גר (צדק): הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
'''בנתגייר חציו''' (פשטה קדושה) נחלקו האחרונים האם אומרים שפשטה קדושתו ונעשה כולו ישראל {{מקור|(קובץ הערות נו-יח בדרך אפשר)}}, או שנשאר חצי גר וחצי גוי (ופשטה שייך רק במקרה שהחצי הקדוש לא יוכל להתקיים בלי החצי האחר) {{מקור|(קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה ובמה)}}. | '''בנתגייר חציו''' (פשטה קדושה) נחלקו האחרונים האם אומרים שפשטה קדושתו ונעשה כולו ישראל {{מקור|(קובץ הערות נו-יח בדרך אפשר)}}, או שנשאר חצי גר וחצי גוי (ופשטה שייך רק במקרה שהחצי הקדוש לא יוכל להתקיים בלי החצי האחר) {{מקור|(קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה ובמה)}}. | ||
==ראה גם== | |||
* [[גוי]] | * [[גוי]] | ||
גרסה מ־16:24, 5 באוגוסט 2008
|
|
הגדרה
גוי שנעשה ישראל ע"י מילה טבילה וקבלת מצוות (הסוגיא ביבמות מה: והלאה באריכות).
מקור וטעם
מקורם של פרטי הגיור (שאין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו) נלמדים מרות - (רות א-טז) "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות ושם אקבר" (יבמות מז:).
במילת הגר יש שתי מצוות: פעולת המילה, ותוצאת המילה (שהוא מהול) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ד"ה גירות (אות מו)).
פרטי הדין
המחיל את הגירות - נחלקו התוס' האם בית דין מחילים את הגירות או המתגייר בעצמו (קובץ שיעורים כתובות לג).
גירות בעל כורחו של המתגייר - נחלקו בירושלמי (יבמות פרק ח) האם גירות כזו מועילה, ובזה תלוי האם אפשר לגייר חרש ושוטה, שהרי גם להם אין דעת (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ד"ה גירות (אות מז)).
דברים שבלב - גירות היא דבר שעיקרו בלב, שצריך שכוונתו תהיה לשם שמיים, ולכן הולכים אחר ליבו תמיד ולא אומרים בזה "דברים שבלב אינם דברים". ועל כן אם אין ליבו לשמיים לא יועיל שאומר בפיו שמתגייר לשם שמיים (אחיעזר ח"ג כו-ב. ומעין זה כתב בשו"ת חבל יעקב (ח"א כא ד"ה ואף) שדברים שבלב אינם דברים רק בדין שצריך דיבור, כגון תנאי, אך בדין שתלוי במחשבה הווי דברים, כגון המגביה מציאה ואומר אח"כ שהתכוון להגביה לחבירו, שהווי דברים משום שכוונת קניין תלויה במחשבה ואינה צריכה דיבור[1]).
מל ולא טבל או טבל ולא מל, דנו בו האחרונים, ושלוש דעות בדבר:
- הוא כבר חצי ישראל (שו"ת בני ציון צא).
- הוא עדיין גוי גמור (קובץ הערות עג-יא דן בשתי האפשרויות הללו).
- מל ולא טבל הוא גוי גמור, אך טבל ולא מל הוא כבר חצי ישראל (אבני נזר יו"ד שדמ-ה, חלקת יואב ח"א מהדורא תנינא ח, והביא שם גם את שו"ת בני ציון הנ"ל).
גוי שנתגייר כקטן שנולד דמי. וכן עבד שנשתחרר כקטן שנולד דמי (ואף גוי שנמכר לעבד כקטן שנולד דמי). וחידש הרוגאצ'ובר (מפענח צפונות יח-ד) שדין זה (של עבד שנשתחרר) עדיף מגוי שנתגייר, שגוי שנתגייר - השינוי על ידו וברצונו, ולכן אע"פ שהוא פנים חדשות, עדיין הצורה קיימת עליו, ולכן אם הוליד בנים בגויותו וכשנתגייר הוליד שוב - לא קיים שוב מצוות פריה ורביה, שהרי כבר יש לו בנים. אך שחרור עבד אינו תלוי ברצונו, ועוד, שכל זמן שהוא עבד נחשב כמי שאינו ("אין נפשו קנויה לו" (נזיר סב:)), ולכן כשמשתחרר נעשה ברייה חדשה, ואם כן כשמשתחרר חייב בפריה ורביה גם אם יש לו כבר בנים.
בנתגייר חציו (פשטה קדושה) נחלקו האחרונים האם אומרים שפשטה קדושתו ונעשה כולו ישראל (קובץ הערות נו-יח בדרך אפשר), או שנשאר חצי גר וחצי גוי (ופשטה שייך רק במקרה שהחצי הקדוש לא יוכל להתקיים בלי החצי האחר) (קונטרסי שיעורים קידושין יא-ח ד"ה ובמה).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ במחלוקת בדין זה של המגביה מציאה לחבירו, ע"ע דברים שבלב אינם דברים בסעיף "פרטי הדין" ד"ה כשלא אמר כלום.