Open main menu

גר (צדק)

(Redirected from גר צדק)

אדם, שהיה גוי ועבר תהליך גיור בכדי להצטרף לעם ישראל ואמונתו.

Contents

מעמדו ביחס לישראל רגילEdit

גר שהתגייר "הרי הוא כישראל גמור לכל דבריו" (יבמות מז:) וחייב מצוות כישראל ושווה בכל דיניו לישראל[1], שנאמר (במדבר טו, טו[2]): "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר" (רמב"ם פי"ב מהל' איסורי ביאה הי"ז; רמב"ן ויקרא כג, מב). ואם, חלילה, חזר לסורו דינו כישראל מומר[3] (יבמות מז: בכורות ל: וכ"פ הרמב"ם פי"ג מהל' איסורי ביאה הי"ז והטושו"ע יו"ד סי' רסח סוף סע' ב ויב).


עליוניות בבחירתו המוסריתEdit

הרמב"ם כותב, בסוף מכתב לרבי עובדיה הגר[4], ביחס לדבריו שרבו כינה אותו 'כסיל':

"...הקב"ה בעצמו אוהב הגר שנאמר (דברים י, יח): 'אֹהב גר לתת לו לחם ושמלה'.
וזה שקרא לך 'כסיל' - תמיה גדול הוא! אדם שהניח אביו ומולדתו ומלכות עמו וידם הנטויה והבין בעין לבו ובא ונדבק באומה זו [- עם ישראל], שהיא היום למתעב גוי עבד מושלים[5], והכיר וידע שדתם דת אמת וצדק, והבין דרכי ישראל וידע שכל הדתות גנובות מדתם, זה מוסיף וזה גורע, זה משנה וזה מכזב ומחפה על ה' דברים אשר לא כן, זה הורס יסודות וזה מדבר תהפוכות, והכיר הכל ורדף אחר ה' ועבר בדרך הקודש ונכנס תחת כנפי השכינה ונתאבק בעפר רגלי משה רבנו, רבן של כל הנביאים ע"ה, וחפץ במצותיו ונשאו לבו לקרבה לאור באור החיים ולהעלות במעלת המלאכים ולשמוח ולהתענג בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב[6], - מי שזו מעלתו 'כסיל' יקרא?!
חלילה לך, לא 'כסיל' קרא ה' שמך, אלא: משכיל, [ו]מבין ופקח והולך נכוחות, תלמידו של אברהם אבינו שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'.
ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא - הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא ויאריך ימיך עד שתורה במשפטי ה' לכל עדתו ויזכה אותך לראות בכל הנחמות העתידות לישראל והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך[7], כי ה' דִבר טוב על ישראל[8]."

לאור זאת, מובנים דברי מסכת גרים (פרק ד הל' ב-ד):

ב. חביבין הגרים שבכל מקום הכתוב מכנה אותן כישראל...
נאמר אהבה בישראל (- שה' אוהבם)... ונאמר אהבה בגרים...
נקראו ישראל עבדים (- של ה')... ונקראו גרים עבדים...
נאמר רצון בישראל (- הם רצויים לפני ה')... ונאמר רצון בגרים...
נאמר שמירה בישראל (- שה' שומר אותם)... ונאמר שמירה בגרים...
נאמר שירות בישראל (- שהם משרתי ה')... ונאמר שירות בגרים...
ג. חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו לא בן עשרים ולא בן שלשים אלא בן תשעים ותשע שנה, שאִלו מל אברהם בן עשרים או בן שלשים לא היה גר שנתגייר מן עשרים שנה ומעלה או מן שלשים שנה ומעלה, אלא שהקדוש ברוך הוא היה ממשמש עמו ובא עד שהגיע לתשעים ותשע שנה, שלא לנעול דלת בפני הגרים, ולתת ימים לשבים, ולהרבות שכר לעושי רצונו...
ד. אברהם אבינו קרא עצמו 'גר'... דוד מלך ישראל קרא עצמו גר..."

במקומות רבים האריכו חז"ל בשבח הגרים.


סגולת ישראלEdit

לדעת הכוזרי הוא איננו שווה לישראל רגיל, והוא איננו יכול להיות נביא. (לעומת זאת, לדעת הרמב"ם אפילו גוי יכול להיות נביא).




העדר קנין טבעיEdit

ר' עין אי"ה שבת פ"ב סי' רצא

"אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת..." (יבמות מז: וקט: קידושין ע: נדה יג: כלה רבתי פ"ב ה"ד; מדרש שכל טוב, מהד' בובר, בראשית פרק יז ד"ה ורבותינו דרשו ובן, - מובא בילקוט שמעוני ישעיהו יד רמז תיז ד"ה ונספחו על, ומשלי רמז תתקמז ד"ה הולך רכיל מגלה). ורבו הפירושים על מאמר זה.

