אנציקלופדיה תלמודית:קידושי.טעות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

קִידוּשֵׁי טָעוּת[עריכה]

הגדרת הערך - קידושין* שבשעת עשייתן נעלמה ידיעה מהמקדש או מהמתקדשת, ואילו ידעו ממנה לא היו מתרצים לאותם קדושין.

ערך זה עוסק בקידושין שבאו מחמת טעות של המקדש במהותה של המתקדשת, או טעות של המתקדשת במהותו של המקדש. על טעות במעשה הקידושין עצמו, ע"ע קידושין.

א. הכלל וגדרו[עריכה]

המקדש את האשה והטעה אותה, או שהטעתה אותו, אינה מקודשת[1], וכגון אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין עלי מומים ונדרים, ונמצאו בו מומים ונדרים, אינה מקודשת[2], וכתבו אחרונים שאף על פי שאמר "על מנת", ביטול הקידושין אינו מדיני התנאים, אלא משום מקח טעות[3], שאין כונתו לתנאי, אלא להודעה שאין עליו מומים ונדרים[4], וכן אם אמר על מנת שאני כהן ונמצא לוי, לוי ונמצא כהן, נתין ונמצא ממזר, ממזר ונמצא נתין[5], וכן היא שהטעתו[6], ואפילו הטעה את עצמו ולא מיחתה בידו, וכגון שאמר לה על מנת שאת לויה ונמצאת כוהנת[7], וכן אם אמרה היא לו קדשני על מנת שאני כוהנת או לויה ונמצאת שאינה[8]. ואפילו לא התנה בפירוש, ונמצא בו או בה דבר שדרך בני אדם להקפיד עליו, והשני לא ידע ממנו בשעת הקידושין, הרי אלו קידושי טעות[9].

כשמחלה[עריכה]

קידש אשה והטעה אותה, אפילו אמרה אף על פי כן בלבי היה להתקדש לו –כמו שהוא עכשיו, אף על פי שאין תנאו אמת[10] - אינה מקודשת[11], שאין דברים שבלב חשובים כנגד מה שנאמר בפירוש בשעת מעשה[12], ואינה צריכה גט אף מדברי סופרים[13]. ואפילו גילתה דעתה לפני הקידושין שרצונה להתקדש לו בכל אופן, כל שבשעת הקידושין שתקה הרי אלו דברים שבלב[14].

אמרה בפיה שהיא מוחלת על התנאי, וכגון שקידש אשה על מנת שאני כהן ואמרה נח לי להתקדש בין אם אתה כהן ובין אם אינך כהן, וכן כיוצא בזה, מקודשת[15], שכיון ששמע הבעל ושתק, נתרצה לביטול התנאי[16], אלמלא היה מסכים לביטולו היה לו להשיב לה לא כי, אלא על מנת כך וכך[17]. ועוד, שבאופן שהתנאי תלוי בו ולא בה, והוא ודאי יודע אם הוא כהן או לוי וכדומה, אין זה מקח טעות[18].

קיבל עליו מתחילה[עריכה]

המקדש אשה, וקיבל עליו שאפילו אם ימצאו בה מומים לא יקפיד עליהם, הרי זו מקודשת[19]. ואף על פי שבמקח, המקבל עליו מומים ולא פירש על איזה מום הוא מוחל, ונמצאו בו מומים, יש סוברים שהוא מקח-טעות*[20], בקידושין שאין אדם רגיל לקדש עד שיבדוק, כיון שקיבל עליו המומים חזקה שידע מכל המומים שיש וקבלם ואין זה מקח טעות[21].

היה בה מום וטעה במום אחר[עריכה]

האומר לחבירו קדש לי בתך זו על מנת שאין בה מומים, אמר לו האב: בתי זו חולה היא, שוטה היא, נכפית היא, משועממת היא, ואף על פי כן רצה לקדשה, אם אמר לו מום שבאמת יש בה ומום אחר עמו שלא היה בה, אין זה מקח טעות, היה בה מום אחד וסינפו עם הרבה מומים – דהיינו שהזכיר עוד הרבה מומים אחרים שלא היו בה[22] - הרי זה מקח טעות[23], ואף על פי שהזכיר גם את המום שהיה בה, מכל מקום מאחר שהכיר המקדש בשאר מומים שאינם, כסבור בכולם משקר, אלא להשליך מעליו תרעומת הוא אומר, הלכך מקח טעות הוא[24].

ב. אמירות שחשובות כטעות[עריכה]

בכמה אמירות דנו בהם מה שיעור הטעות בהם:

כשלא אמר הכל[עריכה]

המקדש אשה ולא אמר לה הכל, וכגון שאמר על מנת שאני יוסף ונמצא שהוא יוסף ושמעון, או על מנת שאני בסם ונמצא בסם ובורסי – אומן לעבד העורות[25] - על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך, הרי זו מקודשת[26]. אבל אם אמר לה שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון, שאיני אלא בסם ונמצא בסם ובורסי, שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך אינה מקודשת[27].

קריין[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה שהוא קריין - שמשמעו שאני יודע לקרוא[28] - נחלקו תנאים בגדרו: תנא קמא סובר שאם קרא שלושה פסוקים בבית הכנסת הרי זה קריין[29], ור' יהודה סובר שקריין הוא מי שקורא ומתרגם[30], תרגום שלנו[31], שהוא תרגום אונקלוס[32]. הלכה כר' יהודה[33]. בביאור המחלוקת נחלקו ראשונים, יש סוברים שר' יהודה סובר שצריך שיקרא את כל התורה, וכן סובר שצריך לתרגם את מה שקורא, ותנא קמא סובר שאין צריך אלא שלושה פסוקים ואין צריך לתרגם[34], ויש סוברים שהכל מודים שאין צריך אלא שלושה פסוקים, אלא שלר' יהודה צריך לדעת לתרגם ולתנא קמא אינו צריך[35]. המקדש אשה ואמר "שאני קורא", צריך שידע לקרוא תורה נביאים וכתובים בדקדוק יפה[36], וכל שכן שצריך שידע תרגום אונקלוס[37].

