת הראשונים הסוברים שחייבים על קשר שאדם יכול להתירו באחת מידיו מחמת שאינו מהודק, עי' ציון 201, ועי' ציון 161.
  175. עי' שלטה"ג שם; שו"ע הרב שם ס"ב; לבושי שרד על המג"א שם. ועי' קצוה"ש שם, שנתקשה כנ"ל ציון 158.
  176. ט"ז שם ס"ק א; שו"ע הרב שם; לבושי שרד שם.
  177. ט"ז שם. ועי' באוה"ל שם ד"ה הקושר וקצוה"ש שם, שנתקשו כנ"ל ציון 158, ועי' ציון 163 מש"כ בבאוה"ל ליישב.
  178. מרכבת המשנה שבת שם ובשלחן עצי שטים סי' ג קושר ס"ק ה.
  179. באוה"ל שם ד"ה הקושר, ביישוב ד' הט"ז שבציון 160 ואילך עם ד' הראשונים שבציון 201.
  180. מרכה"מ שם ובאוה"ל שם, ע"פ הראשונים שבציון 201.
  181. שלטה"ג שבת ריש פט"ו; רמ"א שיז א; עי' פרישה שם ס"ק ג; לבוש שם ס"א; עי' ס' הזכרונות זכרון ט פ"א קושר, והובא במג"א שם ס"ק ו; עי' שלחן עצי שטים סי' ג קושר סוס"ק ה, שמסכים כן לדינא; פרי האדמה שבת פ"י ה"א; שו"ע הרב שם ס"ב; קצור שו"ע סי' פ סמ"ה; רב פעלים ח"ב או"ח סי' מד ובבן איש חי שנה שניה כי תשא ס"ב, ועי' רב פעלים שם, שאף הברכ"י שבציון 173 אינו חולק.
  182. עי' ציון 157. רמ"א שם; לבוש שם; א"ז שם ס"ק וא"ר שם ס"ק ג; שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק יד. וכעי"ז בשלטה"ג שם.
  183. עי' ציון 158.
  184. שלטה"ג שם; עי' מג"א שם ס"ק ד ומחצה"ש ולבושי שרד שם בדעתו; א"ז וא"ר שם; שו"ע הרב שם; מ"ב שם. ועי' ציון 159.
  185. תורת שבת סי' שיז ס"א וס"ק ב, בד' המג"א שם בשם שלטה"ג שם; עי' שו"ת מחזה אליהו סי' מז-מח. ועי' מחזה אליהו סי' מז אות ז, שכ"ד הברכ"י שבציון 173, וכ"מ קצת במסגרת השולחן סי' פ ס"ק פג ובמנחת שבת סי' פ ס"ק קנג, בד' הברכ"י שם.
  186. לבושי שרד שם; רב פעלים שם. וכ"מ בשלחן עצי שטים סי' ג קושר ס"ק ו, שמיקל בקשר שאינו מהודק במקום צער (ועי' ציון 171). וכ"מ בקיצור שו"ע סי' פ סמ"ה, שאסר לקשור מטפחת הראש בקשר ע"ג קשר.
  187. עי' לבושי שרד שם; רב פעלים שם. ועי' כף החיים שם ס"ק כב-כג, שמ' קצת שאף הברכ"י שבציון 173 לא התיר אלא כשאינו מהודק כלל, וצ"ב. ועי' שלחן עצי שטים שבציון 170, וצ"ב אם לדעתו יש להחמיר שלא במקום צער אף בקשר רפוי לגמרי.
  188. חזו"א או"ח סי' נב ס"ק יז.
  189. עי' שו"ת חוות יאיר סי' קמג (בסוגריים); יוקח נא סי' שיז אות ג ובשו"ת מעט מים סוס"י ח, ושכ"ד הברכ"י שם ס"ק א, שכ' שהמנהג לעשות קשר ע"ג קשר, לפי שהוא מעשה הדיוט. וכ"מ בערוה"ש שם ס"י, ועי' ציון 156.
  190. עי' ציון 165 ואילך. עי' רמ"א שיז א, ומ"ב שם ס"ק טו ובאוה"ל שם ד"ה דינו; תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר; עי' בן איש חי שנה ב אות ד; עי' קיצור שו"ע סי' פ סמ"ה; חמדת ישראל קונ' נר מצוה למצוה שכ אות כד.
  191. מ"ב ובאוה"ל שם; עי' בן איש חי שם; חמדת ישראל שם.
  192. עי' נשמ"א כלל כח אות א ואבנ"ז או"ח סי' קפח אותיות ב וד ותורת שבת סי' שיז ס"ק ד, בד' הרמב"ם שבת פ"י ה"ט. ועי' שלטה"ג שבת ריש פט"ו, שנסתפק לענין קשר אחד בראש חוט תפירה, אם חשוב מעשה אומן, כיון שאף מי שאינו אומן קושר חוט התפירה באופן זה (ועי' ציונים 158 ואילך, 168, וצ"ב), והובא בא"ר סי' שיז ס"ק ט. ועי' ציון 174, שי"ס שקשר ע"ג קשר אינו מעשה אומן, ולכאורה לדעתם ה"ה קשר אחד בראש חוט.
  193. עי' ציון 174. תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר; עי' קיצור שו"ע סי' פ סמ"ה; עי' תורת שבת סי' שיז ס"ק ד, בד' הרמ"א שבציון 174.
  194. קצוה"ש סי' קכג בדה"ש ס"ק י.
  195. עי' ציון 69 ואילך.
  196. כתר המלך סוכה פ"ז ה"ו; רביד הזהב סי' שיז ס"ק א; עי' מרומי שדה ערובין קב ב. ועי' ציון 147.
  197. שו"ת אבנ"ז או"ח סי' קעט אותיות א-ג.
  198. עי' ציון 72.
  199. עי' ציון 89.
  200. שלטה"ג שבת ריש פט"ו; ט"ז שם ס"ק ז; מג"א שם ס"ק טו; מ"ב שם ס"ק כט.
  201. עי' ציון 92 ואילך.
  202. אבנ"ז שם אות ד.
  203. משנה שבת קיא ב.
  204. רש"י שם ד"ה אין; פסקי הרי"ד שם; מאירי שם.
  205. שבת פי"ג.
  206. מיוחס לר"ן שם; אבנ"ז או"ח סי' קפא אות יג; רש"ש שם.
  207. פסקי ריא"ז שבת פט"ו אות ה. וכ"מ קצת בתוס' שם ד"ה ואלו וברשב"א ובר"ן שם, ועי' רש"ש שם, שדחה.
  208. גמ' שם.
  209. עי' רמב"ן במלחמות עירובין צז א (לא ב); עי' רשב"א עירובין שם; עי' ריטב"א שם; עי' פסקי רי"ד שבת שם. ועי' ציון 200.
  210. מיוחס לר"ן שם.
