Open main menu

חזקה כל מה שתחת יד אדם הרי הוא שלו

Revision as of 20:26, 10 October 2012 by טישיו (talk | contribs)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)

חזקת מטלטלין (מוזכרת לרוב כחזקה כל שתחת יד אדם הרי הוא שלו) היא חזקה בהלכה היהודית, שמשמעותה היא שבאופן רגיל, כל מה שאדם אוחז שייך לו, כל זמן שלא יוכח אחרת.

לחזקה זו מספר שמות והיא מבוטאת במקומות רבים בתלמוד בשמות שונים, "חזקה כל שתחת יד אדם הרי הוא שלו" שהיא עצם החזקה, שם אחר הוא "אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן" היא למעשה הסיבה והמקור של החזקה, האומרת אדם רגיל אינו בחזקת גזלן ואין לחשוד בו בכך וכאשר אדם אוחז חפץ עלינו להניח שהוא רכושו, וביטוי שלישי בנושא הוא "אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה היא", כלומר העובדה ששמה שאדם תופס הוא שלו, ברורה עד שאנו עצמנו נחשבים עדים על הדבר.

האחרונים נחלקו, האם חזקה זו הינה חזקה המשמשת ככלי בירור, המועיל גם בבירורים הלכתיים באיסורי תורה, או שמא מדובר בחזקת ממון, כלי משפטי כדוגמת המוציא מחבירו עליו הראיה, המעניק עדיפות משפטית למי שאוחז את החפץ, אך לא מועיל באיסורים, וכן היא דעת החתם סופר[1].

שניים אוחזין בטליתEdit

הראשונים נחלקו מה תאמר חזקה זו כאשר מדובר בשני אנשים האוחזים חפץ אחד, כמו במקרה שבו שניים אוחזים בטלית אחת וכל אחד מהשניים אומר שהטלית שייכת לו ורק לו, מכיוון שהוא מצאה או לחלופין קנה אותה מאורג הבגד.[2] במקרה כזה המשנה פוסקת כי עליהם לחלוק ביניהם את הטלית, וזאת על ידי חלוקת דמיה במקרה ולא ניתן לחלוק את הטלית עצמה כיון שהיא תפסד. האחרונים התלבטו בנוגע לסוגיה זו גם כן, ומצאו כי החזקה "כל מה שתחת יד אדם שלו" של האחד סותרת את החזקה של השני.

לפי שיטת התוספות[3], במקרה כזה יש לנו להניח ששתי החזקות לא סותרות זו את זו, אלא הטלית שייכת אכן לשניהם. "דאוחזין שאני דחשיב כאילו כל אחד יש לו בה בוודאי החצי, דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא."

ישנה גם פרשנות האומרת כי במקרה כזה יש לכל אחד חזקה האומרת שרק חצי הטלית היא שלו, שכן במקרה ששנים אוחזים בחפץ, יש לכל אחד תפיסה רק במחצית מהחפץ.‏[4] שכן לפי רבי חייא, כאשר אדם תובע מחברו ממון והלה מכחיש חוב זה, וישנם עדים המעידים כי מחצית מהכסף - לפחות - אכן שייך לתובע, במקרה כזה חייב הנתבע להשבע. הגמרא מוכיחה זאת מהמשנה המוזכרת, האומרת כי שנים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו. לפי פרשנותו של רבי חייא, כל אחד מהם תובע את חברו על כל הטלית, שהרי הוא אומר "כולה שלי", ולכן על השני להשבע, שכן "אנן סהדי דמאי תפיס האי דידיה היא", כלומר החזקה מחשיבה את המחצית שכל אחד מהם תופס - כאילו היא שלו בבירור, ובכך מחזקת מחצית מטענת התובע.

קישורים חיצונייםEdit

הערות שוליים

  1. מתוך האנציקלופדיה התלמודית.
  2. ב"מ ב א
  3. שם ד"ה אוחזין.
  4. ב"מ ג א