Open main menu

הסכם יששכר וזבולון

הסכם יששכר וזבולון הוא הסכם שותפות בין אדם בעל יכולת כלכלית לתלמיד חכם עני. העשיר תומך בתלמיד החכם ומספק לו את צרכיו הגשמיים ובתמורה נחשב לשותף בתורה שהתלמיד החכם לומד, ושכר המצווה מתחלק ביניהם. לפי השקפת חוגים מסוימים ההסכם הוא הבסיס למוסד הישיבה והאברכים שבדרך כלל מתקיימים על ידי תרומות של נדיבים.

Contents

מקורות המושגEdit

ההסכם קרוי על שם יששכר וזבולון בני יעקב ומקורו במדרש על פסוק בספר דברים, בברכת משה רבינו לשבטי ישראל לפני מותו: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך" [1]. המדרש מסביר כי שני השבטים הללו נתברכו ביחד משום שלאחר הכניסה לארץ ישראל, שבט זבולון התפרנס ממסחר ימי ותמך בשבט יששכר שישב ולמד תורה.

  זבולן לחוף ימים ישכון, הרי זבולן קדם ליששכר שכן מייחסן "יששכר זבולן", ולמה כן? אלא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה, וזבולן בא ומאכילו לפיכך קדמו  
בראשית רבה פרשה צט ד"ה ט

במדרש מופיעה גם דעה שונה לגבי אופי היחסים בין השבטים: "יששכר כונס וזבולון מביא באניות ומוכר ומביא לו כל צרכו" [2]. דברים דומים מובאים גם בילקוט שמעוני: " "שמח זבולון בצאתך" מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים, ומן הכנענים ומוכר לאחיו, "ויששכר באהליך" מלמד ששבטו של יששכר משתבח שנאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" [3].

מקור אחר למבנה דומה של שותפות מופיע בתלמוד הבבלי במסכת סוטה:

{{{תוכן}}}

[4].

תרגום: "מה פירוש 'בוז יבוזו לו'? אמר עולא: לא כמו הצמדים שמעון ועזריה או יוחנן ובית הנשיא, אלא כמו הלל הזקן ושבנא; שכאשר הגיע רב דימי (מארץ ישראל לבבל) אמר (ממסורת שהביא עימו): הלל ושבנא אחים היו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד בעסקים, לבסוף אמר שבנא להלל: בא נתערבב (נעשה שותפות) ונתפלג (נחלוק בכסף ובזכויות), יצאה בת קול ואמרה: 'אם יתן איש את כל הון ביתו' (באהבה בוז יבוזו לו)." הגמרא מתארת שני הסכמים שיצאו לפועל - בין ר' שמעון ועזריה אחיו ובין ר' יוחנן והנשיא - והסכם אחד שכשל - בין הלל הזקן ושבנא אחיו. הסכם זה, האחרון, לא יצא לפועל עקב סירובו של הלל לקבל את עזרתו של שבנא. הגמרא דורשת את הפסוק משיר השירים: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" כדי להסביר את סירובו של הלל לתת מחצית מזכויותיו בתורה תמורת כלכלתו.

מחלוקת הרמב"ם ור' יוסף קארוEdit

החל מתקופת הגאונים, "הסכם ישככר וזבולון" שימש יסוד ההנמקה לבסיס הכלכלי של מעמד תלמידי החכמים שלא היו בעלי תפקיד רשמי.

דעת הרמב"םEdit

הרמב"ם התנגד באופן עקרוני להסכם כמו שמתואר בגמרא, בו התלמיד החכם מסתמך על הציבור לפרנסתו. כך, בפירושו על המשנה, הוא כותב:

{{{תוכן}}}

(פירוש הרמב"ם על מסכת אבות פרק ד' משנה ו')

כנראה, הרמב"ם הבין את ההבדל בין התיאור של שלושת הזוגות באגדת הגמרא כהבדל עקרוני במהות ההסכם עצמו; שבנא הציע להלל אחיו כך "תא נערוב וליפלוג"- בא נשתתף ונתחלק, כלומר בתמורה לחלק מכספו של שבנא, הלל צריך לתת חלק מזכויותיו. לעומת זאת, ניתן להבין את היחסים בין שני הזוגות הראשונים כהושטת עזרה ללא תמורה. לפי הבנה זו, הלל סירב מפני שעסקה זו היא בלתי אפשרית למעשה, מפני שאדם לא מוסמך לחלק חלקים מהעולם הבא.

דעת רבי יוסף קארוEdit

לעומת דעת הרמב"ם, השולחן ערוך כותב:

{{{תוכן}}}

(יורה דעה רמ"ו סעיף א)

ר' יוסף קארו הבין מדברי הגמרא שאכן בין ר' שמעון לעזריה וכן בין ר' יוחנן לבית הנשיא נערכו הסכמי ממון תמורת זכויות, ולפי עדות הגמרא - הדבר מותר. סירובו של הלל מעיד רק שאין ההסכם תואם את מידת החסידות הגבוהה שבה נהג.

ראו גםEdit

הערות שולייםEdit

  1. דברים לג, יח
  2. בראשית רבה פרשה צ"ט ד"ה ט'
  3. ילקוש שמעוני, פרשת וזאת-הברכה, רמז תתק"ס
  4. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"א עמוד א'

קישורים חיצונייםEdit