הורים

From ויקישיבה
Revision as of 09:28, 2 July 2013 by Yeshivaorgil bot (talk | contribs) (קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

הגדרת המושג[edit]

מצות כיבוד אב ואם היא חמורה שבחמורות[1], והיא מצות עשה גדולה[2], והאריכו חז"ל בגודל המצווה וחשיבותה הרבה[3].

מקור השם 'הורים' הוא משם העצם הריון[4]. יש הסבורים, שהורה הוא האב, שהוא הגורם את ההריון[5]; ויש הסבורים, שהורה הוא האם, שהיא נושאת את ההריון[6].

בערך זה יידונו פרטי הדינים הנוגעים לטיפול רפואי של בן או בת באחד מהוריהם. בכל מקום בערך זה שכתוב "בן" הוא-הדין גם לבת, ובכל מקום שכתוב "אב" הוא-הדין גם לאם.

פרטי דינים[edit]

טיפול רפואי בהורים - עיקר הבעיה ההלכתית-רפואית ביחס להורים נוגעת לטיפול בהם, שכן התורה אסרה הכאת אביו ואמו[7], ומכאן למדו חז"ל שכל הכאה בהורים הגורמת לצרירת דם - אסורה, ומיתתו בחנק[8]. ואף שחבלה בכל אדם אסורה, ובכל זאת התירה התורה חבלה שהיא לרפואה, קיימת בעיה מיוחדת בטיפול רפואי-כירורגי בהורים, שמא עשוי החתך להתרחב מעבר למידה הדרושה לצורך הרפואה, ונמצא מתחייב באיסור שיש עליו עונש מיתה, מה שאין כן בסתם אדם, שהאיסור הוא בלאו[9].

תנאי האיסור לטיפול - איסור הטיפול הרפואי בהורים מחשש לחבלה יתירה בהם, הוא דווקא כשאין אחר שיכול לטפל בהם[10]. אמנם גם במקום שיש אחר שיכול לרפא אותם - יש אומרים, שהאיסור על הבן הוא חומרה בלבד[11]; אמנם יש מי שכתב, שלשיטות ראשונים האיסור הוא גמור וחמור[12].

יש אומרים, שבכל עניין שהוא לרפואה, ואביו מצווה לו לעשותו, מותר לבן לעשותו בשבילו[13]; וכן אם הבן עושה טוב יותר מאחרים, ואביו חפץ שהוא יעשה, יכול לעשות[14].

היה קוץ תחוב לאביו - לא יוציאנו שמא יבוא לעשות בו חבורה, וכן אם הוא רופא לא ירפאהו בדבר שעושה חבורה, אף על פי שמכווין לרפואה[15]. במה דברים אמורים, כשיש שם מישהו אחר לעשות הרפואה, אבל אם אין שם אחר לעשות, מותר לבן לרפאות אביו, כפי מה שירשהו[16]. ואפילו אם האב לא ציווה, אבל הבן מבין מעצמו שיש סכנה בדבר אם ימתינו לאחר, מותר לבן לרפאות את אביו[17].

זריקה תוך-שרירית לאביו - יש אומרים, שמותר לבן לתת זריקה כזו רק בתנאי שאין שם אחר שיכול לתת הזריקה[18]; ויש אומרים, שאף אם יש מישהו אחר שיכול לעשות זאת, מותר לבן להזריק לאביו זריקה כזאת, כי בדרך כלל לא מתקיימת בזריקה ההגדרה של חבלה[19].

תנאים בהיתר הטיפול על ידי הבן - כאשר הבן עושה בחינם, ואחר עושה בשכר - יש אומרים, שנחשב כאילו אין שם אחר[20]; ויש אומרים, שמחוייב הבן להוציא ההוצאות, ולא יכניס עצמו בשגגת חנק[21], ומכל מקום יש מי שכתב, שהיינו דווקא שכר של מטפל רגיל, אבל אין חובה להפריז על השכר[22].

