הרב יעקב ניסן רוזנטל

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית

הרב יעקב ניסן רוזנטל היה דיין ופוסק, כיהן כאב בית הדין בחיפה.

תולדות חייו

נולד בשנת תרפ"ד בשכונת 'שערי חסד' לאביו, הרב אברהם דוד רוזנטל, דיין בבית דינו של הרב צבי פסח פרנק ולימים רב השכונה. בילדותו למד, כמו רוב בני הישוב הישן, במוסדות השונים של 'ישיבת עץ חיים', וכבר מצעירותו נודע כמתמיד גדול. בצעירותו, נהג ללמוד עם אביו מדי שבת לפני באופן קבוע לפני הנץ החמה קצות החושן, וכן נהג ללמוד בקביעות את דברי הגר"א על פרשת השבוע. בגיל 11 גילה אותו רב השכונה, הרב יעקב משה חרל"פ, והחל לקרבו. בחגים, היה הולך עם אביו להקביל את פני הרב קוק, שאמר כי בעתיד הילד הזה יכהן כרב. בגיל 16 ידע את סדרי נשים ונזיקין, ובגיל 17 היה נוהג לנסוע לחזון איש בבני ברק ולדבר איתו על מסכת ערכין. קשר הדוק היה לרב רוזנטל גם עם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק". בשנ תש"ז נשא לאשה את פנינה, בת הרב מרדכי שמואל קרול, רבו של כפר חסידים. הוא השתתף בשיעור הקבוע של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בביתו, שהשתתפו בו גדולי רבני ירושלים. הרב הרצוג התרשם מגדלותו של הרב רוזנטל, ומינה אותו בשנית תשי"א לדיין בביה"ד בצפת, בטרם הגיע לגיל 28, ובשנת תשי"ד עבר לביה"ד בחיפה, ותוך זמן קצר מונה לאב בית דין. הוא מונה על ידי הרב הרצוג כחבר בוועדה שבדקה את תחומי העיסוק של בתי הדין הרבניים, וכן היה ממחברי השאלות למבחני הדיינות של הרבנות הראשית. לאחר כ-25 שנה, בהיותו בן 55 פרש מבית הדין. הרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו רצו למנותו לדיין בבית הדין הגדול בירושלים, אך הדבר לא יצא לפועל.

בחיפה עסק הרב רוזנטל רבות בשיפור ענייני הדת בעיר. בשנת תשט"ו הקים את ה"כולל" הראשון בחיפה, 'כולל הגר"א'. כיום, "ישיבת הגר"א" מונה ארבעה סניפים נוספים (בבני ברק, פתח תקווה, רמת השרון וקריית ספר) מלבד המרכז בחיפה.

הוא נודע במנהגו לערוך 'בית דין של מטה' על מנת לגזור גזרות טובות לאנשים הזקוקים לכך, כגון חשוכי ילדים, חולים קשים וכד', ומרחבי הארץ נהרו אליו לשם כך.

הרב רוזנטל הרבה להעביר שיעורים, בין השאר בכוללי הגר"א שייסד ברחבי הארץ, בחיפה, בישיבת בית אל, לתלמידי ישיבת הגולן, ישיבת נהר דעה בנהריה ועוד.

תלמידיו

• הרב שלמה משה עמאר- הראשון לציון והרב הראשי לישראל, שהיה קרוב אליו מאד.

דרכו

בהספד זה דיבר עוד הרב רוזנטל בשבחו של הרב שפירא, שהיה מאלו שאינם מנותקים מכלל ישראל ומהמדינה. הוא עצמו, למרות שלא השתייך לציבור הדתי לאומי, היה מציין את יום העצמאות ואומר בבית הכנסת שלו הלל בלי ברכה. הרב שחר מספר כי כשהשתתף בשנה שעברה בתפילות ליל יום העצמאות בבית הכנסת של הרב, הוא שם לב שהרב מעודד להוסיף בית נוסף של 'לכה דודי', את 'והיו למשיסה שוסייך'.