  211. פסקי רי"ד שם; ריטב"א שם. ועי' ציון 77, שלד' פסקי רי"ד והריטב"א שם, טעמם של חכמים הסוברים שעניבה מותרת (עי' ציון 72), הוא משום שהיא ניתרת ביד אחת. ועי' ציון 197 מקרבן נתנאל. ועי' קצוה"ש סי' קכג ס"ק ד, שאף לד' הרמב"ם שבציון 196, שחכמים חולקים על ר' מאיר, מודים חכמים שחייבים על קשר הניתר ביד אחת, ומחלוקתם היא בע"א, עי' ציון 149.
  212. עי' יראה"ש סי' רעד; עי' פיהמ"ש לרמב"ם שבת פט"ו מ"א; עי' מאירי שם; עי' רע"ב שבת שם; עי' ד"מ סי' שיז אות ב; מ"ב שם ס"ק א ובאוה"ל שם ד"ה הקושר.
  213. באוה"ל שם, ע"פ הגמ' שם. וכ"כ הקרבן נתנאל שבת פט"ו סי' א אות ג, לצד בגמ' שאף לר"מ חייבים על עניבה (עי' להלן), ועי"ש, שלצד שר"מ פוטר בעניבה, אפשר שאין חכמים חולקים אלא לענין עניבה, אבל בקשר שאינו מהודק מודים שפטור.
  214. עי' ציון 69 ואילך. עי' רמב"ן שם.
  215. עי' רמב"ן שם; רשב"א שם.
  216. עי' רמב"ן שם; עי' רשב"א שם. ועי' ציונים 81, 193.
  217. עי' יראה"ש ופיהמ"ש ומאירי ורע"ב וד"מ ומ"ב ובאוה"ל שם; עו"ש שם ס"ק ג, בד' הרי"ף שבת שם והשו"ע שם ס"א. ועי' ד"מ ועולת שבת שם, שהתוספתא דלעיל (עי' ציון 189) נשנית כדעת ר' מאיר, ואינה הלכה.
  218. עי' רמב"ן שם; עי' רשב"א שם; ריטב"א עירובין שם; עי' ראשונים שבציון 195, שחכמים אינם חולקים על ר' מאיר; פסקי ריא"ז שם; עי' שבלי הלקט סי' קכד, בשם אחיו ר' בנימין ושכן הוא בתוספתא דלעיל, והובא בב"י שם, ועי' בן אורי שבת קיא ב, שכ"ד הב"י; עי' בהגר"א ס"ק ע על פי' סדר חליצה לב"י ס"ק סא. וכ"מ בראבי"ה סי' רמד.
  219. עי' ערך לחם למהריק"ש סוס"י שיז והג' רעק"א סי' שכד ס"ד ובאוה"ל שם ס"ה ד"ה עניבה, בד' הרמב"ם שבת פ"י ה"ד. וכ"מ בפי' ר"א מן ההר סוכה לג ב.
  220. עי' רש"י שבת קנז ב ד"ה בגמי, לגי' הרש"ש שם וכת"י שבמהד' עוד והדר, ומאירי שבת קנז א, בשם רש"י, וצ"פ שבת פ"י ה"ד, בד' רש"י שם; אהל מועד שער השבת דרך ה נתיב ז; עי' רע"ב שבת פכ"ד מ"ה; עי' זרע אמת שבת סי' יב, בד' הרמב"ם שבת שם, וכ"מ בצ"פ שם, בד' הרמב"ם.
  221. שו"ת שבט הלוי ח"א סי' קה אות ג.
  222. עי' ציון 243 ואילך. שבט הלוי שם.
  223. עי' ציון 118 ואילך, שנח' בדין קשר העומד להתנתק מאליו.
  224. עי' ח"א כלל כז ס"ח; באוה"ל שם ומ"ב סי' שכד ס"ק יב, בד' הרמ"א שם ס"ד ורש"י שם. ועי' הג' הרמ"ך שבת שם, שחוששים שיבטלנו ויהיה קשר של קיימא, ועי' באוה"ל ומ"ב שם בדעתו. ועי' ר"ן סוכה לג ב (טז ב), שגרס בגמ' שם באגודה, ושהוא ראוי למאכל (ועי' ב"י או"ח סי' תרנא, שהר"ן גרס כן אף ברי"ף), ולפי"ז יש בדבר מאכל משום קושר.
  225. רמב"ם שבת פ"י ה"ח; ארחות חיים שבת סי' קח; כלבו סי' לא; מג"א סי' שיז ס"ק כ; א"ר שם ס"ק טז; עי' ח"א כלל כו ס"ז; שו"ע הרב שם סי"א; מ"ב שם ס"ק לד. וכ"מ באהל מועד שער השבת דרך ה נתיב ז. ועי' מגדל עוז שם, שמקורו של הרמב"ם מהירושלמי שבת פט"ו, ועי' מער"ק ומרכה"מ שם, שלא מצאו את הראיה מהירושלמי שם, ועי' חזו"א או"ח סי' נב, שאע"פ שלפנינו איננו, לפני הרמב"ם בודאי היה כן בירושלמי. ועי' אור שמח שבת שם ומנחת סולת מ' לב מלאכה טז, שלד' הרמב"ם שם, הבבלי חולק על הירושלמי דלהלן, וכן הוכיח האו"ז שבת סי' סג אות ו שהבבלי חולק על הירושלמי.
  226. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג הל' ט. ועי' ציון 17.
  227. אג"מ או"ח ח"ב סי' פד. ועי' ציון 18.
  228. עי' ציון 13, שי"ס כן. עי' תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר.
  229. פמ"ג סי' שיז א"א סוס"ק כ; תפא"י בכלכלת שבת אות כב; נשמ"א ח"ב כלל כו ס"ק א; ערוה"ש סי' שיז ס"א. וע"ע טווה ציון 27. ועי' תפא"י ונשמ"א שם, שלמדו כן ממש"כ הראשונים בשם הירושלמי שהשוזר חייב משום טווה, עי' ציון 216.
  230. רמב"ם שם; עי' א"ח וכלבו שם; מג"א שם. ועי' שו"ע הרב שם, שמדרבנן אסור אף בפחות משיעור זה, וע"ע חצי שעור ציון 584 ואילך. ועי' מנחת חינוך מוסך השבת מתיר מהדו"ק (נד' בישורון כרך טז עמ' עה), שאף בפחות משיעור זה יש משום קושר, אלא שאין זו מלאכה המתקיימת (ע"ע מלאכת שבת).
  231. עי' להלן; עי' ריטב"א שבת עד ב, בשם רבו, ויצחק ירנן שבת שם ה"ט בדעתו, ועי' קהלת יעקב שבת שם. וכ"מ בטל אורות (בן ג'ויא) מלאכת טווה (מהד' תשמ"ז עמ' 234), בד' הערוך ע' שע והרוקח סי' עא.
  232. שבת פ"ז ה"ב, וע"ע הנ"ל ציון 25. ועי"ש ציון 24, שיש ראשונים שכתבו בשם הירושלמי, שהשוזר חייב משום טווה.
  233. אבנ"ז או"ח סי' קפב אות א; עי' אור שמח שם; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' נה, ועי"ש ח"א סי' קא.
  234. ברייתא שבת קמו א; רמב"ם שבת פ"י ה"ג; שו"ע שיד ח.
