בית שמאי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| (10 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
* מחמירים ברוב המחלוקות - מסתכלים גם על חששות שיקרו בעתיד {{מקור|בבלי יומא פ א}}. | * מחמירים ברוב המחלוקות - מסתכלים גם על חששות שיקרו בעתיד {{מקור|בבלי יומא פ א}}. | ||
* שמאי דחה את אלו שרצו להתגייר נגד הדין {{מקור|בבלי שבת לא א}}. | * שמאי דחה את אלו שרצו להתגייר נגד הדין {{מקור|בבלי שבת לא א}}. | ||
* אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר {{מקור|אבות דרבי נתן ב | * אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר {{מקור|משנה אבות דרבי נתן ב ט}}. | ||
* התורה אמרה "מדבר שקר תרחק" - אסור לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה. הולכים ע"פ עומק הדין {{מקור|כתובות יז.}}. | * התורה אמרה "מדבר שקר תרחק" - אסור לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה. הולכים ע"פ עומק הדין {{מקור|כתובות יז.}}. | ||
* ואל יהיה קפדן כשמאי - הולך ע"פ עיקר הדין {{מקור|שבת ל | * ואל יהיה קפדן כשמאי - הולך ע"פ עיקר הדין {{מקור|בבלי שבת ל ב}} . | ||
;פוסקים ע"פ מה שהיה יכול לקרות {{מקור|"בכח"}} {{מקור|ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמוד 647, הובא בלקט חידושים וביאורים שבת כא | ;פוסקים ע"פ מה שהיה יכול לקרות {{מקור|"בכח"}} {{מקור|ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמוד 647, הובא בלקט חידושים וביאורים שבת כא ב, לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי ובית הלל"}} | ||
* בנרות חנוכה פוחת והולך כנגד הימים הנכנסים, כי הולכים ע"פ הימים שעדיין אינם במציאות אלא רק בכח {{מקור|בבלי שבת כא ב}} {{מקור|ומהר"ל חידושי אגדות שם}}. | * בנרות חנוכה פוחת והולך כנגד הימים הנכנסים, כי הולכים ע"פ הימים שעדיין אינם במציאות אלא רק בכח {{מקור|בבלי שבת כא ב}} {{מקור|ומהר"ל חידושי אגדות שם}}. | ||
* ראש השנה לאילנות בא' בשבט, {{מקור|משנה ראש השנה א א}} שכבר אז הפרי קיים בכח {{מקור|שביבי אורות לטו בשבט א}}. | * ראש השנה לאילנות בא' בשבט, {{מקור|משנה ראש השנה א א}} שכבר אז הפרי קיים בכח {{מקור|שביבי אורות לטו בשבט א}}. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
* אסור לעשות מעשה בערב שבת שיגרום למלאכה בשבת, כי בכח עשה מלאכה {{מקור|בבלי שבת יז ב}}. | * אסור לעשות מעשה בערב שבת שיגרום למלאכה בשבת, כי בכח עשה מלאכה {{מקור|בבלי שבת יז ב}}. | ||
;הרוחניות והאיכות הן העיקר {{מקור|מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20}} | ;הרוחניות והאיכות הן העיקר {{מקור|מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20}} | ||
* בית שמאי מחדדי טפי {{מקור|בבלי יבמות יד א}} - בית שמאי סברו שהעיקר היא האיכות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: והללו אומרים הלכה כמותנו {{מקור|ערובין יג | * בית שמאי מחדדי טפי {{מקור|בבלי יבמות יד א}} - בית שמאי סברו שהעיקר היא האיכות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: והללו אומרים הלכה כמותנו {{מקור|בבלי ערובין יג ב}} . | ||
* שמיים נבראו תחילה ואחר כך נבראה הארץ - הרוחניות היא העיקר ולא הגשמיות {{מקור|חגיגה יב.}}. | * שמיים נבראו תחילה ואחר כך נבראה הארץ - הרוחניות היא העיקר ולא הגשמיות {{מקור|חגיגה יב.}}. | ||
* קצח {{מקור|ריחו קשה וטעמו טוב {{מקור|ברכות מ | * קצח {{מקור|ריחו קשה וטעמו טוב {{מקור|בבלי ברכות מ א}}}} - טהור, וכן למעשרות {{מקור|משנה עוקצין ג ו}}, כי מסתכלים על הרוחניות: הריח הוא חוש רוחני, והרי ריחו קשה. | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]][[קטגוריה:תנאים]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]][[קטגוריה:תנאים]] | ||
== מתי מותר להחמיר כשיטת בית שמאי == | |||
במסכת ברכות<ref>פרק א משנה ג</ref> נחלקו בית שמאי ובית הלל על אופן קריאת שמע של ערבית. לפי בית שמאי בקריאת שמע של ערבית יש להטות על הצד ולקרוא דרך שכיבה, ולפי בית הלל אין צריך להחמיר כן אלא יקרא בכל תנוחה שירצה. | |||
ר' טרפון מעיד שהוא החמיר כשיטת בית שמאי, ועצר באמצע הדרך בשביל להטות את גופו, ובכך הוא סיכן את עצמו מפני השודדים שמסתובבים בדרכים. חכמים אמרו לר' טרפון שאין זה דבר טוב, וראוי הוא היה להתחייב על כך בנפשו שעבר על דברי בית הלל. | |||
כאן מדובר בחומרא, שאין לה כלל מקום לפי בית הלל, ואפילו אין עניין לנהוג כן לפנים משורת הדין<ref>הגר"א</ref> (כיוון שהם מפרשים שהכוונה 'ובשכבך' - בשעה שבנ"א שוכבים). ולכן כאן אסור להחמיר כבית שמאי. | |||
במסכת ברכות<ref>דף נג עמוד ב</ref> מובאת מחלוקת נוספת לגבי אדם שאכל ושכח לברך ונזכר לאחר זמן. לפי בית שמאי עליו לחזור למקומו ולברך, ולפי בית הלל רשאי לברך במקום שנזכר ואין צריך לטרוח ולחזור למקומו. בית שמאי סוברים, שכשם שאם ישכח את ארנקו במקום גבוה ורחוק - יטרח ויחזור לאותו מקום, ק"ו שיש לטרוח כן בשביל כבוד שמים. ומסופר שם בגמרא על תלמיד שהחמיר כשיטת בית שמאי ומצא ארנק עם זהב כשחזר לברך במקום שבו אכל. | |||
כאן מדובר שגם בית הלל מודים שמי שנוהג כבית שמאי - יבורך, אלא שהם לא חייבו כל אחד לנהוג כן. ולכן כאן מותר להחמיר כבית שמאי. | |||
במסכת סוכה<ref>פרק ב משנה ז</ref> נחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי אדם שיושב ראשו ורובו בתוך סוכה, אך שולחנו נמצא חוץ לסוכה - האם יש לגזור שמא יימשך אחר שולחנו ולבסוף נמצא שאכל מחוץ לסוכה. בית שמאי גוזרים, ובית הלל לא גוזרים. ועל דין זה אומר רב יוסף<ref>ברכות דף יא עמוד א</ref> שהעושה כבית-שמאי לא יצא י"ח. | |||
לכאורה גם כאן היה על בית הלל להודות שעדיף לאכול כשכל השולחן נמצא בתוך הסוכה? | |||
הרמח"ל תירץ<ref>מסילת ישרים, פרק כ</ref> שאין לנהוג כשיטת בית שמאי מחשש שתיעשה התורה כשתי תורות. וההסבר לכך שדווקא במחלוקות בית שמאי ובית הלל יש חשש זה ולא בשאר מחלוקות, כיוון<ref>באהלה של תורה, סימן ה</ref> שבמחלוקות ב"ש וב"ה נמנו וגמרו שהלכה כב"ה, ויש לכך חיזוק מבת-קול. מכאן ואילך הנוהג כשיטת בית שמאי עובר על הכרעת התורה. ולכן במחלוקות אלו של ב"ש וב"ה יש חשש גדול יותר מצד 'לא תתגודדו'. | |||
<ref>תוספות יום טוב, שבת, פרק א, משנה ט</ref> כלל זה נכון רק ב'קום ועשה', אך ב'שב ואל תעשה' מותר לנהוג כשיטת בית שמאי. | |||
==הלכה כבית שמאי לעולם הבא== | |||
למרות שאין לכך מקור בגמרא, בזוהר או בכתבי הראשונים מקובל לומר שבעולם הבא תהיה הלכה כבית שמאי. מקור הדברים הוא מדברי ה[[פרי צדיק]] על חנוכה הכותב: {{ציטוטון|הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין}}. | |||
גרסה מ־23:24, 4 בדצמבר 2019
|
|
בית שמאי הוא כינוי לתלמידיו של שמאי הזקן החולקים תמיד עם בית הלל.
