הרב דב בעריש ויידנפלד: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (דף חדש: '''הרב דב בעריש ויידנפלד''' (מכונה '''הרב מטשיבין''' או ביידיש "דער טשיבינער רב") היה ראש ישיבה ופוסק באיר...) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (11 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הרב דב בעריש ויידנפלד''' (מכונה '''הרב מטשיבין''' או ב[[יידיש]] "דער טשיבינער רב") היה ראש | [[תמונה:Tshibiner.jpg|200px|ן|ממוזער|שמאל|רבי דב בעריש ויידנפלד מטשיבין]] | ||
'''הרב דב בעריש ויידנפלד'''(מכונה '''הרב מטשיבין''' או ב[[יידיש]] "דער טשיבינער רב") היה ראש [[ישיבת טשיבין|ישיבת כוכב מיעקב- טשיבין]] ופוסק באירופה וב[[ירושלים]] בדור הקודם. | |||
==תולדות חייו== | |||
נולד בה' ב[[שבט]] תרמ"א בעיר הרימלוב שבפולין לרבי יעקב ווידנפלד, רב העיר ומחבר הספר "כוכב מיעקב", בן למשפחת חסידי [[חסידות הוסיאטין|הוסיאטין]]. אביו נפטר בעודו נער, ובגיל 19 נישא ועבר לעיר טשיבין שבגליציה. לצד עיסוקיו בניהול בתי העסק של המשפחה שקד שעות רבות בלימוד תורה והתפרסם בכל רחבי פולין בגאונותו, חריפותו, וידיעותיו הרבות. עמד בקשר עם גדולי רבני ו[[אדמו"ר]]י פולין שכיבדוהו מאוד, ובהם [[רבי מאיר אריק]], ה[[מהרש"ם]], [[רבי מנחם זמבה]] ועוד, ושמו התפרסם כאחד מגדולי רבני פולין. | |||
למרות ההפצרות הרבות סירב לקבל משרת רבנות והתעקש לעסוק לפרנסתו במסחר, אך לאחר שפשט את הרגל | למרות ההפצרות הרבות סירב לקבל משרת רבנות והתעקש לעסוק לפרנסתו במסחר, אך לאחר שפשט את הרגל בשנת תרע"ח נאלץ בעל כרחו לקבל משרת מורה-הוראה, ובשנת תרפ"ג התמנה לרב העיר טשיבין. הוא הקים בעיר ישיבה גדולה בשם "כוכב מיעקב" (על שם אביו) שהיתה אחת הישיבות המפורסמות בפולין, וזכה למעמד חשוב בין רבני פולין וגם מצד השלטונות. | ||
עם פרוץ מלחמת העולם | עם פרוץ [[מלחמת העולם השניה]] ופלישת הנאצים לפולין בתרצ"ט התעורר חשש כבד לחייו, מאחר שדמותו הייתה מפורסמת מאוד, ובעיתון המפלגה הנאצית "דר שטירמר" הוא תואר כ"גדול התלמודיים בעולם". הרב נמלט מפולין ללבוב שבברית המועצות, והתגורר בבית האדמו"ר מהוסיאטין, [[רבי ישראל פרדימן מהוסיאטין|רבי ישראל]]. בקיץ ת"ש נעצר בידי המשטרה החשאית כנתין זר וגורש עם משפחתו ליערות סברדלובסק בסיביר, שם הועסק בעבודת פרך. מסופר כי בשנים אלו עסק בחשאי בלימוד תורה בעל פה עם חתנו, [[רבי ברוך שמעון שניאורסון]]. בשנת תש"ג הועבר לבוכרה, ובשנת תש"ו הצליח להגיע ל[[ארץ ישראל]] עם משפחתו ששרדה עמו. | ||
בארץ הלך שמו | בארץ הלך שמו הלך לפניו והוא זכה באופן מיידי למעמד חשוב בהנהגת הציבור החרדי לצד [[החזון איש]] והרב מבריסק" [[רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]], כאשר שלושתם נחשבו ל"גדולי הדור" בעולם החרדי. הרב מטשיבין כיהן כאחד מראשי מועצת גדולי התורה של "[[אגודת ישראל]]" ועמד בראש מאבקיה הציבוריים. למרות תמיכתו ב"אגודת ישראל" שררו יחסי הערכה בינו ובין האדמו"ר מסאטמר [[רבי יואל טייטלבוים]], ודמותו נערצת מאז ועד היום גם בקרב חוגי הקנאים החרדיים. | ||
התגורר בשכונת [[שערי חסד]] בירושלים, וייסד את ישיבת "כוכב מיעקב - טשיבין" ביחד עם חתנו רבי ברוך שמעון שניאורסון, שכיהן כראש ישיבה אחריו. | |||
עם קביעות מושבו בשכונת "שערי חסד", זכה להיות מהמקורבים ל[[הרב יעקב משה חרל"פ|רב יעקב משה חרל"פ]], רב השכונה. בתקופת הבריטים כאשר הללו היו נוהגים מפעם לפעם להטיל עוצר, היה מתפלל בביתו של הרב חרל"פ. | |||
נפטר בירושלים בי' | נפטר בירושלים בי' ב[[חשוון]] תשכ"ו, ונקבר בחלקת הרבנים האשכנזים בהר המנוחות. | ||
[ | ==ספריו== | ||
*[[שו"ת]] '''דובב מישרים''' | |||
==לקריאה נוספת== | |||
