ארכיאולוגיה מקראית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(33 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''ארכיאולוגיה מקראית''' היא תחום בארכיאולוגיה, לחקר ממצאים מתקופת ה[[תנ"ך]]. בין הארכיאולוגים המקראיים, ישנם רבים שהצביעו על ממצאים שונים המהווים הוכחה שספר התנ"ך מהווה מסמך היסטורי אוטנטי.


==מתולדותיה של הארכיאולוגיה המקראית==
ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.
[[תמונה:Kings tomb.jpg|left|thumb|250px| קברי המלכים - קברה המשוער של הלני המלכה בירושלים - 1890המקור:ויקישיתוף - צלמי המושבה האמריקאית - העלתה את התמונה:תמרה]] 


כבר בחפירות הארכיאולוגיות הראשונות בארץ ישראל, הארכיאולוגים הבחינו שקיים קשר בין הממצאים שנתגלו - לדברים המתוארים בתנ"ך. ב-1856, הקונסול הצרפתי פ. דה-סוסי (F. de Saulcy) חשף בירושלים מערכת מפוארת של קברים, וייחס אותה ל[[מלכי יהודה]]. (אולם מאוחר יותר נודע שנראה מדוייק יותר לייחס אותם ל[[הלני המלכה]] אמו של [[מונבז המלך]] המוזכר בכמה מקומות ב[[תלמוד]], מזמן [[בית שני]]). הבחנה זו היתה ניכרת ג"כ בחפירות של צ. וורן (Warren) ושל וילסון (Wilson), ובחפירות של פלינדרס פיטרי ב1890 בתל חסי (ליד קרית גת) ובמגידו<ref>מתוך מאמר מטעם ה[http://ngsba.org/he/what-is-biblical-archaeology המכון לארכיאולוגיה ומקרא]</ref>.
תוכן עניינים  [הסתרה]  


דמות בולטת הוא הארכיאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט, שכתב יותר מאלף פרסומים מדעיים להוכיח את אמיתות התנ"ך כמקור היסטורי אמין, תוך הבאת ממצאים מאתרים רבים ברחבי הארץ.
==גבולות הארכאולוגיה המקראית==
השם "ארכאולוגיה מקראית" בהוראתו המצומצמת והרווחת ביותר מתייחס לאזורים שבתחום ארץ ישראל המקראית (דרום הלבנט: מדינת ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן וחלקים מלבנון ומסוריה), החל מסוף תקופת האבן ועד לתקופה הפרסית. אולם לעתים משמש המושג בהוראה רחבה יותר וכולל את כל הארצות הנזכרות תכופות במקרא, מן התקופה הפרה-היסטורית עד תום תקופת המקרא, ובכלל זה הברית החדשה. לפיכך, בפרסומים מסוימים מתייחסים גם לממצאים בבליים או לממצאים בני המאה ה-1 לספירה כאל "ארכאולוגיה מקראית".


בין הארכאולוגים המקראיים הישראלים בולטים יגאל ידין, בנימין מזר, יוחנן אהרוני, אדם זרטל, ועוד.
===כינוי התחום===
בהתאם למקום, לזמן ולאקלים הפוליטי-דתי, יש הנמנעים משימוש בשם "ארכאלוגיה מקראית" ומעדיפים במקומו שמות חלופיים כגון ארכאולוגיה של תקופת המקרא, ארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום, ארכאולוגיה של ארץ הקודש, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה של המרחב הסורי-פלסטיני וכדומה.


ישנם גם ארכיאולוגים "חובבנים" שגילו ממצאים רבים ומרשימים, והבולט שבהם הוא החוקר רון וויאט ואנשי צוותו. מטבע הדברים, המקצוענים מתייחסים בביטול לחובבנים (ובפרט כאשר מדובר על ממצאים שמאששים את הדת), ואולם ממצאיו של וויאט כשלעצמם הובחנו ע"י מקצוענים ולא הופרכו [פרט ל"[[תיבת נח]]" שמצא - אשר לטענת החוקרים איננה עץ מאובן כפי שחשב וויאט, כי אם סלע טבעי שבמקרה תואם בדיוק למידות התיבה שבמקרא]. ממצאיו על [[קריעת ים סוף]] מוצגים במוזאונים שונים, וממצאיו על [[הר סיני]] זכו לפירסום מדעי מטעם אוניברסיטת אלבאמה (Alabama) בחיבור הנקרא Ancient muses: archaeology and the arts, ביוני 2003. כמו כן, ה"הר סיני" של רון וויאט בסעודיה, קיבל הוכרה כאתר ארכיאולוגי רשמי מטעם הממשלה הסעודית.
===תקופות משנה===
שיקולים דומים מובילים לשינויים במ�נו�ים המתייחסים לתקופות השונות, וכך, לצד הוויכוחים הרגילים על מועד תחילתה וסיומה של כל תקופה ותקופה, מקורות שונים, בעיקר בספרים שהתפרסמו עד שנות ה-80, מתייחסים לתקופת הברונזה המאוחרת כאל "התקופה הכנענית" ותקופת הברזל כאל "התקופה הישראלית".


==ממצאים שמאששים את הסיפור המקראי==
==תחומי העניין של הארכאולוגיה המקראית==
[[תמונה:Tel dan inscription.jpg|left|thumb|250px| כתובת תל דן, שבה מוזכר יהורם בן אחאב ל"'''בית דוד'''". המקור:ויקישיתוף]]
הנושאים בהם מטפלת הארכאולוגיה המקראית הם למעשה סיפורי המקרא, ובעיקר: תקופת האבות, כיבוש הארץ והתנחלות השבטים, והממלכה המאוחדת של שאול, דוד ושלמה. בתחילה, כאמור, כדי להוכיח את אמיתות המקורות המקראיים, וכיום - באופן יותר מדעי-היסטוריוני, כדי לשחזר את תולדות עם ישראל והעמים השכנים ביתר דיוק.
{{מקור|בטרם הבאת הדברים, יש לציין שהתנ"ך לא זקוק להוכחה ארכיאולוגית לאמיתותו, וכל שכן שאינו זקוק להוכחה מהארכיאולוגיה שאיננה מדע מדוייק, ואולם כיון שחלק מהציבור הרחב עדיין אינם מודעים מאתיתות התנ"ך, ראויים הדברים להיות מוצגים.}}


ישנם הרבה ממצאים ארכיאולוגיים שמהווים הוכחה שספר ה[[תנ"ך]] הוא ספר היסטורי אוטנטי, ומוכיחים אף תיאורים שמופיעים ב[[תורה שבעל פה]].
==תולדות הארכאולוגיה המקראית==


פרופ' ויליאם פוקסוול אולברייט כתב<ref>אולברייט, "The Biblical Peride", מובא בספר "יציאת מצרים ומתן תורה" עמוד 166.</ref>:
כתובת השילוח המנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחצבה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפני הספירה - המוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול
:"המסורת העברית הלאומית עולה על כל המסורות הלאומיות האחרות בתמונתה הברורה על "יסודות שבטיים" ומשפחתיים. במצרים, בבל, באשור ובפניקיה, ביוון וברומא - נחפש לשווא אותה תופעה דומה, בניגוד לעמים אחרים אלה, שמרו בני ישראל על תמונה בהירה באופן יוצא מגדר הרגיל של התחלות, פשיטות, הגירות מסובכות ושינויים קיצונים. עד הזמן האחרון נהגו ההיסטוריונים של תקופת המקרא להתייחס אל מסורת האבות של ספר בראשית כאל יצירות מלאכותיות של סופרים ישראלים בימי המלוכה המפולגת, והנה התגליות הארכיאולוגיות של הדור האחרון שינו יחס זה בתכלית. מחוץ לכמה עיקשים מבין החוקרים הוותיקים אין למעשה אף היסטוריון אחד, שלא התרשם, מן הריבוי המהיר של עובדות התומכות בנאמנות ההיסטורית היסודית של מסורת האבות".
תחילתה של הארכאולוגיה המקראית קשורה קשר ברור לתחילת הארכאולוגיה בכלל, במקביל לחפירה המפורסמת הראשונה בעולם - טרויה, בעת שהארכאולוגיה הייתה רק נבירה וחפירה באתרים לשם מציאת ממצאים מעניינים אותם ניתן להציג במוזיאונים. הסקרים הראשונים בארץ ישראל נערכו על ידי אדוארד רובינסון, צ'ארלס וורן, צ'ארלס וילסון, שארל קלרמון גנו, גוטליב שומאכר, ואחרים. וורן ווילסון גילו את פיר וורן ואת קשת רובינסון, וגאנו פיענח את כתובת מישע ואת כתובת השילוח. סר פלינדרס פיטרי, שנחשב אבי הארכאולוגיה המודרנית, ניהל בשנת 1890 בתל חסי שליד קריית גת את מה שניתן לכנות החפירה המדעית הראשונה בארץ ישראל. פיטרי ערך את החפירה לפי שכבות, וקבע לראשונה את הקרמיקה כדרך לתיארוך השכבות. הוא זיהה בטעות את המקום כלכיש, אבל דרך ניהול החפירה התוותה את הדרך לרבות מן החפירות בארץ.


להלן כמה דוגמאות בקצרה (המקורות ופרטים נוספים הובאו בערכים המורחבים):
מבחינת המחקר המקראי קדמו לארכאולוגיה המקראית סדרת פרסומים של חוקרים דוגמת יוליוס וולהויזן וממשיכי דרכו הרמן גונקל, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים, שטענו כי ספרי המקרא ההיסטוריוגרפיים משקפים את חייהם ודעותיהם של ישראל בסוף ימי ממלכת יהודה, ואולי אף בימי שיבת ציון. על כן אין לראות במקרא, ובמיוחד לא בספרים בראשית עד מלכים ב', מסמכים היסטוריים המשקפים מידע אמין. תורת המקורות שוולהויזן היה מנסחה הבולט, התפרסמה בעולם כדרך מדעית לניתוח כתבי הקודש.


===[[מגדל בבל]]===
כתגובת נגד לביקורת המקרא החל ויליאם פוקסוול אולברייט - ארכאולוג, בלשן והיסטוריון, במסע המכוון למצוא קשר בין הממצאים הארכאולוגים במקומות מרכזיים בארץ לכתוב במקרא, תוך רצון עז להוכיח את אמיתות התנ"ך כמקור היסטורי אמין. אולברייט עשה זאת ביותר מאלף פרסומים מדעיים, תוך הבאת ממצאים מאתרים רבים ברחבי הארץ. תרם לכך בין השאר החינוך הנוצרי שקיבל בילדותו (הוא נולד בצ'ילה לזוג מיסיונרים מתודיסטים). בעקבותיו הלכו בין השאר ג'ורג' ארנסט רייט, שהיה בן של כומר פרסבטריאני, הכומר הדומיניקני רולאן דה וו, הרב והארכאולוג נלסון גליק, ואחרים.
[[תמונה:Ziggurat.jpg|left|thumb|250px| מודל המציע שחזור של זיגורט בבבל. מוזיאון פרגמון בברלין. המקור:ויקישיתוף בינלאומי]]
{{ערך מורחב|ערך=[[מגדל בבל#מגדל בבל בארכיאולוגיה|מגדל בבל בארכיאולוגיה]]}}
בבל העתיקה אכן נבנו מגדלים גבוהים מאוד, הנקראים "זיגורט", וסיבות בנייתם לפי ההיסטוריונים, תואמת לסיבות המתוארות במקרא וב[[חז"ל]]. לפ"ז הסיפור המקראי שמגדל אחד היה גבוה במיוחד, למטרות האמורות, הוא בהחלט מציאותי מאוד.


===[[המבול]]===
בין הארכאולוגים המקראיים הישראלים המוקדמים בלטו יגאל ידין, בנימין מזר, יוחנן אהרוני ואחרים. בין הארכאולוגים המקראיים בדור האחרון נמנים, מהאוניברסיטה העברית: אמנון בן תור (תל יקנעם, תל חצור), עמיחי מזר (גילה, תל קסילה, תל בטש, בית שאן ותל רחוב), אילת מזר (עיר דוד), יוסף גרפינקל (ח'ירבת קייאפה). מאוניברסיטת תל אביב: אנסון פ' רייני, דוד אוסישקין (לכיש ומגידו), נדב נאמן (היסטוריון של תקופת המקרא), ישראל פינקלשטיין (שילה, עזבת צרטה ומגידו), זאב הרצוג (חופר ערד ותל באר שבע), שלמה בונימוביץ (בית שמש), ועודד ליפשיץ (רמת רחל). מאוניברסיטת בר-אילן: אברהם פאוסט (תל עיטון) ואהרן מאיר (תל צפית). מאוניברסיטת חיפה: אדם זרטל (סקר הר מנשה). בנוסף ישנם חוקרים "חוץ ממסדיים" הטוענים כי התארוך הארכאולוגי המקובל (המבוסס על הכרונולוגיה המצרית) מוטעה בכשש מאות שנה. נמנים עליהם עמנואל וליקובסקי שבספרו תקופות בתוהו טען למתאם בין המיתוסים של שני העמים הקדומים - המצרים והעברים‏[2], ויהושע עציון שבספרו התנ"ך האבוד מפרש את הממצאים הארכאולוגיים לאור תיארוך המבוסס על התנ"ך. למרות שרוב הארכאולוגים שוללים את דבריהם, היו חוקרים כמו אברהם נגב ויהודה אליצור שאמרו שראוי שהדברים יישמעו‏[3].


{{ערך מורחב|ערך=[[המבול#הדים היסטוריים|המבול: הדים היסטוריים]]}}
==תקופת האבות==
סיפור המבול, שהיה אסון כלל-עולמי, נשמר אצל מאתיים ושבע עשרה תרבויות עתיקות בעולם. ויש במיתולוגיה הבבלית והפרסית, הסיפור הוא בעל דמיון רב, שמסופר על אדם שהכניס את החיות לספינה של עץ כדי להציל אותם מהמבול.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: כבר בפסקה הראשונה יש להסביר אפילו במשפט מבוא צנוע מהי בכלל תקופת האבות, במקום לתת פירוט על ממצאים הנוגעים לה.


===[[נח]]===
חפירתו הידועה של סיר לנרד וולי באור חיזקה אצל חוקרים וארכאולוגים את המחשבה כי האווירה המשתקפת מן הסיפורים בספר בראשית מתאימה מבחינות רבות לבדואים הנודדים, שעיסוקם במרעה, נדידה, מאבק על שאיבת המים לא השתנה מאות בשנים. ספרו של וולי אף נקרא באנגלית: "אברהם - התגליות האחרונות ותולדות העברים" (Abraham - Recent Discoveries and Hebrew Origins). ובארץ ראו החוקרים את הבדואים נודדים בדיוק באותם נתיבים בהם נדד אברהם אבינו בהר ובמדבר.
[[תמונה:Noah ark.jpg|left|thumb|250px|תיבה מעץ שנמצאה בהרי אררט ע"י חוקרים בשנת תש"ע. [http://www.yahadoot.net/item.asp?cid=12&id=686 מקור התמונה]]]


{{ערך מורחב|ערך=[[נח# נח והתיבה בראי הארכיאולוגיה |נח והתיבה בראי הארכיאולוגיה]]}}
ואולם ניסיונות הארכאולוגים למצוא ממצאים שיוכיחו כי אכן סיפורי האבות ונדידתם באמת יסודם - נכשלו ברובם המכריע. נמצא שאין תקופה ארכאולוגית שניתן לומר בבירור כי היא משקפת את תקופת האבות, כפי שהם מסופרים בספר בראשית. בהקשר זה נפסלה "התאוריה האמורית", בה טענו אולברייט, דה וו וגליק כי אברהם חי בתקופת הברונזה התיכונה (מאות 20-21 לפני הספירה) ואולי אף היה אמורי. גליק שחקר בשיטתיות את עבר הירדן זיהה מאות אתרים בעבר הירדן מתקופה זו. הארכאולוג והאשורולוג אפרים אביגדור ספייזר, בעקבות חפירותיו ליד נינווה ומציאת תעודות נוזי, טען כי את אברהם יש למקם במאה ה-15 לפני הספירה, כיוון שמנהגים המשתקפים בלוחות דומים להפליא למנהגי אברהם ומשפחתו. מציאת חוקי חמורבי וחוקי אשנונה והדמיון בינם לבין חוקי התורה גרם לחוקרים רבים להקדים את יצירת התורה לתקופה זו.
בשנת 2010, קצובה של 15 ארכיאולוגים מצאו (וצילמו) מבנה עתיק מעץ בהר אררט. בדיקת הפחמן שנערכו לממצאים העלו שהשרידים הם בני 4,800 שנים - התקופה שבה פעל נח לפי בסיפור המקראי. המבנה שחשפו החוקרים מכיל כמה תאים, ובחלקם ניתן לראות שרידי קורות מעץ. בכירי ממשל מקומי הביעו תמיכה בממצא, שאכן מדובר על תיבת נח.


===[[אברהם אבינו]]===
הארכאולוג הישראלי בנימין מזר היה כנראה הראשון שטען כי את הרקע לסיפורי האבות אפשר למצוא רק בתקופת הברזל. חלק מן הנימוקים שהציג היו נוכחות פלשתים בגרר, מאבקי האבות בארמים, וכן השימוש בגמלים כחיה מבויתת, שלושה תהליכים מכריעים שלדבריו החלו בין המאה ה-12 לפני הספירה למאה התשיעית לפני הספירה. ואולם, גם על הצעתו זו יש כיום השגות רבות, בין השאר על ידי הארכאולוגים זאב הרצוג וישראל פינקלשטיין, שטוענים כי הרקע המתאים לסיפורי האבות הוא לא מוקדם מהמאה השמינית לפני הספירה. בנוסף, רוב חוקרי המקרא וההיסטוריונים של תקופת המקרא מתארכים כיום את מועד העלאת הסיפורים על הכתב לשלהי תקופת המלוכה ואף לראשית התקופה הפרסית.


{{ערך מורחב|ערך=[[אברהם אבינו#אברהם אבינו - אישיות היסטורית|אברהם אבינו - אישיות היסטורית]]}}
עם זאת, נוטים ההיסטוריונים וחוקרי המקרא התומכים באותנטיות של סיפורי האבות, למקם את תקופת האבות בכלל, ואת זמנו של אברהם אבינו והגעתו לארץ כנען בפרט, לתקופת המאה ה-18 לפנה"ס או לסוף האלף השני לפנה"ס.
בעיר מארי (סוריה - איזור מגוריו של אברהם, בזמן היותו מכונה "אברם") נמצאו לוחות חימר כתובים בניב בבלי אכדי מהמאה ה- 18 לפנה"ס (שהיא תקופת חיי האבות לפי התורה), ובהם נמצאו השמות '''אברם''', [[ישמעאל]], אישרלים ([[ישראל]]?), [[יעקב]], [[לבן]], [[בנימין]], [[זבולון]], [[לוי]], ועוד. וכן בעיר אבלה (סוריה) נמצאו לוחות חימר ונוספות, אשר גם בהם הוזכרו השמות אברם, ישמעאל, ישריה, ועוד.


===[[מלחמת המלכים (בימי אברהם)]]===
הטענה לגבי מועד ביות הגמל כעדות בדבר האנכרוניזם של סיפורי האבות, בה החזיק אולברייט, שנויה אף היא במחלוקת. סיפורי האבות, אצל אברהם ויעקב, מתארים שימוש בגמלים, דבר שלפי טענה זו אינו אפשרי מאחר שהגמלים בויתו רק לקראת תחילת האלף הראשון לפנה"ס ואולי אף מאוחר יותר. יש הטוענים, בעיקר לפי איזכור גמלים בתעודות מסופוטמיות, כי היו גמלים מבויתים במסופוטממיה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת, כמה מאות שנים לפני כן, מה שמתאים לתקופת הזמן המשוערת ולרקע הגאואגרפי של חלק מסיפורי האבות[4]‏[5]. עם זאת, האפשרות לביות מוקדם של הגמל במסופוטמיה נשענת על עדויות חלקיות. בסהר הפורה, ובארץ ישראל בפרט, אין עדויות ארכאוזואולוגיות לגמלים מבויתים לפני תקופת הברזל 2, בתחילת האלף הראשון לפני הספירה‏[6].