פרישתו בגיל מוקדם יחסית מהדיינות, אפשרה לו להשלים את חיבורו על משנה תורה לרמב"ם 'משנת יעקב'. הרב עמאר עומד על כך שסדרת ספרים זו מורה כי הרב רוזנטל זכה בעצם ללמוד את כל התורה, "שהרי השולחן ערוך אינו על כל התורה, אין בו הלכות טהרה, בית המקדש וקרבנות, אבל הרמב"ם הוא על כל התורה". הבן, הרב יוסי, מסביר כי קשה לאפיין את הספר בקו אחד: "יש שם הלכה, למדנות וגם נגיעה בדרש. הוא הסביר שהתורה היא אחת, וכך יכול כל אחד למצוא בספר את מה שיחפש". בספר זה הוא מביע גם דעות לא צפויות בתחומים שנויים במחלוקת. כך הוא קובע שם את עמדתו (שאמנם לא קיים אותה בעצמו) שמותר לעלות להר הבית במקומות המותרים.

הרב רוזנטל הספיק לסיים את חיבורו על כל ה'משנה תורה', והכרך האחרון, החמישה עשר במספר, כבר קיים ונמצא בדיסק. העובדה שמשנה תורה עוסק גם בדיני קרבנות ובית המקדש, אפשרה לרב רוזנטל לכתוב גם על הנושאים הללו, בהם נחשב לאחד המומחים שבין גדולי התורה בדורנו. הרב שמואל אוירבך, ראש ישיבת 'מעלות התורה', סיפר כי פעם, כשנתקלו בשאלה קשה בדיני קודשים, אמר לו אביו הרב שלמה זלמן ש"זו שאלה בשביל ר' יעקב". הידידות בין שני הגדולים הללו צמחה בצעירותם בשכונת שערי חסד, כשהרב היה נמנה על חוג השומעים של שיעורי הרב שלמה זלמן אוירבך על הספר 'שב שמעתתא'.

הרב בקשי דורון מציין כי למרות שרוב שנות חייו התגורר בחיפה, הרי שהרב נשאר "ירושלמי בן ירושלמי". הבן, הרב יוסי, רואה בירושלמיות את מה שגרם לאביו להיות קשור לכל מי שעוסק בתורה, ללא הבדלי חוגים. הרב בקשי דורון אומר כי גם בנושא הקבורה שמר הרב רוזנטל על מנהגי ירושלים. הרב רוזנטל כיהן כארבעים שנה כיושב ראש הוועד והרב הפוסק של החברה קדישא בחיפה. בני הסה, מנכ"ל החברה קדישא, משתבח בפוסק ההלכה הגדול שזכה לו ארגונו, "שפסקיו התקבלו על ידי כל אינסטנציה רבנית". הסה מספר על שתי יוזמות בהן היה הרב נחשון בארץ. "היינו החברה קדישא הראשונה בארץ שעסקה בקבורה של חסרי דת שהגיעו לארץ עם העלייה מרוסיה. בהתאם לפסיקתו, פתחנו בית קברות מיוחד לחסרי דת ששמו 'דרכי שלום', על פי דברי הגמרא האומרת שקוברים מתי עכו"ם עם מתי ישראל מפני דרכי שלום".

יוזמה אמיצה נוספת של הרב רוזנטל היתה חידוש סוגי קבורה רוויה, בקומות או בכוכים, שנועדה לפתור את מצוקת הקבורה בארץ. החלטה זו, שהתפשטה אחר כך למקומות נוספים, קיבלה גם את ברכתה של מועצת הרבנות הראשית. הקשר לחברה קדישא נשמר גם בימי מחלתו הקשים, והוא עשה מאמץ אדיר להגיע מירושלים לחיפה כדי להשתתף בסעודת ז' באדר האחרון של החברה.

ליבו הרגיש של הרב רוזנטל כאב במיוחד נוכח סבלם של ילדים. בנו הרב יוסי מספר כיצד כשהיה מזמר את השיר 'ברוך ה' יום יום' מדי שבת בבוקר, היה שואל אותם רטורית: "אתם יודעים מה זה 'בלִבנַת הספיר הֶראַם עוז ידידות'?" ומסביר בהתרגשות שהכוונה למדרש לפיו אותם ילדים שנלקחו על ידי המצרים לשמש כאבנים בבניין, הגיעו אל מתחת לכסא הכבוד, ועל זה נאמר "ותחת רגליו כמראה לבנת הספיר". לא בכדי ביקש הרב רוזנטל להיקבר סמוך לחלקת הילדים בבית הקברות הישן, ושם אכן נטמן הדיין האמיץ והלמדן, המעמיק ובעל הלב הרגיש לצרות הכלל והפרט, בל"ג בעומר האחרון.

ספריו

קישורים חיצוניים

• יואל יעקובי, 'בדין ובחסד', אתר ישיבה