הרב מיכאל הרשקוביץ

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:09, 24 בנובמבר 2014 מאת גוד אסיק (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הרב מיכאל הרשקוביץ''' הוא ר"מ בישיבת מרכז הרב ורב היישוב נריה שבחבל בנימין. ==תולדות חי...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב מיכאל הרשקוביץ הוא ר"מ בישיבת מרכז הרב ורב היישוב נריה שבחבל בנימין.

תולדות חייו

למד בצעירותו בישיבת נתיב מאיר אצל הרב אריה בינה. בהמשך, החל ללמוד בישיבת מרכז הרב, שם נעשה לתלמידו המובהק של הרב צבי יהודה הכהן קוק. בהמשך, התמנה על ידי הרצי"ה לשמש כר"מ בישיבה לגמרא ואמונה. בשנת תשל"א ערך והוציא את החוברת "השבת, ישראל והזמנים" ובה מאמרים מאת הראי"ה קוק על השבת והמועדים (החוברת הודפסה בהמשך בספר "מאמרי הראי"ה" על ידי הרב אלישע אבינר). עם הקמת היישוב נריה החל לשמש כרבו. הרב הרשקוביץ הינו חבר בית הדין לענייני ציבור של הרב דב ליאור. כמו כן, עוסק בענייני ציבור בתחומי חינוך, ארץ ישראל ועוד.

תלמידיו הדפיסו את החוברת "לך לך אל ארץ המוריה", ובה שיעוריו על פרשת עקידת יצחק, על פי דרכו של הרב קוק בספרו "עולת ראיה".

נשוי לד"ר בת שבע, רופאת משפחה. בנם הוא הרב יוסף אליצור, ר"מ בישיבת עוד יוסף חי ומחבר ספר "תורת המלך".

שיטתו

יסוד בולט במשנתו של הרב הרשקוביץ הוא שהציווי האלוקי איננו עומד בסתירה למוסר ולמצפון האנושיים. למשל, מתנגד הרב הרשקוביץ לפרשנויות אקזיסטנציאליסטיות הרואות בעקידת יצחק ניגוד בין המוסר הטבעי של אברהם לבין הציווי האלוקי וטוענות שבכך שאברהם אבינו עקד את יצחק הוא למעשה כבש את האנושיות שלו בפני הצו הלאוקי הגדול ממנו. לפי תפיסתו, הרצון והמוסר אינם יכולים לעמוד בסתירה ליראת השמים, הואיל והיא אלוקית והם אנושיים, ולכן אינם יכולים לעמוד בהנגדה זה מול זה.

בנושא המאבק על ארץ ישראל דוגל הרב הרשקוביץ במאבק אקטיבי ובקו תקיף ולא מתפשר, וסובר כי חובה על חייל לסרב לפקודה לפנות ישובים. עם זאת, אין הוא רואה זאת כקונפליקט בין פקודת הצבא לבין ציווי התורה, אלא אדרבה, דוקא קיום פקודה הנוגדת את התורה פוגעת לשיטתו במהותה של המדינה, ש"יסוד הוויתה, חייה ופעליה הוא ברוח תורת ישראל", ולכן "לא יעלה על הדעת שהכלי יקום על יוצרו ויהיו ערכיה של תורה כפופים למרותו של המלך". לדבריו, ציות עיוור להוראות השלטון מבלי להתייחס למוסריותן "שוללת את החותם המוסרי ממעשיו והוראותיו, וסופן שלא יתקיימו". הוא מותח ביקורת חריפה כלפי רבנים שהורו לתלמידיהם שלא לסרב לפקודה כזו. להגדרתו, נתינת ערך עליון לפקודות המדינה מצד עצמן, גם כשהן לא הולכות בד בבד עם ציווי התורה, היא "פאשיזם".