ביכורים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:59, 26 באוקטובר 2016 מאת אביר על סוס (שיחה | תרומות) (תיקון קישור שבור)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פירות שבעת המינים שהבשילו ראשונה, חובה להביאם לבית המקדש וליתנם לכהנים.

החייבים[עריכה]

כל איש מישראל, שיש לו שדה או כרם, מצווה להביא ביכורים לבית המקדש וליתנם לכהנים, שנאמר (שמות כג, יט; שם לד, כו): "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך". ברם, לא מכל הפירות חייבים להביא ביכורים אלא רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והם: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.

סימונם[עריכה]

כיצד קובעים מה הם הפירות שהבשילו ראשונים? - אדם יורד לשדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל, או אשכול ענבים שהתחיל להבשיל, או רימון שהתחיל להבשיל וכיוצא בזה - קושר עליהם גמי (כמין חוט של גומא), לסימן שהופרשו לביכורים, ואומר: "הרי אלו ביכורים".

שיעורם[עריכה]

הביכורים הינם מן הדברים שאין להם שיעור, אולם בירושלמי מובאת ברייתא, שחכמים קבעו שיעור לביכורים: אחד מששים.

קריאה[עריכה]

בהבאת ביכורים ישנה מצווה נוספת, והיא מצוות "מקרא ביכורים", שבבוא האדם עם טנא הביכורים אל הכהן בבית המקדש הריהו מצהיר תחילה דברי הודיה לה': "הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" - כלומר בפרי הביכורים שהבאתי הריני מודה לה' שהביאני אל הארץ הזאת; והוא ממשיך אחר כך בקריאת הפרשה מ"ארמי אבד אבי וירד מצרימה..." עד "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'" (דברים כו). פרשה זו נקראת: פרשת מקרא ביכורים, או: וידוי ביכורים, כלומר תפילת הודיה לה' על החסדים שעשה עמנו, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש.

טעמי המצוה[עריכה]

לזכור כי ה' הוא המשפיע וזן את בריותיו[1].

הערות שוליים