Difference between revisions of "הרב שבתאי בן חיים"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Line 1: Line 1:
'''הרב שבתאי שבתאי''', הידוע בשם '''הרב שבתאי בן חיים''' הוא רב המושב מנוחה והמועצה האזורית לכיש.‏‏
+
'''הרב שבתאי שבתאי''' הידוע בשם '''הרב שבתאי בן חיים''' היה רב המושבים מנוחה וסגולה והמועצה האזורית לכיש.‏‏
 +
==תולדות חייו==
 +
נולד בשנת תר"פ(1920) בכפר זֵבָּר שבכורדיסטן לחיים ולכַתון. אמו מתה כחמישה חודשים אחרי לידתו ואביו נישא בשנית והמשפחה עברה לעיר עקרא, שם למד בתלמוד תורה בשנים תרפ"ה-תרצ"ד אצל חכמי כורדיסטן בהם: [[הרב אברהם מנחם]]‏‏<ref>‏ספר "חכמי כורדיסתאן",חכם אברהם מנחם,עמ' 79,ירושלים שנת תשס"ה.‏</ref> וחכם צמח ברזאני. עוד בצעירותו התגלה כעילוי והצטיין בבקיאותו ובאהבתו לספרי קודש, על אף שלמד בבית ספר ממלכתי. מוריו הציעו לאביו לשלוח אותו לעיר מוסול שבעיראק, כדי שיתקדם יותר בלימוד התורה, ואכן בשנת תרצ"ד החל ללמוד בישיבה הגבוהה במוסול, ובשנת תרצ"ח הוסמך לשחיטה, בדיקה, רבנות, דיינות ומילה, על ידי [[הרב סלימון ברזאני]]. כמו כן, השתלם בחכמת ה[[קבלה]]. 
  
הרב שבתאי נולד בשנת ה'תר"פ(1920) בכפר זֵבָּר בכורדיסטן לחיים ולכַתון. אמו מתה כחמישה חודשים אחרי לידתו ואביו נישא בשנית והמשפחה עברה לעיר עקרא שבכורדיסטן, שם למד בתלמוד תורה משנת ה'תרפ"ה (1925) עד שנת ה'תרצ"ד (1934) אצל חכמי כורדיסטן בהם: [[הרב אברהם מנחם]]‏‏<ref>‏ספר "חכמי כורדיסתאן",חכם אברהם מנחם,עמ' 79,ירושלים שנת תשס"ה.‏</ref> וחכם צמח ברזאני. עוד בצעירותו התגלה כעילוי והצטיין בבקיאותו ובאהבתו לספרי קודש, על אף שלמד בבית ספר ממלכתי של גויים. מוריו הציעו לאביו לשלוח אותו לעיר מוסול שבעיראק כדי שיתקדם יותר בלימוד התורה.
+
בשנת תרצ"ח התמנה למשרת דיין בבית הדין הרבני שבעקרא, משרה שאושרה ע"י השלטון העיראקי. בתקופה מאוחרת יותר למד תורה מפי [[הרב יצחק ברזאני]], ראב"ד ארביל, שהסמיכו בשנית‏‏<ref>ספר "תולדות יצחק" - קורות חייהם של הרבנים [[הרב יצחק נח]] והרב יצחק ברזאני</ref>. הרב שבתאי הסתובב בכפרים שבכורדיסטן על מנת לשחוט לאנשי הכפרים היהודים שלא היה להם רב ושוחט, וכן [[ברית מילה|מל]] את התינוקות וערך חופה וקידושין. שירת בצבא העיראקי והגיע לדרגות קצונה. בעת שירותו הצבאי, ביקר בקברי הנביאים [[יונה הנביא|יונה]] ו[[מחום נאלקושי|נחום]], על אף שכנסיה אליהם נאסרה על יהודים. נשא לאשה את מחבובה.  
  