{{ערך מורחב|ערך=[[מלחמת המלכים (בימי אברהם)#ממצאים ארכיאולוגיים המאששים את האירוע| ממצאים ארכיאולוגיים המאששים את סיפור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה]]}}
בעיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו, אשר ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חמר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר. בין שלל הממצאים נמצאו השמות עבר-אום (עבר?), אב-ר-אום (=אברם/אברהם?), איס-ר-איל(-ום) (=ישראל?), א-ס-או (=עשו?), וכן שמות של אתרים גאוגרפיים, המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד. ממצא בולט נוסף הוא שני לוחות ובהם רשימה גאוגרפית ורשימת-ציפורים (שתי רשימות אלו נכנסו מאוחר יותר ל"אנציקלופדיה הגדולה" של המזרח, שכל אדם משכיל היה מודע לה). לדעת החוקרים באתר, בהיות ממצא זה שווה לתגליות באתרים שונים ורחוקים, הרי שיש כאן הוכחה לשיטת לימוד, חינוך להשכלה והכשרת סופרים וחכמים ברחבי-המזרח, שאבלה לקחה חלק חשוב בו: "הלקסיקונים, כמוהם כטקסטים אחרים בעלי אופי דידקטי או ספרותי, נכתבו בידי סופרים מומחים כחלק מתוכניות הלימודים בבתי-הספר שהכשירו צעירים מבני העשירים להיות סופרים, מקצוע שהיה המפתח למשרות ציבוריות חשובות". על סמך ממצאים אלו, הציע זאב ארליך כהשערה, כי המרכז הלימודי באבלה הוא המכונה על ידי חז"ל "בית המדרש של שם ועבר" (בראשית רבה סג, תלמוד בבלי מסכת מגילה יז. ועוד הרבה). השערה זו משתלבת עם השערותיו של בן-ציון לוריא לעיל על יישוב עברי קדום באזור סוריה, וכן עם ההשערה שהוצגה לעיל לפיה עבר היווה "אב רוחני" לתלמידיו ממשיכי דרכו.
נמצא לוח שמתאר את מלחמת אמרפל במלכי עילם ונצחונו בצד האחד, ובצד השני שמות הנלחמים נגדו: כדרגמל (=כדרלעומר) אריוכו (=אריוך) תיידעל (=תדעל). ואולם שם אמרפל נקרא שם בשם עמורבי, אך נמצאו חותמת אשר נכתב "רפל" במקום "רבי" [והיינו ש"עמורבי" היה שמו ג"כ "עמורפל"]. הארכיאולוג נלסון גליק מציין שגם שאר הכיבושים של כדרלעומר המתוארים במקרא, מגובים היטב בעובדות הארכיאולוגיות.


===[[מהפכת סדום ועמורה]]===
עם זאת, לא כל שם עברי שייך רק לאוצר השמות העבריים. העברית היא חלק מהענף המערבי של משפחת השפות השמיות, שכללה גם את הפיניקית, הארמית, המואבית והעמונית. על כן, שמות כמו 'יעקב' הופיעו גם בקרב עמים אחרים ולא רק בקרב בני ישראל. בנוסף, קשה לקבל את עדותו של חכם מהאלף הראשון לספירה לגבי "בית מדרש" מהאלף השני לפסה"נ, למעלה מאלפיים שנה קודם לזמנו.


{{ערך מורחב|ערך=[[מהפכת סדום ועמורה#ממצאים גיאולוגים וארכיאולוגים|ממצאים גיאולוגים וארכיאולוגים על מהפכת סדום ועמורה]]}}
==כיבוש הארץ==
בדיקת התעודות הספרותיות הגיאולוגיות והארכיאולוגיות, מצביעה על כך שבערך בשנת 1900 לפנה"ס (זמן התואם לתקופת [[אברהם אבינו]] המקראי), אירע קטסטרופה גאולוגית באיזור ים המלח: רעידת אדמה גדולה, וככל הנראה גם התפוצצויות, ברקים, פריצת גזים והתלקחות אש כללית. וכמו כן, מה שמבואר בחז"ל שים המלח נוצר ע"י היבקעות האדמה והצפת מים, יש לכך הוכחות גיאולוגיות ברורות.
חפירתו החשובה ביותר של אולברייט הייתה בתל בית מרסים, תל ארכאולוגי בו חשף עיר מפוארת ומבוצרת אותה זיהה כעיר הכנענית דביר. מעל שכבת ההרס והשריפה של העיר הכנענית זיהה אולברייט התיישבות, שאותה כינה "התנחלות ישראלית". שני המאפיינים הבולטים ביותר היו "קנקני שפת הצווארון" ו"בורות ההתנחלות", מאפיינים שמצא אולברייט גם במקומות אחרים ביהודה. פרשנותו הארכאולוגית "התלכדה" עם התיאור המקראי: על חורבות העיר הכנענית המפותחת, בנו הישראלים המתנחלים, בעלי התרבות החומרית הפרימיטיבית, את בתיהם העלובים. בזיהוי דביר המקראית טען אולברייט לאמיתות כיבוש יהושע את העיר, ומכאן לאמינות המקור המקראי.


===[[יוסף הצדיק]]===
אותם אלמנטים ארכאולוגים נתגלו במספר גדול של תלים: בית אל, תל לכיש, ואף תל חצור. יגאל ידין, שחפר את תל חצור, היה אחד התומכים הנלהבים של מסורת "הכיבוש המהיר", מסורת המשתקפת בסיפורי כיבושיו של יהושע. התברר כי העיר הכנענית אמנם חרבה בשריפה, אך נושבה מחדש רק זמן רב לאחר מכן, לכאורה בניגוד למסופר בתנ"ך[דרוש מקור]. חפירות בראשות אמנון בן-תור עדיין מתנהלות בתל חצור, בין השאר כדי למצוא את הקשר בין הרס העיר הכנענית המפוארת לבין הכפר המפורז שנבנה על חורבותיה, ואשר מתפרש כישראלי.


{{ערך מורחב|ערך=[[יוסף הצדיק# ממצאים ארכאולוגיים מהתקופה|ממצאים ארכיאולוגים על יוסף]]}}
ביריחו עמד לבחינה סיפור נפילת חומותיה במלחמת יהושע. קתלין קניון, החוקרת העיקרית שחפרה ביריחו, טענה כי החומות ששרדו הן מתקופת הברונזה התיכונה, ושאם הייתה חומה בתקופה בה לפי המקרא בני ישראל כבשו את העיר - שרידיה נסתחפו במשך הזמן, בדומה לחלק גדול מהאתר.
במצרים היה משנה למלך ששמו '''אמחותפ''', שנתן עצה לפרעה כיצד להציל את מצרים מ"שבע שנות הרעב". ההשוואות השונות בין אמחותפ ליוסף הִנן רבות - כפי שמובא בערך המורחב. (ועיין גם להלן בפרק "[[ארכיאולוגיה מקראית#תִארוך הממצאים מימות התנ"ך|תִארוך הממצאים מימות התנ"ך]]").


ממצא הראוי לציון הוא גילוי מטבעות במצרים העתיקה, שבהן מופיעים דיוקנו ושמו של "יוסף". באחד המטבעות של "יוסף", מצוירים שבעה שיבולים, ובמטבע אחר מופיעה דמות של פרה.
בחפירות בחרבת א-תל, אותה רוב החוקרים מזהים עם העי, אותם ערכה יהודית מרקה-קראוזה בשנות השלושים של המאה העשרים, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל, וגדולה משמעותית מהמתואר במקרא.


===[[יציאת מצרים]]===
==התנחלות השבטים==


{{ערך מורחב|ערך=[[יציאת מצרים#הדים הסטוריים|הדים הסטוריים על יציאת מצרים]]}}
ממצא ארכאולוגי אשר על פי הצעתו של אדם זרטל תואם למזבח הר עיבל שבספר יהושע, 2007
[[תמונה:Ipuwer Papyrus.jpg|left|thumb|250px|פפירוס איפוור. [http://www.biblearchaeology.org/image.axd?picture=58_4.jpg המקור]]]
בזמן שהמשפיעים ביותר מבין הארכאולוגים תמכו בתאוריית "הכיבוש המהיר", החלה עבודת שטח ארכאולוגית מסוג שונה לגמרי: סקר ארכאולוגי. סקר כזה ערך יוחנן אהרוני בגליל העליון. הוא מצא מספר לא מועט של אתרי התיישבות מתקופת הברזל, במקומות שבהם לא היה יישוב קודם מתקופת הברונזה המאוחרת. סקרים דומים ערך זאב הרצוג מאוחר יותר גם בבקעת באר שבע, וגם בהם נמצאו אתרים עם מאפיינים דומים. בצפון נערכו סקרים באזור הגליל התחתון, בנוסף להרחבת הסקרים בגליל העליון. אזור הרי יהודה והרי השומרון נחקרו באופן זה רק לאחר מלחמת ששת הימים, על ידי משה כוכבי, ישראל פינקלשטיין, אבי עופר, ואדם זרטל.
ישנם ממצאים רבים שמאששים את סיפור יציאת מצרים. הבולט שבהם הוא "[[פפירוס איפוור]]" שמתאר את ההשלכות של המכות שפקדו את מצרים. בפפירוס נאמר שהיו "עשרה אסונות" (= מכות) במצרים, אבל בחלק הקריא נמצא תיאור רק של שש מתוכן. שש המכות תואמות בדיוק לסיפור המקראי. לדוגמא, במכה הראשונה, איפוור כותב ש"'''הנהר הוא דם'''". לאחר תיאור המכות, הפפירוס מתאר ג"כ שהעבדים יצאו ברכוש גדול, ושעמוד של אש שמגיע לשמים ליווה אותם.  


מלבד פפירוס איפוור, תיאור חלק מהמכות מופיע ג"כ ב"הפפירוס של נפר-רהו", ובחריטה שב"מקדש" מצרי ב"אל-עריש", ובממצאים נוספים. בטקסט חרוט על הפירמידה "Unas" ב-Saqara כתוב: "הוא המלך אשר נשפט על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום זה של מוות הבכורות". בפפירוס של מוזיאון ברוקלין מופיעה רשימה ארוכה של עבדים שמיים, ומתוכם שבעה שמות תנ"כיים, כגון: "[[שפרה]]".
הממצאים היו אחידים להפליא ברוב חבלי הארץ: נתגלו מאות אתרי התנחלות חדשים, במקומות שלא נושבו קודם לכן בתקופת הברונזה המאוחרת. האתרים, כפי שקבע כבר אולברייט, התאפיינו בקרמיקה דומה, ובייחוד בקנקני שפת הצווארון, בבורות התנחלות, בתכנון מבני היישוב בתבנית דומה, ובכך שרוב אתרים אלו המשיכו להיות מיושבים ברציפות עד למאה השמינית והשביעית. עובדה זו הובילה גם את הארכאולוגים הספקנים לכנות אתרים אלו בשם "ישראלים". מאפיין נוסף של החפירות בכפרים אלו, הוא שבניגוד לממצאים בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות באזור, לרוב לא נמצאו בהם עצמות חזיר.


אתרי חפירה סמוך לגושן מצביעים על כמה דורות של שמיים, אשר בקבריהם הנתונים הדמוגרפיים הינם יוצאי דופן: 65% של הקברים היו של תינוקות מתחת לגיל 18 חודשים, ונתגלו הרבה יותר קברים של מבוגרות (נשים) מאשר של מבוגרים (זכרים). וכמו כן, כמות העצומה של קברים רדודים בכל רחבי העיר Avaris - הינה עדות ברורה של איזה אסון ענק ופתאומי (עובדה שמזכירה את "[[מכת בכורות]]"). בנוסף לכך, ישנם סימנים לכך שאחרי האסון, רבים מתוך אלו שנותרו באוכלוסייה אחר האסון, נטשו את בתיהם במהירות ובהמוניהם.
חוקר המקרא הגרמני אלברכט אלט טען בתחילת המאה ה-20, שמקור עם ישראל בהתנחלות של נוודים למחצה שהגיעו מעבר הירדן המזרחי באטיות, דרך צפון בקעת הירדן, והתנחלו בדרכי שלום. הסוציולוג האמריקאי ג'ורג' מנדהול, הציע שמוצא עם ישראל באיכרים כנענים מורדים שנמלטו לאזור ההר שהיה ריק יחסית באותה תקופה. תאוריות חדשות המבוססות על רעיונות אלו, שבתחילה נשמעו מופרכים, המשיכו לצוץ ועדיין לא הגיעו לכלל הכרעה.


באסטלה שבאי "יב", מסופר שפרעה גירש את בני אסיה ממצרים, והם צעדו במדבר אל עבר ארץ כנען. וכמו כן, באחד ממכתבי "אל עמארנה", מבקשים מלכי ערי כנען ממלך מצרים, שיבוא לסייע להם במלחמה נגד העם המכונה "עבירו" (=עברים), כיון שהעם הזה נלחמים לכבוש את ארץ כנען.
המקורות המצריים מזכירים את פעילותם של הע'פירוּ, שיש חוקרים המזהים אותם עם העברים, כבר במאה ה-14 לפסה"נ. כנען נשלטה באותם ימים על ידי מצרים, ובין מכתבי אל-עמארנה נמצא מכתב של לבאיו מלך שכם, המודה כי בנו התחבר אתם והוא פעל בברית עם הע'פירו. דבר זה מזכיר את סיפורי החיתון והמריבות בין מושלי שכם לבני יעקב בספר בראשית ואת המסופר בספר יהושע אודות הגעה לשכם ללא לחימה. גם עבדיחבה מלך ירושלים בתקופת אל-עמארנה מזכיר את הע'פירו ומתלונן כי הם חדרו לאזור ומאיימים עליו, ואילו בני לבאיו וממלכות גזר, לכיש וקעילה משתפים אתם פעולה.


===[[קריעת ים סוף]]===
מילה המזכירה את השם "ישראל" מופיע לראשונה באסטלה שהקים פרעה מרנפתח משנת 1208 - 1209 לפנה"ס, המזכירה ניצחון על קבוצה (ללא שליט) הנקראת "ישראל" והוברתה ("ישראל הושם, אין לו זרע"). אולם לא ברור מהי קבוצה זו.


{{ערך מורחב|ערך=[[קריעת ים סוף#קריעת ים סוף בראי הארכיאולוגיה|קריעת ים סוף בראי הארכיאולוגיה]]}}
בהר עיבל שמעל לשכם נמצא על ידי אדם זרטל מזבח אותו הוא מזהה עם המסופר בפרק ח' בספר יהושע. למשל, שרידי הקרבנות שנמצאו שם מתאימים באופן כללי‏[7] לדיני הקרבנות בתורה והחיות והבהמות שמותר להקריב על פיהם, מידות המזבח מתאימות למידות מזבח בהלכה כפי שמובאות במסכת מידות, ותיארוך הממצאים מתאים לתקופת ההתנחלות על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע לפי המסורת המקראית. עם זאת, התאוריה של זרטל לא התקבלה בקרב רוב הארכאולוגים.
בצלילה על קרקעית הים במפרץ Aqaba, בשפת Nuweiba ("ואדי Watir"), נמצאו חלקים של מרכבות מצופים באלמוגים, תאי מרכבות מזהב, שרידי שלדי אדם, גלגלי מרכבות ושלדים של סוסים. אחד הממצאים היה גלגל מרכבה בעל שמונה חישורים, אשר הובא למנהל העתיקות המצרית, ד"ר Nassif Mohammed Hassan, לאחר שבדק את הגלל, הביע דעתו שהממצא שייך לתקופת יציאת מצרים, כיון שגלגלים בעלי שמונה חישורים היו בשימוש רק באותה תקופה.


===[[מסעות]]===
==הממלכה המאוחדת==


{{ערך מורחב|ערך=[[מסעות# ממצאים ארכיאולוגים על מסעות בני ישראל במדבר| ממצאים ארכיאולוגים על מסעות בני ישראל במדבר]]}}
שחזור בית ישראלי מתקופת הברזל, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2006
חפירות ארכיאולוגיות במדבר סיני (ב-1956) מראים כי כמה מקומות היו מיושבים באופן זמני על ידי מספר גדול מאוד של אנשים (למרות שאזורים אלו כבר היו מדבריים באותה תקופה). הגגות של בתי ההתיישבות, היו מענפים. מסיבה לא ידועה, אותם מתיישבים נטשו מקומות אלו בפתאומיות, ללא סימני מלחמה או סכנה. כל זה מתאים כמובן לסיפור המקראי, שבני ישראל נדדו 40 שנה במדבר, והיו מתיישבים ב[[סוכה|סוכות]], וכאשר ענני הכבוד היו עולים בפתאומיות, ידעו בני ישראל שעליהם לנסוע מיד יחד עם העננים. המיקום הגאוגרפי של אתרי ההתיישבות שנתגלו במדבר, תואם למקומות שצוינו במקרא כהיותם המקומות שחנו ישראל.
עד לשנות התשעים מקובל היה התיאור המקראי לראשית ההתנחלות הישראלית ולקיומה של ממלכת ישראל המאוחדת בקרב רוב החוקרים, אם כי היו חילוקי דעות לגבי גבולותיה, תחומי שלטונה, ומוסדותיה. הגם שלא נמצאו שרידים לבית המקדש של שלמה, קיומו לא הוטל בספק, וחוסר הממצאים הוסברו כחלק מן הבנייה המסיבית של הדורות הבאים.


===[[הר סיני]]===
כבר בראשית המחקר ביקשו חוקרים למצוא התאמה בין הממצא הארכאולוגי לתיאור המקראי אודות הממלכה המאוחדת. משום כך, טען בנימין מזר שהמעבר בין השלב הראשון של תקופת הברזל (תקופת הברזל 1, בה העיור היה פחות והתרבות החומרית הייתה דלה) לשלב השני (תקופת הברזל 2א', בה התפתחו העיור והתרבות החומרית) חל בשנת 1000 לפסה"נ (שנים ספורות לאחר עליית דוד לשלטון, לפי הכרונולוגיה המקראית המקובלת בימיו).[8] כרונולוגיה זו הייתה מקובלת כארבעים שנה, וכך נמנו אתרים שעל פי החופרים נמצאו בהם ממצאים מתקופת הממלכה המאוחדת: תל גזר, תל מגידו, תל חצור, ירושלים (עיר דוד), תל לכיש, מצודת תל ערד, תל אל פול היא גבעת שאול, תל בית שמש, ועוד. שערי הערים חצור, מגידו וגזר אף היו במוקד מאמר מפורסם של יגאל ידין משנות השישים, בו זיהה ידין את שערי גזר מתוך התבוננות בדוחות החפירה של מקליסטר.
[[תמונה:Karkoom.JPG|left|thumb|250px| ציור שנמצא בהר כרכום, אשר לפי דברי פרופ' ענתי מתאר את לוחות הברית. המקור:ויקישיתוף]]
{{ערך מורחב|ערך=[[הר סיני#מקומו של הר סיני|מקומו של הר סיני]]}}
פרופסות עמנואל ענתי, מצביע על כך שהר סיני הוא הר כרכום. ואכן מצא בסביבות ההר ציור של שני לוחות הברית (ובתוך הציור עשרה תאים, כנגד עשרת הדברות).


===[[משה רבינו]]===
דעות אלו שלטו בשיח הארכאולוגי-ההיסטורי במשך שנים רבות, עד שהחלו להעלות שאלות, כמו מאמרו של דוד אוסישקין, שהראה ששערים כמו "שערי שלמה" נחשפו גם בערים שלא היו חלק מממלכת ישראל, ושערים אחרים נבנו שנים קודם לימי שלמה ולאחריהם.‏[9] בעיות נוספות עלו מניתוח הממצא הארכאולוגי. לדוגמה: הארכיטקטורה שנחשפה לצד "שער שלמה" במגידו הייתה זהה לזו של אתרים כמו שומרון ויזרעאל, שנבנו מאה שנה לאחר מלכותו, בימי עמרי ואחאב מלכי ישראל. משום כך הציע ישראל פינקלשטיין את הכרונולוגיה הנמוכה, לפיה המעבר בין שלביה של תקופת הברזל אירע לאחר מסע שישק לארץ (מל"א י"ד 25).‏[10]


{{ערך מורחב|ערך=[[משה רבינו#עדויות היסטוריות|משה רבינו - עדויות היסטוריות]]}}
הצעתו של פינקלשטיין לא התקבלה, בפרט בתחילה, על ידי רוב החוקרים, בעיקר משום משמעותה - שכבות היישוב המפוארות של ארץ-ישראל נותקו משלמה ותוארכו כ-80 שנה לאחר מכן, לימי בית-עמרי בישראל. כפתרון פשרה אפשרי למחלוקת, הרצוג וזינגר-אביץ הציעו על בסיס ניתוח כלי החרס של התקופות השונות למקם את המעבר בין שלביה של תקופת הברזל לאמצע המאה העשירית לפסה"נ,‏[11] ובהתאמה להצעה זו הוצעה הכרונולוגיה המעודכנת בידי עמיחי מזר, לפיה אירע המעבר בשליש הראשון של אותה המאה.[12].
היסטוריונים יוונים מתקופת ה-300 לפנה"ס, על פי תיעוד של הספרייה העתיקה של אלכסנדריה, מספרים על אדם בשם "משה", נסיך מצרי שהוביל מערכה צבאית נגד אתיופיה. גם בשבר של מצבה במוזיאון הבריטי ישנו יזכור לאירוע זה. עובדות אלו מתוארות ב[[תורה שבעל פה]] (במדרש [[ילקוט שמעוני]]), שמשה בצעירותו, בהיותו עדיין נחשב נכדו של פרעה, נלחם באתיופיה.


