הרב יהודה לאון אשכנזי

From ויקישיבה
Revision as of 10:59, 14 January 2016 by אריאל ביגל נ"י (talk | contribs)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הרב יהודא (יהודה) לאון אשכנזי הנודע בכינוי מניטו היה מקובל, הוגה-דעות ואיש חינוך בצרפת ובישראל, ממנהיגיה הרוחניים של יהדות צרפת בדור שלאחר השואה.

תולדות חייו[edit]

נולד באוראן שבאלג'יר הצרפתית בכ"ה בתמוז תרפ"ב לאביו ר' דוד אשכנזי רבה של אלג'יר, מצאצאי הרא"ש, ולאמו רחל, בתו של רבי חיים אבן טבול שהיה דיין ומקובל באוראן, מצאצאי רבי יוסף אבן טבול, תלמיד האר"י. למד את לימודיו התורניים בישיבת "עץ חיים" באוראו אצל אביו וסבו, שהכניסו אל עולם הקבלה, לצד לימודים כלליים בבית הספר הממלכתי הצרפתי בעיר. בהמשך, המשיך את לימודיו התורניים אצל רבה של אלג'יר הרב פינגרהוט. כמו כן, החל ללמוד פילוסופיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אלג'יר ובאוניברסיטת פריז. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, החלה להתחזק בקרבו זהותו הלאומית-יהודית, והוא הצטרף לתנועת הצופים היהודיים, שם זהכה לכינוי "מניטו"[1] שדבק בו עד יום מותו. בשנת תש"א נשלח ע"י אביו ללמוד קבלה במרקש שבמרוקו. הוא נאלץ להפסיק את לימודיו באוניברסיטת אלג'יר בשם מדיניות ה"נומרוס קלאוזוס" שהנהיגה צרפת של וישי, לפיה הוגבלה מכסת היהודים הרשאים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, ובשנת תש"ג התגייס ל"צבא צרפת החופשית" ולחם לשחרורה של צרפת. במהלך המלחמה, קיבל מכתב שנכתב אל מדריכי תנועת הצופים היהודיים מאת מייסד התנועה רוברט גמזון ("קסטור"), ובו קרא למשכילי יהדות צרפת לקחת חלק בשיקומה הרוחני של יהדות צרפת המתפוררת. גמזון ביקש מהם, כי כל אחד יקדיש שנה מחייו על מנת לייסד מרכז ללימוד מקורות היהדות, על מנת לנסות ולהבין את משמעות מאורעות השואה, ובד בבד ליצור מנהיגי קהילות שישקמו את החברה היהודית בצרפת[2]. במהלך הקרבות על שחרור העיר שטרסבורג בשנת תש"ה, נפצע ואושפז בבית החולים. עם שחרורו מבית החולים, חזר לאלג'יר, שם הצטרף לרוברט גמזון שייסד בשנת תש"ו את "בית הספר ג'ילברט בלוך למנהיגות יהודית צעירה" (ע"ש הוגה החזון ג'ילברט בלוך שנרצח בשואה) באורסיי שעל יד פריז, והיה לבוגר המחזור הראשון בבית הספר. שם פגש את יעקב גורדין, תלמיד חכם מקובל ופילוסוף יהודי יליד לטביה, שנמלט לצרפת. הרב אשכנזי למד מפיו יחד עם קבוצת חבריו בוגרי בית הספר של גמזון, וממנו קבלו את השילוב ההגותי בין המסורת היהודית לתרבות האוניברסאלית. השפעתו של גורדין על הרב אשכנזי היתה רבה מאד, והוא מכנהו "מורנו". שם, למעשה, התפתחה האסכולה המכונה "האסכולה הפריסאית למחשבת ישראל"[3]. הרב אשכנזי החל לשמש כמורה בבית הספר. בשנת תש"ז התחתן עם אסתר פפירמן, ניצולת שואה ממזרח אירופה. במקביל להוראת היהדות באורסיי, שב ללמוד באוניברסיטת סורבון בפריז, שם התמחה בפילוסופיה, סוציולוגיה, אנתרופולגיה ואתנוגרפיה, וסיים לימודי תואר ראשון במדעי הרוח. הוא היה בעל ידע בשפות עתיקות, דבר שעזר לו בהרחבת ידיעותיו. הוא בחר שלא להמשיך בעולם האקדמיה, משום שראה את משימת חייו בהוראת היהדות ליהודי צרפת המשכילים. בשנת תשי"א עלה גמזון לישראל, והרב אשכנזי התמנה למנהל בית הספר, תפקיד בו שימש עד לשנת תשי"ח, לצד עמיתו נשיא בית הספר פרופ' אנדרה נהר. כמו כן, היה מעורב בהנהגת הצפים