בשנת ה'תרצ"ד (1934) עבר ללמוד בישיבה גבוהה במוסול עד לשנת ה'תרצ"ח (1938) בה הוא למד שחיטה ובדיקה, רבנות, מוהלות ודיינות. לאחר סיום לימודיו בישיבה הגבוהה ניגש לבחינות בשחיטה ובדיקה, רבנות, מוהלות ודיינות, עבר אותן בהצלחה והוענק לו כתב הסכמה בנידון על ידי [[חכם סלימון ברזאני]] ממוסול העיראקית ועוד רבנים. למד גם קבלה עיונית ומעשית.
+
ב[[אייר]] תשי"א עלה עם משפחתו ל[[ארץ ישראל]], והתגורר במעברה ב[[טבריה]], שם קיים קשר הדוק עם רבה של העיר [[הרב מאיר ועקנין]]. הוא החל לשמש כמורה ביישובי צפון הנגב. בארץ נבחן שנית אצל מספר דיינים שאישרו את סמיכתו, אך כדי להוסיף לסמיכתו תוקף רשמי נשלח לבחינה אצל [[הרב עובידה יוסף]], והוסמך בהצטיינות גם על ידו. הוא התגייס לשירות מילואים, בנמסגרתו הכיר את [[הרב שלמה גורן]], שהציע לו להיות רב צבאי, אך הוא סרב לבקשתו. בכ"ה ב[[אייר]] תשט"ז התמנה לרב המושבים מנוחה וסגולה. בהמשך, הורחבה כהונתו ע"י הרנות הראשית לישראל לתפקיד רב המועצה האזורית לכיש. הוא ייסד קורסים ללימודי שחיטה ובדיקה. הוא היה חבר ב"בית העוד" שפעל במושב אבן שמואל, המיועד להשתלמות רבנים ושוחטים בהוראת הלכה למעשה. במסגרת זו פעל בשיתוף פעולה עם [[הרב מרדכי אליהו]], [[הרב חיים דוד הלוי]], [[הרב יוסף שרביט]] (רבה של אשקלון]]), [[הרב בנימין אביעד]] (רב המועצה האזורית שפיר) ועוד.  
  
בי"ב שבט ה'תרצ"ח (14 בינואר 1938) התמנה למשרת דיין בבית הדין הרבני שבעקרא. המשרה אושרה גם על ידי ממשלת עיראק. בתקופה מאוחרת יותר למד תורה מפי חכמי כורדיסטן, בהם [[הרב יצחק ברזאני]], רב ו[[אב בית דין]] של העיר ארביל בכורדיסטן. על אף שהוסמך להיות שוחט ובודק עוד בשנת ה'תרצ"ח (1938) על ידי כמה מרבני כורדיסטן, הרב יצחק ברזאני הסמיכו שנית לרב, לשוחט ובודק, מנקר ומוהל בשנת ה'תרצ"ט (1939)‏‏<ref>ספר "תולדות יצחק" - קורות חייהם של הרבנים [[הרב יצחק נח]] והרב יצחק ברזאני</ref>. הרב שבתאי הסתובב בכפרים שבכורדיסטן על מנת לשחוט לאנשי הכפרים היהודים שלא היה להם רב ושוחט, היה מל את התינוקות ועורך חופה וקידושין. שירת בצבא העיראקי והגיעה לקצונה. בעת שהיה בצבא העיראקי זכה לבקר בקברים של הנביאים [[נחום]] ו[[ספר יונה|יונה]], למרות שאסור על יהודים להיכנס לקבר יונה שהיה בשליטה מוסלמית. גם בהיותו בצבא העיראקי תמיד הקפיד לאכול אך ורק אוכל כשר, שמר על הדת גם במצבים קשים ביותר ולמד תורה.
+
שמו התפרסם גם במקובל העוסק בקבלה מעשית וכתיבת קמיעות.  
  
הרב שבתאי ורעייתו מחבובה עלו לישראל בחודש אדר בשנת ה'תשי"א (1951) וגרו במעברות ב[[טבריה]]. שם הוא קיים קשר הדוק עם  [[הרב מאיר ועקנין]] שהיה רבה של טבריה ואב בית הדין. על אף שהרב שבתאי הוסמך כבר לרבנות בחו"ל, נבחן שנית בארץ על ידי כמה דיינים שחתמו על הסמכתו לרבנות, אך כדי שיהיה מוכר יותר שלחו אותו אל  [[הרב עובדיה יוסף]] שיבחן אותו גם הוא לרבנות. הרב שבתאי עבר בהצלחה את כל השאלות והציג ידע רב. בתקופת שהותו בארץ שירת במילואים, וכך הכיר את  [[הרב שלמה גורן]]. הרב גורן הציע לו להיות רב צבאי אך הוא סירב.
+
נפטר בו' באייר תשע"א (יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל).
 
