ויכולו

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

קטע מפרשת בראשית (בראשית ב, א - ג), הנאמר בליל שבת שלוש פעמים: בתוך תפילת העמידה של ערבית, אחרי תפילת העמידה ובשעת הקידוש על היין.


בגמרא (שבת קיט, ב) מובא: "אמר רב המנונא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית".

עוד אמרו חכמים, שכל האומר "ויכולו" בתפילת ערב שבת, שני המלאכים המלווים את האדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו: וסר עונך וחטאתך תכופר.

ישנו מדרש בשם "מדרש ויכולו" המובא ברוקח (הלכות שבת מט) ובו נכתב שחייב אדם לומר "ויכולו" שלוש פעמים בשבת- בתפילה, לאחריה, ועל הכוס. אחד הטעמים למספר שלוש הוא כנגד שלושה עולמות- עליון, אמצעי, ותחתון.

הטעם שחוזרים לומר "ויכולו" לאחר תפילת העמידה הוא משום יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפילת העמידה, ואגב יום טוב שחל להיות בשבת תיקנו לכל השבתות. טעם נוסף: כדי להוציא את מי שאינו יודע. ויש אומרים שכדי להעיד על בריאת העולם, חוזרים ואומרים "ויכולו" בקול רם בציבור.

את "ויכולו" שלאחר תפילת העמידה אומרים בעמידה דווקא. הטעם לכך הוא, לפי שבפסוקים אלה מעידים אנו שהקב"ה ברא את עולמו בששת ימי הבריאה, ועדות נאמרת לפי דין תורה בעמידה, שנאמר: "ועמדו שני האנשים".ויש אומרים שמאחר ועומדים בתפילת לחש שלפני "ויכולו" ובתפילת שבע שאחריה, פשוט נשארים לעמוד גם ב"ויכולו". (שיבלי הלקט ענין שבת סו בשם אחיו ה"ר בנימין)

ומי שהאריך בתפילתו וסיים אחר שהציבור אמרו "ויכולו", לדעת הט"ז אינו יכול לומר "ויכולו" ביחידות, כי אמירה זו נועדה לעדות ואין עדות ביחיד. ולכן נוהגים המאחרים להדר לומר "ויכולו" עם עוד אדם. ומכל מקום למעשה אפשר לומר "ויכולו" שאחר התפילה גם ביחיד, ויתכוון לאומרו כקורא בתורה (מ"ב רסח, יט).

ויש מי שכתב, שטוב להזדרז לסיים תפילת עמידה כדי לומר יחד עם הקהל "ויכולו", כי לכתחילה המצווה לאומרו במניין, שקידוש ה' הוא בפני עשרה (פמ"ג, באו"ה. ועיין בחזו"א לח, י, שחולק על עצם ההידור שבעדות).

הטעם לאמירת "ויכולו" בקידוש הוא כדי להוציא את בני ביתו שלא אמרוהו בערבית.