Open main menu

חוקי הגזע באיטליה

פירסום חוקי בגזע בעתונות שגרם להלם בציבור היהודי
המניפסט של הגזע מ-5 באוגוסט 1938
העמוד הראשון של הבטאון הגזעני - נטילת דם מילד נוצרי ראה למטה דיוקן יהודי על רקע דיוקן איטלקי ואפריקאי
העמוד הראשון של הבטאון הגזעני - יהודים מוצצים דם ילד נוצרי

ההצהרה אודות הגזע או במונח המקורי Dichiarazione sulla razza הגדירה את כוונות ההמפלגה הפשיסטית באיטליה ביחסה ליהודים. ביום 15ביולי 1938, פירסמו עיתוני איטליה בכותרות הראשיות על החלטת המפלגה הפשיסטית לנקוט בצעדים לשמירת טוהר הגזע האיטלקי. כך באה לקיצה שיתוף פעולה מלא תקווה עם העם האיטלקי שהחל בשנת 1870 עם הקמת הרפובליקה האיטלקית על ידי התנועה לאיחוד איטליה, ה"ריסורגימנטו" (Risorgimento), בו נטלו חלק פעיל יהודי איטליה. במלחמת העולם הראשונה השתתפו יהודים בלחימה: שמם נכלל ברשימת המפקדים ביבשה ובים,ולוחות זכרון לנופלים מוצבים ברוב בתי הכנסת באיטליה.

בימי הרפובליקה האיטלקית ובימי איטליה הפשיסטית היהודים השתתפו במערכות הממלכתיות, הרבה מעבר למשקלם הזעום באוכלוסיה. עם עלייתו לשלטון של המשטר הפשיסטי, היו בין היהודים שהביעו חששות מפני השלטון החדש. גישתו של שליט איטליה בניטו מוסוליני התאפיינה במשפט "בעיית היהודים אינה קיימת באיטליה" - דברין בשנת 1932 [1].

Contents

ההתחלהEdit

הכיבושים של איטליה באפריקה, בלוב החל משנת 1911 הביאו להגירת 150,000 איטלקים לערים השוכנות לחוף הים: טריפולי ןקירנאיקה. החל משנת 1914 היה השלטון בידי האיטלקים. לאחר סיפוח לוב נראה החלום על ייסוד אימפריה אפריקאית ים תיכונית בהישג יד. כיבוש סומליה, אריתריאה ואתיופיה החלו לעורר נטיות לאבחנה בין הגזע האיטלקי, הנבנה החדש, לבין הגזע האפריקאי ובהמשך לגבי הגזע היהודי.

בשנת 1936 חתמה איטליה על הסכם ברית עם גרמניה, שכונה ציר רומא-ברלין. בועידת מינכן השתתף מוסוליני לצידם של היטלר, צ'מברליין ודאלאדייה, כ"מתווך", מנהיג ותיק ורב השפעה. וכך בשנת 1937 היו כבר סימנים שעומד לחול שינוי במצבם של היהודים.

ההצהרה של המפלגה הפשיסטית ב-15 ביולי 1938 היה תחילתו של תהליך. הוא שאב עצמה רבה מהגיבוי הפומבי שהוא קבל. מוסוליני היה במרום יוקרתו: חידש את השליטה ב"ים שלנו", החל לבנות אימפריה ומסתופף בין גדולי העולם. מיניסטריון ממשלתי (Ministero della Cultura Popolare) פיקח באופן הדוק על אמצעי התקשורת. כולם בטאו את דעת המדינה והעם קבל זאת בהסכמה מלאה.

וכך מתואר ההלם הראשוני עשנפל על משפחה יהודית

  עוד אנו נהנים מימיה האחרונים של החופשה והנה מישהי קוראת לנו מהרחוב. מכרה שלנו, כולה אדומה ונרגשת מהעיתון שהיא מחזיקה ביד ובו נאמר שהממשלה האיטלקית החליטה לפטר את כל המורים היהודים במוסדות הלימוד. בעלה, אשר היה מרצה באוניברסיטה, שם קץ לחייו כעבור ימים ספורים. חזרנו מעיר הנופש לרומא. כעבור חודש, אבא פוטר מהמשרה הממשלתית החדשה. אבא סיפר כי היו די אנשים שלא הצטערו על פיטורי אבא. רבים חשקו בה. לא היה מי שימחה נגד הפיטורין הגזעניים.  
– מסמך משפחתי

תרומה ניכבדה לתודעה הציבורית תרם בטאון בשם " ההגנה על הגזע" (La difesa della razza), הוא יצא לאור מ-5 באוגוסט 1938 עד 20 יוני 1943 - מועד נפילת השלטון הפשיסטי. בבאונו הראשון פורסם המניפסט של הגזע. על המניפסט היו חתומים עשרה מדעניים. יצויין כי המסמך המקורי עם החתימות טרם נמצא עד היום.

