Warning: Declaration of SkinMinerva::doEditSectionLink(Title $nt, $section, $tooltip = NULL, $lang = false) should be compatible with Skin::doEditSectionLink(Title $nt, $section, $tooltip, Language $lang) in C:\inetpub\yeshiva\wiki\wiki\skins\MinervaNeue\includes\skins\SkinMinerva.php on line 30 חווה חקלאית - ויקישיבה
Open main menu

חווה חקלאית

חווה חקלאית מהתקופה הביזנטית

חווה חקלאית היא יישוב, הכולל מבני מגורים בודדים לבעל המקום ולשכיריו ותחום קרקע, גדול יחסי, המשמש לחקלאות. החווה מבוססות בדרך כלל על ענפי חקלאות בודדים. נפוצות חוות לגידול בהמות: פרות וצאן לבשר ולהפקת חלב. אך קיימות גם חוות לגידולי שדה : חיטה, כותנה ועוד. חוות חקלאיות נפוצות בארצות הברית ובקנדה. בארץ ישראל היו נפוצות חוות חקלאיות כבר מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. מבני חוות מתקופה זו מפוזרים ברחבי הארץ ומעידים על השגשוג החקלאי בעת הקמתן.

משלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, לאחר תקופת העלייה הראשונה וייסוד המושבות הראשונות, החליטה ההסתדרות הציונית העולמית כי הקמת חוות חקלאיות היא שיטה מתאימה להתיישבות בארץ ישראל. היא הטילה את התפקיד על המשרד הארץ ישראלי ביפו. במסגרת זן הוקמו חוות בסג'רה, כפר אוריה, רוחמה, באר טוביה, בן שמן ובכנרת. כן הוקמו חוות מיוחדות לפועלות כמו חוות העלמות על שפת ים כנרת. הייתה בכך תרומה להכשרת פועלים ופועלות להתיישבות.

מאז העשור השני למדינת ישראל יש מגמה להקים חוות חקלאיות במדינת ישראל. קיומם של שטחים נרחבים פנויים, הראויים להתיישבות חקלאיית, והעדפה של החקלאיים לבעלות פרטית על תחום קרקע הביאה להקמת חוות ברחבי הארץ. יזמים, בין השאר, מחוגי המיממסד החקלאי, איתרו שטחים לא-מעובדים וקבלו על עצמם לעבד אותם בתור חוות חקלאיית. גם ארגוני ההתישבות בנו חוות, שכונו בשם "חוות ייצור ופיתוח ". אך גם היו יזמים פרטיים אשר פעלו בדרך זו וידועה היא חוות השקמים בבעלות אריק שרון.

בעשרים השנים האחרונות הוקמו עשרות חוות, בעיקר בנגב על מה שכונה "דרך היין" בכביש 40. מצומת טללים ודרומה יש יותר מעשרה חוות כאלה בתחום מועצה אזורית רמת הנגב

לאחר מלחמת ששת הימים אומצה השיטה בגולן והוקמו חוות לגידול בקר. מאז 1980 החלו להקים חוות גם ביהודה ושומרון ומספר החוות באזור זה מגיע לעשרות. הגדולה שבהם היא גבעות עולם המעסיקה מעל לארבעים עובדים.

Contents

החווה הביזנטיתEdit

 
רצפת פסיפס בחווה חקלאית בשלומי בגליל - המאה ה-7 - מוצגת בגן הארכאולוגי במוזיאון ישראל ירושלים

בין השאר זוהו ריכוזים של חוות חקלאיות, בעיקר מהתקופה הביזנטית, ב"נגב המרכזי" , בשפלה , הרי ירושלים וביהודה ושומרון ובגליל.

דוגמא טובה לחווה חקלאית היא החווה המשוחזרת מהתקופה הביזנטית בעבדת. החווה הנקראת על-שמו שלמיכאל אבן ארי יסודה בחקר גידולים שפרחו בעבר בשטחי הנגב וניסיון למצוא את השיטה לפיה הצליחו למצוא מים להשקית החלקות המעובדות. נמצא כי בנחל סמוך הוקמו קירות מדורגים שנועדו לעצור את זרימת מי השטפונות. המים העודפים זרמו אל המדרג התחתון, וכן הלאה. השטח שהקיף את החווה מכל עבר היה מרושת בתעלות רבות, שנשפכו לתוך המדרגים של החווה. כיום גדלים בחווה עצי פרי רבים, כגון זיתים, חרובים, אפרסקים, משמשים ים וגידולי חיטה ושעורה.

