דרשני:המשמעות הרוחנית של השעיר לעזאזל

From ויקישיבה
Revision as of 00:04, 17 April 2019 by Wikiboss (talk | contribs)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

השעיר לעזאזל נראה במבט שטחי כנוגד את ערכי היהדות הבסיסיים. התורה כבר מצווה באופן מפורש "ולא יזבחו עוד לשעירים", והגמרא ביומא סז: מונה אותו כאחד מהדברים התמוהים שהשטן ואומות העולם משיבים על ישראל יחד עם איסור אכילת חזיר ושעטנז. במאמר זה ננסה להראות מספר כיוונים בהסבר אמוני ומחשבתי בנוגע למצוות שילוח השעיר לעזאזל.

קורבן לשעירים בציווי ה'

האבן עזרא[1] כותב שהשעיר לעזאזל הוא סוד גדול שקשה להבין טעמו " כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת להבין הסוד, שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו".
האבן עזרא כיוון לסתום את דבריו, אך הרמב"ן פירש שכוונתו לפסוק המופיע שלושים ושלושה פסוקים לאחר פסוק זה בו נאמר " ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". לפירושו, ציווי התורה לשלוח את השעיר לעזאזל אינו מכוון למקום בשם עזאזל אלא דווקא לשר עזאזל שהוא המושל במקומות החורבן והשממה הנמצא במדבר. הרמב"ן מסביר שאין הכוונה שאנו מקריבים קורבן לשעיר אלא שאנו מקיימים את ציווי ה' שרצה שנשלח את הקורבן. בשביל להדגיש שאין אנו עובדים לעזאזל אלא רק עושים רצון ה', מעמידים את שני השעירים לפני ה' מפני ששניהם מוקדשים לעבודתו, וה' הוא הבוחר על ידי הגורל איזה משניהם עלינו לשלח למדבר.

הזוהר כותב באופן דומה לרמב"ן שהשעיר הוא כעין קורבן לכוחות הסטרא אחרא- " כך אמר קודשא בריך הוא לישראל אזמינו תרין שעירין חד לי וחד לההוא דלטורא בגין דיחשיב דמסעודתא דילי קאכיל ולא ינדע בסעודתא דחדוה אחרא דילן ויסב ההוא חולקא ויזיל לארחיה ויתפרש מביתי". לדבריו, הקב"ה אומר לישראל להביא שני שעירים- אחד בשבילו ואחד בשביל "המלשין", בשביל שיחשוב המלשין שגם הוא סועד מסעודתו של הקב"ה ואז הוא יקח את חלקו ויצא.

נתינת מקום לכל כח בעולם

הרב קוק בשמונה קבצים[2] ממשיך כגישת הרמב"ן ומסביר מדוע בניגוד לשאר השנה, ביום כיפור רצון ה' שנשלח קורבן לשר המדבר. לדבריו, ביום הכיפורים מתגברת מידת הסליחה והחסד בעולם הנותנת מקום לכל כוח הנמצא בעולם. דבר זה גורם לכך שאף שבמהלך כל השנה אנו נלחמים בכוחות העבודה זרה המתבטאים בעזאזל- שרו של עשיו, ביום הכיפורים ישנה הסתכלות רחבה יותר על המציאות הרואה שיש מקום ותפקיד לכל כוח בעולם כולל לכוחות אלו של " נטיות הרע, החורבן, הרשעה, והשיקוע השפל – גם להם יש דרישה, ובכללות הכל מצטרף, ועם זה בדול הוא הרע מן הטוב, השקר מהאמת, השפלות מהרוממות". כך, על ידי שליחת השעיר לעזאזל מתגלה הרעיון שלכל דבר בעולם יש מקום, אף לכוחות החורבן והרשע.

לעורר את האדם לתשובה

הרמב"ם במורה נבוכים[3] כתב שכל הפעולות שעושים בשעיר השתלח נועדו להביא את האדם לתשובה וכדבריו: " אלו המעשים כולם משלים להביא מורא בנפש עד שתתפעל לתשובה - כלומר שכל מה שקדם ממעשינו נקינו מהם והשלכנום אחרי גוינו והרחקנום תכלית ההרחקה". ומסביר שלמרות שהחטאים אינם משא שיכול לעבור מגב העם אל גב השעיר, עדיין הפעולות עושות רושם על האדם שירגיש כיצד כל חטאיו עזבו אותו והושלכו למדבר ובכך יוכל לשוב בתשובה גמורה ולהרגיש שכל חטאיו מתו במדבר.

השעיר נושא עוונות עם ישראל חזרה למקורם

במדרש קיימת גם התייחסות לעזאזל בתור מקומו של עשיו אך באופן אחר מדרכו של הרמב"ן. המדרש בבראשית רבה ‏[4] דורש " ונשא השעיר עליו, זה עשו שנאמר "הן עשו אחי איש שעיר". את כל עונותם- עונות תם, שנאמר: "ויעקב איש תם"". השם משמואל ‏[5] מסביר את עניין המדרש שביום הכיפורים, יום האמת, נחשף טבעם המקורי של עם ישראל. עם ישראל אינם חוטאים מעצמם אלא הסביבה וגורמים אחרים הם המחטיאים אותם. לכן, ביום הכיפורים הכהן הגדול מעביר את כל העוונות חזרה אל המקור הראשי להחטאת העם- כוחות יצר הרע של עשיו. במדבר, החטאים חוזרים לשורשם ומשאירים את עם ישראל נקי מחטאיו ‏[6].