שונה[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני שונה, נחלקו אמוראים: חזקיה אמר צריך שידע הלכות – דהיינו הלכה-למשה-מסיני*[38], ויש אומרים משנה[39] - ור' יוחנן אמר מדרש תורה[40], וכן ספרא וספרי, שהן הלכות של מדרשי המקראות[41]. להלכה, יש שפסקו כחזקיה[42]. ויש שפסקו כר' יוחנן[43]. המקדש אשה ואמר לה "תנא אני", עד שישנה הלכות ספרא וספרי ותוספתא[44], דהיינו תוספתא של ר' חייא[45].

תלמיד[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני תלמיד, אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא – תלמידים היו, ולא היו בימיהם כמותם בתורה[46] - אלא כל ששואלים אותו באחד מן המקומות דבר אחד מלימודו ואומרו, ואפילו במסכת כלה[47]. מסכת כלה, יש מפרשים שהכוונה לדברים קלים, והיינו אפילו מסכת כלה שהיא ברייתא, ואין בה עומק[48], או שהיינו הלכות החג, שמלמדים לרבים את דיני החג הקלים סמוך לחג כדי שיהיו כל העם בקיאים בהם[49], ויש מפרשים שהכוונה לדברים קשים, והיינו אפילו מסכת כלה שהיא מסכת זרה ואינה מהתלמוד שלנו[50]. בתוספתא אמרו: על מנת שאני תלמיד חכם אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא, אלא כל שבני עירו נוהגים בו כבוד[51], ויש גורסים שכל שבני עירו קורים לו כן[52].

חכם[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני חכם, אין אומרים כחכמי יבנה, או כר' עקיבא וחבריו – דהיינו, להיות מעמיק במה שאין יד הבריות שולטות לשאול בו[53] - אלא כל ששואלים אותו דבר חכמה – דבר התלוי בסברא[54] – בכל מקום ואומרה[55].

גיבור[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני גיבור, אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה, אלא כל שחבריו מתייראים ממנו מפני גבורתו[56].

עשיר[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני עשיר, אין אומרים כר' אליעזר בן חרסום וכר' אליעזר בן עזריה – שהיו עשירים שבעשירים[57] - אלא כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו[58], או שבני עירו קוראים לו עשיר[59]. קידש אשה ואמר לה על מנת שאיני עני, אפילו בפחות משיעור זה גם כן מקודשת[60].

צדיק ורשע[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שאני צדיק, אפילו אם היה רשע גמור הרי זו מקודשת[61], מספק[62], שמא הרהר תשובה בדעתו[63]. ואף על פי שרשע שהרהר תשובה בליבו אינו כשר לעדות עד שישוב במעשים[64], מכל מקום לענין קידושין נחשב צדיק גם על ידי הרהור תשובה לחוד[65]. ואף על פי שמדיני התשובה צריך וידוי דברים[66], מכל מקום לענין קידושין נחשב צדיק גם בחרטה בהרהור[67]. ויש שכתב שאינה מקודשת גמורה, ומה שאמרו שמקודשת היינו שיש לחוש לקידושין[68].

אמר לה על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו[69], שעון עבודת כוכבים גדול הוא, ומשיהרהר לעבוד בלבו נעשה רשע[70].

שיש לי מאתיים זוז[עריכה]

האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שיש לי מאתיים זוז הרי זו מקודשת אם יש לו[71], וצריך להביא עדים שיש לו[72]. ראו עדים שיש בידו מאתיים זוז, חזקה שהן שלו, ומקודשת קידושי ודאי, ואין צריך שיעידו שהם שלו[73]. ואם אין עדים שיש לו, הרי זו ספק מקודשת, לפי שיש לחוש שמא יש לו בסוף העולם[74], ואפילו אומר אין בידי, הרי זו ספק מקודשת, לפי שחוששים שמא יש לו ונתחרט ורוצה לבטל הקידושין[75], או שחוששים שמא אומר אין לי כדי לקלקלה[76], וכיון שמתחילה קידש על דעת כן, רגלים לדבר שיש לו, שאם לא כן למה קידש[77]. ואפילו שניהם – האיש והאשה – מודים שאין לו אינם נאמנים והרי היא ספק מקודשת[78]. ואם יש עדים שמעולם לא היו לו מאתיים זוז אינה מקודשת[79].

שיש לי מאתיים זוז ביד פלוני[עריכה]

המקדש אשה, ואמר לה על מנת שיש לי מאתיים זוז ביד פלוני – ואין עדים המעידים שיש לו ביד פלוני[80] - הרי זו ספק מקודשת[81], ואפילו אמר אותו פלוני אין לו בידי, חוששים שמא עשו קנוניא[82], ואפילו הוא והיא אומרים שאין לו כלום ביד פלוני, הרי היא ספק מקודשת[83]. וכן אם אמר אותו פלוני יש לו בידי, אינה אלא ספק מקודשת[84]. ואם גם האשה אומרת שיש לו ביד פלוני, הרי זה כתנאי ששניהם מודים שנתקיים, והרי היא מקודשת בודאי[85].

