Difference between revisions of "אנציקלופדיה תלמודית:תתאה גבר"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(Added new Talmudit entry)
 
(No difference)

Latest revision as of 12:35, 28 January 2020

ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - מאכל שנפל על מאכל, כשאחד מהם חם והשני צונן, איזה מהם בולע ופולט

שני דברי מאכל שנתערבו – שאם שניהם רותחים כל אחד מהם בולע מהשני, ואם שניהם צוננים אין אחד מהם בולע מהשני[1] - נחלקו אמוראים – ויש שכתבו שאף תנאים[2] - באופן שאחד מהם צונן ואחד רותח, ונפל האחד לתוך השני, איזה מהם "גובר", רב סובר עילאה – העליון – גבר, ולכך אם נפל דבר רותח לתוך דבר צונן או צונן לתוך רותח – שאחד מהם אסור באכילה, או שאחד מהם בשר והשני חלב שאסורים יחדיו[3], או לענין איסור מבשל* בשבת אם מותר לשפוך צונן על חם או להיפך[4] - העליון גובר, כלומר אם היה חם לתוך צונן בולעים אחד מהשני – ומבשלים אחד את השני - ואם היה צונן לתוך רותח העליון מצנן את השני ואינם בולעים – או מבשלים - זה מזה[5]. ושמואל סובר שתתאה – התחתון גובר[6].

לאחר שנפל

לאחר שנפל אחד לתוך השני, כתבו אחרונים שחשוב כבר ככלי שני, ולכן אף אם שוהה שם ומתערב, מכל מקום אינו מבשל[7].

הטעם

בטעמו של שמואל שסובר שהתחתון גובר, כתבו ראשונים שהוא משום שטבעו של החום לעלות, לכך אם התחתון חם הוא בולע ופולט, ואם התחתון קר העליון אינו בולע ממנו ופולט אליו[8], ועוד, שכובדו של העליון גורם לחום התחתון להבלע בו[9].

החום

הרתיחה שדנו בה היא במאכל המונח בכלי-ראשון*[10]. דבר שנתבשל בלא קדירה, יש מהאחרונים שכתבו שדינו ככלי ראשון כל זמן שהיד-סולדת* בו[11].

על עירוי מכלי ראשון אם חשוב ככלי ראשון, ואם קילוח מחבר את העליון והתחתון ואוסר הכל, ע"ע עירוי.

הלכה

להלכה התחתון גובר[12], ואסורים מן התורה[13].

החתיכות

לא נחלקו אלא בשתי חתיכות, אבל חתיכה אחת שחלקה האחד צונן וחלקה השני חם אין התחתון משפיע על העליון[14].

הבליעה

הבליעה היא בכל המאכל[15], וכגון אם נפל גוש על רוטב – לכל שיטה באופן שסוברת שבולע - אף אם מקצת מהגוש אינו בתוך הרוטב, הבליעה היא בכולו[16].

גדר עליונה ותחתונה

עליון ותחתון אין נקבעים לפי מקומותיהם של החתיכות, אלא החתיכה שנשארה במקומה חשובה תחתונה, וזו שבאה לתוך כלי חשובה עליונה[17].

עומדים זה בצד זה

שתי חתיכות שעומדות זו בצד זו ונגעו אחת בשניה, לדעת הכל נאסרים, שאין אחת מהם גוברת על השניה[18]. על יתר פרטי דיני תערובת שני מאכלים, ע"ע תערובת, וע' חתיכה נעשית נבלה.

כשאוחזה בידו

כשהחתיכה העליונה אינה מכבידה על התחתונה, יש שכתבו שלא נחלקו בזה אם העליון גובר או התחתון גובר, שאין הבליעה אלא מחמת כובדו של העליון[19].

כוחם של העליון והתחתון

לא נחלקו האמוראים אלא על כוחם של העליון והתחתון להבליע איסור, אבל לפעמים אינם מחממים את המאכל[20], ולכן אם נפלה חתיכת היתר צוננת על חתיכת היתר חמה ועליה חתיכת איסור, אין החתיכה העליונה נאסרת מהאיסור אם בפועל אינה חמה[21].

כדי קליפה

לא נחלקו אלא בבליעה בכל המאכל, אבל הכל מודים שאם נפל חם לתוך צונן – או להיפך – הרי זה מבשל כדי קליפה[22]. בטעם שמבשל כדי קליפה ואין דינו כצונן שנגע בצונן ששניהם צריכים רק הדחה, ע"ע תערובת. בטעם שאין הבליעה המועטת אוסרת את כל המאכל כדין חתיכה-נעשית-נבילה*, כתבו אחרונים שכיון שהאיסור אינו יכול להתפבט יותר מכדי קליפה, באופן זה לא נאמר חתיכה נעשית נבילה[23].

על השיעור הנאסר כשנפלה חתיכה אחת על השניה, אם חשובים כמו שנתבשלו יחד, ונאסרת כל החתיכה, או שחשובים כמו שנצלו יחד ונאסר כדי נטילה, ע"ע תערובת.

בקדירה העומדת על האש

קדירה שלא הוסרה מהאש, כתבו ראשונים שלדעת הכל שני המאכלים בולעים ומבליעים, לפי שכח האש שמתחת לקדירה מבליעה[24].

בירור על ידי טעימת גוי

טעם קפילא - גוי - את התבשיל ואמר שלא נבלע הטעם, יש שכתבו שמותר[25], שלא נחלקו האמוראים אלא ברוב במקרים, אבל אפשר שלא יבלע[26], אבל אין ללמוד מזה למקרים אחרים[27]. ויש סוברים שאסור, לפי שהטעם הנבלע הוא קלוש ביותר ואפשר שלא יבחין בו הגוי[28], ויש שכתבו שאסור מטעם אחר, שאין מועילה טעימה אלא במקום שיש ספק אם בלעו זה מזה, אבל כשנפל אחד לתוך השני שקיבלו חכמים שהעליון גובר או התחתון גובר, לא תועיל טעימת גוי[29].

בכמויות שונות

כשאין האיסור וההיתר שווים בכמותם, יש מהאחרונים שכתבו שגם בזה נחלקו אם תתאה גבר או עילאה גבר[30], אבל יש מהאחרונים שכתבו שלא נחלקו בזה כלל, אלא ודאי מי שמרובה מחבירו גובר עליו, ולא נחלקו אלא באופן ששתיהם שווים[31].

כשהאיסור לא נגע בכל ההיתר

היתה החתיכה של האיסור קטנה מחתיכת ההיתר, ולא היתה החתיכה התחתונה מתחת לכל העליונה, נחלקו ראשונים, יש סוברים שגם בזה נחלקו אם תתאה גבר או עילאה גבר[32], ויש סוברים שלא נחלקו בזה[33].

בכלים

נפל אוכל על גבי כלי או כלי על גבי אוכל, יש מהאחרונים שסוברים שלא נחלקו בזה, שנחלקו רק לענין שני מיני אוכל, אבל בכלים כל כלי חם בולע ופולט[34], ויש חולקים וסוברים שאף בכלים נחלקו אם תתאה גבר או עליאה גבר[35], ויש שכתבו שנחלקו גם באוכל שנפל לתוך כלי, אבל כלי שנפל על אוכל דינו אין חילוק בין עליון לתחתון[36].

בדעת הסוברים שאף בכלים נחלקו אם תתאה גבר או עילאה גבר, נחלקו אחרונים, יש סוברים שלא נחלקו אלא על מקום הנגיעה, אבל ודאי שאין הכלי כולו נאסר[37], ויש סוברים שכל הכלי נאסר[38].

נפל כמה פעמים

נפל העליון על התחתון כמה פעמים, כתבו ראשונים שהכל מודים שבולעים זה מזה, שלא אמרו שאינו בולע אלא כדי קליפה – התחתון לסוברים תתאה גבר והעליון לסוברים עילאה גבר – אלא בנפילה אחת[39]. ויש שכתבו שבמקום הפסד מרובה אפשר להקל[40]. בגדר "כמה פעמים", יש שכתבו שהיינו כשנפל פעם שניה בתוך מעת לעת[41], ויש שכתבו שהיינו דוקא כשנפל פעם שניה כשעדיין המאכלים חמים מהנפילה הראשונה[42].

כשנבללים

באופן שהמין הנשפך נבלל בתוך המין שהיה בכלי – וכגון המערה שומן של היתר על שומן של איסור, שאחד מהם חם והשני צונן – לדעת הכל אסורים, כיון שאין העליון או התחתון יכולים לגבור, אלא הכל תערובת אחת[43].

לח ולח

בלח ולח גם נאמרה המחלוקת אם תתאה גבר או עילאה גבר[44]. אבל נחלקו ראשונים באופן שהצוננים מרובים או מועטים, שיש מהראשונים שסוברים שאף בזה נחלקו אם תתאה גבר או עילאה גבר[45], ויש מהראשונים שסוברים שבזה לדעת הכל המרובים גוברים[46]. ויש סוברים שיש לחשוש בלח ולח שהמועטים יגברו[47].

לח על יבש

לח שנפל על יבש, יש שכתבו שלא נחלקו בו, לפי שאין בו עליון ותחתון, אלא הלח מתערה על היבש מכל צד ומסבבו[48]. ויש חולקים וסוברים שגם בזה נחלקו אם העליון גובר או התחתון[49].

במליח

מליח – שדינו כמבושל[50] - נחלקו ראשונים אם דינו כמבושל אף לענין תתאה גבר: יש סוברים שלא נחלקו האמוראים במליח[51], לפי שרק בחתיכה חמה יש הבדל בבליעה בין העליונה לתחתונה, ולא בכבושה[52]. ויש סוברים שאין הבדל בין מליח למבושל, ואף בו נחלקו[53].


