בית כנסת זיכרון משכן שילה: הבדלים בין גרסאות בדף

בית הכנסת המרכזי בישוב שלה נבנה בצורת המשכן לזכר המשכן ששכן בשלה 369 שנים. הישוב נבנה מעל תל שלה, שכנראה בדרומו שכן המשכן.

מבנה בית הכנסת

הקירות

הקירות החיצוניים של בית הכנסת עשויים אבן גיר ולא עצי שיטים ויריעות עור כמו במשכן במדבר. השיטה היא כמו במשכן בשילה, כאשר במשכן היו העמודים מבחוץ עשויים אבן כפי שנכתב במשנה: "לא הייתה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה" תבנית:משנה זבחים, יד משנה ו.

בפנים בית הכנסת מצופים העמודים בעץ כפי שהיה במשכן במדבר סיני. בחזיתו הארוכה של בית הכנסת נבנו 20 עמודים ובממד הצר נבנו 8 עמודים - 6 באמצע ו-2 בצדדים, בדומה למספר הקרשים שהרכיבו את המשכן. גובהם של העמודים כ-5 מטרים, גובה השווה ל-10 אמות - גובה הקרשים במשכן.

מספר העמודים בבית הכנסת תואם למספר הקרשים במשכן כפי שמוזכר בספר שמות: וְעָשִׂיתָ אֶת-הַקְּרָשִׁים, לַמִּשְׁכָּן, עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ, לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה. וְאַרְבָּעִים, אַדְנֵי-כֶסֶף, תַּעֲשֶׂה, תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ: שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת-הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד... וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית, לִפְאַת צָפוֹן, עֶשְׂרִים, קָרֶשׁ. ... וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן, יָמָּה, תַּעֲשֶׂה, שִׁשָּׁה קְרָשִׁים. ג וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה, לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן--בַּיַּרְכָתָיִם.

אדנים

— פרק כ"ו, י"ח - כ"ב בדילוגים בבסיס העמודים ניצבים אדנים, כאשר לכל עמוד שני אדנים, כשם שבמשכן היו שני אדנים לכל קרש. גג בית הכנסת נעשה מיציקת בטון, דמוית יריעת עור, המקבילה ליריעות שכיסו את המשכן ואת משכן שילה. ניתן להבחין ביציקת הבטון על הגג בעשרה חלקים, המקבילה לעשר היריעות שכיסו את המשכן.

מזבח הנחושת

העלייה לעזרת הנשים נבנתה כך שתדמה את מידותיו של כבש מזבח הנחושת שהיה בחצר המשכן. במעלה הכבש, ישנן ארבע פינות עליונות בולטות, שמציינות את קרנות המזבח. בדפנות החיצוניים של המעלה, סומן היסוד, בגובה אמה מהקרקע, (כחצי מטר) שהבדיל במזבח בין מקום זריקת דם של הקורבנות שונים. בניגוד לכבש המזבח, המעלה לעזרת הנשים כולל מעקה, מסיבות בטיחותיות. בשל אילוצי גובה, ממשיך מעלה שני, המתחבר ב-90 מעלות עם הכבש הראשון, עד למפלס עזרת הנשים.

הארון

ארון הקודש בבית הכנסת, המקביל לארון הברית, כאשר משני צדדיו הטבעות המיועדות לבדי הארון בהם נשאו בני ישראל את הארון כאשר נדדו עם המשכן במדבר סיני. ארון הקודש נבנה כך שרק רגל אחת מייצבת אותו אל הקרקע, דבר המרמז על המדרש שארון הברית 'נשא את נושאיו' בעת מעבר הירדן בכניסת בני ישראל לארץ. האדריכלים נמנעו מלעצב כרובים בדמות מלאכים, כפי שהיה במקור, והסתפקו בעיטור הנראה ככנפיהם הפרוסות של הכרובים.