דרשני:טעמי מצוות תפילין

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

מצוות תפילין היא אחת מהמצוות היסודיות שמבטאות את האמונה היהודית ביחד עם מצוות מזוזה וציצית. במאמר זה אנסה לסקור את טעמי המצווה על פי דברי הראשונים והאחרונים ובכך לעמוד על מהותה לפי טעמים אלו.

טעמי מצוות תפילין בשיטות הראשונים

הטעם הראשוני למצוות תפילין אנו מוצאים בדברי החינוך (חינוך, מצווה תכא) שאומר שמטרתן היא לשמור על האדם מהחומריות בעולמנו ולשומרו מעבירות. אף שאפשר להסביר לשיטתו שהתפילין הן רק כתזכורת בלבד, בדברי הרמב"ם ניתן לראות טעם רוחני מעבר לתזכורת הפשוטה. הרמב"ם (רמב"ם, תפילין ד,כה) מסביר שע"י התפילין האדם נהיה רוחני יותר ולא מפנה ליבו למחשבות רעות ומפנה ליבו לדברי האמת והצדק. משמע מדברי הרמב"ם שהתפילין אינן רק תזכורת אלא הם שינוי ממש על רוחניות האדם עצמו. תפילין כתזכורת על הניסים ואמונה בהשגחה- הרמב"ן (רמב"ן שמות יג,טז). הולך בדרך אחרת וכותב שמטרת התפילין היא כתזכורת על הניסים שעשה לנו ה' בעבר וע"י זכירת הניסים אנו נוכל להגיע לאמונה בהשגחתו גם בהווה. עפ"י הסברו הוא גם מסביר שהתפילין הן על הראש משום ששם הזכרון של האדם.

העלאה לרמה רוחנית של לימוד תורה

מהמדרש משמע יותר כדרכם של הרמב"ם והחינוך שהתפילין עניינם שמירה רוחנית על האדם. המדרש אומר על הפס'- "וכתבתם לאות על ידך למען תהיה תורת ה' בפיך- מכאן אמרו: המניח תפילין, כאלו קורא בתורה. וכל הקורא בתורה פטור מן התפילין". משמע מהמדרש שענין התפילין הוא לרומם את האדם בכדי שיגיע לדרגה רוחנית גבוהה עד שייחשב כאילו למד תורה.

הנצי"ב (העמק דבר שמות יג,ט) מסביר בדברי המדרש שמטרת התפילין והתורה דומות- כמו שע"י התורה האדם מודרך לדרך ה' כך ע"י התפילין הוא מתחבר לדרך ה' ע"י המצווה אף ללא לימוד. ניתן להוכיח כשיטתו גם מממדרש נוסף:

"אמר ר"א אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם רוצין אנו ליגע בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה, קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה" (מסכת תפילין א,כ).

כלומר, להבנת המדרש, התפילין מרימות את האדם למדרגה רוחנית שעל ידה יוכל ללמוד תורה ואף אם לא היה לו פנאי ללמוד הוא עדיין מתעלה לרמה רוחנית כאילו למד ומתחבר לדרך ה'.

פושעי ישראל בגופן אלו מי שלא מניח תפילין

התוס' (ר"ה יז) פירשו מדרש זה כפשוטו. הגמרא בר"ה אומרת שפושעי ישראל בגופן אלו רשעים שבישראל שלא מניחים תפילין. תוס' הסבירו שאף שמי שלא מניח תפילין אם לומד תורה אינו מוגדר בתור פושעי ישראל בגופו משום שהלומד תורה כאילו מניח תפילין.המכל הנ"ל אפשר לומר שמטרת התפילין היא לרומם את האדם לרמה רוחנית כזו שעל ידה יוכל להגיע לידי לימוד תורה.

המהר"ל (חידושי אגדות ר"ה יז.) מסביר אף יותר שהסיבה שמי שלא מניח תפילין מוגדר כפושע ישראל בגופו היא משום שע"י התפילין האדם מרומם את גופו. התפלין מטרתן לרומם את גוף האדם להיות רוחני יותר מטבעו החומרי ע"י חיבורו לתורה ומי שלא מניחם פושע בגופו בכך שמשאיר אותו בגשמיותו. כלומר שהתפילין אינן רק מרוממות את האדם באופן רוחני בשביל שילמד תורה אלא אף יכולות לרומם את גופו ולכן מי שלא מניחן נחשב כפושע בגופו.

ערכי התורה שבתפילין

בתפילין יש ארבע פרשיות מן התורה שבכל אחת מהן מוזכרת המצווה להניח את התפילין על היד ועל הראש בפרשיות אלו מובאים עיקרי התורה.