שיש לי מאתיים זוז במקום פלוני[עריכה]

המקדש אשה ואמר לה על מנת שיש לי מאתיים זוז במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת[86]. ומכל מקום גם אם אין לו, הרי זו ספק מקודשת שמא יש לו באותו מקום, ואינו מודה בזה כיון שהוא מתכוון לקלקלה[87]. ואפילו אם שניהם מודים שלא היו לו מעות, הרי זו ספק מקודשת, לפי שחוששים שמא היו לו באותו מקום ונגנבו או שאבדו אחר הקידושין[88].

היו לו מאתיים זוז, אבל במקום אחר, יש מהראשונים שסוברים שמקודשת, לפי שבקל אפשר להוליכם ממקום למקום[89], ומכל מקום כל שאין הדבר מזומן להביאו כאן נראה שאינה מקודשת[90]. ויש חולקים וסוברים שאם אין המעות באותו מקום אינה מקודשת[91].

שיש לו בית כור עפר[עריכה]

על מנת שיש לי בית כור עפר – מקום הראוי לזרוע שלושים סאה[92] - הרי זו מקודשת אם יש לו[93], וצריך להביא עדים[94]. ואם אין ידוע אם יש לו, הרי זו ספק מקודשת שמא יש לו בסוף העולם[95], ואף אם אומר אין לי, חוששים שמא ימתכוון לקלקלה[96].

שיש לי בית כור עפר במקום פלוני[עריכה]

על מנת שיש לי בית כור עפר במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת[97]. ואם אין לו באותו מקום, נחלקו ראשונים, יש סוברים שהיא ספק מקודשת, שמא יש לו שם והוא מתכוון לקלקלה[98], ויש אומרים שאינה מקודשת, ואפילו מספק, לפי שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום אי אפשר שלא היה ידוע[99].

על שיעורו של בית כור, ע"ע. ועל בית כור שהיו בו סלעים ונקעים אם נמדדים עמו, ע"ע מכירה.

על קידושי טעות צד השליח ששינה בשליחותו שלא עשה כמו שצוהו המשלח – עיין ערך שליחות.

פסק לתת נדוניא ולא נתן[עריכה]

מי שפסק ליתן לבתו נדוניא ואחר כך נודע שלא הכניס לה כלום, יש מהאחרונים שצדד שהקידושין הם קידושי טעות לפי שהכל מקפידים על כך[100].

ג. בסתם[עריכה]

נדרים ומומים שבו[עריכה]

קידש אשה, ולאחר מכן נמצאו בו מומים ונדרים, אמרו בתוספתא שיקיים[101]. ואם רצתה האשה לבטל הקידושין נחלקו אחרונים, יש סוברים שאין האשה יכולה לכוף אותו להוציאה[102], לפי שאשה נח לה בבעל כל שהוא, ואינה מקפדת לבטל הקידושין משום כך[103]. ויש אומרים שיכולה לכופו לגרשה, לפי שהם קידושי טעות[104]. במה דברים אמורים, במומים קלים כעין אותם הפוסלים בנשים[105], או אפילו במומים גדולים מהם כגון נסמית עינו או נקטעה ידו, ונשברה רגלו[106], אבל במומים גדולים מאד, כגון מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי, לדברי הכל כופים אותו להוציא[107].

על הטוען שלא מצא לאשתו בתולים, ע"ע טענת בתולים.

נדרים שבה[עריכה]

הכונס אשה – ולא פירש דבר, לא בקידושין ולא בנישואין[108] - ונמצאו בה נדרים, תצא בלא כתובה[109], אבל צריכה גט[110]. ונחלקו אמוראים בגט זה, רבה ורב חסדא סוברים שמן התורה אינה צריכה גט כיון שהם קידושי טעות, ומה שאמרו שצריכה גט היינו מדרבנן[111], שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט[112], ולכך אם נשאת בלא גט אין בניה ממזרים[113]. ורבא סובר שהיא ספק מקודשת, לפי שספק הוא בסתם אדם אם מקפיד על אשה נדרנית[114], ומספק צריכה גט[115], ולכך אם נישאת לאחר בלא גט, בניה ספק ממזרים[116]. הלכה כרבא[117].

לדעת הסוברים שהיא ספק מקודשת, יש שכתבו שמכל מקום אין נוהג בה חרם-דרבינו-גרשום* שלא לשאת שתי נשים ושלא לגרש אשה בעל כורחה[118], לפי שלא גזר רבינו גרשום אלא באשתו וודאית, ולא בספק[119].

על טענת בתולים, ע"ע טענת בתולים.

קידשה ולא כנסה[עריכה]

קידשה ולא כנסה, ונמצאו עליה נדרים או מומים, הרי זו ספק מקודשת[120], ויש סוברים שמן התורה אינה מקודשת אבל צריכה גט מדרבנן[121].

מומים מכוערים[עריכה]

המקדש סתם, ונמצאו בה מומים, יש מהראשונים שכתבו שאם הם מומים קטנים, הרי זה כמו שנמצאו עליה נדרים, וצריכה גט[122], אבל אם היו מומים המכוערים, וכגון ריח הפה וריח החוטם, או מכות שבגופה, הרי זה מקח טעות ואינה צריכה גט[123].

כנסה סתם ונמצא שאין לו גבורת אנשים[עריכה]

כנסה סתם ונמצא שאין לו גבורת אנשים ולא הכירה בו בשעת קידושין, יש מן האחרונים שכתב שהם קידושי טעות, ואפילו מספק אינה מקודשת, שהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, ובודאי על דעת כן שלא תוכל להיבעל לו לא נתקדשה[124]. ויש שכתבו שהיא ספק מקודשת, וצריכה גט מספק[125], שאף שאינו יכול לבעול, יש לומר שנח לאשה בכל בעל שיהיה, וגם על דעת כן נתקדשה[126]. ויש שחילקו בין מי שאין לו רפואה – כגון סריס אדם – שאם קידש הרי זה קידושי טעות, לבין סריס שיש לו רפואה – כגון סריס חמה – שאם קידש הקידושין חלים[127].

טעות יוחסין[עריכה]

המקדש את האשה, ואמר כסבור הייתי שהיא כוהנת והרי היא לויה; לויה והרי היא כוהנת; ענייה והרי היא עשירה; עשירה והרי היא ענייה, הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו[128], אלא הוא הטעה את עצמו וכיון שלא פירש שעל מנת כן הוא מקדש, הרי הם דברים-שבלב*[129]. וכן היא שאמרה סבורה הייתי שהוא כהן והרי הוא לוי; לוי והרי הוא כהן, וכיוצא בזה, הרי זו מקודשת[130].

על המקדש אשה ונמצאה אילונית, ע"ע אילונית[131].

ד. הטעה לשבח[עריכה]

הטעה לשבח[עריכה]

המקדש אשה והטעה אותה לשבח, וכגון שאמר לה על מנת שאני לוי ונמצא כהן, או שאמר אני נתין ונמצא ממזר, דעת תנא קמא שאינה מקודשת[132], שאם אמר שהוא לוי ונמצא כהן, יכולה לומר מנעל שגדול ממידת רגלי איני חפצה בו[133]. ואם אמר שהוא נתין ונמצא ממזר, שמא יודעת בעצמה מה היא, וחוששת שממזר יתגאה עליה יותר מנתין, ורוצה היא בפחות ביותר כדי שיהא השלום מצוי בינו לבינה[134];

וכן אם אמר לה על מנת שאני בן עיר ונמצא בן כרך[135], יכולה לומר שישיבת כרכים קשה היא, לפי שהכרך הוא מקום שווקים, והיוקר מצוי בו, ודוחק עוברים ושבים[136], או שאינה רוצה לדור בכרך כיון שרצונה להיות בצינעא[137];

וכן להיפך, אם אמר לה על מנת שאני בן כרך ונמצא בן עיר[138], אף על פי שהטעה לשבח טעות הוא[139], שמא אף היא נח לה בכרך[140]. ויש שכתבו שאין שבח בעיר יותר מבכרך, שהרי יש מעלה בכרך שמצוי בו כל דבר, מה שאין כן בעיר, ועל כן הוא קידושי טעות הם, לפי שיש שנח להן בעיר ויש שנח להן בכרך[141];

וכן אם אמר לה על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, או שאמר שהוא רחוק ונמצא קרוב, קידושי טעות הם[142]. שמא נח לה שהמרחץ יהיה רחוק[143]. ובירושלמי אמרו שיכולה לומר רוצה הייתי לקפץ ולנתר בהליכתי לבית המרחץ ובחזרתי לביתי[144], ורוצה היא להתענג בהילוך ובטיול[145];

וכן אם אמר על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת – דהיינו גדולה וראויה לשמשני[146], שלא תהא צריכה לטרוח בצרכי הבית כל כך[147], או שהיא מגדלת הבנים[148] - ואין לו, על מנת שאין לי ויש לו[149], שמא נוח לה בטורח זה, ואינה רוצה שתדור עמה בת או שפחה בבית, שלא יהיו הבת או השפחה מגלות ענייניה[150];

וכן אם אמר על מנת שאין לי בנים ויש לו, או על מנת שיש לי ואין לו[151];

ר' שמעון אומר, אם הטעה לשבח מקודשת[152], ונחלקו אמוראים בדעתו, יש סוברים שרק בשבח ממון סובר שבטעות לשבח מקודשת, אבל בשבח יוחסין - כגון על מנת שאני ממזר ונמצא נתין[153], או לוי ונמצא כהן[154] - דברי הכל אינה מקודשת[155]. ויש סוברים שגם בשבח יוחסים לדעת ר' שמעון אם הטעה לשבח מקודשת[156].

לא לשבח ולא לגנאי[עריכה]

אמר לה על מנת שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון אינה מקודשת[157], ואף על פי שאין זו טעות שמפסידה ממנה, מכל מקום כתבו אחרונים שכיון שלא צריכה להיות שום קפידא בדבר, ואף על פי כן התנה, הרי ודאי שהקפיד שיהיה כפי תנאו[158].

ה. טעות שנתקנה[עריכה]

כשנשתנתה המציאות[עריכה]

קידש אשה על מנת שאני עני והיה עני – בשעת הקידושין[159] - והעשיר; על מנת שאני עשיר והיה עשיר, והעני; על מנת שאני בסם והיה בסם, ונעשה בורסי; על מנת שאני בורסי והיה בורסי, ונעשה בסם; על מנת שאני בן עיר והיה בן עיר, ונעשה בן כרך; על מנת שאני בן כרך והיה בן כרך, ונעשה בן עיר; על מנת שיש לי בנים והיו לו בנים, ומתו; על מנת שאין לו בנים ולא היו לו בנים, ואחר כך נולדו, בכל אלו הרי זו מקודשת[160], לפי שבשעת קידושין נתקיים התנאי[161]. אבל אם קידש אשה ואמר לה שאיני אלא עני והיה עשיר, והעני; שאיני אלא עשיר והיה עני, והעשיר, וכיוצא בזה בבסם ובורסי ובבן עיר ובן כרך וביש לו בנים ואין לו, בכל אלו אינה מקודשת, כיון שבשעת הקידושין לא היה הדבר אמת[162].

נדרים ומומים שבו[עריכה]

קידש אשה על מנת שאין בו מומים או נדרים והלך אצל רופא וריפא המומים, או אצל חכם והתיר הנדרים - קודם שכנסה[163] - הרי זו מקודשת[164], ואף שבאשה שהיו בה מומים, אפילו אם נרפאה מן המומים אינה מקודשת[165], מכל מקום באיש מקודשת, לפי שאין גנאי לאיש במומים שכבר נרפאו, וודאי שהאשה אינה מקפדת על כך[166].