בטקסט מצרי קדום, מסופר על אדם שעמד לפני פרעה ובאופן ניסי עשה שהחפץ שבידו יהפך להיות נחש, ואח"כ הרים את הנחש בידו וחזרה להיות חפץ.
בדיקות תיארוך פחמן-14, היכולות לתארך שכבות ארכאולוגיות לפי בדיקות כימיות, תמכו בכרונולוגיה הנמוכה של פינקלשטיין.‏[13]. ואולם סער גנור, יחד עם פרפ' יוסי גרפינקל, פירסמו בדיקת פחמן 14 שסותרת את שיטתו של פינקלשטיין,ותומכת בתיארוך המסורתי‏[14].


===[[בלעם בן בעור]]===
הדיון אודות הממלכה המאוחדת ממשיך להתקיים גם עתה. יש שמכירים בקיומה של ישות מדינית שמושבה בירושלים, אבל טוענים שהממלכה המאוחדת לא הייתה גדולה או בעלת השפעה, וכי את המהפכה העירונית/תרבותית יש לייחס רק לימי הממלכה המפולגת. בספרו ראשית ישראל טען פינקלשטיין כי אין ראיות ארכאולוגיות לקיומה של הממלכה המאוחדת. לדבריו, הממלכה הראשונה שנוסדה היא ממלכת ישראל הצפונית, ורק לאחר חורבנה של זו הופכת ממלכת יהודה למשמעותית באזור. פינקלשטיין כתב שירושלים הייתה בתקופה המיוחסת לדוד ושלמה כפר עני קטן, ולא בירה של ממלכה עשירה. ואולם יש המערערים על מסקנותיו של פינקלשטיין, וטוענים שהעדר ממצאים ניתן לתלות בגורמים שונים ואיננו מהווה ראיה, ובפרט בנוגע לדוד ושלמה, שהמקום הטבעי לממצאים מתקופתם הוא באתר בעייתי, עיר דוד, עליו פעלו כוחות סחף חזקים והיה חשוף לתהליכי חציבה, בנייה והרס במשך אלפי שנים - תהליכים שמחקו שרידים ועקבות של תקופות קדומות‏[15]. ד"ר אילת מזר רואה בממצאים החדשים (ארמון המיוחס לדוד‏[16] שנתגלה ב-2005 וחומות ירושלים המיוחסות לשלמה‏[17] שנתגלו ב-2010), ערעור על טענת פרפ' פינקלשטיין לחוסר ממצאים.
[[תמונה:Deir Allah Inscription.jpg|left|thumb|250px| "כתובת בלעם" שנמצאה בתל דיר עלא. המקור:ויקישיתוף]]
{{ערך מורחב|ערך=[[בלעם בן בעור#בלעם בן בעור במקורות חוץ-מקראיים|בלעם בן בעור במקורות חוץ-מקראיים]]}}
בחפירות בתל דיר עלא נחשפה כתובות על טיח, בשפה מואבית, שנכתבה ע"י אישיות בשם '''בלעם בר-בער''', שחוזה בכוכבים ומנבא נבואות של פורענות. בטקסט נוסף באותה כתובת, מתואר על מניעת האפשרות לקלל.


===ה[[מזבח]] ב[[הר עיבל]]===
לדברי פרופסור גרפינקל, גם הממצאים שנחשפו במבצר האלה מספקים הוכחה קדומה לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומו של מלך חזק וממשל ריכוזי בירושלים בתקופת דוד המלך‏[18].
[[תמונה:Mount_Ebal_111.jpg|left|thumb|250px |[[מזבח]] [[יהושע]] ב[[הר עיבל]]. המקור: צילום של דניאל ונטורה.]]
{{ערך מורחב|ערך=[[המזבח בהר עיבל]]}}
בהר עיבל (מקום אשר לפי [[ספר דברים]] ו[[ספר יהושע]], בנה [[יהושע]] מזבח להקרבת [[קרבן עולה]]), גילה פרופסור אדם זרטל מזבח עם כבש שמתאים בדקדוק רב למזבחות העולה הישראליים המתוארים ביחזקאל ובמשניות ואצל יוסף בן מתתיהו וב'מגילת המקדש' מ-ים המלח. בתוך הבמה וסביבה נמצאו שכבות אפר ובתוכן עצמות בעלי חיים שהועלו לקרבן. רובם של אלה היו זכרים צעירים מן הצאן והבקר, שהתאימו לדיני הקרבנות בתורה. המזבח מתוארך לזמן ראשית ההתנחלות של בני ישראל בארץ כנען.


===[[יהושע בן נון]]===
בנוסף, יש הגורסים שישנו מתאם גבוה בין מקורות ההיסטוריה והארכאולוגיה לבין התיאור המקראי של הארכיטקטורה והמצב הכלכלי והביטחוני, ובפרט בתקופת דוד ושלמה, וששיטתו של פינקלשטיין מתעלמת ממתאם זה.‏[19].


{{ערך מורחב|ערך=[[יהושע בן נון#תיעוד היסטורי על יהושע בן נון|תיעוד היסטורי על יהושע בן נון]]}}
הממסד הארכאולוגי המסורתי, במיוחד זה של האוניברסיטה העברית, אינו מקבל את המסקנות של פינקלשטיין, והן רחוקות מלהפוך לקונצנזוס ארכאולוגי.
ב[[תלמוד ירושלמי]]<ref>שביעית פ"ו ה"א</ref>מתואר, שכאשר יהושע נכנס לארץ, העם הגרגשי פחדו מלהילחם עמו (כיון ששמעו על הניסים שעשה הקב"ה, והאמינו בכוחו), וברחו לאפריקה. תיאור זה מתועד ע"י הגרגשים עצמם באפריקה: ההיסטוריון הביזנטי, פרוקופיוס, שהיה מזכירו של בליקר, מספר על כתובות פיניקיות שנחקקו על שתי מצבות בנומידיה (צפון אפריקה), שהיה כתוב בהם כך: "אנו אלו, שנמלטנו מהשודד יהושע בן נוא".


===[[חומות יריחו]]===
===בחינת עדויות חוץ מקראיות לדוד ושלמה===
כתובת תל דן, הטקסט "בית דוד" מודגש בלבן


{{ערך מורחב|ערך=[[יהושע בן נון#סימנים ארכאולוגיים לנפילת החומות|סימנים ארכאולוגיים לנפילת החומות]]}}
ישנן שתי עדויות חוץ מקראיות לדוד: כתובת תל דן המזכירה את בית דוד ("ביתדוד") ומצבת מישע המזכירה את סחיבתו ולקיחתו בשבי למואב של "אראל דודה" המכוונת אולי לאחד מגיבורי בית דוד. אם כי יש לציין שמדובר בכתובות מן המאה התשיעית לפנה"ס, כמאתיים שנה לאחר התקופה המיוחסת לדוד.
בחפירות ארכאולוגיות בעיר יריחו, נחשפה חומה גדולה שהתמוטטה בשלמותה לתוך האדמה. בנוסף, גילו החוקרים אכן אחרי נפילת החומה, נכבשה העיר ע"י תרבות זרה, והכובשים שרפו חלק נכבד מהעיר.


===[[שמשון בן מנוח|שמשון "הגיבור"]]===
על שלמה המלך לא נמצאות בידינו עדויות חוץ מקראיות. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי-הלניסטי מהמאה הראשונה לספירה, מציין בספרו נגד אפיון (קדמות היהודים)‏[20] על אודות קיומם של כתובות בארכיונים הממלכתיים בצור, בהם חילופי מכתבים בין שלמה המלך לחירם מלך צור, אולם בהיעדרם לא ניתן לבחון את נכונות הדברים, מה גם שגם יוסף בן מתתיהו עצמו מסתמך על שמועות בלבד ומתקופות מאוחרות ביותר, כאלף שנה לאחר התקופה הנידונה.
{{ערך מורחב|ערך=[[שמשון בן מנוח#שמשון הגיבור בראי הארכאולוגיה|שמשון בראי הארכאולוגיה]]}}
בחפירות בתל בית-שמש נמצא חותם מתקופה המקבילה לתקופת שמשון המקראי. בחותם מצוייר המקרה המתואר במקרא ב[[ספר שופטים]] {{מקור|שופטים יד ו|פרק יד ה-ו}} שאדם גיבור (שמשון) משלח את ידו בראש אריה/חיה גדול(ה). המיקום הגאוגרפי שבו נמצא החותם, הוא אכן מקום מתאים לנאמר במקרא. מנהל החפירות, פרופ' שלמה בונימוביץ מאוניברסיטת תל אביב, מעלה את ההשערה שאכן הציור הוא תעוד אוטנטי של סיפורו של שימשון. לדבריהם של פרופ' בונימוביץ וד"ר לדרמן, גם ממצאים נוספים בתל בית שמש מקבלים הבנה מושלמת עפ"י תיאורי המקרא על תקופתו של שמשון הגיבור.


===[[שאול המלך]]===
כי הנה לצורים נמצאו משנים רבות מאד ספרים כתובים במצוות הצבור ומונחים למשמרת על כל המעשים אשר נעשו בקרבם ובקרב עמים זרים וזכו לזכר עולם. ובספרים האלה כתוב, כי ההיכל אשר בירושלים נבנה בידי שלמה המלך מאה וארבעים ושלש שנה ושמונה חדשים טרם יסדו הצורים את קרתחדשת, וגם נכתבה שם כל עבודת בית המקדש וכליו ... והנה בקרב הצורים נשמרו עד היום הזה רבות מן האגרות ששלחו המלכים איש אל רעהו (=שלמה המלך וחירם מלך צור).
– נגד אפיון, חלק א', יז
כמו כן, יוסף בן מתתיהו מצטט בספרו את דיוס שכתב את "דברי ימי כנען":


{{ערך מורחב|ערך=[[שאול בן קיש#ארמונו של שאול המלך בממצא הארכיאולוגי|ארמונו של שאול המלך בממצא הארכיאולוגי]]}}
אומרים, כי שלמה, השליט בירושלים, שלח אל חירם חידות, ובקש להשיב לו חידות תמורתן. ודרש כי האחד אשר יבצר ממנו לפתור את החידות ישלם כסף רב לרעהו. וחירום הסכים לדבר, ולא יכול לפתור את החידות, ובזבז לשלמה הרבה כסף ענושים. ואחרי כן פתר עבדימון, אחד מאנשי צור, את החידות השלוחות, ונסה אותו (את שלמה) בחידות אחרות, ושלמה לא יכול לפתרן, ושילם כסף רב לחירם
על פי המקרא, ארמונו של שאול היה ב"גבעת שאול". פרופסור אולברייט זיהה מקום זה בתל-אל-פול, בגבעה שממערב לשכונת פסגת-זאב-דרום. בהתאם להשערתו של אולברייט, נערכו חפירות במקום, ואכן נחשפה מצודה מונומנטלית, שמתוארכת לתקופת שאול המלך.
– נגד אפיון, חלק א', יז
===אתרים ארכאולוגיים מתקופת הממלכה המאוחדת===
קיר האבן בעיר דוד, אותו מזהה אילת מזר כקיר ארמונו של דוד


===[[דוד המלך]]===
===ירושלים - עיר דוד===
[[תמונה:King David Palace.jpg|left|thumb|250px| שרידים מארמונו של דוד המלך שנמצאו ע"י פרופסור אילת מזר. המקור:ויקישיתוף]]
בחפירות בעיר דוד שניהלה ד"ר אילת מזר, נתגלו ממצאים של מבנה גדול שנבנה במהלך תקופת הברזל. לדעתה של אילת מזר יש לתארכו למאה ה-11 לפנה"ס, והיא מזהה בו את הארמון של דוד המתואר במקרא.‏[21] אולם ארכאולוגים אחרים מבקרים את זיהוי זה, שאינו מסתמך על ממצאים כלשהם.‏[22]
{{ערך מורחב|ערך=[[דוד המלך#דוד המלך במקורות ארכאולוגיים|דוד המלך במקורות ארכאולוגיים]]}}
קיומו ההיסטורי של דוד המלך הינו מוסכם בין החוקרים, בעקבות אִזכור במצבת-ניצחון מתקופת [[בית ראשון]], שנתגלתה ע"י פרופסור אברהם בירן, בשנת 1993. מאז נוספו גם ממצאים אחרים: באוגוסט 2005, משלחת הארכיאולוגים בראשות ד"ר אילת מזר חשפו מבנה ציבורי מונומנטאלי, אשר לפי מסקנתה של ד"ר מזר, מדובר על ארמונו של דוד המלך.


בעיר גת (מקום שהתרחש הקרב בין דוד לגולית לפי המקרא), נחשפה כתובת עם השם: "גולית", מתוארכת לתקופת דוד המלך.
====מבצר האלה====
במבצר האלה (ח'ירבת קייאפה) נחשף אתר מראשית תקופת הברזל השנייה, המחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס והשליש הראשון של המאה ה-10 לפנה"ס, המוקף בחומה מבוצרת, מהקדומות ביותר בתקופת הברזל. ממצאים אלו תומכים בעובדה שבאותה תקופה הייתה ממלכה חשובה באזור שיכלה לבצע פרויקט ביצור שכזה.‏[23] יחד עם זאת, גם ביחס לאתר זה רבות השאלות ומאמרים רבים כבר פורסמו בנושא.‏[24]


===[[שלמה המלך]]===
====תל בית שמש====
{{ערך מורחב|ערך=[[שלמה בן דוד#שלמה המלך במקורות הארכיאולוגיה|שלמה המלך במקורות הארכיאולוגיה]]}}
חופרים מטעם אוניברסיטת תל אביב משייכים את בנייתה של החומה המוצקה שנמצאה בתל בית שמש, ואת השער הדרומי, שחשף החוקר הסקוטי דנקן מקנזי, לתקופת המאה ה-10 לפנה"ס, שלהי תקופת הממלכה המאוחדת. ממצאים אלו ועוד הביאו את החופרים מאוניברסיטת תל אביב למסקנה כי האתר שימש כמרכז מנהל מסחרי גדול של הממלכה המאוחדת בראשית תקופת הברזל 2. אולם יש לציין כי ביצור העיר המיוחס לתקופה זו שנוי במחלוקת בין הארכאולוגים.‏[25]
בארכיונים הממלכתיים בצור (פניקיה), שהוזכרו בספר נגד אפיון, ישנם חילופי מכתבים בין שלמה המלך לחירם מלך צור. ד"ר עמנואל וליקובסקי מצביע על תבליט מצרי עתיק, שמתאר את מסעה של [[מלכת שבא]] אל המלך שלמה.


ב[[ספר מלכים א]] ({{מקור|מלכים א ט טז$פרק ט פסוק טז}}) מבואר ששלמה המלך בנה שלושה ערים מלכותיות: חצור, מגידו, וגזר. בחפירות שנערכו בשלושת העיירות הנ"ל, אכן נתגלו עיירות מלכותיות מפוארות, שמתוארכות ע"י פרופסור יגאל ידין, לימי שלמה המלך. בכל אחת משלושת העיירות הללו, נחשף שער מונומנטלי, אשר צורתו מידותיו ומספר פתחיו זהה בדקדוק בכל שלושת העיירות, עובדה שמוכיחה ששלושתם נבנו על ידי אותו מלך. וכמו כן נמצא במגידו כמות גדולה מאוד של אוורות של סוסים, דבר שתואם את התיאור המקראי על שלמה.
==לאחר פילוג הממלכה==


עפ"י הנאמר ב[[ספר מלכים א]] ({{מקור|מלכים א יג$פרק יג}}), שלמה המלך בנה חומות ירושלים וארמון חדש. בחפירות ארכיאולוגיות ב-2010 בדרום הר הבית, נחשפה שני מחומות ירושלים שנבנו '''בתקופת שלמה המלך''', עם מבנה ממלכתי סמוך לחומות. תוואי החומה ומאפייניה מתאימים היטב למתואר במקרא.
תיאור של שבויי מלחמה מממלכת יהודה וממלכת ישראל ממסעו של שושנק הראשון לארץ ישראל, התיעוד של מסעו מופיע על הקיר הדרומי במקדש אמון-רע שבכרנך (ומתוארך ל-926/5 לפנה"ס).
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בעוד שעל תקופת הממלכה המאוחדת והתקופות הקודמות לה נתגלו ממצאים רק לאחרונה, הרי שלגבי התקופה שלאחר פילוג הממלכה נתגלו כבר לפני זמן רב מקורות חיצוניים המצטלבים עם הכתוב בתנ"ך לגבי אותה התקופה, להלן מספר ממצאים חשובים מתקופת שלטון בית עמרי בממלכת ישראל ואילך:


===[[עמרי]]===
כתובת שישק - התיאור המצרי למסע המלחמה של שישק לארץ ישראל, הנזכר במקרא (מל"ב י"ד 25).
{{ערך מורחב|ערך=[[עמרי#עמרי במקורות חוץ מקראיים|עמרי במקורות חוץ מקראיים]]}}
המונולית מכורח - כתובות של שלמנאסר השלישי המזכירות את אחאב והשתתפותו בקואליציה נגדו בקרב קרקר בשנת 853 לפנה"ס. קרב זה הוזכר גם באובליסק השחור.
במצבה מאבן בזלת שהוקמה על ידי [[מישע]] מלך מואב, מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת למלך ישראל עמרי, ומספר על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה המלך מישע בישראל. כל המתואר מתאים בדקדוק לנאמר ב({{מקור|מלכים ב ג ד$ מלכים ב פרק ג, פסוקים ד-ה}}), שבימי מלך עמרי ובנו [[אחאב]], היה מישע כפוף לישראל, ולאחר שמת אחאב, מישע מרד בממלכת ישראל.
כתובת תל דן - כתובת שנמצאה בתל דן, ושהוצבה כנראה על ידי חזאל מלך ארם המזכירה ניצחון על מלך ישראל (כנראה יורם בן אחאב) ומלך "בית דוד" (כנראה אחזיהו). זהו האזכור החוץ מקראי הראשון שנמצא לבית דוד.
 
