אנציקלופדיה תלמודית:שילוח הקן

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרה - מצות שילוח הקן


המצווה[עריכה]

הרואה קן ציפור והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, מצוות לא תעשה מן התורה לקחת את האם על הבנים, שנאמר "לא תקח האם על הבנים"[1], ומצות עשה לשלח את האם שנאמר "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך"[2].

חיזור אחר המצווה[עריכה]

אין חיוב לחזור אחר מצווה זו, שנאמר "כי יקרא"[3], שנקרה לפניך[4]. ומכל מקום יש שכתבו שצריך להשתדל לקיים מצווה זו[5], אבל יש שכתבו שאין לחזר אחרי מצוה זו בהרים וגבעות, אלא רק אם תבוא לידו יקיימנה[6].

הלוקח אם על הבנים[עריכה]

הלוקח את האם על הבנים, נחלקו תנאים בדינו, ר' יהודה אומר שלוקה, ואינו משלח, וחכמים אומרים שמשלח ואינו לוקה[7], לפי שהוא לאו-הניתק-לעשה*[8]. בביאור המחלוקת אמרו שתלמוד, שנחלקו אם העשה "שלח תשלח את האם", נאמר כתיקון ללאו, אם עבר ולקח, או שאינו שייך ללאו, אלא מצווה לשלח, אבל אם לקח בלי לשלח אין העשה מתקן את הלאו[9]. הלכה כחכמים, שאם נטל האם על הבנים ולא שילחה ישלחנה, ופטור ממלקות[10], ואף אם לא שילחה מיד אינו מתחייב במלקות אלא אם מתה או ברחה וכיוצא בזה[11]. קטן שעבר ולקח אם על בנים, כתבו אחרונים שכשהגדיל חייב לשלח[12].

זכיה באם באיסור[עריכה]

עבר ולקח אם על בנים, נסתפקו אחרונים אם זכה באם, או שמאחר שחייב לשלחה הרי שאינה שלו[13].

נטלה על מנת לשלחה[עריכה]

נטל את האם על מנת לשלחה, ונמלך בדעתו ולא שילחה, ביטל את העשה[14], אבל אינו עובר על הלאו של "לא תיקח האם על הבנים"[15], וכתבו אחרונים שהוא הדין אם מתה האם אחר כך, או אפילו שחטה בידים, לא עבר על הלאו[16].

היכן נוהג[עריכה]

שילוח הקן נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית[17], בזכרים ובנקבות[18]. ואף על פי שכתבו אחרונים שאין לקיים מצוה זו בשבת[19], מכל מקום אין מצוה זו חשובה כמצוה עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות מהן[20], כיון עצם המצוה נוהגת בכל זמן, ורק מחמת שהדבר כרוך באיסור אי אפשר לקיימה בשבת[21].

ברכה[עריכה]

אם נתקנה ברכה על מצוה זו, נחלקו הראשונים, יש סוברים שאין לברך כיון שבתחילה כשלוקח את האם על מנת לשלחה עובר עבירה, ורק כשמשלחה עושה את המצוה, והרי זו מצוה הבאה מתוך עבירה ולכך אין מברכים עליה[22], ויש סוברים שאם נטלה על מנת לשלחה אין כאן עבירה כלל, ויש לברך על המצוה[23]. להלכה כתבו אחרונים שכיון שנחלקו בזה הראשונים לכך יברך בלא שם ומלכות[24]. נוסח הברכה: ברוך וכו' אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לשלח הקן[25], ויש שכתב שנוסח הברכה על מצות שילוח הקן[26]. מלבד הברכה על שילוח הקן יש שכתב שיברך גם ברכת שהחיינו[27], אך דעת הרבה פוסקים שאין לברך שהחיינו[28].

לצורך מצוה[עריכה]

אסור לקחת האם על הבנים אף לצורך מצוה[29], וכגון אם צריך את האם לטהרת-מצורע* אסור לו לקחת את האם על הבנים[30]. עבר ונטל אם על בנים כדי לטהר בהן את המצורע חייב לשלחה[31]. ואם לא שילח, נחלקו ראשונים, יש סוברים שלוקה[32], ויש סוברים שאינו לוקה[33].