נדרים ומומים שבה[עריכה]

קידש אשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתיר לה את נדרה, אמרו בברייתא שהרי זו מקודשת[167]. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתיר לה, הרי זה יקיים[168]. קידשה על מנת שאין בה מומים והלכה אצל רופא וריפאה אינה מקודשת[169]. כנסה סתם ונמצאו בה מומים, אף על פי שהלכה אצל רופא וריפאה, תצא שלא בכתובה[170]. מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו ונמצא כמו שלא היו עליה בשעת הקידושין[171], אבל רופא אינו מרפא את המומים אלא מכאן ולהבא[172], ונמצא שבשעה שקידשה הטעתו[173].

בברייתא אחרת שנינו, שאף אם הלכה אצל חכם והתיר נדריה אינה מקודשת[174]. ונחלקו אמוראים: רבה[175] מפרש שנחלקו הברייתות,שבברייתא הראשונה אמרו שמקודשת, לפי שסוברים שאין אדם מקפיד על כך שתלך אשתו לחכם להתיר נדריה, ובברייתא השניה אמרו שאינה מקודשת לפי שסוברים שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין – והרי הוא מקפיד שלא תלך אצל חכם להתיר נדריה[176]. ורבא[177] מפרש שלא נחלקו הברייתות, אלא באשה רגילה הרי זו מקודשת, אבל באשה חשובה, בת גדולים, אינה מקודשת, לפי שאומר: אי אפשי באשה נדרנית, שאם תידור אחר כך ולא נֹח לגרשה, כדי שלא ייאסר באמה ובאחיותיה[178]. להלכה כתבו ראשונים שאם התיר לה חכם הרי זו מקודשת, שלהלכה אין אדם חושש לביזוי של ההליכה לבית דין להתיר נדריה, כיון שתוכל להביא שלושה הדיוטות לביתה שיתירו לה[179].

באשה חשובה, נסתפקו הפוסקים אם להלכה יש הבדל בין אשה חשובה לשאינה חשובה[180], וכתבו שלכך יש להחמיר ולהצריכה גט אף באשה חשובה[181]. ויש סוברים שאין בדבר ספק כלל, אלא ודאי אין חילוק בין אשה רגילה לאשה חשובה, והרי זה קידושין גמורים[182], ויש סוברים שגם באשה שאינה חשובה אין זה קידושין גמורים אלא ספק[183].

ו. מום שנוצר אחרי הקידושין[עריכה]

מום שנוצר לאחר הקידושין[עריכה]

מום שנוצר לאחר הקידושין, אין אומרים בו שעל דעת כן לא נתקדשה, שאילו היה יודע שתהיה בעלת מום, או אילו היתה יודעת שיהיה בעל מום לא היו מתרצים לקידושין, שלא נאמר דין קידושי טעות אלא בדבר התלוי בדעת המקדש או המתקדשת בשעת הקידושין[184].

המיר את דתו[עריכה]

המיר הבעל את דתו לאחר הנישואין, יש מהאחרונים שכתב שהם קידושי טעות, שלא נישאת לו אלא על דעת שיחזיק בדת ישראל[185], ויש מי שכתב שאינם קידושי טעות[186].

כשנפלה ליבום[עריכה]

אשה שמת בעלה ונפלה ליבום לפני אחיו, והיה האח מוכה שחין, אף על פי שבכל אשה שנתקדשה ונמצא שבעלה מוכה שחין הרי זה קידושי טעות[187], מכל מקום אין אומרים בזו שתצא בלא חליצה שעל דעת כן שתפול לפני מוכה שחין לא קידשה עצמה, לפי שאשה נח לה בכל שהוא[188], דהיינו שנח לה להתקדש לראשון שהוא שלם, אף על פי שאם ימות תזקק לאחיו[189], ויש מפרשים שאף נח לאשה אף בבעל שהוא מוכה שחין[190].

נפלה ליבום לפני מומר[עריכה]

אשה שנפלה ליבום לפני מומר, נחלקו הגאונים: יש סוברים שזקוקה ליבום[191], ויש סוברים שאינה זקוקה ליבום לפי שנתברר עתה שקידושיה היו קידושי טעות, שעל דעת שתיפול ליבום לפני מומר לא נתקדשה לראשון[192].

השתמד האח לאחר הנישואין, יש סוברים שאין אלו קידושי טעות, שהרי אפשר שלא ישתמד, ואף אם ישתמד אפשר שלא ימות בעלה בחיי המומר בלא בנים, ואשה מכנסת עצמה לספק כזה[193]. ויש שכתבו שמכל מקום קידושי טעות הם, שעל דעת כן לא נתקדשה[194].

על המקדש אשה ויש לו אח מומר אם יכול להתנות שאם תיפול לפני מומר ליבם שלא תהא מקודשת – ע"ע תנאי ועי' מומר[195].