חוות החקלאיות בנגב המרכזי הוקמו בהתאם למבנה ה[[טופוגרפיה|טופוגרפי[[ לפי תוואי איסוף המים בגיאיות. החוות היו מבוססות על סכרים , תעלות וטרסות על המדרונות. ‏‏[1] אפילו בנגב המזרחי הצחיח נמצאו שרידי חווה ביזנטית. אחת מהן, ליד נאות הכיכר, בשפך נחל צין , ליד כביש הגישה ליישוב . מהחווה שרדו ממנה סכר, משטחי שדות חקלאיים, אך גם מערת קבורה, ומערת כנסייה בתבנית קפלה בודדה, עם צלבים חצובים על קירותיה ‏‏[2] .

חוות חקלאיות, רובן מהתקופה הביזנטית, התגלו במקומות הבאים:

המשרד הארץ ישראליEdit

בשנת 1908 המשרד הארצישראלי, החליט להקים חוות חקלאיות לשם הכשרה פועלים והתיישבות. החוות הוקמו ב: חיטין, דלייקה, אום ג'וני, בית עריף (בן שמן) וחולדה. וכך, הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל, אשר תפקידו העיקרי היה קידום, מימון וניהול פעילות ההתיישבות בארץ, מצא את החוות החקלאיות כשיטה מתאימה למימוש תוכניותיה.

מלבד, הקמת "חוות לאומיות", ששימשו להכשרת הפועלים לעבודה חקלאית, המשרד סייע לאנשים היושבים בחו"ל להקים אחוזות. נקבע עימם כי שתהייה הכנסתם מובטחת, מתיישבים זמניים יעבדו את נחלתם. בדרך זו הוקמו חוות פוריה ב-1912 ושרונה ב-1913 על ידי יהודים מארצות הברית. כמו כן קם כפר אוריה על ידי אחוזת לונדון. דוגמה לעיר שצמחה מאחוזה של אגודה ציונית היא עפולה בעמק יזרעאל, שנוסדה ב-1915.

חצר כנרתEdit

אחת הדוגמאות להתפתחות חווה בא לידי ביטוי בחוות כנרת. ביוני 1908 הוקמה החווה על אדמת, הכפר הערבי, דלייקה. האגרונום ברגמן התמנה למנהל החווה, וקבוצת פועלים עבריים שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן נבחרה לעבוד על אדמת הקרן הקיימת. תחילה חשבו כי כבר בשנה הראשונה יהיו רווחים, אך בתום כשנה החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. ארתור רופין הגיע למקום והחליט לפטר את ברמן וכמו כן להחליף את כל צוות הפועלים. לבסוף הוחלט כי חווה תימסר, לנסיון לשנה, לידי קבוצת פועלים אשר תנהל את המשק ותעבד את האדמה על אחריותה. כך הונח היסוד לקבוצה הראשונה -דגניה.

סיכומו של דברEdit

משה סמילנסקי מסכם : "שתי המטרות האלה לא הושגו: הראשונה, להכשיר פועלים חקלאיים - הושגה במקצת, השנייה, למשוך הון פרטי מחוץ לארץ לפעולות חקלאיות פרטיות בארץ - לגמרי לא ‏‏[4] החוות גרמו הפסדים גדולים ולכן לא יכלו לשמש דוגמא להון הפרטי. תרם לכך היבול המועט התלוי בגשמים, שכר העבודה של הפועל היהודי, אך גם חוסר הנסיון של מייסדי החוות.


חוות לימודEdit

מספר רב של חוות שימשו בתי ספר חקלאיים בארץ ישראל בייחוד לנשים. דוגמא טובה לכך היא חוות עלמות. היא חווה שנועדה להכשיר נערות לעבודה בחקלאות ופעלה בין השנים 1911 - 1916.

מייסדת החווה חנה מייזל שוחט הגדירה את המטרה: לעזור לבעליהן האיכרים ולחנכן לעבודה חקלאית ולניהול משק בית. בראש ובראשונה, ביקשה חנה מייזל לחנך "אשת עבודה פשוטה". מטרתה הייתה לחנך נערות יהודיות לסדר, לניקיון ולשיטתיות. אכן, בחווה תפסו לימודי החקלאות מקום מרכזי, בעוד לימוד ניהול משק הבית קיבל חשיבות משנית. באשר למקומה של הבחורה כאשת איכר, התגלעו מחלוקות בין מייזל לבין מי מבין הבחורות. בעוד היא ראתה בחזונה אישה העובדת בכפר בנוסף על תפקידיה כעקרת בית, בעיני הבחורות נראו עבודות משק הבית, המטבח והילדים כשוליות.

