אתרוג

From ויקישיבה
Revision as of 16:42, 15 February 2009 by Yeshivaorgil bot (talk | contribs) (הורדת סוגריים מתבנית:מקור)
Jump to navigation Jump to search
חלקי האתרוג - המקור:ויקישיתוף - צילם:CitricAsset

אתרוג הוא אחד מארבעת המינים אשר נוהגים לקחת (ליטול - בשפת המשתמשים) בחג הסוכות. מקור המצווה הוא מהפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים" ויקרא כ"ג-מ'. פרי עץ הדר הוא האתרוג.

הרמב"ם קושר בין בחירת ארבעת המינים לבין ארץ ישראל. וכך הוא כותב במורה נבוכים :" "מה שנראה לי באשר לארבעת מינין שבלולב הוא שהם (הבעה של) שׂמחה וחדווה ביציאתם מהמדבר שהיה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורִמון ומים אין לשתות (במדבר כ', 5) אל מקומות עצי פרי ונהרות. לכן נלקחו, בתור אִזכור לזאת, הפרי היפה ביותר שבהם , ו(הצמח) בעל הריח הטוב ביותר שבהם , ו(הצמח) בעל העלים היפים ביותר , וגם הצמח היפה ביותר, כלומר, ערבי נחל.

בארבעת מינין אלה מצטרפים שלושה דברים: האחד, שהם מצויים הרבה בארץ ישֹראל באותה עונה והם בהישׂג ידו של כל אחד. השני, שהם יפים ביותר למראה ורעננים, וחלקם - אתרוג והדס - נותנים ריח טוב. אבל ללולב ולערבה אין ריח רע ולא ניחוח. העניין השלישי הוא שהם מתמידים ברעננותם במשך שבעה ימים, דבר שאינו מתאפשר באפרסקים, רימונים, חבושים, אגסים והדומים להם. ".ח"ג,מ"ג מקור הציטוט]


מקור האתרוג

שוק האתרוגים והלולבים - מקור:ויקישיתוף, צילם:Thomazzo

לפי מרלן-אביבה גרינפטר אפוק טימס באתר תנועת המושבים "האתרוג הגיע אלינו דרך מצרים מדרום מזרח אסיה עוד בימי קדם. הוא היה נציג ראשון בארץ ישראל של פירות ההדר. על-פי האגדה, לשלמה המלך היה פרדס של אתרוגים. מקור השם הוא בפרסית - תוּרוּנג’. בארמית, השם אתרוג בא מהשורש רגג, שפירושו הדר ונעים למראה. יש הסוברים שפרי עץ הדעת בגן העדן היה אתרוג.

עוד מסופר באתר: "בלטינית הוא נקרא Citrus Medica, והוא שייך למשפחת ההדרים. הוא עץ רגיש ומפונק. כדי לעמוד בדרישה הגבוהה של מאשרי כשרותו, להכנסתו לסוכה לקיום המצווה, הוא זקוק להשקיה מרובה וכל פרי חייב לקבל יחס אישי. בארץ ידועים שני זנים של אתרוגים, אף כי בעולם ידועים מעל לשמונה זנים שונים. הזן האירופאי, עסיסי ובעל קליפה דקה ואילו השני, המכונה אתרוג תימני, בעל קליפה עבה ומעט מיץ, הוא גדול יותר וראוי למאכל.

בשל היותו עץ חלש וקשה לטיפול, נפוץ לעשות הרכבות של האתרוג על ענף עץ לימון או תפוז, או אפילו הרכבה של שני זני אתרוגים. אך יש המטילים ספק בכשרותו של אתרוג, שנוצר מהרכבה עם עץ הדר שונה, לשמש במצוות ארבעת המינים בחג הסוכות.

האתר עוד מתאר סגולותיו של האתרוג כצמח מרפא. הרמב"ם עצמו המליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים, ושתיית המיץ שלו מחזקת חולים ומבריאה אותם. וכן, שימושים אפשריים במטבח.

סוגי האתרוגים

האתרוג המרוקאי - המקור:ויקישיתוף, צילם:CitricAsset

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, מומחה לחקר המח ודר ארי גרינספן, רופא שינים, אשר עוסקים בחקר צמחי ארץ ישראל המקראיים, סקרו את ארבעת מיני האתרוג במקור ראשון [1]. הם דנים בתכונות של סוגי האתרוג המוכרים לנו, בהתאם למסורות שבעל-פה:

  • אתרוג ארץ ישראלי
  • אתרוג מרוקאי
  • אתרוג איטלקי - יותר מדוייק ממחוזות "קלבריה" ו"סיציליה" בדרום איטליה
  • האתרוג התימני

האתרוג המרוקאי

לדעתם, פרופסור יהודה פליקס, המומחה לצמחי תנ"ך, בדעה כי האתרוג המקורי הוא האתרוג מרוקאי הגדל ב"הרי האטלס". האתרוג מלא מיץ וטעמו כטעם הלימון, כפי שנדרש בהלכה. יחד עם זאת, לעיתים הוא אינו מכיל גרעינים ו"חדרי גרעינים" בניגוד לנדרש. המחברים מצטטים את מכתבו של הרב בנימין קלוגר מברודי, משנת 1891, המספר כי אביו, הרב שלמה קלוגר,פוסק חשוב בעל השו"ת "האלף לך שלמה" נהג לברך עליהם.

האתרוג התימני

באתרוג התימני קיימים הסימנים התלמודיים. מסביב לגרעינים קיימים חללים קטנטנים שמתאימים לתיאור "חדרי הזרע" בתלמוד. הם גדולי ממדים, ללא מיץ ובשרם עבה ביותר.

בתשובה המיוחסת לחזון איש נאמר :"מפורסם מתלמידיו, וכן נדפס בשמו שכשר הוא לברכה, כי אין בו שום חשש פקפוק, שמהותו הפנימית מעידה עליו שאין לו מיץ. ורבים מסרו לי שהחזון אי"ש אמר בלשון, "אין יותר כשר מאתרוג תימני".מעלת האתרוג התימני.

באותו אתר מוצגת שאלה נוספת: האם בני ק"ק אשכנזים וספרדים יכולים לצאת ידי חובה באתרוג תימני אף על פי שאין להם מסורת בידם?

תשובה : אין בזה פקפוק, וזהו גם כן דעת החזון אי"ש שהמליץ לקחת כאמור לעיל בתשובה לשאלה א'. ועוד שמעתי מאחד מראשי הישיבות שליט"א, כי הגרי"ז מבריסק היה מחשיב ביותר מכל האתרוגים את האתרוג התימני, וכן נהגו בניו אחריו. וכן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל היה לוקח רק אתרוג תימני, כמו שכתוב בספר תולדותיו. וכן פשט המנהג אצל רבים מיראי ה' מכל קהילות ישראל ספרדים ואשכנזים.

על אחת הבעיות הקשורות באתרוג התימני, דן האתר: מדוע אין לאתרוג תימני פיטמא כשאר האתרוגים המצויים?

תשובה : כיון שהפטמא נושרת בעוד האתרוג קטן, וכדברי הרמ"א בסימן תרמ"ח ס"ז שאין פיסול כשנשרה הפטמא בעודו במחובר, וז"ל: אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר, וכן רוב האתרוגים שמביאים במדינות אלו (הרא"ש). ובמשנ"ב ס"ק ל"ב כתב וז"ל: כיון שכן היא ברייתן וזהו דרך גידולן אין לכנותם בשם חסרים או שאינן הדר.

האתרוג האיטלקי

מקובל אצל חסידי חב"ד. לאתרוגים יש מיץ, טעם כלימון והקליפות משתמשות לייצור ליקרים. קיימת הקפדה להשתמש רק בעצים לא מורכבים. בנוסף לכך, רק בשתילים אשר יהיה ברור כי תכונת עץ האם עבר לעצי הבנים - דבר שלא ניתן לוודא בעת גידול שתילים מזרעים. זרעים, אשר אולי הואבקו מעצי פרי הדר אחרים.

אתר בית משיח מספר על חסידי חב”ד מקפידים לברך על אתרוג שהגיע מאיטליה דווקא. לא רבים יודעים את הרקע והמקור למנהג זה. הרבה פחות עוד מכירים את מסכת התלאות והייסורים שעברו על ענף האתרוגים באיטליה, ועל אלה ש”היגרו” לאחר מכן לכפר חב”ד . הרבי עקב אחרי אתרוגי קלבריה והתעניין בכל פרט ופרט בנטיעתם, גידולם וטיפוחם באיטליה ובמקביל באדמת כפר חב”ד.

האתרוג הארץ ישראלי

לולב ואתרוג מימי מרד בר כוכבא, הסבר מפורט: JUDAEA, Bar Kochba Revolt. 132-135 CE. AR Sela – Tetradrachm (28mm, 14.07 g, 11h). Undated issue (year 3 - 134/5 CE). Temple facade, the Ark of the Covenant within; star above / Lulav with etrog. Mildenberg 85.12 (O127/R44´); Meshorer 233; Hendin 711. Near EF, toned, light deposits - המקור:ויקישיתוף, צילם: CNG

עליו מקובל לומר כי יש לו את היתרון של "אכילה מפרי ארצנו הקדושה: רי"א הלוי עפשטיין, ערוך השולחן

במאמר מפורט של בצלאל לנדוי בנושא: "המאבק למען אתרוגי הארץ" מוצג דיון בנושא ובסיכומו נאמר :"ראשי המאבק למען אתרוגי ארץ ישראל, רשאים לציין לזכותם הישגים רבים במאמציהם למען החדרת האתרוג הארץ ישראלי לבית ישראל. רבי יחזקאל שרגא משינאווא נהג אמנם בדרכי אביו בעל "דברי חיים" מצאנז ובירך על אתרוגים, מפרדסים ידועים ומוכרים בחוץ לארץ, אולם הוא נטל גם אתרוג מארץ ישראל לצאת ידי כל הדעות, ולבני ביתו היה מחלק גם מאתרוגי ארץ ישראל לברך עליהם. כן הקפידו מרבית הרבנים והאדמו"רים וביניהם האדמו"רים לבית רוזין כי בביתם ימצא אתרוג מארץ ישראל, אם כי בתקופה ההיא הגיעו אתרוגי ארץ ישראל במצב פגום, והיו ספקות הלכתיות לגביהם. כך נהגו גם בחצר בעלזא לצרף לברכה את אתרוגי ארץ ישראל.

בקהילות רבות באה היזמה מקרב הצבור. בקהילת בוטשאטש למשל טען רב המקום מרא דאתרא שמצד ההלכה אין בידו לחייב את בני הקהילה להשתמש באתרוגי ארץ ישראל, אולם בני הקהילה עצמם קיימו וקיבלו על עצמם לברך על אתרוגי ארץ ישראל.

במשך עשרות בשנים שימשו משלוחי האתרוגים מארץ ישראל לגולה אמצעי קשר רוחני בין ארץ ישראל ויהודי הגולה. וה"כוללים" היו שולחים לנשיאיהם בחוץ לארץ ולגבאיהם הראשיים אתרוגים ארצי-ישראליים מהודרים."

כשרות האתרוג

הרב יגאל הדיאה ממכון התורה והארץ דן בנושא בדיקת האתרוג בזכוכית מגדלת וכותב:

שאלת היחס לשימוש בזכוכית מגדלת לענין כשרות האתרוג - נוגעת בשני דינים: פסולי מראות ופסולי חסר. * פסולי מראות כיצד ? כגון שנראו באמצעות זכוכית המגדלת נקודות זעירות על חוטמו של האתרוג, שצבען שחור או לבן (מראה פסול) - האם יש להחמיר ולפסול על סמך המגדלת, משום ששינוי מראה בחוטמו - בכלשהו? מאידך, נקודות שנראות לעינינו שחורות ואילו בהגדלה מתברר שהן חומות (צבע כשר), האם יש להקל על סמך הזכוכית המגדלת?

  • פסולי חסר כיצד? אתרוג שניקב ונחסר ממנו, שאנו נוקטים שפוסל בכלשהו האם חיסרון שנראה רק בהגדלה פוסל את האתרוג? וכן נקב הנעשה מחמת קוצים, שנהגו להכשיר אם קרם עליו עור ובשר בכולו (רמ"א סי' תרמח סעי' ב), האם ניתן לסמוך על זכוכית מגדלת על מנת לברר שכל הנקב הגליד, ולהכשיר או לברר שלא הגליד כולו, ולפסול?

והוא מסכם: "יש לבדוק את האתרוג בראיה שטחית על מנת לוודא שאין בו שינוי מראה, ובראיה עיונית יותר על מנת לוודא שאין בו נקב וחיסרון אך אין צורך להתבונן בזכוכית מגדלת. אם יש ספק שמא יש בו חיסרון, אפשר לברר את המציאות ע"י זכוכית מגדלת כדי להגיע לראיה השוה לראיית חדי הראות."

אתרוג אצבעות

החוקרים, הרב ד"ר ארי זיבוטפסקי, ודר ארי גרינספן, כותבים : "בעקבות מחסור באתרוגים בהודו, פנו יהודים לרב עבדאללה סומך מחבר "זבחי צדק" והוא אישר את השימוש באתרוגים אלה. רוב הפוסקים, כולל תלמידו הבן איש חי אינם מקבלים אתרוגים אלה ככשרים. מאחר שאין אנו מוצאים אותם במסורת ואינם עונים על ההגדרה ההלכתית של פרי עץ הדר".

בזמן מלחמת העולם השניה ברחו אנשי ישיבת מיר מהנאצים ממזרח אירופה והגיעו לסין. שם הם מצאו אתרוגים בצורה של מין אצבעות.

הערות שוליים

  1. מוסף שבת, 10 באוקטובר 2008.

קישורים חיצוניים

  • בצלאל לנדוי, המאבק למען אתרוגי הארץ, מתוך: מחניים, גיליון נ' תשכ"א מובא באתר דעת