הערות שוליים

  1. עי' פסחים עו א-ב, וע"ע תערובת.
  2. שנות אליהו חלה פ"א מ"ו, שנחלקו בזה ב"ש וב"ה.
  3. ע"ע בשר בחלב. רש"י שם ע"א.
  4. עי' שבת מב א ורש"י ותוס' שם.
  5. רש"י שם ע"ב.
  6. פסחים שם.
  7. פמ"ג יו"ד סח מ"ז ס"ק ט. וע"ע כלי ראשון; כלי שני.
  8. איסור והיתר שער כט א; תורת חטאת כלל כג ב.
  9. איסור והיתר שם; מרדכי חולין פ"ח תשכז; ט"ז יו"ד צא ס"ק ו. ועי' ציון 17.
  10. רשב"א בתורת הבית בית ד שער ב; טוש"ע יו"ד קה ב.
  11. חזו"א יו"ד סי' ט ס"ק ב.
  12. רמב"ם מאכ"א פ"ט הי"ז; טוש"ע יו"ד צא ד וקה ג. וכ"כ רש"י פסחים עו ב, ושם שאע"פ שבכל מחלוקת רב ושמואל באיסורים הלכה כרב, ע"ע הלכה ציון 810, מכל מקום כיון שהגמ' הביאה ראיות לדברי שמואל מברייתות, הלכה כדברי שמואל.
  13. פר"ח יו"ד פז סק"ב.
  14. בי יצחק יו"ד ח"א סי' קה אותיות ה – ו.
  15. עי' להלן.
  16. כף החיים יו"ד סי' קה.
  17. תורת הבית בית ד ש"א; ש"ך יו"ד צב ס"ק לו. ועי' שו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קסא, שסובר בדעת התוס' שהכל תלוי במקום החתיכות ולא במי שהיה קודם. ועי' ציון 9.
  18. ר"ן חולין קיג א.
  19. עי' ציון 9. שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' קה אות ה, הובא בדרכי תשובה שם ס"ק כב.
  20. חוו"ד יו"ד צה ס"ק ה.
  21. חוו"ד שם.
  22. עי' פסחים עו ב; תוס' שם לז ב ומ ב.
  23. רע"א בהגהות השו"ע יו"ד צ.
  24. ר"ו חולין קיב א.
  25. נובי"ק יו"ד סי' כח.
  26. נו"ב שם; פמ"ג יו"ד צא מ"ז ס"ק ז.
  27. נו"ב שם; פמ"ג שם. ועי' נו"ב שם שמ"מ כשנפל מין למינו אי אפשר לבדוק. ועי' ערוה"ש יו"ד צא ח וט.
  28. פלתי סי' צא ס"ק ב.
  29. ערוה"ש יו"ד צא ס"ח. ועי' משמרת הבית להרשב"א ב"ד ש"א.
  30. בית מאיר או"ח שיח סי"א.
  31. ערוה"ש יו"ד צא סי"א, ולא נתבאר אם צריכים להיות שווים בדקדוק.
  32. איסור והיתר כלל כט ס"א.
  33. מרדכי חולין תרצה, וע"ש שמ"מ יש לאסור שמא היה שומן שפעפע ולא ראה.
  34. יש"ש חולין פ"ז סי' מה.
  35. רמ"א יו"ד קה ג; ש"ך שם ס"ק י.
  36. חוות דעת שם ביאורים ס"ק ט, על דיני בליעת כלי ע"ע כלי ראשון; כלי שני.
  37. חוו"ד סי' צא חידושים ס"ק ז וסי' קה חידושים ס"ק יג; חידושי רע"א סי' קה ס"ג.
  38. דברי יוסף סי' תשמב; בית יצחק יו"ד ח"א סי' קה אות ז.
  39. איסור והיתר כלל לד דין טו; ב"ח יו"ד קה; ט"ז שם ס"ק יב.
  40. טוטו"ד תליתאה סי' קמו.
  41. פמ"ג יו"ד צה מ"ז ס"ק יב.
  42. טוטו"ד שם.
  43. דרכי משה יו"ד סי' קה.
  44. עי' רש"י שבת מב א.
  45. עי' רש"י שם; רשב"א שבת מב א.
  46. עי' תוס' שם; עי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"ו.
  47. עי' מג"א או"ח שיח ס"ק לה.
  48. יש"ש חולין סי' עא.
  49. פמ"ג יו"ד סח מ"ז ס"ק ט.
  50. ע"ע מליח.
  51. תוס' חולין קיג א; רא"ש חולין פ"ח סי' מא, הובא בטור יו"ד קה; סמ"ק סי' רה; הגמ"י מאכ"א פ"א אות נ; רמ"א שם סי"א.
  52. ש"ך שם ס"ק מא.
  53. עי' תורת הבית הקצר ב"ד ש"א, ועי' לבוש שם סי"א בדעתו; עי' שו"ע שם. ועי' כף החיים יו"ד סי' ע ס"ק לז, שאף למנהג הספרדים שפוסקים כהשו"ע ולא כהררמ"א, ראוי להם להחמיר בזה כהרמ"א.