בכור

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבכורה ביהדות היא בעלת מעמד מיוחד בתחומים רבים בהלכה ובמציאות החיים היהודית. מעמד מיוחד של הבכור מצוי לא רק בבכורות אדם, אלא גם בבכורות בהמה.

הבכור בתנ"ך

מעמדו המועדף והמיוחד של הבכור מודגם בספר בראשית בסיפור מכירת הבכורה. יעקב מציע לאחיו הבכור עשו לרכוש ממנו את הבכורה במשפחת יצחק ורבקה תמורת נזיד עדשים:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.
– בראשית, כ"ה, כט-לד

המכה האחרונה והחמורה ביותר בין עשר מכות מצרים הייתה מכת בכורות - כל בכור במצרים הומת:

וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
שמות, י"א, ה'

בני ישראל סימנו את משקופי בתיהם בדם כדי שהמכה תפסח עליהם, ובעקבות כך קרוי החג שנחגג לזכר יציאת מצרים פסח.

בשמות י"ג, ב' נכתב: "קדשׁ-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישׂראל באדם ובבהמה לי הוא.", כלומר הבכור, בין אם אדם או בהמה, אמור להיות מוקדש לאלוהים, אולם בבמדבר י"ח, ט"ו מופיעה מצוות פדיון הבכור: "כל-פטר רחם לכל-בשׂר אשׁר-יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה-לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור-הבהמה הטמאה תפדה."

אחד המקורות הראשונים היוצרים מעמד ייחודי בתנ"ך הוא בסיפור מכת בכורות, המכה העשירית שניחתה על המצרים קודם יציאת מצרים. במקומות רבים בתורה מנומק מעמדם של הבכורים בהסתמך על מכה זו - "כִּי לִי, כָּל בְּכוֹר - בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה: לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה'" (במדבר, ג', י"ג).
דינים רבים הנוגעים בבכורות נידונים במשנה ובגמרא במסכת הנקראת בשם זה - מסכת בכורות.

על פי התורה, הבכור יורש פי שניים מכל אחיו האחרים[1].

בשבועות נהגו בני ישראל להביא את הביכורים - הפירות הראשונים שהבשילו על העצים, הדגנים הראשונים שנקצרו, ואת בכורי חיות המשק, כחלק מהעלייה לרגל לירושלים. מכאן נגזר גם שמו הנוסף של החג: חג הביכורים

מעמדה של הבכורה לפני מתן תורה

לבכורות נודע מעמד מיוחד בזמנים הקודמים להיות עם ישראל לעם, גם לפני מכת בכורות. המעמד המיוחד של בכורות הבהמה מוזכר כבר בסיפור קין והבל, שם נאמר כי הבל הקריב מבכורת צאנו. מעמדו המיוחד של בכור אדם מוזכר בסיפור מכירת הבכורה, בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים.

עם זאת, בסיפורי האבות בספר בראשית ניכרת גם המגמה שלא לתת בלעדיות לאח הבכור וכמעט בכל מקרה מועדף דווקא האח הצעיר על פני האח הבכור. כך ניתן לראות בבחירת הבל, אברהם, יצחק ויעקב על פני אחיהם וכן במעמד המיוחד של יהודה (ולא ראובן) בתוך משפחת יעקב.

הערות שוליים

  1. s:דברים כא יז]