 
בתחילת דרכו בישראל שימש הרב שבתאי כמורה ביישובי צפון הנגב‏‏, ובכ"ה באייר ה'תשט"ז‏‏ (1955) קצת אחרי הקמתו של מושב מנוחה, התמנה ל[[מרא דאתרא]] של מושבי מנוחה וסגולה. שנים מאוחר יותר, התמנה על ידי [[הרבנות הראשית לישראל]] כרב ראשי של מועצה אזורית לכיש. בין יתר פעולותיו שם פתח הרב שבתאי קורסים לשחיטה ובדיקה באמצעות הרב ד"ר גדליה הריס מנהל קרן ג'.‏‏‏‏  ‏‏‏‏
 
 
 
כמו כן היה הרב שבתאי חבר ב"בית הוועד" באבן שמואל, המיועד להשתלמות רבנים ושו"בים בהוראה הלכה למעשה. כמה מבין הלומדים כבר הוסמכו להוראה ולשו"ב על ידו. בין הרבנים שנכחו באותו הכולל הם: [[הרב מרדכי אליהו]], [[הרב חיים דוד הלוי]], [[הרב יוסף שרביט]] רבה של אשקלון, [[הרב בנימין אביעד]] רב אזורי של מועצה אזורית שפיר.
 
 
 
הרב שבתאי עסק בכל מקצועות הרבנות בחייו ורק בישראל לא רצה לשמש כדיין. פסיקותיו נוהגות בדרך כלל על פי [[רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי]], ופסיקותיו דומות בדרך כלל לפסיקותיו של ידידו ה[[ראשון לציון]] הרב מרדכי אליהו, והוא שימר את מנהגיהם של יהודי כורדיסטן. עוסק ב[[קבלה]] עיונית ובקבלה מעשית (כתיבת קמיעות, גורלות, וכדומה) עד היום.
 
 
 
הרב שבתאי נפטר בשיבה טובה ב-ו' אייר ה'תשע"א (10 במאי 2011) - יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל.
 
  
 
== מפסיקותיו הידועות ==
 
== מפסיקותיו הידועות ==
 +
ע"פ רוב, נהג לפסוק הלכה כדעת [[רבי יוסף חיים מבגדד]], ולחזק את מנהגי יהודי כורדיסטן. מבין פסיקותיו:
 
* היתר לאכילת זרוע צלי בליל פסח במקום שנהגו, בניגוד לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף שאסר זאת ודרש לבטל המנהג.
 
* היתר לאכילת זרוע צלי בליל פסח במקום שנהגו, בניגוד לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף שאסר זאת ודרש לבטל המנהג.
* אמירת הלל ביום העצמאות בלא ברכה, אף על פי שהיה ראוי לומר בברכה מכל מקום עדיף לא להיכנס למחלוקת וספק ברכות להקל ויאמרו בתוך התפילה אך בלא ברכה עם שאר פסוקים הנהוגים. כמו כן מתיר להתגלח לכבוד יום העצמאות כהוראת [[הרב יצחק נסים]].
+
* אמירת הלל ביום העצמאות בלא ברכה (אף על פי שסבר שהיה ראוי לומר הלל בברכה, העדיף להימנע מכך על מנת לא להיכנס למחלוקת). כמו כן מתיר להתגלח לכבוד יום העצמאות כהוראת [[הרב יצחק נסים]].
  
 
== לקריאה נוספת ==
 
== לקריאה נוספת ==
+
* שלו שבתאי, '''"השבח לאל"''' - קורות חייו ופועלו של הרב שבתאי בן חיים, הוצאת עטרת, שנת תשע"ב - ספר אלבומי הכולל תמונות ופרקים מחייו.
שלו שבתאי , ספר '''"השבח לאל"''' - קורות חייו ופועלו של הרב שבתאי בן חיים, הוצאת עטרת, שנת ה'תשע"ב. ספר אלבומי הכולל תמונות ופרקים מחייו.
 
  
 
== קישורים חיצוניים ==
 
== קישורים חיצוניים ==
 
*[http://www.facebook.com/pages/hrb-sbty-bn-hyym/142993519055545?ref=ts דף הבית של הרב שבתאי בפייסבוק]
 
*[http://www.facebook.com/pages/hrb-sbty-bn-hyym/142993519055545?ref=ts דף הבית של הרב שבתאי בפייסבוק]
  
== הערות שוליים ==
+
{{הערות שוליים}}
<references />
 
 
 
 
{{מיון רגיל:בן חיים שבתאי}}
 
{{מיון רגיל:בן חיים שבתאי}}
 
[[קטגוריה:רבנים בימינו]]
 
[[קטגוריה:רבנים בימינו]]
 
[[קטגוריה:רבני ישובים בישראל]]
 
[[קטגוריה:רבני ישובים בישראל]]
 +
[[קטגוריה:רבנים אזוריים]]
 +
[[קטגוריה:מקובלים]]
 
[[קטגוריה:חכמי כורדיסטן]]
 
[[קטגוריה:חכמי כורדיסטן]]

Revision as of 13:56, 17 July 2016

הרב שבתאי שבתאי הידוע בשם הרב שבתאי בן חיים היה רב המושבים מנוחה וסגולה והמועצה האזורית לכיש.‏‏