מצבת מישע – של מישע מלך מואב המזכירה את עמרי ובנו (אחאב)
===[[אחאב בן עמרי]] ובני ביתו===
באנאלים שנמצאו בשטחי האימפריה האשורית החדשה מתואר מסע הכיבושים של הצבא האשורי בסוריה, בעזה ובשטחי ממלכת ישראל, מוזכרים שמות של יישובים ישראליים כמו: "אֲבְּ‏לֲכֲּ‏ (שהיא אבל בית מעכה) שבפאתי ארץ בית עמרי (כינויה של ממלכת ישראל בפי מלכי אשור)", כמו כן מתוארת גם הורדת פקח בן רמליהו מן השלטון בידי הישראלים והמלכת הושע בן אלה בפקודת האשורים, מתוארת חלוקת שטחי ממלכת ישראל שנכבשו בערך בין השנים 732-733 לפנה"ס לשלוש פחוות אשוריות: מגידו (שכללה את הגליל ועמק יזרעאל) ד‏אר (שכללה את השרון ורצועת החוף) ופחוות הגלעד, על פי האנאלים של תגלת פלאסר השלישי, הוא הגלה מן הגליל 13,250 נפש, כשנתון זה אינו כולל את מניין הגולים מעבר הירדן.
[[תמונה:Achav palace.jpg|left|thumb|250px| שרידי ארמונו של מלך אחאב. המקור:ויקישיתוף]]
באנאלים שנמצאו בארמונו של סרגון הוא מתאר את המצור שהטיל על העיר שומרון, מתגאה בכך שכבש אותה והגלה ממנה 27,290 איש (או 27,280 איש לפי לוח שנמצא במקום אחר) ויישבם כפי הנראה בפחוות אשוריות בצפון מסופוטמיה (האירוע הזה מתוארך בערך לשנת 722 לפנה"ס) הוא טוען שאת יתר התושבים בשומרון השאיר בנחלתם (דבר שעולה בפרקים מסוימים במקרא, כמו בספר דברי הימים למשל, שבו מתוארת פניית חזקיהו מלך יהודה ליתר תושבי ממלכת ישראל שלא הוגלו להתאחד עם ממלכת יהודה לעם אחד כפי שהיה לפני פילוג הממלכה המאוחדת), סרגון אף מתפאר בכך שתפס 50 מרכבות מצבא ישראל וצירפם לצבאו שלו, הוא מתאר גם את הפיכתה של שומרון לפחחוה אשורית בשם: שֳ‏מֵרְנָ‏. לפי אנאלים אחרים שנמצאו הוא אף מתאר תהליך שבו החליף את אוכלוסיית העיר שומרון באנשים שהביא מרחבי אזורים שונים באימפריה האשורית (כפי שמתואר במלכים ב' פרק י"ז).
{{ערך מורחב|ערך=[[אחאב בן עמרי#אחאב במקורות חוץ-מקראיים|אחאב במקורות חוץ-מקראיים]]}}
בכתובת שנמצאה בתל חלאף שבסוריה של ימינו שזוהתה גם כ"גוזן" הנזכרת במלכים ב' פרק י"ז (בעבר כונה המקום: "גוזאנה") כאחד מהמקומות שאליו הוגלו חלק מגולי ממלכת ישראל שנחרבה בידי אשור , נמצאה כתובת תעודה שמתוארכת לתקופת המאה השביעית לפנה"ס שלפי ההשערה מספרת על גולי עשרת השבטים בידי אשור, הכתובת מכילה תיאור של אנשים בעל שמות המעידים כביכול על מוצאם הישראלי: שם האישה בכתובת הוא "דינה", וכן מתוארים גם שני גברים: "ישמעאל" ו"הושע".
ב"מונולית מכורח" שנתגלה בחפירות בדרום מזרח תורכיה, מסופר על המלך "הישראלי" אחאב.
בשבר חרס שנמצא בכלח ושתוארך לסוף המאה השמינית לפנה"ס או לתחילת המאה השביעית לפנה"ס, רשומים בכתב ארמי שמות אנשים שייתכן שהם גולים מישראל או גולים פיניקים מסוריה, שמותיהם הם: "חנאל בן עזאל", "מנחם בן בידאל", ו"שבאל בן עזא".
 
כתובת השילוח - כתובת המתארת את חציבת נקבת השילוח שנערכה בימיו של חזקיהו מלך יהודה.
שרידי ארמונו של מלך אחאב נחשפו בשומרון, עיר הבירה של אחאב כמתואר במקרא.
מנסרת סנחריב - בכתובת זו מתאר סנחריב, מלך אשור, את המצור שהטיל על 46 "ערי החומה" (הערים המבוצרות חומה) של ממלכת יהודה עקב התנגדותו של "חזקיהו היהודי" להיכנע למרותו, כיצד הצליח להגלות ממנה 200,150 בני אדם ואף טוען כי הצליח לקחת רכוש רב (בעלי חיים) וכיצד גרם לחזקיהו להיות "כלוא" בעיר מלכותו, ירושלים, עקב המצור שהטיל עליה, ומתאר אותו כ"ציפור הכלואה בכלוב". סנחריב מתאר כי את השטחים שכבש ממלכת יהודה נתן למלכי אשדוד, עקרון ועזה, והטיל על חזקיה מס נוסף בנוסף למס שנקבע לתשלומים מדי שנה. סנחריב טוען כי חזקיהו שלח אליו משלחת נכבדת שכללה בין היתר את בנותיו, פילגשיו, מנגנים ומנגנות שהעלו לו מס כניעה לעיר נינווה, הוא אף מפרט את סוגי המס שהעלה לו שליח חזקיה שהבטיח לו בשם מלכו כי חזקיהו ישתעבד לממלכת אשור, עוד נטען כי חזקיהו העלה לו 30 ככרות זהב (כך גם נטען במקרא) ו-800 ככרות כסף (בעוד שהמקרא טוען כי חזקיהו שילם לו 300 ככרות כסף בלבד).
 
נמצא לוח הכתוב בכתב היתדות המספר על הבסתו של נבוכדנצר את יהויכין, מלך ממלכת יהודה, לאחר ששם מצור על ירושלים המכונה בלוח "עיר יהודה", והמלכתו של "מלך כלבבו של נבוכדנצאר" - כלומר התיאור בלוח עולה בקנה אחד עם המתואר במלכים ה' פרק כ(פסוקים ח'"ז) שלפיו הדיח מלך בבל את יהוכין והגלה אותו לבבל ומינה במקומו את צדקיהו למלך על ממלכת יהודה, הלוח מתוארך לשנת 597 לפנה"ס.
גם אודות אשתו של אחאב, [[איזבל]], נתגלה חותמת שככל הנראה שייך לה.
לוח נבו שרסכים - לוח טין קטן הנמצא במוזיאון הבריטי עליו כתב יתדות. ייתכן כי שם המוזכר בו זהה לדמות המוכרת מספר ירמיהו.
 
בנו של אחאב, המלך [[יהורם בן אחאב]], מוזכר בכתובת של חזאל מלך ארם שנתגלתה בחפירות בתל דן.
 
===[[אחזיה בן יהורם]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[אחזיה בן יהורם#אהשוואה למקורות חוץ-מקראיים|אחזיה בן יהורם]]}}
סיפורו של אחזיה בן יהורם, הקואליציה שערך עם מלך ישראל, ומלחמתו עם מלך ארם, מתוארים בדקדוק רב ב"כתובת תל דן".
 
===[[יהואש בן אחזיהו]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[יהואש בן אחזיהו#כתובת יהואש|כתובת יהואש]]}}
בטבלת אבן שחורה שנמצא באיזור הר הבית, מופיע כתובת עתיקה שנכתבה השם יהואש מלך יהודה, המתארת את "בדק הבית" שערך יהואש בבית המקדש ביוק כפי שמתואר ב{{מקור|מלכים ב יב}}.
 
===[[עוזיהו בן אמציה]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[עוזיהו בן אמציה#ציון עוזיהו|ציון עוזיהו]]}}
החוקר אלעזר ליפא סוקניק מצא כתובת בשפה הארמית חקוקה על טבלת אבן מרובעת, בהידור מלכותי. הכתובת מתארת שפינו את עוזיהו מלך יהודה מקברו, והעבירו אותו למקום אחר. הפינוי של קבר עוזיה מובן היטב לאור הפסוקים, שקבורתו של עוזיהו היתה שונה משאר מלכי ישראל בשל העובדה שהיה מצורע. ({{מקור|דברי הימים ב כו כג}}).
 
===[[חזקיהו בן אחז]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[חזקיהו בן אחז#חזקיהו במקורות חוץ-מקראיים|חזקיהו המלך במקורות חוץ-מקראיים]]}}
חזקיהו מלך יהודה מוזכר בכתבים האשוריים של סרגון השני ושל סנחריב שמלכו באותה תקופה, וכמו כן הכיבושים האשורים המוזכרים במקרא - מתוארים בהרחבה במקורות האשוריים עצמם. גם לעובדות המתוארות במקרא אודות חפירת נקבת השילוח ובניית חומה סביב לירושלים ע"י חזקיהו, ישנם ממצאים ברורים, מתקופת חזקיהו.
===[[מנשה בן חזקיהו]]===
{{ערך מורחב|ערך=[[מנשה בן חזקיהו#מנשה בן חזקיהו במקורות חוץ-מקראיים|מנשה המלך במקורות חוץ-מקראיים]]}}
נמצאת בולה (חותם) עם חריטת סמלים המאפיינים את מלכות יהודה, עם הכתובת "למנשה בן המלך". פרופסור נחמן אביגד, שגילה את החותם, מייחס את הממצא למנשה בן חזקיהו המלך.
 
===[[מגילת אסתר]]===
[[תמונה:Susa.jpg|left|thumb|250px| שרידים ארכיאולוגיים בשושן הבירה. המקור:ויקישיתוף]]
{{ערך מורחב|ערך=[[מגילת אסתר/גילויים ארכאולוגיים]]}}
סיפור המגילה מגובה בהרבה מאוד ממצאים שונים: אכן היה בפרס מלך ששמו דומה ל"[[אחשורוש]]", שמלך מהודו ועד כוש, והיה עושה סעודות ומשתאות של יין כיד המלך. והיה לו פקיד גבוה ששמו דומה ל"[[מרדכי]]", ואשה ששמה דומה ל"[[ושתי]]". [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/maps/shushan.htm מבנה העיר שושן וארמון המלוכה] שנתגלו בחפירות, תואם בדקדוק רב למתואר במקרא. כל השמות הפרסיים המוזכרים במגילה הינם אכן בשפה הפרסית העתיקה. החק בפרס היה, שאסור להתקרב למלך בלי רשות, והעושה כן "אחת דמות להמית". ואולם כשהמלך היה מושיט את שרביט הזהב, היה בזה אות לחסד ולמציאת חן. המלך היה יכול לגזור כרצונו אבל היה אסור לו לבטל את הגזירה. החלטה לצאת למלחמה, לעיתים היתה נעשית ע"י גורל שנקרא בפרסית העתיקה "פור".
 
===ממצאים נוספים===
 
ממצאים רבים נוספים הינם ידועים היטב, להלן מעט דוגמאות:
 
1.'''כתובות'''<ref>פירוט וביאור על חלק מכתובות אלו, ניתן לראות במאמר של יוסף ניצן וד"ר יהושפט נבו, [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=9512 "כתובות ארכיאולוגיות מתקופת המקרא"] '''הבהרה:''': זהו קישור למבוא, הקישורים לכתובות נמצאים בסוף המבוא.</ref>:
:*לוח גזר
:*מצבת מרנפתח
:*חרסי שומרון
:*כתובת השילוח
:*כתובת עקרון
:*לוח נבו שרסכים
:*מצבת סנחריב
:*כתובת קבר יהו
:*מכתבי לכיש
:*כתובות בבליות על יהויכין מלך יהודה
:*חותמת גדליהו
 
2.'''בולות''' (טביעות חותם):
:*בית הבולות: הארכאולוג יגאל שילה, בשנת 1982, חשף בשטח G של [[עיר דוד]] שכבת חורבן ועל גביה 51 "בולות" מסוף תקופת בית ראשון‏‏<ref>‏קדמוניות 73-74‏</ref>. בין הבולות, מופיע שמו של "גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן" סופר המלך. בספר [[ירמיהו]] דמות זו מוזכרת שלושה פעמים.
:*בולות בארמונו של דוד: בארמון של דוד שנתגלה ע"י ד"ר א. מזר בשנת 2005, מופיע בול של יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה, הוא היה משרי ממלכת דוד ומפיע בספר ירמיהו פרק לח ופרק לט. וכמו כן, באותו אתר, נתגלה בולה של גְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר, שמוזכר בספר ירמיהו פרק לח.
:*בולה של [[ברוך בן נריה]]: פרופסור נחמן אביגד, בשנת 1979, גילה בולה של ה[[נביא]] בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שמוזכר בספר ירמיהו בכמה מקומות. בבולה מופיע שהוא "סופר", ואכן בספר ירמיה (פרק לו פסוק ד) ביקש ירמיה מברוך בן נריה שיכתוב את נבואתו.
:*בולה של [[יהואחז בו יאשיהו]] מלך יהודה, בעת היותו עדיין נשיך<ref>‏אביגד, 1969, מס' 21; הסטרין-דייגי, מס' 6; אחיטוב, 1992, 118 </ref>.
:*בולה שכתוב בה "ירחמאל בן המלך", אשר פרופ' נחמן אביגד<ref>אביגד, 1983, מס' 8; אביגד, 1978, 113-114; 56-54, 1978 Avigad,Avigad, 1987a, 199; Barkai, 1993, 111, No. 7.‏</ref> מייחס לאישיות שהוזכרה בספר ירמיהו (פרק לו פסוק כו): "וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת יְרַחְמְאֵל בֶּן הַמֶּלֶךְ". גם מבחינה אפיגרפית ניתן לשייכו לתחילת המאה הו' לפנה"ס.
:*בולה עם השם "מלכיהו בן המלך" - יש שמצדדים<ref>‏NFA, 1991, 50; Barkai, 1993, 111, No. 16‏</ref> לזהות אישיות זו עם מי שמוזכר בספר ירמיהו (פרק לח פסוק ו): "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה".
:*בולה של פדיהו בן המלך - בולה מסוף המאה הז', תחילת המאה הו' לפנה"ס, אשר פרופ' ברקאי‏‏<ref>‏ Avigad, 1992, 27; Barkai, 1993, 111, No. 13</ref> מזהה עם פדיהו בנו של המלך יכניה שהוגלה לבבל בשנת 597 לפנה"ס.
:*בולה מארץ יהודה הנושאת כתובת בת שלוש שורות: "לחנן בן חלקיה הכהן". החוקרים‏‏<ref>‏ אחיטוב, 1992, 131; Elayi Elayi, 1986, 44-47; Elayi, 1987, 54-56; 1992, 680-685; Schneider, 1988.</ref> מייחסים בולה זו לבנו של חלקיהו הכהן הגדול, שהיה מעורב במציאת ספר תורת משה בימי יאשיהו בשנת 622 לפנה"ס.
 
 
הרב ל. רייזניק, במאמר [http://www.aish.com/ci/sam/48969466.html?s=raw Biblical Archeology: Bringing the Bible to Life], מונה 61 אישים שהוזכרו בתנ"ך, אשר המה ידועים גם ממצאים ארכיאולוגים חוץ-מקראיים.
 
==ממצאים על ה"רקע" המסופר במקרא==
 
התיאורים המקראיים על השמות ועל התרבות וסגנון החיים במסופוטמיה, ובמצרים העתיקה, ובארץ כנען, תואמים היטב עם הגילויים הארכיאולוגיים העדכניים. להלן מספר דוגמאות<ref>חלק מהמקורות מתוך המאמר [http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7845 בחזרה אל העבר], ומתוך המאמר[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=113385 סודות מן האדמה]. </ref>:
 
:*ב[[ספר בראשית]]<ref>פרק טו</ref> נאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. דהייהו ש[[אברהם אבינו]] מגלה חשש שאם יפטר מבלי ילדים, עבדו אליעזר יירש אתו. ואכן מן המחקר עולה שאימוץ עבד כיורש חוקי היה רווח דוקא בבבל ובנוזי, בזמן אברהם, אבל לא לאחר מכן בשום מקום<ref>י.מ. גרינץ בספרו יחודו וקדמותו של ספר בראשית (ירושלים תשמ"ג), ושם בעמ' 64-51 מביא מספר ראיות נוספות</ref>.
:*ובנוגע לתיאור המקראי של קניית [[מערת המכפלה]] ע"י אברהם בספר בראשית<ref>פרק כג</ref>, כותב החוקר א"א ספייזר שמתוך עיון במכתב מצפון סוריה בזמן אברהם ניתן לראות ''"מקבילה מאלפת, בנוסחה ובלשונה, למשא ומתן של אברהם עם עפרון..."'' עכ"ל.
:*בבראשית<ref>פרק לד</ref> מסופר: "וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר". וכן בכמה מקומות במקרא מוזכר שהאסיפה היתה נעשית בשער העיר. ואכן בעולם הקדמון המשא ומתן והתאספות האנשים היה נעשה בשער העיר.
:*מחיר העבד: בספר בראשית<ref>לז, כח</ref> נאמר: "יַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּ'''עֶשְׂרִים כָּסֶף'''". והנה במאה השמונה עשרה לפנה"ס (תקופת האבות), לפי הנמצא במשפטי חמורבי (=עמורבי) ובתעודות משפטיות מעיר מארי, היה מחירו של עבד 'עשרים כסף'. הרב יואל בן נון ממכללת הרצוג הוסיף על כך<ref>"על אתר" עמ' 53</ref> שלפי ממתאים ארכיאולוגים התברר, שבזמן כתיבת התורה – במחצית השניה של האלף השני לפנה"ס - היה מחיר העבד כ- 30 שקלים, ואכן אנו מוצאים שכך מחיר העבד והאמה בתורה ב[[ספר שמות]]<ref>כא, לב</ref> – "אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר [=אם שור יגח עבד, וכתוצאה מכך ימות העבד], אוֹ [אם יגח] אָמָה, כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן [בעל השור] לַאדֹנָיו [של העבד], וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל".
:*בספר בראשית<ref>פרק מ, פסוקים כ - כא</ref> נאמר: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה." לפי החוקרים, היה נהג במצרים הקדומה שפרעה "חוגג" את יום הולדתו, ובאותו יום נותן חנינה לאסירים<ref>פני עולם המקרא בראשית עמ' 103</ref>.  
:*בספר בראשית<ref>מא ח</ref>: "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה." החוקרים מציינים שמצרים העתיקה נתנו חשיבות רבה לחולומות, וראו בהם נבואה על עתידות. בפאפירוס "צסטר" מפורטים למעלה מ- 200 פשרי חלומות<ref>ספר "אור חדש על יציאת מצרים", מאת דוד אלון, עמ 17</ref>.
:*בספר בראשית<ref>פרק מא פסוק מב</ref> מתואר טקס ההכטרה של יוסף במצרים: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ". החוקרים מצביעים שבדיוק כך היה טקס הכבוד במצרים העתיקה, ואפילו מה שכתוב שנתן טבעתו "מעל ידו", כן היה במצרים, שפרעה היה נותן את הטבעת '''מעל כף היד''' ממש ולא באצבעות או בתוך היד. וכותבת ד"ר פ. גלפז<ref>[http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=21329 "החצרנים"]</ref>: ''"תיאור מינויו של יוסף, מתבסס על הווי מצרי. יוסף מקבל בגדי שש. המילה שש מוצאה מצרי. בעברית, מקבילה לה המילה בוץ- בד משובח. לפי וורגוט<ref>Vergote 1959: 116-124</ref> האצולה בממלכה החדשה נהגה ללבוש בגדי שש. פרעה מעביר את הטבעת מידו לידי יוסף. מקור המילה טבעת הוא מצרי. פרעה שם רביד על צווארו ולבסוף, מרכיבו המלך במרכבת המשנה, תיאורים השכיחים בתיעוד ובאיור המצרי..."''
:*בספר בראשית<ref>פרק מא פסוק נ</ref> מסופר על "פּוֹטִי-פֶרַע כֹּהֵן אוֹן", אשר לפי [[חז"ל]] היה מנכבדי בית פרעה. הסופר הפרסי ערודאס (אחד ההסטוריונים הקדומים שחי כ- 300 שנה לפנה"ס - נחשב אצל חוקרי עתיקות מצרים כבר סמכא במיוחד)<ref>"צפונות ישראל במצרים", עמ 81</ref>, מספר על מקום בשם "און", ששימש כבית עבודה זרה רק לכמרים הנכבדים ביותר של פרעה. הוא מנה שמות של כמרים, ואחד מהם שמו "פוטפערא", שהיה פועל בעיר און.
:*ומובא באנציקלופדיית "עולם התנ"ך"<ref>עמוד 207</ref>: ''"תיאור מינויו של יוסף, הטקסים בחצר המלך, יום ההולדת של המלך, הפקידים הממונים על הבית, הסוהר על האסירים בבית הסוהר, והסדרים הנוהגים שם - כל אלה מצביעים על כך, שאותו מספר הכיר מקרוב את הארץ, את אירגון חייה ואת סדרי מלכותה... חניטת גופותיהם של יעקב ויוסף משקפת מנהג מצרי מובהק, וכן שבעים ימי הבכי, שהיוו את תקופת החניטה במצרים"''.
:*במקראות מצינו חשיבות ל"כוס פרעה"<ref>בראשית מ</ref>, ול"גביע יוסף"<ref>בראשית מד</ref>. היסטוריון היווני הרודוטוס<ref>שחי במאה החמישית לפני הספירה (425-484 לפני הספירה). היה הראשון שכתב ספרי היסטוריה, ולכן כונה "אבי ההיסטוריה".</ref> כותב שבמצרים העתיקה, לכל מצרי הייתה כוס אישית, כוס שאסור לזולת להשתמש בה, והיו מייחסים חשיבות רבה לכוס אישית זו<ref>קובי מרוז, [http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/meroz/cron_yosf.html היתוך כרונולוגי - יוסף במצרים]</ref>.
:*לגבי התרבות של הכנענים שישבו בארץ ישראל לפני הכיבוש הישראלי, מעידה התורה<ref>ויקרא פרק יח פסוק כז</ref>: "כִּי אֶת '''כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל''' עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ". ואכן הארכיאולוג פרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט כותב<ref>אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמ' 201-200, ערך כנען.</ref>: "המנהגים הדתיים [של יושבי כנען] נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים. לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית, והתמונה העולה מתוך אסופותיו של פילון מגבל (המאה הא' לפנה"ס) היא אפילו חריפה מזו שמצינו בספרות האפית".  
 
נקודה הראויה לציון, הם '''חוקות חמורבי''', שהיו שוררות בתקופת ובאיזור [[האבות]], ושאכן מתאימות היטב לכל המסופר בתורה על אותה תקופה, וכפי שהרחיב בנושא זה הארכיאולוג י.מ. גרינץ בספרו ''יחודו וקדמותו של ספר בראשית''<ref> ירושלים תשמ''ג עמ' 64-51</ref>.
 
להלן דבריו של ד"ר יוחנן אהרוני בספר "אהכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית" <ref>עמודים 2-5</ref>:
:"... התגליות החדשות שינו לחלוטין את גישת החוקרים למקרא. הם רואים בו עתה מקור היסטורי ממדרגה ראשונה. גישת החוקרים השתנתה לא רק משום שבינתיים נמצאו מקורות מקבילים המתארים את ההתרחשויות המסופרות במקרא מנקודת ראותם של המצרים, האשורים או הכנענים הקדמונים... גישת החוקרים השתנתה משום שתיאורי המקרא אינם שרויים עוד בחלל ריק; היום אנו מכירים יפה את התמונה היישובית והמדינית של העולם ושל הארצות שבתוכם התרחשו, את המנהגים - והחוקים המתוארים במקרא. את שמות האנשים והמקומות הנזכרים, וכל אלה מתאימים אך ורק לתקופה הנידונה. שום סופר או עורך לא היה יכול לחבר או להמציא סיפורים אלה מאות שנים לאחר התרחשותם, אין עוד חוקר רציני אשר יכול היום לפקפק בעובדה שמסורות אלה אמנם נמסרו בנאמנות מפליאה מדור לדור".
 
==תִארוך הממצאים מימות התנ"ך==
 
===בתקופה הקדומה===
 
יש לציין שרוב הממצאים שהובאו לעיל בפרק "ממצאים שמאששים את הסיפור המקראי", כגון אמחותפ, פפירוס איפוור, מסעות בני ישראל במדבר, וחומות יריחו - לכאורה מקדימים את התקופה המקובלת בקרב ההיסטוריונים כהיותה תקופת הסיפור המקראי. ואולם טענה זו דוחים הרבה חוקרים (כגון: עמנואל וליקובסקי, פרופסור עמנואל ענתי, יהושע עציון, רודולף כהן, ועוד) שמוכיחים כי אכן תקופת המקרא קדמה למה שהיו סבורים החוקרים בדורות הקודמות{{הערה|1=ראה אריכות בזה ב[http://www.daat.co.il/daat/tanach/maamarim/hatanach1-2.htm מאמר: התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע], מאת דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין.}}.
 
מבדיקת פחמן 14 שפורסמו בכתב העת הקנדי לרפואה .Can. Med. Assoc. J  במאי 1980<ref>כרך 122, עמ' 512.</ref>, הוכח שדווקא השיטה של עמנואל וליקובסקי (שתומך בסיפור המקראי כאמת היסטורית) היא זאת שצדקה<ref>ראה [http://www.agesinchaos.org.il/85028/פחמן-14 אתר "התנ"ך וארכאולוגיה של העולם העתיק"].</ref>.
 
===תקופת הממלכה המאוחדת===
 
אודות תקופת תחילת המלכות המאוחדת (המאה העשירית לפנה"ס) קיימת מחלוקת אחרת ביחס לתִארוך:
 
הדעה המקובלת (גם כיום) בין רוב הארכאולוגים, שהמעבר בין השלב הראשון של תקופת הברזל (תקופת הברזל 1, בה העיור היה פחות{{דרושה הבהרה}} והתרבות החומרית הייתה דלה) לשלב השני (תקופת הברזל 2א', בה התפתחו העיור והתרבות החומרית) חל בשנת 1000 לפסה"נ (שנים ספורות לאחר עליית דוד לשלטון){{הערה|1=ראה Mazar, B. 1951. The Stratification of Tell Abu Hawan on the Bay of Acre. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 124: 21-25.}}. וכך היא דעתם של הארכאולוגים מהאוניברסיטה העברית<ref>‏‏‏‏ישראל לוין ועמיחי מזר (עורכים), ספר '''הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא''', תשס"א.</ref>.
 
ואולם הארכאולוג פרופ' י. פינקלשטיין, טען שיש לייחס את הממלכה המיוחדת לכשמונים שנה קודם כן. רבים מתלמידיו, מאוניברסיטת תל אביב, ממשיכים דרכו. אם כי ההבדל בשנים בין השיטות הנ"ל הוא מועט, אבל המשמעות היא רבה, כי פינקלשטיין, לפי תפיסת עולמו, כופר בתנ"ך, וע"י תִארוך זה הוא משיב לממצאים ארכאולוגיים רבים של שכבות היישוב המפוארות שב[[ארץ ישראל]], המתאימים מאוד לתיאור המקראי על תקופת [[שלמה המלך]], ומשייך אותם לתקופת המלך עָמְרִי {{מקור|(המוזכר ב}}{{מקור|מלכים א טז$מלכים א פרק טז}}{{מקור|)}} כ-80 שנה לאחר מכן. וכמו כן, פינקלשטיין רוצה להסיק מכך מסקנות גם 'למפרע', ביחס לכיבוש הארץ.
 
יש המטילים ביקורת רבה על דרכו של פינקלשטיין, כי שיטתו איננה מתבססת על ראיות כי אם על "העדר" ממצאים, ו"העדר" זה ניתן לתלות בכמה גורמים ואיננו מהווה ראיה, ובפרט בנוגע לדוד ושלמה שהמקום הטבעי לממצאים מתקופתם הוא באתר בעייתי, עיר דוד, עליו פעלו כוחות סחף חזקים והיה חשוף לתהליכי חציבה, בנייה והרס במשך אלפי שנים - תהליכים שמחקו שרידים ועקבות של תקופות קדומות{{הערה|1=J.M. Cahill, “Jerusalem at the Time of the United Monarchy: The Archaeological Evidence”, in Jerusalem in Bible and Archaeology, pp. 13-80.}}. מה גם שבהר הבית (מקום שבו פעלו מלכים אלו) לא התאפשר לערוך חפירות, ובאופן כללי עדיין נמצאים רחוק מלמצות את הפוטנציאל הארכאולוגי בארץ<ref>מאמר [http://www.bibleage.com/article/bible.html בנושא הנ"ל].</ref>. '''בנוסף''' יש שהטילו ספק באובייקטיביות של פינקלשטיין ביחס למסקנותיו<ref>מאמר [http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=33425 ארכיאולוגיה והיסטוריה], ושם מצטט כמה מאמרים שנכתבו בנושא.</ref>.
 
פרופסור א' מילארד מציין, ששמו של שלמה לא הוזכר במקורות חוץ מקראיים מוסברת בכך שהמאה ה-י' לפנה"ס היתה ממילא 'תקופת אופל' מבחינת המקורות הכתובים, הן במצרים והן במסופוטמיה<ref>A. Millard, "Texts and Archaeology: Weighing the Evidence, the Case for King Solomon", PEQ vol. 123 (1991), pp. 19-27</ref>.
 
עם השנים, גילויים ארכאולוגים חדשים, מצביעים על כך שפינקלשטיין טעה בהשערתו. למשל:
*הממצאים של פרופ' אדם זרטל ב-1989 על כיבוש הארץ<ref>שהתפרסמו בספרו ''עם נולד''.</ref>,
*ממצאים של ד"ר א. מזר על ארמונו של דוד המלך{{הערה|1=נמצא בשנת 2005. ראה מאמר על [http://www.bib-arch.org/e-features/king-davids-palace.asp ארמונו של דוד המלך], בכתב העת Biblical Archaeology Review}}
*ממצאים של הנ"ל אודות החומות שבנה שלמה המלך<ref>נמצא בשנת 2010. ראה מאמר אודות [http://www.hayadan.org.il/first-temple-wall-unearth-2302102/ חומות שבנה המלך שלמה בירושלים] באתר הידען ('''אזהרה''': אתר הידען הִנו אתר אנטי-דתי, העוסק במלחמה נגד יסודות האמונה, ועפ"י הוראת הרבנים אין לגלוש בו).</ref>.
*ממצאים של פרופסור יוסי גרפינק על כלי פולחן מתקופת דוד<ref>נמצא בשנת 2012. ראה מאמר על [http://www.hayadan.org.il/shrine-from-king-david-era-090512/ כלי פולחן מתקופת דוד המלך], באתר הידען ('''אזהרה''': אתר הידען הִנו אתר אנטי-דתי, ועפ"י הוראת הרבנים אין לגלוש בו).</ref>
*ממצאים של הנ"ל במבצר האלה<ref>"הממצאים שנחשפו במבצר האלה מספקים את ההוכחה המוקדמת ביותר שהתגלתה עד היום לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומו של מלך חזק וממשל ריכוזי בירושלים" ([http://www.huji.ac.il/cgi-bin/dovrut/dovrut_search.pl?mesge122580533405872560 מאמר באתר של האוניברסיטה העברית]).</ref>
ממצאים אלו ואחרים מהווים (לדעת החוקרים) פִּרכה לשיטתו של פינקלשטיין.
 
בדומה לזה, הרב יצחק הרקוביץ מציין{{הערה|1=[http://www.ypt.co.il/show.asp?id=25224 שיעורים בספר יהושע 11] (אתר ישיבת פתח תקווה).}}, שפינקלשטיין הסתמך על ארכיאולוגיה של שנות ה-70, ומאז כבר התגלו למעלה מ-200 אתרים בדוקים בשטח של התנחלות ישראלית בזמן הנכון על פי המסורת, שסותרים את שיטתו.
כמו כן, פרופ' סער גנור, יחד עם פרופ' גרפינקל, רואים גם במבצר שנחשף בקייפה, ובבדיקת פחמן 14 שנערכה, ראיה חד-משמעית נגד שיטת פינקלשטיין<ref>ראה במאמר [http://www.antiquities.org.il/article_Item_ido.asp?sec_id=17&sub_subj_id=517&id=1518#as חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”], באתר של רשות העתיקות.</ref>.
 
פרופ' גרשון גליל מאוניברסיטת חיפה מציין:
:"מההרצאות השונות ומהחוקרים השונים, שמגיעים מהארץ ומחו"ל, עולים עוד ועוד חיזוקים לכינונה של ממלכת דוד במאה העשירית לפני הספירה, ממלכה גדולה ומרכזית, עירונית ובעלת מרכז מינהלי שולט<ref>מאמר [http://www.hayadan.org.il/evidence-for-the-existance-of-david-kingdom-0705104/  עדויות חדשות על כינונה של ממלכת דוד], באתר הידען. '''אזהרה''': אתר הידען הינו אתר אנטי-דתי ועפ"י הוראת הרבנים אין לגלוש בו.</ref>."
 
יש לציין, שגם לפני גילוי הממצאים החדשים, שיטת פינקלשטיין התעלמה מההתאמה הגבוהה שקיימת בין מקורות ההיסטוריה והארכאולוגיה לתיאור המקראי, על הארכיטקטורה ועל המצב הכלכלי והביטחוני בתקופת דוד ושלמה (ולפניכם ואחריהם) ועל התיאור הגאוגרפי של הישובים השונים שנבנו בתקופות אלו, ועוד התאמות שונות - התאמות אלו שקיימות רק לפי התיארוך המקובל<ref>ד"ר אריה בורנשטיין, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/haim-2.htm האם נפרדו דרכי הארכיאולוגיה ומקורות התנ"ך?], באתר דעת. מתוך המאמר המקורי שהתפרסם בקובץ טללי אורות ח' (תשנ"ח-תשנ"ט) עם הערות.</ref>. וכמו כן, יש שמסבירים<ref>ד"ר אריה בורשטיין (שם).</ref> שהחורבנות ובניות הרבות שעברו מגידו וחצור ועוד, כפי הסדר שעברו, מוסברים רק לפי התיארוך המקובל, ואינם תואמות לתיארוך של פינקלשטיין.
 
==ביאור פסוקים עפ"י ממצאים==
 
{{להשלים|פסקה=כן|סיבה=יש להכניס את הפולמוס על שימוש במדעי החול לפרשנות הקודש; וכן על הסתמכות על מדע מסופק ביחס לפרשנות התורה הוודאית}}
פעמים רבות הממצאים מסייעים להבנת המקראות. ולכן יש מגדירים ה"ארכיאולוגיה המקראית" כהיותה תחום בלימוד המקרא, כיון שהממצאים הארכיאולוגיים נותנים אור בהבנה התנ"ך<ref>ו' ד' דיוור, ארכיאולוגיה מקראית, אנציקלופדיה אוקספורד לארכיאולוגיה של המזרח הקרוב, כרך א', עמ' 318.</ref>
 
בהקשר זה, כותב פרופסור בנימין מזר<ref>בנימין מזר, מחניים ל"א עמוד 21</ref>:
:"בסיכום אפשר לומר, שהממצאים הארכיאולוגיים בארץ, לא זו בלבד שאינם עומדים בסתירה למסורת המקרא, אלא אדרבא: משמשים הם חומר רב ערך וחשיבות להארתו של המקרא להכרת רקעו ההיסטורי, והבנת יתר חיי העם והארץ מתקופת האבות ועד שיבת ציון".
 
להלן דוגמאות אחדות של פסוקים שמתבארים בעקבות גילויים ארכאולוגיים:
 
*ב{{מקור|בראשית יא לא}}, מבואר שתרח יצא מהעיר אור כשדים, במטרה להגיע לארץ כנען, אך בדרך נעצר בחרן ושם השתקע עד מותו. ובמקורות [[חז"ל]] לא מצינו סיבה מדוע תרח שינה את התוכנית ונשאר בחרן<ref>[[הרב אביגדור מילר]], ספר אור עולם עמ' 193.</ref>. לדעת הרב ד"ר מ. ברויאר<ref>ברויאר, '''דברי הימים לישראל ולאומות העולם''' עמ' 62. ירושלים תשנ"ד.</ref>, אחד מהסיבות שתרח עזב את אור כשדים, וגם הסיבה שהעיר חרן מצאה חן בעיני תרח עד כדי שינוי התוכניות, ניתן למצוא במסקנות של המחקר הארכיאולוגי באיזור: תקופת תרח (בזמן לידה אברהם) היתה בדיוק התקופה שבה ירדה העיר אור (אור כשדים) הגדולתה, המצב הכלכלי התחיל להיות קשה, אך העיר חרן בארם נהריים, דוקא אז התחילה לפרוח ולשגשג מאוד.
*במקרא מתואר, שעם בואו של אברהם לארץ כנען, הוא נדד באזור ההררי: "הלוך ונסוע הנגבה" ({{מקור|בראשית יב ט)}}, הוא לא ירד לשפילה או לעמקים בצפון. הרב ד"ר מ. בויאר<ref>ברויאר, '''דברי הימים לישראל ולאומות העולם''' עמ' 62. ירושלים תשנ"ד.</ref> מציין שהסיבה לכך מתבררת על פי הממצא הארכיאולוגי: בתקופת אברהם בארץ כנען השפילה והעמק היו אז תחת שלטון מצרי, דבר שהיה יכול להקשות על רועי צאן כאברהם (וכמבואר בבראשית מו לד: "כי תועבת מצרים כל רועי צאן" - שהמצריים היו מתנגדים למלאכה זו מפני שהבהמות היו אלילים בעיניהם), ומאידך יישובי ההר היו אז מתאימים מאוד לצאן כיון שהיו דלילים באוכלוסיה ואך קבוצות בודדות של שבטי כנענים ובני שם ישבו בהם.
*[[הרב ראובן מרגליות]] כתב בספר "המקרא והמסורה"<ref>פרק ח', עמ' כח</ref>, שנתקשה מדוע ב[[מגילת אסתר]] ישנו שינוי בסגנון הכינוי של שם העיר: לפעמים מוזכר "העיר שושן", ולפעמים "שושן הבירה". ומתרץ לאור הגילויים הארכיאולוגים בשושן שבפרס, שאכן היו שם שני מקומות נפרדים, ששון הבירה היתה קרית המלוכה שבה היו גרים השרים, ואילו העיר שושן היתה מקום המגורים של שאר העם, וביניהם היהודים. ואולם ליהודי אחד ויחיד, אשר היה משרי המלך, ניתן רשות לגור בעיר הבירה, וכמתואר בפסוק: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר"<ref>אסתר פרק ב פסוק ה.</ref>. הרב מרגליות מיישב בדרך זו קושיות נוספות, וכמובא בערך [[מגילת אסתר/גילויים ארכאולוגיים]].
*ד"ר יצחק מייטלס<ref>בבטאון "שמעין" 155, במאמר "הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה - כלי להבנת התנ"ך", עמ' 38-42.</ref> מביא דוגמאות נוספות של פסוקים שמתבארים דוקא לאור הארכאולוגיה. לדוגמא, במלכים ב'<ref> פרק כג פסוק כט. </ref> מתואר על "התערבות" בלתי מובנת לכאורה של מלך יאשיהו במלחמת פרעה נכה עם מלך אשור בעיר מגידו: "בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת, וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ, וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ." - יוזמה זו מובנת לרקע זיהויה ומיקומה האסטרטגי של עיר זו ע"י הארכיאולוגיה.
* בחפירות בחורבת קיאפה ע"י משלחת הארכיאולוגים בראשות פרופסור י. גרפינקל, נחשפו שני "[[ארון הקודש|ארונות קודש]]" מאבן, מתקופת [[דוד המלך]]. במאמר שפורסם על התגלית<ref>המאמר '''[http://www.hayadan.org.il/shrine-from-king-david-era-090512/ כלי פולחן בתקופת דוד המלך]''', באתר הידען. '''אזהרה''': אתר הידען הִנו אתר אנטי-דתי, ועפ"י הוראת הרבנים אין ראוי לגלוש בו.</ref>, נכתב בשם הפרופסור גרפינקל כדלהלן:
::"ארון האבן שהתגלה בחפירות פותר לראשונה את התעלומה בדבר משמעותם של כמה מתיאורי הבנייה של ארמון ומקדש שלמה. בתיאור הארמון מופיע הביטוי הקשה: ושקופים שלושה טורים ומחזה אל מחזה שלוש פעמים {{מקור|תנ"ך: מלכים א ז ד$מלכים א, פרק ז, פסוק ד|כן}}. עתה ברור כי מתואר כאן פתח מפואר לארמון שבו שלוש מסגרות שנסוגו פנימה, שלושה משקופים מצד ימין, שלושה מצד שמאל ושלושה מעל הפתח. במסורת גם נאמר כי בבית המקדש פתחים הבנויים כ'רביעית' ו'חמישית'. כעת בעקבות גילוי הארון מתברר כי הכוונה לארבע וחמש מסגרות נסוגות סביב הפתח"..."במקורות נכתב כי בגג ארמון שלמה היו צלעות המאורגנות בשלשות: 45 צלעות ב 15 טורים {{מקור|תנ"ך:מלכים א ז ג$מלכים א, פרק ז, פסוק ג|כן}}. כך גם בתיאור מקדש אצל הנביא יחזקאל: והצלעות, צלע אל צלע שלוש, ושלושים פעמים באות בקיר אשר לבית סביב סביב {{תנ"ך:מלכים א ז ג$פרק מא, פסוק ג|כן}}. כעת ברור שאותן צלעות הן קורות עץ לתמיכה בגג, המאורגנות בקבוצות של שלוש קורות הצמודות זו לזו. קורות כאלו מוכרות בארכיטקטורה היוונית הקלאסית, במבנים מפוארים ובמקדשים, ושם מקובל לכנותן טריגליפים".
 
ומו כן ישנם פעמים שהמחקר הארכיאולוגי סייע אף להבהרות הלכתיות<ref>הרב יואל קטן [http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/?id=17978 השפעת הארכיאולוגיה בהלכה], הרצאת וידיאו באתר הישיבה.</ref>.
 
