אנציקלופדיה תלמודית:ראש חודש

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - היום הראשון של החודש לענין דינים הנוהגים בו

מהותו וסדרו

מהותו וזמנו

ראש חודש – או: חודש[1] – הוא אחד מן המועדים[2], וזמנו הוא ביום השלושים של החודש שעבר, אם היה החודש חסר הרי עושים ראש חודש יום אחד, ואם היה החודש מלא היום עושים שני ימים, את היום השלושים והיום השלושים ואחת[3].

על קביעת ראשי החודשים, וקידוש החודש, ע"ע.

על דיני ברכת החודש, ע"ע.

על דיני ערב ראש חודש ותפילת יום-כפור-קטן*, ע"ע.

על קרבנות היום, ע"ע קרבן מוסף וע' שעירי ראש חודש.

פרשת ובראשי חדשיכם

נוהגין באשכנז לומר פרשת ובראשי חדשיכם אחר פרשת התמיד[4] - כדי לפרסם שהוא ראש חודש[5] - ובספרד אין נוהגים לאומרה[6], כיון שקוראים פרשה זו בקריאת-התורה[7].

על סדר קריאת התורה בראש חודש, ובראש חודש שחל בשבת, ע"ע קריאת התורה.

יעלה ויבוא

בראש חודש מזכירים תפילת יעלה ויבוא בתפילות ובברכת המזון[8]. על דיני ההזכרה, ודין הזכרה כשחל בשבת, ודין השוכח ושאר פרטי דינים, ע"ע יעלה ויבוא.

הלל

לאחר תפילת שחרית בראש חודש נהגו לומר הלל[9]. על דיני אמירת הלל, ושאין גומרים בראש חודש את ההלל, ועל כך שאמירת הלל בראש חודש אינה חובה, ע"ע הלל[10]. על הברכה לפני הלל בראש חודש, ע"ע הנ"ל[11].

יענך ה' ביום צרה

אין אומרים בראש חודש למנצח כו' יענך ה' ביום צרה[12].

מוסף

לאחר תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף[13]. על פרטי דיני תפילת מוסף, ע"ע מוסף. על הקרבת קרבן-מוסף*, ע"ע.

חליצת תפילין

נוהגים לחלוץ תפילין בראש חודש קודם תפילת מוסף[14], וטעם הדבר, שכשם שאין מניחים תפילין ביום טוב[15], כך יש לנהוג בראש חודש כשמזכירים את מוספי היום[16].

זמן חליצת התפילין הוא בעת אמירת ובא לציון, קודם שיאמר יהי רצון שנשמור חוקיך[17], ויש שנוהגים אז לחלוץ רק הרצועות מהאצבע[18], ויש סוברים שיש לחולצם מיד לאחר החזרת הספר תורה להיכל[19].

לאחר החליצה נהגו שאין מקפלים התפילין עד אחר התפילה[20].

תפילין של רבינו תם

המניחים תפילין של רבינו תם[21], יש שכתבו שבראש חודש יניחום לפני קריאת התורה, ולא יניחום לאחר מוסף[22].

נפילת אפים

אין נופלים על פניהם בראש חודש, ולא במנחה של ערב ראש חודש[23].

שיר של יום

בראש חודש נוהגים – בספרד[24] - לומר שיר של יום מזמור ברכי נפשי את ה'[25], לפי שנאמר בו עשה ירח למועדים[26]. וע"ע שיר של יום.

ברכת הזמן

אף שמברכים ברכת הזמן על המועדים[27], אין מברכים על ראש חודש, לפי אינו חג גמור[28]. ויש סוברים שמברכים ברכת הזמן אף על ראש חודש[29].

בגדי ראש חודש

יש שכתבו שראוי להחליף בגדיו לכבוד ראש חודש, כשם שמחליפים לשבת ויום טוב[30]. ויש שכתבו שנהגו הנשים ללבוש בגדי שבת בראש חודש, לפי שהוא יום טוב שלהן, אבל האנשים לא[31].

הדלקת נרות

יש שנהגו להדליק נרות בראש חודש כשם שמדליקים בשבת ויום טוב[32], ויש שכתבו שמכל מקום לעשות מעט שינוי בהדלקה מההדלקה שבשבת ויום טוב[33].

צדקה

יש שנהגו לתת צדקה לעניים בראש חודש כשם שראוי לתת בערב שבת וערב יום טוב[34].

מצות עונה

דין מצות עונה בראש חודש כדין עונה בשבת[35], על פרטי הדינים ע"ע עונה.