במוקדשין[עריכה]

שילוח הקן אינו נוהג במוקדשין[34] - בין קדשי-מזבח* ובין קדשי-בדק-הבית*[35] - שנאמר שלח תשלח את האם[36], אין המצוה נוהגת אלא במי שאתה מצווה לשלחו, יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו[37], ויש מהראשונים שפירשו, שלא אמרה תורה שלח לתקלה[38]. בקדשי בדק הבית אין שילוח הקן נוהג מטעם נוסף, שנאמר ואת הבנים תקח לך[39], יצאו אלו שאסורים בהנאה ואינם לך[40].

עוף שהרג את הנפש[עריכה]

עוף שהרג את הנפש, אין מצוה לשלחו[41], לפי שנאמר שלח תשלח[42], ועוף זה אי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לבית דין ולקיים בו ובערת הרע מקרבך[43].

הקן[עריכה]

עופות טהורים[עריכה]

שילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור, שנאמר "כי יקרא קן ציפור"[44], וכל מקום שנאמר "ציפור" אינו אלא טהורה[45].

אפרוח אחד או ביצה אחת[עריכה]

אפילו אם לא היו בקן אלא רק אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח[46].

מקום הקן[עריכה]

בכל מקום שימצאנו, בין באילן בין בארץ או בבורות שיחין ומערות או בים או בראשו של אדם או בראש שאר בעלי חיים, בין ברשות הרבים ובין ברשות היחיד, חייב לשלח[47]. על קן מזומנת, עי' להלן[48].

האפרוחים והביצים[עריכה]

המצוה לשלח את האם היא באופן שהאם רובצת על האפרוחים, אבל אם היו שם אפרוחים מפריחים - גדולים שיכולים לפרוח מעצמם[49] - או ביצים מוזרות - שאין אפרוח יכול לצאת מהם[50] - פטור מלשלח[51], שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים[52], מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא, יצאו מוזרות[53], ומה הביצים צריכין לאימן, אף האפרוחים צריכין לאימן, יצאו מפריחין[54].

אפרוחים טריפה[עריכה]

היו האפרוחים טריפה פטור מלשלח[55], דכתיב "תיקח לך"[56], שראויות לך, ולא לכלביך[57]. שחט מקצת הסימנים של האפרוחים בתוך הקן, שאם יעזוב כעת יטרפו האפרוחים, נסתפקו בתלמוד אם מאחר שבידו לגמור השחיטה, חשובים כראויים לך[58]. להלכה, חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה[59]. ביצים שכבר החל לגדול בהם אפרוח – שאסורים באכילה – כתבו אחרונים שאין חייב לשלח את האם[60], אבל אם יכול לשים אותם תחת עוף אחר, חייב לשלח[61].

האם טריפה[עריכה]

אפילו אם היתה האם טריפה, חייב לשלח[62]. ויש מהאחרונים שכתב שיש לחלק בזה בין קן שיש בו רק ביצים שאמם טריפה לבין קן שיש בו אפרוחים שאמם טריפה, שביצי טריפה – שאסורים באכילה – אין מצוה לשלח את אמם, לפי שנתמעטו ממה שנאמר תיקח לך, ולא לכלביך[63], אבל אפרוח שאמו טריפה – שמותר באכילה – חייב לשלח את אמו[64], ויש שכתבו שאין לחלק בדבר, אלא בכל אופן שהאם טריפה חייב לשלחה, כיון שאף על פי שהביצים אסורות באכילה, אבל האפרוח היוצא מהם מותר באכילה, ואם כן הם בכלל "תיקח לך"[65].

זכר רובץ על הקן[עריכה]

היה זכר רובץ על הקן פטור מלשלח, כיון שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים[66], ולא שהאב רובץ עליהם[67].

עוף טמא על ביצי עוף טהור[עריכה]

עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, פטור מלשלח[68], כיון שנאמר "קן ציפור"[69], שתהא האם שהיא המקננת ציפור – דהיינו טהורה - וכן עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח משום דכתיב "תקח לך"[70] ולא לכלביך[71].