אם צריך האב לטרוח לילך אצל רופא או בית חולים, נחשב כאין שם אחר[23].

יש מי שהבדיל בין טיפול הגורם לחבלה כשהמטרה היא למנוע צער בלבד, כגון הוצאת קוץ, שאז מותר לבן לעשות טיפול זה רק במקום שאין אחר, לבין טיפול וחבורה במקום סכנה או ספק סכנה, שמותר לבן בכל מקרה[24].

בכל מקרה יש לאב לבקש מבנו לעשות הזריקה, ולומר לו שהוא מוחל לו אם יעשה חבורה יתירה[25]; ויש מי שכתב, שצריך לבקש רשות מאביו ומבית דין[26].

זריקה תוך-ורידית, או ניתוח גדול - במקרים אלו יש מקום להחמיר, כך שאם יש שם אחר לא יעשה זאת הבן[27]. ויש מי שכתב, שאם אחר מכוון את המחט לווריד, זה מצב קל יותר מבחינת ההלכה, שהבן ימשיך את ההזרקה[28]. ומכל מקום, בדבר שצריך מומחיות יתירה כמו ניתוח, מותר לבן לבצע זאת כשאביו מבקשו[29], או כאשר האב דורש בתוקף שרק בנו הרופא ינתח אותו - יש מי שכתב, שהבן ישמע לו, אך יבקש מראש מחילה מאביו אם יפגע בו שלא לצורך[30].

אבי-אביו - לעניין הוצאת קוץ, או הקזת דם לאבי-אביו, מעיקר הדין דינו ככל אדם אחר, ולא כאביו[31].

מילה - מותר לבן למול את אביו, אם קשה להמתין לאחר שיבוא למולו, והאב מצטער על העיכוב[32].

בדיקת סוכר - יש מי שכתב, שאם אין שם אחר, מותר לבן לקחת מעט דם מאביו לבדיקת רמת הסוכר בדמו של אביו, כדי שידע להיזהר באכילתו[33].

מי שנטרפה דעת הוריו - ישתדל לנהוג עמהם כפי דעתם, ואם אי אפשר לו לעמוד בהתנהגותם, ילך לו ויניחם, ויצווה לאחרים להנהיגם כראוי[34]; ויש מי שכתב, שאין הוראה זו נכונה, ואין לבן לעזוב את הוריו[35].

אסור לו לבן לקשור את אביו כדי למנוע השתוללותו[36], אבל אם יש חשש שהוא יינזק מהשתוללותו, מותר לקושרו, עד שיימצא סדור מתאים במוסד[37].

מחוסר הכרה - יש מי שכתב, שגם אם ההורה הוא מחוסר הכרה יש חיוב כיבוד אב ואם לבקרו ולסעדו, אף שלכאורה נראה שאינו מבין מה עושים עבורו[38].

המרת פקודת רופא - אב חולה, שאסרו לו הרופאים לאכול או לשתות דבר מסויים, והוא שואל מהבן לתת לו דבר זה למרות איסור הרופאים, אין הבן מחוייב לשמוע לו, אפילו אם האב אומר לו שלא ימחל לו[39]. יש אומרים, שהיינו דווקא אם יש סכנה בדבר שאסרו הרופאים, אבל אם אין בו סכנה - ישמע לו, אפילו אם יש חשש שהדבר יזיק לו[40]; ויש אומרים, שבכל מקרה שיש חשש לנזק לא ישמע לו, אפילו אין סכנה בדבר[41].

המתפלל על אביו החולה - יזכירו בשמו, ולא יוסיף אדוני אבי, או אבא מארי, שאין גבהות לפני המקום[42].

רחיצה - במקום שאין אחר, מותר לבן לרחוץ את אביו, או את אמו, או למרוח לו משחה, אפילו במקומות המכוסים, אלא שישתדל עד כמה שאפשר שלא לראות את ערוותו[43].