הקבלת פני רבו

חייב אדם להקביל פני רבו בראש חודש כשם שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל[36], שנאמר לא חודש היום ולא שבת[37], ומשמע שבחודש ובשבת צריך להקביל[38], ויש סוברים שרק הנשים – שאינן עושות מלאכה[39] - חייבות להקביל פני הרב ברגל[40].

תשלום למלמדי תינוקות

נהגו התינוקות להוליך מעות לבית רבם בראש חודש[41].

תינוקות של בית רבן

יש מקומות שנהגו שתינוקות של בית רבן ילמדו בתלמוד תורה מחצית היום, כדי שיזכרו שהוא כעין יום טוב[42].

על אבילות בראש חודש ע"ע[43], על צדוק-הדין בראש חודש, ע"ע.

עשיית מלאכה

מותר לעשות מלאכה בראש חודש[44], אבל הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה[45], והוא מנהג טוב[46], ואין להקל בזה[47]. ובטעם הדבר כתבו ראשונים לפי שראשי חודשים היו כנגד שנים עשר השבטים, וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו החטא[48]. ויש שכתבו שהאשה מתחדש וטובלת וחוזרת לבעלה כל חודש כשם שהלבנה מתחדשת כל חודש, ולכך קבעו ראש חודש ליום טוב שלהן[49].

אנשים

נהגו האנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש, אין זה מנהג כלל[50], והנוהגים כן הרי זה מנהג בורות[51], והנמנע ממלאכה הרי הוא ככל הפטור מדבר ועושהו שנקרא הדיוט[52]. ויש שכתבו שאף שאין להמנע ממלאכה, הנמנע אינו בכלל כל הפטור מדבר ועושהו וכו'[53].

ראש חודש שחל שני ימים

ראש חודש שהוא שני ימים, יש סוברים שלא יעשו הנשים מלאכה בשניהם[54], ויש סוברים שהכל לפי מנהג המקום[55], ואף לשיטתם אין להקל אלא ביום הראשון שאינו עיקרו של ראש חודש, אלא השלמת חודש שעבר, אבל ביום השני שהוא עיקר ראש חודש אין להקל[56].

המלאכות האסורות

מנהג ירושלים שנשים לא יתפרו ויסרגו ויכבסו ויגהצו בראש חודש[57]. ויש שכתבו שלגהץ מותרות[58]. מלאכה שהנשים עוסקות בה לצורך פרנסתן, יש שכתבו שמותרות בכך[59].

נהגו הנשים לעשות מקצת מלאכות ומקצתם לא, הולכים אחר המנהג[60].

בליל ראש חודש

בליל ראש חודש מותרים במלאכה[61].

גזיזת צפרניים

נוהגים להמנע מלגלח ומלגזוז צפרניים בראש חודש, משום צוואת רבי יהודה החסיד[62]. ואפילו אם חל ראש חודש בערב שבת נמנעים[63]. ויש נוהגים שאם חל בערב שבת מותר[64].

סעודה ותענית

סעודה

מצוה להרבות בסעודת ראש חודש[65], לפי שהוקש למועד, שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם[66], ונאמר אצל דוד כי זבח משפחה לנו[67], והיה זה בראש חודש, שנאמר ויהי ממחרת החודש[68]. ועוד טעם אמרו, שהוא זכר לעדי קידוש החודש שהיו עושים להם סעודות כדי שיהיו רגילים לבוא[69]. ועוד טעם אמרו, שאוכלים סעודה לכבוד היום שהוא יום כפרת עוונות לישראל[70].

בסעודת ראש חודש, יש שנהגו לזמר ולשורר כפי שנוהגים בשבת[71].

אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בסעודת ראש חודש[72].

האכילה בסעודה זו

סעודה זו, אינו חייב לאכול בה פת[73], ומכל מקום האוכל פת ואוכל ושותה בה בטוב הרי זה משובח[74]. ונוהגים להוסיף מאכל אחד יותר מבשאר ימים[75], וכן אם חל בשבת מוסיפים מאכל אחד יותר משאר השבתות[76], ואם לא הוסיף מאכל בשבת לכבוד ראש חודש, יכול להוסיף בסעודת מלוה מלכה[77].

יש שכתבו שיבצע בראש חודש על שני כיכרות כמו בשבת[78], ויש שכתבו שלא נהגו כן[79].

זמן הסעודה

זמן סעודת ראש חודש הוא ביום, ואין צריך להרבות בסעודה בלילה[80], ויש שאף כתבו שאם אכל סעודה בלילה לא יצא ידי חובתו[81]. ויש סוברים שאפשר לאכול סעודת ראש חודש גם בלילה[82].

ראש חודש שחל בשבת

חל ראש חודש בשבת, אמרו בירושלמי שיש לאכול סעודת ראש חודש ביום ראשון[83], ולא נהגו כך[84].