עוף טהור על ביצי עוף טהור אחר[עריכה]

היתה האם רובצת על אפרוחים או ביצים שאינן מינה, והיא והם טהורים, נסתפקו בתלמוד ולא הכריעו[72], ופירשו ראשונים, שנסתפקו אם ללמוד ממה שנאמר "אפרוחים או ביצים" ולא נאמר "אפרוחיה או ביציה", שאף בשאינם מינה חייב לשלח[73]. להלכה חייב לשלח, ואם לא שילח אינו לוקה[74]. היתה האם רובצת על אפרוחים או ביצים טהורים ממינה, אבל לא היא הולידה אותם, יש שכתב שודאי חייב בשילוח ואם לא שילח לוקה[75].

קורא זכר[עריכה]

קורא זכר – עוף טמא שדרכו לרבוץ על ביצי אחרים[76] - שרבץ על אפרוחים או ביצים של מין טהור, נחלקו בדינו תנאים, רבי אליעזר מחייב בשילוח הקן, וחכמים פוטרים[77]. והלכה כחכמים[78].

קורא נקבה[עריכה]

קורא נקבה הרובצת על ביצי אחרים, יש שכתבו שאף שאין הביצים שלה חייב לשלח[79], לפי מנהגה בכך ולכך היא בכלל "האם"[80]. אבל יש שכתבו שמכל מקום אם לא שילח אינו לוקה[81].

דבר חוצץ בין האם לקן[עריכה]

היה דבר חוצץ בין האם לקן, כגון אם היתה מטלית מפסיקים בין האם לקן, או כנפי יונה מעוף אחר, או ביצים מוזרות או שהיו שני סדרי ביצים זה על זה – והעליונות אינם חייבות בשילוח, וכגון שהם טמאות או מזומנות[82], ויש שכתבו שאף אם הם כשרות וראויות לשילוח אלא שרוצה את הביצים התחתונות ולא את העליונות[83] - וכנפיה נוגעות בסדר העליון, או שהיתה אם על גבי אם או שהיה הזכר על הקן והאם על הזכר, בכל אלו נסתפקו בתלמוד ולא הכריעו[84]. להלכה משלח, ואם לא שלח אינו לוקה[85].

מעופפת[עריכה]

היתה – האם – מעופפת, בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח, אין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח[86], שנאמר "רובצת"[87], מלמד שאין צריך שתהיה יושבת, אלא אפילו מעופפת, אבל מכל מקום שיהיו כנפיה נוגעות בקן[88], היתה מעופפת וכנפיה נוגעות בקן מן הצד, אינו משלח[89]. היתה מעופפת על גבי הקן ונוגע בו מן הצד, יש שכתבו שהיא ככל נוגעת מן הצד שאינו משלח[90], ויש סוברים שלא אמרו שהנוגעת מן הצד אינו משלח, אלא כשמעופפת ליד הקן, אבל אם מעופפת על גבי הקן ונוגעת מן הצד חייב לשלח[91].

יושבת ביניהם[עריכה]

היתה האם יושבת בין הביצים או בין האפרוחים, אפילו נוגעת בהן, אינו משלח[92], שנאמר "על האפרוחים או על הביצים"[93], ואם יושבת ביניהם אין זה "על"[94].

יושבת על האילן והקן תחתיה[עריכה]

היתה האם יושבת על ענפי האילן, והקן תחתיה, רואים אילו תישמט, אם תיפול עליהם חייב לשלח[95], ואף על פי שאינה נוגעת בהם, חשובה כעליהם לפי שיש לה מושב על גביהן[96], ואם אף אם תיפול לא תיפול עליהם, פטור[97].

מזומן[עריכה]

שילוח הקן נוהג רק בשאינו מזומן, שנאמר "כי יקרא"[98], פרט למזומן[99], והיינו שלא יהיה קן שהוא שייך לו[100]. ויש שכתב שאם העוף שייך לו אלא שאינו מזומן לו, וכגון שהוא אבוד ממנו לגמרי, חייב לשלחו[101]. לפיכך, יונים שדרכן לגדל עם בני אדם בבתים, ואוזים ותרנגולים שקיננו בבית, פטור מלשלחם[102], אבל יוני שובך ועליה – דהיינו יונים מדבריות שקיננו בשובך או בעליה[103] - אפילו בשובך שלו חייב לשלח[104].