בית שמאי פוסקים ע"פ הסברא. לכן הולכים לפי עיקר הדין, סוברים שהרוחניות היא העיקר, ופוסקים לפי הבכח.
- פוסקים ע"פ עיקר הדין ממידת הגבורה - ספרי הקבלה והחסידות, הובאו בספר לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי ובית הלל"
- מחמירים ברוב המחלוקות - מסתכלים גם על חששות שיקרו בעתיד בבלי יומא פ א.
- שמאי דחה את אלו שרצו להתגייר נגד הדין בבלי שבת לא א.
- אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר משנה אבות דרבי נתן ב ט.
- התורה אמרה "מדבר שקר תרחק" - אסור לשקר בשביל ליפות את המקח בעיני לוקחו, וכן בשביל ליפות את האשה בעיני בעלה. הולכים ע"פ עומק הדין כתובות יז..
- ואל יהיה קפדן כשמאי - הולך ע"פ עיקר הדין בבלי שבת ל ב .
- פוסקים ע"פ מה שהיה יכול לקרות "בכח" ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמוד 647, הובא בלקט חידושים וביאורים שבת כא ב, לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי ובית הלל"
- בנרות חנוכה פוחת והולך כנגד הימים הנכנסים, כי הולכים ע"פ הימים שעדיין אינם במציאות אלא רק בכח בבלי שבת כא ב ומהר"ל חידושי אגדות שם.
- ראש השנה לאילנות בא' בשבט, משנה ראש השנה א א שכבר אז הפרי קיים בכח שביבי אורות לטו בשבט א.
- חושב לשלוח יד בפיקדון חייב, שחייב על הבכח - על המחשבה כמעשה בבלי בבא מציעא מג א.
- שטר העומד לגבות כגבוי דמי, שבכח יכול לגבות בבלי סוטה כה א.
- כתב גט לאשתו ונמלך התחרט, פסלה מן הכהונה, שבכח היה יכול לתיתו לה בבלי גיטין פא א.
- אשתו עימו, רש"י: דמאמר ככנוסה דמיא - דנים ע"פ העתיד, שעתיד לכונסה יבמות כט א.
- אסור לעשות מעשה בערב שבת שיגרום למלאכה בשבת, כי בכח עשה מלאכה בבלי שבת יז ב.
- הרוחניות והאיכות הן העיקר מפענח צפונות א-ג, ולקח טוב המובא בו בהערה ג, משנת הרוגאצ'ובי עמ' 20
- בית שמאי מחדדי טפי בבלי יבמות יד א - בית שמאי סברו שהעיקר היא האיכות, ולכן הלכה צריכה להיות כמותם: והללו אומרים הלכה כמותנו בבלי ערובין יג ב .
- שמיים נבראו תחילה ואחר כך נבראה הארץ - הרוחניות היא העיקר ולא הגשמיות חגיגה יב..
- קצח ריחו קשה וטעמו טוב בבלי ברכות מ א - טהור, וכן למעשרות משנה עוקצין ג ו, כי מסתכלים על הרוחניות: הריח הוא חוש רוחני, והרי ריחו קשה.
מתי מותר להחמיר כשיטת בית שמאי
במסכת ברכות[1] נחלקו בית שמאי ובית הלל על אופן קריאת שמע של ערבית. לפי בית שמאי בקריאת שמע של ערבית יש להטות על הצד ולקרוא דרך שכיבה, ולפי בית הלל אין צריך להחמיר כן אלא יקרא בכל תנוחה שירצה. ר' טרפון מעיד שהוא החמיר כשיטת בית שמאי, ועצר באמצע הדרך בשביל להטות את גופו, ובכך הוא סיכן את עצמו מפני השודדים שמסתובבים בדרכים. חכמים אמרו לר' טרפון שאין זה דבר טוב, וראוי הוא היה להתחייב על כך בנפשו שעבר על דברי בית הלל. כאן מדובר בחומרא, שאין לה כלל מקום לפי בית הלל, ואפילו אין עניין לנהוג כן לפנים משורת הדין[2] (כיוון שהם מפרשים שהכוונה 'ובשכבך' - בשעה שבנ"א שוכבים). ולכן כאן אסור להחמיר כבית שמאי.
במסכת ברכות[3] מובאת מחלוקת נוספת לגבי אדם שאכל ושכח לברך ונזכר לאחר זמן. לפי בית שמאי עליו לחזור למקומו ולברך, ולפי בית הלל רשאי לברך במקום שנזכר ואין צריך לטרוח ולחזור למקומו. בית שמאי סוברים, שכשם שאם ישכח את ארנקו במקום גבוה ורחוק - יטרח ויחזור לאותו מקום, ק"ו שיש לטרוח כן בשביל כבוד שמים. ומסופר שם בגמרא על תלמיד שהחמיר כשיטת בית שמאי ומצא ארנק עם זהב כשחזר לברך במקום שבו אכל. כאן מדובר שגם בית הלל מודים שמי שנוהג כבית שמאי - יבורך, אלא שהם לא חייבו כל אחד לנהוג כן. ולכן כאן מותר להחמיר כבית שמאי.
במסכת סוכה[4] נחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי אדם שיושב ראשו ורובו בתוך סוכה, אך שולחנו נמצא חוץ לסוכה - האם יש לגזור שמא יימשך אחר שולחנו ולבסוף נמצא שאכל מחוץ לסוכה. בית שמאי גוזרים, ובית הלל לא גוזרים. ועל דין זה אומר רב יוסף[5] שהעושה כבית-שמאי לא יצא י"ח. לכאורה גם כאן היה על בית הלל להודות שעדיף לאכול כשכל השולחן נמצא בתוך הסוכה? הרמח"ל תירץ[6] שאין לנהוג כשיטת בית שמאי מחשש שתיעשה התורה כשתי תורות. וההסבר לכך שדווקא במחלוקות בית שמאי ובית הלל יש חשש זה ולא בשאר מחלוקות, כיוון[7] שבמחלוקות ב"ש וב"ה נמנו וגמרו שהלכה כב"ה, ויש לכך חיזוק מבת-קול. מכאן ואילך הנוהג כשיטת בית שמאי עובר על הכרעת התורה. ולכן במחלוקות אלו של ב"ש וב"ה יש חשש גדול יותר מצד 'לא תתגודדו'. [8] כלל זה נכון רק ב'קום ועשה', אך ב'שב ואל תעשה' מותר לנהוג כשיטת בית שמאי.
הלכה כבית שמאי לעולם הבא
למרות שאין לכך מקור בגמרא, בזוהר או בכתבי הראשונים מקובל לומר שבעולם הבא תהיה הלכה כבית שמאי. מקור הדברים הוא מדברי הפרי צדיק על חנוכה הכותב: "הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין".