Open main menu

חגר

אחד ממספר מושגים המשמשים לתיאור דרגות שונות של פגיעה ברגלים ובכושר ההליכה, והם: פיסח, חיגר, צולע, נכה רגלים, שפי, שפיפון, קיטע.

Contents

מונחיםEdit

פיסח הוא לשון המקרא למי שהוא נכה רגלים או צולע[1], כיוון שנראה כמדלג, כלומר פוסח [2].

חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש[3]. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך[4], ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע[5]. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'[6], וכן 'ערל שפתים'[7]. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים[8], וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.

יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה[9]. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח[10], והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח[11] - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים[12], ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג[13], ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך[14]; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא[15]; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים[16]; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו[17]; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו[18]; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו[19]; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה[20].

צולע הוא מי שהולך כפיסח[21]. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה[22]; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג[23].

שפי [24], הוא חיגר ברגל אחת[25], והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה[26], היינו שנשמט ממקומו; שפיפון [27], הוא חיגר בשתי רגליו[28], והוא מלשון שפייה כפולה[29].

נכה רגלים [30], הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה[31], שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'[32].

קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם[33].

רקע מדעיEdit

הגדרות החיגר בהגדרתו הנרחבת כולל מצבים שונים של פגיעות ברגלים ובכושר ההליכה. פגיעות אלו יכולות להיות במערכת העצבים, במערכת השרירים, בפרקים או בעצמות. הפגיעות יכולות להיות מולדות או נרכשות, יכולות לפגוע ברגל אחת או בשתי הרגלים, יכולות להיות זמניות או קבועות, ויכולות להיות בדרגות חומרה שונות.

סיבות יכול להיות שיתוק של הרגלים על רקע של פגיעה מוחית באזור האחראי על הפעלת הרגלים, כגון בשיתוק מוחין; יכול להיות שיתוק הרגלים על רקע של פגיעה בחוט השדרה, כגון במחלת שיתוק ילדים; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של פגיעה בעצבים ההיקפיים, המעצבבים את שרירי הרגלים, כגון בהרעלות שונות או במחלת סוכרת; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של מחלת שרירים מולדת או נרכשת; יכולה להיות פגיעה בעצמות הרגלים, כתוצאה מחבלה או מחלת עצמות; יכולה להיות צליעה על רקע של פגיעה חבלתית או דלקתית בפרקי הרגלים; יכולה להיות על רקע של נקיעה ופריקה; יכולה להיות חולשה של הרגלים או צליעה על רקע של מחלות כלליות, כגון מחלות ממאירות, מחלות זיהומיות, או הפרעות בחילוף החומרים; יכולים להיות שינויים במבנה הרגלים מלידה, כתוצאה מבעיות עובריות, או תיסמונות שונות.

החיגר במקרא ובחז"לEdit

סיבותEdit

מצינו מספר סיבות להיות האדם חיגר:

חבלה ופגיעה בחוט השדרה[34]; תשמיש שלא כדרך כל הארץ[35], ולפי ששינה בירך - לוקה בירך[36]; מעשים מקולקלים[37]; העושה עצמו חיגר, סופו להיות חיגר[38].

אישיםEdit

מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכי רגלים, או חיגרים:

  1. נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי[39];
  2. יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך[40], וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו[41];
  3. בלעם היה חיגר ברגל אחת[42];
  4. שמשון היה חיגר בשתי רגליו[43];
  5. מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו[44]. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד[45], והתקשה אפילו לרכב על החמור[46], נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר[47];
  6. אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו[48], היינו שאחזתו פודגרא[49];
  7. פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה[50];
  8. נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו[51];
  9. לוי צלע כשהראה דרך הקידה[52];
  10. רבי יהושע בן לוי היה צולע[53];
  11. שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל[54].

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים[55].

לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים[56].

התקניםEdit

מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגר והקיטע:

  1. מקל[57];
  2. קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה[58], ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו[59];
  3. סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו[60]; כסא של קיטע[61].

עבודהEdit

חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד[62].

פרטי דיניםEdit

החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.

'אשר הכין מצעדי גבר' חיובו של החיגר בברכה תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם[63], ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם[64], וגם החיגר חייב בברכה זו[65].

הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות[66], ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן[67]. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך[68], ויש מי שחולק[69].

בדיני מקח וממכר החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו[70].

תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא[71].

עבודהEdit

שליח ציבור המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגלים יכול לשמש כשליח ציבור, אף על פי שצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה[72].

כהן בנשיאת כפיים כהן שאין לו רגלים, והולך ברגלים תותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלות לדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיר את מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללא שרוכים[73].

כהן בעבודה במקדש כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה[74].

דיין חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין [75], ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה[76], ופסול כדיין לסדר הגט[77], ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה[78], אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה[79], אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות[80].

ראיה חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה [81], וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה[82]. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה[83]. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה[84].

הקהל טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים[85].

קרבן פסח יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח[86], אך חלקו על דבריהם[87].

כניסה לעזרה קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה[88].

טומאת קביים קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס[89].

בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח[90].

מלחמה חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה[91].

שבתEdit

חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותר לו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לו ללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלא לעזר, אסור לצאת בשבת[92], והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד[93].

חיגר, או פצוע קשה ברגליו, שיכול ללכת מרחק קצר כשהוא זקוק למקל רק להישען עליהם קצת, אבל למרחק רב יותר זקוק לחלוטין למקל בגלל כאביו, נחלקו הפוסקים אם רשאי ללכת כך לבית הכנסת בשבת, במקום שיש רשות הרבים מן התורה - יש מי שאסר, כיוון שמתחילת הדרך יכול ללא מקל[94]; יש מי שהתיר[95]; ויש מי שהתיר רק באופן שבתחילת הדרך ילך פחות-פחות מארבע אמות, ויוציא את המקל מביתו לרשות הרבים בדרך של שינוי ובשני שלבים[96].

חיגר ההולך עם קביים, ואינו יכול ללכת בלעדיהם, מותר לו לצאת בהם בשבת, אפילו במקום שאין עירוב[97].

קיטע רשאי לצאת ברגל התותבת בשבת[98].

נכה ברגליו, שאינו יכול ללכת כלל, ויש צורך להסיעו בכסא גלגלים, אם אין שם עירוב, וגם אין זה רשות הרבים גמור - יש מי שכתבו, שמותר לומר לגוי להסיעו בשבת למקום מצווה, כגון לבית הכנסת[99], ויש מי שאסרו[100]. ואם יכול הנכה לסייע בידיו לסובב את הגלגלים, מותר להוציאו על ידי גוי, אפילו ברשות הרבים גמור[101], ובמקום שיש עירוב מותר להסיעו אפילו על ידי יהודי[102], ויש מי שכתב שבכל מקרה מותר רק על ידי גוי[103].

אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה[104], אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת[105].

משפחהEdit

גירושין האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת[106], אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה[107]. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה[108].

חיגרת נחשבת כמום באשה[109].

ייבום היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה[110]. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה[111]; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה[112]; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ[113]; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט[114]. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל[115]. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע[116].

היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה[117].

בן סורר ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה[118]. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה[119], והטעם: מפני שיש בהם אכזריות[120].

המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם[121].

סוטה בדין אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתות מי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה[122].

ראו גםEdit

הערות שולייםEdit

  1. ויקרא כא, יח; שמואל ב ט, יג; איוב כט טו. וראה שמואל ב ד, ד, הפעולה היא להיפסח.
  2. וראה ברמב"ן דברים ב, כג, בשם המכילתא, על תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי, מלשון פסיעה ודילוג, בחילוף אותיות חי"ת בעי"ן.
  3. ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן ויקרא כא יח; דברים טו כא.
  4. ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר.
  5. ראה רש"י תהילים יח מו, בשם דונש.
  6. שמות ד י, תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל.
  7. שמות ו יב, תרגום חגר ממלל.
  8. ראה שמות יב יא, שם כט ט, שמו"א כה יג.
  9. שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשם שושנים לדוד.
  10. וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיע גם חיגר וגם פיסח.
  11. ראה בפת"ש אבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה ח ט.
  12. כן כתב הא"ע משלי כו כז, וכן משמע מהרמב"ן עה"ת ויקרא כא כ.
  13. קהלת יעקב לרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא.
  14. רש"י ומהרש"א, בבלי סנהדרין קה א; רשב"ם עה"ת בראשית לב כט.
  15. שד"ח שם, בשם בית דוד.
  16. תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראה בתוס' רעק"א שם.
  17. שד"ח שם, בשם שו"ת מבעל טיב גיטין.
  18. שד"ח שם, בשם נחמד למראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראה בנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12.
  19. לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעה סי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך.
  20. מלבי"ם, ויקרא כא יח. וראה עוד על חיגר ופיסח בשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה.
  21. בראשית לב לב; מיכה ד ו. וראה ברש"י בבלי סוכה נג א ד"ה איטלע, שמשמע שצולע הוא חיגר.
  22. ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טו כא.
  23. מלבי"ם, ויקרא כא יח.
  24. במדבר כג ג.
  25. בבלי סוטה י א.
  26. רש"י שם ד"ה שפי.
  27. בראשית מט יז.
  28. סוטה שם.
  29. רש"י שם ד"ה שפיפון.
  30. שמו"ב ד ד.
  31. מלבי"ם, ויקרא כא יח.
  32. שמות ט לא.
  33. רש"י ברכות נח ב ד"ה קטע.
  34. שמו"ב ד ד, וראה בספר Preuss J, Biblical and Talmudic Medicine (trans. F. Rosner), p. 230, שהפגיעה היתה בחוט בשדרה. וראה בחולין נא א, שגרירת רגלים יכולה להיות על רקע של פגיעה בחוט השדרה.
  35. חיגרין מפני מה הויין, מפני שהופכים את שולחנם (נדרים כ א), והיינו שמשמשים שלא כדרכם.
  36. ר"ן נדרים שם.
  37. תנא דבי אליהו רבה, יח.
  38. פאה ח ט.
  39. תנחומא, נח ט. וראה רש"י קהלת ט ב.
  40. בראשית לב לב.
  41. בבלי שבת לג ב, וברש"י שם.
  42. בבלי סוטה י א.
  43. סוטה שם.
  44. שמו"ב ד ד.
  45. שם ט יג.
  46. שם יט כז.
  47. פרויס, עמ' 230.
  48. מל"א טו כג.
  49. בבלי סוטה י א. וראה ע' מחלות הע' 169 ואילך, על מחלה זו. וראה עוד ברד"ק שמו"ב ג כט מחזיק בפלך.
  50. מל"ב כג כט. ובתרגום יונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב.
  51. בבלי תענית כא א.
  52. בבלי סוכה נג א. וראה בראשית רבה, לט יח. וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר.
  53. בראשית רבה עח ח.
  54. ירושלמי מגילה א י.
  55. ויקרא רבה יח ד. וראה גם בבמדבר רבה ז א; תנחומא יתרו ח.
  56. בבלי סנהדרין צא א. וראה רש"י פסחים סח סוע"א.
  57. כגון טושו"ע או"ח שא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט).
  58. בבלי שבת סה ב. וראה תוס' שם ד"ה הקיטע.
  59. בבלי שבת סו א. וראה רש"י שם ד"ה ואם.
  60. שבת שם, וברש"י שם ד"ה סמוכות.
  61. שבת שם.
  62. תוספתא ב"ק ט א. וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ.
  63. ראה רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; שו"ע או"ח מו ח. וראה עוד בע' עִוֵּר, הע' 211.
  64. רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שם יג.
  65. ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, בבלי חגיגה פ"א אות ב.
  66. בבלי ברכות נח ב; ירושלמי ברכות ט א; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפך הגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אות ז.
  67. אבודרהם, הל' ברכות שער ח.
  68. שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ע רכה ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודות בבלי ברכות פ"ט אות לב.
  69. ראה מאירי ברכות נח ב.
  70. רמב"ם, זכיה ומתנה ח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, בבלי חגיגה פ"א אות ב.
  71. ב"ק עח ב; רמב"ם גנבה ב ט.