הבטאון נשא אופי מדעי כפי שנראה מעורכיו: גוידו לנדרה (Guido Landra) עורך "המניפסט של הגזע", לידיו קפריאני (Lidio Cipriani) פרופ' לאנטרופולוגיה באוניברסיטת פירנצה, ליאונה פרנצי (Leone Franzì) - בית ספר לרפואה באוניברסיטת מילאנו, מרצ'לו ריקי (Marcello Ricci)זאולוג מרומא, ולינו בוסיקו, (Lino Businco), פתולוג מאוניברסיטת רומא.

ביום 26 אוקטובר 1938 פורסם דף הנחיות של המפלגה הפשיסטית בנושא הגזע. הוראות אלה היו בסיס לתחיקה מלכותית ביום 17 נובמבר 1938.

דף ההנחיותEdit

ביום 26 אוקטובר פירסמה המועצה הפשיסטית העליונה הצהרה בנושא הגזע, אשר כונתה דף הנחיות ובאיטלקית Foglio d'ordine . בהקדמה נאמר לאור דחיפות הנושא והצורך בתודעה בנושא הגזע האיטלקי, אנו מכריזים:

  • אסורים נישואין עם בני גזע חם ושם ולא אריים.
  • נאסר על המועסקים על ידי הממשלה או ברשויות ציבוריות - אזרחים וחיילים - לבוא בברית נישואין עם נשים מכל גזע שהוא.
  • נישואין של איטלקים או איטלקיות עם זרים - מכל גזע שהוא - חייבים באישור משרד הפנים.
  • יש לכפות הוראות אלה, לשמירת הכבוד של הגזע, גם במדינות שנכבשו על ידי איטליה. היו אלה שתי מדינות: לוב ואריתראה.

פרק מיוחד בדף הנחיות דן ביהודים. נאסרה כניסה של יהודים ממדינות חוץ. יוצאים מהכלל היו בני 65 ומעלה ויהודים אשר נישאו לאיטלקים עד 1 אוקטובר 1916.

ליהדות איטליה ניתנו הוראות בפרק נפרד. תחילה הוגדר מיהו יהודי , לאחר מכן נקבעו קבוצות היהודים שהם יוצאים מכלל מיהדות איטליה, היו אלה שתרמו להקמה ולביסוס השלטון החדש באיטליה ובסוף הוגדרה המטרה : על היהודים הוטלו סייגים בפעילות האישית, הכלכלית והחברתית.

אלו הוגדרו בתור יהודים :

  • יהודים הם אלה אשר שני הוריהם יהודים.
  • יהודים יהיו גם אלה שהאבא שלהם יהודי והאמא שלהם מלאום זר.
  • יהודי יחשב גם מי שנולד מנישואין לפי הדת היהודית.( הכוונה לכלול גם את המתגיירים).
  • לא יחשבו כיהודים אלה שנולדו בנישואין מעורבים, עם בני דת לא יהודית, לפני 1 אוקטובר 1916.

יוצאים מהכלל יהיו בני המשפחות של אלה אשר היו באחד האירועים הבאים: התיצבו לשרות הצבא, נטלו חלק במלחמות, התנדבו למלחמה , נפצעו, חלו או היו לנכים וכן אם היו שותפים לפעילות המפלגה הפשיסטית . המלחמות הרלוונטיות היו רק אלה של המאה ה-20: כיבוש לוב, המלחמה הגדולה מלחמת העולם הראשונה, כיבוש אתיופיה והשתתפות במלחמת האזרחים בספרד


היקף חוקי הגזעEdit

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

חוקי הגזע התבססו על ההנחה כי על "הגזע האיטלקי החדש" להיבדל מהגזע היהודי. היהודים של המאה ה-20 אינם יותר הצאצאים הישירים של העם ממנו בא הנוצרי הראשון. היה התבוללויות רבות והעם היהודי של היום אינו קשור גזעית לעם שהיה בעבר.