  1. עי' להלן.
  2. עי' כתובות עה א וברש"י.
  3. המקנה סי' לח סכ"ד ד"ה כגון.
  4. המקנה שם. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ ס"ק ד.
  5. משנה קידושין מט ב.
  6. משנה שם.
  7. מאירי שם.
  8. המקנה סי' לח ד"ה וכן.
  9. עי' להלן: בסתם.
  10. רש"י למשנה דלהלן.
  11. משנה קידושין מט ב.
  12. מאירי שם.
  13. מאירי שם.
  14. המקנה קידושין שם.
  15. טור אה"ע סי' לח בשם הרמ"ה; רבנו ירוחם נכ"ב ח"ד בשם הרא"ש; מאירי שם.
  16. טור שם בשם הרמ"ה; רבנו ירוחם שם.
  17. ב"י שם; מאירי שם בתירוץ הב'.
  18. מאירי שם בתירוץ הא'; המקנה סי' לח סכ"ד ד"ה ואפי'.
  19. עי' כתובות נח א.
  20. ע"ע.
  21. נמוקי יוסף ב"מ פ א בשם הרמ"ה.
  22. עי' רש"י ב"מ פ א.
  23. תוספתא כתובות פ"ז ה"ט לפי גירסת התוס' שם.
  24. עי' רש"י שם ד"ה הרי זה. ועי' חסדי דוד על התוספתא שם שפירש בע"א.
  25. רמ"א אה"ע לח לג.
  26. תוספתא קידושין פ"ב ה"ב; רמב"ם אישות פ"ח ה"ג; טוש"ע לח לג.
  27. תוספתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  28. עי' רמב"ם דלהלן.
  29. ברייתא קידושין מט א. ועי' רי"ף ורא"ש שם שגרסו ר"מ.
  30. קידושין שם.
  31. שם.
  32. תוס' ר"י הזקן שם.
  33. רמב"ם אישות פ"ח ה"ד; טוש"ע אה"ע לח כה.
  34. עי' רמב"ם ושו"ע שם, ועי' פרישה ובאר הגולה בדעתם.
  35. עי' טור ורמ"א שם, ועי' פרישה ובאר הגולה בדעתם.
  36. עי' גמ' שם; רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם, ושם "קראה אני".
  37. ח"מ וב"ש שם.
  38. רש"י קידושין מט ב.
  39. רי"ף שם; רמב"ם אישות פ"ח ה"ד; טוש"ע אה"ע לח כו. ועי' ח"מ שם ס"ק מ, שנסתפק אם הכוונה לכל המשניות או משנה אחת, ועי' ב"ש שם ס"ק נא.
  40. גמ' שם.
  41. רש"י שם; רא"ש שם סי' יג. ועי' גמ' שם שתלו המח' במח' תנאים מה היא "משנה".
  42. רי"ף שם; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  43. רא"ש שם; טור שם; מאירי שם; רמ"א בש"ע שם.
  44. גמ' שם.
  45. רמב"ם שם. ועי' ב"י שם שה"ה לתוספתא של ר' אושעיא.
  46. רש"י קידושין מט ב.
  47. גמ' שם.
  48. עי' רש"י שם.
  49. הערוך בשם ר"ח; רמב"ם אישות פ"ח ה"ה; תוס' ר"י הזקן שם; מאירי שם; טוש"ע אה"ע לח כז. ועי' תוס' ר"י הזקן שם, שכלה מלשון דרשה.
  50. מאירי שם בשם יש מפרשים, וע"ש שסיים "ואין הדברים נראים".
  51. תוספתא קידושין פ"ג ה"י, לפי נוסחאות כ"י שבתוספתא ד' וילנה.
  52. הגהת הגר"א בתוספתא שם. וצ"ב אם "תלמיד" האמור בגמ' שם הוא כמו "תלמיד חכם" האמור בתוספתא.
  53. מאירי קידושין מט ב.
  54. רש"י.
  55. קידושין שם; רמב"ם אישות פ"ח ה"ה; טוש"ע אה"ע לח כז. ועי' פרישה שם אות מג, ש"בכל מקום", היינו אפילו במילי דעלמא, ועיי"ש בח"מ ס"ק מ"ג, ועי' באר היטב שם אות לט.
  56. קידושין מט ב.
  57. תוספתא קידושין פ"ג ה"י.
  58. עי' קידושין מט ב.
  59. תוס' שם לגי' הגר"א.
  60. הגהות רע"א בש"ע שם בשם תשובת מגן גבורים סי' יד.
  61. קידושין מט א.
  62. רמב"ם אישות פ"ח ה"ה; רא"ש ור"ן שם; תוס' ר"י הזקן שם. ועי' מאירי והערות הר"א סופר שם.
  63. גמ' שם.
  64. ע"ע עדות וע' תשובה, ועי' טוש"ע חו"מ לד.
  65. ב"ש שם בשם ב"ה.
  66. ע"ע תשובה.
  67. מנחת חנוך מ' שסד.
  68. הגהות רע"א בש"ע שם בשם הר"י מינץ.
  69. קידושין שם.
  70. רמב"ם שם. ועי' פרישה שם אותה מד, שאין מעמידים אותו בחזקת כשרות לפי שהוא החזיק עצמו כרשע.
  71. משנה קידושין ס א; רמב"ם אישות פ"ז ה"ב; טוש"ע אה"ע לח יד.
  72. רש"י שם ע"ב; רמב"ם שם.
  73. ר"ן שם. ועי' ב"י אה"ע סי' לח ובהגר"א שם ס"ק כג, בדעת הטור שם שחולק, ועי' ב"ח שם וב"ש שם ס"ק כט, ובלח"מ אישות פ"ז ה"ג, שאף הטור סובר כהר"ן.
