תחיית המתים

From ויקישיבה
(Redirected from גלגול מחילות)
Jump to navigation Jump to search
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

אחד מעיקרי האמונה כי באחרית הימים יקומו המתים מקבריהם לתחייה‏[1].


תחיית המתים בעבר, ובעתיד[edit]

מלבד תחיית המתים הגדולה שתהיה לעתיד לבוא, מסופר בתנ"ך, שאליהו הנביא פעל תחיה לבן הצרפית. ותלמידו אלישע הנביא ג"כ פעל תחיה לבן השונמית, כמבואר במלאכים ב פרק ד.

גם מסופר בספר יחזקאל פרק לז, שבתקופת הנביא יחזקאל בן בוזי האלקים עשה תחיה לכמה מאות מתים, מסיבה המבוארת שם.

וכמו כן בתקופת התנאים והאמוראים, מסופר בתלמוד שפעלו תחייה לאנשים בודדים (מכח התפילה), לדוגמא במסכת מגילה דף ז ע"ב.

בימינו, קיימת תופעה שדומה קצת לתחיית המתים (ב"זעיר אנפין"), כאשר מבואר בערך מוות קליני.

הפרקים הבאים יעסקו בתחיית המתים הכללית, לעתיד לבוא, בימות המשיח.

שני המועדים לתחיית המתים[edit]

בשני מועדים יקומו המתים לתחייה. המועד הראשון הוא, בתחילת ימות המשיח, אשר בו יקומו לתחייה משה‏[2], אהרון ובניו, להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה כימי צאתם מארץ מצרים, ועמם יקיצו כל צדיקי ישראל אשר מתו בגלות, כדי שיראו בטובתן של ישראל ובבניין בית המקדש.

ובאשר לתחיית המתים השנייה והכללית, נחלקו בה רבותינו אימתי מועדה: יש מהם שאמרו, כי זמנה הוא בסוף האלף השישי; ויש מהם שאמרו, כי זמנה תלוי באורכם של ימות המשיח, אשר נחלקו בו חכמינו. אלו הסוברים כי אורכם של ימות המשיח הם ארבעים שנה, לדעתם, מועד התחייה השני הוא ארבעים שנה לאחר ביאת המשיח; ואלו הסוברים כי ימות המשיח הם שבעים שנה, לדעתם, מועד התחייה השני הוא שבעים שנה לאחר ביאת המשיח. והקובעים שלושה דורות לאורכם של ימות המשיח, לדעתם, שלושה דורות לאחר ביאת המשיח תהא תחיית המתים הכללית, וכיוצא בזה. בזהר כתוב כי תחיית המתים תהיה ארבעים שנה אחר תחיית המתים. הרבי מלובאביץ אומר, שתחיית המתים יכולה להיות מיד בתחילת הגאולה. ומה שנא' שזה יקרה רק אחרי תקופה - אליהו הנביא יתרץ זאת כשיבוא.

מיקום התחייה[edit]

יש אומרים, כי המתים יקומו לתחייה בכל העולם כולו; ויש אומרים, כי לא תהא תחיית המתים אלא בארץ ישראל בלבד, אלא שאותם הקבורים בחו"ל, יתגלגלו עצמותיהם לארץ ישראל ושם יחיו, ולצדיקים ייעשו מחילות בקרקע, ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל.

מי זכאי לקום בתחייה[edit]

נאמר בישעיה: "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל", ודרשו חז"ל: "כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו". - ללמדנו, כי הגוף אשר כבר נעשה עפר בקברו, אין דבר בעולם שיועיל לו להקיצו ולהקימו לתחייה, ואף לא מצוות ומעשים טובים, כי אם אור תורה בלבד.

משום כך אמרו חכמים: "עמי ארצות - אינן חיים". ברם, אף להם מצאו חכמים תקנה, לכשיסייעו הם לאחרים להשתמש באור תורה (כגון ע"י תמיכה כלכלית), אזי יקויים בהם: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום".

כיוצא בדבר אתה אומר, כי רק הנשים אשר סייעו לבעליהן ולבניהן להשתמש באור תורה הן אלו אשר תזכנה לראות אור בתחיית המתים, ולא אחרות זולתן. זהו שאמרו חכמים: "נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאטו מבי רבנן".

המוסר עצמו למיתה על קידוש ה', אף על פי שאין בו אור תורה, יזכה לקום בתחיית המתים.

מלוי בריבית לא יקומו לתחיית המתים (תוס' סוטה ה.)