היתה הקן בחצרו, אינה קונה לו, ואין זה מזומן - ואף על פי שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו[105] - כיון שאסור לו לזכות בקן בלי לשלח את האם, לכך החצר אינה קונה[106]. אמנם לא אמרו שאין החצר קונה אלא כשלא הוגבהה האם מעל הביצים – עד שתצא מתחת ידו[107] - משעה שהטילה אותם, אבל אם הוגבהה מהם – שמותר לו ליטלם – חצרו קונה לו, והרי זה מזומן, ופטור משילוח הקן[108].

פטור מזומן, יש שכתבו שנאמר על הבנים, אבל האם אף אם היא מזומנת חייב בשילוח[109], ויש שכתבו שפטור מזומן נאמר בין על האם ובין על הבנים[110].

היו מזומנים וברחו[עריכה]

אווזים ותרנגולים שהיו שלו, ומרדו ופרחו לפרדס שאינו משתמר, הרי הם הפקר[111], וחייבין בשילוח[112], שנאמר "לפניך"[113], לרבות את שהיו שלו ומרדו[114], אבל אם פרחו לפרדס המשתמר עדיין מזומנים הם, ופטור[115]. היו שלו והפקירם, יש שכתבו שמאחר שכבר נפטרו שוב אינם מתחייבים[116].

השילוח[עריכה]

אופן השילוח[עריכה]

באופן השילוח, יש מהראשונים שסוברים שנחלקו בזה אמוראים, שרב הונא אמר שמשלחה ברגליה, ורב יהודה אמר שמשלחה באגפיה[117], והיינו שנחלקו כשמשלחה אם יאחזנה ברגליה וישלחה או בכנפיה[118]. ולדעת הראשונים הללו, אין המצוה מתקיימת אלא כשאוחז באם ומשלחה, אבל לא על ידי טירוף והקשה על הקן[119].

תלש כנפיה[עריכה]

תלש כנפיה ואינה יכולה לעוף, יש מהראשונים שסוברים שנחלקו בזה אמוראים, שרב הונא אמר שמשלחה ברגליה, ורב יהודה אמר שמשלחה באגפיה[120], והיינו שרב הונא סובר שאף אם תלש כנפיה באופן שלא תוכל לעוף ושלחה, הרי זה שילוח, כיון שהלכה ברגליה שתים או שלש פסיעות, ורב יהודה סבר שצריך לשלחה באופן שתוכל לעוף בכנפיה, אבל אם קצץ כנפיה ושילחה לא קיים מצות שילוח[121]. להלכה, לא יחתוך כנפיה קודם שישלחנה כדי שלא תוכל לפרוח ויקחנה, אלא ישלחנה עם כנפיה כדי שתוכל לפרוח[122].

עד להיכן משלחה[עריכה]

עד כמה משלחה, אמר רב יהודה כדי שתצא מתחת ידו[123], ואף אם יכול לחזור ולתופסה[124]. ולאחר ששלחה מותר לו לחזור ולצוד אותה, שלא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח מחמת הבנים שהיא מרחפת עליהן, כדי שלא ילקחו, שנאמר והאם רובצת על האפרוחים[125].

כשאינו רוצה את האפרוחים או הביצים[עריכה]

הפוגע בקן ציפור ואינו רוצה את האפרוחים או את הביצים, נחלקו אחרונים אם יש עליו מצווה לשלח את האם[126], יש שכתבו שמצוה זו היא "מצוה חיובית", והיינו שאף אם אינו רוצה לקחת, מצוה עליו לשלח את האם[127], ויש שכתבו שהיא "מצוה קיומית", כלומר שרק אם רוצה לקחת את האפרוחים או הביצים, מצוה עליו לשלח קודם לכן את האם[128], ויש שכתבו שאף על פי שמי שאינו רוצה את האפרוחים או ביצים ואינו משלח את האם אינו מבטל עשה, מכל מקום ב"עידנא דריתחא" – בזמן שיש חרון אף בעולם - מענישים גם על עשה זו[129].

נטילת הבנים[עריכה]

לאחר ששילח את האם, יש שהסתפקו אם מצוה ליטול את הבנים[130], ויש שכתבו על פי הסוד שמצוה ליטול את הבנים[131].