* '''שר התורה:תולדות חייו וקצות דרכיו בקודש של רבן של ישראל מרן הגאון רבי דוב בערישוידנפלד זמוק"ל אב"ד טשעבין ובעל ה'דובב מישרים'''' | |||
* אהרן סורסקי, '''מרביצי תורה מעולם החסידות''' חלק ח', בני ברק תשמ"ט, עמ' נח- קמה | |||
{{מיון רגיל:ויידנפלד דב בעריש}} | |||
[[קטגוריה:רבנים בימינו]][[קטגוריה:ראשי ישיבות חרדיות בישראל]][[קטגוריה:פוסקים]][[קטגוריה:רבנים ניצולי שואה]][[קטגוריה:רבנים חסידים]][[קטגוריה:חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל]][[קטגוריה:רבנים גליציאנים]] [[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר המנוחות]] | |||
גרסה אחרונה מ־19:41, 16 בספטמבר 2013
|
|
הרב דב בעריש ויידנפלד(מכונה הרב מטשיבין או ביידיש "דער טשיבינער רב") היה ראש ישיבת כוכב מיעקב- טשיבין ופוסק באירופה ובירושלים בדור הקודם.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בה' בשבט תרמ"א בעיר הרימלוב שבפולין לרבי יעקב ווידנפלד, רב העיר ומחבר הספר "כוכב מיעקב", בן למשפחת חסידי הוסיאטין. אביו נפטר בעודו נער, ובגיל 19 נישא ועבר לעיר טשיבין שבגליציה. לצד עיסוקיו בניהול בתי העסק של המשפחה שקד שעות רבות בלימוד תורה והתפרסם בכל רחבי פולין בגאונותו, חריפותו, וידיעותיו הרבות. עמד בקשר עם גדולי רבני ואדמו"רי פולין שכיבדוהו מאוד, ובהם רבי מאיר אריק, המהרש"ם, רבי מנחם זמבה ועוד, ושמו התפרסם כאחד מגדולי רבני פולין.
למרות ההפצרות הרבות סירב לקבל משרת רבנות והתעקש לעסוק לפרנסתו במסחר, אך לאחר שפשט את הרגל בשנת תרע"ח נאלץ בעל כרחו לקבל משרת מורה-הוראה, ובשנת תרפ"ג התמנה לרב העיר טשיבין. הוא הקים בעיר ישיבה גדולה בשם "כוכב מיעקב" (על שם אביו) שהיתה אחת הישיבות המפורסמות בפולין, וזכה למעמד חשוב בין רבני פולין וגם מצד השלטונות.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה ופלישת הנאצים לפולין בתרצ"ט התעורר חשש כבד לחייו, מאחר שדמותו הייתה מפורסמת מאוד, ובעיתון המפלגה הנאצית "דר שטירמר" הוא תואר כ"גדול התלמודיים בעולם". הרב נמלט מפולין ללבוב שבברית המועצות, והתגורר בבית האדמו"ר מהוסיאטין, רבי ישראל. בקיץ ת"ש נעצר בידי המשטרה החשאית כנתין זר וגורש עם משפחתו ליערות סברדלובסק בסיביר, שם הועסק בעבודת פרך. מסופר כי בשנים אלו עסק בחשאי בלימוד תורה בעל פה עם חתנו, רבי ברוך שמעון שניאורסון. בשנת תש"ג הועבר לבוכרה, ובשנת תש"ו הצליח להגיע לארץ ישראל עם משפחתו ששרדה עמו.
בארץ הלך שמו הלך לפניו והוא זכה באופן מיידי למעמד חשוב בהנהגת הציבור החרדי לצד החזון איש והרב מבריסק" רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, כאשר שלושתם נחשבו ל"גדולי הדור" בעולם החרדי. הרב מטשיבין כיהן כאחד מראשי מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל" ועמד בראש מאבקיה הציבוריים. למרות תמיכתו ב"אגודת ישראל" שררו יחסי הערכה בינו ובין האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים, ודמותו נערצת מאז ועד היום גם בקרב חוגי הקנאים החרדיים.
התגורר בשכונת שערי חסד בירושלים, וייסד את ישיבת "כוכב מיעקב - טשיבין" ביחד עם חתנו רבי ברוך שמעון שניאורסון, שכיהן כראש ישיבה אחריו. עם קביעות מושבו בשכונת "שערי חסד", זכה להיות מהמקורבים לרב יעקב משה חרל"פ, רב השכונה. בתקופת הבריטים כאשר הללו היו נוהגים מפעם לפעם להטיל עוצר, היה מתפלל בביתו של הרב חרל"פ.
נפטר בירושלים בי' בחשוון תשכ"ו, ונקבר בחלקת הרבנים האשכנזים בהר המנוחות.
ספריו[עריכה]
- שו"ת דובב מישרים
לקריאה נוספת[עריכה]
- שר התורה:תולדות חייו וקצות דרכיו בקודש של רבן של ישראל מרן הגאון רבי דוב בערישוידנפלד זמוק"ל אב"ד טשעבין ובעל ה'דובב מישרים'
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות חלק ח', בני ברק תשמ"ט, עמ' נח- קמה