בצרפת וכן שימש כנשיא "המחלקה לחינוך נוער יהודי" ב"ארגון הסטודנטים היהודיים". בשנת תשי"ח הקים את "המרכז האוניברסיטאי ללימודי היהדות" שהיה המרכז הראשון למנהיגות יהודית צעירה בצרפת שלאחר השואה, ואותו ניהל לצד פרופ' נהר עד לשנת תשכ"ז. בתקופה זו (וגם לאחריה), היה מעורב בהקמתם של מרכזים רבים ללימודי יהדות ברחבי צרפת, בהם "מרכז רש"י" בפריז. באותה תקופהף החל להתפתח אצלו תפיסה יהודיצ-לאומית, והוא הח לארגן ביקורים בישראל לתלמידי ביה"ס באורסיי ולאנשי אקדמיה יהודיים. הוא אף רצה לעלות לארץ בסוף שנות החמישים, אך אביו הרב דוד אשכנזי ביקשו לנסוע לאלג'יריה ולעזור לקהילה היהודית שם להתארגן לקראת הגירתה לצקפת, ולכן עיכב את תוכניתו. עם זאת, ביק בארץ בשנת תשט"ו ונפגש עם הרב צבי יהודה הכהן קוק, פגישה שהיתה עבורו חוויה מכוננת במשנתו. להגדרתו, החל מאותה הפגישה הפך מ"יהודי" ל"עברי"[4]. כמו כן, פגש בארץ את הרב שניאור זלמן שניאורסון, מחסידי חב"ד, והמקובלים הרב יהודה לייב הלוי אשלג, הרב מרדכי עטיה והרב לוי נחמן, ולמד את שיטותיהם בקבלה. לאחר מלחמת ששת הימים החליט באופן סופי כי ברצונו לעלות לארץ. הוא סגר את בית הספר באורסיי, יצר קשר עם הרצי"ה קוק, ועלה ארצה. עם זאת, הוא שמר על קשר עם הקיהלות בצרפת, והיה נוסע לעיתים תכופות לבקר בצרפת ולמסור שם שיעורים. בשנתיים הראשונות לעלייתו ארצה ניהל בית ספר שייסדה הסוכנות היהודית בנתניה. בשנת תשכ"ט ניהל את ישיבת "מתיבתא" בעיר העתיקה בירושלים. בשנת תשל"ג ייסד בירושלים את בית המדרש "מעיינות", שנבנה במודל של בית הספר באורסיי. במרכז זה למדו צעירים יהודיים מצרפת, תוך עידוד עלייתם ארצה. בניהול מרכז זה שימש עד שנת תשמ"ח. בשנת תשמ"ב ייסד את "מרכז יאיר" שהיה מכון המשך למרכז מעיינות, ואשר עד מהרה נפתחו לו שלוחות ברחבי הארץ. הודות לשליטתו בשפות, בפילוסופיה, בדתות ובמקורות היהודיים, ייצג את היהדות פעמים רבות ברחבי העולם בסימפוזיונם ובהרצאות. הוא עמד בקרים עם מנהיגי דתות, כמרים ודיפלומטים ברחבי העולם. בשנת תשמ"ד היה ממדליקי המשואות בטקס יום העצמאות, והתמנה לנשיא הכבוד של התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה בישראל. בשנת תש"ן זכה בפרס אדמונד טנוג'י בפריז ובפרס יו"ר הכנסת. בשנת תשנ"ד הוענק לו אות יקיר פריז.

נפטר בט' בחשוון תשנ"ז לאחר מחלה קשה, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

תלמידיו[edit]

משנתו[edit]

ספריו[edit]

  • סוד העברי
  • מספד למשיח?
  • פירורים משולחן גבוה - ליקוטים מתורתו, בעירכת תלמידו הרב שלמה אבינר.

לקריאה נוספת[edit]

  • גבריאלה בן שמואל, "ההגות ההיסטוריוסופית והיסודות הקבליים בפרשנותו התנ"כית של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו)", חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר אילן רמת גן, אדר תשס"ט.
  • מישל קוז'ינסקי, "הביוגרפיה".

הערות שוליים

  1. השם לקוח מן המיתולוגיה האינדיאנית, ומשמעותו היא מנהיג בעל עוצמה (גבריאלה בן שמואל, "ההגות ההיסטוריוסופית והיסודות הקבליים בפרשנותו התנ"כית של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו)", חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר אילן, אדר תשס"ט (להלן: "בן שמואל"), עמ' 16.
  2. "סוד העברי" עמ' 26.
  3. בן שמואל, עמ' 17-18.
  4. מישל קוז'ינסקי, "הביוגרפיה", עמ' 88