  72. הרב ע. בצרי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 455.
  73. שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ב סי' לב.
  74. ויקרא כא יח; תו"כ אמור פרשה ג; ירושלמי מגילה א י; רמב"ם ביאת המקדש ז ט. וראה בע' כהן, הע' 179 ואילך.
  75. ירושלמי סנהדרין ח ה. וראה בבלי סנהדרין לו ב, ורמב"ם בבלי סנהדרין ב ו, שהדיינים צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף.
  76. ירושלמי סנהדרין ח ה.
  77. שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג.
  78. רמ"א אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה ס"א.
  79. שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' נב.
  80. הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.
  81. בבלי חגיגה ג א; רמב"ם חגיגה ב א. וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה את מקור הפטור ממה שכתבה הגמרא.
  82. חגיגה שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב.
  83. בבלי חגיגה ט א, מחלוקת; רמב"ם חגיגה ב ח. וראה במנ"ח מ' תפט.
  84. מנ"ח מ' תצ.
  85. מנ"ח מ' תריב.
  86. תוס' פסחים ג ב ד"ה מאליה.
  87. מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' ה סק"ז.
  88. בבלי שבת סו א. וראה במל"מ בית הבחירה ז ב, ובתויו"ט בבלי שבת ו ח, שהרמב"ם לא הביא דינים אלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה על הל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב את הרמב"ם.
  89. בבלי שבת סו א; רמב"ם כלים כה יט.
  90. מלאכי א ח; רמב"ם ביאת המקדש ז ט.
  91. ילקוט שמעוני, דברים יט כא; רש"י דברים כ א. וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.
  92. טושו"ע או"ח שא יז.
  93. שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סי"ג.
  94. הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם, ח"ד חאו"ח סי' שא סק"ג.
  95. שו"ת ציץ אליעזר, חי"ח סי' לד.
  96. הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם, שם.
  97. שו"ת בנימין זאב, ח"ב סי' רח; שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' צ; ילקוט יוסף, שבת, כרך ד סי' שכח ספ"ט. וראה בס' שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"א@.
  98. שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סט"ו. ואע"פ שבשו"ע או"ח סי' שא סע' טו נפסק לאיסור, אין הדבר כן בתותבות שבימינו. וראה בע' אברים ורקמות, הע' 71 ואילך.
  99. שו"ת שמחת כהן ח"ז סי' מב; שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' לה. וכמבואר בטושו"ע או"ח שז ה.
  100. שו"ת ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' יט; שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' קיח.
  101. שו"ת מנחת יצחק, ח"ב סי' קיד סק"ג; שמירת שבת כהלכתה, פל"ד סכ"ז; שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@. וראה עוד בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קע; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' צ; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פח.
  102. שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' סו; שמירת שבת כהלכתה, שם; במראה הבזק, ח"ג סי' מב.
  103. שו"ת שרידי אש ח"ב סי' כה. וראה באריכות בשו"ת מעשה חושב, ח"ג סי' יא.
  104. שמירת שבת כהלכתה, שם.
  105. שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@; במראה הבזק, ח"ד סי' לח-לט.
  106. בבלי כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד ד.
  107. רמ"א שם.
  108. באה"ט שם סקי"א.
  109. ראה בבלי תענית ד א; בבלי כתובות יז א. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עם רגל מעץ.
  110. כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה אות מה.
  111. שו"ע אבהע"ז קסט לה דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא.
  112. מאירי יבמות קב א; ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם.
  113. שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי.
  114. ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן.
  115. שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ.
  116. שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך.
  117. רש"י יבמות קו א ד"ה ישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסט סקמ"ד.
  118. בבלי סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז י.
  119. מאירי, סנהדרין שם.
  120. שו"ת חות יאיר סוסי' קסז.
  121. ספרי דברים כב יט; בבלי כתובות לט א; רמב"ם נערה בתולה א ג; טושו"ע אבהע"ז קעז ג.
  122. סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג.