יום העצמאות
|
|
יום העצמאות הוא מועד שנקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל החל בה' באייר, כהודאה על תקומת מדינת ישראל שהוכרזה ביום זה בשנת תש"ח. לפי תקנת הרבנות הראשית יש תפילות מיוחדות ליום זה כיום הודאה על הצלת וגאולת ישראל הכוללות פרקי תהילים ואמירת הלל בברכה.
תקנות היום[עריכה]
הרבנות הראשית לישראל תיקנה לגמור ביום זה את ההלל בברכה, וכן תיקנה סדר תפילה מיוחד ליום זה, שערך הרב משה צבי נריה.
סדר התפילה[עריכה]
לפני התפילה אומרים פרק ק"ז בתהילים העוסק בהודאה לה' על ההצלה ממוות לחיים, חלקים מהפיוט לקבלת שבת - לכה דודי, עם פזמון שונה- "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח). לאחר תפילת ערבית שרים במנגינת "התקווה" את מזמור "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וכו'" (תהילים קכו). אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו..." (כפי שמקובל לומר בברכת החודש) במעט שינויים מהנוסח הרגיל, אומרים "מי שעשה ניסים לאבותינו ולנו וגאלנו וכו'". אח"כ אומר שליח הציבור את הפסוק "וכי תבואו מלחמה בארציכם וכו'" ותוקעים בשופר.
בתפילת שחרית אומרים פסוקי דזמרא כמו בהושענא רבה, וקוראים הלל לאחר תפילת שמונה עשרה. לאחר מכן, ביום שיש בו קריאה בתורה, לאחר הקריאה קוראים בנביא ללא ברכות את ההפטרה "עוד היום בנוב לעמוד..." (ישעיהו י לב (שזו גם הפטרה לאחרון של פסח בחו"ל), וביום שאין בו קריאה בתורה קוראים בנביא לאחר ההלל. לאחר הקריאה אומרים תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צבא ההגנה לישראל.
יש הנוהגים לברך שהחיינו (וכך נהג הרב שלמה גורן, הרב משולם ראטה, הרב יהודה לייב הכהן מימון ועוד), אולם התקנה של הרבנות היא לברך שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש ובכך לצאת ידי חובה.
קביעת יום הודיה[עריכה]
הגמרא מגילה יד א כותבת שלאחר הצלת העם בימי מרדכי ואסתר, הסתפקו האם ניתן לקבוע את יום הפורים לדורות. לבסוף, הגמרא פוסקת שאם בהצלת מצרים שהיתה מעבדות לחירות אומרים שירה, קל וחומר שיש לומר שירה בגאולה ממוות לחיים. דין זה מובא גם בשאילתות [1] שם נאמר שקהילה או מקום שנעשה להם נס מחוייבים לשבח את הקב"ה על כך ואף לעשות מכך יום חג "מחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמתרחש להו ניסא".
המהר"ם אלשקר [2] פוסק על פי דברים אלו שיש ביכולת כל קהילה או בני עיר שנעשה להם נס לקבוע יום חג באותו היום, וקבלה זו אף תחייב את הבאים לאחריהם. לשיטתו, כוח זה הוא חלק מסמכותם של בני העיר "לכפות על קיצתן" בבא בתרא ח א ולחייב מיסים שונים את הבאים בשערי הקהילה. הוא מוכיח כשיטתו מהמסופר בגמרא תענית יב א על רבי אלעזר ברבי צדוק שאחד מאבותיו ניצל וקבע יום טוב לעצמו ולבניו באותו היום, ורבי אלעזר המשיך במנהג משפחתו וחגג באותו היום אף שנפל באותה השנה על צום תשעה באב.
מנגד, הפרי חדש [3] חלק על שיטת המהר"ם וקבע שאין אפשרות לחדש בימינו ימי חג. הוא מוכיח כשיטתו מהגמרא (ראש השנה יח ע"ב) האומרת שלאחר שבטלה מגילת תענית שוב אין מוסיפים ימי הודיה.