  • פרשת קדש לי כל בכור- שעניינה קדושת בכורי ישראל וחג הפסח שבפרשיה זו מובאת סגולת ישראל והשגחת ה' בכך שהוציא את עמ"י ממצרים.
  • והיה כי יביאך- שגם מדברת על יציאת מצרים אך יותר בדגש על מטרת יציאת מצרים כהגעה אל ארץ ישראל שבה עמ"י יוכל לעבוד את ה'.

מלבדם ישנם עוד שתי פרשיות-

  • שמע- שמדברת על האמונה בה' ועל קיום מצוותיו.
  • והיה אם שמוע- שמדגישה יותר את השכר והעונש שיש בעשיית המצוות ובאי עשייתן.

חיבור ערכי התורה אל גשמיות הגוף

מעיון בפרשיות התפילין ניתן להסביר שהרוחניות המגיעה ע"י התפילין היא בכך שאנו מחברים את הערכים הללו אל הגשמיות של הגוף. אנו מניחים תפילין בעור של בהמה גסה וייתכן שבא להראות ענין זה הרוחניות הגבוהה של ערכי היהדות יכולה לחדור עד לגשמיות הגדולה ביותר. ע"י חיבור הערכים אל גופנו אנו מרוממים אותו עד שיכול להתרומם מהגשמיות הרגילה שלו (כדברי החינוך) ויוכל להגיע לרמה רוחנית שבה יוכל ללמוד תורה ללא הפרעה גשמית ולרוממו (כדברי הרמב"ם).

אם נחבר דברים אלו אל דברי המהר"ל נאמר שכאשר אנו מחברים את ערכי התורה הנמצאים בתפילין עם גופנו אנו מקדשים אותו ומחברים את מעשיו לערכי התורה. מכל הנ"ל אפשר לומר שע"י התפילין אנו מורידים את החומריות שבנו ע"י חיבורה לערכי התורה ועי"ז מתרוממים ברוחניות.

תיעול הגשמיות לכיוון חיובי ולא ביטולה

הראי"ה קוק בספרו חבש פאר (חבש פאר,הקדמה) כותב שאין אנו מורידים את הגופניות שלנו ע"י התפילין אלא משעבדים את כוחות הגוף לרוחניות. כלומר, אין צורך לומר שהתפילין מרוממות את האדם באופן שמבטל את הגשמיות שבו אלא הם מרוממות אותו באופן שיוכל אף להשתמש בגשמיות שבו על מנת לעבוד את ה'. אמנם הגשמיות עלולה להוריד האדם לחומריות כדברי החינוך, אך אין אנו צריכים לבטלה מחמת זה אלא רק לנתבה לכיוון חיובי. התפילין לא מורידות את הגשמיות ומבטלות אותה, אלא מנתבות אותה לכיוון רוחני כך שהגשמיות נשארת רק שהיא משועבדת לערכי התורה הנמצאים בתפילין.

מן המותר בפיך

כהמשך להסברים אלו ניתן לצרף את דברי הרש"ר הירש (רש"ר הירש, שמות יג,טו) על חיוב מן המותר בפיך. הרש"ר את החיוב ליצור את התפילין (ושאר סת"ם) "מן המותר בפיך"- כלומר רק מחומרים כשרים לאכילה, מכיוון שעלינו לספוג לקרבנו את התורה ואת הכתוב בה וכן בתפילין את משמעותם עד שיחדרו אלינו ויהפכו לחלק מאתנו חובה עלינו לעשותם מדבר כשר.

סיכום השיטות

כמו שראינו, קיימות 2 שיטות עיקריות בטעם מצוות תפילין- משום זכר ליציאת מצרים, ובתור העלאה רוחנית. הרמב"ן מסביר שהתפילין מהוות תזכורת קבועה לניסי יציאת מצרים היכולה גם לסייע לנו להגיע לאמונה. פירושו גם מסביר את חובת הנחת התפילין על המוח (מקום הזיכרון) והלב (משכן האמונה). הסבר אחר נמצא בדברי הרמב"ם הגורס כי התפילין מביאות את האדם לידי התעלות רוחנית. כדבריו ניתן גם להוכיח מדברי המדרש הקובע שהמניח תפילין מתעלה לרמה רוחנית גבוהה כך שאפילו אינו צריך ללמוד תורה בשביל להגיע אליה, וכן המתעלה בתורה אינו צריך להתעלות דרך התפילין. הראינו כי ניתן להתעמק יותר בהתעלות זו ולהסביר כי היא נובעת מחיבור ערכי היהדות אל גופניות האדם כך שניתן לשעבד את הגופניות שלנו לרוחניות כהסבר הרב קוק במצוות תפילין.