כל מזונותיו של אדם קצובים לו חוץ מסעודות שבת וימים טובים וסעודת ראש חודש[85].

כשאוכל סעודות אחרות

מי שנזדמן לו בראש חודש סעודת מצוה – כגון סעודת ברית מילה – יוצא בה ידי חובת סעודת ראש חודש.

בראש השנה

בראש השנה אין צריך להרבות משהו בסעודה עבור ראש חודש[86].

תענית

אסור להתענות בראש חודש[87]. ונחלקו: יש סוברים שאיסור תענית בראש חודש הוא מן התורה[88], ויש סוברים שאינו אלא אסמכתא*[89]. על דין שאין גוזרים תענית-ציבור* בראש חודש, ע"ע תענית צבור. על יחיד שקיבל על עצמו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חודש, ע"ע תענית יחיד. על החולם חלום רע בראש חודש, ע"ע תענית חלום. על חתן ביום חופתו שחל בראש חודש, ע"ע חתן וכלה[90].

ערב ראש חודש

יש נוהגים להתענות ערב ראש חודש[91], על פרטי המנהג ודיניו ע"ע יום כפור קטן[92]. ומכל מקום המתענה בערב ראש חודש צריך למהר בסעודת הלילה כדי שלא יכנס לראש חודש כשהוא מעונה[93], והיינו שלא יחכה עד אחר צאת הכוכבים[94].

בשטרות

חל ראש חודש שני ימים, ביום הראשון של ראש חודש כותבים בשטרות יום ראש חודש שהוא יום שלושים של החודש שעבר[95], ויש סוברים שכותבים "ראש חודש" בסתם[96], ויש סוברים שכתובים להיפך: יום שלושים של חודש פלוני שהוא ראש חודש[97]. וביום השני כותבים א' לחודש החדש[98].