אהבת הגר, עלבונו ולחצוEdit

לעיל הובא שהקב"ה אוהב את הגרים. "וכל איש מישראל מצווה ועומד על מדת קונו זו[9], שיהיה מראה חיבה לבבית אל כל זר הקרב אלינו, והגר הגר בתוכנו ירגיש עצמו בכל ענפי החיים כי בתוך עמו הוא יושב, כאילו אחד מאתנו, בן-ישראל מבטן ומלידה" (קובץ מאמרים, הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, ירושלים תש"ס, עמ' קה).

כתוב בגמרא(ב"מ נט:):

תנו רבנן: המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, והלוחצו עובר בשנים. מאי שנא מאנה - דכתיבי שלשה לאוין: +שמות כ"ב+ וגר לא תונה, +ויקרא י"ט+ וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו, +ויקרא כ"ה+ ולא תונו איש את עמיתו - וגר בכלל עמיתו הוא. לוחצו נמי, שלשה כתיבי: +שמות כב+ ולא תלחצנו, +שמות כג+ וגר לא תלחץ, +שמות כב+ ולא תהיה לו כנשה - וגר בכלל הוא! - אלא: אחד זה ואחד זה בשלשה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה בארבעים וששה מקומות בגר - מפני שסורו רע. מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים? (תנינא) +מסורת הש"ס: [תניא]+ רבי נתן אומר: מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אינשי: דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקיף ביניתא.

אגרת הרמב"ם לרבי עובדיה הגר[10]:

"דע שחובה שחייבתנו התורה על הגרים גדולה היא. על האב ועל האם נצטוינו - בכבוד ומורא, ועל הנביאים - לשמוע להם, ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהבו, ועל הגרים צונו באהבה רבה המסורה ללב: ואהבתם את הגר וגו' (דברים י, יט), כמו שצונו לאהוב את שמו: ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו, ה; שם יא, א)."

עי' ס' המצוות לרמב"ם מ"ע סי' ר"ז והל' דעות פ"ו ה"ד

ייחוסו ויחסו לבני משפחתו הנכריםEdit

ישנו כלל בתלמוד: "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (יבמות כב. מח: צז:). "גר צדק ואמת הוא זה שמשתחרר מכל המסורת של העבר עוקר עצמו משורשו את אבותיו ואת אחיו לא יכיר עוד וכל בני משפחתו כנכרים ייחשבו לו. והוא מתחיל חיים חדשים של קטן שנולד, ככתוב בתורה באשת יפת תואר (דברים כא, יג): 'ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים' - קודם כניסתה בברית ישראל תבכה את אבותיה כאלו כבר מתו ותדמה בנפשה כאלו נתייתמה מהם ואינם עוד בחיים ביחס אליה, ואחר כן תתגייר והייתה לו לאשה יהודית. וכל מי שאינו עושה ככה, אין המרת הדת והגרות מתאימה אל תכונת רוחו ועד שלא נתייהד אינו כדאי, ועכשיו שנתייהד כאלו לא נתייהד" (הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל, קובץ מאמרים, ירושלים תש"ס, עמ' קו-קז).

להתפיסה זו השלכות הלכתיות שונות[11]:

גר שהיו לו בן ובת בהיותו גוי והתגיירו - לדעת רבי יוחנן הוא קיים מצות פריה ורביה, משום שיש לו בנים והם מתייחסים אחריו, ואילו לדעת ריש לקיש הוא לא קיים מצות פריה ורביה, משום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות סב. ובכורות מז.[12]). והלכה כרבי יוחנן (רמב"ם פ"ו מהל' אישות הט"ו; טושו"ע אהע"ז סי' א סע' ז ונו"כ).

למחלוקת זו השלכה נוספת: גר שהיו לו ילדים בהיותו גוי והתגיירו ונולדו לו ילדים נוספים אחר גרותו - לדעת רבי יוחנן אין הבכור מהילדים שנולדו אחר הגיור יורש פי שנים, שכן אף הילדים שנולדו לו בהיותו גוי מתייחסים אחריו, ואילו לדעת ריש לקיש הבן שיולד ראשון לאחר הגיור יש לו את כל דיני וזכויות הבכור (יבמות ובכורות שם[13]). ואף כאן הלכה כרבי יוחנן (רמב"ם פ"ב מהל' נחלות הי"ב; טושו"ע חו"מ סי' רעז סעיף ט ונו"כ).