להלכה, המגן אברהם [4] פסק כשיטת המהר"ם אלשקר שניתן לקבוע ימי הודאה גם בזמן הזה. החתם סופר [5] גם סבר כשיטת המהר"ם, ותירץ את קושיית הפר"ח שכל כוונת הגמרא היא שאין לחגוג ימים טובים הקשורים לבית המקדש לאחר חורבנו, אך אין הכוונה שאין לחוג ניסים חדשים. יתרה מכך, לשיטת החתם סופר, ישנו חיוב מדאורייתא לקבוע ולחוג ימים טובים כזכר לניסים שנעשו אף בזמן הזה, ויש בכך משום הודאה לקב"ה.
הלל ביום העצמאות[עריכה]
בגמרא פסחים קיז א מובא שבנוסף לקריאת ההלל בחגים ובמועדים, יש לומר הלל נוסף בעת הצלה מצרה "נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". הראשונים [6] פסקו שיש לומר הלל זה רק כאשר מדובר על הצלה של כלל ישראל.
הסוברים שיש לומר הלל ללא ברכה[עריכה]
הפוסקים האחרונים דנו האם נס הצלת עם ישראל במלחמת העצמאות והקמת המדינה מוגדרים כנס הנעשה לכלל ישראל הראוי לומר עליו הלל בברכה. יש הסוברים שאין לומר הלל בברכה משום שהגאולה עדיין איננה גאולה שלמה וכן לחשוש לדעת הסוברים שניתן לברך על ההלל רק כאשר נעשה נס גלוי, בעוד בהקמת המדינה נעשו ניסים בדרך הטבע.
משום חששות אלו, יש שפסקו שיש לומר הלל בלי ברכה וביניהם: הרב עובדיה הדאיה [7], הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף [8]. לשיטתם, למרות שיש להודות על הנס הגדול שנעשה בהקמת המדינה, עדיין יש לחשוש לברכה לבטלה בברכת ההלל.
|
ישנם אורות גדולים שאין לנו להתעלם מהם, כי מדינת ישראל כיום היא מרכז התורה בעולם כולו, ורבבות בחורי חמד מטובי בנינו היקרים עוסקים בתורה יומם ולילה בישיבות הקדושות, והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שאין לך תורה כתורת ארץ ישראל |
|
| – שו"ת יביע אומר, ח"ו, או"ח סימן מא אות ה | ||
|
|
אין כל ספק שבימים אלה נעשו לאבותינו ולנו ניסים ונפלאות. אפילו פלאי פלאות. שהרי רבים עמדו עלינו לכלותינו ובאמצעים דלים הקב"ה סייע לנו וניצלנו מהם וידנו גברה על אויבינו. לפיכך ע"פ ההלכה כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה'. דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס. הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר "ובא לציון" |
|
| – הרב מרדכי אליהו, שיעור קול צופייך | ||
הסוברים שיש לומר הלל בברכה[עריכה]
למרות החששות באמירת ברכה לבטלה, פוסקים רבים קבעו שיש לומר הלל בברכה ביום העצמאות. הרב משולם ראטה [9] הסתמך על דברי המהר"ם אלשקר [10] ופסק שכשם שיכולה כל קהילה שנעשה לה נס לקבוע לעצמה יום טוב כזכר להצלה, ואף עושה בכך מצווה, כן יש לקבוע את יום העצמאות כיום טוב באמירת הלל בברכה. בנוסף, הרב ראטה קובע כי מדינת ישראל מוגדרת כתחילת הקמת מלכות ישראל העתידית, וגאולה זו היא הביטוי הגדול ביותר של הצלה ממוות לחיים כדברי הגמרא. כשיטת הרב ראטה נקטו גם הרב שלמה זווין, הרבנים הראשיים לישראל באותה התקופה הרב יצחק הלוי הרצוג הרב האשכנזי והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל הספרדי, הרב שלמה גורן [11], הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי רבה של רמת גן ועוד.
הפוסקים שיש לומר הלל בברכה סוברים שנס ההצלה שנעשה ליהודים היושבים בארץ ישראל השפיע על כלל יהודי העולם וממילא נחשב הנס כנעשה לכלל ישראל. הקמת המדינה אפשרה ליהודי התפוצות ובעיקר לאלו ששרדו את השואה לעלות לארץ ולהקים את חייהם מחדש וכן המדינה מסייעת לכל יהודי התפוצות בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. בנוסף, יש המסתמכים על דברי הגמרא (הוריות ג ע"א) הפוסקת שלגבי פר העלם דבר של ציבור רק קהילה בארץ ישראל מוגדרת כ"קהל" בעוד יהודי התפוצות אינם מוגדרים כ"קהל", וממילא נס הנעשה ליושבי הארץ מוגדר כנעשה לכלל ישראל [12].
על אף ששני הרבנים הראשיים של אותה התקופה סברו שיש לומר הלל בברכה, הרבנות הראשית פסקה בשנותיה הראשונות של המדינה כי אין לומר הלל בברכה משום שלא רצתה להרבות במחלוקות. לאחר מלחמת יום הכיפורים התאספה שוב מועצת הרבנות הראשית ופסקה כי עקב הניצחון הגדול של ישראל כנגד כל הסיכויים וכן פריחתה של המדינה מאז הקמתה, יש לומר הלל ביום העצמאות בברכה. כשיטת הרבנות לומר הלל בברכה פסקו גם רבנים נוספים בהם הרב צבי יהודה קוק, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור ועוד.
תספורת וגילוח[עריכה]
ישנה מחלוקת האם מותר להתספר ולהתגלח ביום העצמאות, על אף שהוא חל בספירת העומר בה נוהגים שלא להתגלח. רבים נוהגים להתגלח לקראת יום העצמאות, מפני כבודו ומעלתו של היום [13] אך עליהם להקפיד לעשות זאת רק סמוך לכניסת היום - לפנות ערב, ולא כמה שעות קודם לכן. מסופר על הרב צבי יהודה קוק כי היה גוער בבחורים שהיו רגילים להתגלח אך לא נהגו להתגלח או לסדר את זקנם ביום העצמאות וקרא עליהם: "הכרת פניהם ענתה בם". וכן פסק הרב צבי פסח פרנק להתיר סידור הזקן ביום העצמאות.
באותו האופן, פסקו גם רבים וביניהם גם הראשון לציון הרב יצחק ניסים שכתב תשובה מפורטת בנושא ובה קבע כי מאחר והמנהג לאסור תגלחת בימי הספירה איננו בעל מקור ברור ואף הרדב"ז פסק כי לא היה ראוי לנהוג אבלות בימי ניסן ור"ח אייר, ימים האסורים באבלות[14] וכן הרמ"א פסק כי מי שיש לו שמחה בימי הספירה, כגון ברית, מותר לו להתגלח ביום זה. למסקנה פסק הרב ניסים כי "יום נס ושמחה שאירע בימי הספירה יש להתיר להינשא ולהסתפר בו... ובאשר ליום העצמאות הנה אמנם הייתה צפייתנו כי התקומה המדינית תתלווה בגאולה רוחנית וכו' ולא זכינו לכך, אולם עניין זה אין בו להעיב על שמחת התקומה כשלעצמה"[15].
וכן פסק הרב דב ליאור לגבי גילוח ביום העצמאות:
|
|
כתוב בהלכה שמי שיש לבנו ברית מילה בימי הספירה, מותר לו להתגלח. ומי שמכיר בגודלו של יום העצמאות, שאחרי אלפיים שנות גלות שבסיומן הייתה השואה הנוראה, הקב"ה נתן לנו מדינה בחלק מארץ ישראל - יש עליו חיוב להודות לה'. ומי שנוהג להתגלח בכל ימות השנה, יתגלח גם ביום זה, כמו שהוא חייב ללבוש בגד נאה, ולא ייראה כאבל ביום זה |
|
| – תשובת הרב דב ליאור מאתר ישיבה | ||
.
רמזים ליום העצמאות[עריכה]
ישנם מספר רמזים ליום העצמאות בספרי האחרונים. רבי שלמה זלמן ריבלין מביא רמז מהגר"א לגבי יום זה:
"וזהו הטעם שבימי הספירה (ספירת העומר) צריכים להזהר יותר... זולת שני ימים מסויימים בימי הפסירה, שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר (ה' באייר- יום העצמאות) ויום הארבעים ושניים בעומר (כ"ז באייר) , כידוע ליודעי ח"ן" ( "מדרש שלמה" פרק טז).
בדומה לזה כתב האר"י:
" "חי ה'" (רות ג יג) חי הוא בסוד יסוד, ה' הוא בסוד תפארת, ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע לזמן הגאולה" ( פירוש "צדיק יסוד עולם" על [[מגילת רות]] לאר"י, דף נ ע"א), ויום יסוד שבתפארת לספירת העומר הוא יום העצמאות.
רבי עמרם אבורביע, רבה של פתח תקווה, מצא רמז אחר[16]:
רבי יוסף קארו, בשולחן ערוך אורח חיים תכח ג הביא שכל חגי השנה נקבעים על פי ימי הפסח בא"ת ב"ש, דהיינו לדוגמא: באותו יום שחל בו יום א' של פסח- בו יחול תשעה באב, וכן על זה הדרך:
א-ת תשעה באב.
ב-ש שבועות.
ג-ר ראש השנה.
ד-ק קריאת התורה (שמחת תורה בחו"ל).
ה-צ צום (יום הכיפורים)
ו-פ פורים החל לפני הפסח.
על היום השביעי של פסח, יום קריעת ים סוף, לא הובא סימן בשו"ע. אומר הרב עמרם אבורביע: "ובימינו זכינו לדעת ז-ע, שיום שביעי של פסח הוא יום העצמאות (ע- עצמאות)".
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- כי עין בעין יראו, לזכרו של אבינעם אלפיה הי"ד, ירושלים ה'תשס"ד
- זה היום עשה ד'!, בירורי דברים ביחס לתקומת מדינת ישראל ולמצות ההודיה לד' בחגיגת יום העצמאות, מתוך שיעורי הרב חיים דרוקמן, הוצאת המכון התורני אור עציון, מרכז שפירא תשס"ו
- לתוקף קדושתו של יום עצמאותנו- הרב צבי יהודה הכהן קוק, לנתיבות ישראל חלק ג'.
- מזמור י"ט למדינת ישראל- הרב צבי יהודה הכהן קוק, לנתיבות ישראל חלק ג'.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- גדולתו של יום העצמאות באתר ישיבה
- אמירת הלל בברכה ביום העצמאות באתר ישיבה
- הרב זכריה זרמתי, היתר תספורת וחובת תגלחת ביום העצמאות
- אמירת הלל ביום העצמאות מאמר באתר אסיף
- אברהם שלם, הלל ביום העצמאות (אתר דעת)
- הרב אבישי אלבוים, מכתב גלוי מאת הרב טוביה יהודה טביומי (בענייני יום עצמאות)
הערות שוליים
- ↑ שאילתות כו אות א
- ↑ שו"ת סימן מט
- ↑ או"ח סימן תצו מנהגי איסור יד
- ↑ סימן תרפו
- ↑ או"ח קצא
- ↑ עיין תלמידי רבינו יונה ברכות ז,ב
- ↑ ישכיל עבדי ח"ו או"ח י
- ↑ יביע אומר ח"ו או"ח מא
- ↑ קול מבשר א, כא
- ↑ שו"ת סימן מט וכן נפסק להלכה במגן אברהם סימן תרפו
- ↑ הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, קמ-קמז
- ↑ על פי דברי הרב קוק שו”ת משפט כהן, סימן קמד אות יד
- ↑ וכן פסק בפניני הלכה
- ↑ שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרפז
- ↑ הרב יצחק ניסים, "עריכת נישואים ותספורת ביום העצמאות"
- ↑ מעובד מלשונו בספר "נתיבי עם" הלכות עמ' קפג