  74. גמ' שם ע"ב; תוספתא קידושין פ"ג ה"ה; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  75. רא"ש שם; ר"ן שם; טוש"ע שם.
  76. רמב"ם שם.
  77. ר"ן שם.
  78. ח"מ שם ס"ק כב; ב"ש שם ס"ק ל, עפ"י רבינו ירוחם.
  79. ב"ש שם ס"ק כט.
  80. עי' להלן.
  81. תוספתא קידושין פ"ג ה"ה.
  82. תוספתא שם.
  83. ח"מ אה"ע סי' לח ס"ק כב וב"ש שם ס"ק ל, ע"פ הרמ"ה.
  84. ב"ש שם.
  85. ב"ש שם, וע"ע תנאי. ועי' פסקי הלכות יד דוד אישות ח"ב דף קלט ב.
  86. תוספתא קידושין פ"ג ה"ה; רמב"ם אישות פ"ח ה"ג; טוש"ע אה"ע לח יד.
  87. רמב"ם שם; טוש"ע שם סי"ז. ועי' ב"ח שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק כה.
  88. ב"י שם בשם רי"ו בשם הרמ"ה.
  89. רא"ש פ"ג דקידושין ס"ה; טור שם בשם י"א; מאירי קדושין ס ב.
  90. עי' מאירי שם בדעת הראשונים הנ"ל.
  91. מאירי שם במסקנה. ועי' ברא"ש שם שמסכים ג"כ לדעת הרמב"ם, ועי' תוס' ר"י הזקן שם שביאר דעתם.
  92. רש"י למשנה דלהלן. וע"ע בית כור.
  93. עי' משנה קידושין ס ב.
  94. רע"ב למשנה שם.
  95. תוספתא קידושין פ"ג ה"ו.
  96. רמב"ם אישות פ"ח ה"ג.
  97. משנה קידושין ס ב; תוספתא שם פ"ג ה"ו; רמב"ם אישות פ"ח ה"ג; טוש"ע אה"ע לח יט.
  98. רמב"ם שם; ש"ע שם.
  99. רא"ש שם ס"ה. ועי' תוספות חדשים קידושין פ"ג מ"ג ממוהרש"ח. ועי' פסקי הלכות יד דוד ח"ב דף קלו א בהגהה א ובדף קלט ב הגהה א.
  100. חוות יאיר סי' רכט, הובא בפתחי תשובה אה"ע סי' לט ס"ק ד, וע" שאם קידשה אחר צריכה גט מספק, ומ' שאין כוונתו שהם קידושי טעות גמורים.
  101. תוספתא כתובות פ"ז ה"ט לגירסת אור הגנוז ונוסחאות כ"י שם.
  102. ב"ח אה"ע קנד בדעת הרמ"ה, שהובא שם בטור; בית מאיר שם.
  103. חזו"א נשים סי' סט ס"ק כג.
  104. ב"ש שם ס"ק ב. ועי' אור גדול סי' ה, ועי' בית הלוי ח"ג סי' ג וחזו"א שם.
  105. .עי' משנה כתובות עז א.
  106. עי' משנה שם ודעת חכמים במשנה הב' שם; שו"ע אה"ע קנד ד. ועי' שו"ע שם שי"ס שבסומא בשתי עיניו או שנקטעו ב' ידיו כופים עליו להוציא, ועי' או"ז סי' תשסא.
  107. משנה שם.
  108. עי' כתובות עב ב מח' רב ושמואל, וע"ש ששמואל פי' שקידושה בסתם וכנסה סתם, וב פי' שקידשה על תנאי וכנסה סתם, אמנם עי' בתוס' שם ד"ה ע"מ וברא"ש שם סי' י, שאף לדעת רב אם קידשה בסתם וכנסה סתם תצא בלא כתובה. ועי' פנ"י שם, שאף לדעת רב המשנה בסתם מתפרשת בקידשה סתם וכנסה סתם. ועי' בית הלוי ח"ג סי' ד.
  109. משנה קידושין נ א; כתובות עב ב.
  110. כתובות עג ב. ועי' רש"י קידושין נ א.
  111. כתובות שם.
  112. תוס' רי"ד שם עד ב; רש"י במהדו"ק הובא בש"מ שם. ועי' רש"י קידושין נ א, שצריכה גט מדבריהם מספק, (וכ"כ במאירי קידושין שם), ומשמע שהטעם שהצריכו חכמים גט הוא משום שמסתפקים שמא אינו מקפיד על המומים והנדרים.
  113. מאירי כתובות עב ב.
  114. רש"י כתובות עג ב לגבי נדרים. ועי' ר"ן שפירש עוד טעם, שהספק הוא אם מחל על הנדרים כיון שכנס סתם, ועי' בית הלוי ח"ג סי' ד'.
  115. כתובות שם. ועי' תוס' שם עב ב, טעם נוסף שאין לה כתובה, ועי' רא"ש שם סי' י.
  116. מאירי כתובות עב ב.
  117. מאירי שם בשם רוב גאונים; מ"מ פ"ז מאישות ה"ח; עי' ב"ש סי' לט ס"ק טז. ועי' רש"י קידושין נ א ד"ה תצא.
  118. ע"ע חרם דרבינו גרשם, ושם: בנושא אשה על אשתו, וכן: בגירושין בעל כורחה.
  119. תשו' גליא מסכתא סי' ה (הובא בפ"ת אה"ע סי' לט סק"ה); פסקי הלכות לרד"פ מקרלין; אחיעזר חלק אה"ע סי' י; ועי' חתם סופר אה"ע סי' ג; מלבושי יו"ט סי' ג. ועי' אור גדול סי' ה.
  120. רמב"ם אישות פ"ז ה"ח; טוש"ע לט ה.
  121. תוס' כתובות ע"ב ב ד"ה ע"מ.
  122. עי' ציון 111.
  123. תוס' רי"ד כתובות עד א.
  124. חוות יאיר סי' רכא; פסקי הלכות יד דוד ח"א דף קפו ב; ר"י אברמסקי בתשו' שנד' בס"ס אוצה"פ חלק א; אגרות משה אה"ע סי' עט. ועי' חות יאיר שם, שמ"ש הרמבם אישות פ"ד ה"י שקידושי סריס הן קידושין גמורים, היינו באופן שיכול לבעול או באופן שידעה מכך בשעת קידושין.
  125. תשב"ץ ח"א סי' א; באר יצחק אה"ע סי' ד; ערוה"ש אה"ע סי' מד ס"ו.
  126. שבות יעקב ח"א סי' ק"א; עבודת הגרשוני סי' ל"ה.
  127. חיים של שלום ח"ב סי' ו, בדעת החוות יאיר שם. ועי' להלן: טעות שאפשר לתקנה.
  128. קידושין סב ב.
  129. רש"י שם.
  130. רמב"ם אישות פ"ח ה"ו.
  131. ושם: בנישואין.
  132. עי' קידושין דלהלן.
  133. עי' קידושין מט א.
  134. מאירי קידושין שם. ומש"כ שממזר חשוב מנתין, עי' הוריות יג א.
  135. משנה שם.
  136. רש"י שם.
  137. ירושלמי קידושין פ"ב ה"ב.
  138. שם במשנה.
  139. רש"י.
  140. מאירי שם.
  141. מהרש"א שם.
  142. משנה שם.
  143. מאירי שם.
  144. ירושלמי שם, ובקרבן העדה שם.
  145. פני משה שם.
  146. רש"י קידושין מט א ד"ה מגודלת בלשון הא'.
  147. מאירי במשנה שם.
  148. פ"מ בירושלמי שם, ועי' רמב"ם אישות פ"ח ה"א, שהעתיק: שפחה או בת גודלת או אופה.
  149. שם במשנה.
  150. מאירי שם. ועי' פסקי הלכות יד דוד דף קמב ב.
  151. שם במשנה.
  152. קידושין מח ב.
  153. רש"י מ"ט א' ד"ה בשבח ועי' לעיל ציון 110.
  154. תוס' ר"י הזקן שם.
  155. תוספתא קידושין פ"ב ה"ו; עולא קידושין מט א; ר' יוחנן בירושלמי שם.
  156. מר בר רב אשי בגמ' שם.
  157. עי' ציון 28.
  158. פסקי הלכות דף קמב ב.
  159. מנחת ביכורים בתוספתא דלהלן.
  160. תוספתא קידושין פ"ב ה"ד, ע"פ הגהות הגר"א שם.
  161. מנחת ביכורים שם
  162. תוספתא שם ה"ה. ועי' ירושלמי קידושין פ"ג ה"א.
  163. עי' רשב"א כתובות עה א.
  164. ברייתא שם.
  165. עי' להלן.
  166. רמב"ם אישות פ"ז ה"ט. ועי' קרבן נתנאל שם אות ש.
  167. ברייתא כתובות עד ב; תוספתא כתובות פ"ז ה"ז.
  168. תוספתא שם.
  169. כתובות שם; תוספתא שם.
  170. תוספתא שם לגי' אור הגנוז. ועי' בית הלוי ח"ג סי' ג, שבקידשה סתם אם הלכה אצל רופא וריפאה הרי זו ודאי מקודשת.
  171. רש"י שם.
  172. ברייתא בגמ' שם.
  173. רש"י שם.
  174. כתובות עד ב.
  175. וי"ג: רבא.
  176. עי' כתובות שם ורש"י שם; ירו' כתובות פ"ז ה"ז. וע"ע אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד.
  177. וי"ג: רבה, ועי' ר"ן שם.
  178. כתובות עה א וברש"י, וע"ע אדם חשוב. ועי' מהרש"ל בחכמת שלמה שם ובחזון איש נשים סי' עט אות כג.
  179. רא"ש שם.
  180. רא"ש ור"ן שם בשם הגאונים.
  181. ר"ן שם בשם הרמב"ן; רא"ש שם. ועי' בק"נ שם אות ת ובב"ש סי' לט סק"ז, שלדעת הרא"ש צריכה גט רק לחומרא; דרכי משנה בדעת הטור שם שלא כתב אלא שצריכה גט; שו"ע אה"ע לט ב בדיעה הב'.
  182. עי' רמב"ם אישות פ"ז ה"ט שלא חילק בין אשה חשובה לשאינה חשובה, ועי' ר"ן שם וה"ה בדעתו; ש"ע שם בדיעה הא'.
  183. שלה"ג שם בשם ריא"ז.
  184. תוס' כתובות מט ב ד"ה שלא וב"ק קי ב ד"ה אדעתא. ועי' בתוס' הרא"ש בשיטה מקובצת ב"ק שם.
  185. ב"ח אהע"ז סי' קנז.
  186. נו"ב מהדו"ק אה"ע סי' פח, ע"פ הטעם שבציון 185. ועי' דעת השואל שם, שאף אם היה מומר בשעת הקידושין אין אלו קידושי טעות.
  187. עי' ציון 108.
  188. ב"ק קי ב וקיט א.
  189. רש"י שם.
  190. מרדכי יבמות פ' החולץ בשם הר"ם. ועי' בית הלוי ח"ג ס"ג, וחזון איש נשים סי' סט ס"ק כג, וזקן אהרן סי' צו, ובתשובתו של ר"י אברמסקי שבס"ס אוצר הפוסקים חלק א.
  191. עי' טוש"ע אה"ע קנז בדיעה הא'.
  192. תשובות מיימוניות אישות סי' כט בשם הר"מ; עי' טוש"ע שם בדיעה הב', ועיי"ש שעיקר הטעם של הסוברים שאינו זוקק לייבום הוא משום שאינו בכלל "אחיו". וע"ע מומר שלדעת רוב הפוסקים מומר זוקק לייבום.
  193. ב"ח סי' קנז.
  194. הגהות מרדכי פ' החולץ לדעת הר"ם.
  195. ועי' ברמ"א אה"ע קנז ד.