שילחה וחזרה[עריכה]

שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים חייב לשלחה[132], שנאמר שלח תשלח את האם[133]. וכתבו אחרונים שדין זה נאמר באופן שהקן אינה ברשותו, אבל אם היא ברשותו, מאחר שזכה פעם אחת הרי זה מזומן, שפטור משילוח[134]. ויש שכתבו, שהחיוב לשלח כמה פעמים נאמר באופן שלא יצאה מתחת ידו, אבל אם שלחה ויצאה מתחת ידו, אף אם חזרה אינו מחוייב לשלחה שוב[135], ויש שכתבו שאף אם לא יצאה מתחת ידו וחזרה מצוה עליו לשלח, אלא שאם לא יצאה מתחת ידו הרי שעדיין לא קיים את השילוח כדינו, ומשום כך חייב לשלחה, אבל אם כבר יצאה מתחת ידו וחזרה, קיים מצוות שילוח, ועתה חייב לשלח מחמת המצוה החדשה שהזדמנה לפניו[136].

לקיחת האם לבדה[עריכה]

באיסור ליטול האם על הבנים, כתבו אחרונים שנחלקו ראשונים אם הלאו של לא תיקח האם על הבנים נאמר רק בלוקח האם והבנים, או אף בלוקח האם לבדה[137], והיינו שנחלקו כיצד לפרש מה שנאמר לא תקח האם על הבנים[138], אם הכוונה לא לקחת האם מעל הבנים, ואם כן אסור לקחת אף את האם לבדה, או שהכוונה עם הבנים, ואם כן אין איסור לקחתה לבדה[139]. אבל ודאי שהלוקח את האם בלא הבנים עובר בעשה של שלח תשלח את האם[140].

לקיחת הבנים לבדם[עריכה]

האיסור לקחת האם על הבנים הוא אף כשלוקח את הבנים לבדם[141], ויש שכתבו שמן התורה אין איסור בכך, אלא מדרבנן אסור שמא יבוא ויטול האם עם הבנים[142].

הערות שוליים[עריכה]