==התנ"ך ככלי למציאת תגליות ארכיאולוגיות==
פעמים שהמקראות שימשו ככלי-עזר להדריך את הארכיאולוגים בחיפוש הממצאים.
 
להלן דבריו של הארכיאולוג יגאל ידין בספרו "חצור"<ref>עמודים 193-198</ref>:
:"האמת היא שמדריכנו העיקרי היה המקרא. כארכיאולוג איני יכול לתאר לעצמי התרגשות רבה יותר מאשר עבודה כשתנ"ך ביד אחד - אם נרצה להיזקק ללשון ציורית - ואֵת החפירה בשנייה, וזה היה סודן העיקרי של תגליותינו מתקופת שלמה.... וכשחפר בחצור על-פי הנסיון של העיר מגידו שגם היא נבנתה על-ידי שלמה... ומצא את מבנה השער זהה... לא רק שנתאשרו מסקנותינו בייחוס שבכתוב לשלמה, אלא שנתאשרה גם אמיתות התיאור המקראי לפעילותו של שלמה בחצור ובמגידו ולא היה גבול לשמחתנו. זכורה לי היטב התחבולה שהשתמשנו בה כדי לעשות רושם על פועלינו. עוד קודם שנחשף מתארו של השער, סימננו את תכנית השער של מגידו על-פני הקרקע בחצור, ותקענו יתדות לסימן פינות וקירות. לאחר מכן הורינו לפועלים לחפור על-פי הסימנים, אמרנו להם "כאן תמצאו קירות" או "כאן תמצאו חדר" כשנתאמתו "נבואותינו" עלה כבודנו בעיני הפועלים לאין ערוך, הם ראו בנו קוסמים. אלא, שפועלינו, שהיו ברובם עולים חדשים קשישים מצפון אפריקה, לא הכירו את התנ"ך על בוריו, וכשקראנו באוזניהם את הסיפור המקראי על פעולות שלמה בחצור, במגידו ובגזר, ירד כבודנו לשפל המדרגה, ואילו כבוד התנ"ך עלה למרום".
 
==ביקורת על ההתנגדות לקבל את התנ"ך כמסמך היסטורי==
כמו בכל תחומי המדע, שיוצאת מנקודת הנחה שכביכול אין אלוקים, עדיין חלק גדול מהארכיאולוגים (אם כי לא כולם) מתקשים לקבל את התנ"ך כהיסטוריה, היות וספר התנ"ך במהותו הוא ספר תאולוגי. יש מסבירים<ref>חוברת "האם התנ"ך היה" של הרב שרלו, בעמוד הראשון.</ref> שהתנגדותם איננה נובעת מהחלטה אובייקטיבית, והסיבה לכך: לקבל את העובדה שספר התורה מהווה מסמך היסטורית אמין, גובלת במסקנה הכרחית ש[[תורה מן השמים]], כיון שספר התורה מתאר עובדות שמתפרסות על אלפי שנים (מבבל העתיקה ועד כיבוש הארץ), בארצות שונות (מסופוטמיה, כנען, מצרים), ואי אפשר היה לבן אנוש לאגור מידע רב כל כך, טרם הפרסומים הארכאולוגיים הרבים של ימינו. מסקנה זו, מלבד שמהווה הפרה לנקודת ההנחה שכביכול אין אלוקים, גם מביאה למסקנה נוספת, שאם החיבור הוא אלוקי, הרי שיש להשמע להוראותיו (קיום [[תרי"ג המצוות]]), ומכאן לסלידה של אנשי מדע רבים לקבל את התנ"ך כעובדה היסטורית.
 
ד"ר חיים חפץ<ref>במאמרו [http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega14_hefetz.pdf מלכות פרס ומדי בתקופת בית שני ולפניה].</ref> מעביר ביקורת על הרוח השוררת בקרב רבים מחוקרי ההיסטוריה, שנותנים עדיפות לכל מידע ממקורות יוונים ו/או מקורות אחרים, על פני מידע ממקורות יהודיים, דבר שמשאיר חלל באוויר ההיסטוריה ו"שאלות" רבות שהיו יכולים להתבהר היטב אילו היו מוכנים לתת אימון גם למקורות יהודיים.
 
ביקורת נוספת, השמיע החוקר יהושע עציון<ref>בראיון אודות ספרו "התנ"ך האבוד" [http://www.youtube.com/watch?v=WWr_1wciK_U&feature=player_embedded כאן]. '''אזהרה''': הקישור מפנה לאתר "יו טיוב", ועל פי הוראת הרבנים אין מן הראוי לגלוש באתר זה.</ref>, על שרבים מאנשי המחקר מתעקשים לקבוע את ההיסטוריה של ארץ ישראל עפ"י מדדי קביעה שנלקחו ממצרים העתיקה, ולא עפ"י הממצאים המקומיים שבארץ ישראל. עציון הצהיר שכאשר הצביע על ממצאים ארכיאולוגיים ברורים שמאששים את התנ"ך, תיכף "נתקף" מאנשי האסכולה המדעית על היותו פונדמנטליסט, טענה אשר מלבד שאיננה נכונה במקרה הספציפי, גם לא היתה אמורה להוות אצלם שיקול לשלילת הנכונות לבחון את העובדות באור חיובי. עציון מציין גם, שלמעשה הארכיאולוגים מתארים בדיוק את אותם הסיפורים שמופיעים בתנ"ך, אך בלשון שונה ובתיארוך שונה (עיין לעיל בפרק "תִארוך הממצאים מימות התנ"ך"), ולא משכילים להשוות בין הדברים.
 
ומ"מ בחלקים האחרונים של התנ"ך, מתקופת הממלכה הנפרדת ואחריה, כבר אין (בימינו) התנגדות לתיעוד ההיסטורי של התנ"ך, היות והממצאים הארכיאולוגים הם רבים מאוד (כיון שמדובר על תקופה מאוחרת יחסית) ולא ניתן להתעלם מההתאמה המדויקת למקראות.


==ארכאולוגים מקראיים בולטים==
*ויליאם פוקסוול אולברייט
*צ'ארלס וילסון
*שארל קלרמון-גנו
*נלסון גליק
*אברהם בירן
*בנימין מזר
*יוחנן אהרוני
*משה כוכבי
*יגאל ידין
*אמנון בן-תור
*דוד אוסישקין
*עמיחי מזר
*ישראל פינקלשטיין
*אדם זרטל
*עודד ליפשיץ
*רוני רייך
*אילת מזר
==ראו גם==
==ראו גם==
*[[תורה מן השמים]]
*ארכאולוגיה של ארץ ישראל
*[[תורה ומדע]]
*כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק
*[[תורה שבעל פה#ממצאים של טקסטים מהתורה שבע"פ|ממצאים של טקסטים מהתורה שבע"פ]]
*סקר הר מנשה
*[[צרעה המקראית#מזבח מנוח|מזבח מנוח]]
*קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי
*[[ברכת כהנים#קמיעות הכסף|קמיעות ברכת כהנים עתיקות]].
ארכאומטלורגיה אל-ברזלית בדרום הלבנט
 
==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*ד"ר ורנר קלר, '''התנ"ך כהסטוריה'''
*א.ש. הרטום, תורה נביאים כתובים פירושים, תמונות ומפות, (מהדורה שישית, 1980 וכמו כן גם במהדורה מחודשת שהודפסה בשנת 1996), תל אביב: הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ.
*פרופסור דיוויד רול, '''התנ"ך: ממיתוס לאמת היסטורית'''
*אמנון בן-תור ואחרים, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989-1992.
*החוקר יהושע עציון, '''התנ"ך האבוד'''
*ישראל ל' לוין ועמיחי מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא - קובץ מאמרים, ירושלים: הוצאת יד בן צבי (המרכז ללימודי א"י) ומרכז דינור (המרכז לחקר תולדות ישראל), 2002.
*ד"ר עמנואל וליקובסקי, '''[http://www.daat.ac.il/daat/vl/tohen.asp?id=454 תקופות בתוהו]''', תשנ"ז
*אדם זרטל, עם נולד, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000.
*פרפסור אדם זרטל, '''עם נולד''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000
*יוסף גרפינקל, סער גנור ומייקל היזל, "עקבות דוד המלך בעמק האלה – תגליות מפתיעות בארכיאולוגיה המקראית", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
*James K. Hoffmeier, '''Israel in Egypt: The Evidence for the Authenticity of the Exodus Tradition''' ,New York: Oxford University Press, 1997
*יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכאולוגיה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2006
 
*מבחר פרקים מתוך הספר "לחפור את התנ"ך", באתר דעת (פתח דבר, פרק 15, פרק 16, פרק 17)
==קישורים חיצוניים==
*אברהם פאוסט, החברה הישראלית בתקופת המלוכה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2005.
*ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן, מנוודות למלוכה, היבטים היסטוריים וארכאולוגיים על ראשית ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990.
*ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל : ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2003.
*מיכאל פייגה וצבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו : ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 2008
*יעקב שביט ומרדכי ערן, מלחמת הלוחות : ההגנה על המקרא במאה התשע-עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשס"ד-2003.
*מאמרים נבחרים, באתר מקראנט, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
*Mark W. Chavalas and K. Lawson Younger (ed.), .Mesopotamia and the Bible, 2002, Mesopotamia and the Bible: Comparative Explorations (Grand Rapids, MI.: Baker, 2002), 395 pp‏[26]
==תאוריות כרונולוגיות אלטרנטיביות==
*עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, שחזור ההיסטוריה העתיקה - ישראל ומצרים, הוצאת רמ, מהדורת תשנ"ז, מהדורה ראשונה: 1952. ראו גם agesinchaos


* דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, '''[http://www.daat.co.il/daat/tanach/maamarim/hatanach1-2.htm התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע]''', מאמר מאתר 'דעת'
* פרופ' עמנואל וליקובסקי, [http://www.agesinchaos.org.il/ אתר התנ"ך וארכיאולוגיה של העולם העתיק]
* [http://www.hidabroot.org/MediaDetail.asp?MediaID=13709 ארכיאולוגיה מקראית - ראיון עם פרופ' אדם זרטל], וידאו מאתר 'הידברות'
* עתיה זר, '''[http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11673 יציאת מצרים - אושר מדעית]''', מתוך 'בשבע' גיליון 488
* [http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=47 השיטות של מתנגדי וליקובסקי] מאתר 'הדוס'
* הרב יהושע ענבל, '''[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111338 המסורת בישראל]''', ראיות ארכיאולוגיות לאגדות [[חז"ל]] בפשרנות המקרא, מאתר 'הידברות'
* ד"ר יצחק מייטליס, מאמר [http://www.daat.ac.il/daat/israel/toldot/lahfor-2.htm לחפור את התנ"ך], באתר דעת.
* הרב יואל בן נון, [http://www.ybn.co.il/mamrim/m20.htm היסטוריה ומקרא].


{{הערות שוליים}}
==הערות שוליים==
^ ‏עוד בנושא, וכן בנוגע לשמות התקופות: Moshe Dothan, "Terminology for the Arcaheology of the Biblical Periods‏", in: Biblical archaeology today, Israel Exploration Society, 1985
^ "התנ"ך והכרונולוגיה של העולם העתיק", שיטתו של ד"ר עמנואל וליקובסקי
^ התנ"ך האבוד, מתוך האתר של יהושע עציון
^ "The Domestication of the Camel Biological Archaeological and Inscriptional Evidence from Mesopotamia Egypt Israel and Arabia", Dr. Konrad Martin Heide, p. 367.
^ נמצאה כתובת/רשימה מסביבות תקופת האבות[דרושה הבהרה] בה נאמר "מנת מזון אחת לגמל"
^ Sapir-Hen, L., & Erez, E. (2013). The Introduction of Domestic Camels to the Southern Levant: Evidence from the Aravah Valley. Tel Aviv, 40(2), 277-285.
^ אומנם נמצאו שם גם עצמות יחמורים - עיינו בערך מזבח הר עיבל
^ Mazar, B. 1951. The Stratification of Tell Abu Hawan on the Bay of Acre. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 124: 21-25
^ Ussishkin, D. 1980. Was the "Solomonic" city gate at Megiddo built by King Solomon? Bulletin of the American Schools of Oriental Research 239:1-18
^ Finkelstein, I. 1996. The Archaeology of the United Monarchy: An Alternative View. Levant 28: 177-186
^ Herzog, Z. and Zinger-Avitz, L. 2004. Redefining the Centre: The Emergence of State in Judah. Tel Aviv 31: 209-244.
^ Mazar, A. 2005. The debate over the chronology of the Iron Age in the southern Levant. The The Bible and Radiocarbon Dating, pp. 15-30
^ Boaretto, E., Jull, A.J.T., Gilboa, A. and Sharon, I. 2005. Dating the Iron Age I/II Transition in Israel: First Intercomparison Results. Radiocarbon 47: 39-55
^ מאמר חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, באתר של רשות העתיקות.
^ J.M. Cahill, “Jerusalem at the Time of the United Monarchy: The Archaeological Evidence”, in Jerusalem in Bible and Archaeology, pp. 13-80.
^ מאמר על ארמונו של דוד המלך, בכתב העת Biblical Archaeology Review
^ מאמר אודות חומות שבנה המלך שלמה בירושלים באתר הידען.
^ מאמר ב"מחלקה לדוברות" באתר של האוניברסיטה העברית.
^ ד"ר אריה בורנשטיין, האם נפרדו דרכי הארכיאולוגיה ומקורות התנ"ך?, באתר דעת
^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יז (ויקיטקסט).
^ Eilat Mazar, "Did I Find King David's Palace?", The Biblical Archaeology Review 32 No. 1 (January/February 2006), pp. 16-27, 70. קובץ PDF
^ רן שפירא, הגזוזטרה של דוד המלך (או שלא), באתר הארץ, 08 בספטמבר 2005
^ יוסף גרפינקל וסער גנות, חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, באתר רשות העתיקות
^ Na'aman, N. 2008. In search of the ancient name of Khirbet Qeiyafa. [1] Dagan, Y. 2009. Khirbet Qeiyafa in the Judean Shephelah: some considerations. Tel Aviv 36: 68-81.
^ תל בית שמש באתר עידן התנ"ך. רן שפירא, חותם מובהק של ממלכה, באתר הארץ
^ Meir Malul, Review, University of Haifa


[[קטגוריה: ארכאולוגיה של ארץ ישראל]]
*יהושע עציון, התנ"ך האבוד, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן.
[[קטגוריה: מבט על המציאות]]
*דיוויד רול (David Rohl, ממשיך בדרכו של וליקובסקי), "פרעונים ומלכים" ("Pharaohs and Kings A Biblical Quest", שוחרר לאקרנים ב-1995).
[[קטגוריה: תורה ומדע]]
*דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכאולוגיה, ירושלים, תשס"ח-2008.
[[קטגוריה: אמונה ומחשבת ישראל]]
[[קטגוריה: תנ"ך]]

גרסה אחרונה מ־10:39, 21 ביולי 2015

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

תוכן עניינים [הסתרה]

גבולות הארכאולוגיה המקראית[עריכה]

השם "ארכאולוגיה מקראית" בהוראתו המצומצמת והרווחת ביותר מתייחס לאזורים שבתחום ארץ ישראל המקראית (דרום הלבנט: מדינת ישראל, הרשות הפלסטינית, ירדן וחלקים מלבנון ומסוריה), החל מסוף תקופת האבן ועד לתקופה הפרסית. אולם לעתים משמש המושג בהוראה רחבה יותר וכולל את כל הארצות הנזכרות תכופות במקרא, מן התקופה הפרה-היסטורית עד תום תקופת המקרא, ובכלל זה הברית החדשה. לפיכך, בפרסומים מסוימים מתייחסים גם לממצאים בבליים או לממצאים בני המאה ה-1 לספירה כאל "ארכאולוגיה מקראית".

כינוי התחום[עריכה]

בהתאם למקום, לזמן ולאקלים הפוליטי-דתי, יש הנמנעים משימוש בשם "ארכאלוגיה מקראית" ומעדיפים במקומו שמות חלופיים כגון ארכאולוגיה של תקופת המקרא, ארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום, ארכאולוגיה של ארץ הקודש, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה של המרחב הסורי-פלסטיני וכדומה.

תקופות משנה[עריכה]

שיקולים דומים מובילים לשינויים במ�נו�ים המתייחסים לתקופות השונות, וכך, לצד הוויכוחים הרגילים על מועד תחילתה וסיומה של כל תקופה ותקופה, מקורות שונים, בעיקר בספרים שהתפרסמו עד שנות ה-80, מתייחסים לתקופת הברונזה המאוחרת כאל "התקופה הכנענית" ותקופת הברזל כאל "התקופה הישראלית".

תחומי העניין של הארכאולוגיה המקראית[עריכה]

הנושאים בהם מטפלת הארכאולוגיה המקראית הם למעשה סיפורי המקרא, ובעיקר: תקופת האבות, כיבוש הארץ והתנחלות השבטים, והממלכה המאוחדת של שאול, דוד ושלמה. בתחילה, כאמור, כדי להוכיח את אמיתות המקורות המקראיים, וכיום - באופן יותר מדעי-היסטוריוני, כדי לשחזר את תולדות עם ישראל והעמים השכנים ביתר דיוק.

תולדות הארכאולוגיה המקראית[עריכה]

כתובת השילוח המנציחה את רגע המפגש בין שתי קבוצות חופרים, עם פריצת הנקבה שהוליכה את מי הגיחון אל שטח עיר דוד בירושלים. הנקבה נחצבה ביוזמתו של חזקיהו מלך יהודה, בערך בשנת 703 לפני הספירה - המוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול תחילתה של הארכאולוגיה המקראית קשורה קשר ברור לתחילת הארכאולוגיה בכלל, במקביל לחפירה המפורסמת הראשונה בעולם - טרויה, בעת שהארכאולוגיה הייתה רק נבירה וחפירה באתרים לשם מציאת ממצאים מעניינים אותם ניתן להציג במוזיאונים. הסקרים הראשונים בארץ ישראל נערכו על ידי אדוארד רובינסון, צ'ארלס וורן, צ'ארלס וילסון, שארל קלרמון גנו, גוטליב שומאכר, ואחרים. וורן ווילסון גילו את פיר וורן ואת קשת רובינסון, וגאנו פיענח את כתובת מישע ואת כתובת השילוח. סר פלינדרס פיטרי, שנחשב אבי הארכאולוגיה המודרנית, ניהל בשנת 1890 בתל חסי שליד קריית גת את מה שניתן לכנות החפירה המדעית הראשונה בארץ ישראל. פיטרי ערך את החפירה לפי שכבות, וקבע לראשונה את הקרמיקה כדרך לתיארוך השכבות. הוא זיהה בטעות את המקום כלכיש, אבל דרך ניהול החפירה התוותה את הדרך לרבות מן החפירות בארץ.

מבחינת המחקר המקראי קדמו לארכאולוגיה המקראית סדרת פרסומים של חוקרים דוגמת יוליוס וולהויזן וממשיכי דרכו הרמן גונקל, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים, שטענו כי ספרי המקרא ההיסטוריוגרפיים משקפים את חייהם ודעותיהם של ישראל בסוף ימי ממלכת יהודה, ואולי אף בימי שיבת ציון. על כן אין לראות במקרא, ובמיוחד לא בספרים בראשית עד מלכים ב', מסמכים היסטוריים המשקפים מידע אמין. תורת המקורות שוולהויזן היה מנסחה הבולט, התפרסמה בעולם כדרך מדעית לניתוח כתבי הקודש.

כתגובת נגד לביקורת המקרא החל ויליאם פוקסוול אולברייט - ארכאולוג, בלשן והיסטוריון, במסע המכוון למצוא קשר בין הממצאים הארכאולוגים במקומות מרכזיים בארץ לכתוב במקרא, תוך רצון עז להוכיח את אמיתות התנ"ך כמקור היסטורי אמין. אולברייט עשה זאת ביותר מאלף פרסומים מדעיים, תוך הבאת ממצאים מאתרים רבים ברחבי הארץ. תרם לכך בין השאר החינוך הנוצרי שקיבל בילדותו (הוא נולד בצ'ילה לזוג מיסיונרים מתודיסטים). בעקבותיו הלכו בין השאר ג'ורג' ארנסט רייט, שהיה בן של כומר פרסבטריאני, הכומר הדומיניקני רולאן דה וו, הרב והארכאולוג נלסון גליק, ואחרים.

בין הארכאולוגים המקראיים הישראלים המוקדמים בלטו יגאל ידין, בנימין מזר, יוחנן אהרוני ואחרים. בין הארכאולוגים המקראיים בדור האחרון נמנים, מהאוניברסיטה העברית: אמנון בן תור (תל יקנעם, תל חצור), עמיחי מזר (גילה, תל קסילה, תל בטש, בית שאן ותל רחוב), אילת מזר (עיר דוד), יוסף גרפינקל (ח'ירבת קייאפה). מאוניברסיטת תל אביב: אנסון פ' רייני, דוד אוסישקין (לכיש ומגידו), נדב נאמן (היסטוריון של תקופת המקרא), ישראל פינקלשטיין (שילה, עזבת צרטה ומגידו), זאב הרצוג (חופר ערד ותל באר שבע), שלמה בונימוביץ (בית שמש), ועודד ליפשיץ (רמת רחל). מאוניברסיטת בר-אילן: אברהם פאוסט (תל עיטון) ואהרן מאיר (תל צפית). מאוניברסיטת חיפה: אדם זרטל (סקר הר מנשה). בנוסף ישנם חוקרים "חוץ ממסדיים" הטוענים כי התארוך הארכאולוגי המקובל (המבוסס על הכרונולוגיה המצרית) מוטעה בכשש מאות שנה. נמנים עליהם עמנואל וליקובסקי שבספרו תקופות בתוהו טען למתאם בין המיתוסים של שני העמים הקדומים - המצרים והעברים‏[2], ויהושע עציון שבספרו התנ"ך האבוד מפרש את הממצאים הארכאולוגיים לאור תיארוך המבוסס על התנ"ך. למרות שרוב הארכאולוגים שוללים את דבריהם, היו חוקרים כמו אברהם נגב ויהודה אליצור שאמרו שראוי שהדברים יישמעו‏[3].

תקופת האבות[עריכה]

Gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: כבר בפסקה הראשונה יש להסביר אפילו במשפט מבוא צנוע מהי בכלל תקופת האבות, במקום לתת פירוט על ממצאים הנוגעים לה.

חפירתו הידועה של סיר לנרד וולי באור חיזקה אצל חוקרים וארכאולוגים את המחשבה כי האווירה המשתקפת מן הסיפורים בספר בראשית מתאימה מבחינות רבות לבדואים הנודדים, שעיסוקם במרעה, נדידה, מאבק על שאיבת המים לא השתנה מאות בשנים. ספרו של וולי אף נקרא באנגלית: "אברהם - התגליות האחרונות ותולדות העברים" (Abraham - Recent Discoveries and Hebrew Origins). ובארץ ראו החוקרים את הבדואים נודדים בדיוק באותם נתיבים בהם נדד אברהם אבינו בהר ובמדבר.

ואולם ניסיונות הארכאולוגים למצוא ממצאים שיוכיחו כי אכן סיפורי האבות ונדידתם באמת יסודם - נכשלו ברובם המכריע. נמצא שאין תקופה ארכאולוגית שניתן לומר בבירור כי היא משקפת את תקופת האבות, כפי שהם מסופרים בספר בראשית. בהקשר זה נפסלה "התאוריה האמורית", בה טענו אולברייט, דה וו וגליק כי אברהם חי בתקופת הברונזה התיכונה (מאות 20-21 לפני הספירה) ואולי אף היה אמורי. גליק שחקר בשיטתיות את עבר הירדן זיהה מאות אתרים בעבר הירדן מתקופה זו. הארכאולוג והאשורולוג אפרים אביגדור ספייזר, בעקבות חפירותיו ליד נינווה ומציאת תעודות נוזי, טען כי את אברהם יש למקם במאה ה-15 לפני הספירה, כיוון שמנהגים המשתקפים בלוחות דומים להפליא למנהגי אברהם ומשפחתו. מציאת חוקי חמורבי וחוקי אשנונה והדמיון בינם לבין חוקי התורה גרם לחוקרים רבים להקדים את יצירת התורה לתקופה זו.

הארכאולוג הישראלי בנימין מזר היה כנראה הראשון שטען כי את הרקע לסיפורי האבות אפשר למצוא רק בתקופת הברזל. חלק מן הנימוקים שהציג היו נוכחות פלשתים בגרר, מאבקי האבות בארמים, וכן השימוש בגמלים כחיה מבויתת, שלושה תהליכים מכריעים שלדבריו החלו בין המאה ה-12 לפני הספירה למאה התשיעית לפני הספירה. ואולם, גם על הצעתו זו יש כיום השגות רבות, בין השאר על ידי הארכאולוגים זאב הרצוג וישראל פינקלשטיין, שטוענים כי הרקע המתאים לסיפורי האבות הוא לא מוקדם מהמאה השמינית לפני הספירה. בנוסף, רוב חוקרי המקרא וההיסטוריונים של תקופת המקרא מתארכים כיום את מועד העלאת הסיפורים על הכתב לשלהי תקופת המלוכה ואף לראשית התקופה הפרסית.

עם זאת, נוטים ההיסטוריונים וחוקרי המקרא התומכים באותנטיות של סיפורי האבות, למקם את תקופת האבות בכלל, ואת זמנו של אברהם אבינו והגעתו לארץ כנען בפרט, לתקופת המאה ה-18 לפנה"ס או לסוף האלף השני לפנה"ס.

הטענה לגבי מועד ביות הגמל כעדות בדבר האנכרוניזם של סיפורי האבות, בה החזיק אולברייט, שנויה אף היא במחלוקת. סיפורי האבות, אצל אברהם ויעקב, מתארים שימוש בגמלים, דבר שלפי טענה זו אינו אפשרי מאחר שהגמלים בויתו רק לקראת תחילת האלף הראשון לפנה"ס ואולי אף מאוחר יותר. יש הטוענים, בעיקר לפי איזכור גמלים בתעודות מסופוטמיות, כי היו גמלים מבויתים במסופוטממיה כבר בתקופת הברונזה המאוחרת, כמה מאות שנים לפני כן, מה שמתאים לתקופת הזמן המשוערת ולרקע הגאואגרפי של חלק מסיפורי האבות[4]‏[5]. עם זאת, האפשרות לביות מוקדם של הגמל במסופוטמיה נשענת על עדויות חלקיות. בסהר הפורה, ובארץ ישראל בפרט, אין עדויות ארכאוזואולוגיות לגמלים מבויתים לפני תקופת הברזל 2, בתחילת האלף הראשון לפני הספירה‏[6].

בעיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו, אשר ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חמר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר. בין שלל הממצאים נמצאו השמות עבר-אום (עבר?), אב-ר-אום (=אברם/אברהם?), איס-ר-איל(-ום) (=ישראל?), א-ס-או (=עשו?), וכן שמות של אתרים גאוגרפיים, המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד. ממצא בולט נוסף הוא שני לוחות ובהם רשימה גאוגרפית ורשימת-ציפורים (שתי רשימות אלו נכנסו מאוחר יותר ל"אנציקלופדיה הגדולה" של המזרח, שכל אדם משכיל היה מודע לה). לדעת החוקרים באתר, בהיות ממצא זה שווה לתגליות באתרים שונים ורחוקים, הרי שיש כאן הוכחה לשיטת לימוד, חינוך להשכלה והכשרת סופרים וחכמים ברחבי-המזרח, שאבלה לקחה חלק חשוב בו: "הלקסיקונים, כמוהם כטקסטים אחרים בעלי אופי דידקטי או ספרותי, נכתבו בידי סופרים מומחים כחלק מתוכניות הלימודים בבתי-הספר שהכשירו צעירים מבני העשירים להיות סופרים, מקצוע שהיה המפתח למשרות ציבוריות חשובות". על סמך ממצאים אלו, הציע זאב ארליך כהשערה, כי המרכז הלימודי באבלה הוא המכונה על ידי חז"ל "בית המדרש של שם ועבר" (בראשית רבה סג, תלמוד בבלי מסכת מגילה יז. ועוד הרבה). השערה זו משתלבת עם השערותיו של בן-ציון לוריא לעיל על יישוב עברי קדום באזור סוריה, וכן עם ההשערה שהוצגה לעיל לפיה עבר היווה "אב רוחני" לתלמידיו ממשיכי דרכו.

עם זאת, לא כל שם עברי שייך רק לאוצר השמות העבריים. העברית היא חלק מהענף המערבי של משפחת השפות השמיות, שכללה גם את הפיניקית, הארמית, המואבית והעמונית. על כן, שמות כמו 'יעקב' הופיעו גם בקרב עמים אחרים ולא רק בקרב בני ישראל. בנוסף, קשה לקבל את עדותו של חכם מהאלף הראשון לספירה לגבי "בית מדרש" מהאלף השני לפסה"נ, למעלה מאלפיים שנה קודם לזמנו.

כיבוש הארץ[עריכה]

חפירתו החשובה ביותר של אולברייט הייתה בתל בית מרסים, תל ארכאולוגי בו חשף עיר מפוארת ומבוצרת אותה זיהה כעיר הכנענית דביר. מעל שכבת ההרס והשריפה של העיר הכנענית זיהה אולברייט התיישבות, שאותה כינה "התנחלות ישראלית". שני המאפיינים הבולטים ביותר היו "קנקני שפת הצווארון" ו"בורות ההתנחלות", מאפיינים שמצא אולברייט גם במקומות אחרים ביהודה. פרשנותו הארכאולוגית "התלכדה" עם התיאור המקראי: על חורבות העיר הכנענית המפותחת, בנו הישראלים המתנחלים, בעלי התרבות החומרית הפרימיטיבית, את בתיהם העלובים. בזיהוי דביר המקראית טען אולברייט לאמיתות כיבוש יהושע את העיר, ומכאן לאמינות המקור המקראי.

אותם אלמנטים ארכאולוגים נתגלו במספר גדול של תלים: בית אל, תל לכיש, ואף תל חצור. יגאל ידין, שחפר את תל חצור, היה אחד התומכים הנלהבים של מסורת "הכיבוש המהיר", מסורת המשתקפת בסיפורי כיבושיו של יהושע. התברר כי העיר הכנענית אמנם חרבה בשריפה, אך נושבה מחדש רק זמן רב לאחר מכן, לכאורה בניגוד למסופר בתנ"ך[דרוש מקור]. חפירות בראשות אמנון בן-תור עדיין מתנהלות בתל חצור, בין השאר כדי למצוא את הקשר בין הרס העיר הכנענית המפוארת לבין הכפר המפורז שנבנה על חורבותיה, ואשר מתפרש כישראלי.

ביריחו עמד לבחינה סיפור נפילת חומותיה במלחמת יהושע. קתלין קניון, החוקרת העיקרית שחפרה ביריחו, טענה כי החומות ששרדו הן מתקופת הברונזה התיכונה, ושאם הייתה חומה בתקופה בה לפי המקרא בני ישראל כבשו את העיר - שרידיה נסתחפו במשך הזמן, בדומה לחלק גדול מהאתר.

בחפירות בחרבת א-תל, אותה רוב החוקרים מזהים עם העי, אותם ערכה יהודית מרקה-קראוזה בשנות השלושים של המאה העשרים, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל, וגדולה משמעותית מהמתואר במקרא.

התנחלות השבטים[עריכה]

ממצא ארכאולוגי אשר על פי הצעתו של אדם זרטל תואם למזבח הר עיבל שבספר יהושע, 2007 בזמן שהמשפיעים ביותר מבין הארכאולוגים תמכו בתאוריית "הכיבוש המהיר", החלה עבודת שטח ארכאולוגית מסוג שונה לגמרי: סקר ארכאולוגי. סקר כזה ערך יוחנן אהרוני בגליל העליון. הוא מצא מספר לא מועט של אתרי התיישבות מתקופת הברזל, במקומות שבהם לא היה יישוב קודם מתקופת הברונזה המאוחרת. סקרים דומים ערך זאב הרצוג מאוחר יותר גם בבקעת באר שבע, וגם בהם נמצאו אתרים עם מאפיינים דומים. בצפון נערכו סקרים באזור הגליל התחתון, בנוסף להרחבת הסקרים בגליל העליון. אזור הרי יהודה והרי השומרון נחקרו באופן זה רק לאחר מלחמת ששת הימים, על ידי משה כוכבי, ישראל פינקלשטיין, אבי עופר, ואדם זרטל.

הממצאים היו אחידים להפליא ברוב חבלי הארץ: נתגלו מאות אתרי התנחלות חדשים, במקומות שלא נושבו קודם לכן בתקופת הברונזה המאוחרת. האתרים, כפי שקבע כבר אולברייט, התאפיינו בקרמיקה דומה, ובייחוד בקנקני שפת הצווארון, בבורות התנחלות, בתכנון מבני היישוב בתבנית דומה, ובכך שרוב אתרים אלו המשיכו להיות מיושבים ברציפות עד למאה השמינית והשביעית. עובדה זו הובילה גם את הארכאולוגים הספקנים לכנות אתרים אלו בשם "ישראלים". מאפיין נוסף של החפירות בכפרים אלו, הוא שבניגוד לממצאים בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות באזור, לרוב לא נמצאו בהם עצמות חזיר.

חוקר המקרא הגרמני אלברכט אלט טען בתחילת המאה ה-20, שמקור עם ישראל בהתנחלות של נוודים למחצה שהגיעו מעבר הירדן המזרחי באטיות, דרך צפון בקעת הירדן, והתנחלו בדרכי שלום. הסוציולוג האמריקאי ג'ורג' מנדהול, הציע שמוצא עם ישראל באיכרים כנענים מורדים שנמלטו לאזור ההר שהיה ריק יחסית באותה תקופה. תאוריות חדשות המבוססות על רעיונות אלו, שבתחילה נשמעו מופרכים, המשיכו לצוץ ועדיין לא הגיעו לכלל הכרעה.

המקורות המצריים מזכירים את פעילותם של הע'פירוּ, שיש חוקרים המזהים אותם עם העברים, כבר במאה ה-14 לפסה"נ. כנען נשלטה באותם ימים על ידי מצרים, ובין מכתבי אל-עמארנה נמצא מכתב של לבאיו מלך שכם, המודה כי בנו התחבר אתם והוא פעל בברית עם הע'פירו. דבר זה מזכיר את סיפורי החיתון והמריבות בין מושלי שכם לבני יעקב בספר בראשית ואת המסופר בספר יהושע אודות הגעה לשכם ללא לחימה. גם עבדיחבה מלך ירושלים בתקופת אל-עמארנה מזכיר את הע'פירו ומתלונן כי הם חדרו לאזור ומאיימים עליו, ואילו בני לבאיו וממלכות גזר, לכיש וקעילה משתפים אתם פעולה.

מילה המזכירה את השם "ישראל" מופיע לראשונה באסטלה שהקים פרעה מרנפתח משנת 1208 - 1209 לפנה"ס, המזכירה ניצחון על קבוצה (ללא שליט) הנקראת "ישראל" והוברתה ("ישראל הושם, אין לו זרע"). אולם לא ברור מהי קבוצה זו.

בהר עיבל שמעל לשכם נמצא על ידי אדם זרטל מזבח אותו הוא מזהה עם המסופר בפרק ח' בספר יהושע. למשל, שרידי הקרבנות שנמצאו שם מתאימים באופן כללי‏[7] לדיני הקרבנות בתורה והחיות והבהמות שמותר להקריב על פיהם, מידות המזבח מתאימות למידות מזבח בהלכה כפי שמובאות במסכת מידות, ותיארוך הממצאים מתאים לתקופת ההתנחלות על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע לפי המסורת המקראית. עם זאת, התאוריה של זרטל לא התקבלה בקרב רוב הארכאולוגים.

הממלכה המאוחדת[עריכה]

שחזור בית ישראלי מתקופת הברזל, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2006 עד לשנות התשעים מקובל היה התיאור המקראי לראשית ההתנחלות הישראלית ולקיומה של ממלכת ישראל המאוחדת בקרב רוב החוקרים, אם כי היו חילוקי דעות לגבי גבולותיה, תחומי שלטונה, ומוסדותיה. הגם שלא נמצאו שרידים לבית המקדש של שלמה, קיומו לא הוטל בספק, וחוסר הממצאים הוסברו כחלק מן הבנייה המסיבית של הדורות הבאים.

כבר בראשית המחקר ביקשו חוקרים למצוא התאמה בין הממצא הארכאולוגי לתיאור המקראי אודות הממלכה המאוחדת. משום כך, טען בנימין מזר שהמעבר בין השלב הראשון של תקופת הברזל (תקופת הברזל 1, בה העיור היה פחות והתרבות החומרית הייתה דלה) לשלב השני (תקופת הברזל 2א', בה התפתחו העיור והתרבות החומרית) חל בשנת 1000 לפסה"נ (שנים ספורות לאחר עליית דוד לשלטון, לפי הכרונולוגיה המקראית המקובלת בימיו).‏[8] כרונולוגיה זו הייתה מקובלת כארבעים שנה, וכך נמנו אתרים שעל פי החופרים נמצאו בהם ממצאים מתקופת הממלכה המאוחדת: תל גזר, תל מגידו, תל חצור, ירושלים (עיר דוד), תל לכיש, מצודת תל ערד, תל אל פול היא גבעת שאול, תל בית שמש, ועוד. שערי הערים חצור, מגידו וגזר אף היו במוקד מאמר מפורסם של יגאל ידין משנות השישים, בו זיהה ידין את שערי גזר מתוך התבוננות בדוחות החפירה של מקליסטר.

דעות אלו שלטו בשיח הארכאולוגי-ההיסטורי במשך שנים רבות, עד שהחלו להעלות שאלות, כמו מאמרו של דוד אוסישקין, שהראה ששערים כמו "שערי שלמה" נחשפו גם בערים שלא היו חלק מממלכת ישראל, ושערים אחרים נבנו שנים קודם לימי שלמה ולאחריהם.‏[9] בעיות נוספות עלו מניתוח הממצא הארכאולוגי. לדוגמה: הארכיטקטורה שנחשפה לצד "שער שלמה" במגידו הייתה זהה לזו של אתרים כמו שומרון ויזרעאל, שנבנו מאה שנה לאחר מלכותו, בימי עמרי ואחאב מלכי ישראל. משום כך הציע ישראל פינקלשטיין את הכרונולוגיה הנמוכה, לפיה המעבר בין שלביה של תקופת הברזל אירע לאחר מסע שישק לארץ (מל"א י"ד 25).‏[10]

הצעתו של פינקלשטיין לא התקבלה, בפרט בתחילה, על ידי רוב החוקרים, בעיקר משום משמעותה - שכבות היישוב המפוארות של ארץ-ישראל נותקו משלמה ותוארכו כ-80 שנה לאחר מכן, לימי בית-עמרי בישראל. כפתרון פשרה אפשרי למחלוקת, הרצוג וזינגר-אביץ הציעו על בסיס ניתוח כלי החרס של התקופות השונות למקם את המעבר בין שלביה של תקופת הברזל לאמצע המאה העשירית לפסה"נ,‏[11] ובהתאמה להצעה זו הוצעה הכרונולוגיה המעודכנת בידי עמיחי מזר, לפיה אירע המעבר בשליש הראשון של אותה המאה.‏[12].

בדיקות תיארוך פחמן-14, היכולות לתארך שכבות ארכאולוגיות לפי בדיקות כימיות, תמכו בכרונולוגיה הנמוכה של פינקלשטיין.‏[13]. ואולם סער גנור, יחד עם פרפ' יוסי גרפינקל, פירסמו בדיקת פחמן 14 שסותרת את שיטתו של פינקלשטיין,ותומכת בתיארוך המסורתי‏[14].

הדיון אודות הממלכה המאוחדת ממשיך להתקיים גם עתה. יש שמכירים בקיומה של ישות מדינית שמושבה בירושלים, אבל טוענים שהממלכה המאוחדת לא הייתה גדולה או בעלת השפעה, וכי את המהפכה העירונית/תרבותית יש לייחס רק לימי הממלכה המפולגת. בספרו ראשית ישראל טען פינקלשטיין כי אין ראיות ארכאולוגיות לקיומה של הממלכה המאוחדת. לדבריו, הממלכה הראשונה שנוסדה היא ממלכת ישראל הצפונית, ורק לאחר חורבנה של זו הופכת ממלכת יהודה למשמעותית באזור. פינקלשטיין כתב שירושלים הייתה בתקופה המיוחסת לדוד ושלמה כפר עני קטן, ולא בירה של ממלכה עשירה. ואולם יש המערערים על מסקנותיו של פינקלשטיין, וטוענים שהעדר ממצאים ניתן לתלות בגורמים שונים ואיננו מהווה ראיה, ובפרט בנוגע לדוד ושלמה, שהמקום הטבעי לממצאים מתקופתם הוא באתר בעייתי, עיר דוד, עליו פעלו כוחות סחף חזקים והיה חשוף לתהליכי חציבה, בנייה והרס במשך אלפי שנים - תהליכים שמחקו שרידים ועקבות של תקופות קדומות‏[15]. ד"ר אילת מזר רואה בממצאים החדשים (ארמון המיוחס לדוד‏[16] שנתגלה ב-2005 וחומות ירושלים המיוחסות לשלמה‏[17] שנתגלו ב-2010), ערעור על טענת פרפ' פינקלשטיין לחוסר ממצאים.