תולדות חייו

נולד בשנת תר"פ(1920) בכפר זֵבָּר שבכורדיסטן לחיים ולכַתון. אמו מתה כחמישה חודשים אחרי לידתו ואביו נישא בשנית והמשפחה עברה לעיר עקרא, שם למד בתלמוד תורה בשנים תרפ"ה-תרצ"ד אצל חכמי כורדיסטן בהם: הרב אברהם מנחם‏‏[1] וחכם צמח ברזאני. עוד בצעירותו התגלה כעילוי והצטיין בבקיאותו ובאהבתו לספרי קודש, על אף שלמד בבית ספר ממלכתי. מוריו הציעו לאביו לשלוח אותו לעיר מוסול שבעיראק, כדי שיתקדם יותר בלימוד התורה, ואכן בשנת תרצ"ד החל ללמוד בישיבה הגבוהה במוסול, ובשנת תרצ"ח הוסמך לשחיטה, בדיקה, רבנות, דיינות ומילה, על ידי הרב סלימון ברזאני. כמו כן, השתלם בחכמת הקבלה.

בשנת תרצ"ח התמנה למשרת דיין בבית הדין הרבני שבעקרא, משרה שאושרה ע"י השלטון העיראקי. בתקופה מאוחרת יותר למד תורה מפי הרב יצחק ברזאני, ראב"ד ארביל, שהסמיכו בשנית‏‏[2]. הרב שבתאי הסתובב בכפרים שבכורדיסטן על מנת לשחוט לאנשי הכפרים היהודים שלא היה להם רב ושוחט, וכן מל את התינוקות וערך חופה וקידושין. שירת בצבא העיראקי והגיע לדרגות קצונה. בעת שירותו הצבאי, ביקר בקברי הנביאים יונה ונחום, על אף שכנסיה אליהם נאסרה על יהודים. נשא לאשה את מחבובה.

באייר תשי"א עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר במעברה בטבריה, שם קיים קשר הדוק עם רבה של העיר הרב מאיר ועקנין. הוא החל לשמש כמורה ביישובי צפון הנגב. בארץ נבחן שנית אצל מספר דיינים שאישרו את סמיכתו, אך כדי להוסיף לסמיכתו תוקף רשמי נשלח לבחינה אצל הרב עובידה יוסף, והוסמך בהצטיינות גם על ידו. הוא התגייס לשירות מילואים, בנמסגרתו הכיר את הרב שלמה גורן, שהציע לו להיות רב צבאי, אך הוא סרב לבקשתו. בכ"ה באייר תשט"ז התמנה לרב המושבים מנוחה וסגולה. בהמשך, הורחבה כהונתו ע"י הרנות הראשית לישראל לתפקיד רב המועצה האזורית לכיש. הוא ייסד קורסים ללימודי שחיטה ובדיקה. הוא היה חבר ב"בית העוד" שפעל במושב אבן שמואל, המיועד להשתלמות רבנים ושוחטים בהוראת הלכה למעשה. במסגרת זו פעל בשיתוף פעולה עם הרב מרדכי אליהו, הרב חיים דוד הלוי, הרב יוסף שרביט (רבה של אשקלון]]), הרב בנימין אביעד (רב המועצה האזורית שפיר) ועוד.

שמו התפרסם גם במקובל העוסק בקבלה מעשית וכתיבת קמיעות.

נפטר בו' באייר תשע"א (יום העצמאות ה-63 למדינת ישראל).

מפסיקותיו הידועות

ע"פ רוב, נהג לפסוק הלכה כדעת רבי יוסף חיים מבגדד, ולחזק את מנהגי יהודי כורדיסטן. מבין פסיקותיו:

  • היתר לאכילת זרוע צלי בליל פסח במקום שנהגו, בניגוד לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף שאסר זאת ודרש לבטל המנהג.
  • אמירת הלל ביום העצמאות בלא ברכה (אף על פי שסבר שהיה ראוי לומר הלל בברכה, העדיף להימנע מכך על מנת לא להיכנס למחלוקת). כמו כן מתיר להתגלח לכבוד יום העצמאות כהוראת הרב יצחק נסים.

לקריאה נוספת

  • שלו שבתאי, "השבח לאל" - קורות חייו ופועלו של הרב שבתאי בן חיים, הוצאת עטרת, שנת תשע"ב - ספר אלבומי הכולל תמונות ופרקים מחייו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ‏ספר "חכמי כורדיסתאן",חכם אברהם מנחם,עמ' 79,ירושלים שנת תשס"ה.‏
  2. ספר "תולדות יצחק" - קורות חייהם של הרבנים הרב יצחק נח והרב יצחק ברזאני