  1. דברים כב ו.
  2. שם.
  3. דברים כב ו.
  4. חולין קלט ב.
  5. ברכי יוסף יו"ד רצב ס"ו.
  6. שו"ת תורה לשמה סי' רע"ז.
  7. משנה חולין קמא א.
  8. עי' משנה שם. וע"ע לאו הניתק לעשה אם לוקים עליו.
  9. גמ' שם. ועי' כס"מ שחיטה פי"ג הי"ט, שנקט שלחכמים אין מצות עשה לשלוח את הבנים מלכתחילה, ולא נאמר העשה אלא לתיקון הלאו, ועי' מגילת ספר על הסמ"ג לאווין ק"נ ד"ה שם לא יקח, שנחלק עליו, וסובר שאף לחכמים יש מלכתחילה מצות עשה, אלא שסוברים שגם בדיעבד העשה מתקן את הלאו, ועי' ציון 127 ואילך אם מצוה זו היא חיובית או קיומית.
  10. שו"ע יו"ד רצב ו.
  11. בהגר"א שם.
  12. מנ"ח מ' תקמה.
  13. מנ"ח מ' תקמה.
  14. חולין קמא א.
  15. רש"י שם ד"ה ע"מ לשלחה.
  16. מנ"ח מ' תקמה אות ט.
  17. חולין קלח ב.
  18. חינוך מ' תקמה.
  19. מהרי"ט קידושין כט א; שאלת יעב"ץ סוס"י לו. וע"ע צד וע' מוקצה.
  20. ע"ע אשה: במצוה עשה שהזמן גרמא.
  21. מהרי"ט שם; שאלת יעב"ץ שם.
  22. שו"ת הרשב"א סי"ח.
  23. השגת הראב"ד על האבודרהם (תפילות של חול שער השלישי).
  24. בית לחם יהודה יו"ד רצ"ב ס"א.
  25. נחל איתן סי' ה' ס"ק א.
  26. שו"ת מהר"ם שי"ק סי' רצ.
  27. פתחי תשובה יו"ד סי' רצ"ב ס"ק ב.
  28. ברכי יוסף סי' רצ"ב ס"ב; ערוך השולחן סי' רצב ס"י.
  29. עי' להלן.
  30. חולין קמב א. וע"ע צפורי מצורע.
  31. רמב"ם שחיטה פי"ג הי"ט.
  32. רמב"ם שחיטה פי"ג הי"ט.
  33. תוס' חולין קמא א ד"ה לא צריכא.
  34. משנה חולין קלח ב. ועי' גמ' שם קלט א, שנח' אמוראים באופן המדובר, שהרי אם היה הקן שלו פטור משילוח, מדין מזומן, עי' ציון 99, וע"ש שרב פי' שהיינו שהקדיש גוזלים למזבח, ומרדו וברחו, ושמואל ור' יוחנן פי' שהקדיש לבדק הבית, ועי' רמב"ם שחיטה פי"ג ה"כ שכתב כשמואל ור' יוחנן.
  35. עי' תוס' דלהלן.
  36. דברים כב ז.
  37. גמ' חולין שם. ועי' ציון 43.
  38. תוס' שם ד"ה יצא בשם רש"י, וברש"י שלפנינו אינו, וע"ש שדחו דבריו.
  39. דברים שם.
  40. תוס' חולין קלח ב ד"ה יצא; לח"מ שמיטה פי"ג ה"כ. ועי' מנ"ח מ' תקמה, שמשלח תשלח יש ללמוד לאופן שהאם הקדש והביצים או האפרוחים חולין, שאין מצות שילוח, ומתקח לך יש ללמוד לאופן שהביצים או האפרוחים הקדש והאם חולין, שאין מצות שילוח.
  41. חולין קלח ב.
  42. דברים כב ז.
  43. דברים יג ו. חולין קלט א. ועי' ציון 37.
  44. דברים כב ו.
  45. חולין קלט ב.
  46. שו"ע יו"ד רצב א.
  47. שו"ע יו"ד רצב ב.
  48. ציון 99 ואילך.
  49. עי' רש"י חולין קמ ב; נ"י שם.
  50. רש"י שם ד"ה ביצים.
  51. משנה חולין שם.
  52. דברים כב ו.
  53. משנה שם.
  54. משנה שם.
  55. גמ' דלהלן. ועי' מנ"ח מ' תקמה, שכ"ש שאם האפרוחים מתים אין מצוה לשלח את האם.
  56. דברים כב ז.
  57. חולין קמ א.
  58. שם ב.
  59. רמב"ם שחיטה פי"ג הי"ב; שו"ע יו"ד רצב י.
  60. ברכ"י יו"ד סי' רצב ס"ז.
  61. ברכי יוסף שם.
  62. שו"ע יו"ד רצב א.
  63. עי' ציון 57.
  64. חידושי ר' מאיר שמחה חולין קמ א ד"ה אפרוח. ועי' ר"ן חולין שם ד"ה ביצים, ורי"ט אלגזי פ"א סוף אות ג, באופן שבשעת השילוח לא היו ראויים ולאחר מכן יהיו ראויים.
  65. חזון יחזקאל חולין פ"י ה"י.
  66. דברים כב ו.
  67. רש"י חולין קמ ב.
  68. חולין קלח ב.
  69. דברים כב ו.
  70. שם ז.
  71. חולין קמ א. ועי' ציון 57.
  72. חולין קמ ב.
  73. נ"י שם.
  74. רמב"ם שחיטה פי"ג הי"א; שו"ע יו"ד רצב ח. ועי' באר הגולה שם אות יט, בביאור הטעם שמשלח ואם לא שילח אינו לוקה.
  75. מנ"ח מ' תקמה, וע"ש שאפשר שיש לחלק בזה בין אפרוחים לביצים, ע"ש טעמו. ועי' נ"י שם, ולכאו' לדבריו אין לחלק בין אפרוחים לביצים.
  76. רש"י חולין קלח ב.
  77. משנה שם.
  78. ש"ך יו"ד רצב יב.
  79. חולין קמ ב.
  80. רש"י שם.
  81. ש"ך יו"ד רצב יג.
  82. רמב"ן רשב"א וריטב"א שם.
  83. ש"ך יו"ד רצב יד, בביאור דעת רש"י חולין שם שכתב שמדובר בביצים טהורות.
  84. חולין קמ ב.
  85. רמב"ם שחיטה פי"ג הי"ד; שו"ע יו"ד רצז ט.
  86. משנה חולין קמ ב.
  87. דברים כב ו.
  88. חולין קמ ב.
  89. ר' ירמיה בגמ' שם.
  90. טור יו"ד רצב.
  91. ב"ח שם בדעת הרמב"ם.
  92. שו"ע יו"ד רצב יב.
  93. דברים כב ו.
  94. ש"ך שם ס"ק ט"ז.
  95. שו"ע יו"ד רצב יג.
  96. ש"ך שם ס"ק ט"ז.
  97. שו"ע שם.
  98. דברים כב ו.
  99. חולין קלט ב.
  100. תוס' חולין קלט א ד"ה כיון.
  101. קה"י שם סי' מא.
  102. שו"ע יו"ד רצב ב.
  103. ב"ח שם.
  104. שו"ע שם.
  105. ע"ע חצר (קנין): שלא מדעתו.
  106. חולין קמא ב. ועי' מנ"ח מ' תקמה, שאפשר שכל זה כשאינו רוצה לזכות, אבל אם רצה לעבור על האיסור ולזכות, קנה, והרי זה מזומן ופטור משילוח. ועי' מאירי חולין קמא ב, שאף אם קנה בעל החצר בידים קודם שילוח, אינם שלו, ויש בהם גזל מפני דרכי שלום, ולא גזל גמור.
  107. ש"ך יו"ד רצב ס"ק ה, וע"ש שעוד אפשר שהוגבהה מעצמה, ואז אף אם לא יצאה מתחת ידו.
  108. שו"ע שם ב.
  109. נ"י חולין קמ ב.
  110. מנ"ח מ' תקמה.
  111. תוס' חולין קלט א.
  112. שו"ע יו"ד רצב ב.
  113. דברים כב ו.
  114. ב"ח שם.
  115. ש"ך שם ס"ק ג.
  116. מלאכ"ש חולין פי"ב מ"א.
  117. חולין קמא ב.
  118. רש"י חולין שם ורמב"ם שחיטה פי"ג ה"ה, בביאור המח' בגמ' שם, ועי' ציון 121 שיש שפי' המח' בע"א.
  119. חת"ס חולין קמא ב ובשו"ת או"ח סי' ק, וע"ש שלשיטות שפי' המח' בע"א, הרי השילוח מתקיים גם בטירוף והקשה על הקן, ועי' חזו"א יו"ד סי' קעה.
  120. חולין קמא ב.
  121. רש"י שם בפי' הב', ועי' ציון 118 שיש שפי' המח' בע"א.
  122. שו"ע יו"ד רצב ד.
  123. חולין קמא ב.
  124. רש"י שם ד"ה שתצא. ועי' חזו"א יו"ד סי' קעה, שאם יכול לחזור ולתופסה אין זה שילוח, וצ"ב.
  125. דברים כב ו. רמב"ם שחיטה פי"ג ה"ז; שו"ע יו"ד רצב ד.
  126. עי' להלן.
  127. חוות יאיר סי' סז.
  128. עי' כס"מ שבציון 9; שו"ת חת"ס סי' ק.
  129. פתחי תשובה סי' רצב, וע"ע ציצית שגם בה אמרו שמי אינו רוצה ללבוש בגד עם ארבע כנפות אינו מבטל עשה של ציצית, אבל בעידנא דריתחא מענישים על כך.
  130. חכם צבי סי' פג.
  131. בית לחם יהודה יו"ד סי' רצב.
  132. משנה חולין קמא א.
  133. דברים כב ז.
  134. עי' ציון 99. ש"ך יו"ד סי' רצב שם ס"ק י; ט"ז שם ס"ק ז.
  135. ב"ח שם בדעת הטור.
  136. תפא"י יו"ד שם.
  137. עיין מנ"ח מ' תקמה בדעת רש"י, ועי' רמב"ם בסהמ"צ ל"ת ש"ו ובפיהמ"ש מכות פ"ג מ"א.
  138. דברים כב ז.
  139. מנ"ח מ' תקמה.
  140. מנ"ח שם.
  141. מנ"ח מ' תקמה בשם הראב"ד, וכן מ' מהגמ' חולין קמא ב, שאסור לזכות בביצים כשהאם עליהם.
  142. כס"מ מכירה פכ"ג ה"י. ועי' מנ"ח שם.