  235. שמואל בביצה לא ב; טוש"ע שם ז.
  236. עי' רש"י שבת שם ד"ה אבל; עי' רש"י ביצה שם ד"ה אבל; עי' או"ז שבת סי' סח; עי' מאירי שבת שם; טוש"ע שם ז-ח. ועי' ר"ח ביצה שם, ור"י מלוניל שבת שם, ובאוה"ל שם ד"ה חותלות בד' הרמב"ם שם, שפי' בע"א.
  237. אבנ"ז שם; מ"ב שם ס"ק לב ובאוה"ל שם. וכ"מ בהג' רעק"א על השו"ע שם ס"ז ובמגן אבות מתיר ובתהל"ד שם ס"ק ט. ועי' חזו"א או"ח סי' נא ס"ק יג.
  238. עי' ציון 209. עי' שש"כ פ"ט סי"ד ופט"ו הע' קעד בשם הרש"ז אויערבך (ועי' מכתבו הנד' במאור השבת ח"ג עמ' תכז), ושו"ת ויען יוסף או"ח סי' קנ, ושו"ת דברי יציב או"ח סי' קנב-קנג, ושו"ת שבט הלוי ח"ח סי' נה וח"י סי' סא, ושו"ת אור לציון ח"ב פכ"ט אות ב, וחוט שני שבת ח"ב פל"ד ס"ק ט, ושו"ת משנה הלכות ח"ה סי' נ, וארחות שבת פ"י הע' נא.
  239. עי' ציון 126 ואילך.
  240. עי' ר"ח שבת קיב א; רי"ף שם (מא ב); רמב"ם שבת פ"י ה"א-ב; מאירי שם קיא ב; עי' ר' פרחיה שם קיג א, שלא התיר קשר שאינו מעשה אומן אלא משום שאינו של קיימא; ס' הבתים שערי מלאכות האסורות ביום השבת שער שלושה עשר; עי' כלבו סי' לא; ריב"ש סי' קכב; רע"ב שבת פט"ו מ"א; שו"ע שיז א.
  241. עי' רמב"ם שם ה"ב ושו"ע שם ועי' בהגר"א שם ס"ק ח, שהוא ע"פ מה שאסרו ר' אבהו ורב יוסף בגמ' שם קיב א לקשור רצועת סנדל שנפסקה.
  242. עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם ובאוה"ל שם ד"ה או. ועי' לח"מ שם, בביאור א', שלד' הרמב"ם שם זהו שאמרו בגמ' שם שאסור מדרבנן לקשור את הקשר שקושרים ב"זממא", ועי' ציונים 252, 274, 319, ביאורים נוספים בגמ' זו.
  243. שבת קיב א.
  244. עי' רי"ף שם (לענין רצועות מנעל) ומאירי שם ושו"ת ריב"ש סי' קכב (לענין רצועות סנדל), ע"פ הגמ' שם.
  245. עי' ציון 135.
  246. עי' ציון 136.
  247. עי' רמב"ם ושו"ע שם.
  248. על קשר לזמן בינוני, עי' ציון 267 ואילך.
  249. עי' ציון 139 ואילך.
  250. עי' פסקי ריא"ז שבת פט"ו ה"א אות ג; שלטה"ג שבת ריש פט"ו, בד' רש"י שם קיא ב ד"ה מפתח וד"ה בדבני וד"ה דנפקי והסמ"ג ל"ת סה והטור שם; מ"א שם ס"ק ה, ודגול מרבבה ומחצה"ש וחי' מוהרמ"ז על המג"א שם; פמ"ג שם א"א ס"ק ו, בד' הטור שם; תוספת שבת שם; שו"ע הרב שם ס"ב; רב פעלים ח"ב או"ח סי' מד; מ"ב שם בהקדמה. וכ"מ בטור שם. וכ"מ מסתימת סה"ת סי' רמג והאו"ז שבת סי' סז ופסקי הרי"ד שבת קיב א והראב"ן סי' שנח והריבב"ן שבת קיא ב-קיב א והראבי"ה סי' רמד וההשלמה שבת קיב א והריטב"א שבת קיא ב-קיב א והרא"ש שבת פט"ו סי' א ורי"ו תא"ו ני"ב חי"ד והשבלי הלקט סי' קכד והתניא רבתי סוס"י יט והמיוחס לר"ן שבת קיב א.
  251. דגול מרבבה ומחצה"ש ופמ"ג וחי' מוהרמ"ז ותוספת שבת ורב פעלים שם.
  252. רש"י שבת קיג א ד"ה קושרין.
  253. משנה שבת שם; רמב"ם שבת פ"י ה"ג; שו"ע שיז ד.
  254. רש"י שבת קיא ב ד"ה ושל.
  255. רש"י שבת קיג א ד"ה קושרין.
  256. עי' מג"א סי' שיז ס"ק יב.
  257. ציון 153.
  258. עי' ציון 126.
  259. רמב"ם שבת פ"י ה"ב; מאירי שבת קיא ב; עי' ר' פרחיה שם קיג א, שלא התיר קשר שאינו של קיימא אלא כשאינו מעשה אומן; ס' הבתים שערי מלאכות האסורות ביום השבת שער שלושה עשר; רע"ב שבת פט"ו מ"א; ב"י סי' שיז, בד' הרי"ף שם קיב א (מא ב), וכ"מ מזה שהרי"ף לא התיר אלא קשר שאינו של קיימא שאינו מעשה אומן; שו"ע שיז א.
  260. שו"ע הרב שם ס"ב; עי' תורת שבת שם ס"ק יא. ועי' ד"מ שם, שמדמה זאת שעקירה בלא הנחה, שאסורה מדרבנן (ע"ע מוציא), ולמוחק שלא ע"מ לכתוב, שאסור מדרבנן (ע"ע מוחק).
  261. רי"ף שם; רמב"ם שם ה"א; שו"ע שם.
  262. עי' ציון 227.
  263. ב"י שם, בד' הרי"ף שם. ועי' ציון 228 ממאירי וריב"ש, ור"י קורקוס שבת פ"י ה"א ובן אורי שבת קיא ב שחולקים.
  264. סה"ת סי' רמג.
  265. רש"י שבת קיא ב ד"ה זממא וד"ה איסטרידא. ועי' צמח צדק שבת (לובאויטש) פט"ו מ"א, שאינם חולקים לדינא.
  266. עי' שבת שם ורש"י שם ד"ה זממא וד"ה קטרא.
  267. שבת קיב א.
  268. בהגר"א שם ס"ק יג; בן אורי שם; ערוה"ש שם ס"ד. ועי' ציונים 226, 274, 319, ביאורים נוספים באיסור זה. ועי' בהגר"א שם, שר' יהודה שאמר במשנה שכל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו, ומ' שמ"מ אסור מדרבנן, הוא במעשה אומן.
  269. עי' תורת שבת שם. וכעי"ז בפמ"ג שם א"א ס"ק יז, בד' העו"ש שבציון 368.
  270. עי' לעיל.
  271. עי' ציון 239.
  272. עי' ציון 363.