סעיף 9 נחשב לגרוע מכולם נקבע כי וקבע כי היהודים אינם נמנים עם הגזע האיטלקי ועל כן יש להפלותם לרעה.

"מבני שם אשר הגיעו במרוצת ההיסטוריה לחופי מולדתנו הקדושה, לא נותר כמעט זכר. כיבוש סיציליה בידי הערבים גרם לכך שתהליך התבוללותם היה מהיר. רק קומץ מהם, היהודים, מייצגים את אוכלוסיה שלא התבוללה באיטלקים. מקורם בגזעים לא אירופים ולכן הם שונים לגמרי מאיתנו"

מלבד העובדה שהיהודים נאלצו להפרד ממקומות עבודתם ומרכושם, במידה שהיה מסדר גודל מסויים, הרישום החזק ביורת של חוקי הגזע היה על הילדים, הנוער והצעירים. בבת אחת, הדור הצעיר" נדרש לצאת ממוסדות הלימוד, לא להכנס לספריות ציבוריות ולנתק מגע עם החברים שאיתם הוא גדל - וכל זה ללא מורת רוח מצד הציבור האיטלקי. הדעה הייתה שאם המדינה החליטה כך והשליט תומך בצעדים, הרי כל יש לנהוג. היה בודדים בלבד, אשר הביעו מורת רוח מחוקי הגזע.

החוק חייב לספק חינוך עממי ולכן היהודים הורשו ללמוד בכיתות מיוחדות בבתי הספר הממלכתיים, לאחר שעות הלימוד. ברוב קהילות איטליה הוקמו מוסדות חינוך יהודיים מעל לבית הספר העממי. הם קלטו גם את המורים אשר פוטרו ממוסדות החינוך. בתי ספר אלה פעלו ברומא במבנה בית הכנסת ברחוב סן-בלבו, בפירנצה בבית הרב, היום בית מלון, ברחוב בו בית הכנסת היהודי ובמילאנו בשני וילות פרטיות. גם בערים אחרות אורגנו בתי ספר על טהרת התלמידים היהודים, אשר למורים, לעיתים נזקקו גם למורים לא ידועיים.

מעמדם של המוסדות התיכוניים היה כשל בית ספר פרטי, אשר תלמידיו יכלו לגשת לבחינות ממשלתיות. הבעיה הייתה שבית הספר סוווג בתור "בית ספר מדעי", דהיינו למלאכה, שהיה נחות יותר מבית הספר התיכון היוקרתי, בן למדו היהודים "בית הספר הקלסי".

בבתי הספר האלה, רבים מהתלמידים למדו לראשונה מקצועות יהודיים, בעיקר מורשת יהודית ותולדות עם ישראל. הייתה הקפדה שהלימוד לא ייחשב כמטיף לחזרה ליהדות.

בכנס שנערך בשנת 2008 ביד ושם, במלאות 70 שנה לחוקי הגזע, הודגש כי ההפליה החינוכית כלפי הנוער נחשבה לאחת הקשות מבין הגזרות שהוחלו על היהודים.

ביטול החוקיםEdit

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

הצווים הראשונים לביטול החוקים הוצאו על ידי ממשלת איטליה כבר בסוף 1944, לאחר כיבוש דרום איטליה על ידי בעלות הברית. היה צורך ב-80 צווים שונים, אשר נתנו בשנים הראשונות לאחר המלחמה.קשה היה במיוחד היישום של החזרת היהודים לתפקידיהם במוסדות להשכה גבוהה. יחד עם זאת נותרו עד היום (2008) השפעות אחדות של התחיקה:

  • הרכוש היהודי המולאם, במידה ונמכר לגוף שלישי לא הוחזר, אלא אם היהודי יכל להוכיח כי הרכישה לא בוצעה ב"תום לב".
  • הרישומים במירשם התושבים על היות האזרח בן הגזע היהודי עדיין קיימים.


קישורים חיצונייםEdit

הערות שולייםEdit

  1. האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספריית פועלים, הערך "מוסוליני, בניטו", כרך ג' עמ' 679