לדברי פרופסור גרפינקל, גם הממצאים שנחשפו במבצר האלה מספקים הוכחה קדומה לקיומה של ממלכה ביהודה ולקיומו של מלך חזק וממשל ריכוזי בירושלים בתקופת דוד המלך‏[18].

בנוסף, יש הגורסים שישנו מתאם גבוה בין מקורות ההיסטוריה והארכאולוגיה לבין התיאור המקראי של הארכיטקטורה והמצב הכלכלי והביטחוני, ובפרט בתקופת דוד ושלמה, וששיטתו של פינקלשטיין מתעלמת ממתאם זה.‏[19].

הממסד הארכאולוגי המסורתי, במיוחד זה של האוניברסיטה העברית, אינו מקבל את המסקנות של פינקלשטיין, והן רחוקות מלהפוך לקונצנזוס ארכאולוגי.

בחינת עדויות חוץ מקראיות לדוד ושלמה[עריכה]

כתובת תל דן, הטקסט "בית דוד" מודגש בלבן

ישנן שתי עדויות חוץ מקראיות לדוד: כתובת תל דן המזכירה את בית דוד ("ביתדוד") ומצבת מישע המזכירה את סחיבתו ולקיחתו בשבי למואב של "אראל דודה" המכוונת אולי לאחד מגיבורי בית דוד. אם כי יש לציין שמדובר בכתובות מן המאה התשיעית לפנה"ס, כמאתיים שנה לאחר התקופה המיוחסת לדוד.

על שלמה המלך לא נמצאות בידינו עדויות חוץ מקראיות. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון היהודי-הלניסטי מהמאה הראשונה לספירה, מציין בספרו נגד אפיון (קדמות היהודים)‏[20] על אודות קיומם של כתובות בארכיונים הממלכתיים בצור, בהם חילופי מכתבים בין שלמה המלך לחירם מלך צור, אולם בהיעדרם לא ניתן לבחון את נכונות הדברים, מה גם שגם יוסף בן מתתיהו עצמו מסתמך על שמועות בלבד ומתקופות מאוחרות ביותר, כאלף שנה לאחר התקופה הנידונה.

כי הנה לצורים נמצאו משנים רבות מאד ספרים כתובים במצוות הצבור ומונחים למשמרת על כל המעשים אשר נעשו בקרבם ובקרב עמים זרים וזכו לזכר עולם. ובספרים האלה כתוב, כי ההיכל אשר בירושלים נבנה בידי שלמה המלך מאה וארבעים ושלש שנה ושמונה חדשים טרם יסדו הצורים את קרתחדשת, וגם נכתבה שם כל עבודת בית המקדש וכליו ... והנה בקרב הצורים נשמרו עד היום הזה רבות מן האגרות ששלחו המלכים איש אל רעהו (=שלמה המלך וחירם מלך צור). – נגד אפיון, חלק א', יז כמו כן, יוסף בן מתתיהו מצטט בספרו את דיוס שכתב את "דברי ימי כנען":

אומרים, כי שלמה, השליט בירושלים, שלח אל חירם חידות, ובקש להשיב לו חידות תמורתן. ודרש כי האחד אשר יבצר ממנו לפתור את החידות ישלם כסף רב לרעהו. וחירום הסכים לדבר, ולא יכול לפתור את החידות, ובזבז לשלמה הרבה כסף ענושים. ואחרי כן פתר עבדימון, אחד מאנשי צור, את החידות השלוחות, ונסה אותו (את שלמה) בחידות אחרות, ושלמה לא יכול לפתרן, ושילם כסף רב לחירם – נגד אפיון, חלק א', יז

אתרים ארכאולוגיים מתקופת הממלכה המאוחדת[עריכה]

קיר האבן בעיר דוד, אותו מזהה אילת מזר כקיר ארמונו של דוד

ירושלים - עיר דוד[עריכה]

בחפירות בעיר דוד שניהלה ד"ר אילת מזר, נתגלו ממצאים של מבנה גדול שנבנה במהלך תקופת הברזל. לדעתה של אילת מזר יש לתארכו למאה ה-11 לפנה"ס, והיא מזהה בו את הארמון של דוד המתואר במקרא.‏[21] אולם ארכאולוגים אחרים מבקרים את זיהוי זה, שאינו מסתמך על ממצאים כלשהם.‏[22]

מבצר האלה[עריכה]

במבצר האלה (ח'ירבת קייאפה) נחשף אתר מראשית תקופת הברזל השנייה, המחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס והשליש הראשון של המאה ה-10 לפנה"ס, המוקף בחומה מבוצרת, מהקדומות ביותר בתקופת הברזל. ממצאים אלו תומכים בעובדה שבאותה תקופה הייתה ממלכה חשובה באזור שיכלה לבצע פרויקט ביצור שכזה.‏[23] יחד עם זאת, גם ביחס לאתר זה רבות השאלות ומאמרים רבים כבר פורסמו בנושא.‏[24]

תל בית שמש[עריכה]

חופרים מטעם אוניברסיטת תל אביב משייכים את בנייתה של החומה המוצקה שנמצאה בתל בית שמש, ואת השער הדרומי, שחשף החוקר הסקוטי דנקן מקנזי, לתקופת המאה ה-10 לפנה"ס, שלהי תקופת הממלכה המאוחדת. ממצאים אלו ועוד הביאו את החופרים מאוניברסיטת תל אביב למסקנה כי האתר שימש כמרכז מנהל מסחרי גדול של הממלכה המאוחדת בראשית תקופת הברזל 2. אולם יש לציין כי ביצור העיר המיוחס לתקופה זו שנוי במחלוקת בין הארכאולוגים.‏[25]

לאחר פילוג הממלכה[עריכה]

תיאור של שבויי מלחמה מממלכת יהודה וממלכת ישראל ממסעו של שושנק הראשון לארץ ישראל, התיעוד של מסעו מופיע על הקיר הדרומי במקדש אמון-רע שבכרנך (ומתוארך ל-926/5 לפנה"ס). פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. בעוד שעל תקופת הממלכה המאוחדת והתקופות הקודמות לה נתגלו ממצאים רק לאחרונה, הרי שלגבי התקופה שלאחר פילוג הממלכה נתגלו כבר לפני זמן רב מקורות חיצוניים המצטלבים עם הכתוב בתנ"ך לגבי אותה התקופה, להלן מספר ממצאים חשובים מתקופת שלטון בית עמרי בממלכת ישראל ואילך:

כתובת שישק - התיאור המצרי למסע המלחמה של שישק לארץ ישראל, הנזכר במקרא (מל"ב י"ד 25). המונולית מכורח - כתובות של שלמנאסר השלישי המזכירות את אחאב והשתתפותו בקואליציה נגדו בקרב קרקר בשנת 853 לפנה"ס. קרב זה הוזכר גם באובליסק השחור. כתובת תל דן - כתובת שנמצאה בתל דן, ושהוצבה כנראה על ידי חזאל מלך ארם המזכירה ניצחון על מלך ישראל (כנראה יורם בן אחאב) ומלך "בית דוד" (כנראה אחזיהו). זהו האזכור החוץ מקראי הראשון שנמצא לבית דוד. מצבת מישע – של מישע מלך מואב המזכירה את עמרי ובנו (אחאב) באנאלים שנמצאו בשטחי האימפריה האשורית החדשה מתואר מסע הכיבושים של הצבא האשורי בסוריה, בעזה ובשטחי ממלכת ישראל, מוזכרים שמות של יישובים ישראליים כמו: "אֲבְּ‏לֲכֲּ‏ (שהיא אבל בית מעכה) שבפאתי ארץ בית עמרי (כינויה של ממלכת ישראל בפי מלכי אשור)", כמו כן מתוארת גם הורדת פקח בן רמליהו מן השלטון בידי הישראלים והמלכת הושע בן אלה בפקודת האשורים, מתוארת חלוקת שטחי ממלכת ישראל שנכבשו בערך בין השנים 732-733 לפנה"ס לשלוש פחוות אשוריות: מגידו (שכללה את הגליל ועמק יזרעאל) ד‏אר (שכללה את השרון ורצועת החוף) ופחוות הגלעד, על פי האנאלים של תגלת פלאסר השלישי, הוא הגלה מן הגליל 13,250 נפש, כשנתון זה אינו כולל את מניין הגולים מעבר הירדן. באנאלים שנמצאו בארמונו של סרגון הוא מתאר את המצור שהטיל על העיר שומרון, מתגאה בכך שכבש אותה והגלה ממנה 27,290 איש (או 27,280 איש לפי לוח שנמצא במקום אחר) ויישבם כפי הנראה בפחוות אשוריות בצפון מסופוטמיה (האירוע הזה מתוארך בערך לשנת 722 לפנה"ס) הוא טוען שאת יתר התושבים בשומרון השאיר בנחלתם (דבר שעולה בפרקים מסוימים במקרא, כמו בספר דברי הימים למשל, שבו מתוארת פניית חזקיהו מלך יהודה ליתר תושבי ממלכת ישראל שלא הוגלו להתאחד עם ממלכת יהודה לעם אחד כפי שהיה לפני פילוג הממלכה המאוחדת), סרגון אף מתפאר בכך שתפס 50 מרכבות מצבא ישראל וצירפם לצבאו שלו, הוא מתאר גם את הפיכתה של שומרון לפחחוה אשורית בשם: שֳ‏מֵרְנָ‏. לפי אנאלים אחרים שנמצאו הוא אף מתאר תהליך שבו החליף את אוכלוסיית העיר שומרון באנשים שהביא מרחבי אזורים שונים באימפריה האשורית (כפי שמתואר במלכים ב' פרק י"ז). בכתובת שנמצאה בתל חלאף שבסוריה של ימינו שזוהתה גם כ"גוזן" הנזכרת במלכים ב' פרק י"ז (בעבר כונה המקום: "גוזאנה") כאחד מהמקומות שאליו הוגלו חלק מגולי ממלכת ישראל שנחרבה בידי אשור , נמצאה כתובת תעודה שמתוארכת לתקופת המאה השביעית לפנה"ס שלפי ההשערה מספרת על גולי עשרת השבטים בידי אשור, הכתובת מכילה תיאור של אנשים בעל שמות המעידים כביכול על מוצאם הישראלי: שם האישה בכתובת הוא "דינה", וכן מתוארים גם שני גברים: "ישמעאל" ו"הושע". בשבר חרס שנמצא בכלח ושתוארך לסוף המאה השמינית לפנה"ס או לתחילת המאה השביעית לפנה"ס, רשומים בכתב ארמי שמות אנשים שייתכן שהם גולים מישראל או גולים פיניקים מסוריה, שמותיהם הם: "חנאל בן עזאל", "מנחם בן בידאל", ו"שבאל בן עזא". כתובת השילוח - כתובת המתארת את חציבת נקבת השילוח שנערכה בימיו של חזקיהו מלך יהודה. מנסרת סנחריב - בכתובת זו מתאר סנחריב, מלך אשור, את המצור שהטיל על 46 "ערי החומה" (הערים המבוצרות חומה) של ממלכת יהודה עקב התנגדותו של "חזקיהו היהודי" להיכנע למרותו, כיצד הצליח להגלות ממנה 200,150 בני אדם ואף טוען כי הצליח לקחת רכוש רב (בעלי חיים) וכיצד גרם לחזקיהו להיות "כלוא" בעיר מלכותו, ירושלים, עקב המצור שהטיל עליה, ומתאר אותו כ"ציפור הכלואה בכלוב". סנחריב מתאר כי את השטחים שכבש ממלכת יהודה נתן למלכי אשדוד, עקרון ועזה, והטיל על חזקיה מס נוסף בנוסף למס שנקבע לתשלומים מדי שנה. סנחריב טוען כי חזקיהו שלח אליו משלחת נכבדת שכללה בין היתר את בנותיו, פילגשיו, מנגנים ומנגנות שהעלו לו מס כניעה לעיר נינווה, הוא אף מפרט את סוגי המס שהעלה לו שליח חזקיה שהבטיח לו בשם מלכו כי חזקיהו ישתעבד לממלכת אשור, עוד נטען כי חזקיהו העלה לו 30 ככרות זהב (כך גם נטען במקרא) ו-800 ככרות כסף (בעוד שהמקרא טוען כי חזקיהו שילם לו 300 ככרות כסף בלבד). נמצא לוח הכתוב בכתב היתדות המספר על הבסתו של נבוכדנצר את יהויכין, מלך ממלכת יהודה, לאחר ששם מצור על ירושלים המכונה בלוח "עיר יהודה", והמלכתו של "מלך כלבבו של נבוכדנצאר" - כלומר התיאור בלוח עולה בקנה אחד עם המתואר במלכים ה' פרק כ"ד (פסוקים ח'-י"ז) שלפיו הדיח מלך בבל את יהוכין והגלה אותו לבבל ומינה במקומו את צדקיהו למלך על ממלכת יהודה, הלוח מתוארך לשנת 597 לפנה"ס. לוח נבו שרסכים - לוח טין קטן הנמצא במוזיאון הבריטי עליו כתב יתדות. ייתכן כי שם המוזכר בו זהה לדמות המוכרת מספר ירמיהו.

ארכאולוגים מקראיים בולטים[עריכה]

  • ויליאם פוקסוול אולברייט
  • צ'ארלס וילסון
  • שארל קלרמון-גנו
  • נלסון גליק
  • אברהם בירן
  • בנימין מזר
  • יוחנן אהרוני
  • משה כוכבי
  • יגאל ידין
  • אמנון בן-תור
  • דוד אוסישקין
  • עמיחי מזר
  • ישראל פינקלשטיין
  • אדם זרטל
  • עודד ליפשיץ
  • רוני רייך
  • אילת מזר

ראו גם[עריכה]

  • ארכאולוגיה של ארץ ישראל
  • כרונולוגיה של המזרח הקרוב העתיק
  • סקר הר מנשה
  • קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי

ארכאומטלורגיה אל-ברזלית בדרום הלבנט

לקריאה נוספת[עריכה]

  • א.ש. הרטום, תורה נביאים כתובים פירושים, תמונות ומפות, (מהדורה שישית, 1980 וכמו כן גם במהדורה מחודשת שהודפסה בשנת 1996), תל אביב: הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ.
  • אמנון בן-תור ואחרים, מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989-1992.
  • ישראל ל' לוין ועמיחי מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא - קובץ מאמרים, ירושלים: הוצאת יד בן צבי (המרכז ללימודי א"י) ומרכז דינור (המרכז לחקר תולדות ישראל), 2002.
  • אדם זרטל, עם נולד, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000.
  • יוסף גרפינקל, סער גנור ומייקל היזל, "עקבות דוד המלך בעמק האלה – תגליות מפתיעות בארכיאולוגיה המקראית", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
  • יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכאולוגיה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2006
  • מבחר פרקים מתוך הספר "לחפור את התנ"ך", באתר דעת (פתח דבר, פרק 15, פרק 16, פרק 17)
  • אברהם פאוסט, החברה הישראלית בתקופת המלוכה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 2005.
  • ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן, מנוודות למלוכה, היבטים היסטוריים וארכאולוגיים על ראשית ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990.
  • ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל : ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2003.
  • מיכאל פייגה וצבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו : ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, באר שבע: אוניברסיטת בן-גוריון, 2008
  • יעקב שביט ומרדכי ערן, מלחמת הלוחות : ההגנה על המקרא במאה התשע-עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך, תל אביב: הוצאת עם עובד, תשס"ד-2003.
  • מאמרים נבחרים, באתר מקראנט, המרכז לטכנולוגיה חינוכית
  • Mark W. Chavalas and K. Lawson Younger (ed.), .Mesopotamia and the Bible, 2002, Mesopotamia and the Bible: Comparative Explorations (Grand Rapids, MI.: Baker, 2002), 395 pp‏[26]

תאוריות כרונולוגיות אלטרנטיביות[עריכה]

  • עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, שחזור ההיסטוריה העתיקה - ישראל ומצרים, הוצאת רמ, מהדורת תשנ"ז, מהדורה ראשונה: 1952. ראו גם agesinchaos


הערות שוליים[עריכה]

^ ‏עוד בנושא, וכן בנוגע לשמות התקופות: Moshe Dothan, "Terminology for the Arcaheology of the Biblical Periods‏", in: Biblical archaeology today, Israel Exploration Society, 1985 ^ "התנ"ך והכרונולוגיה של העולם העתיק", שיטתו של ד"ר עמנואל וליקובסקי ^ התנ"ך האבוד, מתוך האתר של יהושע עציון ^ "The Domestication of the Camel Biological Archaeological and Inscriptional Evidence from Mesopotamia Egypt Israel and Arabia", Dr. Konrad Martin Heide, p. 367. ^ נמצאה כתובת/רשימה מסביבות תקופת האבות[דרושה הבהרה] בה נאמר "מנת מזון אחת לגמל" ^ Sapir-Hen, L., & Erez, E. (2013). The Introduction of Domestic Camels to the Southern Levant: Evidence from the Aravah Valley. Tel Aviv, 40(2), 277-285. ^ אומנם נמצאו שם גם עצמות יחמורים - עיינו בערך מזבח הר עיבל ^ Mazar, B. 1951. The Stratification of Tell Abu Hawan on the Bay of Acre. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 124: 21-25 ^ Ussishkin, D. 1980. Was the "Solomonic" city gate at Megiddo built by King Solomon? Bulletin of the American Schools of Oriental Research 239:1-18 ^ Finkelstein, I. 1996. The Archaeology of the United Monarchy: An Alternative View. Levant 28: 177-186 ^ Herzog, Z. and Zinger-Avitz, L. 2004. Redefining the Centre: The Emergence of State in Judah. Tel Aviv 31: 209-244. ^ Mazar, A. 2005. The debate over the chronology of the Iron Age in the southern Levant. The The Bible and Radiocarbon Dating, pp. 15-30 ^ Boaretto, E., Jull, A.J.T., Gilboa, A. and Sharon, I. 2005. Dating the Iron Age I/II Transition in Israel: First Intercomparison Results. Radiocarbon 47: 39-55 ^ מאמר חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, באתר של רשות העתיקות. ^ J.M. Cahill, “Jerusalem at the Time of the United Monarchy: The Archaeological Evidence”, in Jerusalem in Bible and Archaeology, pp. 13-80. ^ מאמר על ארמונו של דוד המלך, בכתב העת Biblical Archaeology Review ^ מאמר אודות חומות שבנה המלך שלמה בירושלים באתר הידען. ^ מאמר ב"מחלקה לדוברות" באתר של האוניברסיטה העברית. ^ ד"ר אריה בורנשטיין, האם נפרדו דרכי הארכיאולוגיה ומקורות התנ"ך?, באתר דעת ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יז (ויקיטקסט). ^ Eilat Mazar, "Did I Find King David's Palace?", The Biblical Archaeology Review 32 No. 1 (January/February 2006), pp. 16-27, 70. קובץ PDF ^ רן שפירא, הגזוזטרה של דוד המלך (או שלא), באתר הארץ, 08 בספטמבר 2005 ^ יוסף גרפינקל וסער גנות, חפירות חורבת קייפה וסופה של ה“כרונולוגיה הנמוכה”, באתר רשות העתיקות ^ Na'aman, N. 2008. In search of the ancient name of Khirbet Qeiyafa. [1] Dagan, Y. 2009. Khirbet Qeiyafa in the Judean Shephelah: some considerations. Tel Aviv 36: 68-81. ^ תל בית שמש באתר עידן התנ"ך. רן שפירא, חותם מובהק של ממלכה, באתר הארץ ^ Meir Malul, Review, University of Haifa

  • יהושע עציון, התנ"ך האבוד, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן.
  • דיוויד רול (David Rohl, ממשיך בדרכו של וליקובסקי), "פרעונים ומלכים" ("Pharaohs and Kings A Biblical Quest", שוחרר לאקרנים ב-1995).
  • דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכאולוגיה, ירושלים, תשס"ח-2008.