לאור דוגמא זו הוקמו חוות נוספות, לימים עברו לחסות ויצ"ו: חוות הלימוד מיסודה של רחל ינאת בן צבי ליד ארמון הנציב בירושלים, בית ספר חקלאי מקיף ויצ"ו קנדה נהלל, בצפון תל אביב - בית חנה - הנערות גידלו ירקות והפעילו משק חלב ומשק עופות ואף טיפחו משתלה, בית ספר ויצ"ו ניר העמק - אשר בחר במקצועות המיוחדים לצעירות: גידול ירקות, משק חלב, משק עופות ובהמשך גם גידול צמחי נוי) ועיינות

במדינת ישראלEdit

בתום מלחמת העצמאות היו במדינת ישראל קרקעות חקלאיות רבות של "נפקדים", ערבים תושבי ארץ ישראל המנדטורית שעזבו את המדינה במהלך מלחמת העצמאות. האדמות הועברו לבעלות מינהל מקרקעי ישראל - "רשות הפיתוח" והקרן הקיימת לישראל. על גבי חלק קטן מהן הוקמו חוות חקלאיות. הסוגים הנפוצים של החוות מהשנים הראשונות לקיום המדינה:

  • חוות פרטיות של יזמים שלא התגוררו בחווה - , בין השאר, מחוגי המיממסד החקלאי, איתרו שטחים לא-מעובדים וקבלו על עצמם לעבד אותם. יזמים אלה היו מאורגנים בחברות בע"מ ולא גרו בחוות. מומחים מטעמם ניהלו את החוות. כאשר נקרא להם הזדמנות למכור את שטח הקרקע עשו כן. חוות ידועות היו ליד יקנעם ובין אשדוד לאשקלון.
  • רשת החוות בשם "ייצור ופיתוח" אשר הוקמו מטעם ההתנועות המיישבות. בדרך כלל קיבוצים קיבלו שטח אדמה לידם והקימו עךיהם חווה. מפורסמות היו: "חוות שמואל" בעמק הירדן, החווה אשר הייתה הראשונה לגידול כותנה. חוות אחרות היו ברחבי הארץ. בינהם אלו אשר עד אדמתם הוקמה לימים העיר שדרות כמו "חוות ייצור ופיתוח גבים".
  • חוות לגידול זרעים של חברה "הזרע", אשר עסקה גם בגידול כותנה. חוות ידועות היו ליד תקומה, חווה ליד מושב צומת ראם כביש 40 צפונית מקרית מלאכי וכן חוות שלם,בעבר,חוות שלם - ליד תל אביב.

היו גם חוות מקובלות של יזמים פרטיים אשר פעלו בדרך זו וידועה היא חוות השקמים בבעלות אריק שרון.החווה, בשטח של 5,000 דונם, נרכשה בשנת 1972 מהמדינה. מגדלים בה: פרות, כבשים, ירקות ופרדסי פרי הדר.

מאז מלחמת ששת הימיםEdit

לאחר מלחמת ששת הימים אומצה השיטה להקמת חוות ב"שטחים המשוחררים" כפי שכונו אז: הגולן, יהודה, שומרון, רצועת עזה ואפילו בחצי האי סיני. הקרקעות החקלאיות הפוריות, שהיו ללא בעלים, עוררו עניין בקרב יזמים חקלאיים.

האזור הראשון שזכה לתשומת לב היה הגולן. שבאזור הוקמו יישובים ובמשך הזמן גם חוות חקלאיות לגידול בקר. היום חוות הבקר בגולן הוא מקור חשוב לאספקת בשר טרי לצרכנים.

מאז 1980 החלו להקים חוות גם ביהודה ושומרון. גברה הנטייה הטבעיית של "הדור השני" של מתנחלים להתיישבות חקלאיית פרטית, באמצעות הקמת חוות. היה גם גורם מוסדי, התברר כי לפי החוק המקומי אין צורך ברשיונות להקמת מבני חקלאות. ולכן, כאשר אותרו אדמות מדינה עלו עליהם בודדים, עם בני משפחתם המצומצמת ובנו חווה. החוות גם נהנו מכח-אדם של נערים ונערות אשר החליטו לעסוק בחקלאות, מקבוצות כאלה בא נוער הגבעות. מספר החוות באזור זה מגיע לעשרות. אחד הגדולות שבהן היא גבעות עולם ליד יצהר המעסיקה מעל לארבעים עובדים.

הערות שולייםEdit

  1. ‏ מקור חוות כרמי עבדת
  2. ‏מקור אתרי ככר סדום - צופית
  3. ‏אין אימות לתקופה‏
  4. ‏מקור: פרקים בתולדות היישוב, חלק ג' עמ' 24.‏

לקריאה נוספתEdit

קישורים חיצונייםEdit