חסידות קוצק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
#הפניה [[חסידות]]
עיירה ב[[פולין]] שבה הונהגה [[החסידות|חסידות]] יוצאת דופן שהונהגה ע"י [[השרף מקוצק]].
 
== שהתלשלה [[פשיסחא]] ותולדותיה ([[קוצק]], [[גור]], [[אלכסנדר]], [[סוכצ'וב]] ועוד) ===
[[היהודי הקדוש מפשיסחא]] (האדמו"ר רבי יעקב יצחק מפשיסחא) העמיד את הדגש על לימוד התורה בחריפות ובעמקות, עקירת המידות הרעות בצורה קיצונית, תפילה ב[[כובד ראש]] ובהתבוננות עמוקה. ע"מ להתכונן לתפילה כראוי, איחרו להתפלל בכמה שעות, ולפעמים אף היו מתפללים שחרית בזמן תפילת מנחה.
 
לאחר פטירת היהודי הקדוש, המשיך את האדמו"רות [[רבי שמחה בונים מפשיסחא]]. הוא גיבש את חסידיו, והרגילם לחיות בחבורה סגורה שבה [[הסתפקות במועט|מסתפקים במועט]] ומשוחררים מגינוני ונימוסי החברה. חסידותו התרכזה בלמדנים ובחריפים והפקירה את ההמונים. הודגש החינוך ל[[עזות]] רוחנית. דרכו הייתה ללמד שכל אחד מסוגל לשאת את כתר ה[[מנהיגות]], ואף שרק אחד נבחר, מ"מ כל אחד ואחד מהחסידים ראוי לכך. הוא סבר גם יש לבער את המסתורין מההמונים.
 
לאחר פטירת רבי בונים, נוצר ספק מי ימשיך את דרכו, עד שתלמידו, [[רבי מנחם מנדל מורגשטרן מקוצק]], הנקרא גם [[השרף מקוצק]], החל למלא את מקומו. חסידותו הייתה שונה מאד משאר החסידיות, בכך שהוא הרחיק את החסידים שבאו לחסות בכנפיו (ובפרט אלו שבאו לבקשו ברכה להצלחה ב[[פרנסה|פרנסתם]] ושאר ענייני החומר) ודרש מהם '''התמסרות גדולה על ה[[אמת]]'''<ref>לקריאה נוספת על דרכו של השרף מקוצק - ר' בספר "'''סנה בוער בקוצץ'''" (שפרק מתוכו ניתן לקרא [http://www.daat.ac.il/daat/vl/kotzk/kotzk01.pdf בקישור]); במסא [http://sadeh.corky.net/1993_01_15_article.html איש בחדר סגור - יצחק סנה]; ב[http://www.yba.org.il/show.asp?id=22997 אתר מרכז ישיבות בני עקיבא]; ובמקומות נוספים.</ref>, המתבטאת בתביעות רוחניות גדולות, שכללו סיגופים וצימצום בצורכי הגוף, בריחה מ[[כבוד]] ומגינוני כבוד, עבודת המידות באופן אינטסיבי תוך דגש על הרחקה מהונאה עצמית<ref>וראה ב[[http://he.shvoong.com/books/493287-%D7%A1%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%A8-%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A7/ קישור]] סיפור מפתיע, שציוה את גדול חסידיו וממשיך דרכו לגנוז ספר שחיבר מחשש לגאוה.</ref>.
 
בזמנו החסידות הצטמצמה לכמאה [[אברך|אברכים]] בלבד. חסידיו היו עוזבים את משפחותיהם לכמה חודשים, ובאים ללמוד ולתקן את מידותיהם ב[[בית מדרש|בית המדרש]] של רבם. האדמו"ר נהג להסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש. דרכו הייתה הייתה באמירת משפטים קצרים רוויי תוכן<ref>מקצת מאימרותיו ניתן למצא ב[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mabua/40/imrot-2.htm ספרו של שמחה רז] וכן ב[http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A7 ויקיטקסט].</ref>. חסידים מספרים שכתביו הרוחניים נשרפו (על ידו או בהוראתו - ?).
 
לאחר פטירתו, מילה את מקומו בנו רבי דוד<ref>ר' ב[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=148 אנצקלופדית "דעת"].</ref>, אך מרכז הכובד של החסידות עבר להנהגתו של [[רבי יצחק מאיר אלטר מגור]], בעל [[חידושי הרי"ם]]. הנהגתו הייתה שונה לחלוטין מקודמו. הוא קרב את כל הרוצים לחסות בצל כנפיו והרחיב את מעגל החסידים לאלפים רבים. הוא נתן דגש מיוחד על הלמדנות, חריפות הבטוי, העזה אישית(?) ולימוד תורה. בניו נפטרו בחייו, אך נכדו, בעל ה[[שפת אמת]], המשיך את דרכו.
 
חתנו של השרף מקוצק, [[רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב]] זצ"ל, בעל ה[[אבני נזר]] וה[[אגלי ט"ל]], שהיה מחסידי חותנו, ולאחר פטירתו דבק ב... לאחר פטירת רבו, החל "לערוך שולחן" ([[טיש]] ב[[אידיש]]) ולנהוג באדמו"רות. לאחר פטירתו, בנו, בעל ה[[שם משמואל]] מילא את מקומו באדמו"רות. שיחותיהם של האב ובנו קובצו בספר "[[נאות דשא]]" (שני חלקים).

גרסה מ־04:38, 29 בינואר 2010

עיירה בפולין שבה הונהגה חסידות יוצאת דופן שהונהגה ע"י השרף מקוצק.

שהתלשלה פשיסחא ותולדותיה (קוצק, גור, אלכסנדר, סוכצ'וב ועוד) =

היהודי הקדוש מפשיסחא (האדמו"ר רבי יעקב יצחק מפשיסחא) העמיד את הדגש על לימוד התורה בחריפות ובעמקות, עקירת המידות הרעות בצורה קיצונית, תפילה בכובד ראש ובהתבוננות עמוקה. ע"מ להתכונן לתפילה כראוי, איחרו להתפלל בכמה שעות, ולפעמים אף היו מתפללים שחרית בזמן תפילת מנחה.

לאחר פטירת היהודי הקדוש, המשיך את האדמו"רות רבי שמחה בונים מפשיסחא. הוא גיבש את חסידיו, והרגילם לחיות בחבורה סגורה שבה מסתפקים במועט ומשוחררים מגינוני ונימוסי החברה. חסידותו התרכזה בלמדנים ובחריפים והפקירה את ההמונים. הודגש החינוך לעזות רוחנית. דרכו הייתה ללמד שכל אחד מסוגל לשאת את כתר המנהיגות, ואף שרק אחד נבחר, מ"מ כל אחד ואחד מהחסידים ראוי לכך. הוא סבר גם יש לבער את המסתורין מההמונים.

לאחר פטירת רבי בונים, נוצר ספק מי ימשיך את דרכו, עד שתלמידו, רבי מנחם מנדל מורגשטרן מקוצק, הנקרא גם השרף מקוצק, החל למלא את מקומו. חסידותו הייתה שונה מאד משאר החסידיות, בכך שהוא הרחיק את החסידים שבאו לחסות בכנפיו (ובפרט אלו שבאו לבקשו ברכה להצלחה בפרנסתם ושאר ענייני החומר) ודרש מהם התמסרות גדולה על האמת[1], המתבטאת בתביעות רוחניות גדולות, שכללו סיגופים וצימצום בצורכי הגוף, בריחה מכבוד ומגינוני כבוד, עבודת המידות באופן אינטסיבי תוך דגש על הרחקה מהונאה עצמית[2].

בזמנו החסידות הצטמצמה לכמאה אברכים בלבד. חסידיו היו עוזבים את משפחותיהם לכמה חודשים, ובאים ללמוד ולתקן את מידותיהם בבית המדרש של רבם. האדמו"ר נהג להסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש. דרכו הייתה הייתה באמירת משפטים קצרים רוויי תוכן[3]. חסידים מספרים שכתביו הרוחניים נשרפו (על ידו או בהוראתו - ?).

לאחר פטירתו, מילה את מקומו בנו רבי דוד[4], אך מרכז הכובד של החסידות עבר להנהגתו של רבי יצחק מאיר אלטר מגור, בעל חידושי הרי"ם. הנהגתו הייתה שונה לחלוטין מקודמו. הוא קרב את כל הרוצים לחסות בצל כנפיו והרחיב את מעגל החסידים לאלפים רבים. הוא נתן דגש מיוחד על הלמדנות, חריפות הבטוי, העזה אישית(?) ולימוד תורה. בניו נפטרו בחייו, אך נכדו, בעל השפת אמת, המשיך את דרכו.

חתנו של השרף מקוצק, רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב זצ"ל, בעל האבני נזר והאגלי ט"ל, שהיה מחסידי חותנו, ולאחר פטירתו דבק ב... לאחר פטירת רבו, החל "לערוך שולחן" (טיש באידיש) ולנהוג באדמו"רות. לאחר פטירתו, בנו, בעל השם משמואל מילא את מקומו באדמו"רות. שיחותיהם של האב ובנו קובצו בספר "נאות דשא" (שני חלקים).

  1. לקריאה נוספת על דרכו של השרף מקוצק - ר' בספר "סנה בוער בקוצץ" (שפרק מתוכו ניתן לקרא בקישור); במסא איש בחדר סגור - יצחק סנה; באתר מרכז ישיבות בני עקיבא; ובמקומות נוספים.
  2. וראה ב[קישור] סיפור מפתיע, שציוה את גדול חסידיו וממשיך דרכו לגנוז ספר שחיבר מחשש לגאוה.
  3. מקצת מאימרותיו ניתן למצא בספרו של שמחה רז וכן בויקיטקסט.
  4. ר' באנצקלופדית "דעת".