  273. תורת שבת שם, ומבאר בזה דברי העו"ש הנ"ל. וכעי"ז בפמ"ג שם.
  274. עי' מג"א שם ס"ק יב; תוספת שבת שם ס"ק יג; משחא דרבותא או"ח שם; עי' מאמר מרדכי שם ס"ק ח.
  275. עי' ציון 243 ואילך. שו"ע שיז א.
  276. עי' רמ"א שם, ומג"א שם ס"ק ה ומחצה"ש שם בדעתו, ועי' ציונים 139 269 מרמ"א.
  277. עי' ציון 165 ואילך, 174 ואילך.
  278. רמ"א שם בשם י"א, ושכן נוהגים, ועי' ד"מ שם אות א; לבוש שם ס"א; שו"ע הרב שם ס"ב-ג; רב פעלים ח"ב או"ח סי' מד ובבן איש חי שנה שניה כי תשא ס"ב וד. וע"ע מתיר, שנח' אחרונים אם מותר להתיר קשר כזה במקום צער, ושם באיזה צער מדובר, ואם הקלו במקום צער אף לקשור קשר זה.
  279. ע"ע ספק: חסרון ידיעה. פמ"ג שם א"א ס"ק ד; מאמ"ר שם ס"ק ו; רב פעלים שם.
  280. ע"ע ספק דרבנן. עולת שבת שם ס"ק יא, ולדעתו הרמ"א שם, שאסר קשר ע"ג קשר, הוא כדעת הסוברים שמעשה אומן שלא לקיימא אסור מן התורה, עי' ציון 153.
  281. עי' ציון 36 ואילך.
  282. עי' להלן שנחלקו בשיעור הזמן שחשוב יותר מזמן קצר.
  283. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן; עי' רוקח סי' עה; תשב"ץ קטן סי' נב; מרדכי שבת סי' שפו, בשם ר"י; כלבו סי' לא וארחות חיים הל' שבת סי' קו, בשם המהר"ם מרוטנבורג.
  284. עי' ציון 139 ואילך.
  285. עי' רש"י דלהלן; עי' סה"ת סי' רמג, בשם רבו; עי' או"ז שבת סי' סז; עי' פסקי הרי"ד שבת קיב א; פסקי ריא"ז שבת פט"ו ה"א אותיות א, ג; עי' סמ"ג ל"ת סה, ושלטה"ג שבת ריש פט"ו בדעתו; מאירי שבת קיא ב, בשם הראב"ד (גדולי המפרשים), וכ"כ המהר"י אבוהב על הטור סוס"י שיז ונימוקי הגרי"ב על הרמב"ם שבת פ"י ה"ב ואבנ"ז או"ח סי' קעח אות ח, בד' הראב"ד בהשגות שם ה"ג; עי' ר"י מלוניל שבציון 343; עי' ראבי"ה סי' רמד; עי' ריבב"ן שבת קיא ב-קיב א; ס' ההשלמה שבת קיב א; עי' שבלי הלקט סי' קכד; עי' תניא רבתי סוס"י יט; עי' ריטב"א שבת קיא ב-קיב א; עי' רי"ו תא"ו ני"ב חי"ד; טור סי' שיז; עי' מיוחס לר"ן שבת קיא ב-קיב א; רמ"א שיז א, בשם י"א.
  286. עי' מאירי שם, בשם הראב"ד: שנ' כשל קיימא; מ"ב שם בהקדמה. וכ"מ ברש"י שם קיא ב ד"ה מפתח.
  287. עי' ציון 126 ואילך.
  288. עי' שלטה"ג שבת קיא ב, ועי' מאמר מרדכי סי' שיז ס"ק א ושו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ת סי' פא, שאפשר שהוא משום שלדעתו קשר לזמן בינוני חשוב קשר של קיימא לגמרי, ועי' ציון 44; קרית מלך רב שבת פ"י ה"ב, בתי' ב'; עי' שו"ע הרב שם ס"ב; עי' שו"ת מעט מים סי' כו; עי' תהלה לדוד שם ס"ק א, בד' הרמב"ם בפיהמ"ש שבת פט"ו מ"ב, ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג ה"א, שיש לדחות; תהלה לדוד שם ולבושי מרדכי שם וקצוה"ש סי' קכג ס"ק ג, בד' הרע"ב שבת פט"ו מ"א-ב; עי' קצוה"ש שם, בד' ההגהמ"י שבת פ"י אות ד והב"י שם; עי' קצוה"ש שם ושבט הלוי שם, בד' הט"ז שם ס"ק א, ועי' ציון 44, שיש שביארו דברי הט"ז בע"א. וכ"מ במאירי שבת קיא ב: כעין קשר של קיימא. וכ"מ קצת בכלבו ובארחות חיים שבציון 267, עי' ציון 126. ועי' תפארת ירושלים שבת פ"א אות קלה, בד' הרי"ף שבת שם, שקשר לזמן בינוני שהוא מעשה אומן גמור (עי' ציון 154 ואילך), יש בו משום קושר מן התורה, ואם אינו אלא מעשה הדיוט, אסור מדרבנן, ועי' ציון 126 מתפארת ירושלים.
  289. עי' ציון 251.
  290. עי' רש"י שבת קיב א ד"ה קיטרא, ועי' ציון 343 ואילך, שמ' מרש"י שאף אם אינו אלא ספק אם יתקיים זמן בינוני אסור; פסקי הרי"ד שם; פסקי ריא"ז שם אות א; רי"ו שם; קרית מלך רב שם. וכ"מ במאירי שם. וכ"מ בפיהמ"ש לרמב"ם שם, לד' התהלה לדוד שם. ועי' ציונים 226, 252, 319, שיש מבארים את הגמ' שם בע"א.
  291. שבת שם.
  292. עי' רש"י שם ד"ה בדרבנן וד"ה בדחומרתא; פסקי הרי"ד שם; פסקי ריא"ז שם אות ג; מאירי שם; רי"ו שם. ועי' ציון 322, שיש מבארים את הגמ' שם בע"א.
  293. עי' רש"י שם ד"ה בדרבנן, ועי' ציון 281; עי' פסקי הרי"ד שם; עי' פסקי ריא"ז שם; עי' מאירי שם; ריטב"א שם; עי' רי"ו שם.
  294. עי' סה"ת שם; סמ"ג ואו"ז וריטב"א ומרדכי שם, בשם ר"י.
  295. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  296. עי' ציון 139 ואילך.
  297. יראה"ש סי' רעד, והובא במרדכי שם; עי' מחזור ויטרי סי' קיב; עי' כלבו סי' לא וא"ח הל' שבת סי' קו, בשם י"א, וב"י סי' שיז בדעתם; עי' מהרש"ל בעמודי שלמה על הסמ"ג ל"ת סה קושר (והובא בבגדי ישע על המרדכי שם אות א), בד' רש"י המובא בסמ"ג שם, ועי' רש"י דלעיל, וצ"ב. ועי' ציון 319 ואילך, שלדעתם קשר האסור מדרבנן המוזכר בגמ' (עי' לעיל) אינו אלא באופן שחוששים שימלך להניחו לעולם.
  298. עי' ציון 126 ואילך.
  299. פמ"ג סי' שיז א"א ס"ק ג ומש"ז ס"ק א וה; מחצה"ש שם ס"ק יד; מאמר מרדכי שם ס"ק א; אבנ"ז או"ח סי' קעח אותיות ב-ג, ו; מ"ב ס"ק ה ושעה"צ ס"ק ו ובאוה"ל ד"ה שאינו. וכ"מ בבהגר"א שם ס"ק יג ובשנו"א שבת פט"ו מ"ב. ועי' תוס' רעק"א שבת פט"ו מ"א, שלד' ראשונים אלו אין איסור מדרבנן, ומ"מ מ' קצת מדבריו, שלדעתם קשר לזמן בינוני חשוב קשר של קיימא מן התורה, ועי' ציון 44. ועי' ציונים 228, 247, 252, שלדעתם קשר האסור מדרבנן המוזכר בגמ' (עי' לעיל) איסורו מטעם אחר.
  300. אבנ"ז שם אות ב.
  301. עי' לעיל.
  302. עי' תשב"ץ קטן סי' נב וכלבו וא"ח שם, בשם המהר"ם מרוטנבורג; עי' מהר"י אבוהב על הטור סוס"י שיז ואבנ"ז או"ח סי' קעח אות ח, בד' הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שבת פ"י ה"ג; רמ"א שם ס"א, בדעה א; ט"ז שם ס"ק א; עי' א"ר ס"ק ב; שלחן עצי שטים סי' ג קושר; שנות אליהו שבת פט"ו מ"ב; תפארת ישראל כלכלת שבת מתיר; ח"א כלל כו ס"ב; עי' שו"ע הרב שם סוס"א, שיש להחמיר כדעה זו. ועי' בהגר"א שם ס"ק ו, שלמדו כן מזה שהדוגמאות שהובאו בגמרא לקשרי מנעל וסנדל המותרים, היו קשרים שמתירים בכל יום, עי' ציונים 105, 290.
  303. עי' ט"ז שם.
  304. עי' ראשונים דלעיל.
  305. ע"ע יום ציון 413 ואילך. פמ"ג שם א"א ס"ק ב; הג' רעק"א סי' שיד ס"י; תורת שבת סי' שיז סוס"ק א; מ"ב סי' שיד ס"ק מד וסי' שיז ס"ק ו. ועי' ציון 290, שכ"מ ברש"י. ועי' טל אורות (בן ג'וייא) קושר (מהד' תשמ"ז עמ' 252), בד' הר"י מלוניל ערובין קב ב (לד ב), שקשר שמתירים בלילה אסור מדרבנן, ועי' ר"י מלוניל שבת קיא ב, של"מ כן.
  306. פמ"ג שם, ע"פ רש"י שבת קיב א ד"ה בדבני: וצריך להתירו ערבית.
  307. עי' פמ"ג ותורת שבת שם.
  308. עי' פמ"ג שם; עי' מ"ב שם. ועי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' רטו ושו"ע הרב שם ס"א ותורת שבת שם, שמ' קצת שחולקים, ועי' רעק"א שם (והובא במ"ב סי' שיד שם).
  309. ב"י שם, בד' רי"ו תא"ו ני"ב חי"ד. ועי' פסקי ריא"ז שבת פט"ו ה"א אות א, שקשר העשוי ליומיים הוא קשר לזמן קצר, ולא ביאר מה הדין ביותר מיומיים, ועי' או"ז שבת סי' סז, שקשר שעומד להתקיים ארבעה ימים אסור מדרבנן, ולא ביאר מה הדין בפחות מארבעה ימים.
  310. עי' מהר"י אבוהב שם, בד' הטור שם בשם סה"ת; עי' ב"י בד' המרדכי שבת סי' שפו והטור שם, ושהטור למד כן מרש"י שבת קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדחומרתא (ועי' ב"י שם בהמשך דבריו, שדוחה ראיית המהר"י אבוהב שם מהטור); רמ"א שם, בדעה ב; ב"ח שם, בד' הטור שם; בית מאיר שם ס"א, בד' הסוברים שלא התירו קשר האסור מדרבנן לצורך מצוה, עי' ציון 314. ועי' באוה"ל שם ס"ד ד"ה שאינם, שמדברי הרשב"א והר"ן וחי' הר"ן שבת קיג א והמ"מ שבת פ"י ה"ג והמג"א שם ס"ק יד, בשם תוס', שדליים שלנו, שאינם עומדים להיות קשורים לבור זמן מרובה, מותר לקושרם לבור (עי' ציון 23), מ' שאפילו יותר מיום אחד חשוב קשר לזמן קצר. ועי' בהגר"א שם, שלמדו כן מזה שהדוגמא שהובאה בגמרא לקשרי מנעל האסורים מדרבנן, הייתה קשר שאין מתירים אלא משבת לשבת, עי' ציון 277 ואילך. ועי' שו"ת מהר"ח או"ז שנסתפק בד' הראשונים בשיעור הזמן האסור מדרבנן.
  311. עי' ראשונים ואחרונים דלהלן; עי' רמב"ן במלחמות ערובין ריש פ"י (לא ב בדפי הרי"ף); עי' רשב"א ערובין צז א. ועי' תוי"ט שבת פ"ד מ"ה ומראה הפנים שבת פכ"ד ה"ה, ומרומי שדה ערובין קב ב בד' הרמב"ם שבת פ"י ה"ו, שכ"מ במשנה ערובין פ"י מי"ג, ועי' בית מאיר או"ח סי' שיז ס"א שדחה.
  312. לבוש שם ס"א.
  313. ע"ע שבות.
  314. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קעג ה"ו. וע' אבנ"ז או"ח סי' קפב אות ב, שנתקשה למה נשתנה דינו משאר איסורי שבות.
  315. משנה שבת קנז א.
  316. עי' פיהמ"ש ומ"מ וב"י דלהלן.
  317. רמב"ם שם ובפיהמ"ש שבת פכ"ד מ"ה; עי' מ"מ שם; שו"ע שם א; לבוש שם; עי' חסדי דוד שבת פ"ו ה"ג; שלחן עצי שטים סי' ג ס"א קושר; עי' שו"ע הרב שם ס"ד.
  318. לבוש שם; מג"א שם ס"ק ג; הג' הסמ"ע סי' שיז ס"א; שלחן עצי שטים שם; בית מאיר שם ס"א; מאמר מרדכי שם ס"ק ה; מרה"פ שם; שו"ע הרב שם.
  319. עי' ציון 243.
  320. עי' ציון 269.
  321. עי' טור שם, ועי' ציון 310; עי' ב"י שם ומאמר מרדכי שם, בד' רש"י שבת קנז א ד"ה וקושרין, ועי' מ"מ שם בד' רש"י שם, ועי' ציון 314; עי' שו"ע הרב שם.
  322. עי' ציון 224.
  323. הג' הסמ"ע שם, בד' השו"ע שם; מעשה רקח שבת שם, ביאור הגי' שמצא הרמ"ע מפאנו ברמב"ם שם; ערול"נ סוכה לג ב ובכורי יעקב סי' תרנא ס"ק ד וכתר המלך סוכה פ"ז ה"ו ועץ השדה סי' תרנא ס"א אות ג, בד' הרמב"ם שם ושבציון 309; מא"מ שם, בד' הראשונים שבציון 301; מרומי שדה ערובין קב ב; יד יוסף (רוזנבורג) שם ס"ק ה. וכ"מ בפמ"ג שם מש"ז ס"ק ב. ועי' בני ציון שם ס"ק ב, שמצדד לומר שלא הקלו אלא בקשר שאינו של קיימא, וכ"מ קצת בחסדי דוד שם, ועי' ציון 309.
  324. עי' ציון 122 ואילך.
  325. ערול"נ ובכורי יעקב וכתר המלך ועץ השדה שם, בד' הרמב"ם שהשמיט את הברייתא בסוכה שם, האוסרת לאגוד את הלולב בקשר ביו"ט. ועי' שו"ת ריב"ש סי' קכב, שאוסר לאגוד את הלולב אפי' במעשה הדיוט שאינו אסור אלא מדרבנן, וכ"נ ד' השו"ע או"ח תרנא א, שאינו מתיר לאוגדו אלא בעניבה (עי' ציון 72, שעניבה מותרת), אע"פ שלדעתו מעשה הדיוט אינו אסור אלא מדרבנן (עי' ציון 126), ועי' בכורי יעקב שם, שנתקשה בד' השו"ע, ועי' ערך השלחן או"ח סי' תרנא אות ב, שכיון שלהלכה לולב א"צ אגד, ואין האגד אלא משום נוי (ע"ע נטילת לולב), אין זה חשוב מצוה, ועי' ציון 307 שיש מצדדים לומר שבקשר של קיימא לא הקילו אע"פ שהוא מעשה הדיוט.
  326. עי' ציון 316 ואילך.
  327. תהלה לדוד סי' שיז ס"ק ג, בד' הטור שם, ועי' ציון 305.
  328. עי' מג"א שם; שלחן עצי שטים שם; פמ"ג מש"ז שם וא"א ס"ק ג; שו"ע הרב שם.
  329. תורת שבת סי' שיז ס"ק ג.
  330. בית מאיר שם, בד' רש"י שבת קנז א ד"ה וקושרין וד"ה ומודדין ותוס' שם קכו ב ד"ה ומדבריהן ורע"ב שבת פכ"ד מ"ה, והובא במ"ב שם ס"ק יג ובבאוה"ל שם ס"ה ד"ה עניבה, ועי' ציון 305, שי"ח בד' רש"י. וכ"מ בתהל"ד שם, בד' רש"י שם. וכ"מ קצת בשו"ת מהר"ח או"ז סי' רטו. ועי' ערול"נ שם, שמצדד לומר כן בד' הברייתא סוכה לג ב, שאוסרת לקשור לולב ביו"ט. ועי' ב"מ ותהל"ד ובאוה"ל שם, שלפי"ז אותה ששנינו שפוקקים ומודדים וקושרים בשבת (עי' לעיל), היינו קשר שאין בו איסור אף מדרבנן. ועי' זרע אמת עמ"ס שבת סי' יב, בד' הרמב"ם שם וראשונים נוספים, שלא התירו לצורך מצוה אלא קשר שאינו עומד להתקיים לעולם, ושעשוי מדבר שאינו מתקיים, שאפילו ירצו לקיימו, לא יהיה בו חיוב, שקשר כזה, אע"פ שחכמים אסרוהו מחשש שימלך לקיימו, מ"מ כיון שאיסורו קלוש, התירוהו לצורך מצוה, אבל שאר קשרים האסורים מדרבנן לא התירו, וכעי"ז במו"ק ריש סי' תרנא.
  331. מחזור ויטרי דלהלן; ח"א דלהלן; עי' פמ"ג סי' שיז א"א ס"ק כ; עי' באוה"ל סי' שיז ס"א ד"ה הקושר.
  332. יראה"ש סי' רעד, והובא במרדכי שבת סי' שפו; מחזור ויטרי סי' קיב; כלבו סי' לא וא"ח הל' שבת סי' קו, בשם י"א, והובא הכלבו בב"י סי' שיז ובמג"א שם ס"ק כ ובתו"ש שם ס"ק כ; פמ"ג שם; עי' זרע אמת שבת סי' יב, בד' הרמב"ם שבת פ"י ה"א-ד וה"ו ובפיהמ"ש שבת פכ"ד מ"ה ורי"ו תא"ו ני"ב חי"ד וראשונים נוספים; שו"ע הרב שם ס"י; ח"א כלל כו ס"ג; מ"ב שם ס"ק לד ובאוה"ל שם. ועי' ציון 326 ואילך, שכ"מ מראשונים נוספים.
  333. שו"ע הרב וח"א שם. ועי' ציון 114, שי"ס שקשר שנקשר ע"ד להתירו, ונמלכו להניחו, אינו קשר של קיימא, ועי' ציון 115.
  334. עי' ציון 250 ואילך.
  335. יראה"ש שם. ועי' ציונים 252, 274, ביאורים נוספים באיסור לקשור רצועה זו.
  336. עי' ציון 275.
  337. יראה"ש שם.
  338. יראה"ש שם; מחזור ויטרי שם. ועי' ציון 276 ואילך, שיש שביארו את הגמ' שם בע"א.
  339. שבת קיג א; עי' רמב"ם שבת פ"י ה"ג; עי' טוש"ע שיז ז.
  340. עי' רש"י שם ד"ה וקושרו; עי' תוס' שם ד"ה התם; מאירי שם; פסקי ריא"ז שבת פט"ו הל' ב אות ד; א"ח שבת סי' ק; עי' נמוק"י שבת שם; עי' מ"מ שבת שם; עי' נמוק"י שם ור"י קורקוס שבת שם (ובשו"ת ר"י קורקוס הוצ' פרדס אחרי סי' ז) וב"ח או"ח שם וטל אורות (הקדמון) קושר סוף אות ג וא"ר שם ס"ק טו ונחלת צבי שם ס"ק ז ורד"ע שם (ומער"ק שם בדעתו) ומער"ק שם ומרכה"מ (אלפנדרי) שם וגר"א על הרמב"ם (מהד' פרנקל) שם ויצחק ירנן שם ושש המערכת (דבר בעתו) שבת פט"ו מ"ב, בד' הרמב"ם שם, וכ"מ במאירי שם ובא"ח שם בד' הרמב"ם שם, ועי' הג' הרמ"ך שם (והובא בכס"מ שם) ומ"מ שם וב"י שם ושלטה"ג שבת שם (מא ב בדפי הרי"ף) ועו"ש שם ס"ק כב וט"ז שם ס"ק ח ומרכה"מ (חעלמא) שם ולח"מ שם וקר"א שבת שם ומראה הפנים שבת פט"ו ה"ב ולשון הזהב שבת קיב א וחק נתן שם וקרית מלך רב שם, שלד' הרמב"ם שם אין האיסור משום קושר, אלא משום שהחבל מוקצה (ע"ע), וכ"מ בלבוש שם ס"ז ובפמ"ג שם א"א ס"ק יח, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציונים 138, 402; נחלת צבי שם, בד' הטור שם, ועי' שלטה"ג וב"י שם, שמצדדים שלד' הטור אין האיסור משום קושר.
  341. עי' הג' רא"מ הורביץ שבת שם, שלכן אינו דומה לנידון שבציון 402 ואילך. ועי' ציון 382, שיש שכתבו שאינו מצוי שיהיה קשר של קיימא.
  342. עי' רש"י שם; עי' א"ח שם; עי' נמוק"י שם; שו"ע הרב שם. ועי' ציון 327. ועי' ב"י שם, בד' רש"י שם ד"ה בחבל, שמ' שהחשש הוא שיניח הפרה קשורה באבוס לעולם, ועי' ב"ח שם שנתקשה בדבריו.
  343. עי' שו"ע הרב שם, וכ"מ בתוס' שם, בתי' ב, ובא"ח שם. ועי' מאירי שם ופסקי ריא"ז שם, שהאיסור הוא משום שהקשר יתקיים, וצ"ב אם כוונתם כנ"ל שחוששים שימלך לקיימו, או שמן הסתם דעתו לקיימו.
  344. עי' להלן.
  345. משנה שבת קיא ב; רמב"ם שבת פ"י ה"ג.
  346. עי' גמ' שם קיב א; רמב"ם שם.
  347. עי' גמ' שם ורש"י ד"ה דרויחא.
  348. גמ' שם.
  349. רש"י שם ד"ה חייסה.
  350. גמ' שם.
  351. משנה שם קיא ב.
  352. רש"י שם קיב א ד"ה חייסה.
  353. ברייתא בשבת קיג א, ועי' ציון 323.
  354. עי' ציון 324 ואילך.
  355. שבת שם; עי' רמב"ם שבת פ"י ה"ג; עי' שו"ע שיז ז.
  356. עי' פסקי ריא"ז שבת פט"ו הל' ב אות ד; חי' ר"מ קזיס שבת שם; עי' לבוש שם ס"ז; ב"ח שם; פרישה שם ס"ק ו, וש"מ במרדכי שבת סי' שצב; מג"א שם ס"ק כ; נחלת צבי שם ס"ק ז; עי' שו"ע הרב שם ס"י; מאמר מרדכי שם ס"ק יא; מ"ב שם ס"ק לד. ועי' ב"י שם, שביאר הטעם בע"א, ועי' ב"ח שם שנתקשה בדבריו.
  357. עי' ציון 117.
  358. עי' שלטה"ג שבת ריש פט"ו, בד' היראים המובא במרדכי שבת סי' שפו; אבנ"ז או"ח סי' קפא.
  359. עי' ציון 267 ואילך. עי' רש"י שבת קיב א ד"ה קיטרא וד"ה בדרבנן וד"ה בדחומרתא, ושו"ת אבנ"ז או"ח סי' קפא אות ב ותורת שבת סי' שיז סוס"ק א בדעתו; עי' ר"י מלוניל שבת קיא ב; עי' שביתת השבת מעשה חושב פ"א אות ה, בד' הגמ"ר שבת סי' תסז, בשם הר"א מלונדרוש. ועי' אבנ"ז שם אותיות ז-ח, מש"כ בטעם הדבר.
  360. עי' ציון 250 ואילך.
  361. עי' רש"י שם ד"ה קיטרא. וכעי"ז ברש"י שם ד"ה בדחומרתא, לענין סנדל האסור מדרבנן.
  362. עי' ציון 275.
  363. ר"י מלוניל שם. ועי' ציונים 276 ואילך, 322, שיש שביארו את הגמ' שם בע"א.
  364. ט"ז סי' שיז ס"ק ב, ע"פ הראשונים שבציון 278; שו"ע הרב שם ס"א; אבנ"ז או"ח סי' קפא אותיות ח-ט; עי' שביתת השבת שם, שמצדד לומר כן.
  365. עי' ציון 287. ט"ז שם, ונ' שהוא לשיטתו בציון הנ"ל; שו"ע הרב שם; עי' שביתת השבת שם. ועי' תהל"ד שם ס"ק י, בד' השו"ע הרב שם, דהיינו דוקא בקשרו סתם, אבל אם לא ידוע מה הייתה דעתו כשקשרו, חוששים שהיה בדעתו לקיימו, אא"כ בדר"כ מתירים אותו בזמן קצר, ועי"ש ס"ק ב. ועי' אבנ"ז שם אות ד ואילך, מש"כ בטעם ההיתר. ועי' אבנ"ז שם ושביתת השבת שם, שמשווים נידון זה לנידון של קשר שספק אם יתקיים לעולם, עי' ציון 116 ואילך.
  366. עי' ציון 316 ואילך.
  367. אבנ"ז שם אות ח.
  368. תוס' שבת מח א ד"ה הא; רא"ש שבת פ"ד סי' ה ותוס' הרא"ש שבת שם; הגהות אשר"י שם; רי"ו תא"ו ני"ב חי"ג; עי' טור או"ח שיז; ט"ז שם ס"ק ד; מג"א שם ס"ק ט; שו"ע הרב שם ס"ה; עי' מ"ב שם ס"ק כ ובאוה"ל שם ד"ה ודוקא; הגהות אשר"י שם.
  369. ע"ע בנין ציון 177 וע' מכה בפטיש. תוס' שם; רא"ש ותוס' הרא"ש שם.
  370. עי' ב"י שם, בביאור דברי הירושלמי שבת פט"ו ה"ב שלא אסר החזרת רצועות מנעל וסנדל מחשש שמא יקשור; לבוש שם ס"ב; עולת שבת שם ס"ק יג ומאמר מרדכי שם ס"ק ז, בד' הרמב"ם שבת פ"י ה"ד; ט"ז שם סוס"ק א. וכ"מ ברא"ש ובתוס' הרא"ש וברי"ו שם.
  371. עי' עו"ש שם; פמ"ג שם מש"ז ס"ק ד.
  372. עי' לבוש שם; עי' פמ"ג שם, בד' הרמ"א שם ס"ב, ועי' ציון 358.
  373. עי' רא"ש שם, בשם י"א; עי' רי"ו שם, בשם י"א; הגהות מרדכי שבת סי' תנז; עי' רמ"א שם ס"ב, וט"ז מג"א שם בדעתו, ועי' ציון 356; עי' א"ר שם ס"ק י בד' המרדכי שבת סי' שפז והאגודה שבת סי' עד (והובא בבאוה"ל שם). ועי' ט"ז ומג"א שם, שתמהו על הרמ"א מדברי התוס' והרא"ש שבציון 352, ועי' מג"א שם וחמד משה שם ס"ק ב, שמצדדים לומר שיש ט"ס בדברי הרמ"א.
  374. עי' הגהות מרדכי שם; עי' רמ"א שם.
  375. עי' ציון 19 ואילך. עי' שבת קיג א ורש"י שם ד"ה בחבל.
  376. משנה שבת שם.
  377. שבת שם.
  378. עי' ציון 24 ואילך.
  379. עי' שבת שם.
  380. עי' ציון 72 ואילך.
  381. גמ' שם.
  382. רש"י שם ד"ה מיחלף.
  383. עי' ציון 126 ואילך.
  384. עולת שבת סי' שיז ס"ק יח; עי' תורת שבת שם ס"ק יא.
  385. מג"א שם ס"ק יב; תוספת שבת שם ס"ק יד; משחא דרבותא או"ח שם; מאמר מרדכי שם ס"ק ח.
  386. מג"א ותו"ש ומשחא דרבותא ומאמ"ר שם; חק נתן שבת פ"י ה"ג. ועי' תו"ש ומשחא דרבותא שם, שהטעם שגזרו משום שהכל גזירה אחת, ע"ע גזרה לגזרה: בגזרה אחת.
  387. משנה שם.
  388. שבת שם.
  389. עי' ציון 384 ואילך.
  390. עי' ציון 385 ואילך.
  391. תוס' שם, בתי' א; עי' מאירי שבת קיא ב וקיג א; ב"י סי' שיז, בד' הטור שבציון 377. ועי' ציון 387, שיש שביארו דברי רב בע"א.
  392. עי' רמב"ם שבת פ"י ה"ג, והגהמ"י שם אות ה ומ"מ שם בדעתו, ועי' באוה"ל סי' שיז ס"ד ד"ה אבל, שמ' שכ"ד המ"מ עצמו; עי' רי"ו תא"ו ני"ב חי"ד; רע"ב שבת פט"ו מ"ב; עי' שו"ע שם ס"ד, ועו"ש שם ומג"א שם ס"ק יב-יג ומ"ב שם ס"ק כז ובאוה"ל שם בדעתו; שו"ע הרב שם ס"ח.
  393. מאירי שם; עי' טור סי' שיז, וב"י וב"ח שם בדעתו; א"ר שם ס"ק יב, בד' סה"ת סי' רמג והמרדכי שבת סי' שצא ושלטה"ג שבת שם, ועי' באוה"ל שדוחה הראיה מסה"ת ומהמרדכי.
  394. עי' ציון 375. עי' מאירי שם; ב"י שם, בד' הטור שם.
  395. עי' ציון 323 ואילך.
  396. עי' ציון 361 ואילך.
  397. תוס' שבת קיג א ד"ה התם, בתי' ב; עי' ריטב"א שם; עי' מיוחסים לר"ן שם; עי' מים חיים (לפר"ח) ומרכה"מ (אלפנדרי) וחק נתן שבת פ"י ה"ג, בד' הרמב"ם שם; קרית מלך רב ויצחק ירנן וידיו של משה שבת פ"י שם, בד' הראב"ד בהשגות שם, ועי' ציון 269, שנ' שיש שביארו דברי הראב"ד בע"א, וכ"מ במ"מ שם.
  398. תוס' שם, בתי' ב; עי' מים חיים ומרכה"מ וחק נתן שם, בד' הרמב"ם שם. ועי' ציון 326 ואילך.
  399. קרית מלך רב וידיו של משה ויצחק ירנן שם, בד' הראב"ד שם.
  400. עי' מסורת הש"ס שם וב"י סי' שיז.
  401. גמ' שם.
  402. גמ' שם.
  403. תוס' שם, בתי' ב; עי' ריטב"א שם; עי' מיוחסים לר"ן שם; עי' מים חיים ומרכה"מ וחק נתן שם.
  404. עי' תוס' שם, בתי' א; עי' הג' הרמ"ך שבת פ"י ה"ג (והובא בכס"מ שם), ומים חיים שם בדעתו; עי' מאירי שבת קיא ב וקיג א; עי' ב"י סי' שיז, בד' הטור שבציון 377. ועי' ציון 375 שלדעתם רב סובר כר' יהודה, שלא גזרו על חבל של אורגים כלל.
  405. ע"ע תפילין.
  406. הגהות מרדכי חולין סי' תשלז.
  407. ישועות יעקב סי' כה ס"ק ז וסי' שיז ס"ק ה; עין הרועים מלאכת שבת ויו"ט אות לה, בשם המהרש"ם; מנ"ח מוסך השבת אות א, בד' טעם המלך תפילין פ"ד ה"י. וע"ע מגו דהוי ... הוי....
  408. עי' ציון 31.
  409. אבנ"ז או"ח סי' קפג אות ב; עי' ישועות יעקב סי' כה שם. וכ"מ בטעם המלך שם. ועי' ציון 397. ועי' טעם המלך שם, שהוסיף בביאור הטעם שקשר של תפילין חשוב קשר של קיימא, משום שהתרת קשר התפילין היא על מנת לחזור ולקושרו, ואין מתירים אותו אלא משום שכך היא מצוות תפילין, להתיר ולקשור בכל יום.
  410. עי' ציון 32.
  411. שו"ת מנחת שלמה תנינא סי' א אות ג. וכעי"ז במנחת סולת מ' לב מלאכה כא (דף קכד א). ועי' ציונים 397, 399.
  412. עי' ציון 107.
  413. ישועות יעקב סי' יג ס"ק א וסי' שיז שם; עי' מנ"ח שם אות ב; עי' עין הרועים שם. ולכאורה לד' אחרונים אלו קשר שאינו של קיימא חשוב קשר לשאר דיני התורה, ולכן יש לו שם קשר לענין ציצית, ומתוך שיש לו חשיבות לענין מצוות ציצית, שעל ידו מתקיימת מצוות ציצית, והוא מתיר את לבישת הבגד, יש לו חשיבות אף לענין מלאכת שבת, וכעין שכ' האחרונים בציון 395 לענין קשר של תפילין, אבל לד' הסוברים שקשר שאינו של קיימא אינו חשוב קשר לכל דיני התורה, נ' שקשר של ציצית שנעשה ע"ד להתירו אינו חשוב קשר אף לענין ציצית, וכ"מ באבנ"ז שם אות ה, ועי' ישועות יעקב סי' יג של"מ כן, וצ"ב.
  414. עי' ציון 126 ואילך.
  415. מנ"ח שם. ולכאורה כוונתו כעין שכ' האחרונים שבציון 395 לענין תפילין, שהרי קשר שאינו מעשה אומן חשוב קשר לשאר דיני תורה.
  416. עי' ר"ת בתוס' ערובין צז א ד"ה אביי וחולין ט א ד"ה ואידך, שלסוברים שצריך לקשור את התפילין בכל יום, אין זה קשר הנאסר בשבת, וכלי חמדה וילך לא יט אות ב וגן דוד תרעא זעירא קושר בדעתו; עי' פמ"ג סי' שיז א"א ס"ק כ, ומנחת יחיאל ח"א סי' עט אות ג בדעתו; חמדת ישראל קונ' נר מצוה למצוה שכ אות כד; תולדות שמואל מ' לב קושר אות ט.
  417. עי' כלי חמדה שם; תולדות שמואל שם. ועי' חמדת ישראל שם, טעם אחר.