Open main menu

בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה

אשה שתבעה את בעלה לגרשה אחר עשר שנות נישואים, בטענה שבעלה אינו מסוגל להוליד, וצריכה היא ילדים שיהיו לה למשען לעת זקנותה ( - "חוטרא לידא") ויקברוה לאחר מותה ( - "מרא לקבורה"), בית דין מקבלים את טענתה המצדיקה את תביעתה, וכופים את בעלה לגרשה ולפרוע לה את עיקר כתובתה[1].

הערות שולייםEdit

  1. אף על פי שאשה שתובעת גט משום מצות פרייה ורבייה, אין כופים את הבעל לתת לה גט, שהרי האשה אינה מצווה במצות פרייה ורבייה, הרי אם היא "באה מחמת טענה" (ע"ע), כגון: "בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורה", כופים את הבעל לגרשה.