הערות שוליים

  1. ע"ע חודש ציון 18 מפסוקים, שראש חודש נקרא גם חודש סתם.
  2. שבועות י א.
  3. רמב"ם קידוש החודש פ"ח ה"ד, וע"ע חודש ציון 68 ואילך.
  4. טוש"ע או"ח תכא.
  5. מ"ב שם ס"ק א בשם המג"א.
  6. טוש"ע שם.
  7. שו"ע שם.
  8. ע"ע יעלה ויבא: הזכרתו בתפילה; הזכרתו בברכת המזון.
  9. ע"ע הלל ציון 201.
  10. ושם: ימים שאין גומרים.
  11. ציון 426 ואילך, וע"ש שנחלקו בדבר, וע"ע ברכת המצוות ציון 140.
  12. שו"ע או"ח תכג ג.
  13. שו"ע או"ח תכג ג.
  14. שו"ע או"ח כה יג ותכג ד.
  15. ע"ע הנחת תפילין ציון 140 ואילך מח' תנאים, וע"ש ציון 144 שהלכה שיום טוב אינו זמן תפילין.
  16. מ"ב שם ס"ק י.
  17. מ"ב תכג ס"ק י בשם פמ"ג.
  18. מ"ב שם.
  19. מ"ב סי' כה ס"ק נט.
  20. כף החיים סי' כה ס"ק צד. ועי' מ"ב סי' כה ס"ק נו, שיש להזהר שלא לקפלם בשעת הקדיש כדי שיכוון בענייתו.
  21. ע"ע הנחת תפילין: תפילין של ר"ת.
  22. שו"ת יביע אומר יג סי' ה.
  23. ב"י או"ח קלא, וע"ע נפילת אפים.
  24. טור או"ח תכג. וכן הוא המנהג כיום בשאר מקומות.
  25. תהלים קד. שו"ע או"ח תכד ג.
  26. שם יט. טור שם.
  27. ע"ע ברכת הזמן: על המועדים.
  28. מחז"ו עמ' 361.
  29. רש"ס לירו' ברכות פ"ט ה"ב, וע"ע ברכת הזמן ציון 10 ואילך.
  30. ע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב, ציון 58 ואילך. תורת שבת סי' רסב ס"ק ד; מחזיק ברכה סי' תיט; יסוד ושורש העבודה שער ט; כף החיים סי' תיט ס"ק ו. ועי' סדר היום סדר קריאת ס"ת.
  31. מהר"ז בינגא הל' ראש חודש ס"ק ב.
  32. ע"ע נר שבת. בן איש חי ויקרא שנה ב' אות יא; כף החיים סי' תיט ס"ק ז. ועי' פר"ח סי' תיט, ופמ"ג שם.
  33. מחזיק ברכה סי' תיט אות ג.
  34. ע"ע צדקה. כף החיים סי' תיט ס"ק ז.
  35. שער הציון סי' רמ.
  36. ע"ע כבוד רבו: הקבלת פני רבו.
  37. מלכים ב ד כג.
  38. עי' ר"ה טז ב וסוכה כז ב, וע"ע כבוד רבו ציון 749 ואילך.
  39. עי' ציון 44 ואילך.
  40. ע"ע הנ"ל ציון 756, וע"ש ציון 808.
  41. ב"ח או"ח תיט. ועי' מג"א שם ס"ק א.
  42. מנהגי וורמיזא ר"י שמש ע' קעג; ערוך השלחן יו"ד סי' רמה סי"ב; ספר עולת החודש פי"ג אות י, שכן היה המנהג בירושלים בזמן ר"ש סלנט.
  43. ושם: אבילות בשבת וברגל.
  44. טוש"ע או"ח תיז א.
  45. טוש"ע שם.
  46. שו"ע שם.
  47. מ"ב שם ס"ק ד.
  48. טור שם, ועי' מ"ב שם ס"ק ג שהיינו מה שלא פרקו נזמיהם לעגל, וע"ש שבאליה רבה טעמים נוספים.
  49. דרכי משה שם אות א בשם האו"ז.
  50. מ"ב תיז ס"ק ב.
  51. שע"ת תיז אות ג.
  52. ע"ע כל הפטור מדבר ועושהו. ברכ"י תיז אות ד. וע"ע הנ"ל ציון 323.
  53. בן איש חי ויקרא אות ב.
  54. מ"ב שם בדעה הא', ועי' ב"י.
  55. מ"ב שם בדיעה הב' מהפמ"ג.
  56. מ"ב שם.
  57. נתיבי עם סי' תיז.
  58. אשל אברהם (בוטשאטש) סי' תיז.
  59. ערוה"ש סי' תיז ס"י.
  60. רמ"א שם בשם הב"י.
  61. ביאור הלכה סי' תיז בשם מו"ק.
  62. מ"ב סי' רס ס"ק ז.
  63. מ"ב שם. ועי' מנחת שבת סי' עב אות סו, שאפשר שאין לחוש זה בע"ש, לפי שהוא בכלל שומר מצוה לא ידע דבר רע.
  64. רבבות אפרים ח"ד סי' צז אות לה-לז בשם כמה פוסקים.
  65. טוש"ע או"ח תיט. ועי' שו"ת תורה לשמה סי' תפס, שסעודה זו חשובה סעודת מצוה.
  66. במדבר י י.
  67. שמואל א כ כט.
  68. שם כז. טור שם.
  69. משנה ר"ה כג ב. כלבו דף מג.
  70. כלבו שם.
  71. מנהגי א"י הל' שבת ==סעיף נז==, שכ"ה המנהג בצפת.
  72. כף החיים תיט ס"ק ד, בשם סידור יעבץ.
  73. מ"ב תיט ס"ק א.
  74. עי' מ"ב שם.
  75. מ"ב שם ס"ק ב.
  76. מ"ב שם. ועי' ציון 83.
  77. שער הציון סי' תיט בשם סדור יעבץ.
  78. כף החיים סי' תיט ס"ק ב.
  79. נתיבי עם סי' תיט.
  80. מ"ב תיט ס"ק ב.
  81. שו"ת ישכיל עבדי ח"ז סי' יא בהשמטות; שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' לח.
  82. אשל אברהם (בוטשאטש) סי' תיט.
  83. ירושלמי מגילה פ"א ה"ד.
  84. ב"ח סי' תיט, ועי' ציון 76 שנהגו להוסיף מאכל לכבוד ראש חודש.
  85. טור או"ח תיט.
  86. פמ"ג או"ח סי' תיט.
  87. טוש"ע או"ח תיח א. על ר"ח אב שיש נוהגים להתענות בו, ע"ע אב (ד) ציון 24.
  88. פרישה יו"ד רטו בדעת הרמב"ם.
  89. כס"מ נדרים פ"ג ה"ט, וע"ע חכמים עשו חיזוק לדבריהם ציון 196 ואילך.
  90. ציון 83.
  91. מ"ב סי' תיז ס"ק ד.
  92. ושם: מנהג התענית וזמנה.
  93. שו"ת רמ"ע מפאנו סי' עט, הובא במ"ב תיז ס"ק ד.
  94. מ"ב שם.
  95. טור תכז: יש מדקדקים; שו"ע שם א.
  96. עי' טור שם.
  97. מ"ב שם ס"ק א בדעת הב"ח והפמ"ג.
  98. הגהה בשו"ע שם.