מניעת צער ודאגה - כשהבן נמצא במקום סכנה, והאב והאם דואגים לו, מצווה עליו להודיעם מיד כשיצא מהסכנה[44].

ראה גם[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. ירושלמי פאה א א; דברים רבה ו ב; תנחומא, עקב ב; פסיקתא רבתי, כג.
  2. רמב"ם ממרים ו א.
  3. ראה - מכילתא יתרו, פרשה ח; בבלי קידושין ל ב; ירושלמי קידושין א ז; טושו"ע יו"ד רמ א, ועוד.
  4. רש"י בראשית מט כו.
  5. אונקלוס ורמב"ן, במדבר יא יב.
  6. א"ע ורש"ר הירש, שם.
  7. שמות כא טו.
  8. בבלי סנהדרין פה ב; רמב"ם ממרים ה ה; טושו"ע יו"ד רמא ג, וחו"מ תכד א. וראה גם ברש"י שמות כא טו.
  9. בבלי סנהדרין פד ב. וראה ברמב"ן תורת האדם, סוף עניין הסכנה; שאילתות פ' משפטים, סי' ס, ובהעמק שאלה שם; שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' כז - השיטות השונות אם יש הבדל בין פעולה רפואית שיכולה לסכן את האב, כגון ניתוח, לבין פעולה רפואית שרק תגרום לחבלה יתירה, כמו הוצאת קוץ.
  10. ראה להלן הע' 20 ואילך.
  11. ב"י יו"ד רמא; הגר"א יו"ד, שם סק"ה; גשר החיים ח"ב פ"א; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קנט.
  12. שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' לב.
  13. מנ"ח מ' מח סק"ב. וראה בשו"ת מנחת שלמה, שם.
  14. ערוה"ש יו"ד רמא ו; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קנט.
  15. בבלי סנהדרין פד ב; רמב"ם ממרים ה ז; טושו"ע יו"ד רמא ג. וראה עוד בשאילתות, שאילתא ס, ובהעמק שאלה שם סקי"א; תו"ש משפטים פכ"א אות רפט.
  16. רמב"ם שם; רמ"א שם; חינוך, מ' מח, בדיני המצוה; בן איש חי, שנה ב, פר' שופטים סקכ"ד. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"א סי' כז-כח, וח"ו סי' צט - השיטות השונות העולות מהגמרא והפוסקים.
  17. דרך פיקודיך, מ' מז.
  18. שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' כז-כח; שו"ת כנסת יחזקאל (גרובנר) ח"א סי' נח.
  19. גשר החיים ח"ב פ"א; שו"ת מנחת שלמה סי' לב.
  20. יפה ללב ח"ג סי' רמא; גשר החיים ח"ב פ"א; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' לט; שו"ת מנחת שלמה סי' לב; כל בו על אבלות ח"ב עמ' 15-14.
  21. שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קצז; הגרי"א הרצוג, בגשר החיים שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חיו"ד ח"א סי' עה.
  22. שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קנט.
  23. שו"ת מנחת יצחק שם.
  24. שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' לט. וראה בשו"ת כל בו על אבלות, ח"ב, סי' ד, שחילק באופן דומה בין רפואה שמצריכה אומנות יתירה, לבין רפואה שאין צורך במומחיות מיוחדת. וראה עוד בשו"ת בצל החכמה ח"ב סי' כה, ובשו"ת באר משה ח"ד סי' פד.
  25. הגרי"א הרצוג, בגשר החיים שם. ועיי"ש שמסתמך על המנ"ח מ' מט, שהאב יכול למחול על הכאתו. אכן, זו איננה דעה מוסכמת, כדמשמע בשאילתות משפטים, שאילתא ס, שאב שמחל על כבודו - כבודו מחול, הוא דווקא בכבוד, אבל לא מועילה מחילתו בהכאה ובקללה, וראה בהעמק שאלה, שם. וראה באריכות בשאלה זו בברכ"י יו"ד רמ ח; טורי אבן, בבלי מגילה כח א; שד"ח מע' הכ"ף כלל לא; תו"ש שמות, פכ"א אות רפט; הרב זוין, לאור ההלכה, עמ' שיח-שכ; שו"ת חלקת יעקב ח"ב סי' לט.
  26. חמאת החמדה, הובא בתו"ש שמות, פכ"א אות רפט.
  27. גשר החיים שם; הגרי"א הרצוג שם.
  28. שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' עט אות' ב-ג. אמנם ראה בח"ב סי' קיב אות ג, שכתב שאפילו אם אחר התחיל את החדרת המחט לווריד, יש לאסור על הבן לגמור הפעולה, וצ"ע. וראה בשו"ת צפנת פענח סי' קנג, בעניין העמדת 'באנקעס' לאביו.
  29. כל בו על אבלות ח"ב עמ' 15-14.
  30. שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תמג.
  31. שו"ת תורה לשמה סי' רסה; שו"ת ציץ אליעזר חכ"ב סי' סא אות ב.
  32. שו"ת ציץ אליעזר חי"ז, במילואים לסי' יד סוף אות א, בשם בעל ארץ צבי.
  33. שו"ת ציץ אליעזר חכ"ב סי' סא. אמנם השאלה ועיקר הדיון שם הוא ביחס לאבי-אביו, אך משמע מדעתו שגם באביו מותר, עיי"ש.
  34. רמב"ם ממרים ו י, ובנו"כ; ס' החינוך מ' ריב; טושו"ע יו"ד רמ י, ובנו"כ, והוא על פי גמ' בבלי קידושין לא ב, תוס' שם ד"ה ובאת, ובמדרש רבה דברים א טו; בן איש חי, שנה ב, שופטים סקט"ו. וראה עוד בתדב"א רבה פכ"ז.
  35. ראב"ד, בהשגותיו ממרים שם. וראה עוד בנידון ביש"ש בבלי קידושין לא ב; ברכ"י יו"ד סי' רמ; שו"ת באר משה ח"א סי' ס אות י. וראה עוד תוס' ר"י הזקן, בבלי קידושין לא ב; ב"ח ודרישה, יו"ד סי' רמ; מאה שערים שנ"ד; ט"ז שם סקי"ד; ערוה"ש שם לב; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קיא אות ז.
  36. שו"ת ציץ אליעזר, חי"ב סי' נט.
  37. נשמת אברהם חיו"ד סי' רמ סק"ד, בשם הגרי"י נויבירט.
  38. שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תמח.
  39. ס' חסידים, הוצאת מק"נ, סי' שטז; בית לחם יהודה, יו"ד רמ טו; ערוה"ש יו"ד רמ מא.
  40. ברכ"י יו"ד רמ י.
  41. שו"ת קול גדול סי' נד; יד שאול, יו"ד סי' רמ סקי"א; שו"ת באר משה ח"א סי' ס אות י. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' כבוד אב ואם הע' 214.
  42. ס' חסידים, סי' תת; ברכ"י יו"ד סי' רמ סק"ד, ושיורי ברכה שם, סק"ד; שו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' רמ; רעק"א בהגהותיו לאו"ח קיט א; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה, קונט' רמת רחל, סי' יג.
  43. אוצה"פ סי' כג, סקכ"ג אות ב, בשם שמע אברהם סי' ע; נשמת אברהם חאהע"ז סי' כג סק"ט; הרב י. זילברשטיין, בס' דברים שיש להם שיעור, עמ' 146 ואילך. אמנם מערוה"ש אבהע"ז כג ח משמע, שגם כשאביו צריך לכך - אסור. וכן משמע בספר הזכרונות לרבי צדוק הכהן מ"ע א.
  44. ס' חסידים סי' תקעה; מנורת המאור אלנקוה ח"ד עמ' 20. וראה שמו"א ט ה.