ויקישיבה:מיזמים/תורנית/מלאכת מחשבת

מלאכת אומנות.

כוונת התורה באומרה: "לא תעשה כל מלאכה", נמסרה למשה בתורה שבעל פה; ובמסורת זו נאמר שכל שלושים ותשע המלאכות שהוצרכו למלאכת בניין המשכן במדבר וכל המלאכות הדומות להן נכללות באיסור מלאכה בשבת.

ואמנם, לא רק את מהות המלאכות למדו חז"ל ממלאכת המשכן, אלא גם את איכות עשייתן. במלאכת המשכן נאמר שהיא "מלאכת מחשבת", כלומר: מלאכת אומנות; לפיכך כל מלאכה שאינה נעשית בדרך עשיית מלאכת מחשבת, אינה אסורה בשבת מן התורה, ואין צריך לומר שאין חייבים עונש או קרבן על עשייתה.

תנאי מלאכת מחשבת הם:@ שהמלאכה תיעשה כדרכה. אין אדם חייב על עשיית מלאכה בשבת, אלא אם כן עשה אותה באופן שרגילים לעשותה, אך אם עשה אותה בשינוי מן הדרך הרגילה - פטור. ברם, מדרבנן נאסרה גם עשיית מלאכה בשינוי מחמת דמיונה למלאכה כדרכה.

לדוגמא: הנוטל שערו או ציפורניו במספריים - חייב, אך התולשם בידו - פטור, כי שינה מעשהו מן הדרך הרגילה, אך אסור לעשות כן מדרבנן.

דוגמא נוספת: הכותב בימינו, ואינו איטר - חייב, אך אם כתב בשמאלו - פטור, כי אין דרך בני אדם שאינם איטרים לכתוב בשמאלם, אבל אסור לעשות כן מדרבנן.

מלאכה הנעשית בשינוי נקראת מלאכה "כלאחר יד", ואינה נחשבת למלאכת מחשבת, כי במשכן נעשו המלאכות כדרכן.@ שהמלאכה תיעשה בכוונה. כל מלאכה שנעשתה בשבת ללא כוונה, מבלי משים, שעשייתה לא היתה צפויה מראש, אינה נחשבת למלאכה האסורה בשבת, ומי שעשאה - פטור. ולכן, העושה מלאכה בשבת כ"מתעסק" - פטור, כיון שלא עשאה בכוונה, אלא מתוך טעות, בין אם טעה בעצם מעשהו, בין אם החליף בטעות את הגוף בו נעשתה המלאכה, בין אם טעה ושינה את סדר המלאכות ובין אם עשאן בטעות באיכות פחותה.

עוד אמרו חכמים, כי המתכוון לעשות מעשה מותר, ובשעת עשייתו נעשתה מלאכה, אף שידוע היה מראש שיתכן שתיעשה אגב מעשהו - פטור, מאחר שלא התכוון לה.

יתר על כן אמרו חכמים: "דבר שאינו מתכוון - מותר". כלומר: פעולה המותרת מצד עצמה, העלולה לגרור בעיקבותיה פעולה אסורה - עשייתה מותרת לכתחילה (ולא רק שהעושה כן פטור), אם קיימים שני התנאים הבאים: א. העושה אינו מתכוון לפעולה האסורה; ב. הפעולה האסורה אינה תוצאה הכרחית של הפעולה המותרת, אלא אפשרית בלבד.

לדוגמא: מותר לגרור בשבת ספסל קל על גבי קרקע, ובלבד של יתכוון לעשות חריץ. עשיית החריץ אמנם תתכן, אך אינה תוצאה הכרחית מן הגרירה.

פעולה המותרת מצד עצמה, אך וודאי שתגרור בעיקבותיה פעולה אסורה - עשייתה אסורה. פעולה זו נקראת בפי חז"ל: "פסיק רישיה ולא ימות", כלומר: חתוך ראשו ולא ימות. כשם שאי אפשר לחתוך את ראשו של בעל חיים מבלי לגרום להמתתו, כך אי אפשר לפעולה המותרת להיעשות מבלי שתיעשה בגללה הפעולה האסורה.

יש להבדיל בין שני סוגים של "פסיק רישיה": א. "פסיק רישיה דניחא ליה", כלומר, שהאדם העושה את הפעולה המותרת מרוצה מן הפעולה האסורה הנגררת מפעולתו - שאז איסור עשייתה הוא מן התורה; ב. "פסיק רישיה דלא ניחא ליה", כלומר, שהאדם העושה את הפעולה המותרת אינו מרוצה מן הפעולה האסורה הנגררת מפעולתו - שאז איסור עשייתה הוא מדרבנן.

ההבדל שבין "מתעסק" ל"אינו מתכוון" הוא: ה"מתעסק", התכוון לעשות מעשה מסויים (בין אסור בין מותר), אלא שמתוך טעותו או אי תשומת לבו, לא נעשה מעשהו כפי כוונתו. ואילו זה ש"אינו מתכוון", אינו טועה כלל, אלא יודע הוא מראש שיתכן שתיעשה מלאכה אגב מעשהו אלא שאינו מתכוון לה.@ שהמלאכה תהיה צריכה לגופה. ראה ערך: מלאכה שאינה צריכה לגופה.@ שהמלאכה תיעשה לשם תיקון. העושה מלאכה בדרך קלקול - פטור. הוא שאמרו חכמים: "כל המקלקלים - פטורים".

לדוגמא: החובל והוציא דם מבעל חיים לצורך הדם - חייב, אך אם חבל דרך השחתה - פטור.

דוגמא נוספת: המחתך עורות - חייב, אך אם חתך כדי לקלקל - פטור.

דוגמא נוספת: המבעיר - חייב, אך אם הבעיר על מנת לשרוף - פטור, כי אינו חייב, אלא אם כוונתו לתקן, כגון: המבעיר אש כדי לחמם את הבית או כדי לבשל תבשיל או כדי להאיר וכיוצא בזה.

אמנם, המקלקל על מנת לתקן - חייב; ועל כן, הקורע על מנת לתפור ולתקן - חייב (כגון: חייט החותך את הבד כדי לתפור ממנו בגד), וכן הסותר על מנת לבנות, וכן המוחק על מנת לכתוב במקום המחוק - חייבים, כי הנם מקלקלים שסוף כוונתם לתקן.

חכמים גזרו גם על מלאכות שנעשות דרך קלקול ואסרום.@ שהמלאכה תיעשה לשם קיום. בחלק מן המלאכות יש תנאי נוסף: שתיעשנה לשם קיום כפי שנעשו במשכן, ולא תהיינה כמעשי עראי.

לכן, למשל, אין הקושר חייב, אלא אם כן קשר קשר בר קיום. וכן, העושה אוהל עראי - פטור. וכן, הכותב בכתב שאינו מתקיים, כגון בצבע מתנדף או בחול ובאבק המתפזרים על ידי רוח מצויה - פטור.

כאמור, אף שכל מלאכה שאינה "מלאכת מחשבת" מותרת עשייתה בשבת מן התורה - חכמים גזרו גם על מלאכות שחסרים בהן תנאי מלאכת מחשבת.