נהגו לקרא לגר: "בן אברהם [אבינו][14]" (חיי אדם ח"א כלל לא סע' לח; ועוד), וכן צריך הוא לכתוב בגיטו (שו"ת הרא"ש כלל טו סי' ד, - מובא בב"י אהע"ז סי' קכט אות כ, וכ"פ בלבוש שם, ועוד) ובכתובתו (שו"ת הרא"ש הנ"ל - מובא בב"י אהע"ז סי' סו אות יא).

יש מי שאומר שאם שינה וכתב רק "בן אברהם" (והשמיט המילה "אבינו"), ולא הזכיר כלל את עובדת היותו גר, - הגט או הכתובה פסולים, שכן הנוסח משתמע שהוא בן של אדם פרטי הנקרא 'אברהם' (הרב מרדכי זאב אייכלר שליט"א, בספר 'פסקי דין - ירושלים', דיני ממונות ובירורי יוחסין, ח"י עמ' תפו-תפז; וע"ע שם ח"ז עמ' תקכה-תקכו, וכן שם חי"א עמ' תרי ואילך, וכן שם עמ' תרסח ואילך, וכן בב"י אהע"ז קכט אות כ), אולם מצינו שאצל האנוסיםספרד) נהגו לכתוב רק "בן אברהם", מפני הסכנה (שו"ת מהר"י בן לב ח"א סוף סי' כו; נחלת שבעה סי' מה אות ד בשם סדר הגט למהר"ם פדווא"ה סי' קג; שו"ת דברי יציב אהע"ז סי' קב ס"ק ח בשם הגט פשוט).

במה דברים אמורים? בגר שנתגייר ראשון או יחיד (ממשפחתו), אולם בגר שנתגייר עִם או אחַר אביו - יש לקרא לו "בן פלוני (- השם היהודי של אביו)" (שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' נט).

ויש מי שאומר שגר שגדלו ישראל בביתו יכולים לקרא לו לתורה בשם אביו שגדלו (בשו"ת מנחת יצחק ח"א סי' קלו ס"ק ד מסתפק בזה).

הלכות נוספותEdit

הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן:

  • אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.
  • אסור לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.
  • התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.


גרים מאומות מיוחדותEdit

גר מאדום וממצרים איננו רשאי לשאת אשה ישראלית, רק בנים אשר יולדו להם דור שלישי יכולים לשיא ישראל (דברים כג, ט).

לעומת זאת, צאצא של גר מעמון וממואב איננו רשאי לשאת אשה ישראלית, ואפילו אם הוא דור עשירי (דברים כג, ד). אולם אשה מעמון ומואב שנתגיירה מותרת להנשא לישראל מייד (יבמות עו:-עז. קידושין סז: עה. ועוד).

ראה גםEdit

קישורים חיצוניםEdit

הערות שולייםEdit

  1. מלבד כמה חריגים שיתבארו להלן.
  2. וע"ש במשך חכמה.
  3. אולם ישנם מצבים בהם לא הייתה "קבלת מצוות" כדין, ואז אין כאן גיור כלל (ע"ע גיור בהרחבה), וממילא איננו גר אלא גוי.
  4. נדפס בתשובות הרמב"ם, מהדורת פרופ' יהושע בלאו, הוצת מקיצי נרדמים תש"כ, סי' תמח, ח"ב עמ' 728; וכן במהדורת ד"ר א.ח. פריימן, הוצאת מקיצי נרדמי תרצ"ד, סי' שסט, עמ' 337; וכן באגרות הרמב"ם, מהד' הרב יצחק שילת שליט"א, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, ח"א עמ' רמ-רמא; ועוד.
  5. עפ"י ישעיהו מט, ז.
  6. עפ"י תהִלים מ, מ.
  7. עפ"י דברים י, לב.
  8. עפ"י במדבר י, כט. הרמב"ם משלב פה שני פסוקים: "והיה הטוב... והטבנו לך" - בחומש במדבר (שם); "והטבנו לך כי ה' דיבר טוב..." - בחומש דברים (שם).
  9. ר' שבת קלג: "מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום".
  10. שם.
  11. (הערה: בכל המקורות הנ"ל יש מחלוקת בדבר, ובחלקם פסקו הפוסקים שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אך לעומת זאת, ראה להלן שבמח' ריו"ח ור"ל ביבמות ובבכורות נפסק כריו"ח שגר אינו כקטן.)
  12. מובא בילקוט שמעוני עה"ת רמז תתקכח ד"ה תנן התם.
  13. מובא בילקוט כנ"ל.
  14. לעניין אם מעכב שיכתבו "אבינו" ראה להלן.