Difference between revisions of "ארבעת השבויים"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Line 1: Line 1:
סיפור '''ארבעת השבויים''' הוא סיפור אגדה, ספק אמיתי ספק לא, שמסביר איך התפשטה התורה בעולם לאחר תקופת ה[[גאונים]] בבבל. מקור הסיפור הוא ב"ספר הקבלה" לרבי אברהם בן דוד הספרדי, שנכתב במאה ה-12 לספירה הנוצרית.  
+
סיפור '''ארבעת השבויים''' הוא סיפור אגדה, ספק אמיתי ספק לא, שמסביר איך התפשטה התורה בעולם לאחר תקופת ה[[גאונים]] בבבל. מקור הסיפור הוא ב"ספר הקבלה" ל[[רבי אברהם בן דאוד]] (הראב"ד הראשון) הספרדי, שנכתב במאה ה-12 לספירה הנוצרית.  
 
==המעשה==
 
==המעשה==
 
על פי הסיפור, היתה אניה שהפליגה בים התיכון, ועל סיפונה ארבעה חכמי ישראל שהפליגו מנמל בארי שבאיטליה הדרומית על מנת לאסוף כסף לצרכי ציבור. כששהתה האניה בין איי יוון, נתפסה בידי הצי של הכליף מקורדובה עבד אל-רחמן השלישי. ארבעת החכמים שהיו על סיפון האניה נשבו, ו[[פדיון שבויים|נפדו]] על ידי קהילות יהודיות בערי הנמל בהן עגנו אניות הצי. אחד השבוים- רבי שמריה בן אלחנן, נפדה על ידי קהילת אלכסנדריה שב[[מצרים]], ומהר מאד הפך לראש יהודי מצרים ו[[דיין]] בפוסטאט שעל יד קהיר (עירו של ה[[רמב"ם]]). השני- רבנו חושיאל, הגיע לקירואן שבמרוקו, בסביבות שנת 970 לספירה הנוצרית, והפך להיות המנהיג הרוחני של יהדות צפון אפריקה- [[יהדות מרוקו|מרוקו]], [[יהדות אלג'יר|אלג'יר]] ו[[יהדות תוניסיה|תוניסיה]]. בנו של רבנו חושיאל הוא [[רבנו חננאל]] המפורסם, בעל הפירוש על הגמרא. השלישי- [[רבי משה ב"ר חנוך]], הגיע עם בנו רבי חנוך לקורדובה שבספרד, ושניהם הפכו לרבנים חשובים שם. זהותו של השבוי הרביעי עלומה. על פי אגדה זו, היה זה מאת ה', שטרם פסקו הישיבות בבבל התפזרה התורה בשאר תפוצות העולם.  
 
על פי הסיפור, היתה אניה שהפליגה בים התיכון, ועל סיפונה ארבעה חכמי ישראל שהפליגו מנמל בארי שבאיטליה הדרומית על מנת לאסוף כסף לצרכי ציבור. כששהתה האניה בין איי יוון, נתפסה בידי הצי של הכליף מקורדובה עבד אל-רחמן השלישי. ארבעת החכמים שהיו על סיפון האניה נשבו, ו[[פדיון שבויים|נפדו]] על ידי קהילות יהודיות בערי הנמל בהן עגנו אניות הצי. אחד השבוים- רבי שמריה בן אלחנן, נפדה על ידי קהילת אלכסנדריה שב[[מצרים]], ומהר מאד הפך לראש יהודי מצרים ו[[דיין]] בפוסטאט שעל יד קהיר (עירו של ה[[רמב"ם]]). השני- רבנו חושיאל, הגיע לקירואן שבמרוקו, בסביבות שנת 970 לספירה הנוצרית, והפך להיות המנהיג הרוחני של יהדות צפון אפריקה- [[יהדות מרוקו|מרוקו]], [[יהדות אלג'יר|אלג'יר]] ו[[יהדות תוניסיה|תוניסיה]]. בנו של רבנו חושיאל הוא [[רבנו חננאל]] המפורסם, בעל הפירוש על הגמרא. השלישי- [[רבי משה ב"ר חנוך]], הגיע עם בנו רבי חנוך לקורדובה שבספרד, ושניהם הפכו לרבנים חשובים שם. זהותו של השבוי הרביעי עלומה. על פי אגדה זו, היה זה מאת ה', שטרם פסקו הישיבות בבבל התפזרה התורה בשאר תפוצות העולם.  

Revision as of 17:33, 16 May 2011

סיפור ארבעת השבויים הוא סיפור אגדה, ספק אמיתי ספק לא, שמסביר איך התפשטה התורה בעולם לאחר תקופת הגאונים בבבל. מקור הסיפור הוא ב"ספר הקבלה" לרבי אברהם בן דאוד (הראב"ד הראשון) הספרדי, שנכתב במאה ה-12 לספירה הנוצרית.

המעשה

על פי הסיפור, היתה אניה שהפליגה בים התיכון, ועל סיפונה ארבעה חכמי ישראל שהפליגו מנמל בארי שבאיטליה הדרומית על מנת לאסוף כסף לצרכי ציבור. כששהתה האניה בין איי יוון, נתפסה בידי הצי של הכליף מקורדובה עבד אל-רחמן השלישי. ארבעת החכמים שהיו על סיפון האניה נשבו, ונפדו על ידי קהילות יהודיות בערי הנמל בהן עגנו אניות הצי. אחד השבוים- רבי שמריה בן אלחנן, נפדה על ידי קהילת אלכסנדריה שבמצרים, ומהר מאד הפך לראש יהודי מצרים ודיין בפוסטאט שעל יד קהיר (עירו של הרמב"ם). השני- רבנו חושיאל, הגיע לקירואן שבמרוקו, בסביבות שנת 970 לספירה הנוצרית, והפך להיות המנהיג הרוחני של יהדות צפון אפריקה- מרוקו, אלג'יר ותוניסיה. בנו של רבנו חושיאל הוא רבנו חננאל המפורסם, בעל הפירוש על הגמרא. השלישי- רבי משה ב"ר חנוך, הגיע עם בנו רבי חנוך לקורדובה שבספרד, ושניהם הפכו לרבנים חשובים שם. זהותו של השבוי הרביעי עלומה. על פי אגדה זו, היה זה מאת ה', שטרם פסקו הישיבות בבבל התפזרה התורה בשאר תפוצות העולם.