הרב קוק בעין אי"ה ‏[7] הסביר שלמרות שישראל אינם חוטאים מטבעם, על ידי השפעות זרות הם עלולים לחטוא ולהתנהג כשעיר- כשד. הזהורית האדומה שמעל ראש השעיר מסמלת את מקור החטאים שהם התשוקה והתאווה שאינם חלק מהאדם אלא רק ממעל לראשו והן המובילות אוותו אל החטא. לאחר שהכהן הגדול משליך את השעיר ואת חטאי עם ישראל להיאבד במדבר, ההשפעה החיצונית מתבטלת ולכן אף הזהורית משנה את צבעה ללבן ומחשבת האדם נטהרת והוא מגיע לידי כפרה גמורה.

השלכת עודף המרץ שבאדם הגורם לחטא

אפשרות אחרת לגורם החטא מביא העין אי”ה בהמשך ‏[8], שהשעיר (מלשון סערה) מסמל את עודף המרץ הנמצא באדם. לאדם יש צורך בכוחות חיים על מנת להתקיים ולפעול בעולם, אך לפעמים ישנם עודפי כוחות הגורמים לפראות ולטלטלות. סערה זו מבוטאת בזהורית שמעל ראש השעיר בכך שלמרות שהיא נראית כזוהרת ומפתה את האדם, למעשה היא עלולה להוביל אותו לחטאו ואם לא ידע להעמיד את חייו באופן שווה, הוא עלול אף להגיע לעזאזל. כהמשך לסמליות זו, לאחר שהכהן הגדול משלח לעזאזל את כוחות החיים העודפים הוא פונה לקרוא בתורה, להראות שעל ידי התורה יכול האדם להכווין את כוחותיו באופן שלם ולהפנות את כוחות החיים העודפים שבו לאפיקים חיוביים.

השלכת הכוחות הרעים המצטרפים לאדם בחטא

באופן נוסף מסביר האור החיים (ויקרא טז,ז) כעין המדרש שאכן אנו שולחים את השעיר לכפר על חטאינו. אוה”ח מסביר שלאחר עשיית כל חטא מצטרף לאדם כח רע הנולד מהמעשה שעשה והוא נדבק לאדם ולכן אנו מקריבים חטאת בשביל להוריד כוחות אלו.

ביוה”כ הכה”ג סומך על השעירים ומעביר אליהם את כל הכוחות הללו בשם כל עמ”י וכל הזוהמה הנגרמת מחטאיהם אובדת עם אובדן השעירים. השעיר המוקרב לה' מקבל את החטאים הנעשים בהקרבת הקורבנות שלא כראוי ואילו השעיר הנזרק לה' מקבל את כל חטאי עמ”י ולכן נזרק למדבר שיאבדו שם. כך שבעוד לשם משמואל אנו זורקים את החטאים חזרה לשורשם אצל עשיו באוה”ח אין עניין מיוחד לעזאזל כהר ואנו רק משלחים מעלינו את שדבק בנו מהחטא. לעין אי”ה כל המעשה מסמל את הפיכת האדם לשעיר בחטאו ואת היכולת להשתחרר מהכוחות המחטיאים שמסמלת הזהורית האדומה ההופכת ללבנה.

ביטוי ליכולת הבחירה שבאדם

הרש”ר הירש מסביר שעניין השעירים מגיע לסמל על יכולת הבחירה של האדם. הרש"ר מתייחס לכך שבתחילה, דרכם של שני השעירים שווה- עליהם להיות בעלי אותו גובה ובאותו מחיר ושניהם מגיעים יחדיו לבית המקדש. לפירושו, השעירים מסמלים את הבחירה החופשית של האדם שביכולותו לבחור לפנות לטוב ולקדושה, או מאידך ללכת לעזאזל. הוא מפרש שהמילה עזאזל מורכבת משני מילים- "עז" כנגד הקדושה ו"אזל" (הלך בארמית). האדם שמסרב ללכת בדרך הקדושה של השעיר המגיע לה', בסופו של דבר הולך ללכת ללא עתיד אל המדבר השומם. על אף ששני השעירים מתחילים בנקודה שווה, אחד מהם בוחר ללכת בדרך הטובה ואילו השני בוחר בדרכו לרע. ביום הכיפורים בו עוונות העם מתנקים, יש צורך להשריש את יסוד הבחירה החופשית המאפשרת לאדם לחטוא וכן נותנת לו את הכוח לחזור בתשובה ולבחור בקדושה.

לסיכום

שיטות רבות נאמרו ביחס לטעם שליחת השעיר לעזאזל. הרמב"ם ראה בכל פעולות השעיר לעזאזל מעשי משל שמטרתם לגרום לאדם לחזור בתשובה. לעומתו, האבן עזרא ובעקבותיו הרמב"ן ראו בשעיר קורבן ממש, אותו מקריבים לעזאזל- שר השממה. עניינו של קורבן זה לפי הזוהר הוא למנוע מקטרוג השטן, בעוד לפי הרב קוק בשמונה קבצים הוא מסמל את העובדה שגם לכוחות השממה יש מקום בעולם. הסתכלות אחרת בשעיר רואה בשליחתו דרך להסרת חטאי עם ישראל ולהחזרתם אל כוחות יצר הרע שבשעיר כמו שמובא במדרש. ראיה סימבולית יותר נמצאת בפירוש הרש"ר הירש האומר (בכעין המשך לדברי הרמב"ם) שמטרת שני השעירים היא להראות את יכולת הבחירה של האדם ולרמוז לו על הדרך הנכונה בה ראוי שיבחר.

  1. פירוש על התורה ויקרא טז,ח
  2. שמונה קבצים ה, קצג
  3. מו"נ ג, מו
  4. סה,טו
  5. תרע”ט
  6. וכן הרחיב בנושא המהר"ל בדרשה לשבת תשובה
  7. שבת ט,יד
  8. שם, פסקה קל