כ"ק האדמו"ר מליובאויטש זצ"ל מאריך ומוכיח בא' ממכתביו כי כל יהודי יזכה לקום בתחיית המתים. וגם אלו שכ' עליהם ש"אין להם חלק לעוה"ב" - הנה מאריך ומוכיח שיש גם להם כמה אופני תיקון, וגם מי שלא יפעלו בו תיקונים אלו - מ"מ הוא יקום עכ"פ בגוף אחר (איגרות קודש חלק א' ע' קמ"א).

לאיזה גוף תחזור נשמה שעברה "גלגול"[edit]

ערך מורחב - גלגול נשמות

מבאר בכתבי האר"י ז"ל[3] שכאשר הנשמה יורדת אל הגוף בתור גלגול, לא כל הנשמה במלואה מתגלגלת, אלא רק חלק מהנשמה המקורית. לכן בזמן תחיית המתים, כל הגופות יקומו לתחייה, שאע"פ שהיו הרבה גופות ששייכים לאותה נשמה, מ"מ כל גוף יש לו חלק בנשמה משל עצמו.

קיצבה לחיבור גוף ונשמה[edit]

נחלקו רבותינו הראשונים זכרונם לברכה, האם יש קצבה למצב שנוצר בעת תחיית המתים, בו חזרה הנשמה אל הגוף: יש מהם שאמרו [רמב"ם], כי מצב זה של חיבור גוף ונשמה, אינו אלא זמני בלבד, וגם לאחר תחיית המתים ימשיכו בני האדם למות. לאחר המוות תעבור הנשמה אל עולם הנשמות ושם תקבל שכרה לנצח נצחים, ככל זמן ועל אותו הזמן אמרו: "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".

לעומתם סוברים אחרים [רמב"ן, רס"ג, רמח"ל וכן היא הכרעת תורת החסידות], כי המצב שנוצר בעת התחייה, בו חזרה הנשמה אל הגוף, לא יפסק לעד לעולם אלא ישאר קיים לנצח נצחים, כאשר גוף ונשמה כשהם אגודים זה בזה יכנסו לעולם שכולו ארוך, הוא העולם הבא.

ההבדל העיקרי בין שיטת הרמב"ם לבין החולקים עליו הוא: שלדעת הרמב"ם, כיון שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה, הרי שלא לחינם יתקיימו אברי העיכול וכו', ולכן יבטל הגוף כיון שאין בו צורך. אך החולקים עליו אומרים, כי אדרבה, הגוף יהיה ניזון מאלוקות (ע"ד מ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו), וממילא יהא בו צורך.

מובא במקומות רבים בתורת החסידות כי חסידות פסקה כשיטת הרמב"ן שהתכלית הוא תחיית המתים. אמנם כ"ק האדמו"ר מליובאויטש זצללה"ה אומר, שגם הרמב"ם חזר בו וחזר לסבור כהרמב"ן.

תהליך התחיה[edit]

דבמדרשי חז"ל מבואר שהתחיה תהיה ע"י "טל" רוחני. ואומרים חז"ל שיש עצם קטן מאוד באדם, ושמו "לוז", שלא נרקב בקבר (עכ"פ לאלו שאכלו מסעודת רביעית במוצאי שבת), ומאותו עצם יתפתח בחזרה את כל הגוף. ובפרקי דר"א נאמר שהגוף יחיה מתרווד רקב שנשאר בקבר.

והרבי מליובאוויטש מתווך בין שתי השיטות: שכל הקמים יקומו מהעצם הלוז. אך אלו שנאמר עליהם שלא יקומו לתחיה, הם יקומו מהתרווד רקב, שזה כאילו בטל גופם וקם גוף חדש.

הגם שתחיית המתים הוא תהליך נסי, בעקבות גילוי ה-DNA, הנושא מתקרב מאוד אל הדעת, כיון שמספיק שנותר עצם אחד (ה"לוז") כדי לבנות ממנו בחזרה את כל הגוף.

ראו גם[edit]

לקיראה נוספת[edit]

  • הרב יהודה חיון, אוצרות אחרית הימים, בני ברק תשנ"ג.

הערות שוליים

  1. הרמב"ם, פיה"מ הקדמה לפ' חלק היסוד השלוש עשרה.
  2. ולהעיר כי כיון שמשה ריבנו לא יכנס לארץ ישראל אלא עם דורו, ממילא מובן כי גם דור המדבר יקומו בתחילה.
  3. שער הגלגולים הקדמה ה דף ח.