ברכת מחיה המתים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

ברכת מחיה המתים היא אחת מברכות השבח אותה מברך מי שלא ראה את חבירו במשך י"ב חודשים. על אף שבמקור תוקנה הברכה בשם ומלכות, בימינו נהגו שלא לאומרה.

מקור וטעם[edit]

בגמרא בברכות ברכות נח ב (פרשני) מובא: "אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", לאחר י"ב חודש אומר: "ברוך מחיה המתים"."

המהרש"א הסביר בטעם הברכה שמאחר שבמשך הזמן של י"ב חודשים עברו עליו ראש השנה ויום הכפורים, שבהם נידון האם יחיה או ימות, על כן אומר "מחיה המתים", משום שניצול מדין מיתה בשנה זו. מנגד, יש שקישרו את דברי ריב"ל להמשך הגמרא שם נאמר כי "אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש" וממילא הברכה היא על החזרת החברות בראיית החבר ‏[1].

הרב קוק הרחיב את הפירוש האחרון והסביר שהחזרת שמחת החברות לאחר שנה מקבילה לתחיית המתים העתידית. לפירושו, גם לאחר י"ב חודש שבהם נראה שרגש החברות נעלם, למעשה ברגע הפגישה המחודשת ניתן לראות שהחברות מצליחה לחזור. וכשם שהחיים הפנימיים מסוגלים להתעורר גם לאחר שנראה כלפי חוץ שנעלמו, כך גם לאחר המוות, שנראה כהיעלמות מוחלטת של החיים, יכולים לחזור החיים הפנימיים ולעלות חזרה בתחיית המתים ‏[2].

הברכה בימינו[edit]

על אף שהברכה נפסקה להלכה בשו"ע אורח חיים רכה א (פרשני), למעשה בימינו לא נהגו לברכה. יש שהסבירו שהדבר קשור לכך שעם אמצעי התקשורת המודרנים הקיימים כיום, אם היה קורה לחבר דבר היה נשמע הדבר ‏[3]. בנוסף, יש שחששו שמפני חוסר הנעימות גם מי שלא באמת שמח במפגש עם חבירו יברך על המפגש בשם ומלכות על מנת שלא להעליב את החבר, ולכן העדיפו לנהוג שלא לברך ברכה זו כלל ‏[4].

קישורים חיצוניים[edit]

  • רבינו יונה על הגמרא שם
  • עולת ראיה ח"א שפ
  • ברכי יוסף רכה, ג, פסקי תשובות סימן רכה הערה 17
  • חסד לאלפים רכה, טו הביא סברא זו לעניין שהחיינו וכן בהליכות שלמה פכ"ג סעיף יב בהערה 53